בסיעתא דשמיא

Contents

  • Siddurim
  • Tḥines
  • Birkonim
  • Haggadot
  • Art
  • Transcriptions
  • Translations
  • Howto
Username:

Password:


Recover password | Register New Account

מגילת אנתיוכס | Megillat Antiokhus (circa 2nd century C.E.)

"Construction in progress (24/365)" by John Liu (license: CC-BY)

Construction in progress (24/365)” by John Liu (license: CC-BY)

The Megillat Antiochus was composed in Palestinian Aramaic sometime between the 2nd and 5th century CE, likely in the 2nd Century when the memory of the Bar Kochba revolt still simmered. The scroll appears in a number of variations. The Aramaic text below follows the critical edition prepared by Menaḥem Tzvi Kaddari[1] and preserves his verse numbering. The English translation by Rabbi Joseph Adler (1936) follows the Hebrew translation in the middle column, the source of which is a medieval manuscript reprinted by Tzvi Filipowsky in 1851. Adler and Kaddari’s verse ordering loosely follows one another indicating variations in manuscripts. Where Aramaic is missing from Kaddari’s text, the Aramaic version from Adler’s work is included in parentheses. Adler also included a Yiddish translation which we hope will be fully transcribed (along with vocalized Hebrew text, a Hungarian translation, and perhaps even a Marathi translation from South India) for Ḥanukah 5775 , G‽d willing.


1 וַהוָה בְיוֹמֵי אַנטְיוּכַס מַלכָא דְיָוָן מַלַך רַב וְתַקִיף הוה וְחַסִין בְשֻּׁלטָנוּתֵיה וְכָל מַלכַיָא יִשׁתַמעוּן לֵיה׃
2 הוּא כבש מְדִינָן סַגִיאָן וֵמַלְכִין תַקִיפִין אַסַר וְאַצדִי בירניתהון וְהֵיכְלֵיהוֹן אוקיד בְנוּרָא וְגִבָרֵיהוֺן בְאֵיסָר אַסַר׃
3 הוּא בְנָא מְדִינְתָא רַבְתָא עַל סְפַר יַמָא לְמִהוֵי לֵיה לְבֵית מַלכוּ וּקרָא לַה אנטוכיא עַל שְמֵיה׃
4‏ וְאַף בַגרַס תִניָנֵיה בְנָא [לֵיה] מְדִינְתָא אוחרנתא לְקִבלַה וּקרָא לַה [מְדִינַת] בַגרַס וְכֵין שְׁמָהָתְהוֺן עד דְנָא׃

ויהי בימי אנטיוכוס מלך יון, מלך גדול וחזק היה ותקיף בממשלתו, וכל המלכים ישמעו לו.
והוא כבש מדינות רבות ומלכים חזקים, והחריב טירותם, והיכליהם שרף באש, ואנשיהם בבית האסורים אסר.
מימי אלכסנדרוס המלך לא קם מלך כמוהו בכל עבר הנהר.
והוא בנה מדינה גדולה על חוף הים להיות לו לבית מלכות, ויקרא לה מדינת אנטיוכיא על שמו.
וגם בגריס משנהו בנה מדינה לנגדה, ויקרא לה בגריס על שמו, וכן שמותן עד היום הזה.‏

1 And it came to pass in the days of Antiochus, king of Greece, the great and mighty monarch, firm ruler over his dominion, to whom all kings hearkened:
2 Many lands did he conquer, and mighty kings did he subdue, burning their towers and palaces, and imprisoning their men:
3 No king like unto him had arisen on the coastland of the Great Sea since the days of Alexander:
4 And he built a great city by the bank of the river, as his capital, and called it Antioch, after his own name:
5 And Bagris his viceroy, also built a city equally great and called it Bagris after his name and so are they called to this day:


5 בִשׁנַת עַשֹרִין וִתלָת שְׁנִין למלכותיה היא שנת מָאתַן וּתלָת עְשַׂר שְׁנִין לְבִניָן בֵית אֵילָהָא דיך שַׁוִי אַנפוֹהִי למיסק לִירוּשׁלַם׃

בשנת עשרים ושלוש שנים למלכו, היא שנת מאתים ושלוש עשרה שנים לבנין בית האלוהים, שם פניו לעלות לירושלים.‏

6 In the twenty and third year of his reign which was the two hundred and thirteenth year of the erection of the Sanctuary, he set his face towards Jerusalem:


6 עָנֵה וְאָמַר להַדָבְרוֹהִי הְלָא יָדעִיתוּן עַמָא דיהודאי דִי בִיהוּד בֵינָתַנָא לְאֵילָהַנָא לָא פָלְחִין ונימוסנא לָא עָבְדִין וְדָתֵי מַלכָא שָבְקִין לְמַעבַד דתֵיהוֹן׃
7 וְאַף אינון מְסַבְרִין לְיוֹם תְבָר מַלכַיָא וְשִׁלטוֹנַיָא וְאָמְרִין אִמַתִי ימלוך [עלנא] מלכנא וְנִשלוֹט בְיַמָא וּביַבַשׁתָא וְכָל עָלְמָא יִתמְסַר בִידַנָא לֵית רְבוּת מַלכוּתָא לְמִשׁבַק אִלֵין עַל אַפֵי אַרעָא׃
8 כְעַן אֵיתוֹ וניסק עְלֵיהוֹן וּנבַטֵיל מִנְהוֺן קִיָמָא דִגזִיר עְלֵיהוֹן שַבתָא וְיַרחָא וּמהוּלתָא׃

ויען ויאמר לשריו: הלא ידעתם כי יש עַם היהודים אשר בירושלים בינינו.
לאלהינו אינם מקריבים, ודתינו אינם עושים, ודתי המלך עוזבים לעשות דתם.
וגם הם מייחלים ליום שברון המלכים והשלטונים, ואומרים ‘מתי ימלוך עלינו מלכנו, ונשלוט בים וביבשה, וכל העולם ינתן בידינו’.
אין כבוד למלכות להניח לאלה על פני האדמה. עתה בואו ונעלה עליהם, ונבטל מהם הברית אשר כורת להם: שבת ראש חודש ומילה.‏

7 And he spoke to his officers, saying, “Surely you know that there is a Jewish people in our midst in Jerusalem:
8 They do not sacrifice to our gods, our laws they do not keep, and they neglect the laws of the king, to follow their own:
9 And further, they look forward to a day of destruction of kings and rulers for when, they say ‘Our king will rule over us; and we shall govern land and sea, and all the world will be our dominion:
10 It is not to the glory of the kingdom, to suffer them on the face of the earth:
11 Come now, and let us go up against them, and destroy the covenant their God has made with them, their Sabbaths, new-moons and circumcision.”


9 וּשפַר פִתגָמָא בְעֵינֵי רברְבָנוֹהִי וּבעֵינֵי כָל חֵילָוָתֵיה׃

וייטב הדבר בעיני שריו ובעיני כל חילו.‏

And this found favor in the eyes of his officers and in the eyes of all his army.


10 בַה שָעְתָא קָם אַנטְיוּכַס מַלכָא ושלח בְנִיקָנוֹר תִניָנֵיה בְחֵיל רַב ובעם סַגִיא וַאְתָא לִירוּשלַם׃
11 קטל בַה קטלא סַגִיא וּנצַב צִלמָא בְבֵיתָא דְמַקדְשָׁא באתרא דִי אְמַר אֵילָה יִשֹרָאֵל לְעַבדוֹהִי נְבִיַיָא תַמָן אַשׁרִי שְׁכִינְתִי לעלם׃
12 בֵיה זִמנָא נְכַסוּ חֻזִירָא וְאוֹבִילוּ מִדְמֵיה לְעַזַרתָא דְקוּדשָׁא׃

באותה שעה קם אנטיוכוס המלך וישלח את ניקנור משנהו בחיל גדול ועם רב. ויבוא לעיר יהודה לירושלים.
ויהרוג בה הרג רב, ויבן במה בבית המקדש, במקום אשר אמר אלוהי ישראל לעבדיו הנביאים שם אשַכן שכינתי לעולם, במקום ההוא שחטו את החזיר, ויביאו את דמו לעזרת הקודש.‏

12 And thus it came to pass that King Antiochus arose and sent his viceroy Nicanor, with a heavy host and a large multitude, and they came to the city of Judea, Jerusalem:
13 And many did he slay, and he set Up an altar in the Sanctuary, in the place where the God of Israel had spoken to his servants, the prophet saying, “There shall I cause My Presence to dwell for ever.” In that place he sacrificed a swine, and brought its blood into the hall of the Sanctuary:


13 וִכדִי שֵמַע יוֹחָנָן בַר מתתיה יָת פִתגָמַיָא הָאִלֵין אִתמְלִי רְגַז וְחֵימָא וּצלֵים אַנפוֹהִי אִשׁתַנִי וְאִתמְלִיך בְלִבֵיהי מָא לְמַעבַד עַל דְנָא׃
14 בְאֵידַיִן יוֹחָנָן בַר מֵתַתיָה עְבֵד לֵיה חַרבָא זַרתֵין אורכה ופותיה זֵירַת חְדָא תְחוֹת לְבוּשוֹהִי עַטפַה׃

ובהיות זה, כאשר שמע יוחנן בן מתתיהו כהן גדול כי זה המעשה נעשה, נמלא קצף וחמה, וזיו פניו נשתנה, ויוועץ בליבו מה שיוכל לעשות על זה.
ואז יוחנן בן מתתיהו עשה לו חרב, שתי אמות ארכה וזרת אחת רחבה, תחת בגדיו עטופה.‏

14 And when John, the son of Mattathias, the High-Priest heard of this deed, he became filled with fury, and the radiance departed from his face And he took counsel with himself as what to do regarding this:
15 And then John, the son of Mattathias, made a sword unto himself, two spans in length and one span in breadth, and he hid it beneath his garment:


15 לִירוּשַלַם אְתָא וְקָם בִתרַע קַרתָא וְאַמַר לתרעיא וְנָטוֹרַיָא אְנָא יוֹחָנָן בַר מתתיה כָהְנָא דִי יְהוּד אְתֵיתִי לְמֵיעַל קֻדָם נִיקָנוֹר׃
16 אֵידַיִן עָלִין תרעיא ונטוריא ואמרין לֵיה לְנִיקָנוֹר כָהְנָא רַבָא דִי יְהוּד קָאֵים בתרעא [ענה ניקנור] וַאְמַר לֵהוֺן עוֹל יֵיעוּל׃

ויבוא ירושלים, ויעמד בשער המלך, ויקרא לשוערים. ויאמר להם: אני יוחנן בן מתתיהו באתי לבוא לפני ניקנור.
ואז באו השוערים והשומרים, ויאמרו לו: הכהן הגדול מהיהודים עומד בפתח.
ויען ניקנור ויאמר להם: בא יבוא. ואז יוחנן הובא לפני ניקנור.‏

16 And he came to Jerusalem and stood in the royal gate, and he called to the guards, saying, “I am John, the son of Mattathias, and I am come before Nicanor:
17 The guards came to Nicanor and said, “The High-Priest of the Jews standeth in the gate.
18 And Nicanor answered and said, “Let him surely come in: Then was John brought into the presence of Nicanor.


17 אֵידַיִן יוחנן הועל קֻדָם נִיקָנוֹר עָנֵה נִיקָנוֹר וְאַמַר לְיוֹחָנָן אנת הוּא חַד מִן מרודיא דִי מְרַדוּ בְמַלכָא וְלָא בָעַיָן שְלָם מַלכוּתֵיה׃
18 עָנֵה יוֹחָנָן קֻדָם נִיקָנוֹר וְאַמַר כְעָן אֵתִיתִי קֻדָמָך לְמַעבַד מָה דִי אַת בָעֵי׃
19 עָנֵה נִיקָנוֹר וְאַמַר לְיוֹחָנָן הָא כְמִצביִי אַת בָעֵי סַב חֻזִירָא ונכסיה לְצִלמָא וְאַלבְשִׁינָך לְבוּשָׁא דְמַלכוּתָא וְאַרכֵבִינָך עַל סוסיא דְמַלכָא וּכחַד מִן רָחְמֵי מַלכָא תִהוִי׃

ויען ניקנור ויאמר ליוחנן: אתה הוא אחד מן המורדים אשר מרדו במלך, ואינם רוצים לשלום מלכותו.
ויען יוחנן לפני ניקנור ויאמר: אדוני, אני הוא, עתה באתי לפניך, אשר תרצה אעשה.
ויען ניקנור ויאמר ליוחנן: אם כרצוני אתה עושה, קח חזיר ושחטהו על הבמה, ותלבש בגדי מלכות, ותרכב על סוס המלך, וכאחד מאוהבי המלך תהיה.‏

And Nicanor spoke to John, saying, “Thou art one of the rebels, who have rebelled against the king and seek not the peace of his kingdom:”
19 And John answered and said to Nicanor, “My lord now I am come before thee. Whatsoever thou desirest, that will I do:”
20 And Nicanor answered and said to John, “If thou willst do my desire, arise and take a swine and slaughter it upon the altar. And thou wilt be given royal dress, and wilt ride on the king’s horse, for thou wilt be as one beloved of the king:”


20 וִכנִימָא פִתגָמָא אַתִיבֵיה יוֹחָנָן [וְאַמַר] מָרִי אְנָא דָחֵיל מִן בְנֵי יִשֹרָאֵל דִלמָא ישמעון דִי עְבַדִית כֵין וירגמונני בְאַבנַיָא כען יִפְקוּן כָל אְינָשׁ מִן קֻדָמָך דִלמָא יְחַווֹן בֵית יִשֹרָאֵל׃
21 אֵידַיִן נִיקָנוֹר הַנפֵיק כָל אְינָש מִן קֻדָמוֹהִי׃

וכאשר שמע יוחנן השיבו דבר: אדוני, אני ירא אנוכי מבני ישראל, פן ישמעו כי עשיתי כן וסקלוני באבנים.
עתה יצא כל איש מלפניך, פן יודיעום. אז ניקנור הוציא מלפניו כל איש.‏

21 When John heard this, he answered, “My lord, I fear the children of Israel, lest they hear of my deed and stone me with stones:
22 Let therefore everyone go from before thee, lest they inform them.” And Nicanor ordered everyone from his presence:


22 בֵיה זִמנָא זְקַף יוֹחָנָן בַר מתתיה עינוהי לִשׁמַיָא וְסַדַר צֵלוֹתֵיה קֻדָם רִבוֹן עָלְמָא וְאַמַר אְילָהִי וַאלָהָא דַאְבָהָתִי אַברָהָם יִצחָק וְיִשֹרָאֵל׃
23 וְכֵין אְמַר לָא תִמסְרִינַנִי בְיַד עַרלָא הָדֵין דִלמָא יִקטְלינַנִי וִיהַך וְיִשׁתַבַח בְבֵית דָגוֺן טָעוּתֵיה וְיֹאמַר טָעוּתִי מְסַרתֵיה בִידִי׃

בעת ההיא נשא יוחנן בן מתתיהו עיניו לשמים ותיקן תפלתו לפני אלוהיו, ויאמר:‏ אלוהי ואלוהי אבותי, אברהם יצחק ויעקב, אל תתנני נא בידי הערל הזה, כי אם יהרגני, וילך וישתבח בבית דגון אלוהיו, ויאמר אלהי נתנו בידי.‏

23 And John, the son of Mattathias, then raised his eyes to the God of Heaven and poured forth his prayer to Him saying, “My God and God of My fathers Abraham, Isaac, and Jacob, deliver me not into the hands of this heathen, for if he slay me he will repair to the house of Dagon his god, and say, ‘My god has delivered him in my hands:’”


24 בַה שָׁעְתָא פְסַע לְוָתֵיה תְלָת פִסעִין וּדקַר חַרבָא בְלִבֵיה וּרמָא יָתֵיה קְטִילָא בְעַזַרתָא דְקוּדשָׁא׃
25 עָנֵה יוֹחָנָן קֻדָם אֵילָה שְמַיָא וְאַמַר מָרִי לָא תְשַוֵי עַלַי חוֹבִין דִי קְטַלתֵיה בְבֵית מַקדְשָׁך כְעַן תִמסַר כָל עַמְמַיָא דִי אתו לְמִטעֵי בְנֵי יִשׂרָאֵל דִי בִירוּשלַם׃

באותו שעה פסע עליו שלש פסיעות, ויתקע החרב בלבו, וישלך אותו חלל בעזרת הקודש לפני אלוהי השמים.
ענה יוחנן ויאמר: אלוהי, לא תשים עלי חטא כי הרגתיו בקודש, עתה כן תתן את כל העמים אשר באו עמו להצר ליהודה ולירושלים.‏

24 At that moment, he stepped forward and plunged the sword into Nicanor’s heart, and cast his body into the hall of the Sanctuary, before the God of heaven:
25 And John spoke and said, “My God, account it not as a sin that I killed him in the Sanctuary. Thus mayest Thou do to all who came with him to oppress Judea and Jerusalem:”


26 אֵידַיִן נְפַק יוֹחָנָן בְיוֹמָא הַהוּא וַאגִיח קְרָבָא בְעַמְמַיָא הָאִלֵין וּקטַל בְהוֹן קטלָא סַגִיא וְעַרַקוּ עַמָא דִי אִשׁתֵיזַבוּ מִן חַרבָא בִספִינְתָא לְוָת מַלכָא אַנטְיוּכַס׃
27 וְמִניַן קְטִילַיָא דִי קְטַל ביומא הַהוּא שִׁבעִין וּתרֵין אַלפין וּשׁבַע מְאָה דִי הְווֹ קָטְלִין גְבַר חַברֵיה׃
28 בֵמוֹתְבָוּתֵיה בְנָא מְנָרְתָא וּקרא שְמַה מַקבֵי קטלָא תַקִיפִין׃

אז יצא יוחנן בן מתתיהו ביום ההוא, וילחם בעמים ויהרוג בהם הרג רב. מספר ההרוגים אשר הרג ביום ההוא שבע מאות אלף ושנים (ושבעים) אלף, אשר היו הורגים אלה לאלה. בשובו בנה עמוד על שמו, ויקרא לו “מכבי ממית החזקים”.‏

26 And John the son of Mattathias went forth on that day and fought the enemy and slew many
27 of them: The number of the enemy which he did slay that day was seven thousand for they
28 slew one another: When he returned, he built a pillar which he called after his name, “Macabee, the slayer of the mighty:”


29 וִכדִי שְׁמַע אַנטְיוּכַס מַלכָא דִי אִתקְטִיל נִיקָנוֹר תִניָנֵיה עַקַת לֵיה לַחדָא וּשלַח וּקרָא לְבַגרַס חַיָיבָא מַטעֵי עַמֵיה׃
30 עָנֵה אַנטְיוּכַס מַלכָא וַאְמַר לְבַגרַס הְלָא יְדַעתָא אִם לָא שְמַעתָא מָא דַעְבַדוּ לִי בְנֵי יִשׂרָאֵל קטלו חֵילַי וּבַזוּ מִשרְיָתִי וְרַברְבָנַי׃
31 כְעַן עַל נִכסֵיכוֹן אַתוּן רְחִיצִין אוֹ עַל בָתֵיכוֹן דִילְכוֹן כְעַן אֵיתוֹ וְנִסַק עְלֵיהוֹן וּנבַטֵיל מִנְהוֹן קִיָמָא דִגזִיר עְלֵיהוֹן שַבתָא וְיַרחָא וּמהוּלתָא׃

ויהי כאשר שמע אנטיוכוס המלך כי נהרג ניקנור משנהו, צר לו מאוד, וישלח להביא לו את בגריס הרשע המטעה את עמו.
ויען אנטיוכוס ויאמר לבגריס: הלא ידעת אם לא שמעת, אשר עשו לי בני ישראל.
הרגו חיילי ויבוזו מחנותי ושרי. עתה על ממונכם אתם בוטחים, או בתיכם לכם הם, בואו נעלה עליהם ונבטל מהם הברית אשר כרת להם אלוהיהם: שבת ראש חודש ומילה.‏

29 And when Antiochus the king heard that his viceroy Nicanor was slain, he was sorely vexed. And he sent for Bagris, the wicked, who leadeth his people astray:
30 And Antiochus spoke to Bagris and said, “Thou knowest, for thou has heard, what the children of Israel have done to me, they have slain my hosts, and have despoiled my camps and officers:
31 Can you now put your trust in your wealth, or consider your homes as your own? Come, let us go up against them, and destroy the covenant the God of the heaven has made with them through their Sabbaths, the new-moons, and circumcision:”


32 אֵידַיִן קָם בַגרַס חַיָיבָא וְכָל מַשֵרְיָתֵיה וְאַתָא לִירוּשַׁלַם׃
33 קְטַל בַה קַטלָא סַגִיא וּגזַר בַה גזירת גְמֵירָא עַל שַבתָא וְיַרְחָא וּמהוּלתָא׃
34 כָל קְבֵיל דנא מַן דִי מִלַת מַלכָא מְהַחצָפָא כָל דִי יִגזַר בְרֵיה איתיאו גֻברָא וְאִתְתֵיה וִצלַבוּנִין לִקבֵיל יָנְקָא׃
35 וְאַף אִתְתָא יֵלֵידַת בַר בָתַר מיתות בַעלַה וּגזַרתֵיה לִתמָניָא יוֹמִין וּסלֵיקַת עַל שׁוּרָא דִמדִינְתָא וּברַה דִגזַרתֵיה בִידַה׃
36 עַנַת וְאַמַרַת לָך אָמְרִין בַגרַס חַיָיבָא קִיָמָא דַאְבָהָתַנָא לָא יִפסוּק מננא וְלָא מִבְנֵי בננא וְאַפֵילַת יָת בְרַה לִתחוֹת שׁוּרָא וּנפַלַת בתריה וְמִיתוּ תַרוֵיהוֹן סַגִיאִין מִן בְנֵי יִשֹרָאֵל הְווֹ עָבְדִין כְדֵין וְלָא מְשַׁנִין קִיָם אְבָהָתְהוֹן׃

אז בגריס הרשע וכל מחנותיו באו לירושלים, ויהרוג בהם הרג רב, ויגזור גזרה גמורה על שבת ראש חודש ומילה.
בהיות זה כאשר היה דבר המלך נחפז, מצאו איש אשר מל את בנו, והביאו האיש ואשתו ויתלו אותם כנגד הילד.
וגם אישה אשר ילדה בן אחרי מות בעלה, ותמל אותו לשמנת ימים, ותעל על חומת ירושלים ובנה מהול בידה. ותען ותאמר: לך אומרים בגריס הרשע, אתם חושבים לבטל מאתנו הברית אשר כורת עמנו, ברית אבותינו לא נבטל ממנו, שבת ראש חודש ומילה מבני בנינו לא יוסר.
ותפל את בנה לארץ, ותיפול אחריו, וימותו שניהם כאחד. ורבים מבני ישראל אשר היו עושים כן בימים ההם, ולא שינו את ברית אבותם.‏

32 Then did Bagris, the wicked, and all his armies, come into Jerusalem, and slew many of its inhabitants. And he issued a severe decree banning, the Sabbath, the new moon, and circumcision:
33 And seeing that this royal decree was issued in haste, they soon found a man who circumcised his son. And the man and his wife were brought before them,
34 and they hung them opposite the child: There was also a woman who bore a son after the death of her husband, and she circumcised him when he was eight days old. And she went up on the wall of Jerusalem, bearing her circumcised son:
35 And she cried out and said, “ To thee Bagris, the wicked, be it said ‘Thou plannest to destroy the covenant that has been made with us, the covenant of our forefathers.
Sabbath and the new-moon and circumcision we will not abandon, neither we nor our children’s children:
36 And she cast her son to the ground, and leaped down after him, and both died together. Many of the children of Israel did thus in those days rather than violate the covenant of their fathers:


37 בֵיה זִמנָא אָמְרִין בְנֵי יִשֹרָאֵל גְבַר לְחַברֵיה אֵיתוֹ [ונהך] וְנִשבוֹת בִמעָרְתָא דִלמָא נְחַלֵל יוֹמָא דִשַׁבְתָא ואַכַלוּ קִרצֵיהוֺן קֻדָם בַגרַס׃
38 אֵידַיִן שְלַח בְגַבריָא וַאתוֹ לְפוּם מְעָרְתָא וַאמַרוּ בְנֵי יִשֹראֵל פוּקוּ לְוָתַנָא אֵיכוּלוּ מִן לַחמַנָא וִשתוּ מִן חַמרַנָא וְעוּבָדַנָא אַתוּן עָבְדִין׃
39 עָנַיִין בני ישֹראל וְאָמְרִין חַד לְחַברֵיה דְכִירִין אְנַחנָא מָא דְאִתפַקַזנָא עַל טוּרָא דְסִינַי שִׁיתָא יוֹמִין תַעבְדוּן עְיבִידַתכוֹן וּביוֹמָא דְשַבְתָא תְנוּחוּן כְעַן טָב לַנָא דִנמוּת מדנחלל יוֹמָא דְשַבְתָא׃
40 כָל קְבֵיל דְנָא כדי לָא קבִילוּ לְהוֹן אֵיתִיאוּ אָעִין רַטִיבִין וְאוֹקִידוּ עַל פוֹם מְעָרְתָא וְאִתקְטִיל כְאַלַף גְבַר וְאִתְתָא׃

בזמן ההוא אמרו בני ישראל אלו לאלו: בואו ונלך ונשבות במערה, פן נחלל את יום השבת. וילשינו אותם לפני בגריס.
אז בגריס הרשע שלח אנשים חלוצים, ויבואו וישבו על פי המערה. ויאמרו אליהם: יהודים, צאו אלינו, אכלו מלחמנו ושתו מייננו ומעשינו תהיו עושים.
ויענו בני ישראל ויאמרו אלה לאלה: זוכרים אנחנו אשר צוונו ה’ על הר סיני “ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וביום השביעי תשבות”, עתה טוב לנו אשר נמות במערה מאשר נחלל את יום השבת. בהיות זה כאשר לא יצאו אליהם היהודים, הביאו עצים וישרפו על פי המערה, וימותו כאלף איש ואישה.‏

37 Therefore the Israelites said one to the other, “Come let us withdraw into a cave, lest here we be compelled to desecrate the Sabbath.” But their plan was betrayed to Bagris:
38 Then did Bagris, the wicked, send armed men, to camp at the entrance to the cave. And they said, “Jews, come forth to us, eat with us of our bread, and drink with us of our wine, and do even as we do:”
39 And the children of Israel spoke and said one to another, “We all remember that which the Lord commanded us upon Mount Sinai; ‘Six days shalt thou labor, and upon the seventh day, shalt thou rest.’ It were better to die in this cave than to profane the Sabbath day:”
40 And when the Jews would not come forth, Bagris’ men brought wood, which they burned at the entrance of the cave, killing about a thousand men and women:


41 בָתַר דְנָא קָמוּ חַמשָה בְנֵי מְתַתיָה יוֹחָנָן וְאַרבְעָה אְחוֹהִי וַאגִיחוּ קְרָבָא בְעַמְמַיָא הָאִלֵין׃
42 קַטלָא סַגִיא קטלו בְהוֹן ועַרַקוּ דִי אִשׁתְאַרוּ לֵאַפִרכֵי יַמָא דְאִתרְחִיצוּ עַל אְלָה שְמַיָא׃

אחרי כן יצאו חמשה בני מתתיהו, יוחנן וארבעת אחיו, וילחמו בעמים ויהרגו בהם הרג רב, ויגרשום לאיי הים, כי בטחו באלוהי השמים.‏

41 And the five sons of Mattathias, John and his four brethren, came out and fought with the enemy and slew many of them and drove them to the far islands of the sea, for they trusted in the Lord, the God of heaven:


43 בְאֵידַיִן יְתִיב בַגרַס חַיָיבָא בִספִינְתָא וַערַק לְוָת מַלכָא אַנטְיוּכַס וְעִמֵיה גַברִין דְאִשׁתֵיזַבוּ מִן חַרבָא׃
44 עָנֵה בַגרַס וְאָמַר לְאַנטְיוּכַס מַלכָא אנת מַלכָא שַֹמתָ טְעֵים לְבַטָלָה מִן יְהוּד שַׁבתָא וְיַרחָא וּמהוּלתָא ואשתדור רַב בְגַוַה ואלו אַתוֹ עליהון כָל עַמְמַיָא אוּמַיָא וְלִישָנַיָא לָא כָהְלִין לְחַמשָה בְנֵי מְתַתיָה דִי אִינוּן מִן אַריָוָן תַקִיפִין וְמִן נִשרִין קַלִילִין וְמִן דוּבִין חַצִיפִין׃
45 כְעַן מַלכָא מַלכִי יִשׁפַר עְלָך וְלָא תְגִיחַ קְרָבָא עִמְהוֹן בְמַשִׁריָתָא הָאִלֵין דִלמָא תִבְהֵית בְאַנפֵי כָל מַלכַיָא׃
46 לָכֵן שְׁלַח אִגָרְתָא בכל מִדִינַת מַלכוּתָך וייתון רברבני חֵילָוָתָא וְעִמְהוֹן כָל עַמְמַיָא וְאַף פֵילַיָא מְלוּבָשֵי שִריַנָא׃

אז בגריס הרשע נכנס בספינה אחת, וינס אל אנטיוכוס המלך, ועמו אנשים פליטי חרב.
ויען בגריס ויאמר לאנטיוכוס: אתה המלך שמת ציווי לבטל מן היהודים שבת ראש חודש ומילה, מרמה גדולה ומרד בתוכה. אשר אם ילכו כל העמים והאומות והלשונות, לא יוכלו לחמשת בני מתתיהו: מאריות הם חזקים ומנשרים הם קלים ומדובים הם ממהרים.
עתה המלך, עצתי תיטב עליך, ולא תלחם באנשים מעט. כי אם תלחם בהם, ותבוש בעיני כל המלכים.
לכן כתוב ושלח ספרים בכל מדינות מלכותיך, ויבואו שרי החילות, ולא ישאר מהם אחד. גם פילים מלובשים שריונים יהיו עמהם.‏

43 And Bagris, the wicked, boarded a ship and fled to Antioch, to the king and with him were those who escaped the sword: And Bagris spoke to Antiochus, saying, “Though, thou king hast commanded the Jews to cease their observance of Sabbath, the new-moon, and circumcision; yet they have rebelled against thee, and defraud thee:
44 Not all the peoples and tongues could conquer the five sons of Mattathias, who are mightier than lions, swifter than eagles and fiercer than bears: And now, O’King, if my counsel wins thy favor, go forth to do battle against them, shalt be shamed before all the kings.
46 Therefore, do thou despatch letters to all the provinces of thy kingdom that the captains of the armies come, and let no one remain behind and their elephants, garbed with shields and harness shall they bring with them:”


47 אֵידַיִן שְׁפַר פתגמא בְעֵינֵי אַנטְיוּכַס (מלכא) וּשׁלַח וּקרָא לְרַברְבֵני מַלכוּתֵיה ואתו כָל עַמְמַיָא וְעִמְהוֹן פֵילַיָא מְלוּבָשֵי שרינא׃
48 תִניָנוּת קָם בַגרַס חַיָיבָא וַאתָא לִירוּשׁלַם תְרַע בַה תְלָת עְשַֹר תְרעתא וּסגַר נַהרָא דִמדִינְתָא וּשֹרַף אַבנַה עָד דַהווֹ כְעַפרָא׃
49 חַשִיב בְלִבֵיה וְאַמַר בְזִמנא הָדא לָא כָהְלִין לִי אְרֵי רַב חֵילִי וְתַקִיף יְדִי וְאֵילָה שְמַיָא לָא חַשִיב כֵין׃

וייטב הדבר בעיני אנטיוכוס המלך, וישלח ספרים לכל מדינות מלכותו, ויבואו שרי כל העמים והממלכות, וגם פילים מלובשים שריונים עימהם באו.
שנית קם בגריס הרשע, ויבוא לירושלים, בקע בחומה וינתק המבוא, וישבר במקדש שלוש עשרה פרצות. וגם מן האבנים שיבר, עד אשר היו כעפר.
ויחשוב בלבו ויאמר: הפעם הזאת לא יוכלו לי, כי רב חילי ועוז ידי. ואלוהי השמים לא חשב כן.‏

47 And this found favor in the eyes of King Antiochus. He sent letters to all the provinces of his empire. And the governors of each people and each province came and they brought elephants garbed with shields and harness:
48 And Bagris, the wicked, arose and went up against Jerusalem a second time, and made a breach in its wall and tore down its entrance. He made thirteen breaches in the Sanctuary, and some of the stones he destroyed, causing them to crumble like dust. And he thought to himself, “Surely this time they shall not overcome me, for my host is so numerous, and my strength is so great.” The God of heaven, however, planned otherwise:


49 חַשִיב בְלִבֵיה וְאַמַר בְזִמנא הָדא לָא כָהְלִין לִי אְרֵי רַב חֵילִי וְתַקִיף יְדִי וְאֵילָה שְמַיָא לָא חַשִיב כֵין׃
50 וִכדִי שְמַעוּ חַמשָה בְנֵי מֵתַתיָה קָמוּ ואַזַלוּ לְמַצפְיָא דְגִלעָד בְאָתרָא די הוה לְהיֹן שֵיזָבָא בִיוֹמֵי שְמוּאֵל נְבִיָיא׃
51 צוֹמָא גזרו וִיתִיבוּ עַל קִטמָא לְמִבעֵי רַחמִין מִן קֻדָם אֵילָה שְמַיָא׃
52 בְאֵידַיִן נְפַל בְלִבְהוֹן מִלכָא טָבָא וַהווֺ שְמָהָתְהוֹן יְהוּדָה בוּכרָא שִמעוֹן תִניָנָא יוֹחָנָן תְלִיתָאָה יוֹנָתָן רְבִיעָאָה אַלעָזָר חְמִישָאָה בָרֵיך יָתְהוֺן אְבוּהוֺן קֻדָם דְיִשְלַח יָתְהוֺן לִקרָבָא וְאַמַר יְהוּדָה בְרִי אוֹדֵי עוּבָדָך כִיהוּדָה בַר יַעְקֹב דִמתִיל כאריא וְאַת שִמעוֹן בְרִי אוֹדֵי עוּבָדָך כְשִמעוֺן בַר יַעְקֹב דִקטַל יָת יָתְבֵי שְכַם דחבו עַל דִינָה אְחָתֵיה וְאַת יוֹחָנָן בְרִי אוֹדֵי עוּבָדָך כְאַבנֵר בַר נֵר רַב חילא דְיִשֹרָאֵל וְאַת יוֹנָתָן בְרִי אוֹדֵי עוּבָדָך כְיוֹנָתָן בַר שָאוּל דִי קְטַל יָת פְלִשׁתָאֵי וְאַת אַלעָזָר בְרִי אוֹדֵי עוּבָדָך כְפִנחָס בַר אַלעָזָר דִי קַנִי קֻדָם אְילָהֵיה וְשֵיזֵיב יָת בְנֵי יִשׂרָאֵל [מֵירוּגזָא] עַל דְנָא כָמוּ חַמשָה בֵנֵי מְתַתִיָה בְיוֹמָא הַהוּא וַאגִיחוּ קְרָבָא בְעַמְמַיָא הָאִינוּן וּקטַלוּ מִנְהוֺן קַטלָא סַגִיא [לַחדָא] ואתקטיל מִנְהוֹן יְהוּדָה׃
53 בַה שָעְתָא כַד חְזוֹ [בני מתתיה] דְאִתקְטִיל יהודה תָבוּ וַאתוֹ לְוָת אְבוּהוֹן ואמר לְהוֹן לְמָא תַבתוּן׃
54 עָנוֹ וֵאָמְרִין יְהוּדָה אְחוּנָא אִתקְטִיל דִי הְוָה מִתחְשֵיב כְוָת כוּלַנָא׃
55 עָנֵה מְתַתיָה וְאַמַר לְהוֹן [אנא] אִפוֹק עִמְכוֹן וְאִגַיח קְרָבָא בעממיא הָאִלֵין דִלמָא יוֹבְדוּן בְנֵי יִשׂרָאֵל וְאָתוּן תִתנַחמוּן עַל אְחוּכוֺן׃

וכששמעו חמשה בני מתתיהו, קמו ויבואו למצפה גלעד, אשר היה שם פליטה לבית ישראל בימי שמואל הנביא.
צום גזרו, וישבו על האפר לבקש רחמים מלפני אלוהי השמים.
אז נפל בלבם עצה טובה יהודה הבכור, שמעון השני, השלישי יוחנן, הרביעי יונתן, החמישי אלעזר.
ברך אותם אביהם וכן אמר: יהודה בני, אדַמֶה אותך ליהודה בן יעקב, אשר היה נמשל כאריה.
שמעון בני אדַמֶה אותך לשמעון בן יעקב, אשר הרג יושבי שכם.
יוחנן בני אדַמֶה אותך לאבנר בן נר שר צבא ישראל.
יונתן בני אדַמֶה אותך ליונתן בן שאול, אשר הרג עם פלישתים. אלעזר בני אדַמֶה אותך לפנחס בן אלעזר, אשר קנא לאלוהינו והציל את בני ישראל.‏

49 When the five sons of Mattahias heard this, they arose and came to Mizpah Galaad, where Israel had won a great victory in the day of Samuel, the prophet:
50 And they decreed a fast day, and sat on ashes and prayed to the God of heaven for mercy:
51 And a good plan occurred to Judah, the eldest, Simeon, the second of the sons, John, the third, Jonathan, the fourth, and Eleazer, the youngest:
52 And their father blessed them and said, “Judah, my son, thou art like Judah the son of Jacob, who was like unto a lion:
53 Simon, my son, thou art like Simeon the son of Jacob who slew the people of Shechem:
54 John, my son, thou art like Abner the son of Ner, the head of the host of Israel:
55 Jonathan, my son, thou art like Jonathan the son of Saul, who slew the Philistines. And thou Eleazer, my son, thou art like Phinehas the son of Eleazer who was jealous for his God’s sake, and thus delivered the children of Israel:”


(על דנא נפקו חמשה בני מתתיה ביומא דנא ואגיחו קרבא בעממטיא וקטלו מנהון קטלא סגיא ואיתקטיל מנהון יהודה:‏)

על זה יצאו חמשה בני מתתיהו ביום הזה, וילחמו בעמים, ויהרגו בהם הרג רב. ויהרֵג מהם יהודה.‏

56 Following this, the five sons of Mattathias went forth that day and fought the enemy, and slew many among them. But Judah was slain in the battle:


(בה שעתא כדי חזו בני טתתיה דאתקטיל יהודה תבו ואתו לוות אבוהון:‏
ואמר להון למה תבתון עני ואמרי דאתקטיל יהודה אחונא זממו חשיב כוות כלנא:‏
ענה מתתיה ואמר להון אנא איפוק עמכון ואניח קרבא בעממיא דילמא יובדון בית ישראל ואתון אתבריתון עלאחוכון:‏)

באותה שעה, כאשר ראו בני מתתיהו כי נהרג יהודה; שבו ויבואו אל אביהם.
ויאמר להם: למה שבתם? ויענו ויאמרו: אשר נהרג יהודה אחינו, אשר היה חשוב ככולנו.
ויען מתתיהו אביהם ויאמר אליהם: אני אצא עמכם ואלחם בעמים, פן יאבדו בית ישראל, ואתם נבהלתם על אחיכם.‏

57 When the sons of Mattathias saw that their brother Judah was slain, they returned to their father:
58 And when he said to them, “Wherefore have ye returned?” they replied, “Because our brother who was the equal of all the rest of us, is slain:
59 And Mattathias said, “I will go with you and I too will fight the enemy. Lest the house of Israel perish, seeing that you are so alarmed by reason of your brother’s death:


56 וּנפַק מְתַתיָה בְיוֹמָא הַהוּא עִם בְנוֹהִי וַאְגִיח קְרָבָא בְעַמְמַיָא הָאִינוּן׃
57 וְאֵילָה שְׁמַיָא מְסַר כָל גִיבָרֵי עַמְמַיָא הָאִלֵין בִידֵיהוֹן וּקטַלוּ בהון קַטלָא סַגִיא כָל שָלֵיף חַרבָא וְכָל אָחֵיד קַשתָא ורברבני פַחוָאתָא וְלָא אִשתְאַר מִנְהוֹן מֵשֵיזִיב וַערַק מַן דְאִשתֵיזַב מִנְהוֹן לֵאַפִרכֵי יַמָא

ויצא מתתיהו ביום ההוא עם בניו, וילחמו בעמים.
ואלוהי השמים נתן כל גיבורי העמים בידם, ויהרגו בהם הרג רב, כל אחוזי חרב וכל מושכי קשת, שרי החיל והסגנים, לא נותר בהם שריד. וינוסו שאר העמים למדינות הים.‏

60 And Mattathias went forth that day with his sons and fought the enemy:
61 And the God of heaven delivered all the mighty men of the enemy into their hands, and they slew many among them, slaying all who were armed with swords, or who drew a bow; all the captains of the army and their lesser officers, so that none remained; for the remnant fled to distant provinces:


וְאַלעָזָר הְוָה מִתעַסֵק בֵקַטלָא דפיליא וּטבַע בִפוּרתָא דְפִילָא׃
58 וּבעוֹהִי אְחוֹהִי בֵין חַיַיָא וּבֵין מִיתַיָא וְלָא אַשׁכַּחוּ יָתֵיה וּבָתַר כֵין אַשׁכַּחוּ יָתֵיה טְבִיּעַ בְפוּרתָא דְפִילָא׃

ואלעזר היה מתעסק להמית הפילים, ויטבע בפרש הפילים.
כאשר שבו, בקשוהו בין החיים ובין המתים ולא מצאוהו, ואחר כך מצאוהו אשר טבע בפרש הפילים. ‏

62 Eleazer while engaged in killing the elephants, sank in the dung of the elephants:
63 And when they returned from battle they sought him and found him sunk in the dung of the elephants.


59 וַחְדוֹ בֵנֵי יִשֹראֵל דִי אִתמְסַרוּ סָנְאֵיהוֹן בֵידִיהוֹן מִנְהוֹן קְלוֹ בְנוּרָא וּמִנְהוֹן צְלַבוּ עַל אִילָנָא וּבַגרַס חַיָיבָא מַטעֵי עַמֵיה קְלוֹהִי בְנוּרָא עַמָא בֵית יִשֹרָאֵל׃

וישמחו בני ישראל כי ניתנו בידהם שונאיהם. מהם שרפו באש, ומהם דקרו בחרב, ומהם תלו על העץ. ובגריס הרשע, המטעה את עמו, שרפו אותו בית ישראל באש.‏

And the children of Israel rejoiced that their enemies had been delivered into their hands; some of them they burned in fire, some they pierced with the sword, and some they hung upon the trees:
64 And Bagris who lead his people astray, was burned by the house of Israel in fire:


60 וְאַנטְיוּכַס מַלכָא כַד שְמַע דִי אִתקְטִיל בַגרַס תניניה וְכָל רברבנוהי דְעִמֵיה יְתֵיב בִספִינְתָא וַעְרַק לַאְפַרכֵי יַמָא וְכָל אְתַר דְיֵיתֵי מָרְדִין בֵיה וְאָמְרִין לֵיה עָרִיקָא עָרִיקָא וּרמָא בֵנַפְשֵיה לְיַמָא׃

ואז אנטיוכוס המלך, כאשר שמע אשר נהרגו בגריס הרשע וכל שרי החיל אשר עמו, נכנס בספינה וינס למדינת הים. כל מקום אשר היה בא שמה, מורדים בו וקוראים אותו “הבורח”.‏

65 When King Antiochus heard that Bagris, the wicked, and all the captains who were with him were slain, he embarked upon a boat and fled to a distant province; and it came to pass that wherever he landed, they rebelled against him and called him “ the Coward:”


61 בָתַר דנא עלו בְנֵי יִשֹרָאֵל לְבֵית מַקדְשָא וּבנוֹ תַרעַיָא וְדַּכִּיאוּ בֵית מַקדְשָא מִן קְטִילַיָא וּמִן סְאוֹבְתָא׃
62 וּבעוֹ מִשחָא דְזֵיתָא דכיָא לְאַדלָקָא בוֹצִינַיָא וְלָא אַשכַחוּ אלהין צְלוֹחִית חְדָא דַהְוָת חְתִימָה בְעִזקָת כָהְנָא רַבָא מִיוֹמֵי שְמוּאֵל נֵבִיָא וִידַעוּ דִהִיא דָכיָא׃
63 כאדלקות יוֹמָא חְדָא הְוָה בה וַאְלָה שְמַיָא דִי שַכֵין שְמֵיה תַמָן יְהַב בַה בִרכְתָא וְאַדלִיקוּ מִנַה תְמָניָא יוֹמִין׃
64 עַל כֵן קַיִימוּ בְנֵי חַשמוּנַאי הַדֵין קְיָימָא וַאְסַרוּ הַדֵין אְסָרָא אִינוּן וּבנֵי יִשֹרָאֵל כוּלְהוֹן׃
65 לְהוֹדָעָא לִבנֵי יִשֹרָאֵל לְמַעְבַד הַדֵין תְמָנָיא יוֹמִין חַדוָא וִיקָר כְיוֹמֵי מוֹעְדַיָא דִכתִיבִין בְאוֹרָיתָא לְאַדלָקא בְהוֹן לְהוֹדָעָא לְמַן דְיֵיתֵי מִבָתְרֵיהוֹן אְרֵי עְבַד לְהוֹן אְלָהְהוֹן פֻרקָנָא מִן שְמַיָא׃
66 בְהוֹן לָא לְמִספַד וְלָא לְמִגזַר צוֹמָא וְכָל דִיהֵי עְלוֹהִי נִדרָא יְשַלֵּמִינֵיִה׃

אחרי כן באו בני חשמונאי לבית המקדש, ויבנו השערים הנשברים, ויסגרו הפרצות, ויטהרו העזרה מן ההרוגים ומן הטומאות.
ויבקשו שמן זית זך להדליק המנורה, ולא מצאו כי אם צלוחית אחת, אשר הייתה חתומה בטבעת הכהן הגדול, וידעו כי היתה טהור, והיה בה כשיעור הדלקת יום אחד.
ואלוהי השמים אשר שיכן שמו שם, נתן בה ברכה והדליקו ממנה שמונה ימים.
על כן קיימו בני חשמונאי קיום, וחזקו איסר ובני ישראל עימהם כאחד, לעשות שמונה ימים האלה ימי משתה ושמחה, כימי מועדים הכתובים בתורה, ולהדליק בהם נרות, להודיע אשר עשה להם אלוהי השמים ניצוחים.
ובהם אין לספוד, ולא לגזור צום ותענית, זולתי אשר מקובל עליו מלפני זה, ויתפלל לפני אלוקיו. אך חשמונאי ובניו ואחיהם לא גזרו בהם לבטל עבודת מלאכה.‏

66 Afer these things, the sons of the Hasmoneans came into the Sanctuary, restored the gates, repaired the breaches, and cleansed the hall of the dead and of all its impurity:
67 And they sought pure olive oil with which to light the Menorah, but they found only one little vessel sealed with the seal of the High-Priest and they knew it to be pure. And it contained but sufficient oil for one day:
68 But the God of heaven Who caused His presence to dwell in the Sanctuary, gave His blessing and it sufficed to light the Menorah eight days:
69 Therefore did the sons of the Hasmoneans together with the Israelites ordain that these eight days be ever celebrated as days of joy and feasting along wth the festivals ordained in the Torah:
70 That candles be lit, to commemorate the victory they achieved through the God of heaven. That it be forbidden to mourn or to decree a fast-day during this period, except such as may have been established previously, and it was further ordained to pray and thank the Lord:
71 Only the work in the Sanctuary was not prohibited by the Hasmoneans and his sons and their brethren.


(מן עדנא דנא לא הזה שם למלכות יון:‏ וקבלו מלכותא בני חשמונאי ובני בניהון מן עדנא דגא ועדחרבן בית אלהא דך מאתן ושית שנין:‏)

ומן העת ההוא לא היה שם למלכות יון. ויקבלו המלכות בני חשמונאי ובני בניהם מהעת הזאת ועד חרבן בית אלוהים מאתים ושש שנים.‏

That day saw the end of the Kindom of Greece:
72 And the sons of the Hasmoneans and their sons after them did rule over Israel from that day till the destruction of the house of God, a period of two hundred and six years:


( יומיא האילן בני ישראל בכל גלותהון נטרין יומיא אלין וקרין להון ימי חדו מעשרים וחמשה יומין לירחא דכסלו תמניא יומין: מן עידנא ההוא ועד עלמא לא עדון מנהון בבית מקדשהון. כהניא ולויא וחכימהון קימו עליהון ועל בני בניהון עד עלמא:‏)

על כן בני ישראל מהיום ההוא בכל גלותם, שומרים את הימים האלה, ויקראו להם ימי משתה ושמחה מחמשה ועשרים לחודש כסליו שמונה ימים.
מן העת ההיא ועד העולם לא יסורו מהם אשר היו בבית מקדשם הכוהנים והלוים וחכמיהם, אשר קיימו עליהם ועל בני בניהם עד עולם.‏

73 Therefore do the children of Israel observe these days in all the lands of their dispersion, as days of feasting and joy, for eight days beginning with the 25th of Kislev:
74 From that day and evermore, this festival shall not depart from the holy places of Israel, for their Priests, Levites, and sages ordained it for themselves and their descendants and pledge to keep it forever.


(כבודך י״י.‏ נשלמה המנלת יונית ופסוקיה שבעים וארבעה וסימן ע״ד ולא אמעד, אמן)

האל אשר עשה עמהם נס ופלא, הוא יעשה לנו נסים ונפלאות, ויקוים בנו מקרא שכתוב “כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות”.‏

May God who performed miracles in their behalf, do wonders for us so that the words of the Torah may be fulfilled even as it is written “I will show
him wonders even as in the days of thy going forth from the land of Egypt” (Mikhah 7:15) Amen.

Notes:

  1. Menaḥem Tzvi Kaddari, “The Aramaic Antiochus Scroll,” Bar Ilan 1 (1963) 81-105
 . Creative Commons Attribution-ShareAlike . 4.0 . International .
“מגילת אנתיוכס | Megillat Antiokhus (circa 2nd century C.E.)” is shared by Aharon Varady with a Creative Commons Attribution-ShareAlike 4.0 International license.
Aharon Varady

About Aharon Varady


Founding director of the Open Siddur Project, Aharon Varady is a Jewish educator (M.A. J.Ed.) and community planner (M.C.P.) working to improve stewardship of the Public Domain, be it the physical and natural commons of urban park systems or the creative and cultural commons of Torah study. His work and writing have been featured in the Atlantic Magazine, Tablet, and Haaretz, as an outspoken representative of the free-culture and open-source movement in the Jewish community.

Aharon Varady serves as hierophant, welcoming new users, and administering opensiddur.org as its webmaster and editor-in-chief.

Related liturgy and liturgy-related work:

Leave a Reply. (All comments are shared with a CC BY-SA 3.0 Unported license unless another free-culture license is indicated.)

Recent Posts

"Dust storm (haboob) on west side of Twin Falls, Idaho on July 4, 2013" (credit: Famartin, license: CC-BY-SA)תחנון לימים קשים | Taḥanun [Plea for Mercy] on Hard Days by Noa Mazor (trans. by Jonah Rank)

Lord, our God, bring us days of good, of mercy, of life and of peace.
Give our leaders the capability to see the natural sanctity embedded in every person.
Give us the ability to trust human beings fighting for their way, for their lives–for our lives.
Lord, lay us down along Your path–a path for [...]

תפילה למעמד המשותף | أغنية الحياة والسلام | Prayer of Mothers for Life and Peace by Sheikh Ibtisam Mahamid and Rabbi Tamar Elad-Appelbaum

God of Life
Who heals the broken hearted and binds up their wounds
May it be your will to hear the prayer of mothers
For you did not create us to kill each other
Nor to live in fear, anger or hatred in your world
But rather you have created us so we can grant [...]

"Lighthouse" (credit:  Jonas Bengtsson, license: CC-BY)تعالوا نضيئ شمعات السلام | בואו נאיר נרות שלום | Let us Light Candles for Peace by Sheikh Ibtisam Mahameed and Rabbi Tamar Elad-Appelbaum

Two mothers, one plea:
Now, more than ever, during these days of so much crying,
on the day that is sacred to both our religions,
Friday, Sabbath Eve
Let us light a candle in every home – for peace:
A candle to illuminate our future, face to face,
A candle across borders, beyond fear.
From [...]

"Magen Avot" by Emily K (feathered hat studios)Line and letter art by Emily K (Feathered Hat Studios)

"Shetarot by Raysh Weiss and Jonah Rank" calligraphy by Raysh Weiss (magnified)שטרות לקישור נפשות | Documents For a Marriage From One Soulmate to Another by Raysh Weiss and Jonah Rank

If one were to accept that a kosher Jewish wedding needs some element of what the Mishnah calls “acquisition” (and, more or less, we accepted this to be the case), any wedding must be conscientious in rethinking the following questions: What exactly is “acquisition” in the Mishnah’s eyes? And, if “acquisition” is inherently offensive to [...]

בסיעתא דארעא