Search
Exact matches only
//  Main  //  Menu

 
☰︎ Menu | 🔍︎ Search  //  Main  //   🕮 Compiled Prayer Books (Siddurim, Haggadot, &c.)   //   Liturgical Prayerbooks   //   Siddurim   //   Comprehensive (Kol Bo) Siddurim

נוסח אנגליה | The Nusaḥ of the Jews of England in 1287, transcribed by British chief Rabbi Israel Brodie (1962)

https://opensiddur.org/?p=13834 נוסח אנגליה | The Nusaḥ of the Jews of England in 1287, transcribed by British chief Rabbi Israel Brodie (1962) 2016-06-23 19:20:21 The nusaḥ of the Jews of England before the expulsion is witnessed in a single text written by <a href="https://en.wikipedia.org/wiki/Jacob_ben_Judah_of_London">Jacob Jehudah Hazzan of London</a> in 1287. The text is currently held in the collection of the library of the University of Leipzig. We are grateful to the library for making available to us a scan of just pages in the work containing the seder tefilot -- something unavailable to its first transcriber (to which our digital edition is indebted). In April 1962, the former chief rabbi of the British Empire Israel Brodie published his transcription through Mossad haRav Kook, writing "The Etz Hayyim is the most notable and certainly the most voluminous of the literary productions of mediaeval Anglo-Jewry which have survived. It was written in 1287, three years before the Expulsion. The author of whom very little is known, wrote this comprehensive code of religious law based on the Mishneh Torah of Maimonides, on the Sefer Mitzvot Gedolot of Moses of Coucy and of many other rabbinic authorities some of whom are otherwise unknown. Included among his authorities are Talmudists — some of renown, who flourished in England. The Etz Hayyim appears to have been regarded as an authoritative source of Jewish Law, judging by references to it contained in works which will be listed in my full introduction. Though it was not quoted as frequently as other works of a similar nature, it takes its place among the Rishonim. David Kauffman in the <a href="https://opensiddur.org/wp-content/uploads/2016/06/The-Prayer-Book-According-to-the-Ritual-of-England-before-1290-Kaufmann-1891.pdf">Jewish Quarterly Review, Vol. IV, pages 20—63</a>, <a href="https://opensiddur.org/prayers-for/special-days/pilgrimage/passover/the-ritual-of-the-seder-and-the-agada-of-the-english-jews-before-the-expulsion/">550—561</a>, and <a href="https://opensiddur.org/wp-content/uploads/2016/06/The-Prayer-Book-According-to-the-Ritual-of-England-before-1290-Kaufmann-1891.pdf">Vol. V pages 353—374</a> gave a detailed description and appraisal of the Etz Hayyim. The full publication of the work, will, I am sure, provide scholars with additional and varied data which will justify the labour and time involved in its preparation and editing." Text the Open Siddur Project Aharon N. Varady (transcription) Aharon N. Varady (transcription) Israel Brodie Yaakov ben Yehudah Ḥazzan of London https://opensiddur.org/copyright-policy/ Aharon N. Varady (transcription) https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0/ Comprehensive (Kol Bo) Siddurim England pre-expulsion Needing Proofreading Nusaḥ Anglia

 

Loading

 

סדר התפלות והברכות לכל השנה[1] בכתב־היד אין כאן כותרת. לנוסח הברכות והתפילה אצל המחבר, עיין במבוא. ובגליון: תניא ר׳ מאיר אומר: חייב כל אדם מישראל לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר (דברים י, ב) ועתה ישראל מה יי אלהיך שואל מ״ה בא״ת ב״ש עולה ק. ואל תקרי מה אלא מאה (עיין מנחות מג, ב, ובדקדוקי סופרים, שם) ואלו הן: כ״ג מלפני יוצר וז׳ של קריאת שמע בקר וערב וצצית ותפלין וג״פ יח ברכות, הדי פו ברכות. וי״ד ברכות בשתי סעודות. עוד בזמן הזה איכא ה יתירות, הטוב והמטיב דברכת המזון וברכת המינים דתפלה. בשבת דליכא במקום יח אלא ז ברכות ובכל יום אם לא נתחייב, אוכל פרי ומברך לפניו ולאחריו וחוזר ואוכל עד שיגמר ק ברכות (עיין רמב״ם שם, הלכה יד). דברוך שאמר לאו מן המניין דכל ברכה שאין עמה מלכות אינה ברכה ותפלה אע״ג דאין מלכות כיון דרחמי נינהו אין צריך מלכות. 

כשיכנס[2] רמב״ם הל׳ תפלה, פרק ז.  אדם לישן בלילה על מטתו מברך:
ברוך אתה יי מלך העולם המפיל חבלי שינה על עיני ומאיר לאישון בת עין.
יהי רצון לפניך יי אלהי, שתצילני מיצר רע ומפגע רע ואל יבהילוני חלומות רעים ולא הרהורים רעים ותהא מטתי שלימה לפניך ותעמידני ממנה לחיים ולשלום והאירה עיני פן אישן המות,
ברוך אתה יי המאיר לכל העולם. ופ״ב דשבועות[3] טו, ב. ולפנינו: רבי יהושע בן לוי. 

איתא, שר׳ יהושע היה אומר:
ויהי נועם[4] תהלים צא.  ומה רבו צרי[5] שם, ג.  וארוממך כי דליתני[6] שם, ל. . וקורא פרשה ראשונה מקריאת שמע וישן. אם אנסתו שינה קורא אפילו פסוק ראשון, או פסוקי רחמי׳ ואחר־כך ישן.

בשעה שייקץ (סוף[7] נוסף בגליון. כלומר בסוף שנתו. עיין בכסף משנה שם, הל׳ ג.  ) משנתו ילך לבדוק לבית הכסא ויאמר:
התכבדו מכבדים משרתי עליון, שמרוני עד שאכנס ואצא שזה דרכן של בני אדם. וכן בכל שעה שילך שם. ובצאתו יטול ידיו ואומר (נטילת ידים יג תיבות כעד יג תיבות שבשאל אביך ויגדך וזהו וצונו. ארבעים ואחת תיבות באשר יצר ארבעים כנגד ארבעים יצירת הולד ואחת נגד לקיטת הזרע[8] נוסף בגליון. ובפרטן אי אתה מוצא אלא מז תיבות.  ).
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו על נטילת ידים.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים, חללים[9] עיין: דקדוקי סופרים ברכות ס, ב. ועיין: לווין, מבוא לאגרת רב שרירא גאון, עמוד כח.  חללים, גלוי וידוע לפני כסא כבודך, שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם אי־איפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחת, ברוך אתה יי רופא חולי כל בשר ומפליא לעשות (שאם אדם עושה נוד בנקב קטן מפסיד הכל, אבל הקדוש ברוך הוא ברא בו נקבים ומעמידן וזהו כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך[10] נוסף בגליון. מקור הדברים בבראשית רבא, פרשה א, ד.  ).‏

(מ״ה תיבות באלהי נשמה בגי’ אדם.‏[11] נוסף בגליון. ועיין סוטה ה, א.  )

אלהי, נשמה שנת׳ בי טהורה, אתה בראתה, אתה יצרתה ואתה נפחת(ה) בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ואתה עתיר להחזירה בי לעתיד לבא, כל זמן שהנשמה תלויה בקרבי מודה אני לפניך יי אלהי ואלהי אבותי׳[12] בגליון מובא כאן חתימת הברכה: רבון כל העולמים, המעשים (?), אדון כל הנשמות ברוך אתה ה׳ המחזיר נשמות לפגרים מתים. לפי הגליון אין אומרים הוודוי בברכת אלהי נשמה. וכן אינו בכל הסידורים הידועים.  שאין אני עז פנים וקשי עורף לומר לפניך יי אלהי ואלהי אבותי, נקי אני ולא חטאתי, כי [מה] מועיל שפת שקר ומה יתרון לבעל הלשון לומר לפניך זך לקחי ואון לא פעלתי הלא חוצב אבן ובונה עיר אשר לא יוכלו גריה להסתר במחבואיה מפניו, כן יי אלהינו לא אוכל להתעלם ממך, כי ארחי ורבעי זרית ואת כליותי קנית, לכן אמרתי אל לבי טוב להודות ליי’ ולתת תודה לאלהי ולומר: אל נא רפא נא לי את אשר נואלתי ואת אשר חטאתי. אשמתי, אכלתי אסור ובלא תפלה. בגדתי, בטלתי תורתך, בקלון חבירי נתכבדתי. גליתי עריות, גזלתי, גנבתי. דברתי דופי ושקר ולשון הרע ודברים בטלים. עויתי והלבנתי פני חברי ברבים, הטיתי שפט. וחטאתי והרשעתי. זדתי, זניתי. חמדתי, חמסתי, חללתי שבת ושם קדשך. טפלתי שקר, טמאתי נפשי. יעצתי רע, יקרתי עוברי רצונך, יהרתי. כזבתי, כניתי שם לחברי, כעסתי. לצתי, לא הקשבתי למצותיך. מרדתי, מאסתי דבריך. נאצתי, נאפתי, נשבעתי לשקר. סררתי, ספרתי רע, סלפתי דרך טוב. עויתי, עשיתי עולה. פשעתי, פעלתי שקר. צררתי, צדתי ריעי וצעדתי לרע. קשיתי ערף, קראתי לרעי בכנוייו. רשעתי, רצתי אחר רע, רדפתי אחר הבצע. שפכתי דם, שחתי. תעיתי, תעבתי, תעתעתי. סרתי ממצותיך וממשפטיך הטובים וישר העויתי ולא שוה לי ואתה צדיק על כל הבא עלי, כי אמת עשית ואני הרשעתי. מה אומר לפניך יושב מרום ומה אספר לפניך שוכן שחקים, הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע. אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי אתה חופש כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב, אין דבר נסתר ממך ואין נעלם מנגד עיניך. יהי רצון לפניך יי אלהי ואלהי אבותי, שתמחול לי על כל פשעי ותסלח לי על כל חטאותי ותכפר על כל עונתיי אם חטאתי מה אפעל לך נוצר האדם. במה איכף ואקדם לאלהי מרום אם בתשובה ותורה הנה שבתי לפניך פשעי ואמרתי חטאתי, עויתי, פשעתי וישר העויתי ולא שוה לי. ואם בשברון מתנים הנה לבי נשבר בקרבי מרוב התלאה אשר מצאתי והנה[13] צ״ל: ואם.  בבכי ותחנונים הנה נפשי מבכה בחדרים על יצרה המרגזה. בכל יום ואו׳: אל נא רפא נא לה לעוני שחטאתי ושפשעתי לפניך. אם עוגות תשמר יה יי מי יעמד, הלא יאשם אדם לרעהו ואיך מעושהו יטהר גבר, אשר במלאכיו ישים תהלה ושמים לא זכו בעיניו אף כי אנוש רימה ובן אדם תולעה אשר מעפר יסודו ולעפר ישוב ותשובתו הרמתה כי שם ביתו. לכן יי אלהי שא עון פשעי ומחק רשעי ויבואוני רחמיך להחייני בעת תביא יצוריך למשפט, כי מאתך תהלתי ותפלתי יצא ואתה עתיד לקרב עצם אל עצמו ולתת בהם גידים ולהעלות עליהם בשר ולקרום עליהם עור ולתת רוח בתוכם ולהחזיר נשמות בתוך פגריהם, רבון כל המעשים אדון כל הנשמות, ברוך אתה יי המחזיר נשמות לפגרים מתים.

אם שמע[14] גם בכתב היד באות כל ההוראות וההלכות המשולבות בתפילה, באות קטנה. ובגליון: כך השיב ר׳ נטרונאי ריש מתיב׳, הואיל ואי אפשר לברכן בשעתן מפני טנופת הידים, יסדרם כך אחר שיטול ידיו. עיין: אוצר הגאונים, ברכות, חלק התשובות, סי׳ שע. ועיין דעת הרמב״ם שם.  קול תרנגול יאמר:
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר נתן לסכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה.

חמש־עשרה תיבות נגד חמש־עשרה שעות שמנין התרנגול. שתים־עשרה בלילה ושלוש ביום׳ עת כעסו של הקדוש ברוך הוא[15] עיין ברכות ז, א. .
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שלא עשאני גוי.

שלא עשאני עבד.

תשע תיבות בעבר נגד תשעה קבין זנות שנטלו עבדים[16] עיין קידושין מט, ב. .
שלא עשאני אשה.

על שלבש בגדיו:
מלביש ערומים.

על ששם סדינו בראשו:
עוטר ישראל בתפארה.

על שמעביר ידיו על עיניו:
פוקח עיורים.

על שישב על מטתו:
מתיר אסורים.

על שהוריד רגליו על הארץ:
רוקע הארץ על המים.

על שלבש מנעלו:
שעשה לי כל צרכי.

על שחגר חגורו:
אוזר ישראל בגבורה.

על שעמד:
זוקף כפופים.

על שהלך לדרכו:
המכין מצעדי גבר.

על שרחץ פניו:
המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי.

יהי רצון לפניך יי אלהי ואלהי אבותי, שתרגילני לדבר מצוה ואל תרגילני לדבר עבירה ואל תביאני לידי נסיון ולא לידי בזיון ותשליט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצר רע ותחזיקני במצותיך וכוף יצרי להשתעבד לך ורחקני מאדם רע ומפגע רע ומעין רע ודבקני ביצר טוב ובמעשים טובים ותנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ותגמילני חסדים טובים מלפניך, ברוך אתה יי גומל חסדים טובים.

נהגו[17] רמב׳׳ם שם, הל׳ ט. השווה הערה 13.  רוב העולם להתפלל ברכות אלו בבית הכנסת בין, נתחייבו שעשו עניין הברכה, בין לא נתחייבו. וטועים שאין (טוב) לברך שום ברכה לבטלה ואם לא שמע תרנגול אין מברך ברכתו ולא שם סדינו בראשו לא יברך ברכתו. לא לבש מנעלו שהלך יחף בתשעה באב וביום הכפורים ואם לא רחץ ידיו לא יברך ברכתם. לן בכסותו לא יברך ברכתו וכן כולם.

יהי רצון[18] ברכות טז, ב: תפילת רב.  לפניך יי אלהי ואלהי אבותי שתתן לי חיים ארוכים, חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של פרנסה וכלכלה, חיים של רווחה, חיים של ברכה, חיים של עושר וכבוד, חיים של יראת חטא, חיים שאין בהם בושה וכלימה, חיים שתמלא כל משאלות לבי לטובה, חיים שדעתך נהנית בהם.

יהי רצון[19] שם, תפילת רבי.  לפניך אלהי ואלהי אבותי, שתצילני מעזי פנים ומעזות פנים ומאדם רע ומפגע רע ומיצר רע ומשכן רע ומשטן המשחית, מדין קשה ומבעל דין קשה׳ בין בן ברית בין שאינו בן ברית.

יהי רצון[20] שם, תפילת רב ספרא.  לפניך יי אלהי ואלהי אבותי, שתשים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה ובין התלמידים חפיצי תורתך, בין עוסקין לשמה בין עוסקין שלא לשמה. וכל העוסקין שלא לשמה יהי רצון שיהיו עוסקין לשמה.

יהי רצון[21] שם, על־פי תפילת רב חייא ור׳ אלכסנדרי.  לפניך [יי אלהי] ואלהי אבותי, שתהא תורתך אומנותי ותעמידנה בידי ולא תהא קנאתי על אחרים ולא קנאת אחרים עלי. ואל ידוה לבי ואל יחשכו עיני והעמידני בקרן אורה ואל תעמידני בקרן חשיכה ואל אבוש ולא אכלם מאבותי.

יהי רצון[22] שם, על־פי תפילת ר׳ יוחנן; ור׳ אלכסנדרי, לרעת איכא דאמרי.  לפניך יי אלהי ואלהי אבותי, שתציץ בבושתי ותביט בדוכיי ותתלבש ברחמיך ותתכסה בעזך ותתעטף בחסידותך ותבא לפניך מדת טובך וענוותגותיך. רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך, שרצוני לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעסה ושעבוד מלכיות.

יהי רצון[23] שם, תפלת ד׳ אלעזר.  לפניך יי אלהי ואלהי אבותי, שתשכין בינינו ובפוריינו אהבה ואחוה ושלום וריעות ותרבה גבולנו בתלמידים ותצליח בסופינו אחרית טוב ותקוה טוב ותשים חלקינו בגן עדן ותקנינו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך ונשכים ונמצא ייחול לבבינו ליראה את שמך ותבא לפניך קורת נפשינו לטובה.

יהי רצון[24] שם, מתפילת רבא. ויש להעיר, כי תפילות אלו מובאות בגט׳ (ולפנינו בשינויים) כתפלות שנאמרו לאחר סיום התפילה. ועיין על זה בשו״ת מהרש״ל, סי׳ סד.  לפניך יי אלהי ואלהי אבותי, שלא אחטא עוד ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים,אבל לא על ידי יסורין וחלאים רעים. ויהיו[25] תהלים יט, טו.  לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי צורי וגואלי.

ירושלמי[26] ברכות פרק א, הל׳ ה.  השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך, אחר קריאת שמע אין צריך לברך והוא ששנה על אתר. ואו׳ ר״י[27] בתשובת שאלה, הובאה בתוס׳ ר״י חסיד, ברכות יא, ב, ד״ה משקרא. ועיין תוס׳ שם, ד״ה שכבר. : מי שבירך לעסוק בתורה והלך לעסקו או לצרכיו וחוזר לעסוק בתורה נראה מתוך ירושלמי זה, שאין[28] טעות סופר כאן וצריך לומר: שצריך לחזור ולברך אבל נוהגין העולם שלא לברך. השווה תום׳ ר״י חסיד שם.  צריך לחזור ולברך אבל נוהגין העולם לברך. מתוך כך נראה, שהירושלמי לא אמר, והוא ששנה על אתר׳ אלא בנפטר באהבה רבה דלא מתחזיא אהבה כברכת התורה, אלא בששנה מיד ואז לא יצטרך לחזור ולברך כל היום ואפילו יפסוק ויחזור ויעסוק דכל(ל) המברך על התורה אין צריך לחזור בשביל הפסק שבאמצע העסק, אבל כל המברך ברכת התורה אין כך הדין, דודאי לא בעינן, (שישבה) [שישנה] מיד אחר ברכתו. ורבי׳ שמעי׳ כתב בשם רש״י[29] הביאה הר״י בתשובתו שבתוס׳ ר״י חסיד, שם. ועיין תשובות רש״י, מהדורת אלפנביין, עמ׳ 305, ובהערות. ולא ראה תשובת ר״י הנ״ל. וכן רמז לדברי רש״י מהר״מ ב״ב, מהדורת י״ז כהנא ח״א תשובות, סי׳ יט. ועי’ גם הגה׳׳מ הל׳ תפילה אות ט וכ.  כשמשכים לעסוק בתורה מברך (ב)ברכת התורה וכשהולך אחרי כן בבית הכנסת ואומר ברכות ופסוקי דזמרה חוזר ומברך ברכת התודה[30] נראה, שיש להשלים (על־פי תוס׳ ר״י חסיד): כמו באותן הימים שלא היה משכים ללמוד, ונותן טעם לדבר: שכמו שהקורא בתורה מברך על התורה (ונשמט על־ידי הדומות ״התורה – התורה״).  ולא חשיבא ברכה לבטלה אף על פי שכבר בירך קודם שקרא פרשת קרבנות ואיזהו מקומן. והוא הדין נמי דלא חשיבא הכא ברכה לבטלה אם חוזר ומברך לעולם כשיושב ועוסק בתורה.

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק[31] כנוסח שלפנינו בגמ׳ ברכות יא, ב.  בדברי תורה.

לפר׳׳ת[32] עיין תוס׳ פסחים קד׳ ב ד״ה חוץ׳ ובתוס׳ ר״י חסיד ברכות יא, ב, ד״ה הכי גריס ר״ת. , דכל ברכה אפילו סמוכה לקצר׳ פותחת בברוך. צריך לגרוס והערב׳ להודיע כי הוא סוף ברכה לעסוק כו׳, ויש עשרים ותשע תיבות בוהערב נא, נגד עשרים ותשע חיים וחייך וחיי דכת׳ בחומש ויש כט מוסר במשלי ומוסר וחיים לשון תורה הן.

והערב נא[33] גמ׳ ברכות שם, בשינויים.  יי אלהינו דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך ישראל כלם יודעי שמך ועוסקי תורתך, ברוך אתה יי המלמד תורה לעמו ישראל. ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה יי נותן התורה.

וידבר[34] במדבר ו, כב-כז.  יי אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם. יברכך יי וישמרך. יאר יי פניו אליך ויחונך[35] בקרא: בכתיב חסר. וכן מנהגו של המחבר להלן להביא את הפסוקים בכתיב מלא (ולא נעיר עוד על כך). . ישא יי פניו אליך וישם לך שלום. ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם.

ושונה במשנה:
אלו דברים[36] פאה פרק א, א, בשינויים.  שאין להם שיעורן הפיאה והביכורים והראיון וגמילות חסרים ותלמוד־תורה. אלו דברים שאדם עושה אותם, אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. אלו הן: כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם.

ושונה הלכות: א״ר זירא[37] ברכות לא׳ א. ועי׳ רמב״ם׳ סדר תפלות כל השנה, שבסוף ספר אהבה. : בנות ישראל החמירו על עצמן, שאפילו רואות טפת רם כחרדל, יושבות עליה שבעה נקיים. תנא דבי אליהו[38] מגילה כח, ב. : כל השונה הלכות׳ מובטח לו שהוא בן העולם הבא. א״ר אל(י)עזר אמר ר׳ חנינ׳[39] ברכות סד, א. : תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר[40] ישעיה נד, יג. : וכל בניך למודי יי ורב שלום בניך.

וידבר[41] ויקרא ו, א ואילך.  יי אל משה לאמר. צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו. ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח. ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור. והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.

וידבר[42] במדבר כח, א ואילך.  יי אל משה לאמר. צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו. ואמרת להם זה האשד. אשר תקריבו ליי כבשים בגי שנה תמימים שנים ליום עולה תמיד. את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. ועשירית האיפה סלת מנחה בלולה בשמן כתית רביעית ההין. עלת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחח אשה ליי. ונסכו רביעית ההין לכבש האחד בקדש הסך נסך שכר ליי. ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכו תעשה אשה ריח ניחח ליי.

ובשבת מוסיף:
וביום השבת[43] שם שם, ט-י.  שני כבשים בני שנה תמימים ושני עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן ונסכו. עולת שבת בשבתו עלולת התמיד ונסכה.‏

ובראש חדש מוסיף:
ובראשי חדשיכם[44] שם שם, יא ואילך.  תקריבו עולה ליי פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים. ושלשה עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן לפר האחד. ושני עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן לאיל האחד. ועשרון עשרון סלת מנחה בלולה בשמן לכבש האחד עלה ריח ניחח אשה ליי. ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש יין זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה. ושעיר עזים אחד לחטאת ליי על עולת התמיד יעשה ונסכו.

וקורא בנביאים:
וערבה[45] מלאכי ג, ד.  ליי מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות.

ושונה בקרבנות ומעלה עליו הכתוב כאלו הקריבן[46] על־פי תענית כו, ב; מנחות קי, א. :
איזהו מקומן[47] זבחים, פרק ה.  של זבחים, קדשי קרשים שחיטתן בצפון. פר ושעיר של יום הכפורים שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון הזיה על בין הבדים ועל הפרכת ועל מזבח הזהב ומתנה אחת מהן מעכבת. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון. ואם לא נתן לא עכב.

פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון הזיה על הפרכת ועל מזבח הזהב ומתנה אחת מהן מעכבת. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון אם לא נתן לא עכב. אלו ואלו נשרפין בבית הדשן.

חטאות צבור והיחיד, אלו הן חטאות הצבור:
שעירי ראשי חדשים ושל מועדות, שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות. כיצד, עלה בכבש ופנה לסובב בא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית. שירי הדם היה שופך על יסוד דרומי. ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהנה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות.

העולה קדשי קדשים, שחיטתה בצפון וקבול דמה בכלי שרת בצפון ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע וטעונה הפשט ונתוח וכליל לאשים.

זבחי שלמי הצבור ואשמות, אלו הן אשמות:
אשם גזילות, אשם מעילות, אשם שפחה חרופה, אשם נזיר, אשם מצורע, (ו)אשם תלוי, שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע, ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהנה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות.

התודה ואיל נזיר קדשים קלים, שחיטתן בכל מקום בעזרה, ודמן טעון שתי מתנות שהא ארבע ונאכלין בכל העיר לכל אדם בכל מאכל ליום ולילה עד חצות. והמורם[48] כגי׳ מתניתא דתלמודא דבני מערבא, הוצ. לו. וכן להלן.  מהם כיוצא בהם, אלא שהמורם נאכל לכהנים, לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם.

שלמים קדשים קלים, שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע ונאכלין בכל העיר לכל אדם בכל מאכל לשני ימים ולילה אחד. והמורם מהם כיוצא [בהם], אלא שהמורם נאכל לכהנים, לנשיהם, לבניהם ולעבדיהם.

הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים, שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון מתנה אחת ובלבד שיתן כנגד היסוד. שנה באכילתן, הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם. ונאכלין בכל העיר בכל מאכל לשני ימים ולילה אחד. הפסת אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואינו נאכל אלא למנוייו ואינו נאכל אלא צלי.

ר׳ ישמעאל[49] ברייתא ריש תורת כהנים.  אומר: בשלש עשרה מדות התורה נדרשת בהן: בק״ו[50] לפנינו: מק״ו. וכן להלן. וכבר כתב השל״ה, חלק תורה שבעל פה, כלל מדות: “ראיתי גירסאות מחולפות, יש גורסין: מק״ו מג״ש – במ״ם, וכן כולם. ויש גורסין: בק״ו בג׳׳ש וכו׳ – בבי״ת״.  ובג״ש, בבניין אב מכתוב אחר ובנין אב משני כתובים, בכלל ופרט, בפרט וכלל, בכלל ופרט וכלל ואי אתה דן אלא כעין הפרט, בכלל שהוא צריך לפרט, ובפרט שהוא צריך לכלל, כל דבר שהיה בכלל, יצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. כל דבר שהיד. בכלל, יצא לטעון טען אח(ר)[ד] שהוא כעניינו יצא להקל ולא להחמיר. וכל דבר שהיה בכלל, יצא מן הכלל לטעון טען אחר שלא כעניינו יצא להקל ולהחמיר. כל דבר שהיה בכלל, יצא לידון בדבר החרש אי אתה יכול להחזירו לכללו [עד שיחזירנו הכתוב לכללו] בפירוש. דבר למד מעניינו. דבר למד מסופו, שני כתובים מכחישין זה את זה עד שיבא שלישי ויכריע ביניהם.

לעולם[51] עיין: בער, סדר עבודת ישראל, עמוד 44.  יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה אמת בלבבו וישכים ויאמר:
רבון העולמים, הטה אלהי אזנך ושמע, פקח עיניך וראה את שוממותינו והעיר אשר נקרא שמך עליה, כי לא על צדקתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים. יי שמעה, יי סלחה, יי הקשיבה ועשה אל תאחר למענך אלהי, כי שמך נקרא על עירך ועל עמך. מה אנחנו, מה חיינו, מה כחינו, מה גבורתנו, מה נאמר לפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו, הלא כל הגבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל, כי כל מעשינו וימי חיינו הבל ומותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל. אבל אנחנו עמך בני בריתך, בני אברהם אבינו[52] תוקן בגליון: אהביך. , שנשבעת לו בהר המוריה, זרע יצחק יחידו[53] בכ״י: יחידך, וקו על הכ׳׳ף. על גי׳ זו עי׳ בער שם.  שנעקד על גבי המזבח, עדת יעקב בנך בכורך, כי מאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו (ו)קראת שמו ישראל וישורון. לפיכך אנחנו חייבין להודות לך ולשבחך ולפארך ולרוממך וליתן שבח והודיה לשמך וחייבין אנו לומר לפניך שירה בכל יום תמיד. אשרינו מה טוב חלקינו, מה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו. אשרינו שאנחנו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואומרים בכל יום פעמים באהבה שמע ישראל יי אלהינו יי אחד.

אתה הוא אל קודם שנברא העולם ואתה הוא אל אחר שנברא העולם. אתה הוא יי בעולם הזה ואתה הוא אל בעולם הבא ושנותיו לא יתמו. קדש את שמך על מקדישי שמך ובישועתך תרום ותגביה קרנינו. ברוך[54] החתימה כמו במחזור ויטרי עמ׳ 61.  אתה יי מקדש שמך ברבים. אתה הוא יי אלהינו בשמים ממעל ובשמי השמים העליונים. אמת אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלהים. קבץ נפוצות קוויך מארבע כנפות כל הארץ, יכירו וידעו כל יושבי תבל׳ כי אתה הוא [ה]אלהים לבדך (ב)[ל]כל ממלכות הארץ, אתה עשית את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בם ומי בכל מעשה ידיך בעליונים או בתחתונים שיאמר לך מה תעשה. אבינו שבשמים עשה עמנו בעבור שמך הגדול וקיים לנו יי אלהינו מה שאמרת על־ידי צפניה חוזך[55] צפניה ג, כ.  בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם, כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר יי.

פסוקים אלו נכון שלא לאומרם עד אחר ברוך שאמר שהם מפסוקי דזמרה[56] נוסף בגליון. .

ברכי[57] תהלים קג, א-ב.  נפשי את יי וכל קרבי את שם קדשו. ברכי נפשי את יי ואל תשכחי כל גמוליו. ברכו[58] שם שם, כ-כב.  יי מלאכיו גבורי כח עוש(ה)[י] דברו לשמוע בקול דברו. ברכו יי כל צבאיו משרתיו עוש(ה)[י] רצונו. ברכו יי כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את יי. ברכי[59] שם קד, א.  נפשי את יי [יי] אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת. אשירה[60] שם שם, לג-לה.  ליי בחיי אזמרה לאלהי בעודי. יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביי. יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יי הללויה. יהי רצון לפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו, שיבנה בית המקדש במהרה בימינו.

ברוך[61] בגליון: ט״ו ברוך בכאן, כנגד ז רקיעים וח׳ אוירים.  שאמר והיה העולם, ברוך הוא, ברוך שמו, ברוך עושה מעשה בראשית, ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים, ברוך מרחם על הארץ, ברוך מרחם על הבריות, ברוך משלם שכר טוב ליראיו ולחוסיו[62] בגליון נוסף: בו, כלומר ולחוסי בו. השווה מחזור ויטרי, עמוד 61.  ולקויו, ברוך הוא בכסא מלכותו, ברוך הוא שאין לפניו עוולה ולא משוא־פנים ולא מקח שוחד, ברוך פודה ומציל, ברוך אל חי לעד וקיים לנצח, ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם האל האב הרחמן המהולל בפה[63] עי׳ בער שם, עמ׳ 59.  עמו, המשובח והמפואר בלשון כל חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך נהללך יי אלהינו בשבחות ובזמירות נגדלך ונשבחך ונפארך ונרוממך ונעריצך ונמליכך מלכינו אלהינו יחיד חי העולמים, מלך משבח ומפואר עדי עד׳ ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות.

הודו[64] דברי הימים-א טז, ח-לו.  ליי קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו. שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו. התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי יי. דרשו יי ועוזו בקשו פניו תמיר. זכרו נפלאותיו אשר עשה מפתיו [ו]משפטי פיהו. זרע ישראל עבדו בני יעקב בחיריו. הוא יי אלהינו בכל הארץ משפטיו. זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור. אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק[65] כן בתהלים קה, ט. ובדברי הימים: ליצחק . ויעמידיה ליעקב לחק לישראל ברית עולם. לאמר לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם. בהיותכם מתי מספר כמעט וגרים בה. ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה [אל] (ל)עם אחר. לא הניח [ל]איש לעשקם ויוכח עליהם מלכים. אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. שירו ליי כל הארץ בשרו מיום אל יום ישועתו. ספרו בגוים את כבודו בכל העמים נפלאותיו. כי גדול יי ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים. כי כל אלהי העמים אלילים ויי שמים עשה. הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו. הבו ליי משפחות עמים הבו ליי כבוד ועוז. הבו ליי כבוד שמו שאו מנחה ובאו לפניו השתחוו ליי בהדרת קדש. חילו מלפניו כל הארץ אף תכון תבל בל תמוט. ישמחו השמים ותגל הארץ[66] ״ראשי תיבות שם הגדול – כשמלך בשר ודם מולך הכל עצבים שאינם יודעים אם יש שטף בדינו. אבל כשהקב״ה מולך ישמחו השמים ותגל הארץ״ (פירוש קמחא דאבישונא על מחזור רומא). עיין ירושלמי ברכות פ׳׳ט ה״ז. ועיין להלן הערה 111.  ויאמרו בגוים יי מלך. ירעם הים ומלואו יעלוז[67] בקרא: יעלץ ובתהלים צו, יב: יעלז שדי.  השדה וכל אשר בו אז ירננו עצי היער מלפני יי כי בא לשפוט את הארץ. הודו ליי כי טוב כי לעולם חסדו. ואמרו הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך. ברוך יי אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ויאמרו כל העם אמן והלל [ל]יי. רוממו[68] תהלים צט, ה.  יי אלהינו והשתחוו להדום רגליו קדוש הוא. רוממו[69] שם שם, ם.  יי אלהינו והשתחוו להר קדשו כי קדוש יי אלהינו. והוא רחום[70] שם עח, לח.  יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. אתה[71] שם מ, יב.  יי לא תכלה[72] בקרא: תכלא.  רחמיך ממני חסדך ואמתך תמיד יצרוני. זכור[73] שם כה׳ ו.  רחמיך יי וחסדיך כי מעולם המה. תנו[74] שם סח, לה-לו.  עוז לאלהים על ישראל גאוותו ועוזו בשחקים. נורא אלהים ממקדשיך אל ישראל [הוא] נותן עוז ותעצומות לעם ברוך אלהים. אל[75] שם צד׳ א-ב.  נקמות יי אל נקמות הופיע. הנשא שופט הארץ השב גמול על גאים. ליי[76] שם מו, יב.  הישועה על עמך ברכתך סלה. יי[77] שם מו, יב.  צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלח. יי[78] שם פד, יג.  צבאות אשרי אדם בוטח בך. יי[79] שם כ, י.  הושיעה המלך יענינו ביום קראנו. הושיעה[80] שם כח, ט.  את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם. נפשינו [81] שם לג׳ כ-כב.  חיכתה ליי עזרינו ומגיננו הוא. כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו. יהי חסדך יי עלינו כאשר ייחלנו לך. הראינו[82] שם פה, ח.  יי חסדך וישעך תתן לנו. קומה[83] שם מד׳ מ.  עזרתה לגו ופדינו למען חסדך. וחסד יי[84] שם קג, יז.  מעולם ועד עולם על יריאיו וצדקתו לבני בנים. מגיד[85] שם קמז, יט.  דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל. שמע[86] שם פא׳ ט-יא.  עמי ואעירה בך ישראל אם תשמע לי. לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר. אנכי יי אלהיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו. אשרי[87] שם קמד, טו.  העם שככה לו אשרי העם שיי אלהיו. ואני[88] שם יג, ו.  בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה ליי כי גמל עלי.

מזמור[89] שם, פרק ק.  לתורה הריעו ליי כל הארץ. עבדו את יי בשמחה באו לפניו ברננה. דעו כי יי הוא אלהים הוא עש(א)נו ולו (ולא כתי׳) אנחנו עמו וצאן מרעיתו. באו שעריו בתודה חצרותיו בתהילה הודו לו ברכו שמו כי טוב יי לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו.

[בשבת ויום טוב אומר קודם יהי כבוד[90] על השלמה זו וכן על ההשלמות הבאות בסדר התפלה׳ עיין במבוא. :]

למנצח[91] תהלים, פרק יט.  מזמור לדוד. השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע. יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת. אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם. בכל הארץ יצא קוום ובקצה תבל מליהם לשמש שם אהל בהם, והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור לרוץ ארח. מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם ואין נסתר מחמתו. תורת יי תמימה משיבת נפש עדות יי נאמנה מחכימת פתי. פקודי יי ישרים משמחי לב מצות יי ברה מאירת עינים. יראת יי טהורה עומדת לעד משפטי יי אמת צדקו יחדיו. הנחמדים מזהב [ו]מפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים. גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. שגיאות מי יבין מנסתרות נקיני. גם מזידים חשוך עבדך אל ימשלו בי אז איתם ונקיתי מפשע רב. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי צורי וגואלי.

לדוד[92] שם לד.  בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך. אברכה את יי בכל עת תמיד תהילתו בפי. ביי תתהלל נפשי ישמעו ענוים וישמחו. גדלו ליי אתי ונרוממה שמו יחדיו. דרשתי את יי וענגי ומכל מגורותי הצילני. הביטו אליו ונהרו ופניהם אל יחפרו. זה עני קרא ויי שמע ומכל צרותיו הושיעו. חונה מלאך יי סביב ליריאיו ויחלצם, טעמו וראו כי טוב יי אשרי הגבר יחסה בו. יראו את יי קדושיו כי אין מחסור ליריאיו. כפירים רשו ורעבו ודרשי יי לא יחסרו (ל)כל טוב. לכו בנים שמעו לי יראת יי אלמדכם. מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורודפהו. עיני יי אל צדיקים ואזניו אל שועתם. פני יי בעושי רע להכרית מארץ זכרם. צעקו ויי שמע ומכל צרותם הצילם. קרוב יי לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע. רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו יי. שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה, תמותת רשע רעה ושנאי צדיק יאשמו. פודה יי נפש עבדיו [ו]לא יאשמו כל החוסים בו.

תפלה[93] תהלים צ.  למשה איש האלהים יי מעון אתה היית לנו לדור[94] בכתוב: בדר ודר.  ודור בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל [ו]מעולם (ו)עד עולם אתה אל. תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בגי אדם. כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה. זרמתם שינה יהיו בבקר כחציר יחלוף. בבקר יציץ וחלף (ו)לערב ימולל ויבש. כי בלינו באפך ובחמתך נבהלנו. שתה עונותינו לנגדך עלומינו למאור פניך. כי כל ימינו פנו בעברתך כלינו שנינו כמו הגא[95] שם: הגה. . ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמנים שנה ורהבם עמל ואון כי גז חיש ונעופה. מי יודע עוז אפך וכיראתך עברתך. למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה. שובה יי עד מתי והנחם על עבדיך. שבענו בבקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו. שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה. יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם. ויהי נועם יי אלהינו עלינו ומעשה ידינו כנגה עלינו ומעשה ידינו כננהו.

כמה גאונים[96] עיין טור אורח חיים סי׳ רצה.  נמנעו לומר ויהי נועם בשבת ויום טוב ומדלגים עד יושב. והטעם דכתיב ומעשה ידינו פי׳ ימי(ם) מעשה ידינו ולפיכך אין אומרים מזמור זה[97] במוצאי שבת.  כשחל יום טוב באמצע השבת.

יושב[98] תהלים צא.  בסתר עליון בצל שדי יתלונן. אומר ליי מחסי ומצודתי אלהי אבטח בו. כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות. באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה צנה וסוחרה אמתו. לא תירא מפחד לילה (ו)מחץ יעוף יומם. מדבר באופל יהלך מקטב ישוד צהרים. יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש. רק בעיניך תביט ושילומת רשעים תראה. כי אתה יי מחסי עליון שמת מעונך. לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך. כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגליך. על שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין כי בי חשק ואפלטהו (ו)אשגבהו כי ידע שמי. יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו. אורך ימים (ו)אשביעהו ואראהו בישועתי.

במוצאי שבת[99] עיין אבודרהם השלם, ירושלים תשי״ט, עמוד קפד.  כופלין פסוק זה להשלים רמ״ח תיבות להציל רמ״ח איברים מפגע רע.

הללויה[100] תהלים קלה.  הללו את שם יי הללו עבדי יי. שעומדים בבית יי בחצרות בית אלהינו. הללויה כי טוב יי זמרו לשמו כי נעים. כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. כי אני ידעתי כי גדול יי ואדונינו מכל אלהים. כל אשר חפץ יי עשה בשמים ובארץ בימים וכל תהומות. מעלה נשיאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה מוציא[101] בכתוב: מוצא.  רוח מאוצרותיו. שהכה בכורי מצרים מאדם וער בהמה שלח אתות ומפתים בתככי מצרים בפרעה ובכל עבדיו. שהכה גוים רבים והרג מלכים עצומים. לסיחון מלך האמרי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען. ונתן ארצם נחלה נחלה לישראל עמו. יי שמך לעולם יי זכרך לדור ודור. כי ידין יי עמו ועל עבדיו יתנחם. עצבי הגוים כסף וזהב מעשה ידי אדם. פה להם [ו]לא ידברו עינים להם [ו]לא יראו. אזנים להם [ו]לא יאזינו. אף אין יש רוח בפיהם. כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם. בית ישראל ברכו את יי בית אהרן ברכו את יי. בית הלוי ברכו את יי יראי יי ברכו את יי. ברוך יי מציון שוכן ירושלים הללויה.

ואומר הלל הגדול שיש בו כ״ו כי לעולם חסדו נגד כ״ו[102] פסחים קיח, א.  דורות שהיה העולם בלא תורה ונתקיים בחסדו של הקב״ה.

הודו[103] תהלים קלו.  ליי כי טוב כי לעולם חסדו. הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו. הודו לאדוני האדונים כי לעולם חסדו. לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסרו. לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. את השמש לממשלת ביום כי לעולם חסדו. לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. את השמש לממשלת ביום כי לעולם חסרו. את הירח וכוכבים לממשלות בלילה כי לעולם חסדו. למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו. ויוצא ישראל מתוכם כי לעולם חסדו. ביד חזקה ובזרוע נטויה כי לעולם חסדו. לגוזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו. והעביר ישראל בתוכו כי לעולם חסדו.

וניער פרעה וחילו בים סוף כי לעולם חסדו. למוליך עמו במדבר כי לעולם חסדו. למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו. ויהרג מלכים אדירים כי לעולם חסדו. לסיחון מלך האמורי כי לעולם חסדו. ולעוג מלך הבשן כי לעולם חסדו. ונתן ארצם [ל]נחלה כי לעולם חסדו. נחלה לישראל עבדו [כי לעולם חסדו]. שבשפלנו זכר לנו כי לעולם חסדו. ויפרקינו מצרינו כי לעולם חסדו. נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. הודו לאל השמים כי לעולם חסדו.

רננו[104] שם לג.  צדיקים ביי לישרים נאוה תהילה. הודו ליי בכינור בנבל עשור זמרו לו. שירו לו שיר חדש ה[י]טיבו נגן בתרועה. כי ישר דבר יי וכל מעשהו באמונה. אוהב צדקה ומשפט חסד יי מלאה הארץ. בדבר יי שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם. כנם כנר מי הים נתן באוצרות תהמות. יראו מיי כל הארץ ממנו יגורו כל יושבי תבל. כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמד. יי הפיר עצת גוים הגיא מחשבות עמים. עצת יי לעולם תעמד מחשבות לבו לדור ודור. אשרי הגוי אשר יי אלהיו העם בחר לנחלה לו. משמים הביט יי ראה את כל בני האדם. ממכון שבתו השגיח אל כל ישבי הארץ. היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. אין המלך נושע ברוב חיל גבור לא ינצל ברב כח. שקר הסוס לתשועה וברוב חילו לא ימלט. הנה עין יי אל יראיו למיחלים לחסדו. להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב. נפשינו חיכתה ליי עזרנו ומגננו הוא. כי בו ישמח לבינו כי בשם קדשו בטחנו. יהי חסדך יי עלינו כאשר יחלנו לך.

ביום טוב שחל להיות בחול מדלג תיב׳ השבת[105] השווה סידור רב סעדיה גאון, עמוד קכ.  ואומר שיר ליו׳ טו׳ להודות.

מזמור[106] תהלים צב.  שיר ליום השבת טוב להודות ליי ולזמר לשמך עליון. להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור. כי שמחתני יי בפעלך במעשי ידיך ארנן. מה גדלו מעשיך יי מאד עמקו מחשבתיך. איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת. בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד. ואתה מרום לעולם יי. כי הנה אויביך יי כי הנד. אויביך יאבדו יתפרדו כל פעלי און. ותרם כראם קרני בלותי בשמן רענן. ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני. צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון יסגא[107] בכתוב: ישגא. . שתולים בבית יי בחצרות בית[108] תיבה זו אינה בכתוב.  אלהינו יפריחו. עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. להגיד כי ישר יי צורי ולא עולתה בו.

יי[109] תהלים צג.  מלך גאות לבש לבש יי עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט. נכון כסאך מאז מעולם אתה. נשאו נהרות יי נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכיים. מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום יי. עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קודש יי לארך ימים.

לראש השנה מוסיף[110] עי׳ ארחות חיים׳ סדר תפלות ר״ה סי׳ ו.  קודם תפילה למשה:
תפלה[111] תהלים יז.  לדוד שמעה יי צדק הקשיבה רנתי האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה. מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים. בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבור פי. לפעלות אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארח[ו]ת פריץ. תמך אשורי במעגלותיך בל נמוטו פעמי. אני קרא