סדר בדיקת החמץ

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁ֫נוּ בְּמִצְוֺתָיו, וְצִוָּ֫נוּ עַל־בִּעוּר חָמֵץ.‏

“בִּעַרְתֵּיהּ” … “לִבָּטֵל”: כן הוא הגירסא בכל הספרים. ותימה, דעל פי דקדוק לשון ארמית, היינו מצפים לצורות “בַּעֲרִתֵּיהּ” ו”לִבְטֵל”, וכן הגיה היידנהיים. ומסתמא הושפעו הצורות המקובלות מלשון הקודש.‏

כָּל־שְׂאוֹר וְחָמֵץ שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתִי, שֶׁלֹּא רְאִיתִיו וְשֶׁלֹּא בִעַרְתִּיו וְשֶׁלֹּא יָדַ֫עְתִּי מִמֶּ֫נּוּ, יְהֵא בָטֵל וְהֶפְקֵר כַּעֲפַר הָאָ֫רֶץ.‏

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶ֫יךָ יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵ֫ינוּ שֶׁתְּזַכֵּ֫נוּ לְפַשְׁפֵּשׁ בְּנִגְעֵי בָתֵּי הַנֶּ֫פֶשׁ אֲשֶׁר נוֹאַ֫לְנוּ בַּעֲצַת הַיֵּ֫צֶר הָרָע, וּתְזַכֵּ֫נוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶ֫יךָ תְּסַיְּעֵ֫נוּ וְתַעְזְרֵ֫נוּ עַל־דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶ֫ךָ, וְתַצִּילֵ֫נוּ מֵאִסּוּר חָמֵץ, אֲפִלּוּ מִכָּל־שֶׁהוּא, בְּשָׁנָה זוֹ וּבְכָל־שָׁנָה וְשָׁנָה, כֵּן יְהִי רָצוֹן.‏

סדר שריפת החמץ

ולאחר שריפת החמץ, יבטל את כל החמץ הנשאר, ויאמר:‏

כָּל־חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִיכָּא בִרְשׁוּתִי דַּחֲמִתֵּהּ וּדְלָא חֲמִתֵּהּ (דַּחֲזִתֵּהּ וּדְלָא חֲזִתֵּהּ), דְּבִעַרְתֵּהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּהּ, דְּיָדַ֫עְנָא לֵיהּ וּדְלָא יָדַ֫עְנָא לֵיהּ, לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא.‏

כָּל־שְׂאוֹר וְחָמֵץ שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתִי, שֶׁרְאִיתִיו וְשֶׁלֹּא רְאִיתִיו, שֶׁבִּעַרְתִּיו וְשֶׁלֹּא בִעַרְתִּיו, שֶׁיָּדַ֫עְתִּי מִמֶּ֫נּוּ וְשֶׁלֹּא יָדַ֫עְתִּי מִמֶּ֫נּוּ, יְהֵא בָטֵל וְהֶפְקֵר כַּעֲפַר הָאָ֫רֶץ.‏

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶ֫יךָ יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵ֫ינוּ שֶׁתְּרַחֵם עָלֵ֫ינוּ וְתַצִּילֵ֫נוּ מֵאִסּוּר חָמֵץ, אֲפִלּוּ מִכָּל־שֶׁהוּא, לָ֫נוּ וּלְכָל־בְּנֵי בֵיתֵ֫נוּ וּלְכָל־יִשְׂרָאֵל, בְּשָׁנָה זוֹ וּבְכָל־שָׁנָה וְשָׁנָה, כָּל־יְמֵי חַיֵּ֫ינוּ. וּכְשֵׁם שִׁבִּעַ֫רְנוּ הֶחָמֵץ מִבָּתֵּ֫ינוּ וּשְׂרַפְנ֫וּהוּ, כָּךְ תְּזַכֵּ֫נוּ לְבַעֵר הַיֵּ֫צֶר הָרָע מִקִּרְבֵּ֫נוּ תָּמִיד כָּל־יְמֵי חַיֵּ֫ינוּ, וּתְזַכֵּ֫נוּ לִדָּבֵק בְּיֵ֫צֶר הַטּוֹב וּבְתוֹרָתְךָ וְיִרְאָתְךָ וְאַהֲבָתְךָ תָּמִיד, אָ֫נוּ וְזַרְעֵ֫נוּ וְזֶ֫רַע זַרְעֵ֫נוּ, כֵּן יְהִי רָצוֹן.‏

סדר עירוב תשבילין

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁ֫נוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּ֫נוּ עַל־מִצְוַת עֵרוּב.‏

בְּדֵין עֵרוּבָא יְהֵא שְׁרֵא לַ֫נָא לַאֲפוֹיֵי וּלְבַשּׁוֹלֵי וּלְאַטְמוֹנֵי וּלְאַדְלוֹקֵי שְׁרָגָא וּלְתַקָּנָא וּלְמִשְׁחַט וּלְמִעְבַּד כָּל־צָרְכַּ֫נָא מִיּוֹמָא טָבָא לְשַׁבְּתָא.‏

בָּעֵרוּב הַזֶּה יְהֵא מֻתָּר לָ֫נוּ לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל וּלְהַטְמִין וּלְהַדְלִיק נֵר וּלְהָכִין וְלִשְׁחֹט וְלַעֲשׂוֹת כָּל־צָרְכֵּ֫נוּ מִיּוֹם־טוֹב לַשַּׁבָּת.‏

סדר אפיית המצות

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁ֫נוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּ֫נוּ לְהַפְרִישׁ חַלָּה (יש מוסיפין: מִן־הָעִסָּה). ‏

ומכריז: הֲרֵי זוֹ חַלָּה.

אמירת סדר הקרבת קרבן פסח

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אַתָּה צִוִּיתָ֫נוּ לְהַקְרִיב קָרְבַּן הַפֶּ֫סַח בְּמוֹעֲדוֹ, בְּאַרְבָּעָה־עָשָׂר לַחֹ֫דֶשׁ הַזֶּה, וְלִהְיוֹת כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָם וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָם קוֹרִין אֶת־הַהַלֵּל. וְעַתָּה בַּעֲוֹנוֹתֵ֫ינוּ חָרֵב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבָטֵל קָרְבַּן הַפֶּ֫סַח. וְאֵין לָ֫נוּ לֹא כֹהֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ וְלֹא לֵוִי בְּדוּכָנוֹ וְלֹא יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדוֹ, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵ֫ינוּ. לָכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶ֫יךָ יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵ֫ינוּ, שֶׁיִּהְיֶה שִׂ֫יחַ שִׂפְתוֹתֵ֫ינוּ חָשׁוּב לְפָנֶ֫יךָ כְּאִלּוּ הִקְרַ֫בְנוּ אֶת־הַפֶּ֫סַח בְּמוֹעֲדוֹ וְעָמַ֫דְנוּ עַל־מַעֲמָדוֹ וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בְּשִׁיר וְהַלֵּל וְהוֹדוֹת לַיהוה. וְכוֹנֵן בֵּית מִקְדָּשְׁךָ עַל־מְכוֹנוֹ, וְנַקְרִיב לְפָנֶ֫יךָ אֶת־הַפֶּ֫סַח בְּמוֹעֲדוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַ֫בְתָּ עָלֵ֫ינוּ בְּתוֹרָתֶ֫ךָ עַל־יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּ֫ךָ כָּאָמוּר:‏

וַיֹּ֤אמֶר יהוה֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֔ן בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃ הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה׃ דַּבְּר֗וּ אֶֽל־כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר בֶּעָשֹׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְיִקְח֣וּ לָהֶ֗ם אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵית־אָבֹ֖ת שֶׂ֥ה לַבָּֽיִת׃ וְאִם־יִמְעַ֣ט הַבַּ֮יִת֮ מִֽהְי֣וֹת מִשֶּׂה֒ וְלָקַ֣ח ה֗וּא וּשְׁכֵנ֛וֹ הַקָּרֹ֥ב אֶל־בֵּית֖וֹ בְּמִכְסַ֣ת נְפָשֹׁ֑ת אִ֚ישׁ לְפִ֣י אָכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ עַל־הַשֶּֽׂה׃ שֶׂ֥ה תָמִ֛ים זָכָ֥ר בֶּן־שָׁנָ֖ה יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם מִן־הַכְּבָשִׂ֥ים וּמִן־הָעִזִּ֖ים תִּקָּֽחוּ׃ וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ לְמִשְׁמֶ֔רֶת עַ֣ד אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְשָׁחֲט֣וּ אֹת֗וֹ כֹּ֛ל קְהַ֥ל עֲדַֽת־יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם׃ וְלָֽקְחוּ֙ מִן־הַדָּ֔ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־שְׁתֵּ֥י הַמְּזוּזֹ֖ת וְעַל־הַמַּשְׁק֑וֹף עַ֚ל הַבָּ֣תִּ֔ים אֲשֶׁר־יֹאכְל֥וּ אֹת֖וֹ בָּהֶֽם׃ וְאָכְל֥וּ אֶת־הַבָּשָׂ֖ר בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּ֑ה צְלִי־אֵ֣שׁ וּמַצּ֔וֹת עַל־מְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ׃ אַל־תֹּאכְל֤וּ מִמֶּ֨נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם־צְלִי־אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל־כְּרָעָ֖יו וְעַל־קִרְבּֽוֹ׃ וְלֹא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר וְהַנֹּתָ֥ר מִמֶּ֛נּוּ עַד־בֹּ֖קֶר בָּאֵ֥שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ׃ וְכָ֮כָה֮ תֹּאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מָתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן פֶּ֥סַח ה֖וּא לַֽיהוֽה׃

בְּשָׁלשׁ כִּתּוֹת הַפֶּ֫סַח נִשְׁחָט, וְאֵין כַּת פְּחוּתָה מִשְּׁלֹשִׁים אֲנָשִׁים. נִכְנְסָה כַּת אַחַת, נִתְמַלְּאָה הָעֲזָרָה, נוֹעֲלִין אוֹתָהּ. וּבְעוֹד שֶׁהֵן שׁוֹחֲטִין וּמַקְרִיבִין, הַלְוִיִּם קוֹרְאִין אֶת־הַהַלֵּל. אִם גָּמְרוּ קֹ֫דֶם שֶׁיַּקְרִ֫יבוּ כֻּלָּם, שָׁנוּ. אִם שָׁנוּ, שִׁלֵּ֫שׁוּ. עַל כָּל־קְרִיאָה תָּקְעוּ וְהֵרִ֫יעוּ וְתָקָ֫עוּ. גָּמְרָה כַּת אַחַת לְהַקְרִיב, פּוֹתְחִין הָעֲזָרָה, יָצְתָה כַּת רִאשׁוֹנָה; נִכְנְסָה כַּת שְׁנִיָּה, נָעֲלוּ דַּלְתוֹת הָעֲזָרָה. גָּמְרָה, יָצְאָה שְׁנִיָּה, נִכְנְסָה שְׁלִישִׁית. כְּמַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹנָה כָּךְ מַעֲשֵׂה הַשְּׁנִיָּה וְהַשְּׁלִישִׁית.‏

אגרת הגאון הקדוש ר’ שמשון מאוסטרופוליה זצ”ל

נהרג על קידוש השם בשנת ת”ח, בעמדו בבית הכנסת מעוטף בטלית ובתפלין (—שם הגדולים לחיד”א)

והנה הוא נמצא בהרבה נוסחאות, הן בכתבי יד וכן בדפוסים רבים של ההגדה, וכל אחד שונה מחברו, במקצת או במרובה. ואף הנוסח בספר “ליקוטי שושנים” (אנתולוגיה של מאמרי ר’ שמשון, מודפס ע”י בן אחותו) שונה מן האחרים. והצגנו פה נוסח הגדת “מר דרור” (ווארשא תרס”ה), מפני בהירות לשונו (ופיענחנו את ראשי התיבות), והוספנו הקטע האחרון (“אחרי זאת הודיע”) מן ההגדה “גבורות ישראל וכנסת ישראל” (ווארשא תר”ס).‏

הִנֵּה כְּבָר הִשְׁמַעְתִּ֫יךָ שֶׁפַּרְעֹה נִלְקָה בְּעֶ֫שֶׂר מַכּוֹת בְּמִצְרַ֫יִם, עַל־יְדֵי שְׁלֹ֫שֶׁת אֲלָפִים וְר”פ מַלְאֲכֵי חַבָּלָה הַמְמֻנִּים, הַמְסַבְּבִים בִּשְׁלֹשָׁה רְקִיעִים שֶׁל טֻמְאָה. הָאֶחָד נִקְרָא שרע. וְהַשֵּׁנִי נִקְרָא תמוך. וְהַשְּׁלִישִׁי נִקְרָא בישהא. וַעֲלֵיהֶם הַשַּׂר הַנִּקְרָא דלפקט. וַעֲלֵיהֶם וְעַל־כֻּלָּם הַשַּׂר הַנִּקְרָא תקא. בְּרֵאשִׁית. חָסֵר מִן־הַשְּׁלִישִׁית עֲשָׂרָה וְחָסֵר מִן־הָרְבִיעִית שִׁשָּׁה וְחָסֵר מִן־הַתְּשִׁיעִית שִׁשָּׁה, כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְהִנֵּה מַה שֶּׁמָּצִ֫ינוּ שֶׁבְּמִצְרַ֫יִם לָקוּ עֶ֫שֶׂר מַכּוֹת וְעַל־הַיָּם חֲמִשִּׁים מַכּוֹת מִצַּד הַשֵּׁם שפו שֶׁבּוֹ אָחַז דָּוִד בֶּן־יִשַׁי, וְהַשֵּׁם אָמַר וְהִכָּה. וּמִצַּד הַשֵּׁם תקל לָקוּ בְמִצְרַ֫יִם אַרְבָּעִים מַכּוֹת וְעַל־הַיָּם מָאתַ֫יִם מַכּוֹת, וְהַשֵּׁם אָמַר וְהִכָּה. וּמִצַּד הַשֵּׁם שצה לָקוּ הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַ֫יִם חֲמִשִּׁים מַכּוֹת וְעַל־הַיָּם מָאתַ֫יִם וַחֲמִשִּׁים מַכּוֹת, וְהַשֵּׁם אָמַר וְהִכָּה. וּבְמַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַכֶּה בוֹ, מְרַפֵּא בוֹ הַגָּלוּת, וּמַה פָּשְׁעוּ וּמֶה חָטְאוּ וּמָה הַמַּ֫עַל אֲשֶׁר מָעֲלוּ אֲבוֹתֵ֫ינוּ לִהְיוֹת בְּכוּר הַבַּרְזֶל עַד־שֶׁנִּגְאֲלוּ בְּשֵׁמוֹת הַלָּ֫לוּ דעב צדא כשחב וכו’, עַיֵּין שָׁם.‏

סדר הדלקת נרות

אמירת סדר קצירת העומר (לליל שני)‏

תחינה לבעל הבית לפני הסדר

רבונו של עולם, אתה יודע כי בשר אנחנו ואין בנו ולא בשום בריה כח להשיג מעלתך וגדולתך כדבר האמור: גדול אדונינו ורב כח לתבונתו אין מספר. גם אם היינו משכילים בכל חכמה ובצירוף שמותיך הקדושים וכוונת כל ברכה וברכה ומצוה בפני עצמה ובכל הייחודים וזיווגי מדות הקדושות העליונות הראויות לבוא על ידיהם, וכל שכן כי בשר אנחנו ולא בינת אדם לנו ואין אתנו יודע עד מה. לכן יהי רצון מלפניך אלהינו ואלהי אבותינו שיהא חשוב ומרוצה לפניך כל מצוה ומצוה הנעשות על ידינו עתה לפניך הן במצות ארבע כוסות, הן במצות טיבולים ובמצות סיפור יציאת מצרים, הן במצות אכילת מצה ומרור וחרוסת ואפיקומן, מעשה ידינו כוננה עלינו כאלו נכוין בכל צירופי שמות הקדושים העולים מתוכם ובכל הייחודים וזיווגי סודות הקדושות העליונות וגידולי גידוליהן הראויות לבוא על ידיהם ותצרף מחשבתנו לטובה דרך כלל למעשה פרטיוּת לכל המצוות אשר יעשו על ידינו בלילה הזה ויעלו לפניך עם שאר מעשה המצוות האלה הנעשות על ידי בניך היודעים והמכונים כל הכונות הראויות לתת לכל מצוה ומצוה מאלה. ואולם אנחנו עושים אלה המצוות לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחדא שם י”ה בו”ה ביחודא שלים בשם כל ישראל לתקן את שרשם במקום עליון בשיעור קומה בכל פרטיהם ותיקוניהם ודקדוקיהן לעשות את כונת יוצרנו אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות המצוות האלה לתת נחת רוח לפניו ולגרום שפע ברכה רבה בכל העולמות ולהביא על ידי מעשה או כלי הדיבור אשר נעשה בו המעשה כלי . ובמעשה עצמו להביא אל הקודש פנימה ובדיבור להביא המאור הגדול להיות חופף עליהם מלמעלה ובכח סגולת אלה המצוות יתוקנו כל הנצוצות שנפלו על ידינו תוך הקליפות ולתקן בכל תרי”ג מצוות הנכללות בכל מצוה ומצוה מאלו ולגרום זיווג בארבע אותיות השם הקדוש ולזכך נפשנו רוחנו ונשמתנו להיות ראויות לעורר מיִין תתאין על ידי מעשה המצוות הנעשות בלילה הזה ותעלה לרצון לעורר אהבת דודים אמן סלה.‏

לֵילְיָא קַדְמָיָא כֵּד אִתְגְּלִי יהוה עַל־עָלְמָא לְמִבְרֵא יָתֵיהּ, הֲוָה עָלְמָא תֹּ֫הוּ וָבֹ֫הוּ וַחֲשׁוֹכָא פְּרִיס עַל־אַפֵּי תְהוֹמָא, וּמֵמְרֵיהּ דַּיהוה הֲוָה נְהוֹרָא, וּנְהַר– וּקְרָא יָתֵיהּ לֵילָא קַדְמָיָא.‏

הוּא לֵילֵי פִסְחָא לִשְׁמָה דַיהוה, לֵילֵי נְטִיר וּמְזֻומָּן הוּא לְפֻורְקָן לְכָל־יִשְׂרָאֵל לְדָרֵיהוֹן

קַדֵּשׁ וּרְחַץ / כַּרְפַּס יַ֫חַץ
מַגִּיד רַחְצָה / מוֹצִיא מַצָּה.
מָרוֹר כּוֹרֵךְ / שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ
צָפוּן בָּרֵךְ / הַלֵּל נִרְצָה.

יש אומרים הנוסח הפשוט שנמצא כאן, ויש (התימנים במיוחד, אבל גם כמה מעדות הספרדים שבמזרח ובג’רבא) אומרים הנוסח המורחב, למטה.

בליל שבת מתחילין “יום הששי, ויכלו”:

(יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּ֛וּ הַשָּׁמַ֥יִם וְהָאָ֖רֶץ וְכָל־צְבָאָֽם׃ וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מִכָּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכָּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת:)

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְֿרִי הַגָּ֫פֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּחַר בָּ֫נוּ מִכָּל־עָם וְרוֹמֲמָ֫נוּ מִכָּל־לָשׁוֹן וְקִדְּשָׁ֫נוּ בְּמִצְוֺתָיו. וַתִּ֫תֶּן לָ֫נוּ יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ בְּאַהֲבָה (שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ)מֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת־יוֹם (הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת-יוֹם) חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה זְמַן חֵרוּתֵ֫נוּ, (בְּאַהֲבָה) מִקְרָא קֹ֫דֶשׁ, זֵ֫כֶר לִיצִיאַת מִצְרָ֫יִם. כִּי בָ֫נוּ בָחַ֫רְתָּ וְאוֹתָ֫נוּ קִדַּ֫שְׁתָּ מִכָּל־הָעַמִּים, (וְשַׁבָּת) וּמֹעֲדֵי קָדְשְׁךָ (בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּ֫נוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יהוה מְקַדֵּשׁ (הַשַּׁבָּת וְ)יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

לפי ר’ גרשם מאור הגולה, מברכין כאן בא”י אמ”ה בורא מיני בשמים, ומריחין בבשמים. אבל לפי רש”י, אין לעשות כן במוצ”ש שחל להיות ביו”ט. ונהגו העולם כרש”י.

(בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ.

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹ֫דֶשׁ לְחֹל, בֵּין אוֹר לְח֫שֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁ֫שֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם־טוֹב הִבְדַּ֫לְתָּ, וְאֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁ֫שֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַּ֫שְׁתָּ. הִבְדַּ֫לְתָּ וְקִדַּ֫שְׁתָּ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יהוה הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹ֫דֶשׁ לְקֹ֫דֶשׁ.)

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם
שֶׁהֶחֱיָ֫נוּ וְקִיְּמָ֫נוּ וְהִגִּיעָ֫נוּ לַזְּמָן הַזֶּה.

שאומרים אותו התימנים ומקצת עדות הספרדים בליל הסדר, והוא מוזכר כבר בסידור רס”ג כהרחבה לליל הסדר. ובמנהג ארם-צובה העתיק, היו אומרים אותו בכל ליל יום טוב.
בערב שבת מתחילין “יום הששי, ויכלו”

(יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּ֛וּ הַשָּׁמַ֥יִם וְהָאָ֖רֶץ וְכָל־צְבָאָֽם׃ וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מִכָּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכָּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת:)

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְֿרִי הַגָּ֫פֶן.*

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁ֫נוּ מִכָּל־עָם, וְרוֹמֲמָ֫נוּ מִכָּל־לָשׁוֹן, בָּחַר בָּ֫נוּ וַיְגַדְּלֵ֫נוּ, רָצָה בָ֫נוּ וַיְפָאֲרֵ֫נוּ.

(בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ.

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹ֫דֶשׁ לְחֹל, בֵּין אוֹר לְח֫שֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁ֫שֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם־טוֹב הִבְדַּ֫לְתָּ, וְאֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁ֫שֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַּ֫שְׁתָּ. הִבְדַּ֫לְתָּ וְקִדַּ֫שְׁתָּ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יהוה הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹ֫דֶשׁ לְקֹ֫דֶשׁ.)

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁ֫נוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּ֫נוּ עַל־נְטִילַת יָדָ֫יִם.

ומטבילין את הירק.

ומברכים:
בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְֿרִי הָאֲדָמָה.
ואוכלים.

(בנוסח הספרדים והתימנים מתחילים: בִּבְהִילוּ יָצָ֫אנוּ מִמִּצְרָ֫יִם.)

הָא (נוסח אחר: כְּהָא) לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכַ֫לוּ אֲבָהָתַ֫נָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָ֫יִם. כָּל־דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוּל, כָּל־דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הָשַׁתָּא הָ֫כָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.

שֶׁבְּכָל־הַלֵּילוֹת אָ֫נוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּ֫יְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה;

שֶׁבְּכָל־הַלֵּילוֹת אָ֫נוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּ֫יְלָה הַזֶּה מָרוֹר;

שֶׁבְּכָל־הַלֵּילוֹת אָ֫נוּ מַטְבִּילִין פַּ֫עַם אַחַת (נוסח בבל, על-פי תיקונו של רבא: אֵין אָ֫נוּ מַטְבִּילִין אֲפִלּוּ פַּ֫עַם אַחַת), הַלַּ֫יְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים;

(אם אוכלין קרבן פסח, מוסיפין: שֶׁבְּכָל־הַלֵּילוֹת אָ֫נוּ אוֹכְלִים בָּשָׂר צָלִי שָׁלוּק וּמְבֻשָּׁל, הַלַּ֫יְלָה הַזֶּה צָלִי;)

שֶׁבְּכָל־הַלֵּילוֹת אָ֫נוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין, הַלַּ֫יְלָה הַזֶּה כֻּלָּ֫נוּ מְסֻבִּין?

עֲבָדִים הָיִ֫ינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָ֫יִם, וַיּוֹצִיאֵ֫נוּ יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְר֫וֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־אֲבוֹתֵ֫ינוּ מִמִּצְרָ֫יִם, הֲרֵי אָ֫נוּ וּבָנֵ֫ינוּ וּבְנֵי בָנֵ֫ינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִ֫ינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָ֫יִם. וַאֲפִלּוּ כֻּלָּ֫נוּ חֲכָמִים, כֻּלָּ֫נוּ נְבוֹנִים, כֻּלָּ֫נוּ זְקֵנִים, כֻּלָּ֫נוּ יוֹדְעִים אֶת־הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵ֫ינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרָ֫יִם. וְכָל־הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַ֫יִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.

יְמֵי חַיֶּ֫יךָ – הַיָּמִים.
כֹּל יְמֵי חַיֶּ֫יךָ – הַלֵּילוֹת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

יְמֵי חַיֶּ֫יךָ – הָעוֹלָם הַזֶּה,
כֹּל יְמֵי חַיֶּ֫יךָ – לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁ֫יחַ.

חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מָ֣ה הָעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יהו֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם׃ (דברים ו:כ)
וְאַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּ֫סַח אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּ֫סַח אֲפִיק֫וֹמֶן.

רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָ֛ה הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את לָכֶֽם׃

לָכֶם – וְלֹא לוֹ.

וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת־עַצְמוֹ מִן־הַכְּלָל כָּפַר בָּעִקָּר.* וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת־שִׁנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה יהוה֙ לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם׃ (שמות יג:ח)

לִי – וְלֹא לוֹ.

אִלּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.

תָּם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה־זֹּ֑את וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֔יו בְּחֹ֣זֶק יָ֗ד הוֹצִיאָ֧נוּ יהו֛ה מִמִּצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃ (שמות יג:יד)

וְשֶׁאֵינוֹ (נוסח תימן: וּשְׁאֵינוּ) יוֹדֵ֫עַ לִשְׁאַל, אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר בַּעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה יהוה֙ לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם׃
(שמות יג:ח)

יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹ֫דֶשׁ?

תַּלְמוּד לוֹמַר – בַּיוֹם הַהוּא.

אִי בַּיוֹם הַהוּא, יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם?

תַּלְמוּד לוֹמַר – בַּעֲבוּר זֶה.

“בַּעֲבוּר זֶה” לֹא אָמַ֫רְתִּי אֶ֫לָּא בְּשָׁעָה
שֶׁיֵּשׁ (כשאוכלים קרבן פסח מוסיפים: פֶּ֫סַח) מַצָּה וּמָרוֹר
מֻנָּחִים לְפָנֶ֫יךָ.

כולם: קוּמָה יהוה וְיָפֻ֫צוּ אֹיְבֶ֫יךָ וְיָנֻ֫סוּ מְשַׂנְאֶ֫יךָ מִפָּנֶ֫יךָ.

בעל הבית: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יהוה מִירוּשָׁלָ֫ ִם.

כולם: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ.

בעל הבית: גַּדְּלוּ לַיהוה אִתִּי וּנְרוֹמֲמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו.

כולם: לְךָ יהוה הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶ֫רֶת וְהַנֵּ֫צַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַ֫יִם וּבָאָ֫רֶץ, לְךָ יהוה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ.

בעל הבית: רוֹמֲמוּ יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא.

כולם: רוֹמֲמוּ יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־כָּל־הָעָ֗ם כֹּה־אָמַ֣ר יהוה֮ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ בְּעֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר יָשְׁב֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מֵֽעוֹלָ֔ם תֶּ֛רַח אֲבִ֥י אַבְרָהָ֖ם וַאֲבִ֣י נָח֑וֹר וַיַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃ וָ֠אֶקַּ֠ח אֶת־אֲבִיכֶ֤ם אֶת־אַבְרָהָם֙ מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר וָאוֹלֵ֥ךְ אֹת֖וֹ בְּכָל־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וָֽאַרְבֶּה֙ (כתיב: וארב) אֶת־זַרְע֔וֹ וָאֶתֶּן־ל֖וֹ אֶת־יִצְחָֽק׃ וָאֶתֵּ֣ן לְיִצְחָ֔ק אֶֽת־יַעֲקֹ֖ב וְאֶת־עֵשָׂ֑ו וָאֶתֵּ֨ן לְעֵשָׂ֜ו אֶת־הַ֤ר שֵׂעִיר֙ לָרֶ֣שֶׁת אוֹת֔וֹ וְיַעֲקֹ֥ב וּבָנָ֖יו יָרְד֥וּ מִצְרָֽיִם׃
(יהושע כד:ב-ד)

אֲמַר לֵיהּ: מָה אַתְּ מַפְלֶה בִי – וְיָדְעוּן אִנּוּן?!

אֲמַר לֵיהּ: לֹא יִשְׁמְעוּ אָזְנֶ֫יךָ מַה פִּ֫יךָ מְדַבֵּר!
נַסְתֵּיהּ וּמַסְרֵיהּ לְנִמְרֹד.

אֲמַר לֵיהּ: נִסְגּוּד לְנוּרָא.
אֲמַר לֵיהּ: נִסְגּוּד לְמַיָּא דְּמַטְּפִין לְנוּרָא.
אֲמַר לֵיהּ: וְנִסְגּוּד לְמַיָּא.
אֲמַר לֵיהּ: נִסְגּוּד לַעֲנָנָא דְּטָעֵן מַיָּא.
אֲמַר לֵיהּ: וְנִסְגּוּד לַעֲנָנָא.
אֲמַר לֵיהּ: נִסְגּוּד לְרוּחָא דִּמְבַדַּר עֲנָנָא.
אֲמַר לֵיהּ: וְנִסְגּוּד לְרוּחָא.
אֲמַר לֵיהּ: נִסְגּוּד לְבַר־נָשָׁה דְּסָבֵל לְרוּחָא.

אֲמַר לֵיהּ: מִלִּין אַתְּ מִשְׁתְּעֵי; אֲנִי אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה אֶ֫לָּא לָאוּר. הֲרֵ֫י אֲנִי מַשְׁלִיכָךְ בְּתוֹכוֹ, וְיָבוֹא אֱל֫וֹהַּ שֶׁאַתְּ מִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וְיַצִּיל אוֹתָךְ מִמֶּ֫נּוּ.

בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא.

(ועונים: בָּרוּךְ הוּא.)

אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה וַיָּ֥גָר שָׁ֖ם בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט וַיְהִי־שָׁ֕ם לְג֥וֹי גָּד֖וֹל עָצ֥וּם וָרָֽב׃ (דברים כו:ה)

וזה מה שכתוב ביחזקאל, ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך כו’, רוצה לומר כי סיבת היותך מתבוססת בעבודות קשות, בחומר ובלבנים, הוא בסיבת דמיך, רוצה לומר: כי בסיבת אלו העשרה דמים, שהם המאירים ומתפשטים בזעיר-אנפין. […] ולתקן ענין זה, לכן ואומר לך בדמיך חיי, רוצה לומר: כי תמורת אלו הדמים, אשר בסיבתם נשתעבדה, ימשכו לך חיים העליונים. […]ולסיבה זו תיקנו המסדרים ההגדה, פסוק זה באמצע סדר הגדה ליל פסח.

וַיּוֹצִאֵ֤נוּ יהוה֙ מִמִּצְרַ֔יִם בְּיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֔ה וּבְמֹרָ֖א גָּדֹ֑ל וּבְאֹת֖וֹת וּבְמֹפְתִֽים׃

וְעָבַרְתִּי בְאֶֽרֶץ־מִצְרַ֫יִם בַּלַּ֫יְלָה הַזֶּה – אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ
וְהִכֵּיתִי כָל־בְכוֹר בְּאֶ֫רֶץ מִצְרַ֫יִם – אֲנִי וְלֹא שָׂרָף
וּבְכָל־אֱלֹהֵי מִצְרַ֫יִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים – אֲנִי וְלֹא הַשָּׁלִ֫יחַ
אֲנִי יהוה – אֲנִי הוּא וְלֹא אַחֵר.

דָּם
צְפַרְדֵּ֫עַ
כִּנִּים
עָרֹב
דֶּ֫בֶר
שְׁחִין
בָּרָד
אַרְבֶּה
חֹ֫שֶׁךְ
מַכַּת בְּכוֹרוֹת

דְּצַ”ךְ
עֲדַ”שׁ
בְּאַחַ”ב

כולם: הוֹדוֹ עַל־אֶ֫רֶץ וְשָׁמָ֫יִם. וַיָּ֫רֶם קֶ֫רֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל־חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם־קְרֹבוֹ הַלֲלוּ־יָהּ.

לְדָוִד מִזְמוֹר, לַיהוה הָאָ֫רֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְישְׁבֵי בָהּ. כִּי־הוּא עַל־יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל־נְהָרוֹת יְכוֹנֲנֶ֫הָ. מִי־יַעֲלֶה בְהַר־יהוה וּמִי־יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ. נְקִי כַפַּ֫יִם וּבַר־לֵבָב אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יהוה וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ. זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁו מְבַקְשֵׁי פָנֶ֫יךָ יַעֲקֹב סֶ֫לָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶ֫לֶךְ הַכָּבוֹד. מִי זֶה מֶ֫לֶךְ הַכָּבוֹד יהוה עִזּוּז וְגִבּוֹר יהוה גִּבּוֹר מִלְחָמָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶ֫לֶךְ הַכָּבוֹד. מִי הוּא זֶה מֶ֫לֶךְ הַכָּבוֹד יהוה צְבָאוֹת הוּא מֶ֫לֶךְ הַכָּבוֹד סֶ֫לָה.

וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יהו֑ה וַיַּֽאֲמִ֨ינוּ֙ בַּֽיהו֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ׃

– כַּמָּה לָקוּ בָאֶצְבַּע? עֶ֫שֶׂר מַכּוֹת. אֱמֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַ֫יִם לָקוּ עֶ֫שֶׂר מַכּוֹת וְעַל־הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.

אִלּוּ הוֹצִיאָ֫נוּ מִמִּצְרַ֫יִם וְלֹא עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים דַּיֵּ֫נוּ
אִלּוּ עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים וְלֹא עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם דַּיֵּ֫נוּ
אִלּוּ עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא הָרַג אֶת־בְּכוֹרֵיהֶם דַּיֵּ֫נוּ
אִלּוּ הָרַג אֶת־בְּכוֹרֵיהֶם וְלֹא נָתַן לָ֫נוּ אֶת־מָמוֹנָם דַּיֵּ֫נוּ

וּמְנַ֫יִן שֶׁנָּתַן לָ֫נוּ אֶת־מָמוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּשְׁאִלוּם, וַיְנַצְּלוּ אֶת־מִצְרָ֫יִם. עֲשָׂא֫וּהָ כִּמְצוּלָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים; דָּבָר אַחֵר, עֲשָׂא֫וּהָ כִּמְצוּדָה זוֹ שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן. לָמָּה מְחַבֵּב הַכָּתוּב אֶת־בִּזַּת הַיָּם יוֹתֵר מִבִּזַּת מִצְרָ֫יִם? אֶ֫לָּא מַה שֶּׁהָיָה בַּבָּתִּים נָטְלוּ בְּמִצְרַ֫יִם, וּמַה שֶּׁהָיָה בְּבָתֵּי תֵסַוְרָאוֹת נָטְלוּ עַל־הַיָּם.

שֶׁהוֹצִיאָ֫נוּ מִמִּצְרַ֫ים / וְעָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים
וְעָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם / וְהָרַג אֶת־בְּכוֹרֵיהֶם
וְנָתַן לָ֫נוּ אֶת־מָמוֹנָם / וְקָרַע לָ֫נוּ אֶת־הַיָּם
וְהֶעֱבִירָ֫נוּ בְּתוֹכוֹ בֶחָרָבָה / וְשִׁקַּע צָרֵ֫ינוּ בְּתוֹכוֹ
וְסִפֵּק צָרְכֵּ֫נוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה / וְהֶאֱכִילָ֫נוּ אֶת־הַמָּן
וְנָתַן לָ֫נוּ אֶת־הַשַּׁבָּת / וְקֵרְבָ֫נוּ לִפְנֵי הַר סִינַי
וְנָתַן לָ֫נוּ אֶת־הַתּוֹרָה / וְהִכְנִיסָ֫נוּ לְאֶ֫רֶץ יִשְׂרָאֵל
(האיטלקים מוסיפין: וּבָנָה לָ֫נוּ אֶת־בֵּית הַמִּקְדָּשׁ) / וּבָנָה לָ֫נוּ אֶת־בֵּית הַבְּחִירָה
לְכַפֵּר עַל כָּל־עֲוֹנוֹתֵ֫ינוּ.

(ואם אוכלין קרבן פסח, אומרין: פֶּ֫סַח זֶה שֶׁאָ֫נוּ אוֹכְלִים עַל־שׁוּם מָה?)

עַל־שׁוּם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל־בָּתֵּי אֲבוֹתֵ֫ינוּ בְּמִצְרַ֫יִם, שֶׁנֶּאֱמַר:

וַאֲמַרְתֶּ֡ם זֶבַח־פֶּ֨סַח ה֜וּא לַיהו֗ה אֲשֶׁ֣ר פָּ֠סַ֠ח עַל־בָּתֵּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּמִצְרַ֔יִם בְּנָגְפּ֥וֹ אֶת־מִצְרַ֖יִם וְאֶת־בָּתֵּ֣ינוּ הִצִּ֑יל וַיִּקֹּ֥ד הָעָ֖ם וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃ (שמות יב:כז)

וַיֹּאפ֨וּ אֶת־הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּֽי־גֹרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם־צֵדָ֖ה לֹא־עָשׂ֥וּ לָהֶֽם׃ (שמות יב:לט)

וַיְמָרֲר֨וּ אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם בַּעֲבֹדָ֣ה קָשָׁ֗ה בְּחֹ֨מֶר֙ וּבִלְבֵנִ֔ים וּבְכָל־עֲבֹדָ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה אֵ֚ת כָּל־עֲבֹ֣דָתָ֔ם אֲשֶׁר־עָבְד֥וּ בָהֶ֖ם בְּפָֽרֶךְ׃ (שמות א:יג)

וְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר בַּעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה יהוה֙ לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם׃ (שמות יג:ח)

וְאוֹתָ֖נוּ הוֹצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֨עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֨נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֵֽינוּ׃ (דברים ו:כג)

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָ֫נוּ וְגָאַל אֶת־אֲבוֹתֵ֫ינוּ מִמִּצְרַ֫יִם, וְהִגִּיעָ֫נוּ הַלַּ֫יְלָה הַזֶּה לֶאֱכֹל בּוֹ (כשאוכלין קרבן פסח: פֶּ֫סַח) מַצָּה וּמָרוֹר.

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְֿרִי הַגָּ֫פֶן.

ושותין את הכוס

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁ֫נוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּ֫נוּ עַל־רְחִיצַת יָדָ֫יִם.

ונוטל את שתי המצות העליונות, השלמה והפרוסה, ומברך

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶ֫חֶם מִן־הָאָ֫רֶץ.

ובוצע על שתיהן ביחד, ואוכל ביחד כזית מכל אחת ואחת.

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁ֫נוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּ֫נוּ עַל־אֲכִילַת מָרוֹר.

אֲכִילַת בְּשַׂר־הַפֶּ֫סַח בְּלֵילֵי חֲמִשָּׁה־עָשָׂר שֶׁלְּחֹ֫דֶשׁ הָאָבִיב מִצְוַת עֲשֵׂה מִן־הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָכְל֥וּ אֶת־הַבָּשָׂ֖ר בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּ֑ה צְלִי־אֵ֣שׁ וּמַצּ֔וֹת עַל־מְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ׃
(שמות יב:ח)

זוֹהִי מִצְוַת אֲכִילַת הַפֶּ֫סַח. הָרַחֲמָן יְזַכֵּ֫נוּ לְאָכְלוֹ בְּעִיר קָדְשֵׁ֫נוּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵ֫ינוּ. וִיקֻיַּם בָּ֫נוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: כִּ֣י לֹ֤א בְחִפָּזוֹן֙ תֵּצֵ֔אוּ וּבִמְנוּסָ֖ה לֹ֣א תֵלֵכ֑וּן כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיכֶם֙ יהו֔ה וּמְאַסִּפְכֶ֖ם אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ישעיה נב:יב). כִּימֵי צֵאתֵ֫נוּ מֵאֶ֫רֶץ מִצְרַ֫יִם יַרְאֵ֫נוּ נִפְלָאוֹת, וּדְבַר אֱלֹהֵ֫ינוּ יָקוּם לְעוֹלָם, יְמִינוֹ רוֹמֵמָה עוֹשֵׂה נוֹרָאוֹת.

אִם הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה, שֶׁאֵין יוֹצְאִים יְדֵי קָרְבַּן־פֶּ֫סַח, וּמִמֵּילָא מַצָּה וַאֲפִיק֫וֹמֶן, לְאַחַר חֲצוֹת, יִהְיֶה כְּזַ֫יִת מַצָּה זֶה לַאֲפִיק֫וֹמֶן. וְאִם הֲלָכָה כְּרִבִּי עֲקִיבָא, וְאֶפְשָׁר לֶאֱכֹל הָאֲפִיק֫וֹמֶן גַּם לְאַחַר חֲצוֹת, הֲרֵי כְּזַ֫יִת מַצָּה זֶה הוּא מִכְּלַל הַסְּעוֹדָה.

יָחִיד וּמְיֻחָד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן.
וְכָל־פֶּה לְךָ יוֹדֶה וְכָל־גָּרוֹן יָרוֹן.
שָׂם לוֹ סְגֻלָּה חֲבַצֶּ֫לֶת הַשָּׁרוֹן.
פִּגֵּר אוֹיְבֶ֫יהָ בְּמִשְׁנֵה שִׁבָּרוֹן.
חֲצוֹת לַ֫יְלָה נִגְלָה לְגָאֳלָהּ בְּיִשְׁרוֹן.
זָ֫עוּ מִצְרִים וְנָ֫מוּ: צְאוּ בְּכִשְׁרוֹן.
נָאַם וְהוֹדָה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:
וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן.

גְּ֯אֻלַּת מִצְרַ֫יִם הֵאִ֫ירָה אֶת־הַלַּ֫יְלָה.
בְּ֯דִיצֵ֫נוּ בְאוֹרְךָ לְשַׁבְּחָה וּלְהַלֲלָה.
רְ֯צוּצֵי פְשָׁתוֹת שֶׁשַּׁלְהֵבָם כָּלָה.
יְ֯חֻדַּשׁ זִיוָם בְּעֵת הָאֲכִילָה*.
א֯וֹר נֵרוֹתֵ֫ינוּ יַנְהִירֵ֫נוּ בְהִלָּה.
לְ֯הוֹדוֹת לְךָ וּלְיַחֶדְךָ בְגִילָה.

תְּנִינַן: כְּתִיב “הַיּוֹם אַתֶּם יוֹצְאִים”, וּכְתִיב “הוֹצִיאֲךָ יהוה אֱלֹהֶ֫יךָ מִמִּצְרַ֫יִם לָ֫יְלָה”. אֶ֫לָּא תָּנָא: עִקָּרָא דְפֻרְקָנָא דְיִשְׂרָאֵל לָא הֲוָה אֶ֫לָּא לַ֫יְלָה, דְּלַ֫יְלָה שְׁרָא קִטְרִין וַעֲבַד נֻקְמִין וְיוֹמָא אַפֵּיק לוֹן בְּרֵישׁ גְּלֵי. הָדָא הוּא דִּכְתִיב: “יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל־מִצְרָ֫יִם”, וּכְתִיב: “וּמִצְרַ֫יִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יהוה בָּהֶם כָּל־בְּכוֹר” (במדבר לג:ג-ד), דָּא הוּא פִּרְסוּמֵי נִסָּא.

כָּל־מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי כָּרָאוּי לוֹ
כָּל־שׁוֹמֵר שַׁבָּת כַּדָּת מֵחַלְּלוֹ
שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאֹד עַל־פִּי פָעֳלוֹ אִישׁ עַל־מַחֲנֵ֫הוּ וְאִישׁ עַל־דִּגְלוֹ

(ונוהגין להוסיף:) יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַהֲבַת תָּמִים / יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים

מְנוּחָה וְשִׂמְחָה אוֹר לַיְּהוּדִים / יוֹם שַׁבָּתוֹן יוֹם מַחֲמַדִּים
שׁוֹמְרָיו וְזוֹכְרָיו הֵמָּה מְעִידִים / כִּי לְשִׁשָּׁה כֹּל בְּרוּאִים וְעוֹמְדִים

(נוסח מוגה ע”פ כ”י פרמא 1902-403)

מַה יְּדִידוּת מְנוּחָתֵךְ / אַתְּ שַׁבָּת הַמַּלְכָּה
בְּכֵן נָרוּץ לִקְרָאתֵךְ / בּ֫וֹאִי כַלָּה נְסוּכָה
לְבוּשׁ בִּגְדֵי חֲמוּדוֹת / לְהַדְלִיק נֵר בִּבְרָכָה
וַתֵּ֫כֶל כָּל־הָעֲבוֹדוֹת / לֹא תַעֲשׂוּ מְלָאכָה לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים/ בַּרְבּוּרִים וּשְׂלָו וְדָגִים

יום שבת קודש הוא

יוֹם שַׁבָּת קֹ֫דֶשׁ הוּא / אַשְׁרֵי הָאִישׁ שׁוֹמְרֵ֫הוּ / וְעַל־הַיַּ֫יִן זוֹכְרֵ֫הוּ
וְאַל יָשִׂים אֶל־לִבּוֹ / הַכִּיס רֵק וְאֵין בּוֹ
יִשְׂמַח וְיִרְוֶה / וְאִם לֹוֶה // הַצּוּר יִפְרַע אֶת־חוֹבוֹ

(ונוהגין לכפול: הִתְקוֹשֲׁשׁוּ / וְאַל תְּשַׁמְּשׁוּ // בְּנֵ֫זֶר שִׁיר שָׁפְרָה לִי)

בהרבה דפוסים נמצא הזמר הזה בהרכב אחר,בהשמטת כמה חרוזים ותוספת חרוזים זרים, כדי שתהיה החתימה “יצחק לוריא חזק” (אבל ברור שאינם מפרי עטו של האריז”ל.) ולאחרונה מצא א’ סרוסי הנוסח המקורי, שבאקרוסטיכון שלו חתום “יצחק סלמה חזן”. והנה הצגנו כאן הנוסח המקורי:

צִוִּ֫יתָ פִּקּוּדִים / בְּמַעֲמַד סִינַי
שַׁבָּת וּמוֹעֲדִים / לִשְׁמֹר בְּכָל־שָׁנַי
לַעֲרֹךְ לְפָנַי / מַשְׂאֵת וַאֲרוּחָה – שַׁבַּת מְנוּחָה יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה שַׁבַּת מְנוּחָה

יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא / אַנְתְּ מַלְכָּא מֶ֫לֶךְ מַלְכַיָּא
עוֹבָדֵי גִיבַרְתָּךְ וְתִמְהַיָּא / שְׁפַר קֳדָמַי לְהַחֲוַיָּא
יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא / אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶ֫לֶךְ מַלְכַיָּא

אפשר לשיר את הזמר הזה אפילו כשליל הסדר חל בחול, וכן איתא במחזור “קול אליהו” כמנהג הספרדים ועדות המזרח שבארץ ישראל.

צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַ֫לְנוּ / בָּרֲכוּ אֱמוּנָי
שָׂבַ֫עְנוּ וְהוֹתַ֫רְנוּ / כִּדְבַר יהוה

צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַ֫לְנוּ / בָּרֲכוּ אֱמוּנָי
שָׂבַ֫עְנוּ וְהוֹתַ֫רְנוּ / כִּדְבַר יהוה

צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַ֫לְנוּ / בָּרֲכוּ אֱמוּנָי
שָׂבַ֫עְנוּ וְהוֹתַ֫רְנוּ / כִּדְבַר יהוה

צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַ֫לְנוּ / בָּרֲכוּ אֱמוּנָי
שָׂבַ֫עְנוּ וְהוֹתַ֫רְנוּ / כִּדְבַר יהוה

זֵ֫כֶר לְקָרְבַּן פֶּ֫סַח (בדפוס ליוורנו נוספת המילה: אֲפִיק֫וֹמֶן) הַנֶּאֱכָל עַל־הַשָּׂבָע.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת:
בְּשׁוּב יהוה אֶת־שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִ֫ינוּ כְּחֹלְמִים.
אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּ֫ינוּ וּלְשׁוֹנֵ֫נוּ רִנָּה; אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יהוה לַעֲשׂוֹת עִם־אֵ֫לֶּה.
הִגְדִּיל יהוה לַעֲשׂוֹת עִמָּ֫נוּ הָיִ֫ינוּ שְׂמֵחִים.
שׁוּבָ֫ה יהוה אֶת־שְׁבִיתֵ֫נוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּ֫גֶב.
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹ֫רוּ.
הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ־הַזָּ֫רַע; בֹּא־יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם הַזָּן אֶת־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶ֫סֶד וּבְרַחֲמִים. הוּא נוֹתֵן לֶ֫חֶם לְכָל־בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָ֫נוּ וְאַל־יֶחְסַר לָ֫נוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הוּא זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וּמֵטִיב לַכֹּל וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל־בִּרְיוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא.

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה הַזָּן אֶת־הַכֹּל. (ועונים: אָמֵן)

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה עַל־הָאָ֫רֶץ וְעַל־הַמָּזוֹן. (ועונים: אָמֵן)

רַחֵם יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַ֫יִם עִירָךְ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ וְעַל הַבַּ֫יִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו.

נַחֲמֵ֫נוּ יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ בְּבִנְיַן יְרוּשָׁלַ֫יִם עִירָךְ וּבְצִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ וּבְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ וּבַבַּ֫יִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו.

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה בּוֹנֶה [בְּרַחֲמָיו] יְרוּשָׁלָ֫יִם. אָמֵן. (ועונים: אָמֵן)

וְהַרְאֵ֫נוּ יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ בְּנֶחָמוֹת צִיוֹן עִירֶ֫ךָ וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַ֫יִם עִיר קָדְשֶׁ֫ךָ כִּי אַתָּה הוּא בַּ֫עַל הַיְשׁוּעוֹת וּבַ֫עַל הַנֶּחָמוֹת. בָּרוּךְ אַתָּה יהוה מְנַחֵם צִיּוֹן וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָ֫יִם. אָמֵן. (ועונים: אָמֵן)

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת־ [אָבִי מוֹרִי / מוֹרֵ֫נוּ / (פלוני בן פלוני)] בַּ֫עַל הַבַּ֫יִת הַזֶּה, אוֹתוֹ (וְאֶת־בֵּיתוֹ וְאֶת־זַרְעוֹ) וְאֶת־כֹּל אֲשֶׁר לוֹ, יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יֵבֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא, וְיַצְלִ֫יחַ מְאֹד בְּכָל־מַעֲשָׂיו, וְיִהְיוּ נְכָסָיו מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר, וְאַל יִשְׁלֹט שָׂטָן בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו, וְְאַל יִזְדַּקַּק לְפָנָיו שׁוּם דְּבַר הִרְהוּר חֵטְא וַעֲבֵרָה וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרֲכוּ אֲבוֹתֵ֫ינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל, (יש מוסיפין: וְאִמּוֹתֵ֫ינוּ שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הֵיטִיב טוֹבַת טוֹב טוֹב), כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָ֫נוּ כֻּלָּ֫נוּ יַ֫חַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה, וְנֹאמַר, אָמֵן. (ועונים: אָמֵן)

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת־ [אִמִּי מוֹרָתִי / מוֹרָתֵ֫נוּ / (פלוני בת פלוני)] בַּעֲלַת הַבַּ֫יִת הַזֶּה, אוֹתָהּ (וְאֶת־בֵּיתָהּ וְאֶת־זַרְעָהּ) וְאֶת־כֹּל אֲשֶׁר לָהֶם, יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא תֵבֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא תִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא, וְתַצְלִ֫יחַ מְאֹד בְּכָל־מַעֲשֶׂ֫יהָ, וְיִהְיוּ נְכָסֶ֫יהָ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר, וְאַל יִשְׁלֹט שָׂטָן בְּמַעֲשֵׂה יָדֶ֫יהָ, וְאַל יִזְדַּקַּק לְפָנֶ֫יהָ שׁוּם דְּבַר הִרְהוּר חֵטְא וַעֲבֵרָה וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרֲכוּ אֲבוֹתֵ֫ינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל, (יש מוסיפין: וְאִמּוֹתֵ֫ינוּ שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הֵיטִיב טוֹבַת טוֹב טוֹב), כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָ֫נוּ כֻּלָּ֫נוּ יַ֫חַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה, וְנֹאמַר, אָמֵן. (ועונים: אָמֵן)

בשבת מוסיפין:
(הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵ֫נוּ יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַי הָעוֹלָמִים. [אָמֵן])

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵ֫ינוּ מֶ֫לֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ.

ושותים את הכוס השלישי בהסיבה.