בסיעתא דשמיא

נוסח אנגליה | The Nusaḥ of the Jews of England in 1287

סדר התפלות והברכות לכל השנה

כשיכנס אדם לישן בלילה על מטתו מברך:
ברוך אתה יי מלך העולם המפיל חבלי שינה על עיני ומאיר לאישון בת עין.
יהי רצון לפניך יי אלהי, שתצילני מיצר רע ומפגע רע ואל יבהילוני חלומות רעים ולא הרהורים רעים ותהא מטתי שלימה לפניך ותעמידני ממנה לחיים ולשלום והאירה עיני פן אישן המות,
ברוך אתה יי המאיר לכל העולם. ופ״ב דשבועות

איתא, שר׳ יהושע היה אומר:
ויהי נועם ומה רבו צרי וארוממך כי דליתני. וקורא פרשה ראשונה מקריאת שמע וישן. אם אנסתו שינה קורא אפילו פסוק ראשון, או פסוקי רחמי׳ ואחר־כך ישן.

בשעה שייקץ (סוף ) משנתו ילך לבדוק לבית הכסא ויאמר:
התכבדו מכבדים משרתי עליון, שמרוני עד שאכנס ואצא שזה דרכן של בני אדם. וכן בכל שעה שילך שם. ובצאתו יטול ידיו ואומר (נטילת ידים יג תיבות כעד יג תיבות שבשאל אביך ויגדך וזהו וצונו. ארבעים ואחת תיבות באשר יצר ארבעים כנגד ארבעים יצירת הולד ואחת נגד לקיטת הזרע ).
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו על נטילת ידים.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים, חללים חללים, גלוי וידוע לפני כסא כבודך, שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם אי־איפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחת, ברוך אתה יי רופא חולי כל בשר ומפליא לעשות (שאם אדם עושה נוד בנקב קטן מפסיד הכל, אבל הקדוש ברוך הוא ברא בו נקבים ומעמידן וזהו כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך ).‏

(מ״ה תיבות באלהי נשמה בגי’ אדם.‏ )

אלהי, נשמה שנת׳ בי טהורה, אתה בראתה, אתה יצרתה ואתה נפחת(ה) בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ואתה עתיר להחזירה בי לעתיד לבא, כל זמן שהנשמה תלויה בקרבי מודה אני לפניך יי אלהי ואלהי אבותי׳ שאין אני עז פנים וקשי עורף לומר לפניך יי אלהי ואלהי אבותי, נקי אני ולא חטאתי, כי [מה] מועיל שפת שקר ומה יתרון לבעל הלשון לומר לפניך זך לקחי ואון לא פעלתי הלא חוצב אבן ובונה עיר אשר לא יוכלו גריה להסתר במחבואיה מפניו, כן יי אלהינו לא אוכל להתעלם ממך, כי ארחי ורבעי זרית ואת כליותי קנית, לכן אמרתי אל לבי טוב להודות ליי’ ולתת תודה לאלהי ולומר: אל נא רפא נא לי את אשר נואלתי ואת אשר חטאתי. אשמתי, אכלתי אסור ובלא תפלה. בגדתי, בטלתי תורתך, בקלון חבירי נתכבדתי. גליתי עריות, גזלתי, גנבתי. דברתי דופי ושקר ולשון הרע ודברים בטלים. עויתי והלבנתי פני חברי ברבים, הטיתי שפט. וחטאתי והרשעתי. זדתי, זניתי. חמדתי, חמסתי, חללתי שבת ושם קדשך. טפלתי שקר, טמאתי נפשי. יעצתי רע, יקרתי עוברי רצונך, יהרתי. כזבתי, כניתי שם לחברי, כעסתי. לצתי, לא הקשבתי למצותיך. מרדתי, מאסתי דבריך. נאצתי, נאפתי, נשבעתי לשקר. סררתי, ספרתי רע, סלפתי דרך טוב. עויתי, עשיתי עולה. פשעתי, פעלתי שקר. צררתי, צדתי ריעי וצעדתי לרע. קשיתי ערף, קראתי לרעי בכנוייו. רשעתי, רצתי אחר רע, רדפתי אחר הבצע. שפכתי דם, שחתי. תעיתי, תעבתי, תעתעתי. סרתי ממצותיך וממשפטיך הטובים וישר העויתי ולא שוה לי ואתה צדיק על כל הבא עלי, כי אמת עשית ואני הרשעתי. מה אומר לפניך יושב מרום ומה אספר לפניך שוכן שחקים, הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע. אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי אתה חופש כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב, אין דבר נסתר ממך ואין נעלם מנגד עיניך. יהי רצון לפניך יי אלהי ואלהי אבותי, שתמחול לי על כל פשעי ותסלח לי על כל חטאותי ותכפר על כל עונתיי אם חטאתי מה אפעל לך נוצר האדם. במה איכף ואקדם לאלהי מרום אם בתשובה ותורה הנה שבתי לפניך פשעי ואמרתי חטאתי, עויתי, פשעתי וישר העויתי ולא שוה לי. ואם בשברון מתנים הנה לבי נשבר בקרבי מרוב התלאה אשר מצאתי והנה בבכי ותחנונים הנה נפשי מבכה בחדרים על יצרה המרגזה. בכל יום ואו׳: אל נא רפא נא לה לעוני שחטאתי ושפשעתי לפניך. אם עוגות תשמר יה יי מי יעמד, הלא יאשם אדם לרעהו ואיך מעושהו יטהר גבר, אשר במלאכיו ישים תהלה ושמים לא זכו בעיניו אף כי אנוש רימה ובן אדם תולעה אשר מעפר יסודו ולעפר ישוב ותשובתו הרמתה כי שם ביתו. לכן יי אלהי שא עון פשעי ומחק רשעי ויבואוני רחמיך להחייני בעת תביא יצוריך למשפט, כי מאתך תהלתי ותפלתי יצא ואתה עתיד לקרב עצם אל עצמו ולתת בהם גידים ולהעלות עליהם בשר ולקרום עליהם עור ולתת רוח בתוכם ולהחזיר נשמות בתוך פגריהם, רבון כל המעשים אדון כל הנשמות, ברוך אתה יי המחזיר נשמות לפגרים מתים.

אם שמע קול תרנגול יאמר:
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר נתן לסכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה.

חמש־עשרה תיבות נגד חמש־עשרה שעות שמנין התרנגול. שתים־עשרה בלילה ושלוש ביום׳ עת כעסו של הקדוש ברוך הוא.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שלא עשאני גוי.

שלא עשאני עבד.

תשע תיבות בעבר נגד תשעה קבין זנות שנטלו עבדים.
שלא עשאני אשה.

על שלבש בגדיו:
מלביש ערומים.

על ששם סדינו בראשו:
עוטר ישראל בתפארה.

על שמעביר ידיו על עיניו:
פוקח עיורים.

על שישב על מטתו:
מתיר אסורים.

על שהוריד רגליו על הארץ:
רוקע הארץ על המים.

על שלבש מנעלו:
שעשה לי כל צרכי.

על שחגר חגורו:
אוזר ישראל בגבורה.

על שעמד:
זוקף כפופים.

על שהלך לדרכו:
המכין מצעדי גבר.

על שרחץ פניו:
המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי.

יהי רצון לפניך יי אלהי ואלהי אבותי, שתרגילני לדבר מצוה ואל תרגילני לדבר עבירה ואל תביאני לידי נסיון ולא לידי בזיון ותשליט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצר רע ותחזיקני במצותיך וכוף יצרי להשתעבד לך ורחקני מאדם רע ומפגע רע ומעין רע ודבקני ביצר טוב ובמעשים טובים ותנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ותגמילני חסדים טובים מלפניך, ברוך אתה יי גומל חסדים טובים.

נהגו רוב העולם להתפלל ברכות אלו בבית הכנסת בין, נתחייבו שעשו עניין הברכה, בין לא נתחייבו. וטועים שאין (טוב) לברך שום ברכה לבטלה ואם לא שמע תרנגול אין מברך ברכתו ולא שם סדינו בראשו לא יברך ברכתו. לא לבש מנעלו שהלך יחף בתשעה באב וביום הכפורים ואם לא רחץ ידיו לא יברך ברכתם. לן בכסותו לא יברך ברכתו וכן כולם.

יהי רצון לפניך יי אלהי ואלהי אבותי שתתן לי חיים ארוכים, חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של פרנסה וכלכלה, חיים של רווחה, חיים של ברכה, חיים של עושר וכבוד, חיים של יראת חטא, חיים שאין בהם בושה וכלימה, חיים שתמלא כל משאלות לבי לטובה, חיים שדעתך נהנית בהם.

יהי רצון לפניך אלהי ואלהי אבותי, שתצילני מעזי פנים ומעזות פנים ומאדם רע ומפגע רע ומיצר רע ומשכן רע ומשטן המשחית, מדין קשה ומבעל דין קשה׳ בין בן ברית בין שאינו בן ברית.

יהי רצון לפניך יי אלהי ואלהי אבותי, שתשים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה ובין התלמידים חפיצי תורתך, בין עוסקין לשמה בין עוסקין שלא לשמה. וכל העוסקין שלא לשמה יהי רצון שיהיו עוסקין לשמה.

יהי רצון לפניך [יי אלהי] ואלהי אבותי, שתהא תורתך אומנותי ותעמידנה בידי ולא תהא קנאתי על אחרים ולא קנאת אחרים עלי. ואל ידוה לבי ואל יחשכו עיני והעמידני בקרן אורה ואל תעמידני בקרן חשיכה ואל אבוש ולא אכלם מאבותי.

יהי רצון לפניך יי אלהי ואלהי אבותי, שתציץ בבושתי ותביט בדוכיי ותתלבש ברחמיך ותתכסה בעזך ותתעטף בחסידותך ותבא לפניך מדת טובך וענוותגותיך. רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך, שרצוני לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעסה ושעבוד מלכיות.

יהי רצון לפניך יי אלהי ואלהי אבותי, שתשכין בינינו ובפוריינו אהבה ואחוה ושלום וריעות ותרבה גבולנו בתלמידים ותצליח בסופינו אחרית טוב ותקוה טוב ותשים חלקינו בגן עדן ותקנינו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך ונשכים ונמצא ייחול לבבינו ליראה את שמך ותבא לפניך קורת נפשינו לטובה.

יהי רצון לפניך יי אלהי ואלהי אבותי, שלא אחטא עוד ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים,אבל לא על ידי יסורין וחלאים רעים. ויהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי צורי וגואלי.

ירושלמי השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך, אחר קריאת שמע אין צריך לברך והוא ששנה על אתר. ואו׳ ר״י: מי שבירך לעסוק בתורה והלך לעסקו או לצרכיו וחוזר לעסוק בתורה נראה מתוך ירושלמי זה, שאין צריך לחזור ולברך אבל נוהגין העולם לברך. מתוך כך נראה, שהירושלמי לא אמר, והוא ששנה על אתר׳ אלא בנפטר באהבה רבה דלא מתחזיא אהבה כברכת התורה, אלא בששנה מיד ואז לא יצטרך לחזור ולברך כל היום ואפילו יפסוק ויחזור ויעסוק דכל(ל) המברך על התורה אין צריך לחזור בשביל הפסק שבאמצע העסק, אבל כל המברך ברכת התורה אין כך הדין, דודאי לא בעינן, (שישבה) [שישנה] מיד אחר ברכתו. ורבי׳ שמעי׳ כתב בשם רש״י כשמשכים לעסוק בתורה מברך (ב)ברכת התורה וכשהולך אחרי כן בבית הכנסת ואומר ברכות ופסוקי דזמרה חוזר ומברך ברכת התודה ולא חשיבא ברכה לבטלה אף על פי שכבר בירך קודם שקרא פרשת קרבנות ואיזהו מקומן. והוא הדין נמי דלא חשיבא הכא ברכה לבטלה אם חוזר ומברך לעולם כשיושב ועוסק בתורה.

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה.

לפר׳׳ת, דכל ברכה אפילו סמוכה לקצר׳ פותחת בברוך. צריך לגרוס והערב׳ להודיע כי הוא סוף ברכה לעסוק כו׳, ויש עשרים ותשע תיבות בוהערב נא, נגד עשרים ותשע חיים וחייך וחיי דכת׳ בחומש ויש כט מוסר במשלי ומוסר וחיים לשון תורה הן.

והערב נא יי אלהינו דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך ישראל כלם יודעי שמך ועוסקי תורתך, ברוך אתה יי המלמד תורה לעמו ישראל. ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה יי נותן התורה.

וידבר יי אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם. יברכך יי וישמרך. יאר יי פניו אליך ויחונך. ישא יי פניו אליך וישם לך שלום. ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם.

ושונה במשנה:
אלו דברים שאין להם שיעורן הפיאה והביכורים והראיון וגמילות חסרים ותלמוד־תורה. אלו דברים שאדם עושה אותם, אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. אלו הן: כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם.

ושונה הלכות: א״ר זירא: בנות ישראל החמירו על עצמן, שאפילו רואות טפת רם כחרדל, יושבות עליה שבעה נקיים. תנא דבי אליהו: כל השונה הלכות׳ מובטח לו שהוא בן העולם הבא. א״ר אל(י)עזר אמר ר׳ חנינ׳: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: וכל בניך למודי יי ורב שלום בניך.

וידבר יי אל משה לאמר. צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו. ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח. ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור. והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.

וידבר יי אל משה לאמר. צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו. ואמרת להם זה האשד. אשר תקריבו ליי כבשים בגי שנה תמימים שנים ליום עולה תמיד. את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. ועשירית האיפה סלת מנחה בלולה בשמן כתית רביעית ההין. עלת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחח אשה ליי. ונסכו רביעית ההין לכבש האחד בקדש הסך נסך שכר ליי. ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכו תעשה אשה ריח ניחח ליי.

ובשבת מוסיף:
וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים ושני עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן ונסכו. עולת שבת בשבתו עלולת התמיד ונסכה.‏

ובראש חדש מוסיף:
ובראשי חדשיכם תקריבו עולה ליי פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים. ושלשה עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן לפר האחד. ושני עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן לאיל האחד. ועשרון עשרון סלת מנחה בלולה בשמן לכבש האחד עלה ריח ניחח אשה ליי. ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש יין זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה. ושעיר עזים אחד לחטאת ליי על עולת התמיד יעשה ונסכו.

וקורא בנביאים:
וערבה ליי מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות.

ושונה בקרבנות ומעלה עליו הכתוב כאלו הקריבן:
איזהו מקומן של זבחים, קדשי קרשים שחיטתן בצפון. פר ושעיר של יום הכפורים שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון הזיה על בין הבדים ועל הפרכת ועל מזבח הזהב ומתנה אחת מהן מעכבת. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון. ואם לא נתן לא עכב.

פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון הזיה על הפרכת ועל מזבח הזהב ומתנה אחת מהן מעכבת. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון אם לא נתן לא עכב. אלו ואלו נשרפין בבית הדשן.

חטאות צבור והיחיד, אלו הן חטאות הצבור:
שעירי ראשי חדשים ושל מועדות, שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות. כיצד, עלה בכבש ופנה לסובב בא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית. שירי הדם היה שופך על יסוד דרומי. ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהנה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות.

העולה קדשי קדשים, שחיטתה בצפון וקבול דמה בכלי שרת בצפון ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע וטעונה הפשט ונתוח וכליל לאשים.

זבחי שלמי הצבור ואשמות, אלו הן אשמות:
אשם גזילות, אשם מעילות, אשם שפחה חרופה, אשם נזיר, אשם מצורע, (ו)אשם תלוי, שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע, ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהנה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות.

התודה ואיל נזיר קדשים קלים, שחיטתן בכל מקום בעזרה, ודמן טעון שתי מתנות שהא ארבע ונאכלין בכל העיר לכל אדם בכל מאכל ליום ולילה עד חצות. והמורם מהם כיוצא בהם, אלא שהמורם נאכל לכהנים, לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם.

שלמים קדשים קלים, שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע ונאכלין בכל העיר לכל אדם בכל מאכל לשני ימים ולילה אחד. והמורם מהם כיוצא [בהם], אלא שהמורם נאכל לכהנים, לנשיהם, לבניהם ולעבדיהם.

הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים, שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון מתנה אחת ובלבד שיתן כנגד היסוד. שנה באכילתן, הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם. ונאכלין בכל העיר בכל מאכל לשני ימים ולילה אחד. הפסת אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואינו נאכל אלא למנוייו ואינו נאכל אלא צלי.

ר׳ ישמעאל אומר: בשלש עשרה מדות התורה נדרשת בהן: בק״ו ובג״ש, בבניין אב מכתוב אחר ובנין אב משני כתובים, בכלל ופרט, בפרט וכלל, בכלל ופרט וכלל ואי אתה דן אלא כעין הפרט, בכלל שהוא צריך לפרט, ובפרט שהוא צריך לכלל, כל דבר שהיה בכלל, יצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. כל דבר שהיד. בכלל, יצא לטעון טען אח(ר)[ד] שהוא כעניינו יצא להקל ולא להחמיר. וכל דבר שהיה בכלל, יצא מן הכלל לטעון טען אחר שלא כעניינו יצא להקל ולהחמיר. כל דבר שהיה בכלל, יצא לידון בדבר החרש אי אתה יכול להחזירו לכללו [עד שיחזירנו הכתוב לכללו] בפירוש. דבר למד מעניינו. דבר למד מסופו, שני כתובים מכחישין זה את זה עד שיבא שלישי ויכריע ביניהם.

לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה אמת בלבבו וישכים ויאמר:
רבון העולמים, הטה אלהי אזנך ושמע, פקח עיניך וראה את שוממותינו והעיר אשר נקרא שמך עליה, כי לא על צדקתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים. יי שמעה, יי סלחה, יי הקשיבה ועשה אל תאחר למענך אלהי, כי שמך נקרא על עירך ועל עמך. מה אנחנו, מה חיינו, מה כחינו, מה גבורתנו, מה נאמר לפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו, הלא כל הגבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל, כי כל מעשינו וימי חיינו הבל ומותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל. אבל אנחנו עמך בני בריתך, בני אברהם אבינו, שנשבעת לו בהר המוריה, זרע יצחק יחידו שנעקד על גבי המזבח, עדת יעקב בנך בכורך, כי מאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו (ו)קראת שמו ישראל וישורון. לפיכך אנחנו חייבין להודות לך ולשבחך ולפארך ולרוממך וליתן שבח והודיה לשמך וחייבין אנו לומר לפניך שירה בכל יום תמיד. אשרינו מה טוב חלקינו, מה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו. אשרינו שאנחנו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואומרים בכל יום פעמים באהבה שמע ישראל יי אלהינו יי אחד.

אתה הוא אל קודם שנברא העולם ואתה הוא אל אחר שנברא העולם. אתה הוא יי בעולם הזה ואתה הוא אל בעולם הבא ושנותיו לא יתמו. קדש את שמך על מקדישי שמך ובישועתך תרום ותגביה קרנינו. ברוך אתה יי מקדש שמך ברבים. אתה הוא יי אלהינו בשמים ממעל ובשמי השמים העליונים. אמת אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלהים. קבץ נפוצות קוויך מארבע כנפות כל הארץ, יכירו וידעו כל יושבי תבל׳ כי אתה הוא [ה]אלהים לבדך (ב)[ל]כל ממלכות הארץ, אתה עשית את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בם ומי בכל מעשה ידיך בעליונים או בתחתונים שיאמר לך מה תעשה. אבינו שבשמים עשה עמנו בעבור שמך הגדול וקיים לנו יי אלהינו מה שאמרת על־ידי צפניה חוזך בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם, כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר יי.

פסוקים אלו נכון שלא לאומרם עד אחר ברוך שאמר שהם מפסוקי דזמרה.

ברכי נפשי את יי וכל קרבי את שם קדשו. ברכי נפשי את יי ואל תשכחי כל גמוליו. ברכו יי מלאכיו גבורי כח עוש(ה)[י] דברו לשמוע בקול דברו. ברכו יי כל צבאיו משרתיו עוש(ה)[י] רצונו. ברכו יי כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את יי. ברכי נפשי את יי [יי] אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת. אשירה ליי בחיי אזמרה לאלהי בעודי. יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביי. יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יי הללויה. יהי רצון לפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו, שיבנה בית המקדש במהרה בימינו.

ברוך שאמר והיה העולם, ברוך הוא, ברוך שמו, ברוך עושה מעשה בראשית, ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים, ברוך מרחם על הארץ, ברוך מרחם על הבריות, ברוך משלם שכר טוב ליראיו ולחוסיו ולקויו, ברוך הוא בכסא מלכותו, ברוך הוא שאין לפניו עוולה ולא משוא־פנים ולא מקח שוחד, ברוך פודה ומציל, ברוך אל חי לעד וקיים לנצח, ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם האל האב הרחמן המהולל בפה עמו, המשובח והמפואר בלשון כל חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך נהללך יי אלהינו בשבחות ובזמירות נגדלך ונשבחך ונפארך ונרוממך ונעריצך ונמליכך מלכינו אלהינו יחיד חי העולמים, מלך משבח ומפואר עדי עד׳ ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות.

הודו ליי קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו. שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו. התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי יי. דרשו יי ועוזו בקשו פניו תמיר. זכרו נפלאותיו אשר עשה מפתיו [ו]משפטי פיהו. זרע ישראל עבדו בני יעקב בחיריו. הוא יי אלהינו בכל הארץ משפטיו. זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור. אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק. ויעמידיה ליעקב לחק לישראל ברית עולם. לאמר לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם. בהיותכם מתי מספר כמעט וגרים בה. ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה [אל] (ל)עם אחר. לא הניח [ל]איש לעשקם ויוכח עליהם מלכים. אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. שירו ליי כל הארץ בשרו מיום אל יום ישועתו. ספרו בגוים את כבודו בכל העמים נפלאותיו. כי גדול יי ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים. כי כל אלהי העמים אלילים ויי שמים עשה. הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו. הבו ליי משפחות עמים הבו ליי כבוד ועוז. הבו ליי כבוד שמו שאו מנחה ובאו לפניו השתחוו ליי בהדרת קדש. חילו מלפניו כל הארץ אף תכון תבל בל תמוט. ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים יי מלך. ירעם הים ומלואו יעלוז השדה וכל אשר בו אז ירננו עצי היער מלפני יי כי בא לשפוט את הארץ. הודו ליי כי טוב כי לעולם חסדו. ואמרו הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך. ברוך יי אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ויאמרו כל העם אמן והלל [ל]יי. רוממו יי אלהינו והשתחוו להדום רגליו קדוש הוא. רוממו יי אלהינו והשתחוו להר קדשו כי קדוש יי אלהינו. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. אתה יי לא תכלה רחמיך ממני חסדך ואמתך תמיד יצרוני. זכור רחמיך יי וחסדיך כי מעולם המה. תנו עוז לאלהים על ישראל גאוותו ועוזו בשחקים. נורא אלהים ממקדשיך אל ישראל [הוא] נותן עוז ותעצומות לעם ברוך אלהים. אל נקמות יי אל נקמות הופיע. הנשא שופט הארץ השב גמול על גאים. ליי הישועה על עמך ברכתך סלה. יי צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלח. יי צבאות אשרי אדם בוטח בך. יי הושיעה המלך יענינו ביום קראנו. הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם. נפשינו חיכתה ליי עזרינו ומגיננו הוא. כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו. יהי חסדך יי עלינו כאשר ייחלנו לך. הראינו יי חסדך וישעך תתן לנו. קומה עזרתה לגו ופדינו למען חסדך. וחסד יי מעולם ועד עולם על יריאיו וצדקתו לבני בנים. מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל. שמע עמי ואעירה בך ישראל אם תשמע לי. לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר. אנכי יי אלהיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו. אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי אלהיו. ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה ליי כי גמל עלי.

מזמור לתורה הריעו ליי כל הארץ. עבדו את יי בשמחה באו לפניו ברננה. דעו כי יי הוא אלהים הוא עש(א)נו ולו (ולא כתי׳) אנחנו עמו וצאן מרעיתו. באו שעריו בתודה חצרותיו בתהילה הודו לו ברכו שמו כי טוב יי לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו.

[בשבת ויום טוב אומר קודם יהי כבוד:]

למנצח מזמור לדוד. השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע. יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת. אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם. בכל הארץ יצא קוום ובקצה תבל מליהם לשמש שם אהל בהם, והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור לרוץ ארח. מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם ואין נסתר מחמתו. תורת יי תמימה משיבת נפש עדות יי נאמנה מחכימת פתי. פקודי יי ישרים משמחי לב מצות יי ברה מאירת עינים. יראת יי טהורה עומדת לעד משפטי יי אמת צדקו יחדיו. הנחמדים מזהב [ו]מפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים. גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. שגיאות מי יבין מנסתרות נקיני. גם מזידים חשוך עבדך אל ימשלו בי אז איתם ונקיתי מפשע רב. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי צורי וגואלי.

לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך. אברכה את יי בכל עת תמיד תהילתו בפי. ביי תתהלל נפשי ישמעו ענוים וישמחו. גדלו ליי אתי ונרוממה שמו יחדיו. דרשתי את יי וענגי ומכל מגורותי הצילני. הביטו אליו ונהרו ופניהם אל יחפרו. זה עני קרא ויי שמע ומכל צרותיו הושיעו. חונה מלאך יי סביב ליריאיו ויחלצם, טעמו וראו כי טוב יי אשרי הגבר יחסה בו. יראו את יי קדושיו כי אין מחסור ליריאיו. כפירים רשו ורעבו ודרשי יי לא יחסרו (ל)כל טוב. לכו בנים שמעו לי יראת יי אלמדכם. מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורודפהו. עיני יי אל צדיקים ואזניו אל שועתם. פני יי בעושי רע להכרית מארץ זכרם. צעקו ויי שמע ומכל צרותם הצילם. קרוב יי לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע. רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו יי. שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה, תמותת רשע רעה ושנאי צדיק יאשמו. פודה יי נפש עבדיו [ו]לא יאשמו כל החוסים בו.

תפלה למשה איש האלהים יי מעון אתה היית לנו לדור ודור בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל [ו]מעולם (ו)עד עולם אתה אל. תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בגי אדם. כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה. זרמתם שינה יהיו בבקר כחציר יחלוף. בבקר יציץ וחלף (ו)לערב ימולל ויבש. כי בלינו באפך ובחמתך נבהלנו. שתה עונותינו לנגדך עלומינו למאור פניך. כי כל ימינו פנו בעברתך כלינו שנינו כמו הגא. ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמנים שנה ורהבם עמל ואון כי גז חיש ונעופה. מי יודע עוז אפך וכיראתך עברתך. למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה. שובה יי עד מתי והנחם על עבדיך. שבענו בבקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו. שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה. יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם. ויהי נועם יי אלהינו עלינו ומעשה ידינו כנגה עלינו ומעשה ידינו כננהו.

כמה גאונים נמנעו לומר ויהי נועם בשבת ויום טוב ומדלגים עד יושב. והטעם דכתיב ומעשה ידינו פי׳ ימי(ם) מעשה ידינו ולפיכך אין אומרים מזמור זה כשחל יום טוב באמצע השבת.

יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן. אומר ליי מחסי ומצודתי אלהי אבטח בו. כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות. באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה צנה וסוחרה אמתו. לא תירא מפחד לילה (ו)מחץ יעוף יומם. מדבר באופל יהלך מקטב ישוד צהרים. יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש. רק בעיניך תביט ושילומת רשעים תראה. כי אתה יי מחסי עליון שמת מעונך. לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך. כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגליך. על שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין כי בי חשק ואפלטהו (ו)אשגבהו כי ידע שמי. יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו. אורך ימים (ו)אשביעהו ואראהו בישועתי.

במוצאי שבת כופלין פסוק זה להשלים רמ״ח תיבות להציל רמ״ח איברים מפגע רע.

הללויה הללו את שם יי הללו עבדי יי. שעומדים בבית יי בחצרות בית אלהינו. הללויה כי טוב יי זמרו לשמו כי נעים. כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. כי אני ידעתי כי גדול יי ואדונינו מכל אלהים. כל אשר חפץ יי עשה בשמים ובארץ בימים וכל תהומות. מעלה נשיאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה מוציא רוח מאוצרותיו. שהכה בכורי מצרים מאדם וער בהמה שלח אתות ומפתים בתככי מצרים בפרעה ובכל עבדיו. שהכה גוים רבים והרג מלכים עצומים. לסיחון מלך האמרי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען. ונתן ארצם נחלה נחלה לישראל עמו. יי שמך לעולם יי זכרך לדור ודור. כי ידין יי עמו ועל עבדיו יתנחם. עצבי הגוים כסף וזהב מעשה ידי אדם. פה להם [ו]לא ידברו עינים להם [ו]לא יראו. אזנים להם [ו]לא יאזינו. אף אין יש רוח בפיהם. כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם. בית ישראל ברכו את יי בית אהרן ברכו את יי. בית הלוי ברכו את יי יראי יי ברכו את יי. ברוך יי מציון שוכן ירושלים הללויה.

ואומר הלל הגדול שיש בו כ״ו כי לעולם חסדו נגד כ״ו דורות שהיה העולם בלא תורה ונתקיים בחסדו של הקב״ה.

הודו ליי כי טוב כי לעולם חסדו. הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו. הודו לאדוני האדונים כי לעולם חסדו. לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסרו. לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. את השמש לממשלת ביום כי לעולם חסדו. לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. את השמש לממשלת ביום כי לעולם חסרו. את הירח וכוכבים לממשלות בלילה כי לעולם חסדו. למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו. ויוצא ישראל מתוכם כי לעולם חסדו. ביד חזקה ובזרוע נטויה כי לעולם חסדו. לגוזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו. והעביר ישראל בתוכו כי לעולם חסדו.

וניער פרעה וחילו בים סוף כי לעולם חסדו. למוליך עמו במדבר כי לעולם חסדו. למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו. ויהרג מלכים אדירים כי לעולם חסדו. לסיחון מלך האמורי כי לעולם חסדו. ולעוג מלך הבשן כי לעולם חסדו. ונתן ארצם [ל]נחלה כי לעולם חסדו. נחלה לישראל עבדו [כי לעולם חסדו]. שבשפלנו זכר לנו כי לעולם חסדו. ויפרקינו מצרינו כי לעולם חסדו. נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. הודו לאל השמים כי לעולם חסדו.

רננו צדיקים ביי לישרים נאוה תהילה. הודו ליי בכינור בנבל עשור זמרו לו. שירו לו שיר חדש ה[י]טיבו נגן בתרועה. כי ישר דבר יי וכל מעשהו באמונה. אוהב צדקה ומשפט חסד יי מלאה הארץ. בדבר יי שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם. כנם כנר מי הים נתן באוצרות תהמות. יראו מיי כל הארץ ממנו יגורו כל יושבי תבל. כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמד. יי הפיר עצת גוים הגיא מחשבות עמים. עצת יי לעולם תעמד מחשבות לבו לדור ודור. אשרי הגוי אשר יי אלהיו העם בחר לנחלה לו. משמים הביט יי ראה את כל בני האדם. ממכון שבתו השגיח אל כל ישבי הארץ. היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. אין המלך נושע ברוב חיל גבור לא ינצל ברב כח. שקר הסוס לתשועה וברוב חילו לא ימלט. הנה עין יי אל יראיו למיחלים לחסדו. להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב. נפשינו חיכתה ליי עזרנו ומגננו הוא. כי בו ישמח לבינו כי בשם קדשו בטחנו. יהי חסדך יי עלינו כאשר יחלנו לך.

ביום טוב שחל להיות בחול מדלג תיב׳ השבת ואומר שיר ליו׳ טו׳ להודות.

מזמור שיר ליום השבת טוב להודות ליי ולזמר לשמך עליון. להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור. כי שמחתני יי בפעלך במעשי ידיך ארנן. מה גדלו מעשיך יי מאד עמקו מחשבתיך. איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת. בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד. ואתה מרום לעולם יי. כי הנה אויביך יי כי הנד. אויביך יאבדו יתפרדו כל פעלי און. ותרם כראם קרני בלותי בשמן רענן. ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני. צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון יסגא. שתולים בבית יי בחצרות בית אלהינו יפריחו. עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. להגיד כי ישר יי צורי ולא עולתה בו.

יי מלך גאות לבש לבש יי עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט. נכון כסאך מאז מעולם אתה. נשאו נהרות יי נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכיים. מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום יי. עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קודש יי לארך ימים.

לראש השנה מוסיף קודם תפילה למשה:
תפלה לדוד שמעה יי צדק הקשיבה רנתי האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה. מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים. בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבור פי. לפעלות אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארח[ו]ת פריץ. תמך אשורי במעגלותיך בל נמוטו פעמי. אני קראתיך כי תענגי אל חט אזנך לי (ו)שמע (אל) אמרתי. הפלה חסדיך מושיע חוסים ממתקוממים בימינך. שמרני (יי) כאישון בת עין בצל כנפיך תסתירני. מפני רשעים זו שדוני אויבי בנפש יקיפו עלי. חלבמו סגרו פימו דברו בגאות. אשורנו עתה סבבונו עיניהם ישיתו לנטות בארץ. דמיונו כאריה יכסף לטרוף וככפיר יושב במסתרים. קומה יי קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי מרשע חרבך. ממתים ידך יי ממתים מחלד חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם. אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתיך. אז יאמר תפלה למשה איש.

וביום הכיפורים יאמר זה:
לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. אשרי אדם לא יחשוב [יי] לו עון ואין ברוחו רמיה. כי החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל היום. כי יומם ולילה תכבד עלי ידך נהפך לשדי בחרבוני קיץ סלה. חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי ליי ואתה נשאת עון חטאתי סלה. על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה. אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני. אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לכלום בל קרוב אליך, רבים מכאובים לרשע והבוטח [ביין חסד יסובבנו. שמחו ביי וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב. ואז אומר רננו צדיקים.

יהי כבוד יי לעולם ישמח יי במעשיו. יהי שם יי מבורך מעתה ועד עולם. ממזרח שמש (ו)עד מבואו מהולל שם יי. רם על כל גוים יי על השמים כבודו. יי שמך לעולם יי זכרך לדור ודור. יי בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלח. ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים יי מלך. יי מלך יי מלך יי ימלוך לעולם ועד. יי מלך (ל)עולם ועד אבדו גוים מארצו. יי הפיר עצת גוים הגיא מחשבות עמים. רבות מחשבות בלב איש ועצת יי היא תקום. עצת יי לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור. כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד. כי בחר יי בציון איוה למושב לו. כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. כי לא יטוש יי עמו ונחלתו לא יעזב. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. יי הושיעה המלך יענינו ביום קראינו.

אשרי תמימי דרך ההלכים בתורת יי. אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו. אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם. אשרי העם יודעי תרועה יי באור פניך יהלכון. אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך נשבעה בטוב ביתיך קדוש היכלך. אשרי אדם לא יחשוב [יי] לו (יי) עון ואין ברוחו רמיה. אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב. אשרי שומרי משפט עוש(י)[ה] צדקה בכל עת. בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך (אשר) [ש]גמלת לגו. אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע. אשרי יושבי ביתיך עוד יהללוך סלה אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי אלהיו.

כל האומר תהלה ג׳ פעמים ביום בן העולם הבא דאית ביה אלפא ביתא ופותח את ידיך.

תהלה לדוד ארוממך אלהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם וער. גדול יי ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר. דור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו. הדר כבוד הודיך ודברי נפלאותיך אשיחה. ועזוז נוראותיך יאמרו וגדולתך אספרנה. זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו. חנון ורחום יי ארך אפים וגדל חסד. טוב יי לכל ורחמיו על כל מעשיו. יודוך יי כל מעשיך וחסידיך יברכוכה. כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו. להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו. מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור. סומך יי לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים. עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו. פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. צדיק יי בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. קרוב יי לכל קראיו לכל אשר יקראוהו באמת. רצון יריאיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם. שומר יי את כל אהביו ואת כל הרשעים ישמיד. תהלת יי ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד. לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה.

הללויה הללי נפשי את יי אהללה יי בחיי אזמרה לאלהי בעודי. אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה. תצא רוחו ישוב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתונותיו. אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על יי אלהיו. עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם השומר אמת לעולם. עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים יי מתיר אסורים. יי פוקח עיורים יי זוקף כפופים יי אוהב צדיקים. יי שומר את גרים יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות. ימלוך יי לעולם אלהיך ציין לדור ודור הללויה.

הללויה כי טוב זמרה אלהינו כי נעים נאוה תהלה. בונה ירושלים ויי נדחי ישראל יכנס. הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם. מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא. גדול אדוננו ורב כח (ו)לתבונתו אין מספר. מעודד ענוים יי משפיל רשעים עדי ארץ. ענו ליי בתודה זמרו לאלהינו בכינור. המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר המצמיח הרים חציר. נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו. לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה. רוצה יי את יריאיו את המיחלים לחסדו. שבחי ירושלים את יי הללי אלהיך ציון. כי חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך. השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. השולח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו. הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר. משליך קרחו כפיתים לפני קרתו מי יעמד. ישלח דברו וימסם ישב רוחו יזלו מים. מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי [ו]משפטים בל ידעום הללויה.

הללויה הללו את יי מן השמים הללוהו במרומים הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו הללוהו שמש וירח הללוהו כל ככבי אור. הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים. יהללו את שם יי כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד [ל]עולם חוק נתן ולא יעבור. הללו את יי מן הארץ תנינים וכל תהמות. אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עושה דברו. ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים. החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף. מלכי ארץ וכל לאמים שרים וכל שפטי ארץ. בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים. יהללו את שם יי כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו תהילה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללויה.

הללויה שירו ליי שיר חדש תהלתו בקהל חסידים. ישמח ישראל בעושיו בגי ציון יגילו במלכם. יהללו שמו במחול בתוף וכנור יזמרו לו. כי רוצה יי בעמו יפאר ענוים בישועה. יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם. רוממות אל בגרונם [ו]חרב פיפיות בידם. לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאמים. לאסור מלכיהם בזקים ונכבדיהם בכבלי ברזל. לעשות בהם משפט כתוב הדר הוא לכל חסידיו הללויה.

הללויה הללו אל בקדשו הללוהו ברקיע עזו. הללוהו בגבורותיו הללוהו [כרב] גדלו. הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור. הללוהו בתף ומחול הללוהו במנים ועוגב. הללוהו בצלצלי שמע הללוהו בצלצלי תרועה. כל הנשמה תהלל יה הללויה.

מזמורים אלה אנו אומרים דא״ר יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. וזהו מזמורים אלה. ולפיכך אנו כופלין כל הנשמה להודיע כי הוא סיים הלל, כמו שאנו כופלים פסוקים אחרונים מן הפרשה בשבת להודיע כי סיים פרשת שבת.

ואומר:
ברוך יי לעולם אמן ואמן. ברוך יי מציון שוכן ירושלים הללויה. ברוך יי אלהי׳ אלהי ישראל עושה נפלאות …לבדו. וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן.

ויברך דור את יי לעיני כל הקהל ויאמר דוד ברוך אתה יי אלהי ישראל אבינו מעולם ועד עולם. לך יי הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ. לך יי הממלכה והמתנשא לכל לראש. והעשר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כת וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מורים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך. אתה הוא יי לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם. ואתה מחיה את כלם וצבא השמים לך משתחוים. אתה הוא יי האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת (את) שמו אברהם. ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני החתי האמרי והפרזי והיבוסי והגרגשי לתת לזרעו ותקם את דברך כי צדיק אתה. ותרא את עני אבתינו במצרים ואת זעקתם שמעת על ים סוף ותתן אתות ומופתים בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו. כי ידעת כי הזידו עליהם ותעש לך שם כהיום הזה. והים בקעת לפניהם ויעברו בתוך הים ביבשה ואת רדפיהם השלכת במצולות כמו אבן במים עזים.

ויושע יי ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה יי במצרים וייראו העם את יי ויאמינו ביי ובמשה עבדו.

עתה אכתוב השירה בשטיה ובדקדוקיה כאשר העתקתיה מספר תורה שכתב רבינו יוסף טוב עלם.

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליי ויאמרו
לאמר אשירה ליי כי גאה גאה סוס
ורכבו רמה בים. עזי וזמרת יה ויהי לי
לישועה. זה אלי ואנוהו אלהי
אבי וארוממנהו. יי איש מלחמה יי
שמו. מרכבות פרעה וחילו ירה בים ומבחר
שלישיו טבעו בים סוף. תהמת יכסימו ירדו במצלת כמו
אבן. ימינך יי נאדרי בכח ימינך
יי תרעץ אויב. וברב גאונך תהרס
קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש וברוח
אפיך נערמו מים נצבו כמו נר
נזלים קפאו תהומת בלב ים. אמר
אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו
נפשי אריק חרבי תורישמו ידי. נשפת
ברוחך כסמו ים צללו כעפרת במים
אדירים. מי כֿ‎‏מכה באלים יי מי
כֿמכה נאדר בקדש נורא תֿהלת עשה
פלא נטית ימינך תבלעמו ארץ. נחית
בֿחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוע
קדשך. שמעו עמים ירגזון חיל
אחז ישבי פלשת. אז נבהלו אלופי
אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו
כל ישבי כֿנען. תפל עליהם אימתה
ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן. עד
יעבר עמך יי עד יעבר עם זו
קנית. תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון
לשבתך פעלת יי מקדֿש אדני כוננו
ידיך יי ימלך לעולם ועד.

וכופל יי ימלוך לעולם ועד כי מתחלת הנס ויהי באשמרת הבקר עד פה יש י״ח שמות כל אחד מד׳ אותיות הרי ע״ב אותיות נגד ע״ב שמות של הק׳ וחסר לנו ד׳ שמות שיש מן ויהי באשמרת עד תחלת השירה ולכך כופל יי ימלך… ומוסיפין:
כי ליי המלוכה ומושל בגוים. ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתר. ליי המלוכה. והיה יי למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי אחד ושמו אחד. שמע ישראל יי אלהינו יי אחד.

והשמות מיהיה יי אחד אינן מן המניין.

ואם שבת או יום טוב והושענא רבה ויום חתן מתחיל בנשמת אחר ויושע.

נשמת כל חי תברך את שמך יי אלהינו, ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד מן העולם ועד העולם אתה אל, ומבלעדיך אין [לנו] מלך גואל ומושיע. פודה ומציל ומפרנס ומרחם בכל עת צרה וצוקה אין [לנו] מלך אלא אתה. אלהי הראשונים והאחרונים אלוה כל בריות אדון כל תולדות, המהלל בתשבחות, המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים. ויי שומר ישראל ער לא ינום ולא ישן, המעורר ישנים ונרדמים ומשים פה לאלמים והמתיר אסורים והסמך נופלים והזדקף כפופים לך לבדך אנחנו מודים.

אלו פינו מלא שירה כים ולשננו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו מאירת כשמש וירח וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאיילות. אין אנחנו מספיקים להודות לך יי אלהינו ואלהי אבותינו ולברך את שמך. על אחת מאלף אלף אלפי אלפים רב ריבי רבבות פעמים הטובות עם אבתינו ועמנו. ממצרים גאלתנו יי אלהינו ומבית עבדים פדיתנו. ברעב זנתנו ובשבע גדול כלכלתנו, מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו ומחלאים רעים ונאמנים דליתנו. עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך יי אלהינו, נא אל תטשינו יי אלהינו ואל תכלימנו לנצח. על כן אברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו ולשון אשר שמת בפינו. הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו ויעריצו ויקדישו וימליכו את שמך מלכינו. כי כל פה לך יודה וכל לשון לך תשבע וכל ברך לך תכרע וכל קומה לפניך יי אלהינו ואלהי אבתינו לך לבד תשתחוה. וכל הלבבות יראוך וכל קרב וכליות יזמרו לשמך, כדבר הכתוב כל עצמתי תאמרנה יי מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו. מי ירמה לך ומי ישוה לך ומי יערך לך האל הגדול הגיבור והנורא אל עליון קונה שמים וארץ. האל בתעצום עוזך, הגדול בכבוד שמך, הגיבור לנצח נצחים והנורא בחי[י]לי נוראותיך. המלך היושב על כסא רם ונישא. שוכן עד מרום וקדוש שמו. נהללך ונשבחך ונברך את שם קדשך כדוד אמר ברכי נפשי את ה׳ וכל קרבי את שם קדשו. וכתוב, רננו צדיקים בה׳ לישרים נאוה תהלה. בפי ישרים תתרומם ובדברי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים תתהלל.

ובמקהלות רבבות עמך בית ישראל ברינה יתפאר שמך מלכנו בכל דור ודור, שבן חובת כל היצורים לפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו, להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן ישי עבדך משיחך.

ולא ידבר עד חותמו ברכת הזמירות שהיא ישתבח. ועומד שליח צבור לפני התיבה ואומר הברכה:
ישתבח שמך לעד מלכינו האל המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ. כי לך נאה ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שיר ושבח הלל וזמרה עוז וממשלה נצח גדולה וגבורה תהלה ותפארת קדושה ומלכות ברכות והודאות מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה ה׳ מלך גדול בתשבחות, אל ההודאות אדון כל הנפלאות הבוחר בשירי זמרה מלך חי העולמים.

לחול׳ טוב ליחיד לומר מיד:
האדרת והאמונה לחי עולמים.

הבינה והברכה לחי עולמים.
הגדולה והגבורה לחי עולמים.
הדיעה והדבור לחי עולמים.
ההוד וההדר לחי עולמים.
הוועד והותיקות לחי עולמים.
הזכות והזוהר לחי עולמים.
החן והחסד לחי עולמים.
הטכוס והטוהר לחי עולמים.
היראה והייחוד לחי עולמים.
הכתר והכבוד לחי עולמים.
הלבוב והלקח לחי עולמים.
המלכות והממשלה לחי עולמים.
הנוי והנצח לחי עולמים.
הסוד והשכל לחי עולמים.
העוז והענוה לחי עולמים.
הפדות והפאר לחי עולמים.
הצבי והצדק לחי עולמים.
הקריאה והקדושה לחי עולמים.
הרון והרוממות לחי עולמים.
השיר והשבח לחי עולמים.
התהלה והתפארת לחי עולמים.

לשליח צבור׳ כורע:
יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעלמא דיברא כרעותיה וימליך מלכותיה בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.
וכורע יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא, יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמיה וכורע דקודשא בריך הוא לעילא וכורע מכל ברכתא שירתא תשבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא ואמרו אמן.
ויאמר ברכו כאשר אפרש, אך אחר י״ח ברכות גומר קדיש:
תתקבל צלותהון ובעותהון דכל ישראל קדם אבוהון דבשמיא ואמרו אמן.
יהא שלמא רבא מן שמיא חיים טובים עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן.
עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן.

כשיתחיל קדיש, הציבור יענו:
ועתה יגדל נא כח ה׳ כאשר דברת לאמר. זכור רחמיך [ה׳] וחסדיך כי מעולם המה.

וכשמגיע שליח צבור לאמן יהא שמיה רבא, יענו בכל כוחם ויפתחו להם שערי גן עדן ובאלו נעשו שותפות למעשה בראשית ולתורה, שיש ביהא עד עלמיא ז׳ תיבות וכ״ח אותיות וכן, יש בבראשית וכן יש בוידבר אלהים. ויש מגיהים לעלמי בלא ויו שלא יהיו כ״ט אותיות, ואין צריף כי שמה הוא בלא יוד בדניאל. שמה רבא, פירוש שם יה כי נאצל ממנו חציו, ותרגום ואצלתי ואתרבי (אצל) כן תקנו קדיש בין ישתבח לברכו כדי להודיע כי ברכת ישתבח היא על הזמירות. ואף על פי שתקנוהו להפסיק מכל מקום אסור לספר בין ישתבח ליוצר אם לא לצורך צבור או צורך מי שבא להתפרנס מן הצדקה. והמספר חוזר מערכי מלחמה.

ליחיד שהוא במקום שלא שמע קדיש אומר זה:
תניא אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אליהו זכור לטוב ועמד על הפתח ושימר לי על הפתח עד שסיימתי תפלתי. כשסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי. אמרתי לו, שלום עליך רבי ומורי. אמר לי, בגי מפני מה נכנסת לחורבה זו. אמרתי לו׳ להתפלל. אמר לי, היד. לך להתפלל בדרך. אמרתי לו, מתיירא אני שמא יפסיקוני עוברי דרכים. אמר לי, היה לך להתפל תפילה קצרה. באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים, למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללין בדרך׳ ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפילה קצרה. אמר לי, בני מה קול שמעת בחורבה זו. אמרתי לו, שמעתי בת קול שמנהמת כיונה, ואומרת, אוי לי שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי בני לבין אומות העולם. אמר לי, חייך וחיי ראשי ששלש פעמים בכל יום אומרת כך, ולא עוד אלא בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך. הקב״ה מנענע ראשו ואומר, אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.

קריאת שמע וברכותיה

ברכו את יי המבורך

והצבור יענו:
ברוך יי המבורך לעולם ועד.

לברכו ליחיד:
אמר רבי עקיבא בכל יום ויום מלאך עומד באמצע הרקיע ואומר יי מלך יי מלך יי ימלוך לעולם ועד. וכל גדודי מעלה עונין אחריו עד שמגיע לברכו. וחיה אחת ששמה ישראל ונושאת כסא הכבוד ועומדת באמצע הרקיע ואומרת בקול רם: ברכו את יי המבורך. וכל גדודי מעלה עונין אחריה: ברוך יי המבורך לעולם ועד.

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל.

המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. מה רבו מעשיך יי כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך. המלך המרומם לבדו מאז המשובח והמפואר והמתנשא מימות עולם. אל אלהי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו אדון עוזינו צור משגבינו מגן ישעינו, משגב בעדינו. אל ברוך גדול דיעה הכין ופעל זוהרי חמה טוב יצר כבור לשמו מאורות נתן סביבות עזו פגות צבאיו קדושים רוממי שדי תמיד מספרים כבוד אל וקדושתו.

יוצר משבת.
ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל.

ליום קרובץ אומר:
אור עולם באוצר חיים אורות מאופל אמר ויהי.

ויתחיל קרובוץ.
הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו אין קדוש כיי׳ כי אין בלתך. הכל ירוממוך סלה יוצר הכל, האל הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע מוציא חמה ממקומה ולבנה ממכון שבתה ומאיר לעולם כולו וליושביו שברא במדת הרחמים. המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. המלך המרומם לבדו מאז המשובח והמפואר והמתנשא מימות עולם. אל אלהי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו אדון עוזינו צור משגבנו מגן ישעינו משגב בערנו. אין ערוך לך ואין זולתך אפס בלתך ואין דומה לך. אין ערוך לך יי אלהינו בעולם הזה ואין זולתך מלכינו לחיי העולם הבא. אפס בלתך גאלינו לימות המשיח ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים.

אל אדון על כל המעשים, ברוך ומבורך בפה כל נשמה. גדלו וטובו מלא עולם, דעת ותבונה סובבים אותו. המתגאה על חיום הקדש, ונהדר בכבוד בכס המרכבה. זכות ומישור לפני כסאו, חסר ורחמים בכסא כבודו. טובים מאורות שברא אלהינו. יצרם בדעת בבינה והשכל. כח וגבורה נתן בהם, להיות מושלים בקרב תבל. מלאים זיו ומפיקים נגה, נאה זיום בכל העולם. שמחים בצאתם וששים בבאם, עושים באימה רצון קוניהם. פאר וכבוד נותנים לשמו צהלה ורנה לזכר מלכותו. קרא לשמש ויזרח אור, ראה ותקן צורת הלבנה. שבח נותנים לו כל צבא מרום, תפארת וגדולה שרפים וחיות ואופני קודש.

לאל אשר שבת מכל מעשיו ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו, תפארת עטה ליום המנוחה, עונג קרא ליום השבת, שבו שבת אל מכל מלאכתו וביום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו, שבח יקר וגדולה יתנו לאל מלך יוצר כל ומנחיל מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קודש. שמך ה׳ אלהינו יתקדש וזכרך מלכינו יתפאר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. תתברך מושיענו וכו׳.

תתברך מושיענו על שבח מעשה ידיך ועל מאורי אור שעשית יפארוך סלה. תתברך צורנו מלכינו בורא קדושים ישתבח שמך לעד מלכינו יוצר משרתים ואשר משרתיו כולם עומרים ברום עולם ומשמיעים ביראה יחד בקול דברי אלהים חיים ומלך עולם. כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גבורים וכולם עושים באימה וביראה רצון קוניהם, וכולם פותחים את פיהם בקדושה, בטהרה, בשירה וממרה ומברכים ומשבחים ומפארים ומעריצים ומקדישים וממליכים שם האל המלך הגדול, הגיבור והנורא קדוש הוא. וינגן: וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה. ונותנים רשות זה לזד, להקדיש ליוצרם בנחת רוח בשפה ברורה ובנעימה קדושה כולם כאחד עונים ואומרים ביראה: קדוש קדוש קדוש יי צבאות מלא כל הארץ כבודו.

והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים לעומת שרפים.

[כשאומרים אופן] והחיות ישודרו וכרובים יפארו ושרפים ירונו ואראלים יברכו פני כל חיה ואופן וכרוב לכרוב לעומת שרפי קודש.
לעומתם משבחים ואומרים: ברוך כבוד יי ממקומו.

ואם יחיד הוא יאמר:
ואומרים ביראה, קדוש קדוש קדוש, והאופנים, ברוך.

ויאמר הברייתא מקדושה:
ויאמר שלחני כי עלה השחר. אמר לו וכי גנב או קוביוסטוס אתה שמתירא מן, השחר. אמר לו מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשו. מסייע ליה לרב חננאל [אמר רב ד]אמר רב חננאל אמר רב שלש כתות של מלאכי השרת אומרים שירה בכל יום, אחד אומרת קדוש ואחד אומרת קדוש ואחד אומרת קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו. מתיבי חביבין ישראל לפני הק[ב״ה] יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום ואמרי לה פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעם אחת בחודש ואמרי לה פעם אחת בשנה ואמרי לה פעם אחת ביובל ואמרי לה פעם אחת בעולם. וישראל מזכירים השם לאחר שתי תיבות ומלאכי השרת אין מזכירים את השם אלא אחר שלש תיבות ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שישראל אומרים שירה למטה שנאמר ברן יחד כוכבי בקר והדר ויריעו כל בני אלהים.

לאל ברוך נעימות יתנו לאל מלך חי וקיים זמירות יאמרו ותשבחות ישמיעו כי הוא לבדו פועל גבורות, עושה חדשות, בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות, בורא רפואות, נורא תהלות, אדון הנפלאות, המחדש בטובו בכל יום תמיר מעשה בראשית כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו, ברוך אתה יי יוצר המאורות.

אהבה רבה אהבתנו יי אלהינו חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו אבינו מלכינו אב הרחמן בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים, (כן) תחונינו ותלמדנו. אבינו אב הרחמן רחם עלינו, ותן בלבינו להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה, והאר עינינו במצותיך ודבק לבינו בתורתך וביראתך ויחד לבבינו לאהבה וליראה את שמך ולא נבוש לעולם ועד כי בשם קדשך הגדול הגבור והנורא בטחנו נגילה ונשמחה בישועתך והבא עלינו ברכה ושלום מארבע כנסות קבצנו ותוליכנו קוממיות לארצינו כי אל פועל ישועות אתה ובנו בחרת מכל עם ולשון וקרבתנו בשמך הגדול סלה באמת להודות לך וליחדך באהבה. ברוך אתה יי הבוחר בעמו ישראל באהבה.

ערבית

והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו.

ברכו את יי המבורך.

ברוך יי המבורך לעולם ועד.

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר בדברו מעריב ערבים, בחכמה פותח שערים׳ בתבונה משנה עתים, מחליף הזמנים, מסדר הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו. בורא יום ולילה, גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור. המעביר יום ומביא לילה ומבדיל בין יום ובין לילה יי צבאות שמו. אל חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד.
כאן יאמר ביום טוב.
ברוך אתה יי המעריב ערבים.

אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת, תורה ומצות חוקים ומשפטים אותנו למדת, על כן יי אלהינו בשכבינו ובקומינו נשיח בחוקיך, ונשמח ונעלוז בדברי תלמוד תורתך ובמצותיך לעולם ועד, כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה. ואהבתך אל תסור ממנו לעולמים.
כאן יאמר ביום טוב .
ברוך אתה יי אוהב עמו ישראל.

וקורא קריאת שמע בדקדוק ובנגון ובדבקים. ויאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. רק ביום הכפורים שיאמר בקול רם. ולא יפסיק רק בין הפרקים ומפני הכבוד וכל שכן מפני היראה כדאיתא בברכות.

א̇ל מ̇לך נ̇אמן

יַחִיְד

שמע ישראל יי אלהינו יי אחדֿ.

ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ואהבת את יי אלהיך בכל | לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על | לבבך. ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. וקשרתם לאות על ידיך והיו לטטפת בין עיניך. וכתבתם על מזוזת ביתך ובשעריך.

והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את יי אלהיכם ולעבדו בכל | לבבכם ובכל נפשכם. ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך. ונתתי עשב | בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת. השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם. וחרה | אף יי בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם | מהרה מעל הארץ הטובה אשר יי נתן לכם. ושמתם את דברי אלה על | לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאת על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם. ולמדתם אתם את בניכם לדבֶּר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. וכתבתם על מזוזת ביתך ובשעריך. למען ירבו ימיכם וימי בּניכם על האדמה אשר נשבּע יי לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ.

ויאמר יי אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצית הכנף | פתיל תכלת. והיה לכם לציצית וראיתם אתו וזכרתם | את כל מצות יי ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם. למען תזכרו ועשיתם את כל מיצותי והייתם קדשים לאלהיכם. אני יי אלהיכם אשר הוצאתי אתכם | מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יי אלהיכם.
אמת ויציב ונכון וקים וישר ונאמן ואהוב וחביב ונחמד ונעים ונורא ואדיר ומתוקן ומקובל וטוב ויפה הדבר הזה עלינו לעולם ועד׳ אמת אלהי עולם מלכינו צור יעקב מגן ישענו לדור ודור הוא קיים ושמו קיים וכסאו נכון ומלכותו ואמונתו לעד קיימת ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד לעלמי עולמים. מושך חסד ליודעיו וצדקתו לישרי לב. על אבותינו [ועלינו] ועל בנינו על כל דורות זרע ישראל עבדיך׳ על הראשונים ועל האחרונים דבר טוב וקייס לעולם ועד, אמת ואמונה חוק [ו]לא יעבר. אמת שאתה יי אלהינו מלכינו מלך אבותינו גאלינו גואל אבתינו צורינו צור ישועתינו פורנו ומצילנו מעולם שמך, אין אלהים זולתך.

עוזר אבותינו אתה הוא מעולם, מגן ומושיע לבניהם אחריהם בכל דור ודור ברום עולם מושבך ומשפטיך וצדקתיך עד אפסי ארץ. אשרי איש שישמע למצותיך ותורתך ודברך ישים על לבו, אמת אתה הוא ארון לעמך מלך גבור לריב ריבם אמת אתה הוא ראשון ואחה הוא אחרון ומבלעדיך אין [לנו] מלך גואל ומושיע. ממצרים גאלתנו יי אלהינו ומבית עבדים פדיתנו, כל בכוריהם הרגת ובכורך גאלת וים סוף בעקת וזדים טבעת ויבשה עשית וידידים עברו ים, ויכסו מים צריהם עד אחד מהם לא נותר. על זאת שבחו אהובים׳ רוממות לאל נתנו ידידים, זמירות ותשבחות למלך לאל חי וקיים רם ונשא גדול ונורא׳ משפיל גאים, מגביה שפלים, מוציא אסירים ופורה ענוים ועוזר דלים ועוגה לעמו בעת שוועם אליו, תהלות לאל עליון ברוך הוא ומבורך משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה ואמרו כולם: מי כמכה באלים יי מי כמכה נאדר בקדש נורא תהילות עושה פלא.

שירה חדשה שבחו גאולים לשמך על שפת הים יחד כלם הודו והמליכו ואמרו, יי ימלוך לעולם ועד.

צור ישראל קם לעזרת ישראל ופדה כנאמך יהודה וישראל. גאלינו יי צבאות שמו קדוש ישראל, ברוך אתה יי גאל ישראל.

ערבית

ואמונה כל זאת וקיים עלינו כי הוא יי אלהינו ואין זולתו ואנחנו ישראל עמו, הפודינו מיד מלכים, הגאלינו מלכינו מכף כל עריצים האל הנפרע לנו מצרינו המשלם גמול לכל אויבי נפשינו. העושה גדולות עד אין חקר ניסים ונפלאות עד אין מספר. השם נפשינו בחיים ולא נתן למוט רגלינו המדריכנו על במות אויבינו וירם קרנינו על כל שנאינו. העושה לנו ניסים נקמה בפרעה, אותות ומופתים באדמת בני חם. המכה בעברתו כל בכורי מצרים ויוצא ישראל מתוכם לחירות עולם. המעביר בניו בין גזרי ים סוף ואת רדפיהם ואת שנאיהם בתהומות טבע. ראו בנים גבורתו שבחו והודו לשמו ומלכותו קבלו עליהם, משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה ואמרו כולם. מי כמכה באלים יי מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא, מלכותך יי אלהינו ראו בניך בוקע ים סוף לפני משה זה אלי ענו ואמרו, יי ימלוך לעולם ועד ונאמר כי פדה יי את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו ברוך אתה יי גאל ישראל.

השכיבנו יי אלהינו לשלום והעמידנו מלכינו לחיים טובים ופרוס עלינו סוכת שלומך ותקננו בעיצה טובה מלפניך והושיענו למען שמך והגן בעדינו והסר מעלינו אויב דבר חרב וצרה ורעב ויגון והסר שטן מלפנינו ומאחרינו ובצל כנפיך תסתירנו, כי אל שומרינו ומצילנו אתה, כי אל מלך חנון ורחום אתה ושמור צאתינו ובאינו לחיים ולשלום מעתה ועד עולם, ברוך אתה יי שומר עמו ישראל לעד.

ברוך יי לעולם אמן ואמן, ברוך יי מציון שוכן ירושלים הללויה, ברוך יי אלהים אלהי ישראל עושה נפלאות לבדו, וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן. יהי כבוד יי לעולם ישמח יי במעשיו. יהי שם יי מבורך מעתה ועד עולם. כי לא יטוש יי את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל יי לעשות אתכם לו לעם. וירא כל העם (וירונו) ויפלו על פניהם ויאמרו יי הוא האלהים, יי הוא האלהים. והיה יי למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי אחד ושמו אחד. יהי חסדך יי עלינו כאשר יחלנו לך. כל גוים אשר עשית יבאו וישתחוו לפניך יי ויכבדו לשמך. ואנחנו עמך וצאן מרעיתו נודה לך לעולם לדר ודור נספר תהלתך. ברוך יי ביום׳ ברוך יי בלילה, ברוך יי בשכבינו׳ ברוך יי בקומנו. בידך אפקיד רוחי פדית אותי יי אל אמת. אלהינו שבשמים יחיד שמך וקיים מלכותך תמיד לעולם ועד.

יראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשינו בישועתך באמת באמור לציון מלך אלהיך, יי מלך, יי מלך, יי ימלוך לעולם ועד. כי המלכות שלך היא ולעלמי עד תמלוך בכבוד כי אין מלך אלא אתה. ברוך אתה יי המלך בכבודו תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד ועל כל מעשיו.

[בשבת ובמועדים חותם]:
[מלך חנון ורחום אתה] ופרוס עלינו סכת שלומך ועל ירושלים עירך, ברוך אתה יי פורם סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים.

ואם שבת יאמר:
ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם. ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה יי את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש.

ואם יום טוב הוא אומר ליל ראשון:
אלה מועדי יי אשר תקראו אותם מקראי קודש.

ובליל שני מוסיף:
אלה הם מועדי. קדיש.

ויסב פניו אל [הקיר].

ומיד סומך גאולה לתפלה ויאמר:

תפלת שמונה עשרה

ברוך אתה יי אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב. האל הגדול הגבור והנורא אל עליון, גומל חסדים טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה.
מלך עוזר ומושיע ומגן ברוך אתה יי מגן אברהם.

אתה גבור לעולם יי׳ מחיה מתים אתה ורב להושיע.

בימות הגשמים יאמר:
משיב הרוח ומוריד הגשם.

ואם ידלג מחזירים אותו.
מכלכל חיים בחסד, מחיה מתים ברחמים, סומך נופלים, רופא חולים, מתיר אסורים מקיים אמונתו לישיני עפר. מי כמכה בעל גבורות מי דומה לך, מלך ממית ומחיה ומצמיח לנו ישועה. ונאמן אתה להחיות מתים, ברוך אתה יי מחיה המתים.

נקדש שמך בעולם כשם שמקדישין אותו בשמי מרום, וכן כתוב על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר, קדוש קדוש קדוש יי צבאות מלא כל הארץ כבודו, לעומתם ברוך יאמרו. ברוך כבוד יי ממקומו. ובדברי קדשך כתוב לאמר, ימלוך יי לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה.

לדור ודור נגיד גדלך ולנצח נצחים קדושתך נקדיש ושבחך אלהינו מפינו לא ימיש לעולם ועד, כי אל מלך גדול וקדוש אתה. ברוך אתה יי האל הקדוש.

אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה וחונינו מאתך בינה דיעה חכמה והשכל. ברוך אתה יי חונן הדעת.

השיבנו אבינו לתורתך וקרבינו מלכנו לעבדתך והחזירנו בתשובה לפניך, ברוך אתה יי הרוצה בתשובה.

סלח לנו אבינו כי חטאנו מחל לנו מלכינו כי פשענו כי אל מלך טוב מוחל וסולח אתה, ברוך אתה יי חנון המרבה לכל לסלוח.

ראה נא בעניינו וריבה ריבינו וגאלנו במהרה למען שמך כי אל מלך גואל וחזק אתה, ברוך אתה יי גואל ישראל.

רפאינו יי אלהינו ונושעה כי תהלתנו אתה והעלה רפואה שלימה לכל מכותינו ולכל תחלואינו כי אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה, ברוך אתה יי רופא חולי עמו ישראל.

ברך עלינו יי אלהינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה ושבענו מטובך וברך את שנתינו כשנים הטובות, ברוך אתה יי מברך שנים.
תקע בשופר גדול לחירותנו ושא גס לקבץ גליותינו וקבצנו יחד מארבע כנפות כל הארץ לארצינו, ברוך אתה יי מקבץ נדחי עמו ישראל.

השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה והסר ממנו יגון ואנחה ומלוך עלינו אתה יי לבדך בחן בחסד וברחמים וצדקנו במשפט, ברוך אתה יי מ׳ הא׳ אוהב צדקה ומשפט.

למשומדים אל תהי תקוה, וכל המינים כרגע יאבדו, וכל אויבי עמך בית ישראל מהרה יכרתון, ומלכות זדון מהרה תעקר ותשבר ותמגר ותכניע ותשפיל את כל אויבנו במהרה בימנו, ברוך אתה יי שובר אויבים ומכניע זדים.

על הצדיקים ועל החסידים ועל זקני עמך בית ישראל ועל פליטת בית סופריהם ועל גירי הצדק ועלינו יהמו נא רחמיך יי אלהינו ותן שכר טוב לכל הבטחים בשמך ושים חלקנו עמהם ולעולם לא נבוש כי בך בטחנו ובשמך נשעננו, ברוך אתה יי משען ומבטח לצדיקים.

ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דברת וכסא דוד מהרה לתוכה תכין, ובנה אותה בקרוב בימנו בניין עולם, ברוך אתה יי בונה ירושלים.

את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך, כי לישועתך קוינו כל היום, ברוך אתה יי מצמיח קרן ישועה.

שמע קולנו יי אלהינו חוס נא ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו כי אל שומע תפילות ותחנונים אתה ומלפניך מלכינו ריקם אל תשיבנו כי אתה שומע תפלות עמך ישראל ברחמים, ברוך אתה יי שומע תפלה.

רצה יי אלהינו בעמך ישראל ובתפלתם שעה ושכון בציון עירך ויעבדוך בניך בירושלים ואתה ברחמיך הרבים תשוב ותחפץ בנו ותרצנו ותערב לפניך תפלתינו כעולה וכקרבן אנא רחום ברחמיך הרבים מהרה השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים, ותחזינה עינינו בשובך לציון ולירושלים עירך ברחמים כמאז, ברוך אתה יי המחזיר שכינתו לציון.
מודים אנחנו לך שאתה הוא יי אלהינו ואלהי אבותינו לעולם ועד צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור נודה לך ונספר תהילתך על חיינו המסורים [בידך] ועל נשמתינו הפקדות לך ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאתיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמנו חסדיך כי מעולם קוינו לך.

מודים דרבנן

מודים אנחנו לך יי אלהינו ואלהי כל בשר, יוצרינו יוצר בראשית, ברכות והודאות לשמך הגדול והקדוש על שהחייתנו וקיימתנו כן תחיינו ותחננו ותקבצנו ותאסף גליותינו לחצרות קדשך לשמור חוקיך לעשות רצונך על שאנחנו מודים לך. ברוך אתה יי האל ההודאות.

ועל כולם יתברך ויתרומם תמיר שמך מלכינו. וכל החיים יודוך סלה ויהללו שמך לעולם באמת האל ישועתנו ועזרתינו סלה האל הטוב, ברוך אתה יי הטוב לך נאה להודות.

אלהינו ואלהי אבתינו ברכינו בברכה המשלשת בתורה הכתובה על ידי משה עבדך, האמורה מפי אהרן ובניו כהנים עם קדושך כאמור: יברכך יי וישמרך, יאר יי פניו אליך ויחנך, ישא יי פניו אליך וישם לך שלום.

שים שלום טובה וברכה, חיים חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל ישראל עמך ברכינו אבינו כלנו כאחד באור פניך, כי באור פניך נתת לנו יי אלהינו תורת חיים, אהבת חסד, צדקה וברכה ורחמים וחיים ושלום יהיה לנו, וטוב בעיניך לברך את עמך ישראל בכל יום ובכל עת ובכל שעה בשלומך, ברוך אתה יי המברך את עמו ישראל בשלום.

אלהי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעשר לכל תהיה פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדף נפשי וכל החשבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם והשב כגמולם בראשם, ותפתח לי שערי חיים, שערי תורה, שערי רצון, שערי תפלה, שערי רחמים. מלכינו אלהינו יחיד שמך בעולמך בנה היכלך שכלל אולמך קרב משיחך קבץ צאן מרעיתיך ופדה עמך ישראל אבינו מלכינו עשה למען תורתך, עשה למען כסא כבודך, אבינו מלכינו עשה למען משיח צדקך, למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענינו, ויהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי צורי וגואלי, שלום שלום, עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן.

תפלות שבת

ערבית

אתה קדשת את יום השביעי לשמך תכלית מעשה שמים וארץ וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים וכן כתוב בתורתך. ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה, ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות.

אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו וקדשינו במצותיך ותן חלקינו בתורתך ושבענו מטובך ושמחנו בישועתך וטהר לבנו לעבודך באמת. והנחילנו יי אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך וינוחו בו כל ישראל מקדשי שמך, ברוך אתה יי מקדש השבת.

רצה וכו׳.

לש״ץ
ברוך אתה יי אלהינו ואלהי אבותינו, אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב. האל הגדול הגיבור והנורא אל עליון קונה שמים וארץ.

מגן אבות בדברו, מחיה מתים במאמרו, האל הקדוש שאין כמהו, המגיח לעמו שבת קדשו, כי בם רצה להניח להם. לפניו נעבד ביראה ופחד נודה לשמו בכל יום תמיד, מעין הברכות אל ההודאות ארון השלום ומברך שביעי המניח בקדושה לעם מדשני ענג זכר למעשה בראשית. אלהינו וכו׳.

שחרית

ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו, כליל תפארת בראשו נתת בעמדו לפניך על הר סיני, ושני לוחות אבנים כראשונים הוריד בידו וכתוב בהן שמירת שכת, וכן כתוב בתורתך: ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם. ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה יי את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש.

ולא נתתו יי אלהינו לגויי הארצות ולא הנחלתו מלכינו לעובדי פסילים וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים כי לישראל עמך באהבה נתתו, לזרע יעקב אשר בם בחרת, עם מקדשי שביעי כלם ישבעו ויתענגו מטובך. ובשביעי רצית בו וקדשת אותו חמדת ימים אותו קראת זכר למעשה בראשית. אלהינו וכו׳.

נקדישך ונעריצך מלכינו בסוד שכל שיח שרפי קודש המקדישים שמך בקודש, וכן כתוב על יד נביאך, וקרא זה אל זה ואמר. קדוש קדוש קדוש יי צבאות מלא כל הארץ כבודו. אז בקול רעש גדול אדיר וחזק משמיעים קול מתנשאים לעומת שרפים, לעומתם ברוך יאמרו. ברוך כבור יי ממקומו, ממקומך מלכינו תופיע ותמלוך עלינו כמחבים אנחנו לך. מתי תמלוך בציון, בקרוב בימינו לעולם ועד תשכון, תתגדל ותתקדש ותמלוך בתוך ירושלים עירך לדור ודור ולנצח נצחים ועינינו תראינה מלכותך כדבר האמור בשירי עוזך על ידי דוד משיח צדקך. ימלוך יי לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה.

וחיות בוערות לכס רם לוייות, בארבעת רבעיו הכיל מנויות. נוצצות כגון הסדן כבזק דומיות, נוחצות ברצוא ושוב אגפים נטויות. יחד תחת הכסא לקפץ חדויות. יוצרם לקלס כשהן רשויות. מזמרות שירים תלי תליות, מעריצות לקדוש תהלות דומיות. נוהמות כקול מים רבים בשאג והמיות, נראות כנושאות והם נשאות ותלויות. בזאת הנשקפה יביט מקרוי עליות, בטויה לזון יטה כרויות. רבוכה כבמרחשת בדבים ואריות׳ רחשה יסכית דלותה משאיות. שבותה ישיב כאפיקים בציות, שאריתה לחזק בקבוץ גליות. מבשן וממצולות יניפנה לתלפיות, מתנוססת כימי קדם באדמתה להיות. ויבהיק המתהפכת חרב פיפיות, וינגע שוסיה במכות טריות. אך בטירותם נקבצו דיות, איים להעיק בנהי ונהיות. לרומם להדר שמו בהניות, להעריצו ולהקדישו שכם אחד כארבע חיות. לעומתם ברוך יאמרו.

למוסף

תכנת שבת רצית קרבנותיה צוית פירושיה עם סדורי נסכיה. מענגיה לעולם כבוד ינחלו, טעמיה חיים זכו וגם האהבי דבריה גדולה בחרו. אז מסיני נצטוו עליה (יי אלהינו) ותצוינו להקריב בה קרבן מוסף שבת כראוי. יהי רצון לפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו שתעלינו בשמחה לארצינו ותטענו בגבולנו ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו, תמירים כסדרן ומוספין כהלכתן, את מוסף יום המנוח הזה נעשה ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך כמ׳ שכתבת עלינו בתורתך על ירי משה עבדך מפי כבודך כאמור: וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים ושני עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן ונסכו עולת שבת בשבתו על עולת התמיד (יעשה) ונסכה.
ישמחו במלכותך שומרי שבת וקראי ענג, עם מקדשי שביעי כולם ישבעו ויתענגו מטובך ובשביעי רצית בו וקדשת אותו חמדת ימים אותו קראת זכר למעשה בראשית. אלהינו (למנח׳).

קדושה:

כתר יתנו לך יי אלהינו המוני מעלה ועמך קבוצי מטה. יחד כולם קדושה לך ישלשו ככתוב: וקרא זה אל זה ואמר: קדוש קדוש קדוש יי צבאות מלא כל הארץ כבודו. כבודו מלא עולם משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו, לעומתם ברוך יאמרו: ברוך כבוד יי ממקומו. ממקומו הוא יפן ברחמים ויחון עם המיחדים שמו ערב ובקר בכל יום תמיד פעמים באהבה שמע אומרים: שמע ישראל יי אלהינו יי אחד. אחד הוא אלהינו, הוא אבינו, הוא מלכינו, הוא מושיענו, הוא מושיע את שאריתנו וישמיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי׳ להיות לכם לאלהים. אני יי אלהיכם, אדיר אדירנו יי אלהינו מה אדיר שמך בכל הארץ, והיה יי למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי אחד ושמו אחר.

ויש אומרים: אלהיכם אני פציתה צרור המור קבצינו והצילנו יחודך לגמור דברת פיך מלך שמור כי בדברי קדשך כתוב לאמר, ימלוך יי לעולם אלהיו ציון לדור ודור הללויה.

למנחה

אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. תפארת גדלה ועטרת ישועה קדושה ומנוחה לעמך נתת. אברהם יגל, יצחק ירנן, יעקב ובניו ינוחו בו מנוחת אהבה ונדבה, מנוחת אמת ואמונה, מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח, מנוחה שלימה שאתה רוצה בה. יכירו וידעו כי מאתך היא מנוחתם ועל מנוחתם יקדישו שמך. אלהינו.

הבדלה דחול:

אתה חוננתנו יי אלהינו מדע בתורתך ותלמדנו לעשות חוקי רצונך. ותבדילנו יי אלהינו בין קדש לחול בין אור לחושך [בין] ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה. אבינו מלכנו החל עלינו את הימים הבאים לקראתינו לשלום, חשוכים מכל חטא ומנקים מכל עון ופשע ואשמה ומדובקים בתורתך. וחננו מאתך בינה חכמה דיעה והשכל, ברוך אתה יי חונן הדעת.

הבדלה מיום טוב:

ותודיענו יי אלהינו משפטי צדקך ותלמדנו לעשות חוקי רצונך. ותתן לנו יי אלהינו משפטים ישרים ותורת אמת, חקים ומצות טובים אשר יעשה האדם וחי בהם. ותורישנו כבוד קדושת שבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל, ותנחילנו זמני ששון ומועדי קדש וחגי נדבה. ותבדילנו יי אלהינו בין קדש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה, בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת, הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך. ותתן.

תפלות יו״ט

אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות וקדשתנו במצותיך, וקרבתנו מלכינו לעבודתיך ושמך הגדול והגבור והנורא עלינו קראת. ותתן לנו יי אלהינו באהבה מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון, את יום חג המצות זמן חירותינו. או: יום חג השבועות זמן מתן תורתינו. או: יום חג הסוכות זמן שמחתנו. או: יום השמיני חג העצרת זמן שמחתינו. באהבה מקרא קדש זכר ליציאת מצרים.

אלהינו ואלהי אבתינו יעלה ויבא ויגיע׳ יראה וירצה וישמע ויפקד ויזכר זכרוננו ופקרוננו וזכרון אבותינו, וזכרון משיח בן דור עבדך, וזכרון ירושלים עיר קדשך וזכרון כל עמך בית ישראל לפניך לפליטה, לטובה, לחן, לחסד ולרחמים ביום חג פלוני הזה. זכרנו יי אלהינו בו לטובה ופוקדנו בו לברכה, והושיענו בו לחיים טובים בדבר ישועה ורחמים חוס וחנינו וחמול ורחם עלינו ומלטנו מכל צרה ויגון כי אליך ע[י]נינו, כי אל מלך חנון ורחום אתה.

והשיאנו יי אלהינו את ברכת מועדיך לחיים טובים ולשלום, כאשר רצית ואמרת לברכינו. וקדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך ושבענו מטובך ושמחנו בישועתך וטהר לבינו לעבדך באמת. והנחילנו יי אלהינו באהבה וברצון בשמחה ובששון שבת ומועדי קדשך, וישמחו וינוחו בו ישראל מקדשי שמך׳ ברוך אתה יי מקדש השבת ישראל והזמנים.

למוסף

מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתינו, ואין אנו יכולין לעלות ולראות ולהשתחוות בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו מפני היד שנשתלחה במקדשך. יהי רצון לפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו מלך רחמן שתשוב ותרחם עלינו ועל מקדשך השמם ברחמיך הרבים ותבנהו מהרה ותגדל כבודו, ותחדש היכלך ותכנס גליות ישראל לתוכו. אבינו מלכנו גלה כבור מלכותך עלינו לעיני כל חי וקרב פזורנו מבי הגוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ, והביאנו יי אלהינו לציון עירך ברינה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם ושם נעשה לפניך את קרבנות חובתינו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן, את מוסף יום המנוח הזה ויום חג פלוני הזה געשה ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך מפי כבודך כאמור וביום השבת כו׳.

ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח ליי, ובחמשה עשר יום לחדש חזה [חג] שבעת ימים מצות יאכל. ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו. והקרבתם אשה עולה ליי פרים בגי בקר שנים ואיל אחד [ושבעה] כבשים בגי שגה תמימים יהיו לכם.

ומנחתם ונסכיהם כמדובר שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש ויין כנסכו [ושעיר לכפר] ושני תמידין כהלכתן.

וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה ליי בשבועתיכם מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו. והקרבתם עולה [לריח ניחוח] ליי פרים בגי בקר שנים (ו)איל אחד [שבעה] כבשים בני שנה (תמימים). ומנחתם כו׳.

ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו וחגותם (אותו) חג ליי שבעת ימים. והקרבתם עולה [אשה ריח ניחוח] ליי פרים בגי בקר שלשה עשר (אלים) [אילם שנים] כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים [יהיו]. ומנחתם וכו׳.

וביום השני פרים בני בקר שנים עשר (אלים) [אילם] שנים כבשים בני שגה ארבעה עשר תמימים. [ומנחתם].

וביום השלישי פרים עשתי עשר (אלים) [אילם] שנים כבשים בגי שגה ארבעה עשר תמימים, ומנחתם.

וביום הרביעי פרים עשרה (אלים) [אילם] שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים, ומנחתם.

וביום החמשי פרים תשעה (אלים) [אילם] שנים כבשים בגי שנה ארבעה עשר תמימים, ומנחתם.

וביום הששי פרים שמונה (אלים) [אילם] שנים כבשים בגי שנה ארבעה עשר תמימים, ומנחתם.

[וביום השביעי פדים שבעה אילם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים ומנחתם].

וביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו. והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח ליי פר אחד איל אחד כבשנים] (אחד ארבעה עשר) [בני שנה שבעה] תמימים, ומנחתם.

אלהינו ואלהי אבותינו מלך רחמן רחם עלינו, טוב ומטיב הידרש לגו, שובה בהמון רחמיך בגלל אבות שעשו רצונך. בנה ביתך כבתחלה והיכלך כבראשונה וכונן את מקדשך על מכונו. והראנו בבנינו ושמחנו בתקונו׳ והשב בהנים לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם וישראל לנויהם ושם נעלה ונראה ונשתחוה לפניך בשלוש פעמי רגלינו ככתוב בתורתך: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני יי אלהיך [במקום אשר יבחר] בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות ולא יראה את פני יי ריקם, איש כמתנת ידו כברכת יי אלהיך אשר נתן לך.

והשיאנו כו׳ רצה.


The nusaḥ of the Jews of England before the expulsion is witnessed in a single text written by Jacob Jehudah Hazzan of London in 1287. The text is currently held in the collection of the library of the University of Leipzig. We are grateful to the library for making available to us a scan of just pages in the work containing the seder tefilot — something unavailable to its first transcriber (to which our digital edition is indebted). In April 1962, the former chief rabbi of the British Empire Israel Brodie published his transcription through Mossad haRav Kook, writing “The Etz Hayyim is the most notable and certainly the most voluminous of the literary productions of mediaeval Anglo-Jewry which have survived. It was written in 1287, three years before the Expulsion. The author of whom very little is known, wrote this comprehensive code of religious law based on the Mishneh Torah of Maimonides, on the Sefer Mitzvot Gedolot of Moses of Coucy and of many other rabbinic authorities some of whom are otherwise unknown. Included among his authorities are Talmudists — some of renown, who flourished in England. The Etz Hayyim appears to have been regarded as an authoritative source of Jewish Law, judging by references to it contained in works which will be listed in my full introduction. Though it was not quoted as frequently as other works of a similar nature, it takes its place among the Rishonim. David Kauffman in the Jewish Quarterly Review, Vol. IV, pages 20—63, 550—561, and Vol. V pages 353—374 gave a detailed description and appraisal of the Etz Hayyim. The full publication of the work, will, I am sure, provide scholars with additional and varied data which will justify the labour and time involved in its preparation and editing.”

In his summary of the work, David Kaufmann wrote:

In this small but well-bound parchment volume, covered all over with writing, Jacob b. Jehudah, Chazan of London, wrote, three years before the Expulsion, a Compendium of Ritual Law and the Principles of Jurisprudence, to which he gave the title עץ חיים , “A Tree of Life.” In the first part of this work, Chapter II., Section 13, which treats of the Priests’ Benediction, the Siddur of the Jews of England is to be found. It has escaped notice, and thus escaped destruction. By a sensible arrangement of the material, as well as by the minuteness of the handwriting, the whole Liturgy has been skilfully compressed within the small bulk of twenty-four pages. Had it been discovered at an earlier date, this MS. would have certainly attracted universal attention at the Anglo-Jewish Historical Exhibition in 1887, which, by a curious coincidence, was the six hundredth anniversary of this work. Facsimiles of this Siddur, multiplied by the printing-press, would have proved appropriate mementoes of this famous exhibition. Has this treasure, however, been indeed hitherto neglected and unnoticed? Is it credible that Leopold Zunz, who by his supplements enriched Delitzsch’s catalogue of the Hebrew MSS. in this very Leipsic Library, actually missed the importance of this MS. for our knowledge of the English Ritual?

SOURCE

DOWNLOAD: (Internet Archive link)

Detail of Codex Manesse, fol. 355r, Süßkind, der Jude von Trimberg. Der mit einem Judenhut bekleidete und auch durch den Bart als Jude gekennzeichnete Süßkind spricht vermutlich vor einem Vogt in Konstanz vor (das Fehlen einer Mitra und das schwarz-weiße Banner lassen in dem Thronenden auf einen weltlichen Herrn schließen, nicht etwa den Bischof von Konstanz).

Detail of Codex Manesse, fol. 355r, Süßkind, der Jude von Trimberg. Der mit einem Judenhut bekleidete und auch durch den Bart als Jude gekennzeichnete Süßkind spricht vermutlich vor einem Vogt in Konstanz vor (das Fehlen einer Mitra und das schwarz-weiße Banner lassen in dem Thronenden auf einen weltlichen Herrn schließen, nicht etwa den Bischof von Konstanz).

בכתב־היד אין כאן כותרת. לנוסח הברכות והתפילה אצל המחבר, עיין במבוא. ובגליון: תניא ר׳ מאיר אומר: חייב כל אדם מישראל לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר (דברים י, ב) ועתה ישראל מה יי אלהיך שואל מ״ה בא״ת ב״ש עולה ק. ואל תקרי מה אלא מאה (עיין מנחות מג, ב, ובדקדוקי סופרים, שם) ואלו הן: כ״ג מלפני יוצר וז׳ של קריאת שמע בקר וערב וצצית ותפלין וג״פ יח ברכות, הדי פו ברכות. וי״ד ברכות בשתי סעודות. עוד בזמן הזה איכא ה יתירות, הטוב והמטיב דברכת המזון וברכת המינים דתפלה. בשבת דליכא במקום יח אלא ז ברכות ובכל יום אם לא נתחייב, אוכל פרי ומברך לפניו ולאחריו וחוזר ואוכל עד שיגמר ק ברכות (עיין רמב״ם שם, הלכה יד). דברוך שאמר לאו מן המניין דכל ברכה שאין עמה מלכות אינה ברכה ותפלה אע״ג דאין מלכות כיון דרחמי נינהו אין צריך מלכות.
רמב״ם הל׳ תפלה, פרק ז.
טו, ב. ולפנינו: רבי יהושע בן לוי.
תהלים צא.
שם, ג.
שם, ל.
נוסף בגליון. כלומר בסוף שנתו. עיין בכסף משנה שם, הל׳ ג.
נוסף בגליון. ובפרטן אי אתה מוצא אלא מז תיבות.
עיין: דקדוקי סופרים ברכות ס, ב. ועיין: לווין, מבוא לאגרת רב שרירא גאון, עמוד כח.
נוסף בגליון. מקור הדברים בבראשית רבא, פרשה א, ד.
נוסף בגליון. ועיין סוטה ה, א.
בגליון מובא כאן חתימת הברכה: רבון כל העולמים, המעשים (?), אדון כל הנשמות ברוך אתה ה׳ המחזיר נשמות לפגרים מתים. לפי הגליון אין אומרים הוודוי בברכת אלהי נשמה. וכן אינו בכל הסידורים הידועים.
צ״ל: ואם.
גם בכתב היד באות כל ההוראות וההלכות המשולבות בתפילה, באות קטנה. ובגליון: כך השיב ר׳ נטרונאי ריש מתיב׳, הואיל ואי אפשר לברכן בשעתן מפני טנופת הידים, יסדרם כך אחר שיטול ידיו. עיין: אוצר הגאונים, ברכות, חלק התשובות, סי׳ שע. ועיין דעת הרמב״ם שם.
עיין ברכות ז, א.
עיין קידושין מט, ב.
רמב׳׳ם שם, הל׳ ט. השווה הערה 13.
ברכות טז, ב: תפילת רב.
שם, תפילת רבי.
שם, תפילת רב ספרא.
שם, על־פי תפילת רב חייא ור׳ אלכסנדרי.
שם, על־פי תפילת ר׳ יוחנן; ור׳ אלכסנדרי, לרעת איכא דאמרי.
שם, תפלת ד׳ אלעזר.
שם, מתפילת רבא. ויש להעיר, כי תפילות אלו מובאות בגט׳ (ולפנינו בשינויים) כתפלות שנאמרו לאחר סיום התפילה. ועיין על זה בשו״ת מהרש״ל, סי׳ סד.
תהלים יט, טו.
ברכות פרק א, הל׳ ה.
בתשובת שאלה, הובאה בתוס׳ ר״י חסיד, ברכות יא, ב, ד״ה משקרא. ועיין תוס׳ שם, ד״ה שכבר.
טעות סופר כאן וצריך לומר: שצריך לחזור ולברך אבל נוהגין העולם שלא לברך. השווה תום׳ ר״י חסיד שם.
הביאה הר״י בתשובתו שבתוס׳ ר״י חסיד, שם. ועיין תשובות רש״י, מהדורת אלפנביין, עמ׳ 305, ובהערות. ולא ראה תשובת ר״י הנ״ל. וכן רמז לדברי רש״י מהר״מ ב״ב, מהדורת י״ז כהנא ח״א תשובות, סי׳ יט. ועי’ גם הגה׳׳מ הל׳ תפילה אות ט וכ.
נראה, שיש להשלים (על־פי תוס׳ ר״י חסיד): כמו באותן הימים שלא היה משכים ללמוד, ונותן טעם לדבר: שכמו שהקורא בתורה מברך על התורה (ונשמט על־ידי הדומות ״התורה – התורה״).
כנוסח שלפנינו בגמ׳ ברכות יא, ב.
עיין תוס׳ פסחים קד׳ ב ד״ה חוץ׳ ובתוס׳ ר״י חסיד ברכות יא, ב, ד״ה הכי גריס ר״ת.
גמ׳ ברכות שם, בשינויים.
במדבר ו, כב-כז.
בקרא: בכתיב חסר. וכן מנהגו של המחבר להלן להביא את הפסוקים בכתיב מלא (ולא נעיר עוד על כך).
פאה פרק א, א, בשינויים.
ברכות לא׳ א. ועי׳ רמב״ם׳ סדר תפלות כל השנה, שבסוף ספר אהבה.
מגילה כח, ב.
ברכות סד, א.
ישעיה נד, יג.
ויקרא ו, א ואילך.
במדבר כח, א ואילך.
שם שם, ט-י.
שם שם, יא ואילך.
מלאכי ג, ד.
על־פי תענית כו, ב; מנחות קי, א.
זבחים, פרק ה.
כגי׳ מתניתא דתלמודא דבני מערבא, הוצ. לו. וכן להלן.
ברייתא ריש תורת כהנים.
לפנינו: מק״ו. וכן להלן. וכבר כתב השל״ה, חלק תורה שבעל פה, כלל מדות: “ראיתי גירסאות מחולפות, יש גורסין: מק״ו מג״ש – במ״ם, וכן כולם. ויש גורסין: בק״ו בג׳׳ש וכו׳ – בבי״ת״.
עיין: בער, סדר עבודת ישראל, עמוד 44.
תוקן בגליון: אהביך.
בכ״י: יחידך, וקו על הכ׳׳ף. על גי׳ זו עי׳ בער שם.
החתימה כמו במחזור ויטרי עמ׳ 61.
צפניה ג, כ.
נוסף בגליון.
תהלים קג, א-ב.
שם שם, כ-כב.
שם קד, א.
שם שם, לג-לה.
בגליון: ט״ו ברוך בכאן, כנגד ז רקיעים וח׳ אוירים.
בגליון נוסף: בו, כלומר ולחוסי בו. השווה מחזור ויטרי, עמוד 61.
עי׳ בער שם, עמ׳ 59.
דברי הימים-א טז, ח-לו.
כן בתהלים קה, ט. ובדברי הימים: ליצחק
״ראשי תיבות שם הגדול – כשמלך בשר ודם מולך הכל עצבים שאינם יודעים אם יש שטף בדינו. אבל כשהקב״ה מולך ישמחו השמים ותגל הארץ״ (פירוש קמחא דאבישונא על מחזור רומא). עיין ירושלמי ברכות פ׳׳ט ה״ז. ועיין להלן הערה 111.
בקרא: יעלץ ובתהלים צו, יב: יעלז שדי.
תהלים צט, ה.
שם שם, ם.
שם עח, לח.
שם מ, יב.
בקרא: תכלא.
שם כה׳ ו.
שם סח, לה-לו.
שם צד׳ א-ב.
שם מו, יב.
שם מו, יב.
שם פד, יג.
שם כ, י.
שם כח, ט.
שם לג׳ כ-כב.
שם פה, ח.
שם מד׳ מ.
שם קג, יז.
שם קמז, יט.
שם פא׳ ט-יא.
שם קמד, טו.
שם יג, ו.
שם, פרק ק.
על השלמה זו וכן על ההשלמות הבאות בסדר התפלה׳ עיין במבוא.
תהלים, פרק יט.
שם לד.
תהלים צ.
בכתוב: בדר ודר.
שם: הגה.
עיין טור אורח חיים סי׳ רצה.
במוצאי שבת.
תהלים צא.
עיין אבודרהם השלם, ירושלים תשי״ט, עמוד קפד.
תהלים קלה.
בכתוב: מוצא.
פסחים קיח, א.
תהלים קלו.
שם לג.
השווה סידור רב סעדיה גאון, עמוד קכ.
תהלים צב.
בכתוב: ישגא.
תיבה זו אינה בכתוב.
תהלים צג.
עי׳ ארחות חיים׳ סדר תפלות ר״ה סי׳ ו.
תהלים יז.
עי׳ ארחות חיים הל׳ יום הכיפורים׳ סי׳ לא ואבודרהם סדר תפלות של יוה״כ,ד״ו קו, א.
תהלים לב.
שם קד, לא.
שם קיג, ב-ד.
שם קלה, יג.
שם קג, יט.
דברי הימים־א טז, לא.
ראשי תיבות שם הוי״ה. עיין אורחות חיים, דין. מאה ברכות, כז: ״ומסדרים עם יהי כבוד פסוקים אחרים. ויש בהם כא אזכרות כנגד כא פסוקים שבתהלה לדוד״. מנין זה אנו מקבלים רק אם נחשב גם את שם ההוי״ה הרמוז בישמחו השמים ותגל הארץ. ועיין למעלה, הערה 61.
מסכת סופרים פרק יד, ח; פרקי היכלות רבתי, פרק ז, ב (בתי מדרשות, א, מוסד הרב קוק, ירושלים תש״י), על־פי תהלים י, טז; צז, א; שמות טו, יח.
תהלים י, טז.
שם לג, י.
משלי יט, כא.
תהלים לג, יא.
שם שם, ט.
שם קלב, יג.
שם קלה, ד.
שם צד, יד.
שם עח, לח.
שם כ, י.
שם קיט, א-ב.
שם פה ו.
שם פט, טז.
שם סה, ה.
שם לג, ב.
שם שם׳ א.
שם א, א.
שם קו, ג.
שם קלז, ח-ט.
שם פד, ה.
שם קמד, טו.
ברכות ד׳ ב.
תהלים, פרק קמה.
שם קטו, יז-יח. ועיין ספר המנהיג, דיני תפלה, כג.
שם, פרק קמו.
שם, קמז.
שם, קמח.
שם, קמט.
שם, קנ.
שבת קיח, ב.
עיין: מחזור וויטרי, עמ׳ 6.
תהלים פט, נג.
שם קלה, כא.
שם עב, יח-יט.
דברי הימים־א כט, י-יג.
נחמיה ט, ו-יא.
בכתוב: דבריך.
בכתב־היד מועבר על הה״א קוו כסימן מחיקה. אך גם בכתוב: כהיום.
שמות יה ל-לא.
עיין מסכת סופרים יב, הל׳ יא. והשווה צורת השירה שברמב״ם הלכות ספר תורה פרק ח: מחזור וויטרי, עמ׳ 662; המאירי בספר קרית ספר (ירושלים תשט״ז), דף מ.
עיין במבוא.
כן בכתב־היד לסימן שהאות רפה.
כן בכתב־היד לסימן שהאות רפה.
עיין מחזור וויטרי, עמ׳ 6.
בכתב־היד כאן כחמש תיבות מטושטשות. וניתן לקוראן: הרי לא חסר הק׳(?) ג. השווה מחזור וויטרי שם.
תהלים כב, כט.
עובדיה א, כא.
זכריה יה ט.
דברים י, ד.
בגליון: שבאר׳ לעיל. עיין מחזור וויטרי, שם.
עיין: סדר טרוויש (פראנקפורט תרס״ה), עמ׳ 36, 40.
תהלים לה, י.
שם קג, א.
שם לג׳ א.
בגליון: נרמז כאן יצחק ורבקה. עיין מחזור וויטרי, עמ׳ 152.
עיין הגהות מיימוניות, הל׳ תפלה פרק ז, אות ע.
ראשי תיבות: שלמה. עיין אבודרהם השלם׳ סד: ״ותמצא כי ׳שמך לעד מלכנו האל׳ ראשי תיבות שלמה. ואיפשר כי החכם שחבר זה היה שמו כן ועשאו לכבוד שלמה המלך״.
על הדגשה זו ״ליחיד״ עיין דרכי משה׳ אורח חיים, סי׳ תקסה׳ אות ד׳ בשם מהרי״ל. והוא במהרי״ל הל׳ יו״כ מז, ב.
פרקי היכלות רבתי, פרק כח (בתי מדרשות, א) – בשינויים ועיין בחילופי נוסחאות שם. על תפלת ״האדרת והאמונה״ עי׳ אלבוגן בספרו על עבודת ישראל, עמ׳ 380 וגרשם שלום בספרו על הקבלה (באנגלית) עמ׳ 58 הרומזים למאמרו של בלוך במ״ע לשנת 1893, כרך לו׳ עמ׳ 258, וע״ע ישראל דאווידזאן, אוצר השירה והפיוט׳ כרך שני, עמ׳ 116.
בגליון: ה׳ כריעות מרב נחשון גאון כנגד ה׳ שמות בפסוק (מלאכי א, יא) כי ממזרח שמש כו׳. דברי ר״נ גאון הביא רב עמרם גאון בסידורו. וכנוסח הגליון כן בדפוס ווארשא (עמ׳ 4), אולם בהשלם (עמ׳ 186) הנוסח: ארבע כריעות וכו׳. וכן אצל המחבר לא נזכר אלא ארבע כריעות. והשווה מחזור וויטרי, עמ׳ 8. ועי׳ גם טור וב״י או״ח סי׳ נו ובש״ע שם סעיף ד.
במדבר יד, יז.
תהלים כה, ו.
שבת קיט, ב.
צ״ל: וכאלו.
עיין תוספות על התורה בספר הדד זקנים (פרשת יתרו כ, א): אמר הר׳ אכשלרד׳ שיש במדרש: כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך נעשה כמי שהיה שותף למעשה בראשית וכמו ששמע י הדברות מפי הגבורה. ועיין מחזור וויטרי, עמ׳ 55.
כלומר: בפסוק ראשון שבתורה (=בראשית). עי׳ גם בער׳ עבודת ישראל׳ עמ׳ 129.
שמות כ׳ א.
עיין הדר זקנים שם.
עיין פירוש ריב״א על התורה, שם.
ב, כ.
במדבר יא, יז. ולפנינו בתרגום: וארבי. ועיין: אורחות חיים, הלכות קדיש, ז.
עיין מחזור וויטרי, עמ׳ 6.
רב עמרם גאון, השלם, עמ׳ 184.
הגהות מימוניות, הלכות תפלה, פרק ז, בשם הירושלמי.
ברכות ג, א. ולפנינו בשינויים.
פרקי היכלות רבתי, לא, ד (בתי מדרשות, א) בשינויים.
תיבה זו נשתבשה מ״קרובות״. עי׳ ברלינר, כתבים נבחרים׳ כרך ראשון עט׳ 132 ואלבוגן, עבודת ישראל, עמ׳ 213.
במחזור וויטרי ובסידורים: בפי.
מחזור וויטרי. בסידורים: על.
במחזור וויטרי ובסידורים: לפני, ועי׳ בער׳ עבודת ישראל, עמ׳ 211.
כך בסדר רב עמרם השלם עמ׳ 48 ובמחזור וויטרי. ועי׳ בער שם, עמ׳ 212.
במחזור וויטרי ובסידורים נוסף: זה שבח שליום השביעי.
בסידורים: ויום. ועי׳ בער שם, עמ׳ 213.
כך בסדר רב עמרם השלם עמ׳ 48 ובמחזור וויטרי. ועי׳ בער שם, עמ׳ 212.
עיין בסידורים.
עיין בסידורים.
עיין שבלי הלקט, עניין תפילה, יג.
חולין צא, ב, בשינויים.
בסידורים: למלך אל.
בגליון נוסף: ב, = בחוקי.
נמחק בכתב היד. ועיין: בער, סידור עבודת ישראל׳ עמ׳ 80.
עיין בער, שם.
בעניין אמירת ‘והוא רחום’ בשבת, עיין טור אורח חיים, רסז.
באבודרהם דף נא ב. במחזור וויטרי: מעביר; בסידורים: ומעביר.
כאן בא בכתב־היד בגליון, ה״מעריבים״ למועדים. והם יבואו להלן בסוף סדר התפלה.
עי׳ אבודרהם, שם.
כאן בא בכתב־היד בגליון, ה״מעריבים״ למועדים. והם יבואו להלן בסוף סדר התפלה.
כלומר נותן ריוח בין הדבקים. עיין ברכות טו, ב.
יש להשלים: בלחש.
עיין טור אורח חיים, תריט.
יג, א-יד, א.
ר״ת: אמן, עיין, שבת קיט, ב. – קריאת שמע באה בכתב־היד בניקור ובטעמים (צורת הטפחא בכתב־היד היא כצורת הפשטא). ולהלן, נעיר על השינויים.
כן נקוד בכתב־היד. ועיין בטור אורח חיים, סא ובבית יוסף. שם על אמירת אמ״ן.
הקוו על הדל״ת לסימן שצריך להאריך בדל״ת דאחד. עיין ברכות יג, ב.
סימן ליתן ריוח בין הדבקים.
בהלכות קריאת שמע׳ פרק ב (עמ׳ לב) מביא המחבר דברי הסמ״ג, עשין יח, שצריך ליתן ריוח בין היום לעל לבבך.
בקרא: ידך.
בקרא: מזוזות.
לפנינו: ה״עין״ בקמץ.
לפנינו: ה״בית״ בפתח.
לפנינו: ה״יוד״ רפה.
לפנינו: ה״בית״ בפתח.
לפנינו: ה״בית״ בפתח.
בקרא: לאות.
לפנינו: ה״בית״ בצירי.
בקרא: מזוזות.
לפנינו: ה״בית״ רפה.
לפנינו: ה״בית״ בפתח.
בקרא: ציצת… לציצת.
בקרא: ציצת… לציצת.
בקרא: ציצת… לציצת.
לפנינו: ה״בית״ בפתח.
ניקוד על הזיין. לסימן, שצריך להתיז הזיין של תזכרו. עיין ירושלמי ברכות פרק ב, הל׳ ד.
עי׳ מחז״ו, עמ׳ 65.
מחז״ו, שם ואבודרהם נא, ב.
מחז׳׳ו, שם.
שם.
עי׳ מחז״ו שם. בתהלים קו, יא ליתא.
בסידורים: ורוממו אל ונתנו…
בסידורים: קומה בעזרת. ועי׳ בער עמ׳ 86.
כן במחז׳׳ו עמ׳ 18. בסידורים: מלכנו הגואלנו.
בגליון נוסף: ומלכותו ברצון וכו׳.
כן במחז״ו עמ׳ 19 ועי׳ בעד עמ׳ 167.
תיבה זו אינה במלכים־א יח, לגז, ונשתרבבה מן ויקרא ט, כד.
במחז״ו ובסידורים יש כאן הפסוק דה״א טז, לה.
במקומות הנ״ל יש כאן הפסוק איוב יב, י.
עי׳ בער, עמ׳ 186.
עי׳ בער, שם.
ברכות ה׳ ב.
וכבר נתבאר בהלכות תפלה פרק ב (עמ׳ לט), שבכל תפילות השנה אומר בתחלה יי שפתי תפתח.
בגליון: וכורע כי חזרא וזקיף כי חויא (ברכות יב, ב). הערה זו צ״ל למעלה בראש תפלת י״ח כמבואר (שם לד, א), שכורע באבות תחלה וסוף.
בסידורים: ברחמים רבים. על שינויים אחרים בתפילת שמונה עשרה ובתפילות ליו״ט ולימים הנוראים עיין בסידורים.
עי׳ מחז״ו, עמ׳ 66 ורמב״ם, סדר תפלות כל השנה.
עי׳ מחז״ו, שם ורמב״ם, שם.
במתז״ו שם וברמב״ם שם: רפאנו… ונרפא הושיענו ונושעה.
בגליון: בימות הגשמים תאמר כן.
=מלך. ובכתה״י רשום עליה קו כסימן למחיקה. ולמעלה בהל׳ תפלה פ״א (עמוד לח) הביא המחבר נוסח החתימה של הרמב״ם: מלך אוהב וכו׳.
על ברכת המינים ונוסחותיה עיין ברלינר, כתבים נבחרים, ח״א, 49-52.
על נוסח ברכה זו עי׳ בער שם, עמ׳ 98 ואלבוגן, עבודת ישראל, עמ׳ 55.
צ״ל: ולתפלתם.
מחז״ו, עמ׳ 67. ועי׳ אבודרהם, לט, א.
על הנוסח ועל החתימה עי׳ ירושלמי ברכות פ״א, ה״ה וטור או״ח סי׳ קכז ובדרכי משה שם. ועיין אבודרהם מא, ב.
כנראה שלדעת המחבר היחיד אומר ברכת כהנים בתפילתו. ועיין על זה בטור או״ח סי׳ קכא, קכז ובב״י ובדרכי משה שם.
עי׳ טור, סי׳ קכב ובער, שם.
על אמירת שלום שלום, עיין מרדכי ברכות, קיא בשם הראבי״ה ; פירושי רבנו אליהו מלונדריש, עא; טור או״ח סי׳ קכג.
וכן להלן בתפילת ראש השנה; ובתפילות יו״ט: לעבדך.
מחז״ו, עמ׳ 144.
בגליון נוסף: מקדש השבת.
נקוד עליה בכתב־היד. כנראה, לסימן מחיקה.
מחז״ו׳ עמ׳ 155, ועי׳ בער, שם, עמ׳ 219.
מחז׳׳ו שם׳ ועל הנוסח ע״י הערת המו״ל, שם ובער שם, עמ׳ 88.
עי׳ בער שם, עט׳ 218.
במחזור וויטרי (156), מובא פיוט זה בשינויים. ולפיו אומרים אותו ביום טוב (ועיין: דויד־זון, אוצר השירה והפיוט, כרך ב׳ עמ׳ 186, מם׳ 190).
צ״ל: כגץ. וכן במחזור וויטרי שם.
צ״ל: ותצוינו יי אלהינו.
כמנהג הספרדים בשינויים. ועי׳ מחז״ו, עמ׳ 175.
פיוט זה מוזכר בסדר טרוייש (עט׳ 31, פראנקפורט תרס״ה).
כן גם להלן בהבדלה דיום טוב. ויותר נכון: ותבדל. וכן הוא בסידורים שלנו. והשווה נוסח מחזור וויטרי, עמ׳ 180.
כן במחז״ו, שם ועי׳ בער שם׳ עמ׳ 347.
בסידור רב סעדי׳ גאון: הגדול הגבור והנורא; בסידורים: הגדול והקדוש.
על הנוסח עי׳ מחז״ו, עמ׳ 299 ואבודרהם עד, ד ואילך ובער שם, עמ׳ 99.
עי׳ מחז׳׳ו, עמ׳ 300.
עי׳ מחז״ו, עמ׳ 301.

Leave a Reply. (All comments are shared with a Creative Commons Attribution-ShareAlike license unless another Open Content license is indicated.)


בסיעתא דארעא