בסיעתא דשמיא

Contents

  • Siddurim
  • Tḥines
  • Birkonim
  • Haggadot
  • Art
  • Transcriptions
  • Translations
  • Howto
Username:

Password:


Recover password | Register New Account

מגילת אנטיוכס | The Scroll of Antiochus for Ḥanukah

"Construction in progress (24/365)" by John Liu (license: CC-BY)

Construction in progress (24/365)” by John Liu (license: CC-BY)

The Megillat Antiochus was composed in Palestinian Aramaic sometime between the 2nd and 5th century CE, likely in the 2nd Century when the memory of the Bar Kochba revolt still simmered. The scroll appears in a number of variations. The Aramaic text below follows the critical edition prepared by Menaḥem Tzvi Kaddari[1] and preserves his verse numbering. The English translation (from Rabbi Joseph Adler’s Scroll of Antiochus: Miracle of Chanukah, Mesivtha Tefereth Jerusalem, 1936) follows the Hebrew translation in the middle column, the source of which Megilasz Matiszjahu – Chanuka története (Miklós Welcz, 1935). I’ve slightly modified the English translation for readability. The verse numbering for the Hebrew and the English translations follows Kaddari’s ordering. Where Aramaic is missing from Kaddari’s text, the Aramaic included in Adler’s version is included in parentheses.[2]


1 וַהוָה בְיוֹמֵי אַנטְיוּכַס מַלכָא דְיָוָן מַלַך רַב וְתַקִיף הוה וְחַסִין בְשֻּׁלטָנוּתֵיה וְכָל מַלכַיָא יִשׁתַמעוּן לֵיה׃
2 הוּא כבש מְדִינָן סַגִיאָן וֵמַלְכִין תַקִיפִין אַסַר וְאַצדִי בירניתהון וְהֵיכְלֵיהוֹן אוקיד בְנוּרָא וְגִבָרֵיהוֺן בְאֵיסָר אַסַר׃

1 וַיְהִי בִּימֵי אַנְטְיוּכַס מֶֽלֶךְ יָוָן מֶֽלֶךְ גָּדוֺל וְחָזָק הָיָה וְתַקִּיף בְּמֶמְשַׁלְתּוֺ וְכָל־הַמְּלָכִים יִשְׁמְעוּ לוֺ׃
2 וְהוּא כָבַשׁ מְדִינוֺת רַבּוֺת וּמְלָכִים חֲזָקִים וְהֶחֱרִיב טִירוֺתָם וְהֵיכְלֵיהֶם שָׂרַף בָּאֵשׁ וְאַנְשֵׁיהֶם בְּבֵּית הָאֲסוּרִים אָסָר׃

1 And it came to pass in the days of Antiochus, king of Greece, the great and mighty monarch, firm ruler over his dominion, to whom all kings hearkened.
2 Many lands did he conquer, and mighty kings did he subdue, burning their towers and palaces, and imprisoning their men.


(מיומי אלכזנדרוס מלכא לא קם מלך כותיה בכל עבר נהרא)

(מִימֵי אַלֵכְּסַנְדְּרוֺס הַמֶּֽלֶךְ לֹא קָם מֶֽלֶך כָּמֹֽהוּ בְּכָל־עֵבֶר הַנָּהַר׃)

(No king like unto him had arisen on the coastland of the Great Sea since the days of Alexander.)


3 הוּא בְנָא מְדִינְתָא רַבְתָא עַל סְפַר יַמָא לְמִהוֵי לֵיה לְבֵית מַלכוּ וּקרָא לַה אנטוכיא עַל שְמֵיה׃
4‏ וְאַף בַגרַס תִניָנֵיה בְנָא [לֵיה] מְדִינְתָא אוחרנתא לְקִבלַה וּקרָא לַה [מְדִינַת] בַגרַס וְכֵין שְׁמָהָתְהוֺן עד דְנָא׃

3 וְהוּא בָנָה מְּדִינָה גְדוֺלָה עַל־חוֺף הַיָּם לִהְיוֺת לוֺ לְבֵית מַלְכוּת וַיִקְרָא־לָהּ מְדִינַת אַנְטִיּוֺכְיָא עַל־שְׁמוֺ׃
4 וְגַם בַּגְרִיס מִשְׁנֵֽהוּ בָּנָה מְדִינָה אַחֶרֶת לְנֶגְדָּהּ וַיִּקְרָא־לָהּ בַּגְרִיס עַל־שְׁמוֺ וְכֵן שְׁמוֺתָן עַד הַיּוֺם הַזֶּה׃‏‏

3 And he built a great city by the bank of the river, as his capital, and called it Antioch, after his own name.
4 And Bagris his viceroy, also built a city equally great and called it Bagris after his name and so are they called to this day.


5 בִשׁנַת עַשֹרִין וִתלָת שְׁנִין למלכותיה היא שנת מָאתַן וּתלָת עְשַׂר שְׁנִין לְבִניָן בֵית אֵילָהָא דיך שַׁוִי אַנפוֹהִי למיסק לִירוּשׁלַם׃

5 בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלוֺשׁ שָׁנִים לְמָלְכוֺ הִיא שְנַת מָאתַֽיִם וּשְׁלוֺשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים לְבִנְיַן בֵּית הָאֱלֹהִים שָׂם פָּנָיו לַעֲלוֺת לִירוּשָׁלָֽיִם׃‏

5 In the twenty and third year of his reign which was the two hundred and thirteenth year of the erection of the Sanctuary, he set his face towards Jerusalem.


6 עָנֵה וְאָמַר להַדָבְרוֹהִי הְלָא יָדעִיתוּן עַמָא דיהודאי דִי בִיהוּד בֵינָתַנָא לְאֵילָהַנָא לָא פָלְחִין ונימוסנא לָא עָבְדִין וְדָתֵי מַלכָא שָבְקִין לְמַעבַד דתֵיהוֹן׃
7 וְאַף אינון מְסַבְרִין לְיוֹם תְבָר מַלכַיָא וְשִׁלטוֹנַיָא וְאָמְרִין אִמַתִי ימלוך [עלנא] מלכנא וְנִשלוֹט בְיַמָא וּביַבַשׁתָא וְכָל עָלְמָא יִתמְסַר בִידַנָא לֵית רְבוּת מַלכוּתָא לְמִשׁבַק אִלֵין עַל אַפֵי אַרעָא׃
8 כְעַן אֵיתוֹ וניסק עְלֵיהוֹן וּנבַטֵיל מִנְהוֺן קִיָמָא דִגזִיר עְלֵיהוֹן שַבתָא וְיַרחָא וּמהוּלתָא׃

6 וַיַּֽעַן וַיּאֽמֶר לְשָׂרָיו הֲלֺא יְדַעְתֶּם כִּי יֵשׁ עַם הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּירוּשָלַֽיִם בֵּינֵֽינוּ׃
לֵאלֹהֵֽינוּ אֵינָם מַקְרִיבִים וְדָתֵֽינוּ אֵינָם עוֺשִׂים וְדָתֵי הַמֶֽלֶךְ עוֺזְבִים לַעֲשׂוֺת דָּתָם׃
7 וְגַם הֵם מְיַחֲלִים לְיוֺם שִׁבְרוֺן הַמְּלָכִים וְהַשִּׁלְטוֺנִים וְאוֺמְרִים מָתַי יִמְלֹךְ עָלֵֽינוּ מַלְכֵּֽינוּ וְנִשְׁלוֺט בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה וְכָל־הָעוֺלָם יִנָּתֵן בְּיָדֵֽינוּ׃‏
אֵין כָּבוֺד לַמַּלְכוּת לְהָנִֽיחַ אֵֽלֶּה עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה׃
8 עַתָּה בֽוֺאוּ וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם וּנְבַטֵּל מֵהֶם אֶת־הַבְּרִית אֲשֶׁר כֹּרַת לָהֶם שַׁבָּת רֹאשׁ־חֽוֺדֶשׁ וּמִילָה׃

6 And he spoke to his officers, saying, “Surely you know that there is a Jewish people in our midst in Jerusalem.
They do not sacrifice to our gods, our laws they do not keep, and they neglect the laws of the king, to follow their own.
7 And further, they look forward to a day of destruction of kings and rulers for when, they say ‘Our king will rule over us; and we shall govern land and sea, and all the world will be our dominion.’ It is not to the glory of the kingdom, to suffer them on the face of the earth.
8 Come now, and let us go up against them, and destroy the covenant their God has made with them, their Sabbaths, new-moon [festivals], and circumcision.”


9 וּשפַר פִתגָמָא בְעֵינֵי רברְבָנוֹהִי וּבעֵינֵי כָל חֵילָוָתֵיה׃

9 ‏ וַיִּיטַב הַדָּבָר בְעֵינֵי כָל־חֵילוֺ׃‏

9 And this found favor in the eyes of his officers and in the eyes of all his army.


10 בַה שָעְתָא קָם אַנטְיוּכַס מַלכָא ושלח בְנִיקָנוֹר תִניָנֵיה בְחֵיל רַב ובעם סַגִיא וַאְתָא לִירוּשלַם׃
11 קטל בַה קטלא סַגִיא וּנצַב צִלמָא בְבֵיתָא דְמַקדְשָׁא באתרא דִי אְמַר אֵילָה יִשֹרָאֵל לְעַבדוֹהִי נְבִיַיָא תַמָן אַשׁרִי שְׁכִינְתִי לעלם׃
12 בֵיה זִמנָא נְכַסוּ חֻזִירָא וְאוֹבִילוּ מִדְמֵיה לְעַזַרתָא דְקוּדשָׁא׃

10 בְּאוֺתָהּ שָׁעָה קָם אַנְטְיוּכַס הַמֶּֽלֶךְ וַיִשְׁלַח אֶת־נִיקָנוֺר מִשְׁנֵֽהוּ בְּחַֽיִל גָּדוֺל וְעַם רָב וַיִּבֹא לְעִיר יְהוּדָה לִירוּשָׁלָֽיִם׃
11 וַיַהֲרוֺג בָּהּ הֶֽרֶג רַב וַיִּבֶן בָּמָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבָדָיו הַנְּבִיאִים שָׁם אֲשַׁכֵּן שְׁכִינָתִי לְעוֺלָם׃
12 בַּמָּקוֺם הַהוּא שָׁחֲטוּ אֶת־הַחֲזִיר וַיָבִֽיאוּ אֶת־דָּמוֺ לְעֶזְרַת הַקֹּֽדֶשׁ׃‏

10 And thus it came to pass that King Antiochus arose and sent his viceroy Nicanor, with a heavy host and a large multitude, and they came to the city of Judea, Jerusalem.
11 And many did he slay, and he set Up an altar in the Sanctuary, in the place where the God of Israel had spoken to his servants, the prophet saying, “There shall I cause My Presence to dwell for ever.”[3]
12 In that place he sacrificed a swine, and brought its blood into the hall of the Sanctuary.


13 וִכדִי שֵמַע יוֹחָנָן בַר מתתיה יָת פִתגָמַיָא הָאִלֵין אִתמְלִי רְגַז וְחֵימָא וּצלֵים אַנפוֹהִי אִשׁתַנִי וְאִתמְלִיך בְלִבֵיהי מָא לְמַעבַד עַל דְנָא׃
14 בְאֵידַיִן יוֹחָנָן בַר מֵתַתיָה עְבֵד לֵיה חַרבָא זַרתֵין אורכה ופותיה זֵירַת חְדָא תְחוֹת לְבוּשוֹהִי עַטפַה׃

13 וּבִהְיוֹת זֶה כַּאֲשֶׁר שָׁמַע יוֺחָנָן בֶּן־מַתִּתְיָה כֹּהֵן גָּדוֺל כִּי זֶה הַמַּעֲשֶׂה נַעֲשָׂה נִמְלָא קֶֽצֶף וְחֵמָה וְזִיו פָּנָיו נִשְׁתַּנָּה וַיִּוָעַץ בְּלִבּוֺ מַה־שֶּׁיּוּכַל לַעֲשׂוֺת עַל־זֶה׃
14 וְאַז יוֹחָנָן בֶּן־מַתִּתְיָה עָשָׂה לוֺ חֶֽרֶב שְׁתֵּי זְרָתוֺת אָרְכָּהּ וְזֶֽרֶת אַחַת רָחְבָּהּ תַּֽחַת בְּגָדָיו עֲטוּפָה׃‏‏

13 And when Yoḥanan, the son of Matithyah, the High-Priest heard of this deed, he became filled with fury, and the radiance departed from his face And he took counsel with himself as what to do regarding this.
14 And then Yoḥanan, the son of Matithyah, made a sword unto himself, two spans in length and one span in breadth, and he hid it beneath his garment.


15 לִירוּשַלַם אְתָא וְקָם בִתרַע קַרתָא וְאַמַר לתרעיא וְנָטוֹרַיָא אְנָא יוֹחָנָן בַר מתתיה כָהְנָא דִי יְהוּד אְתֵיתִי לְמֵיעַל קֻדָם נִיקָנוֹר׃
16 אֵידַיִן עָלִין תרעיא ונטוריא ואמרין לֵיה לְנִיקָנוֹר כָהְנָא רַבָא דִי יְהוּד קָאֵים בתרעא [ענה ניקנור] וַאְמַר לֵהוֺן עוֹל יֵיעוּל׃

15 וַיָבוֺא לִירוּשָלָֽיִם וַיַּעֲמֹד בְּשַֽׁעַר הַמֶּֽלֶךְ וַיִּקְרָא לַשּׁוֺעֲרִים וַיֹּאֽמֶר לָהֶם אֲנִי יוֺחָנָן בֶּן־מַתִּתְיָה בָּאֽתִי לָבוֺא לִפְנֵי נִיקָנוֺר׃
16 וְאָז בָּֽאוּ הַשּׁוֺעֲרִים וְהַשּׁוֺמְרִים וַיֹּאֽמְרוּ לוֺ הַכֹּהֵן הַגָּדוֺל שֶׁל־הַיְהוּדִים עוֺמֵד בּפֶּֽתַח וַיַּֽעַן נִיקָנוֺר וַיֹּאֽמֶר לָהֶם בּוֺא יָבוֺא׃‏

15 And he came to Jerusalem and stood in the royal gate, and he called to the guards, saying, “I am Yoḥanan, the son of Matithyah, and I am come before Nicanor.
16 The guards came to Nicanor and said, “The High-Priest of the Jews stands in the gate. And Nicanor answered and said, “Let him surely come in.”


17 אֵידַיִן יוחנן הועל קֻדָם נִיקָנוֹר עָנֵה נִיקָנוֹר וְאַמַר לְיוֹחָנָן אנת הוּא חַד מִן מרודיא דִי מְרַדוּ בְמַלכָא וְלָא בָעַיָן שְלָם מַלכוּתֵיה׃
18 עָנֵה יוֹחָנָן קֻדָם נִיקָנוֹר וְאַמַר כְעָן אֵתִיתִי קֻדָמָך לְמַעבַד מָה דִי אַת בָעֵי׃
19 עָנֵה נִיקָנוֹר וְאַמַר לְיוֹחָנָן הָא כְמִצביִי אַת בָעֵי סַב חֻזִירָא ונכסיה לְצִלמָא וְאַלבְשִׁינָך לְבוּשָׁא דְמַלכוּתָא וְאַרכֵבִינָך עַל סוסיא דְמַלכָא וּכחַד מִן רָחְמֵי מַלכָא תִהוִי׃

17 וְאָז יוֺחָנָן הוּבָא לִפְנֵי נִיקָנוֺר וַיַּֽעַן נִיקָנוֺר וַיּאֽמֶר לְיוֺחָנָן אַתָּה הוּא אֶחָד מִן־הַמּוֺרְדִים אֲשֶׁר מָרְדוּ בַמֶּֽלֶךְ וְאֵינָם רוֺצִים בִּשְׁלוֺם מַלְכוּתוֺ׃
18 וַיַּֽעַן יוֺחָנָן לִפְנֵי נִיקָנוֺר וַיֹּאֽמֶר אֲדוֺנִי אֲנִי הוּא עַתָּה בָאֽתִי לְפָנֶֽיךָ אֲשֶׁר תִּרְצֶה אֶעֲשֶׂה.
19 וַיַּֽעַן נִיקָנוֺר וַיֹּאֽמֶר לְיוֺחָנָן אִם כִּרְצוֺנִי אַתָּה עוֺשֶֺה קַח חֲזִיר וּשְׂחָטֵֽהוּ עַל־הַבָּמָה וְתִלְבַּשׁ בִּגְדֵי מַלְכוּת וְתִרְכַּב עַל־סוּס הַמֶּֽלֶךְ וּכְאַחַד מֵאוֺהֲבֵי הַמֶּֽלֶךְ תִּהְיֶה.‏

17 Then was Yoḥanan brought into the presence of Nicanor. And Nicanor spoke to Yoḥanan, saying, “You are one of the rebels, who have rebelled against the king and seek not the peace of his kingdom.”
18 And Yoḥanan answered and said to Nicanor, “My lord now I am come before you. Whatsoever you desire, that will I do.”
19 And Nicanor answered and said to Yoḥanan, “If thou will do my desire, arise and take a swine and slaughter it upon the altar. And you will be given royal dress, and will ride on the king’s horse, for you will be as one beloved of the king.”


20 וִכנִימָא פִתגָמָא אַתִיבֵיה יוֹחָנָן [וְאַמַר] מָרִי אְנָא דָחֵיל מִן בְנֵי יִשֹרָאֵל דִלמָא ישמעון דִי עְבַדִית כֵין וירגמונני בְאַבנַיָא כען יִפְקוּן כָל אְינָשׁ מִן קֻדָמָך דִלמָא יְחַווֹן בֵית יִשֹרָאֵל׃
21 אֵידַיִן נִיקָנוֹר הַנפֵיק כָל אְינָש מִן קֻדָמוֹהִי׃

20 וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע יוֺחָנָן הֳשִיבוֺ דָבָר אֲדוֺנִי אֲנִי יָרֵא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל פֶּן־יִשְׁמְעוּ כִּי עָשִֽׂיתִי כֵן וְיִסְקְלֽוּנִי בָּאֲבָנִים׃
21 עַתָּה יֵצֵא כַל־אִישׁ מִלְּפָנֶֽיךָ פֶּן יוֺדִיעוּם. אָז נִיקָנוֺר הוֺצִיא מִלְּפָנָיו כָּל־אִישׁ׃‏

20 When Yoḥanan heard this, he answered, “My lord, I fear the children of Israel, lest they hear of my deed and stone me with stones.
21 Let therefore everyone go from before you, lest they inform them.” And Nicanor ordered everyone from his presence.


22 בֵיה זִמנָא זְקַף יוֹחָנָן בַר מתתיה עינוהי לִשׁמַיָא וְסַדַר צֵלוֹתֵיה קֻדָם רִבוֹן עָלְמָא וְאַמַר אְילָהִי וַאלָהָא דַאְבָהָתִי אַברָהָם יִצחָק וְיִשֹרָאֵל׃
23 וְכֵין אְמַר לָא תִמסְרִינַנִי בְיַד עַרלָא הָדֵין דִלמָא יִקטְלינַנִי וִיהַך וְיִשׁתַבַח בְבֵית דָגוֺן טָעוּתֵיה וְיֹאמַר טָעוּתִי מְסַרתֵיה בִידִי׃

22 בָּעֵת הַהִיא נָשָׂא יוֺחָנָן בֶּן־מַתִּתְיָה עֵינָיו לַשָּׁמַֽיִם וְתִקֵּן תְּפִלָּתוֺ לִפְנֵי אֱלֹהָיו וַיֹּאמֵר אֱלֹהַי וַאֱלֹהֵי אֲבוֺתַי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב
23 אַל־תִּתְּנֵֽנִי נָא בּיַד הֶעָרֵל הַזֶה כִּי אִם־יַהַרְגֵֽנִי יֵלֵךְ וְיִשְׁתַּבַּח בְּבֵית דָּגוֺן אֱלֹהָיו וְיֹאמַר אֶלֹהַי נְתָנוֺ בְיָדִי׃

22 And Yoḥanan, the son of Matithyah, then raised his eyes to Heaven and poured forth his prayer saying, “My God and God of My fathers Avraham, Yitzḥak, and Yaakov,
23 deliver me not into the hands of this heathen, for if he slay me he will repair to the house of Dagon his god, and say, ‘My god has delivered him in my hands.’”


24 בַה שָׁעְתָא פְסַע לְוָתֵיה תְלָת פִסעִין וּדקַר חַרבָא בְלִבֵיה וּרמָא יָתֵיה קְטִילָא בְעַזַרתָא דְקוּדשָׁא׃
25 עָנֵה יוֹחָנָן קֻדָם אֵילָה שְמַיָא וְאַמַר מָרִי לָא תְשַוֵי עַלַי חוֹבִין דִי קְטַלתֵיה בְבֵית מַקדְשָׁך כְעַן תִמסַר כָל עַמְמַיָא דִי אתו לְמִטעֵי בְנֵי יִשׂרָאֵל דִי בִירוּשלַם׃

24 בְּאוֺתָהּ שָׁעָה פָּסַע עָלָיו שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֺת וַיִתְקַע הַחֶֽרֶב בְּלִבּוֺ וַיַּשְלֵךְ אוֺתוֺ חָלָל בְּעֶזְרַת הַקֹּֽודֶשׁ׃
25 לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם. עָנָה יוֺחָנָן וְאָמָר אֱלֹהַי לֹא תָשִׂים עָלַי חֵטְא כִּי הֲרַגְתִּיו בַּקֹּדֶשׁ עַתָּה כֵּן תִּתֵּן אֶת־כָּל־הָעַמִּים אַשֶׁר בָֽאוּ עִמוֺ לְהָצֵר לִיְהוּדָה וְלִירוּשָׁלָֽיִם׃‏

24 At that moment, he stepped forward and plunged the sword into Nicanor’s heart, and cast his body into the hall of the Sanctuary,
25 before the God of Heaven. And Yoḥanan spoke and said, “My God, account it not as a sin that I killed him in the Sanctuary. Thus may You do to all who came with him to oppress Judea and Jerusalem.”


26 אֵידַיִן נְפַק יוֹחָנָן בְיוֹמָא הַהוּא וַאגִיח קְרָבָא בְעַמְמַיָא הָאִלֵין וּקטַל בְהוֹן קטלָא סַגִיא וְעַרַקוּ עַמָא דִי אִשׁתֵיזַבוּ מִן חַרבָא בִספִינְתָא לְוָת מַלכָא אַנטְיוּכַס׃
27 וְמִניַן קְטִילַיָא דִי קְטַל ביומא הַהוּא שִׁבעִין וּתרֵין אַלפין וּשׁבַע מְאָה דִי הְווֹ קָטְלִין גְבַר חַברֵיה׃
28 בֵמוֹתְבָוּתֵיה בְנָא מְנָרְתָא וּקרא שְמַה מַקבֵי קטלָא תַקִיפִין׃

26 אָז יָצָא יוֺחָנָן בֶּן־מַתִּתְיָה בַּיּוֺם הַהוּא וַיִּלָּחֵם בָּעַמִּים וַיַּהֲרֹג בָּהֶם הֶֽרֶג רָב׃
27 מִסְפַּר הַהֲרוּגִים אֲשֶׁר הָרַג בַּיּוֺם הַהוּא שְׁבֵע מֵאוֺת וּשְׁנַֽיִם (וְשִׁבְעִים) אֶֽלֶף אֲשֶׁר הָיוּ הוֺרְגִים אֵֽלֶּה לָאֵֽלֶּה׃
28 בְּשׁוּבוֺ בָּנָה עַמּוּד עַל־שְׁמוֺ וַיִּקְרָא־לוֺ מַכְבִּי מֵמִית הַחֲזָקִים׃

26 And Yoḥanan the son of Matithyah went forth on that day and fought the enemy and slew many of them.
27 The number of the enemy which he did slay that day was seven thousand for they slew one another.
28 When he returned, he built a pillar which he called after his name, “Macabee, the slayer of the mighty.”


29 וִכדִי שְׁמַע אַנטְיוּכַס מַלכָא דִי אִתקְטִיל נִיקָנוֹר תִניָנֵיה עַקַת לֵיה לַחדָא וּשלַח וּקרָא לְבַגרַס חַיָיבָא מַטעֵי עַמֵיה׃
30 עָנֵה אַנטְיוּכַס מַלכָא וַאְמַר לְבַגרַס הְלָא יְדַעתָא אִם לָא שְמַעתָא מָא דַעְבַדוּ לִי בְנֵי יִשׂרָאֵל קטלו חֵילַי וּבַזוּ מִשרְיָתִי וְרַברְבָנַי׃
31 כְעַן עַל נִכסֵיכוֹן אַתוּן רְחִיצִין אוֹ עַל בָתֵיכוֹן דִילְכוֹן כְעַן אֵיתוֹ וְנִסַק עְלֵיהוֹן וּנבַטֵיל מִנְהוֹן קִיָמָא דִגזִיר עְלֵיהוֹן שַבתָא וְיַרחָא וּמהוּלתָא׃

29 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע אַנְטְיוּכַס הַמֶּֽלֶךְ כִּי נֶהֳרַג נִיקָנוֺר מִשְׁנֵֽהוּ צַר לוֺ מְאֹד וַיִּשְׁלַח לְהָבִיא לוֺ בַּגְרִיס הָרָשָׁע הַמַּטְעֶה אֶת־עַמּוֺ׃
30 וַיַֽעַן אַנְטְיוּכַוס וַיֹּאֽמֶר לְבַגְרִיס הֲלֹא יָדַֽעְתָּ אִם־לֹא שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר־עָשׂוּ לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָרְגוּ חֲיָלַי וַיָּבֹֽזּוּ מַחֲנוֺתַי וְשָׂרָי׃
31 עַתָּה עַל מָמוֺנֵיכֶם אַתֶּם בּוֺטְחִים אוֺ בֶתֵּיכֶם לָכֶם הֵם. בֹּֽאוּ וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם וּנְבַטֵּל מֵהֶם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת לָהֶם אֱלֹהֵיהֶם שַׁבָּת רֹאשׁ־חֹֽדֶשׁ וּמִילָה׃

29 And when Antiochus the king heard that his viceroy Nicanor was slain, he was sorely vexed. And he sent for Bagris, the wicked, who leads his people astray.
30 And Antiochus spoke to Bagris and said, “You know, for you have heard, what the children of Israel have done to me, they have slain my hosts, and have despoiled my camps and officers.
31 Can you now put your trust in your wealth, or consider your homes as your own? Come, let us go up against them, and destroy the covenant their god has made with them through their Sabbaths, the new-moon [festival observance], and circumcision.”


32 אֵידַיִן קָם בַגרַס חַיָיבָא וְכָל מַשֵרְיָתֵיה וְאַתָא לִירוּשַׁלַם׃
33 קְטַל בַה קַטלָא סַגִיא וּגזַר בַה גזירת גְמֵירָא עַל שַבתָא וְיַרְחָא וּמהוּלתָא׃
34 כָל קְבֵיל דנא מַן דִי מִלַת מַלכָא מְהַחצָפָא כָל דִי יִגזַר בְרֵיה איתיאו גֻברָא וְאִתְתֵיה וִצלַבוּנִין לִקבֵיל יָנְקָא׃
35 וְאַף אִתְתָא יֵלֵידַת בַר בָתַר מיתות בַעלַה וּגזַרתֵיה לִתמָניָא יוֹמִין וּסלֵיקַת עַל שׁוּרָא דִמדִינְתָא וּברַה דִגזַרתֵיה בִידַה׃
36 עַנַת וְאַמַרַת לָך אָמְרִין בַגרַס חַיָיבָא קִיָמָא דַאְבָהָתַנָא לָא יִפסוּק מננא וְלָא מִבְנֵי בננא וְאַפֵילַת יָת בְרַה לִתחוֹת שׁוּרָא וּנפַלַת בתריה וְמִיתוּ תַרוֵיהוֹן סַגִיאִין מִן בְנֵי יִשֹרָאֵל הְווֹ עָבְדִין כְדֵין וְלָא מְשַׁנִין קִיָם אְבָהָתְהוֹן׃

32 אָז בַּגְרִיס הָרָשָׁע וְכָל־מַחֲנוֺתָיו בָּאוּ לִירוּשָׁלַֽיִם וַיַּהֲרֹג בָּהֶם הֶֽרֶג רַב וַיִּגְזֹר בָּהּ גְּזֵרָה גְמוּרָה עַל־שַׁבָּת רֹאשׁ־חֹֽדֶשׁ וּמִילָה׃
33 בִּהְיוֺת זֶה כַּאֲשֶׁר הָיָה דְּבַר הַמֶּֽלֶךְ נֶחְפָּז מָצְאוּ אִישׁ אֲשֶׁר־מָל בְּנוֺ וַיָּבִיאוּ הָאִישׁ וְאִשְׁתּוֺ וַיִּתְלוּ אוֺתָם כְּנֶֽגֶד הַיָּֽלֶד׃
34 וְגַם אִשָּׁה אֲשֶׁר יָלְדָה בֵן אַחֲרֵי־מוֺת בַּעְלָהּ וַתָּֽמָל אוֺתוֺ לִשְׁמוֺנָה יָמִים וַתַּֽעַל עַל־חוֺמַת יְרוּשָׁלַֽיִם וּבְנָהּ מָהוּל בְּיָדָהּ׃
35 וַתַּֽעַן וַתֹּאמַר לְךָ אוֺמְרִים בַּגְרִיס הָרָשָׁע אַתֶּם חוֺשְׁבִים לְבַטֵּל מֵאִתָּֽנוּ הַבְּרִית אֲשֶׁר כֹּרַת עִמָּֽנוּ בְּרִית אֲבוֺתֵינוּ לֹא־נְבַטֵּל מִמֶּנּוּ שַׁבָּת רֹאשׁ־חֹֽדֶשׁ וּמִילָה מִבְּנֵי בָנֵינוּ לֹא יוּסָר׃
36 וַתַּפֵּל בְּנָהּ לָאָֽרֶץ וַתִּיּפוֺל אַחֲרָיו וַיָּמֽוּתוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד וְרַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ עוֺשִׂים כֵּן בַּיָּמִים הָהֵם וְלֹא שִׁנּוּ בְּרִית אֲבוֺתָם׃

32 Then did Bagris, the wicked, and all his armies, come into Jerusalem, and slew many of its inhabitants. And he issued a severe decree banning, the Sabbath, the new moon, and circumcision.
33 And seeing that this royal decree was issued in haste, they soon found a man who circumcised his son. And the man and his wife were brought before them,
34 and they hung them opposite the child. There was also a woman who bore a son after the death of her husband, and she circumcised him when he was eight days old. And she went up on the wall of Jerusalem, bearing her circumcised son.
35 And she cried out and said, “To you Bagris, the wicked, be it said ‘You plan to destroy the covenant that has been made with us, the covenant of our forefathers.
Sabbath and the new-moon [festivals] and circumcision we will not abandon, neither we nor our children’s children.’
36 And she cast her son to the ground, and leaped down after him, and both died together. Many of the children of Israel did thus in those days rather than violate the covenant of their fathers.


37 בֵיה זִמנָא אָמְרִין בְנֵי יִשֹרָאֵל גְבַר לְחַברֵיה אֵיתוֹ [ונהך] וְנִשבוֹת בִמעָרְתָא דִלמָא נְחַלֵל יוֹמָא דִשַׁבְתָא ואַכַלוּ קִרצֵיהוֺן קֻדָם בַגרַס׃
38 אֵידַיִן שְלַח בְגַבריָא וַאתוֹ לְפוּם מְעָרְתָא וַאמַרוּ בְנֵי יִשֹראֵל פוּקוּ לְוָתַנָא אֵיכוּלוּ מִן לַחמַנָא וִשתוּ מִן חַמרַנָא וְעוּבָדַנָא אַתוּן עָבְדִין׃
39 עָנַיִין בני ישֹראל וְאָמְרִין חַד לְחַברֵיה דְכִירִין אְנַחנָא מָא דְאִתפַקַזנָא עַל טוּרָא דְסִינַי שִׁיתָא יוֹמִין תַעבְדוּן עְיבִידַתכוֹן וּביוֹמָא דְשַבְתָא תְנוּחוּן כְעַן טָב לַנָא דִנמוּת מדנחלל יוֹמָא דְשַבְתָא׃
40 כָל קְבֵיל דְנָא כדי לָא קבִילוּ לְהוֹן אֵיתִיאוּ אָעִין רַטִיבִין וְאוֹקִידוּ עַל פוֹם מְעָרְתָא וְאִתקְטִיל כְאַלַף גְבַר וְאִתְתָא׃

37 בַּזְמַן הַהוּא אָמְרוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֵֽלֶּה לָאֵֽלֶּה בֹּאוּ וְנֵלֵךְ וְנִשְׁבּוֺת בַּמְּעָרָה פֶּן נְחַלֵּל אֶת־יוֺם הַשַּׁבָּת וַיַּלְשִׁינוּ אוֺתָם לִפְנֵי בַגְרִיס׃
38 אָז בַּגְרִיס הָרָשָׁע שָׁלַח אֲנָשִׁים חֲלוּצִים וַיָּבֹאוּ וַיֵּשְׁבוּ עַל־פִּי הַמְּעָרָה וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם יְהוּדִים צְאוּ אֵלֵינוּ אִכְלוּ מִלַּחְמֵנוּ וּשְׁתוּ מִיֵּינֵנוּ וּמַעֲשֵׂינוּ תִּהְיוּ עוֺשִׂים׃
39 וַיַּעֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה לָאֵלֶּה זוֺכְרִים אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר צִוָּֽנוּ יְיָ עַל־הַר סִינַי שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל־מְלַאכְתֶּֽךָ וּבַיּוֺם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבּוֺת עַתָּה טוֺב לָֽנוּ אֲשֶׁר נָמוּת בַּמְעָרָה מֵאֲשֶׁר נְחַלֵּל אֶת־יוֺם הַשַּׁבָּת׃
40 בִּהְיוֺת זֶה כַּאֲשֶׁר לֹא־יָצְאוּ אֲלֵיהֶם הַיְּהוּדִים וַיָבִיאוּ עֵצִים וַיִּשְׂרְפוּ עַל־פִּי הַמְּעָרָה וַיָּמוּתוּ כְאֶֽלֶף אִישׁ וְאִישָּׁה׃‏

37 Therefore the Israelites said one to the other, “Come let us withdraw into a cave, lest here we be compelled to desecrate the Sabbath.” But their plan was betrayed to Bagris.
38 Then did Bagris, the wicked, send armed men, to camp at the entrance to the cave. And they said, “Jews, come forth to us, eat with us of our bread, and drink with us of our wine, and do even as we do.”
39 And the children of Israel spoke and said one to another, “We all remember that which the Lord commanded us upon Mount Sinai; ‘Six days shall you labor, and upon the seventh day, shall you rest.’[4] It were better to die in this cave than to profane the Sabbath day.”
40 And when the Jews would not come forth, Bagris’ men brought wood, which they burned at the entrance of the cave, killing about a thousand men and women.


41 בָתַר דְנָא קָמוּ חַמשָה בְנֵי מְתַתיָה יוֹחָנָן וְאַרבְעָה אְחוֹהִי וַאגִיחוּ קְרָבָא בְעַמְמַיָא הָאִלֵין׃
42 קַטלָא סַגִיא קטלו בְהוֹן ועַרַקוּ דִי אִשׁתְאַרוּ לֵאַפִרכֵי יַמָא דְאִתרְחִיצוּ עַל אְלָה שְמַיָא׃

41 אַחֲרֵי כֵן יָצְאוּ חֲמִשָׁה בְנֵי־מַתִּתְיָה יוֺחָנָן וְאַרְבָּעָה אֶחָיו וַיִּלָּחֲמוּ בָעַמִּים וַיַהַרְגוּ בַהֶם הֶֽרֶג רַב
42 וַיְגָרְשׁוּם לְאִיֵּי הַיָּם כִּי בָטְחוּ בֵּאלֹהֵי הַשָּׁמָֽיִם׃‏

41 And the five sons of Matithyah, Yoḥanan and his four brethren, came out and fought with the enemy and slew many of them
42 and drove them to the far islands of the sea, for they trusted in the God of Heaven.


43 בְאֵידַיִן יְתִיב בַגרַס חַיָיבָא בִספִינְתָא וַערַק לְוָת מַלכָא אַנטְיוּכַס וְעִמֵיה גַברִין דְאִשׁתֵיזַבוּ מִן חַרבָא׃
44 עָנֵה בַגרַס וְאָמַר לְאַנטְיוּכַס מַלכָא אנת מַלכָא שַֹמתָ טְעֵים לְבַטָלָה מִן יְהוּד שַׁבתָא וְיַרחָא וּמהוּלתָא ואשתדור רַב בְגַוַה ואלו אַתוֹ עליהון כָל עַמְמַיָא אוּמַיָא וְלִישָנַיָא לָא כָהְלִין לְחַמשָה בְנֵי מְתַתיָה דִי אִינוּן מִן אַריָוָן תַקִיפִין וְמִן נִשרִין קַלִילִין וְמִן דוּבִין חַצִיפִין׃
45 כְעַן מַלכָא מַלכִי יִשׁפַר עְלָך וְלָא תְגִיחַ קְרָבָא עִמְהוֹן בְמַשִׁריָתָא הָאִלֵין דִלמָא תִבְהֵית בְאַנפֵי כָל מַלכַיָא׃
46 לָכֵן שְׁלַח אִגָרְתָא בכל מִדִינַת מַלכוּתָך וייתון רברבני חֵילָוָתָא וְעִמְהוֹן כָל עַמְמַיָא וְאַף פֵילַיָא מְלוּבָשֵי שִריַנָא׃

43 אָז בַּגְרִיס הָרָשָׁע נִכְנַס בִּסְפִינָה אַחַת וַיָּֽנָס אֶל־אַנְטְיוּכַס הַמֶֽלֶךְ וְעִמּוֺ אֲנָשִׁים פְּלִיטֵי חָרֶב׃
44 וַיַּעַן בַּגְרִיס וַיֺּאמֶר לְאַנְטְיוּכַס הַמֶּֽלֶךְ אַתָּה הַמֶּֽלֶךְ שַֽׂמְתָּ צִוּוּי לְבַטֵּל מִן־הַיְּהוּדִים שַׁבָּת רֹאשׁ־חֹֽדֶשׁ וּמִילָה מִרְמָה גְדוֺלָה וּמֶֽרֶד בְּתוֺכָהּ׃
אֲשֶׁר אִם־יֵלְכוּ כָל־הָעַמִּים וְהָאֻמּוֺת וְהַלְּשׁוֺנוֺת לֹא יוּכְלוּ לַחֲמִשָּׁה בְּנֵי מַתִּתְיָהוּ מֵאֲרָיוֺת הֵם חֲזָקִים וּמִנְּשָׁרִים הֵם קַלִּים וִּמִּדֻּבִּים הֵם מְמַהֲרִים׃
45 עַתָּה הַמֶּֽלֶךְ עֲצָתִי תִּיטַב עָלֶֽיךָ וְלֹא תִּלָּחֵם בָּאֲנָשִׁים מְעָט כִּי אִם־תִּלָּחֵם בָּהֶם וְתֵבוֺשׁ בְּעֵינֵי כָל־הַמְּלָכִים׃
46 לָכֵן כְּתוֺב וּשְׁלַח סְפָרִים בְּכָל־מְדִינוֺת מַלְכוּתֶֽךָ וְיָבֹֽאוּ שָׂרֵי הַחֲיָלוֺת וְלֹא־יִשָּׁאֵר מֵהֶם אֶחָד וְגַם פִּילִים מְלֻבָּשִׁים שִׁרְיוֺנִים יִהְיוּ עִמָּהֶם׃

43 And Bagris, the wicked, boarded a ship and fled to Antioch, to the king and with him were those who escaped the sword: And Bagris spoke to Antiochus, saying, “Though, you king have commanded the Jews to cease their observance of Sabbath, the new-moon [festival], and circumcision; yet they have rebelled against you, and defraud you.
44 Not all the peoples and tongues could conquer the five sons of Matithyah, who are mightier than lions, swifter than eagles and fiercer than bears: And now, O King, if my counsel wins your favor, go forth to do battle against them, [so that they] shall be shamed before all the kings.
46 Therefore, do you dispatch letters to all the provinces of your kingdom that the captains of the armies come, and let no one remain behind and their elephants, garbed with shields and harness shall they bring with them.”


47 אֵידַיִן שְׁפַר פתגמא בְעֵינֵי אַנטְיוּכַס (מלכא) וּשׁלַח וּקרָא לְרַברְבֵני מַלכוּתֵיה ואתו כָל עַמְמַיָא וְעִמְהוֹן פֵילַיָא מְלוּבָשֵי שרינא׃
48 תִניָנוּת קָם בַגרַס חַיָיבָא וַאתָא לִירוּשׁלַם תְרַע בַה תְלָת עְשַֹר תְרעתא וּסגַר נַהרָא דִמדִינְתָא וּשֹרַף אַבנַה עָד דַהווֹ כְעַפרָא׃
49 חַשִיב בְלִבֵיה וְאַמַר בְזִמנא הָדא לָא כָהְלִין לִי אְרֵי רַב חֵילִי וְתַקִיף יְדִי וְאֵילָה שְמַיָא לָא חַשִיב כֵין׃

47 וָיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַנְטְיוּכַס הָמֶּֽלֶךְ וַיִּשְׁלַח סְפָרִים לְכָל־מְדִינוֺת מַלְכוּתוֺ וַיָבֹֽאוּ שָׂרֵי כָל־הָעַמִּים וְהַמַּמְלָכוֺת וְגַם פִּילִים מְלֻבָּשִׁים שִׁרְיוֺנִים עִמָּהֶם בָּֽאוּ׃
48 שֵׁנִית קָם בַּגְרִיס הָרָשָׁע וָיָּבוֺא לִירוּשָׁלַיִם בָּקַע הַחוֺמָה וַיְנַתֵּק הַמָּבוֺא וַיְשַׁבֵּר בַּמִּקְדָּשׁ שְׁלֹש־עֶשְׂרֵה פְרָצוֺת וְגַם מִן־הָאֲבָנִים שִׁבֵּר עַד־אֲשֶׁר הַיוּ כֶּעָפָר
49 וַיַּחֲשׁוֺב בְּלִבּוֺ וַיֹּֽאמֶר הַפַּעַם הַזֹּאת לֹא יוּכְלוּ לִי כִּי רַב חֵילִי וְעֹז יָדִי. וֵאלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם לֹא חָשַׁב כֵּן׃‏

47 And this found favor in the eyes of King Antiochus. He sent letters to all the provinces of his empire. And the governors of each people and each province came and they brought elephants garbed with shields and harness.
48 And Bagris, the wicked, arose and went up against Jerusalem a second time, and made a breach in its wall and tore down its entrance. He made thirteen breaches in the Sanctuary, and some of the stones he destroyed, causing them to crumble like dust.
49 And he thought to himself, “Surely this time they shall not overcome me, for my host is so numerous, and my strength is so great.” The God of Heaven, however, planned otherwise.


50 וִכדִי שְמַעוּ חַמשָה בְנֵי מֵתַתיָה קָמוּ ואַזַלוּ לְמַצפְיָא דְגִלעָד בְאָתרָא די הוה לְהיֹן שֵיזָבָא בִיוֹמֵי שְמוּאֵל נְבִיָיא׃
51 צוֹמָא גזרו וִיתִיבוּ עַל קִטמָא לְמִבעֵי רַחמִין מִן קֻדָם אֵילָה שְמַיָא׃
52 בְאֵידַיִן נְפַל בְלִבְהוֹן מִלכָא טָבָא וַהווֺ שְמָהָתְהוֹן יְהוּדָה בוּכרָא שִמעוֹן תִניָנָא יוֹחָנָן תְלִיתָאָה יוֹנָתָן רְבִיעָאָה אַלעָזָר חְמִישָאָה בָרֵיך יָתְהוֺן אְבוּהוֺן קֻדָם דְיִשְלַח יָתְהוֺן לִקרָבָא וְאַמַר יְהוּדָה בְרִי אוֹדֵי עוּבָדָך כִיהוּדָה בַר יַעְקֹב דִמתִיל כאריא וְאַת שִמעוֹן בְרִי אוֹדֵי עוּבָדָך כְשִמעוֺן בַר יַעְקֹב דִקטַל יָת יָתְבֵי שְכַם דחבו עַל דִינָה אְחָתֵיה וְאַת יוֹחָנָן בְרִי אוֹדֵי עוּבָדָך כְאַבנֵר בַר נֵר רַב חילא דְיִשֹרָאֵל וְאַת יוֹנָתָן בְרִי אוֹדֵי עוּבָדָך כְיוֹנָתָן בַר שָאוּל דִי קְטַל יָת פְלִשׁתָאֵי וְאַת אַלעָזָר בְרִי אוֹדֵי עוּבָדָך כְפִנחָס בַר אַלעָזָר דִי קַנִי קֻדָם אְילָהֵיה וְשֵיזֵיב יָת בְנֵי יִשׂרָאֵל [מֵירוּגזָא] עַל דְנָא כָמוּ חַמשָה בֵנֵי מְתַתִיָה בְיוֹמָא הַהוּא וַאגִיחוּ קְרָבָא בְעַמְמַיָא הָאִינוּן וּקטַלוּ מִנְהוֺן קַטלָא סַגִיא [לַחדָא] ואתקטיל מִנְהוֹן יְהוּדָה׃

50 וְכִשְׁמֽוֺעַ חֲמִשָּׁה בְנֵי מַתִּתְיָה קָֽמוּ וַיָּבֹֽאוּ לְמִצְפֵּה גִלְעָד אֲשֶׁר הָיָה־שָׁם פְּלֵיטָה לְבֵית יִשְׂרָאֵל בִּימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא׃
51 צוֺם גָּזָרוּ וַיֵּשְׁבוּ עַל־הָאֵֽפֶר לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָׁמָיִם׃
52 אָז נָפַל בְּלִבָּם עֵצָה טוֺבָה יְהוּדָה הַבְּכוֺר שִׁמְעוֺן הַשֵּׁנִי הַשְּׁלִישִׁי יוֺחָנָן הָרְבִיעִי יוֺנָתָן הַחֲמִישִׁי אֶלְעָזָר׃
וַיְבָֽרֶךְ אוֺתָם אֲבִיהֶם וְכֵן אָמָר יְהוּדָה בְּנִי אֲדַמֶּה אוֺתְךָ לִיהוּדָה בֶּן־יַעֲקֺב אֲשֶׁר־הָיָה נִמְשָׁל לְאַרְיֵה׃
שִׁמְעוֺן בְּנִי אֲדַמֶּה אוֺתְךָ לְשִׁמְעוֺן בֶּן־יַעֲקֹּב אֲשֶׁר הָרַג יוֺשְבֵי שְׁכֶם׃
יוֺחָנָן בְּנִי אֲדַמֶּה אוֺתְךָ לְאַבְנֵר בֶּן־נֵר שַׂר צְבָא יִשְׂרַאֵל.‏
יוֺנָתָן בְּנִי אֲדַמֶּה אוֺתְךָ לְיוֺנָתָן בֶּן־שָׁאוּל אֲשֶׁר הָרַג עַם פְּלִשְׁתִּים׃
אֶלְעָזָר בְּנִי אַדַמֶּה אוֺתְךָ לִפִינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וְהִצִּיל אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
עַל־זֶה יָצְאוּ חֲמִשָּׁה בְנֵי־מַתִּתְיָה בַּיּוֺם הַזֶּה וַיִּלָּחֲמוּ בָּעַמִּים וַיַּהַרְגוּ בָהֶם הֶרֶג רָב וַיֵּהָרֵג מֵהֶם יְהוּדָה׃

50 When the five sons of Mattahias heard this, they arose and came to Mizpah Galaad, where Israel had won a great victory in the day of Shmuel, the prophet.
51 And they decreed a fast day, and sat on ashes and prayed to the God of Heaven for mercy.
52 And a good plan occurred to Yehudah, the eldest, Shim’on, the second of the sons, Yoḥanan, the third, Yonathan, the fourth, and El’azar, the youngest.
And their father blessed them and said, “Yehudah, my son, you are like Yehudah the son of Yaakov, who was like unto a lion.
Shim’on, my son, you are like Shim’on the son of Yaakov who slew the people of Shkḥem.
Yoḥanan, my son, you are like Avner the son of Ner, the head of the host of Israel.
Yonathan, my son, you are like Jonathan the son of Saul, who slew the Philistines.
And you El’azar, my son, you are like Pinḥas the son of El’azar who was jealous for his God’s sake, and thus delivered the children of Israel.”
Following this, the five sons of Matithyah went forth that day and fought the enemy, and slew many among them. But Yehudah was slain in the battle.


53 בַה שָעְתָא כַד חְזוֹ [בני מתתיה] דְאִתקְטִיל יהודה תָבוּ וַאתוֹ לְוָת אְבוּהוֹן ואמר לְהוֹן לְמָא תַבתוּן׃
54 עָנוֹ וֵאָמְרִין יְהוּדָה אְחוּנָא אִתקְטִיל דִי הְוָה מִתחְשֵיב כְוָת כוּלַנָא׃
55 עָנֵה מְתַתיָה וְאַמַר לְהוֹן [אנא] אִפוֹק עִמְכוֹן וְאִגַיח קְרָבָא בעממיא הָאִלֵין דִלמָא יוֹבְדוּן בְנֵי יִשׂרָאֵל וְאָתוּן תִתנַחמוּן עַל אְחוּכוֺן׃

53 בְּאוֺתָהּ שָׁעָה כַּאֲשֶׁר רָאוּ בְּנֵי מַתִּתְיָה כִּי נֶהֱרַג יְהוּדָה שָֽׁבוּ וַיָּבֹֽאוּ אֵל־אֲבִיהֶם׃
54 וַיֹּאמֶר לָהֶם לָֽמָּה שַׁבְתֶּם וַיַּעֲנוּ וַיֹּֽאמְרוּ עַל־אֲשֶׁר נֶֽהָרַג אָחִֽינוּ אֲשֶׁר־הָיָה חָשׁוּב כְּכֻלָֽנוּ׃
55 וַיַּֽעַן מַתִּתְיָה אֲבִיהֶם וַיֹּֽאמֶר אֲלֵיהֶם אֲנִי אֵצֵא עִמָּכֶם וְאֶלָּחֵם בָּעַמִּים פֶּן־יֹאבְדוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאַתֶּם נִבְהַלְתֶּם עַל־אֲחִיכֶם׃

53 When the sons of Matithyah saw that their brother Yehudah was slain, they returned to their father.
54 And when he said to them, “Why have you returned?” they replied, “Because our brother who was the equal of all the rest of us, is slain.
55 And Matithyah said, “I will go with you and I too will fight the enemy, lest the house of Israel perish, seeing that you are so alarmed by reason of your brother’s death.


56 וּנפַק מְתַתיָה בְיוֹמָא הַהוּא עִם בְנוֹהִי וַאְגִיח קְרָבָא בְעַמְמַיָא הָאִינוּן׃
57 וְאֵילָה שְׁמַיָא מְסַר כָל גִיבָרֵי עַמְמַיָא הָאִלֵין בִידֵיהוֹן וּקטַלוּ בהון קַטלָא סַגִיא כָל שָלֵיף חַרבָא וְכָל אָחֵיד קַשתָא ורברבני פַחוָאתָא וְלָא אִשתְאַר מִנְהוֹן מֵשֵיזִיב וַערַק מַן דְאִשתֵיזַב מִנְהוֹן לֵאַפִרכֵי יַמָא

56 וַיֵּצֵא מַתִּתְיָה בַּיּוֺם הַהוּא עִם־בָּנָיו וַיִּלָּחֲמוּ בָּעָמִּים׃
57 וֵאלֹהֵי הַשָׁמַֽיִם נָתַן כָּל־גִּיבּוֺרֵי הָעַמִּים בְּיָדָם וַיַּהַרְגוּ בָהֶם הֶֽרֶג רַב כָּל־אֲחֽוּזֵי חֶֽרֶב וְכָל־מֽוֺשְׁכֵי קֶֽשֶׁת שָׂרֵי הַחַֽיִל וְהַסְגָנִים לֹא־נוֺתַר בָּהֶם שָׂרִיד וַיָּנֽוּסוּ שְׁאָר הָעַמִּים לִמְדִינוֺת הַיָּם׃‏

56 And Matithyah went forth that day with his sons and fought the enemy.
57 And the God of Heaven delivered all the mighty men of the enemy into their hands, and they slew many among them, slaying all who were armed with swords, or who drew a bow; all the captains of the army and their lesser officers, so that none remained; for the remnant fled to distant provinces.


וְאַלעָזָר הְוָה מִתעַסֵק בֵקַטלָא דפיליא וּטבַע בִפוּרתָא דְפִילָא׃
58 וּבעוֹהִי אְחוֹהִי בֵין חַיַיָא וּבֵין מִיתַיָא וְלָא אַשׁכַּחוּ יָתֵיה וּבָתַר כֵין אַשׁכַּחוּ יָתֵיה טְבִיּעַ בְפוּרתָא דְפִילָא׃

וְאֶלְעָזָר הָיָה מִתְעַשֶׂק לְהָמִית הַפִּילִים וַיִּטְבַּע בְּפֶֽרֶשׁ הַפִּילִים
58וְכַאֲשֶׁר שָֽׁבוּ בִּקְשֽוּהוּ בֵּין הַחַיִּים וּבֵין הַמֵּתִים וְלֹא מְצָאֽוּהוּ וְאַחַר כֵּן מְצָאֽוּהוּ אֲשֶׁר טֻבַּע בְּפֶֽרֶשׁ הַפִּילִים׃ ‏

El’azar while engaged in killing the elephants, sank in the dung of the elephants:
58 And when they returned from battle they sought him and found him sunk in the dung of the elephants.


59 וַחְדוֹ בֵנֵי יִשֹראֵל דִי אִתמְסַרוּ סָנְאֵיהוֹן בֵידִיהוֹן מִנְהוֹן קְלוֹ בְנוּרָא וּמִנְהוֹן צְלַבוּ עַל אִילָנָא וּבַגרַס חַיָיבָא מַטעֵי עַמֵיה קְלוֹהִי בְנוּרָא עַמָא בֵית יִשֹרָאֵל׃

59 וַיִּשְׂמְחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי־נִתְּנוּ בִידֵהֶם שׂוֺנְאֵיהֶם מֵהֶם שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וּמֵהֶם דָּקְרוּ בַחֶֽרֶב וּמֵהֶם תָּלוּ עַל־הָעֵץ׃
וּבַגְרִיס הָרָשָׁע הַמַּטְעֶה אֶת־עַמּוֺ שָׂרְפוּ אוֺתוֺ בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּאֵשׁ׃

59 And the children of Israel rejoiced that their enemies had been delivered into their hands; some of them they burned in fire, some they pierced with the sword, and some they hung upon the trees.
And Bagris who lead his people astray, was burned by the house of Israel in fire.


60 וְאַנטְיוּכַס מַלכָא כַד שְמַע דִי אִתקְטִיל בַגרַס תניניה וְכָל רברבנוהי דְעִמֵיה יְתֵיב בִספִינְתָא וַעְרַק לַאְפַרכֵי יַמָא וְכָל אְתַר דְיֵיתֵי מָרְדִין בֵיה וְאָמְרִין לֵיה עָרִיקָא עָרִיקָא וּרמָא בֵנַפְשֵיה לְיַמָא׃

60 וְאָז אַנְטְיוּכַס הַמֶּֽלֶךְ כַּאֲשֶׁר שָׁמַע אֲשֶׁר נֶהֶרְגוּ בַּגְרִיס הָרָשָׁע וְכָל־שַׂרֵי הַחַֽיִל אֲשֶׁר עִמּוֺ נִכְנַס בִּסְפִינָה וַיָּֽנָס לִמְדִינוֺת הַיָּם וַיְהִי כָּל־מָקוֺם אֲשֶׁר הָיָה בָא שָֽׁמָּה מוֺרְדִים בּוֺ וְקוֺרְאִים אוֺתוֺ הַבּוֺרֵֽחַ׃

60 When King Antiochus heard that Bagris, the wicked, and all the captains who were with him were slain, he embarked upon a boat and fled to a distant province; and it came to pass that wherever he landed, they rebelled against him and called him “the Coward.”


61 בָתַר דנא עלו בְנֵי יִשֹרָאֵל לְבֵית מַקדְשָא וּבנוֹ תַרעַיָא וְדַּכִּיאוּ בֵית מַקדְשָא מִן קְטִילַיָא וּמִן סְאוֹבְתָא׃
62 וּבעוֹ מִשחָא דְזֵיתָא דכיָא לְאַדלָקָא בוֹצִינַיָא וְלָא אַשכַחוּ אלהין צְלוֹחִית חְדָא דַהְוָת חְתִימָה בְעִזקָת כָהְנָא רַבָא מִיוֹמֵי שְמוּאֵל נֵבִיָא וִידַעוּ דִהִיא דָכיָא׃
63 כאדלקות יוֹמָא חְדָא הְוָה בה וַאְלָה שְמַיָא דִי שַכֵין שְמֵיה תַמָן יְהַב בַה בִרכְתָא וְאַדלִיקוּ מִנַה תְמָניָא יוֹמִין׃
64 עַל כֵן קַיִימוּ בְנֵי חַשמוּנַאי הַדֵין קְיָימָא וַאְסַרוּ הַדֵין אְסָרָא אִינוּן וּבנֵי יִשֹרָאֵל כוּלְהוֹן׃
65 לְהוֹדָעָא לִבנֵי יִשֹרָאֵל לְמַעְבַד הַדֵין תְמָנָיא יוֹמִין חַדוָא וִיקָר כְיוֹמֵי מוֹעְדַיָא דִכתִיבִין בְאוֹרָיתָא לְאַדלָקא בְהוֹן לְהוֹדָעָא לְמַן דְיֵיתֵי מִבָתְרֵיהוֹן אְרֵי עְבַד לְהוֹן אְלָהְהוֹן פֻרקָנָא מִן שְמַיָא׃
66 בְהוֹן לָא לְמִספַד וְלָא לְמִגזַר צוֹמָא וְכָל דִיהֵי עְלוֹהִי נִדרָא יְשַלֵּמִינֵיִה׃

61 אַחֲרֵי כֵן בָּֽאוּ בְנֵי חַשְׁמוֺנַי לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וַיִּבְנוּ הַשְּׁעָרִים הַנִּשְׁבָּרִים וַיִּסְגְּרוּ הַפְּרָצוֺת וַיְטַהֲרוּ אֶת־הָעֲזָרָה מִן הַהֲרוּגִים וּמִן הַטֻּמְאוֺת׃
62 וַיְבַקְשׁוּ שֶֽׁמֶן זַיִת זָךְ לְהַדְלִיק הַמְּנוֺרָה וְלֺא מָצְאוּ כִּי־אִם צְלוֺחִית אַחַת אֲשֶׁר הַיְתָה חֲתוּמָה בְּטַבַּֽעַת הַכֹּהֵן הַגָּדוֺל וַיֵּדְעוּ כִּי הָיְתָה טָהוֺר וְהָיָה בָהּ כְּשִׁיעוּר הַדְלָקַת יוֺם אֶחָד׃
63 וֵאלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם אֲשֶׁר שִׁכֵּן שְׁמוֺ שָׂם נָתַן בְּרָכָה וְהִדְלִֽיקוּ מִמֶּֽנָּה שְׁמוֺנָה יָמִים׃
64 עַל־כֵּן קִיְּמוּ בְּנֵי חַשְׁמוֺנַי קִיּוּם וְחִזְּקוּ אִסָּר וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּהֶם כְּאֶחָד
65 לַעֲשׂוֺת שְׁמוֺנָה יָמִים הָאֵֽלֶּה יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה כִּימֵי מוֺעֲדִים הַכְּתוּבִים בַּתּוֺרָה וּלְהַדְלִיק בָּהֶם נֵרוֺת לְהוֺדִֽיעַ אֲשֶׁר עָשָׂה לָהֶם אֱלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם נִצּוּחִים׃
66 וּבָהֶם אֵין לִסְפּוֺד וְלֹא לִגְזוֺר צוֺם וְתַעֲנִית זוּלָתִי אֲשֶׁר מְקֻבָּל עָלָיו מִלִּפְנֵי זֶה וְיִתְפַּלֵל לִפְנֵי אֶלֹהָיו׃‏
(אַךְ חַשְׁמוֺנַאי וּבָנָיו וְאֲחֵיהֶם לֹא־גָזְרוּ בָהֶם לְבַטֵּל עֲבוֺדַת מְלָאכָה.)

61 Afer these things, the sons of the Ḥashmonai came into the Sanctuary, restored the gates, repaired the breaches, and cleansed the hall of the dead and of all its impurity.
62 And they sought pure olive oil with which to light the Menorah, but they found only one little vessel sealed with the seal of the High-Priest and they knew it to be pure. And it contained but sufficient oil for one day.
63 But the God of Heaven Who caused His presence to dwell in the Sanctuary, gave His blessing and it sufficed to light the Menorah eight days.
64 Therefore did the sons of the Ḥashmonai together with the Israelites
65 ordain that these eight days be ever celebrated as days of joy and feasting along wth the festivals ordained in the Torah; that candles be lit to commemorate the victory they achieved through the God of Heaven;
66 that it be forbidden to mourn or to decree a fast-day during this period, except such as may have been established previously, and it was further ordained to pray and thank the Lord.
(Only the work in the Sanctuary was not prohibited by the Ḥashmonai and his sons and their brethren.)


(מן עדנא דנא לא הזה שם למלכות יון:
‏וקבלו מלכותא בני חשמונאי ובני בניהון מן עדנא דגא ועדחרבן בית אלהא דך מאתן ושית שנין:‏)

(וּמִן־הָעֵת הַהִיא לֺא־הָיָה שֵׁם לְמַלְכוּת יָוָן׃
וַיְקַבְּלוּ הַמַּלְכוּת בְּנֵי חַשְׁמוֺנַאי וּבְנֵי בְנֵיהֶם מֵהָעֵת הַזֹּאת עַד־חָרְבַּן בֵּית הָאֶלֹהִים מָאתַיִם וְשֵׁשׁ שָׁנִים׃)

(That day saw the end of the Kindom of Greece:
And the sons of the Ḥashmonai and their sons after them did rule over Israel from that day till the destruction of the house of God, a period of two hundred and six years.)


(יומיא האילן בני ישראל בכל גלותהון נטרין יומיא אלין וקרין להון ימי חדו מעשרים וחמשה יומין לירחא דכסלו תמניא יומין: מן עידנא ההוא ועד עלמא לא עדון מנהון בבית מקדשהון. כהניא ולויא וחכימהון קימו עליהון ועל בני בניהון עד עלמא:‏)

(עַל־כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵהַיּוֺם הַהוּא בְּכָל־גָּלוּתָם שׁוֺמְרִים הַיָּמִים הָאֵֽלֶה וְקוֺרְאִים לָהֶם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה מֵחֲמִשָׁה וְעֶשְׂרִים לַחֹֽדֶשׁ כִּסְלֵו שְׁמוֺנָה יָמִים׃
מִן־הָעֵת הַהִיא וְעַד־הָעוֺלָם לֺא יָסוּרוּ מֵהֶם אֲשֶׁר הָיוּ בְּבֵית מִקְדָּשָׁם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְחַכְמֵיהֶם אֲשֶׁר קִיְּמוּ עֲלֵיהֶם וְעַל־בְּנֵי בְנֵיהֶם עַד־עוֺלָם׃‏)

(Therefore do the children of Israel observe these days in all the lands of their dispersion, as days of feasting and joy, for eight days beginning with the 25th of Kislev.
From that day and evermore, this festival shall not depart from the holy places of Israel, for their Kohanim, Levi’im, and sages ordained it for themselves and their descendants and pledge to keep it forever.)


(כבודך י״י.‏ נשלמה המנלת יונית ופסוקיה שבעים וארבעה וסימן ע״ד ולא אמעד, אמן)

(האל אשר עשה עמהם נס ופלא, הוא יעשה לנו נסים ונפלאות, ויקוים בנו מקרא שכתוב “כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות”.‏)

(May God who performed miracles on their behalf, do wonders for us so that the words of the Torah may be fulfilled even as it is written “I will show him wonders even as in the days of thy going forth from the land of Egypt.”[5] Amen.)

Print Friendly

Notes:

  1. Menaḥem Tzvi Kaddari, “The Aramaic Antiochus Scroll,” Bar Ilan 1 (1963) 81-105
  2. Rabbi Adler also included a Yiddish translation which we hope will be fully transcribed along with other translations Magyar (Hungarian) and Marathi (South India).
  3. Ezekiel 43:7
  4. Exodus 20:9, 23:12, 34:21
  5. Mikha 7:15
 . Creative Commons Attribution-ShareAlike . 4.0 . International .
“מגילת אנטיוכס | The Scroll of Antiochus for Ḥanukah” is shared by Aharon Varady with a Creative Commons Attribution-ShareAlike 4.0 International license.
Aharon Varady

About Aharon Varady


Founding director of the Open Siddur Project, Aharon Varady is a Jewish educator (M.A. J.Ed.) and community planner (M.C.P.) working to improve stewardship of the Public Domain, be it the physical and natural commons of urban park systems or the creative and cultural commons of Torah study. His work and writing have been featured in the Atlantic Magazine, Tablet, and Haaretz, as an outspoken representative of the free-culture and open-source movement in the Jewish community.

Aharon Varady serves as hierophant, welcoming new users, and administering opensiddur.org as its webmaster and editor-in-chief.

Related liturgy and liturgy-related work:

Leave a Reply. (All comments are shared with a CC BY-SA 3.0 Unported license unless another free-culture license is indicated.)

Recent Posts

"Rainbow God's Earth Covenant" (Virginia, credit: ForestWander, license: CC BY-SA)The Rainbow Haftarah by Rabbi Arthur Waskow, translated by Rabbi Zalman Schachter-Shalomi

I call you to make from fire not an all-consuming blaze
But the light in which all beings see each other fully.
All different,
All bearing One Spark.
I call you to light a flame to see more clearly
That the earth and all who live as part of it
Are not for burning:
A [...]

"Tea bowl fixed in the Kintsugi method" (Public Domain). Kintsugi  is the Japanese art of fixing broken pottery with lacquer resin dusted or mixed with powdered gold, silver, or platinum.סידור ולא נבוש | Jewish Prayer as Shame Resilience Practice: Siddur v’Lo Nevosh for Shaḥarit by Rabbi Shoshana Friedman

For those of us who speak a religious language, we can understand our journey of building shame resilience as one of the many ways we can uplift, exalt, praise, and honor not just our own lives but the Life of life itself. Whenever we feel unworthy of love and belonging, we can remember that the [...]

"Fruits of Prunus domestica" (credit: YAMAMAYA, license: CC BY-SA)Prayer Before Studying Kabbalah by Rav Yitzḥak Luria (translated by Aharon Varady)

Master of the worlds and Lord of Lords,
Father of Compassion and Forgiveness,
we give thanks before you [haShem] Elohainu, Elohai of our ancestors,
by bowing and kneeling for having brought us near to your Torah and to your sacred work,
and for granting us a portion in the hidden insights of your holy Torah.

"Kipppunkt Ei" (an egg symbolizing a tipping point) credit: Jovel, license CC BY 3.0.יום כיפור | HaVidui Ha-Mashlim, Complementary Confession by R’ Binyamin Holtzman

Ahavnu – We have loved,
Bakhinu – we have cried,
Gamalnu – we have given back,
Dibarnu yofi – we have spoken great things!
He’emanu – We have believed,
v’Hish’tadalnu – and we tried to give our best effort,
Zakharnu – we have remembered,
Chibaknu – we have embraced,
Ta’amnu Sefer – we have chanted [...]

"Shmita sign." A resident of Holon, Israel, announcing the fruits on the trees in his backyard are hefker (ownerless property) during the year of Shmita, and that anyone can enter and harvest them.
עברית: תושב חולון מודיע כי הפירות על העצים בחצרו הם הפקר לרגל שנת שמיטה. (credit: Drork, Public Domain.)הרחמן | Haraḥaman, Prayer to the merciful One for the Shmita Year, R”H seder additions, and other liturgical tweaks by Rabbi David Seidenberg (neohasid.org)

This Haraḥaman (prayer to the merciful or compassionate One) for the Shmitah or sabbatical year can be added to Birkat Hamazon (blessing after meals) during the whole Shmitah year, in order to remember and open our hearts to the sanctity of the land. Say it right before the Harachaman for Shabbat, since Shmitah is the [...]

בסיעתא דארעא