Pri Etz Hadar, as transcribed from the Sefer Ḥemdat Yamim, 1731. Transcribed by contributors to the Open Siddur Project: Aharon N. Varady (sections 1-4) and Shir-Yaakov Feinstein-Feit (section 2). All errors are our own. Please share any corrections, punctuations, vowelizations, translations, and commentaries at http://opensiddur.org This digital edition is shared with a Creative Commons Zero 1.0 Universal license, a public domain declaration: http://creativecommons.org/publicdomain/zero/1.0/ {p 108a} {rem Transcription of the Tu Bishvat portion begins in the bottom left of this page} ‏~פרק שלישי ט׳׳ו בשבט/~‏‎ {rem begin Section 1 the Introduction to the Tu Bishvat Seder} ~יום/~ ט׳׳ו בשבט אף כי הוא מימי השובבים אין בו תענית כי הוא ראש השנה לפירו׳ האילן ובתקון המעשה אשר יעסה היום על הפירות בו נעשה תקון צדיק חי העולמים בסוד הנזכר בזוהר בראשית ביומא תליתאה עבד׳ ארעא איבין מחילא דהאי צריך דכתיב ויאמר אלהים {p 108b} {cont} תדשא הארץ וגו׳ עץ פרי דאזעץ הדעת טוב ורע דאיהו עביד איבין ופרין עושה פרי דא צדיק יסוד דעלמא וכו׳ •‏ ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בעצם היום הזה ולומר דבדי שירות ותשבחות עליהן כאשר הנהגתי לכל החברי׳ אשר עמדי • ועם כי בדברי כתבי הרב זל״הה לא נמצא מנהג זה מ״מ לדעתי תקון נפלא הוא בנגלה ובנסת׳ כי הנה הובא בירושלמי פ׳ י׳ יוחסין ז׳׳ל ישמעו ענוים וישמחו א״ר איבון עתיד אדם לתת דין וחשבון על שראה מיני מגדים ולא אכל רבי אלעזר הוה מצמצם פריטי למיכל בהון מכל מילי חדש ע״כ• וטעם הדבר שכשם שהנהנה מן העה״ז בלא ברכה נקרא גזלן מפני שע״י הברכה גורם להמשיך שפע עליון ע״י כח הברכות והשר הממונה על אותו הפרי הוא מתמלא משפע זה כדי לגדל הפרי שנית ולכן הנהנ׳ בלא ברכ׳ גזלן הוי כי אכל הבריה שהרוחניות היה שורה בה וכילה ומנע כח ההוא מן העול׳ והיה ראוי לו להמשיך ברכה מלמעלה והכח הממונה על זה בטל וריק מאותו השפע שהיה בידו ולכן נקרא גזלן וגם אמר כאילו גוזל אביו ואמו כי האוכל בכוונת הברכה של ברכת הנהנין מתקן ניצוצי נשמתו והנצוצות הנוגעים בנשמת אביו ואמו בסוד והוצאתי את בלעו מפי״ו כטעם חיל בלע ויקיאנו ואם נהנה בלא ברכה הוא כאילו גוזל אביו ואמו מניצוצו׳ השייכו׳ לנשמת׳ והוא חבר לאיש משחי׳ לפי שכל כוונת המשחי׳ לגזול נצוצו׳ ולקולט׳ ולא להחזיר׳ אל הקדוש׳ אשר והו סוד כי לא על הלחם לבדו יחיה הא דם כי על כל מוצא פי ה׳ וכו׳ שהיא סוד הברכה המוציא׳ מהטומא׳ להקדוש׳ ונברר׳ ע״י פי ה׳ בלעיט׳ ל״ב שיני׳ אשר המה לעומ׳ ל״ב פעמים אלהים הנאמרי׳ במעש׳ בראשי׳ כמו שביארנו בארוכה בתקון הסעודה בחלק הקודם ע״ש •‏ ‏~ועונשים/~ הל לו גם המה ישכן למי שרואה מיני‎‏ פירות ומגדים ומצטמק ורע לו ולא אכל ומנע טוב מבעליו ולא בירך עליהם אשר הכח הממונ׳ עליהן בטל ורק מצדו משפע עליון הבא על ידי הברכה ואף גם גוזל אביו ואמו כי הואיל ולא אכל מהן לא הוציא ניצצות דשייכי לנשמתם כאמור ועל כן מטעם זה ר״א הוה מצמצם בפריטי למיכל בהון כל מיני פירו׳ חדשות להרבו׳ ברכות ולעשות התקון תכף ומיד ושלא להחמיץ המצוה •‏ לתקון הדבר הזה יאותה לנו בעצם היום הזה לאכול כל ומיני פירות ולברך עליהן בכוונה זו כי חביבה מצוה בשעתה • ובזוהר פרשת שמות דף ט״ו ז״ל אמר ר׳ יאודה מ״ד גס זה לעומת זה עשה האלהים כגוונא דרקיעא עבד קב״ה בארעא וכולהו רמיזא למה דלעילא דכד הוה חמי רבי אבא חד אילנא דאיביה את עביד עופא דפרח הוה בכי ואמר א׳ הוו ידעין בני נשא למאי רמי זאן וכו׳ דא״ר יוסי א׳לנין אינון דאתחזי מינהון וחכמתא כגון חרובא דקל פסתוקא וכדומה לון כולהו בחד רתיכא אתרכיכו כל אינון דעבדין פירין ואינון רברבין בר מתפוחים רזא חדא אינון בר משבילין וכו׳ דכל חד מאינון זוטרי בר מאזובא מאימ׳ חדא אתיצידו כל עשבין דארעא דאתמני עליהון רברבין תקיפין בשמיא כל חד וחר רזא בלחודיי כגוונא דלעילא וכו׳ •‏ ~‏‎‏‏‎‎‏הנה/~ משם תתבונן כי אף על גב שהבוראית׳ שם‎‏͏‎‏‎‎‏ משטרו בארץ ועל כל אחד מלאך ממונה עליו מכל מקום העיקר של כל א׳ וא׳ נאחז במדות העליונות ובמ״ש שם בזוהר ז״ל מ״ד אל גינת אגוז ירדתי א׳ל ת״ח האי גנתא נפקא מעדן ודא היא שכינתא אגוז דא היא רתיכא קדישא דאיכון ארבע רישין דנהרין ומתפרשין מגנתא כהאי אגוזא וכו׳ אשר ממנו נקח כי בכל עשב יהיה מותר מחברו בשורש שלו למעלה • ומהרח״ו זלה״ה ביאר שיש ל׳ מיני פירות האילן ובעולם הבריאה עשרה מהן לעומ׳ י׳ ספירות שלה ומפני שהם רחוקי׳ מן הטומאה וקרוב לאצילות אין להם קלי׳ לא בפנים ולא בחוץ ונאכלין כמו שהן • ואלו הן ענביס תאנים תפוחים אתרוגים לימוני״ם אגסים חבושום תותים שורב״אש חרובין ועשרה מיני פירו׳ הם העולם היצירה והן סוד י״ס דיצירה שהם בנוכים בין עולם הבריאה ובין עולם העשיה שאינן קרובות לטומאה כמו עולם העשיה ולא רחוקים כמו עולם הבריא׳ • ולכן גרעיני הזרע בתוך הפרי אינו נאכל לפי שאינן רכים כגרעינים שבתוך הפירות דבריאה • ואלי הן זתים תמרי׳ גודגוניו׳ שופאייפ״אש פרישקו״ש זירגואי׳לאש משמישי״ש׳ גינדא״ש אקאאני״ש נישפ״ולאש ועוד י׳מיני פירו׳ יש בעול׳ העשי׳ לעומת י״ס ולכן נאכל מה שבפני׳ ונזרק מה שבחוץ שקליפת הפרי היא מחיצה בינו ובין עולם התמורות כדי שלא יקבל טומאה וז״ס היצר הרע והקליפה דבוקה בנפש ואלו הן רמונים אגוזים שקדים ערמונים לוזים הנקרא אלבי אנ״אש אלונים הנקרא אלכיו״טאש בלעז פריסין פניוני״ש פסתו״קיש מאו זי״ז •‏ ~‏‏‎‎‏‏‏‏‎‏והנה/~ העשר מיני פירות דבריאה נתברר מהם‏‎‎ כל הפסול׳ ונשארו כולן טוב ואילן סרק הוא להעך שהוא הכל רע שהכל הוא קליפה וכנגד י׳מיני פירו׳ דיצירה שהמוח מלבר|והקליפ׳ מבפנים שהוא הגרעין שבתוכם כנגד זה בקליפה כשנצוץ הקדושה שנפל הוא גדול ולא יכלה הקליפה לסבול כל אותו האור בקרבה נכנסה הקליפה תוך הקדושה ונעשית הקדושה מקיף אליה וכנגד יימיני פירות דעשיה שהמוח הוא מלגאו והקליפ׳ חופפת עליו מבחוץ כנגדן בקליפה כשלוקחת ניצוץ הקדושה בתוכה לחיות אליה והיא חופפת עליו מבחוץ כקליפ׳ אל המוח ע״כ • צא ולמד כי אין דבר גשעי פה למטה שאין דוגמתו למעלה כי גבוה מעל גבוה שומר זגכוהים עליהם ואשר המה בעולמות התחתונים המה {p 109a} {cont} צל העליונים כי אם לא היה מצל לא היה צל • ואביראה בסדאה נועם שיח סוד לשון הזהב אשר כחכמה דברו לאמר ראש השנה לפירות האיל׳׳ן ולא אמרו לפירות האילנות רמזו בחכמה לאילנא קדישא אילנא דחיי וכמו שביארו ?ור׳ האר׳׳י שכן אילן בגי׳׳ יאהדונה׳׳י כמו שבא במכתבם בביאור מאמר הזוהר פרשת אחרי מות ההוא אילנא רבא ותקיפא וכו׳ אילנא דנטע שורשוי באינון חיים ע״ש וכן ככתבי רבינו הקדוש האר׳׳י אילן במלואו גי׳׳ י׳׳ב צירופי הי״ת רמז על הת״ת אילנא דחיי שכולל בו י׳׳ב צירופי הוייה כמ׳׳ש בפרשת בשלח תריסר תחומין וכולי סליקו באולנא קדישא רבא וכן עוד שם במאמר ייבאו אלימה וכו׳ ואת תקף אילנא קדישא בי׳׳ב תחומין וכו׳ •‏ ~והענין/~ כי כמו שהיום ראש השנה לפירות האילן לענין המעשרות רחשבינן להו שבה מט׳׳ו בשבט דהואיל וירדו רוב גשמי שנה ועלה השרף באילנות ונמנאו פירות חונטים מעתה כן דוגמתו למכלה ראש השנה לפירות האילן העליון להשפיע את שפעו הקדיש לפירותיו הם הם העולמו׳ אסר מהם ישתלשל וירד פה למטה באילנות ועל משטרם •‏ ~ומעשה/~ ידינו כוננהו בכח סגולת התקון הזה הנעשה בעצם היום הזה בכח הברכו׳ ואשר ילוה אליהם הוות סוד שורשן תתעוררנא בקומתם וצביונ׳׳ למעלה • ונותף גם הוא כי בספר התקון הלו מעוות לו יוכל לתקון את פגם הברית אשר לא נאמנה בבריתו והיה בעשותו התקון לעץ פרי מחץ מכתו ירפא בפגם הצדיק עושה פרי בצרוף סגולת הימים ההם הנזכלי׳ ונעשים לתקון פגם הברית כמו שנת באר בפרק א׳• ומורי ז׳׳ל היה אומר לכוין באכילת פרות יהן לתקון חטא אדה״ר אשר חטא בפירות האילן כ׳ אף כי כל ימי שכה כל בוונותינו לתקון זה מ׳׳מ חביבה מצוה בשעתה זה היום תחלה וראש לפירות האילן •ואשר להיות כבר הודענו בכמה מקומות כי יש בכח הדבור להיות מעורר כח מדות העליונות להאירן באור מופלא יתר גדול מאד להשפיע שפ׳ רצון ברכה ונדבה בכל העולמות ע׳׳כ נכון להגותם לפני אכילת כל פרי וסרי בסוד שורשו הבא בספר הזוהר ובתקונים בקצת מהם לעורר שרשיהן למעלה וקודם הכל יהגו בסדר זה •‏ ~תורה/~ פרשת בראשית ויאמר אלהים יקוו המים עד ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי ואחר כך בפרשת עקב כל המצוה אשר אנכי מצוך היום וכו׳ עד על הארץ הטובה אשל נתן לך ואח׳׳כ פרשת בחקתי עד ואולך אתכם קוממיות •‏ ~נביאים/~ יחזקאל סי׳ י״ז בה אמר ה׳ אלאהים ולקחתי אני מצמרת הארץ וכו׳ עד דברתי לקיתי ובסי׳ ל״ד והושעתי לצאני וכו׳ עד נאם ה׳ אלהים ובסי׳ ל׳׳ו ואת רוחי אתן בקרבכם וכו׳ עד דברתי ועשיתי ובסי׳ מ״ז וישיבני אל פתח הבית והנה מים וכו׳ עד ועלהו לתרופה ואח׳׳כ ביואל סי׳ ב׳ ויקנא ה׳ לארצו וכו׳ עד לוא יבושו עמי לעולם•‏ ~כתובים/~ סי׳ ע״ב יקמ״ז וקמ״ח וסימן ס׳׳ה לך דומיה תהלה וסי׳ קכ״ו בשוב ה׳ שיב׳ ציון וכו׳ • ואח׳׳כ בזוהר פ׳ בראשית דף ל״ג ע״א א״ר חייא מקוה המים דא צדיק וכו׳ עד והא אתמר ובזוהר פרשת קדושים דף פ״ו ע״א פתח רבי אלעזל ואמר אתם עדי נאם ה׳ וכו׳ עד ואורח צדיקים כאור מגה ואחר פך׳׳בסוד הברכה ריש פדשת עקב יגד אתה ה׳ אבינו גואלנו • ושוב יפטירו בשפה נוסח תפלה זו פשוטה {rem begin Section 2 the Prayer before the Tu Bishvat Seder} ~‏‎‏אנא/~ האל העו״שה והיו׳׳ צר והבורא והמאציל עולמות עליונים ובצורתם ובצביונם בראת דוגמתן על הארץ מתחת‏ כולם בחכמה עשית עליונים למעלה ותחתונים למטה לחבר את האוהל להיות אחד ואילנין ודשאים מן האדמה הצמחת בקומתם ובצב׳ של מעלה להידיע לבני אדם חכמה ותבונה בהמ׳ להשיג בנעלמים‏ ופקדת עליהם במשמרת מלאכיך הקדושים הממוני׳ והמושטרים להגדילם ולהצמיחן ועלימו תיטוף שפע וכח מדותיך העליונות ויעשו פרי תבואה וכל עץ פרי עושה פרי למינו ומפרי מעשיך תשבע הארץ לאכול מפריה ולשבוע מטובה להחיות בהם נפש כל חי מן הכח הרוחני אשר בהן‏ מפרי פי מלאכיך הקדושים הנוטרים את פריו וממנו פרייך נמצא שכר פרי הבטן להחיות ולזון את הגוף והיה פריו למאכל ועליהו לתרופה‏ וזה היום תחיל׳ מעשיך להחניטה ולחדשה איש יביא בפריו עושה פרי למינהו כי כן ימלאו ימי החנוטים לפירות האילן העליון עץ החיים אשר בתוך הגן ועשה פרי למעלה‏ ויהרמ׳׳י או׳׳א שבכח סגולת אכילת הפירות שנאכל ונברך עליהן עתה ואשר נהגה בסוד שרשהן יתעוררו שרפיתן העליונים אשר המה תלויים בם להשפיע עליהן שפע רצון ברכה ונדבה וגם הממונים והמשטרים עליהן יתמלאו מעוז שפע הדרן לשוב שנית להגדיל׳ ולהצמיחם מראשית השנה ועד אחרית השנה לטובה ולברכה לחיים טובים ולשלום‏ וקיים לנו את הדבר שהבטחתנו ע׳׳י מלאכי חוזך וגערתי לכם באוכל ולא ישחית לכם את פרי האדמה ולא תשכל לכם הגפן בשדה אמר יי צבאות השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך עלינו את השנה הזאת לטובה ולברכה תשיתהו ברכו׳ ‏לעד תחדהו בשמחה את פניך ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו ועליהם תבא ברכ׳ טוב להתברך פירותי׳ במעינו א׳ המרבה ואחד הממעיט גם ברכות יעטה בבריאות הגוף שם יצוה ה׳ את הברכה חיי׳ עד העולם‏ ועוז הדר הברכו׳ באכילת הפירות יהיו למאורות במעיין הברכות צדיק חי העולמים ונראת׳ הקשת שש ומתפאר בגוונים שלו ומשם יושפע עלינו שפע {p 109b} {cont} רצון ורחמים למחול ולסלח מעוותיט ואשמתנו אשר מאלנו ואשר חטאנו והיינו מרשיעי ברית ופגמנו בפרי צדי׳׳ק חי העולמים ומנענו רביבי השפעתו ונשחתו כל מקורות וישוב עתה הכל לאיתנו הראשון ותשב באיתן קשתו כי אתה תברך צדיק ה׳ כצנה רצון תעטרהו וכל הנצוצות שנתפזרו על ידינו ועל ידי אבותינו ובעוון אדם הראשון אשר חטא בפירות האילן עתה ישובו להתכלל בעוז הדר עץ החיים‏ ויוסר מהם כל רע בכח שמך הגדול היוצא מפסוק חיל בלע ויקיאנו וישוב הכל לאיתנו הראשון ולא ידח ממנו נידח כי אתה ה׳ לבדך מקבץ נדחי ישראל• ובכן את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך וירום הודו ותנשא על כל העולם כולו• ותחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס והיה לה׳ לשם לאות עולם לא יכרת ויהי פסת בר בארץ בראש הרים ירעש כלבנון פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ אז ירננו עצי היער ועץ השדה נשא ענף ועשה פרי דבר יום ביומו• ולקחת מראשית כל פרי האדמה להביא בכורים לפני מזבח ה׳ בהלל ותודות לה׳ אלהינו ורב טוב לבית ישראל ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון ניתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד ה׳ הדר אלהינו במהרה בימינו אמן עשה למען שמך וכו׳ יהיו לרצון וכו׳ ויהי נועם וכו׳ {rem begin Section 3 the Tu Bishvat Seder} ~ושוב/~ אחר העתר עתרת זאת יצלח דברו במעש׳ שפר תקוני הפירות בסדר זה•‏ ~חטה/~ יעשה ממנו תבשיל או יביא פת הבאה בכסנין לאחר הסעודה ויהגה בזוהר פרש׳ בלק דף קפ׳׳ח ע׳׳ב פתח ואמר והיה באכלכם מלחם הארץ וכולי עד אתתקפנא במנן וצנה לאגנא ויברך כל א׳ עלין•‏ ~זית/~ יהגה בזוהר פר׳ פנחס דף דמ׳׳ז ע׳׳א בלולה בשמן כתית וכו׳ ור׳׳מ שם עד ד׳ אנפי אדם• ויברך עליו א׳ מהמסובין הוא לבדו• ויכוין בצירוף ~יּהוֺה/~ פשוטה•‏‏ ~תמרים/~ יהגה בזוהר ויקרא דף י"ו ע"א ר׳ אבא הוה יתיב קמיה דר׳׳ש וכו׳ עד צורי ולא עולתה בו• ויברך עליו אחר מן [המסובין שלא אכל מן הראשו׳ וכן על זה הדרך יעשו בשאר הפירות] כדי לברך ויכוין בצירוף ~יּההֹּׁוֺ/~ בכולן•‏ ~גפן/~ יהגה בזוהר פ׳ וישב דף קצ׳׳ב ע׳׳א ובגפן ג׳ שריגים וכו׳ עד בדרגין שלימין כדקא יאות ובפרשת נשא דף קכ׳׳ז מיין ושכר יזיר ויברך אחר בענבים ויכוין צירוף ~יּוֺהֹּׁהּ/~ וישתו יין כוס כולו לבן ויכוונו בשם ע׳׳ב ~יּוֺ׳׳ד הֹּׁ׳׳יּ וֺיּ׳׳וֺ ה׳׳יּ/~•‏ ~תאנה/~ לא נמצא רמז סודו בזוהר ולמביני מדע נקל להשכיל סודה כי היא במלכת בקבלת׳ ג׳ מילואי אהי׳׳ה גימטריא תנ״ה • וגם הבינה נקרא׳ תאנה נוצר תאנה זה משה שזכה לבינה במ״ש הרב זלה׳׳ה ויכוין צירוף ~הֹּׁוֺהֹּׁ״יּ/~ ויהגה במשנה פרק ב׳ דמעשרות• ‏ ~רמון/~ יהגה בתקונים ריש תקון כ׳׳ד עד בלבושין שפירין• ויכוין צירוף ~הּׁוֺיּ׳׳הֺּׁ /~•‏ ~אתרוג/~ יהגה (בזוהר פרי משפטים) דף ק׳׳ך ע״ב פקודא בתר דא להביא בכורים וכו׳ עד הלב רואה ויכוין צירוף ~הֹּׁהֹּׁ״יּוֺ /~•‏ ~תפוח/~ יהגה בזוהר פרשת אחרי מות דף ע״ד ע״א רבי חייא פתח כתפוח וכולי והא אתמר ובפרשת האזינו דף רפ״ו ע׳׳ב רבי יצחק פתח וכולי ער דאתכלילת בשושנים וכאן ישתו כולן כוס יין מעט אדום ורובו לכן ויכוונו לשם ס׳׳ג ~יּוֺ׳׳ד ה׳׳י וֹא׳׳וֺ הֹּׁ׳׳יּ /~ ויכוין צירוף ~וֺהֹּׁיּ׳׳הּׁ/~•‏ ~אגוז/~ יהגה בזוהר פרשת אלה שמות דף ט״ו ע״ב אמר לה רבי עקיבא מהו דכתיב אל גנת אגוז ירדתי וכולי עד וקראן בשמהן •‏ צירוף ~וֺהֹּׁהֹּ׳׳יּ/~ •‏ ~לוזים/~ אז שקרים או ערמונים יהגה בסתרי תורה פרשת ויצא דף קס״א ע״ב ויקח לו מקל לבנה לח ולוז וערמון וכולי עד שלים בכולא ויכוין בצירוף ~וֺיּהֹּׁהֹּ/~ •‏ ~חרובין/~ יחגה בר׳׳מ פרשת פנחס דף ר׳׳ו ע״ב קם בוצינא קדישא עד ה׳ ימלוך ויכוין בצירוף ~הֹּׁהֹּוֺיּ/~ •‏ ~אגסים/~ יהגה במשנה ראשונה מפרק כיצד מברכין ויכוין בסופי תיבות המוצי״א לח׳׳ם מין גימטריא יאהדונ׳׳הי ובמשנה דף ד׳ פ׳׳א דכלאים וישתו כוס יין חציו לבן וחצי אדום ויכוונו בשם מ״ה ~יּוֺד הֹּׁא וֹאוֹ הא/~ ויכוין צירוף ~הּׁיּהֹּׁוֹ/~ •‏ ~עוזרדין/~ יהגה במשנה ב׳ דפרק כיצד מברכין בירך על פירו׳ האילן בור׳׳א פר״י האדמ״ה ויכוונו בס״ת שם ~אֹׁהּיּהּ/~ ומשנה א׳ דפרק א׳ דדמאי ויכוין צירוף ~הּׁיּוֺהּׁ/~ •‏ ~פרישין/~ יהגה במשנה ג׳ על דבר שאין גדולו מן הארץ על הג׳ בינה ו׳ על ה׳ בצים או״מר ויכוונו בשם ~אהוֹה/~ החתום בר׳׳ת זיוצא מפ׳ א׳׳ת׳ השמים ואת׳ הארץ ובמשנה ג׳ דפר׳ א׳ דמעשרות ~גודגוניות/~ יהגה במשנה ד׳ וה׳ ויכוינו בשם ע׳׳ב בר׳׳ת בי׳׳רך ע״ל היין •‏ ~סופאייפה/~ יהגה במשנה ו׳ ויכוונו בס״ת ב״א לה׳׳ם יי׳׳ן ׳גימשריא יאהדונה״י {p 110a} {cont} בטנים יהגה במשנה ז׳ הביאו לפניו מליח וכו׳ מברך על ה׳׳עקר ו׳׳פוטר א׳׳ת ה׳׳טפילה ויכוין בש׳ ~אהוֺה/~ •‏ ~גינדאש/~ יהגה במשנה ח׳ אכל תאנים וענבי׳ רבי טרפון אומ׳ בו׳ רא נ׳׳פשות ר״ת גי׳ שם יו׳׳ד ה׳ה ו׳׳ו ה׳׳ה•‏ ~נישפול א׳׳ש/~ יהגה במשנה ראשונה מפרק שלשה שאכלו חייבין ל׳זמן א׳׳כל ר׳׳ת ~א׳׳ל/~•‏ ~תורמוסים/~ יגמור כל הפר׳ ויכון במשנ׳ ג׳ ברבו׳ אומ׳ א׳׳להי ה׳׳צבאו׳ י׳׳ושב׳׳ה״ כרובים ר׳׳ת שם ~אהיּ׳׳ה/~ ומשנה ד׳ שלשה שאכלו כא״חד אינ׳׳ם רשאי׳׳ יכוונו בשם אדנ׳׳י ובמשנה ה׳ ב׳ חבורו׳ שהיו אוכלות כאחת ה׳׳רי א׳׳לו מ׳׳צטרפין ל׳׳זמון יכוונו שם אל׳׳הי׳ ואמשנה א׳ מפרק אלו דברים וכו׳ ואחר כך מברך על היין ו׳׳בית ה׳׳לל א׳׳ומרים יכוונו שם ~אהֹּׁוֺהֹּׁ/~ ואח׳׳כ ישתו כוס יין אדום במעט יין לבן ויכוונו לשם ב׳׳ן יו׳ד ה׳׳ה ו׳׳ו ה״ה• ובמקום שמצויות כל השלשים פירו׳ שהובאו למעלה ששורשם בעולמות בי״ע מצוה לחזר עליה׳ כי כל המרבה הרי זה משובח ובמקומות שאין מצויו׳ כ״כ לא יפחות מי״ב מיני פירות לעומת פירות האילן העליון אילנא דחיי דאתתקן אילנא קדישא בתריסרו תחומין סוד י״ב צירופ׳ הוי״ה ויכוין בכל אחד מהן בצירוף אחד ואף בסדר הנ״ל יש לכוין כי״ב היפירות ראשונות בהם כמו שנרשם בהן ומצות היום כפירות האילן בלבד ואין מהחיו׳ לחזר אחר פירות] האדמה ומכל מקום אם יסדרם עם שאר הפירות ויברך עליהם נכון הדבר לכוין לעץ הנחמ׳ בן ישי ח״י על האדמ״ה • ואשרי אמש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בשפר התקון הלז לעורר שורשו למעלה באילנא דחיי ולא ימיש מעשות פרי לתקן מעוותו ומצא כדי גאולתו לאשר מעל בקדשי שמים והיה חבר הוא לאיש משחית בהתהנות מהע״הז בלא ברכה או באשר חדל מאכול כל מיני פירות להרבות ברכות ולא אכל כמו שנת באר בראש הפרק שעתיד לתת דין וחשבון׳ על זה עתה בשפר התקון הזה מעוות לו יוכל לתקון ומשך משך מקור הברכה אשר מנע בכח סגולה אכילת הפירות וברכותיהן ומש׳ יושפע שפע רצון ברכה ונדבה על העץ ועל פ״ה תמי׳ כל השנה ואף גם זאת ברכות לראש צדיק חי העולמים ומחץ מכת פגם הברית ירפא בהיות עצם התקון בפירות פרי צדיק עץ חיים כמו שנת באר במקומו • ואולם אף כי מצות היו׳ להרבות בברכות מ״מ הירא את דבר ה׳ יהיו עיניו בראשו לבל יכשל בתקונו בברכה שאינה צריכה • כאשר פשתה המספחת הזאת ברכת בני עמינו בשכתות וי״ט לאפושי ברכות חכם וכדי להשלים ק׳ן ברכות מי שיש לו מיני פירו׳ שברכות יהן שוות מביאה לפניו אחת א׳ זה אחר זה לברך על כלאחת ואחת ובעיני כל חוזה לא יצאו מידי ספק קרוב לודאי כרכותלכטלה• שהרי כל שכוונתם לאכול מיני פירות מרובי׳ שברכות יהן שוות זה אחר זה מה הועילו בתקנת זו שלא יהיו כולן לפניהם והרי בירם להביאן לפניו ולפטור את כולן בברכה אחת וכל שלא עשו כן רביע עלייהו איסור ברכה שאינה צריכה וכתב הרמב״ם סוף פ׳ א׳ דברכות כל המברך כרכה שאינה צריכה הרי זה נושא ש״ש לשוא והרי הוא כנשכע לשוא ואסור לענות אחריו אמן ובפרק בא לן על ההיא דתנינא ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה • יהיב טעמא בגמרא משום כרכ׳ שאינה צריכה שיהא צריך לחזור אס יביאו ספר אחר וכן אמרו סח בין תפלה שליד לתפלה של ראש עבירה היא כידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה והיינו לפי שגרם ברכה שאינה צריכה ואין מי שיעל׳ בדעתו בשביל להשלים ק׳ ברכות לאפושי ברכות שאיכן צריכות דהויין כמו ברכה לבטלה ולאו משום שהוא שבת וי״ט יברכו ברכה לבטלה ואם אמרו בגמרא ממלא להו כמיני פירות היינו כל אחד כדיכיה אבל לאו בכרכות שאינן צריכות חלילה ישתקע הדבר• ורבים שגו בחו זה ורימו הדבר לדין שכתכ הר״מבם בפרק ב׳ דברכות שאין מברכין לא על אוכל ולא על משקה עד שיביאוהו לפניו ואם בירך ואחר כך הביאוהו לפניו צריך לחזור ולברך ע״כ ודנו דה״ה דמצו לברך על זה שלא בפני זה ולא התבוננו כי לא שזו בשיעורי הם דעד כאן לא אמרו חכי אלא בדבר שאפשר שלא יביאוהו לו ותולה בדעת אחרים דייקא נמי דקתני הביאוהו ולא קתני לא יברך עד שיהי׳ לפניו • אבל כל שבידו ברשותו אף על פי שהיא לפניו ואינו רואיהו ואינינו חסר מן הטובה פשיטא ודאי שיחוייכ לפוטרו כברכת פרי אחר ששוה לו בברכתו (א״ה עיין בספר הזכרונות זכרון שמיני שהאריך בפרט זה והעלה כדברי הרב המחבר כאן •‏ ~והוא/~ הדין בתקון הפירות ? ביום זה אשר לא יועיל ולא יושיע בהבאת אחד א׳ לפניו זו אחר זו להמלט מאיסור ברכה שאינה צריכה ככל אחד מהן כל שכוונתן לאכול מיני פירות מרובים שברכותיהן שוות זו אחר זו ואף אם יעשו כסדר הזה הקרואים בבית הבעל הבית לברך על כל אחד ואחד שיביאו לפניהם • איכא צמי איסורא כמ״ש הב״י כשם הרי״ ף ז״ל הקרואים בבית בעל הבית לאכול מיני פירות ומביאין להם בזה אחר זה אינם צריכים לברך אלא על הראשון (א״ה הרב בעל ט״ז סימן קע״ט האריך בדין זה וכתב שדבריו תמוהים מאד בעיניו דאזלינן כתר דעת בעה״ב ולא אחר האורח והעלה שצריך לברך על כל מין ומין כיון שהוא מסופק {p 110b} {cont} ודעתו אבעה״ב• ומכל מקום הדבר פשוט דהיינו בשא׳ הימים אכל בנ׳׳ד שמרבים בפירו׳ ואין ספק שיביאו לפניה׳ כל מיני פירות כי על כן המה באו מועדו יחדיו כ״ע מודו ראינו מברך אלא על הראשונה • ועל כן הדרך הישר ונכון כזה הוא כדרך שביארנו למעלה שיברכו כל אחד מן המסובין בפרי אחד זה יברך בזתים ויאכל הוא לבדו מהן וזה בענבים ויאכל וכו׳ וכן יהא חוזר חליל׳ על כל המסובין שם אשר בזה לא יהיה שום פקפוק בדבר ואשר לא ידע להזהר מקולקל הוא ולא מתוקן ונמצא קרח מכאן ומכאן והלואי לא יענש בשגם הוא נותן טעם לפגם בשמי׳ ממעל להשפיע שפע הברכה ההיא לחיצונים ושפחה תירש גבירתה כמו שביארנו בחלק הקודם בטעם בשכמל״ו בכל ברכת שוא ע״ש בארוכה • הכי אחי אתה חזה להחסיר ולא להעריף דשב ואל תעשה עדיף והיית רק עסוק בסדר השנוי לפני הדרת כבודך לא תוסיף ולא תגרע •‏ ומצוה/~ לוראי ה׳ וחושבי שמו להזהיר את העם על עסקי איסור ברכת שוא שהוא בנושא ש״ש לבטלה והרי הוא כנשבע לשוא כנזכר וחייב השומע לנדותו אם הוא מזיד ואם לא נידהו הוא עצמו חייב נדוי וכת׳ הרמב׳׳ן שמ׳׳ש הוא עצמו חיי׳ נדוי דקאי אמזכיר עצמו שאף כי לא נידהו שום אד׳ הוא יחלוץ מנעליו וישכ בקרקע בנידוי ויבק׳ מג׳ שית ירולו ובכן בהכנעתו נסל׳ לו ואם לאו עליו נאמר אס לא תשמו׳ לעשו׳ וכו׳ לירא׳ את הש׳ הנכבד ו׳ והפלא ה׳ את מכותך ואת מכות זרעך רחמנא ליצלן ונכון שיאמ׳ גס כן השומע ברכה לבטלה או ברכה שאינה צריכ׳ ברוך שס ככו׳ מלכותו לעול׳ ועד יכן לפי מה שביאר׳ בסודו בחלק הראשון הדין כן כששומ׳ שבועה והזכרת הש׳ מפי חברו ולשקר שיאמר השומע בשכמל׳ו כמו שנתבאר שם וירא שמים לא יברך על הדבר כנון אגוזים ולו זים עד שיראה הגרעין שבתוכו שמא התליע או נרקב ונמצא שבירך לבטלה אם אין עוד מאותו המין לפניו כמו שכתב בספר החסידים סימן תתנ״ב וכתב עוד סימן תתנ״ד אם אמרו לאדם אל תשתה עתה מים כי התקופה נופל׳ ושמא עתה עת נפילתה וכבר בירך ימתין ואל ידבר עד שידע בודאי שעברה התקופה ואז ישתה שלא להכשל כאיסור ברכה לבטלה אכן אם בירך על המים ושמע שמת יש בשכונתו ישתה מעט מן המים וישפוך השאר ויש דברים שנפל בהם מחלוקת ובעל נפש צריך להיות זהיר בהן מאד כגון המים כתוך הסעודה שנפל מחלוקת בין גדולי ישראל אם צריכים ברכה או לא שרש׳י ור׳׳ת וגדולי הצרפתים סוברים דחשיבי כבאים מחמת הסעודה שאין דרך לאכול בלא שתיה ואיכן טעונין ברבה והרשב״א בשם הראב״ר סוברים דטעוני׳ ברכה ויש מחמירין עוד לברך עליהן בכל פעם דמסתמא נמלך הוא בכל פעם וירא שמים כדי להסתלק מן הספק ישב קודם נטילה במקו׳ סעודתו ויברך על דעת לשתות בתוך סעודתו והוא שיהיו פחו׳ מרביעי׳ וכן הוה מנהג הרב ז׳׳ל וכתב מהרח״ו ולפי שפע׳ א׳שתיתי קודם אכילה יותר מרביעית הראו למורי במצחי שהית׳ ברכה לבטלה ~ודין/~ הדגן שלוק והגרעינים שלימים ואוכלין אותו בדבש נסתפקו בו התוספות אם יברך לאחריו ברכה מעין ג׳ ולבך הנכון שלא לאוכלו אלא בתוך הסעוד׳ ויפטרנו ברכת המזון ואם בדיעבד אכלן שלא בתוך הסעודה יברך בורא נפשו׳ • ‏ ~ודין/~ הבריה כגון גרגיר של ענב או של רמון נסתפקו התוספות והראש לומר שמברכין לאחריו אף על פי שאין בו כזית הואיל שהוא כברייתו וירא אלהים יסתלק מן הספק שלא לאכול בריה פחות מכזית ונסתפקו עוד בעלי התוספות בברכה אחרונה של יין אס מברכים אותה על כזית הואיל ואמריכן ושבעת זו שתיה אי הוי• דומייא דאכילה ששיעורו בכזית הכא נמי נימא דשיעורו בכזית כך אפילו בעודו לח או נימא דשיעורו בכזית אחר שיהא נקדש ושיערו חכמים שהוא רביעית דרביעית יין אם יקרש יעמוד על כזית ולפיכך ירא שמים יהא זהיר שלא לשתות שום משקה לא יק ולא שאר משקין אלא או פחות מכזית או רביעית שלם שלא להכניס עצמו לספק ברכה ~ודין/~ פירות ששראן או בשלן במים ונכנס טעם הפרי במי׳ נפל מחלוק׳ בין הראשוני׳ דלה״ רשבא מברך שהכל ולהרא״ש פ״הע וכיון דמסעק׳ לן אם נחשבים כפרי עצמו אן לא לפיכך מים ששרו או בשלל בה צמוקים שהס מז׳ המינים וצריכים אחריהם ברכה א׳ מעין שלש קשה לתקן ברכתן דברכ׳ אחת אין קפיד׳ דמכרכין שהכל ויוצאים בה לכולי עלמא דעל הכל שאמר שהכל יצא שהיא כוללת הכל אבל לענין ברכ׳ אחרונ׳ היכי נעביד שאם יש להם דין הפרי עצמו יש לו לברך ברכה א׳ מעין ג׳ ואם אין להס דין הפרי עצמו יש לו לברך בורא נפשות ובאלו אין האחת פוטרת חברתה לכן כל ירא שמים לא ישתה אותם אלא בתוך הסעודה דברכת המזון פוטרת ברכה של אחריהם ואם ירצה לשתותן שלא בתוך הסעודה יאכל גם כן פרי אחד משבעה המינים וגם ישתה מים ויצטרך לברך ברכה אחד מעין ג׳ על הפרי של ז׳ המינים ובור׳ נפשות על המים ויצא י״ח ממה נפשך אבל אין תקנה על ידי שישתה ייו ויברך אחריו ברכה א׳ מעין ג׳ ויוסיף בה על העץ ועל פרי וכו׳ שאע״פי שבתוס׳ זה אינו מזכיר שם ומלכות אין לו לעשות כן כמ׳׳ש בעל תרומת הדשן שאין {p 111a} {cont} לכלול בברכה א׳ מעין ג׳ שום ברכה של ספק דה״ל כמו משנה מטבע ברכות• ~ודין/~ הפשטיד״ה אשר נפל מחלוקת בין הפוסקים בדבר שכלילתו עבה ובשלה או מגנה אפילו שיש עליה תוריתא דנהמא אין מברכים עליה המוציא ורבינו תם ז״ל חולק ואמר דכל שתחל׳ העיסה עבה אפי׳ טגנה בשמן מברך עליה המוציא הואיל ואית בה תוריתא דנהמא ופשטי״דה מקרי תואר לחם כמו שכתב המרדכי פרק כל שעה וירא שמים יצא ידי שניהם ולא יאכל אלא על ידי שיברך על לחם אחר תחלה כמו שכתבו הפוסקים ז״ל •‏ ~ודין/~ המריח בפת נפל מחלוקת י״א לברך עליו הנותן ריח טוב בפת וי׳׳א דאין לברך עליו וירא שמים ירחק מלהריח בו לכתחילה וכן באתרוג של מצוה נפל מחלוקת זה ולכן נכון שלא להריח בו בעודו מוקצה •‏ ~ובדין/~ יין שרף אם שתאו בתוך הסעודה ואין שם יין נפל מחלוקת בין האחרוני׳ אם מברכין עליו ומנהג טוב להולכים בתמים להטביל בו תחלה מעט פת להסתלק מן הספק • וכן בכמה דברים אחרים כשיסתפק בהן יראה לתקן הדבר בדבר אחר שאין ספק בו ויכוין לפטור את המסופק דומיא דשריית צמוקין הנזכרים• ‏ ~וכמה/~ מהג ינו׳ יגיע למשכילים אשר כח בהם להיו׳ נהנים מיגיעם וממושכלם להבין ולהשכיל בטיב דין ברכות הנהנין• ובעמל אנוש אינימו ליגע ולמצוא שורשי דיניהן ולברך בכל דבר מעין ברכתו והתברכו כל בכם לאמר על הכל אם אמר שהכל יצא וסומכים על אותו הכלל ואינן חוששין ולו חכמו ישכילו אשר חכמים הגידו ברוך ה׳ יום יום וכי ביום מברכין ובלילה אין מברכים אלא ככל יום תן לו מעין ברכותיו וכו׳ והכי נמי בעינן לברך על כל מין ומין מעין ברכתו והרב האבודרהם ז׳׳ל כתב שמה שאמרו אסור ליהנו׳ בעה״ז בלא ברכה פירושו הוא בלא ברכה המיוחד׳ לאותו דבר• ואני שמעתי ממורי ז׳׳ל שזהו מ״ש האי מאן דבעי למיהוי חסידא ליקיים מילי דברכו׳ שלא יתכן היות מאמרם על הנהנה מהע׳׳הז שלא יהנה בלתי כרכה דההוא רשע מקרי וחבר לאיש משחי׳ אפס היתה מאמרן על המדקדק בטיב דיני מברכו׳ לתת לכל מין ומי ן מעין ברכתו ולא יספיק לו בכלל כל הכל שאמר שהכל יצא• וראיתי במכתב יד ההקדש רבינו האר״י זלה״ה שהפוטר עצמו בברכ׳ שהכל הרי זה בור שקללוהו חכמים ז״ל ע״כ • ~וֹלמשֹׁכיּליּם/~ ינעם שלח לאבד זמן זמנם זמניהם אחר חריפיו׳ הדרושים ופלפוליס אשר לא היו לדבר הלכה אשר ממה יתעתדו לכוות בגחלת של תורה ותורה אשר כזאת לא מגנא ולא מצלא • ועליהם תבא ברכ׳ טוב בפנותם בפלפול החכמ׳ לדבר הלכה לא זולת אשר היא עיקר לידיעת עבודת הבורא להוציא משפט לאשורו• וביותר במשפטי מילי דברכות ישוטטו לבקש את דבר ה׳ בשורשיו וסעיפותיו ופוראותין דבר דבור על אופנו לא יעדרו דבר ברוב עסק העיון בהן ועיקר מגמת פניהם בתחלת עיונם תהיה במילי דברכות אשר הן מקצוע גדול בחכמה• ותחילת שמושי בפני מורי עם יתר החברים היה בעסק זה כגמרא והרמב״ם והטור מידי יום ביום כמילי דברכות ובימים ההס חיברתי קונטרים נפיש ברכה המובא כחלק הקודם קצור כל הלכות ברכות המסופקות והיותר מוסכם להלכה שים עיניך עליו ותרוה צמאונך ולמרביצי תורה בקהל עדתם נאה ויאי אליהם לדרוש להם משפטי מילי דברכו׳ מידי שבת בשבתו אשר רבים מבני ישראל לא ירעו להזהר בהן כאשר לא ידעו בטיב הלכות יהן והיו ממשמשים כסומא בארובה וכמה מהם מעלו בקדשי שמים לאכול בלא ברכה והמברכים היו בעיניהם לחסידי׳ המת חסדים עס קונם לפי שאחזו דברי חכמים שאמרו מאן דבעי למיהוי חסידא ליקיים מילי דברכות על מי שלא נהנה מן הע׳׳הז בלא ברכה כאשר ראיתי כמה מהחשובים עשירי עם ההולכים ברחובות קריה וקונים פירות ואוכלים מהן בלי ברכה ראשונה ואחרונה ופעם אחד הוכחתי לאחד שהיה הולך איתי ועשה במנהגו הרע לגשת אל א׳ מהחנויות של פירות והיה כבלע את הקדש בבלי ברכה והוכחתיו בשבט פי והוא השיב כי מעולם לא ניסה באלה לכרך ומרוב רגילותו לא עצר כח עתה להזהר ופעם אחרת השיב חברו הרע דרך תימה היטב בעיני ה׳ כי אקבע ברכה בזה המעט אשר לפני וכאלה רבות אתם ואשמם בראשיהם כתיב כי לא לברו יהיו ראשי העם לשפוט בין איש ובין אחיו אפס להיות עיניהם פקוחות על כל דרכי בני אדם במשמטי דת של תורה בכל מכל כל לא יעדר דבר אשר לא יעבור תחת שבט לשונם ולאיים עליהם בעונשי הדכרים ובפרט בעפקי פגם הנהנה מן הע״הז בלא ברכה אשר חכמים הגידו הגוזל את חברו אפילו שוה פרוטה כאילו גוזל את נפשו וקל וחומר לשכינה י״ד ידות שגוזל מהקדוש ברוך הוא ומכ׳׳י וכבד משניהם אשר דימהו לירבעם שחטא והחטיא את ישראל שאין מספיקין בידו לעשות תשובה לפי כי באוכלן בבלי ברכה מהם יצאו ומאבות תולדות כמו שביאר רש״י שם•‏ ~ובספר/~ החכידים ס׳ מ״ו מעשה כארם א׳ שמת לפי ומנו כמה שנים לאחר כמה שנים נתגלה בחלוםו לאחד מקרוביו שאל לו איך אתה בעולם {p 111b} {cont} שאתה שם א׳׳ל בכל יום דנין אותו על שלא הייתי מדקדק בברכת המוציא וברכת הפירות וברכת המזון בכוונת הלב ואומרים לו להכנאתך נתכוונת שאל וכו׳ ואם כך נענש על כוונת הלב בברכות׃ מה יהיה משפט המזלזלים בברכות לאכול בקדשי שמים בבלי ברכה עד בלי די ילמוכיחים ינעס ועליחם תבא ברכת טוב להוכיח תמיד אל העם על עסקי הברכות בלהודיעם ענין הברכות שתקנו לנו אנשי כנ׳׳הג כדי שנזכור אהבת ה׳ וגודלו והשגחתו התדירה שברא ההוא על ידי שפעו בח מדותיו העליונות כדי שייהנו התחתוני ׳משפעו וכבן נהיה דבקים בו לעולם אכן צריך לתת לו את השבח בלב טוב ובעין יפה׃ ~תם ונשלם סדר ט׳ו בשבט/~