![the Open Siddur Project [logo]](https://opensiddur.org/wp-content/uploads/2018/09/Open-Siddur-Project-Logo-2016.svg){kind=logo}
Contributor(s):
Shared on:
Categories:
Tags:| Source (Hebrew) | Translation (English) |
|---|---|
ראש השנה לבעלי־החיים – על מה ולמה? |
The New Year for Domesticated Animals (Rosh Hashanah Leba’alei Chaim)—what is it for, and why? |
מקורו של ראש השנה לבעלי־חיים הוא באותה משנה שבה המקור לט”ו בשבט: |
The source of the New Year for Domesticated Animals is in the same Mishna as the source for Tu BiSh’vat: |
“ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה; רבי אלעזר ורבי שמעון אומרין, באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים לשמיטים וליובלות, ולנטיעה ולירקות. באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי; בית הלל אומרין בחמישה עשר בו”. (משנה ראש השנה א, א). |
There are four new years: 1. On the first of Nisan, the new year for the kings and for the festivals; 2. On the first of Elul, the new year for the tithing of animals (Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon say, on the first of Tishrei); 3. On the first of Tishrei, the new year for years, for the Sabbatical years and for the Jubilee years and for the planting and for the vegetables; 4. On the first of Shevat, the new year for the trees, according to the words of the House of Shammai; The House of Hillel says, on the fifteenth thereof. (Mishna Rosh Hashana 1:1) |
המשנה קובעת את אל”ף באלול כראש השנה למעשר בהמה – תאריך טכני שנוגע למיסוי ולקרבנות – ממש כשם שט”ו בשבט, ראש השנה לאילן, עניינו המקורי הוא במסים ובמצוות הנוגעים לאילנות. בימינו התחדש ט”ו בשבט כיום מודעות סביבתי, המעלה על נס את חשיבותם של העצים ואת החשיבות שבנטיעתם ובהגנה עליהם ועל כדור הארץ. בדומה לכך, כונן אל”ף באלול מחדש כיום שיוקדש לבעלי־חיים: להוקרתם, לחיבור־מחודש אתם, להגנתם ולמודעות לגורלם. |
The Mishna sets the first of Elul as the new year for the tithing of animals—a date technically about taxation and sacrifices, much in the same way that Tu BiSh’vat, the new year for the trees, was originally about taxes and mitzvot related to trees. In our time, Tu BiSh’vat has been revived in the general consciousness as a day promoting the importance of trees: planting them, defending them, and caring for them along with the rest of the natural world. Similarly, we aim to revive the first of Elul as a day on which we sanctify domesticated animals, committing to honor them, to a renewed connection with them, to their defense, and to consciousness of their fates. |
הצורך ביום כזה הוא דוחק. העולם התעשייתי המודרני הרחיק אותנו מבעלי־חיים, במיוחד מה”בהמות” המשמשות בחקלאות. אבותינו לא היו מדמיינים ריחוק כזה מבעלי־חיים, אף לא את האכזריות הקשה בה אנו מתייחסים, בתעשיות שלנו, ליצירי האל שנפש חיה בהם. אין מתאים מאל”ף באלול ליום מודעות לבעלי־חיים: בפתח החודש שמוקדש לרחמים ולחשבון נפש. |
There is a pressing need for this today. The modern industrial world has distanced us from animals, particularly from the “behemot,” domesticated animals, used in agriculture. Our ancestors could not imagine being distanced from animals in this way, nor could they imagine the great pain that we inflict, through our actions, on these creations of God that contain living souls within them. There is no more fitting day than the first of Elul to be conscious of animals: it is the beginning of the month which is set aside for our own requests for mercy and soul-searching leading up to the High Holy Days. |
אל”ף באלול צוין מחדש לראשונה בשנת תשע”ב, ובשנת תשע”ג זהו כבר המשך של מסורת. |
The first of Elul was commemorated anew for the first time in 5772 (2012), and now in 5773 (2013) already has the beginnings of a tradition. |
צלחת הסדר |
The Seder Plate |
על צלחת הסדר בחרנו להניח מוצרים מהצומח, המדמים מוצרים אשר על־פי רוב מקורם בתעשיות המזון מהחי. |
We have chosen to put plant-based products on our Seder plate that are similar to products usually sourced from living animals. |
מוצרים אלו באים להזכיר לנו את הניצול של בעלי־חיים בידיהם של בני־אדם. מקבילות הבשר באות להזכיר לנו את העופות ואת בני הבקר והצאן שנכלאים ונשחטים עבור בשרם. המיונז הצמחי בא להזכיר לנו את התרנגולות בלולים של תעשיית הביצים. הגבינה הצמחית באה להזכיר לנו את הפרות בתעשיית החלב. |
These products remind us of the exploitation of animals at human hands. The meat substitute reminds us of the fowl, cattle, and sheep that are eaten and slaughtered for their meat. The vegan mayonnaise reminds us of the chickens confined in coops for their egg production. The vegan cheese reminds us of the cows used for dairy production. |
בה בעת, המוצרים על צלחת הסדר מייצגים עבורנו את האפשרות לחיות עם בעלי־החיים ולא על חשבונם, את האפשרות להיזון מהצומח. |
The products on the Seder plate represent our ability to live alongside animals, rather than at their expense, and the ability to be sustained from the world’s plants. |
האם לעתיד לבוא יהיו מוצרים כאלו עדות יחידה לכך שבזמן מהזמנים נהגה האנושות לכלוא בעלי־חיים בתנאים אכזריים כדי לייצר מזון מהם, מביציהם ומהחלב שלהם? |
Is it possible that in the future, products like this will be the only signs of a past era when people imprisoned animals in painful conditions to derive food from their bodies, their eggs, and their dairy? |
בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת־יְהוָה, יְהוָה אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד, הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. עֹטֶה־אוֹר כַּשַּׂלְמָה, נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה. הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו, הַשָּׂם־עָבִים רְכוּבוֹ, הַמְהַלֵּךְ עַל־כַּנְפֵי־רוּחַ. עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט. יָסַד־אֶרֶץ עַל־מְכוֹנֶיהָ, בַּל־תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד. תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ, עַל־הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם. מִן־גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן, מִן־קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן. יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת, אֶל־מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם. גְּבוּל־שַׂמְתָּ בַּל־יַעֲבֹרוּן, בַּל־יְשֻׁבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ. הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים, בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן. יַשְׁקוּ כָּל־חַיְתוֹ שָׂדָי, יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם. עֲלֵיהֶם עוֹף־הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן, מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ־קוֹל. מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו, מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ. מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם, לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן־הָאָרֶץ. וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב־אֱנוֹשׁ, לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן, וְלֶחֶם לְבַב־אֱנוֹשׁ יִסְעָד. יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יְהוָה, אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע. אֲשֶׁר־שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ, חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ. הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים, סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים. עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ. תָּשֶׁת־חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה, בּוֹ־תִרְמֹשׂ כָּל־חַיְתוֹ־יָעַר. הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם. תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל־מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן. יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי־עָרֶב. מָה־רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם, שָׁם־רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם־גְּדֹלוֹת. שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן, לִוְיָתָן זֶה־יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק־בּו. כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן, לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ. תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן, תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב. תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן, תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל־עֲפָרָם יְשׁוּבוּן. תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה. יְהִי כְבוֹד יְהוָה לְעוֹלָם, יִשְׂמַח יְהוָה בְּמַעֲשָׂיו. הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד, יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ. אָשִׁירָה לַיהוָה בְּחַיָּי, אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי. יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי, אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהוָה. יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן־הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת־יְהוָה הַלְלוּ־יָהּ. |
(Read Psalm 104) |
כוס ראשונה: דגים (חיות הים) – יין לבןטוֹב־יְהוָה לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל־כָּל־מַעֲשָׂיו. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים — יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל־הָאָרֶץ, עַל־פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. ארי וכלב וזאב היו עומדים. ביקש הארי להזיק את הכלב, וראה את הזאב ונתיירא ממנו, שאימתו על הארי ואימת הכלב על הזאב, ולא היו מזיקים זה את זה. התחיל ר’ עקיבא רואה ואומר: “מה רבו מעשיך ה’, כולם בחוכמה עשית!” כשהיה רבי עקיבא מגיע למקרא “זה הים גדול ורחב ידיים”, אמר: יש בריות גדלות בים ויש בריות גדלות ביבשה. אם עולות אלו שבים ליבשה ואלו שביבשה לים – מתות. מקום חיותן של אלו – מיתתן של אלו. הוי, “מה רבו מעשיך ה’, כולם בחוכמה עשית”. (שוחר־טוב, תהילים ק”ד) אדם עולה לספינה ועמו בהמה. ואם עמד סער בים – מה הם עושין? משליכין את הבהמה לים ומקיימין את האדם, לפי שאינן מרחמין על הבהמה כשם שמרחמין על האדם. כִּי מִקְרֶה בְנֵי־הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם, אברהם שואל את מלכיצדק: כיצד יצאת מן התיבה. אמר ליה: בצדקה שהיינו עושים שם. אמר לו: וכי מה צדקה היה לכם לעשות בתיבה, וכי עניים היו שם? והלא לא היו שם אלא נח ובניו, ולמי הייתם עושין צדקה? אמר ליה: על הבהמה ועל החיה ועל העוף, לא היינו ישנים, אלא נותנים היינו לפני זה ולפני זה כל הלילה…” (מדרש תהלים [בובר] מזמור לז ד”ה [א] לדוד אל) דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר: “ונתתי עשב בשדך לבהמתך” והדר “ואכלת ושבעת”. (בבלי, ברכות מ’, ע”א) מעשה בגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנא, שיצא מביתו בימי הקיץ לאחד הכפרים בסביבה. ויהי בבוקר, השכים רבי יצחק אלחנן ויצא מאכסניתו כשבידו מכתב, והוא מחפש אחרי שליח שימסור את המכתב בביתו אשר בקובנא. הצדיק הוא המתנהג על־פי חוקי הצדק ולא לבד שנוהג על פי החוקים האלה עם בני־אדם, כי גם עם בהמתו נוהג בחוקים האלה ויודע תכונת נפשה, לתת לה מזונותיה בעת הראוי וכפי הראוי, ושלא יכביד מלאכתה יותר על יכולתה. שגם זה מחוקי החוכמה והצדק, כמו שנאמר: ‘ונתתי עשב בשדך לבהמתך’ ואחר־כך ‘ואכלת ושבעת’, וצער בעלי־חיים דאורייתא… |
First Cup: Fish and Sea Creatures (white wine) |
כוס שנייה: דו־חיים וזוחלים (חיות בין ים ליבשה) – יין לבן עם מעט יין אדוםצִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי־אֵל, מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְהוָה. אמרו עליו על דוד המלך: בשעה שסיים ספר תהילים זחה דעתו עליו. אמר לפני הקב”ה: ריבונו של עולם, כלום יש דבר בעולם שאמר שירה כמותי? נזדמנה לו צפרדע אחת, אמרה לו: אל תזוח דעתך עליך, שאני אומרת שירה יותר ממך. (פרק שירה) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל־נֹחַ לֵאמֹר. צֵא מִן־הַתֵּבָה, אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי־בָנֶיךָ אִתָּךְ. כָּל־הַחַיָּה אֲשֶׁר־אִתְּךָ מִכָּל־בָּשָׂר, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל־הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ, הַיְצֵא אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל־הָאָרֶץ. אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, דכתיב “לכם יהיה לאכלה ולכל חיית הארץ” – ולא חיית הארץ לכם. וכשבאו בני נוח התיר להם, שנאמר “כירק עשב נתתי לכם את כל”. (סנהדרין נ”ט, ע”ב) וה’ לא ציוונו מצוות חיוב לשחוט, רק איסור לאכול בשר חי עד שנשפך דמו בשחיטה לבדה, לא דרך אחרת…. ואין ספק כי המתענה, המונע עצמו מאכול בשר כאשר התענה דניאל – יותר טוב ויקבל שכר מה’. אין יצורים בעולם שכה נדרש למו דבר ה’ זה, להיות למגן ולמחסה בעדם מפני שרירות לבב האנשים, כמו אלה היצורים שהמה אמנם דומים לבני אדם ברגשות ונטיות שונים, גם נוחים להתפעל, הלא המה “בעלי חיים”, שהם מסורים לעבוד את האדם בגופם ובכוחות גופם. ייסורים של רבי [יהודה הנשיא], על־ידי מעשה שגרם הוא עצמו באו ועל ידי מעשה אחר הלכו. אשריהם הצדיקים שחביבה עליהן בהמתן כגופן. וכן מצינו ביעקב שאמר “לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן (בראשית לז, יד), לקיים מה שנאמר: “יודע צדיק נפש בהמתו”. (ילקוט שמעוני, פרשת חקת, רמז תשס”ג) וַיֹּאמַר: יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה־נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה־חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. |
Second Cup: Amphibians and Reptiles (white wine with a little red) |
כוס שלישית: עופות (חיות הרקיע) – יין אדוםנוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ, לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ. (תהילים קמ”ז, ט’) פעם אחת נשא הצדיק רגליו לקבץ מעות עבור פדיון שבויים, ובא למלון אחד ובעל הבית לא היה בביתו. וראה הצדיק שם קן ציפורים, איך שהם ניצודים, ומגמתם הוא לפרוח באויר העולם כטבעם, להיות צפור דרור. ונכמרו רחמיו עליהם ואמר: “אני מכתת רגלי להשיג מעות עבור פדיון שבויים, והנה אין פדיון שבויים גדול מזה, להתיר הצפרים ממאסרם.” ועשה כן ופתח הקן וברחו הצפרים לדרכם. ואח”כ בא בעל הבית לביתו וראה שהקן פתוח והצפרים אינם. והיצר לו מאוד מזה, ואמר לבני ביתו: “מי הוא זה שעשה לי הרעה הגדולה?” ואמרו לו: “יש כאן איש אשר למראה עינינו הוא משוגע, הוא עשה המעשה הרע.” אמר בעל הבית לצדיק: “אתה, המשוגע, איך מלאך לבך לעשות המעשה הרע, להבריח את הצפרים שלי, והפסדת לי ממון הרבה ששילמתי עבורם.” אמר לו הצדיק: כתיב ‘ורחמיו על כל מעשיו’, ונכמרו רחמי להוציאם ממסגרותם.” והכה בעל הבית לצדיק מכות אכזריות. ואח”כ אמר הצדיק ר’ זוסע לבעל בית: “תדע שאני הולך מעיר לעיר לקבץ מעות לפדיון שבויים, והנה משכורתך יהיה שלימה מאת ה’, שאתה תהיה מחוסר לחם.” והלך הצדיק לדרכו, וכאשר בא לביתו סיפר לאחיו הרב הקדוש הגדול מוה’ אלימלך המעשה הזה. “כי יקרא קן צפור לפניך” ־ גם זו מצוה מבוארת מן “אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד”. כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם, או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין אע”פ שהתיר השחיטה במין ההוא, והנה ההורג האם והבנים ביום אחד או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף כאלו יכרית המין ההוא. (רמב”ן דברים פרק כב פסוק ו) אבל טעם המניעה ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר כי האכזריות תתפשט בנפש האדם, כידוע בטבחים שוחטי השורים הגדולים והחמורים שהם אנשי דמים זובחי אדם אכזרים מאד, ומפני זה אמרו ‘טוב שבטבחים שותפו של עמלק’ (בבלי, קידושין, פב ע”א). (רמב”ן לדברים כ”ב, ו’ [שילוח הקן]) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו וְאֶל כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר. אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ־כֶשֶׂב אוֹ־עֵז בַּמַּחֲנֶה; אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וְאֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ, לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהוָה, לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה—דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא, דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ. לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַיהוָה, אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, אֶל־הַכֹּהֵן; וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַיהוָה—אוֹתָם. (ויקרא פרק י”ז) כי עיקר הכוונה היה שלא נאכל בשר, כי יספיקו לנו הצמחים, ולכן בבראשית לא הותר לנו רק עשב השדה. ואחר המבול נתפשט אכילת בעלי חיים, שהוא כאילו נאכל אבינו, כי הוא סוגנו הקרוב, ולכן צוותנו התורה לחמול עליהם כמו שזכרנו מצוות ‘אותו ואת בנו [לא תשחטו ביום אחד]’, וכן ‘לא תבשל גדי בחלב אמו’, וכן ‘כי יקרא קן צפור לפניך’. ואילו יכלה התורה למנענו יותר, הייתה עושה, אבל כי היות קורבתנו לסוג החי מעטה מקורבתנו למין המדבר, חלשו ומעטו במצוות באהבתו ובחמלתו. (יוסף אבן כספי, משנה כסף, לדברים כ”ב, ו’ [שילוח הקן]) כן נאסר לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד בתור סייג והרחקה, פן יישחט הוָלָד לנוכח האם, דבר שיש בו צער גדול מאוד לבעל־החיים. שכּן אין הבדל בין צער האדם וצער שאר בעלי־החיים, מפני שאהבת האם לילדהּ וגעגועיה אליו אינם נמשכים אחר השׂכל, אלא אחר פעולת הכוח המדמה הנמצא ברוב בעלי־החיים כמו שהוא נמצא באדם. (מורה נבוכים ג’, מ”ח) |
Third Cup: Fowl (red wine) |
כוס רביעית: יונקים (חיות היבשה) – יין אדום עם מעט יין לבןיוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ, וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי. עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע־לָחֶם, וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר־לֵב. (משלי י”ב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ־אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי־כֵן. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת־כָּל־עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ, אדם נברא באחרונה. ולמה נברא באחרונה? שלא תנוח דעתו עליו, שאומרים לו: יתוש קדמך במעשה בראשית. (תוספתא, סנהדרין ח’) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא־טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה־לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן־הָאֲדָמָה כָּל־חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל־עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל־הָאָדָם לִרְאוֹת מַה־יִּקְרָא־לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא־לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ. (בראשית ב’) “ה’ צדיק יבחן” (תהלים יא, ה). ובמה הוא בוחנו? במרעה צאן. וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה, וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם, טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף יְהוָה חָרָה בָעָם, וַיַּךְ יְהוָה בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד. וַיִּקְרָא אֶת־שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה, כִּי־שָׁם קָבְרוּ אֶת־הָעָם הַמִּתְאַוִּים. (במדבר י”א) כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל־זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר. כִּי לֹא־דִבַּרְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל־דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח. כִּי אִם־אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם. (ירמיהו, פרק ז’, כ”א־כ”ג) בן־אדם! אוזניך תשמענה דבר מאחריך, קול אלוהים בכוח הקורא לך: “לא תבשל גדי בחלב אמו”. לא! תעודת הגדי איננה דווקא להיות לברות לשיניך החדות שהוחדו אמנם גם מורטו לרגלי השפלתך וזוללותך באכילת בשר, והחלב ממילא לא נועד להיות לתבלין לך למלאות את תאוותך השפלה. ביודעך כי הבשר והחלב ביחס תיקון המאכל הם כל־כך רחוקים, כל־כך מתועבים, עד כדי איסור הנאה בישול ואכילה (על פי קידושין נ”ז, ב’), תכיר בבוא מועד כי חיי החי לא נוצרו בעבור קיבתך התאוונית, והחלב עיקרו נועד להיות למזון למי שעבורו בא הטבע למלא את תפקידו, כמו שחלב שדי אמך היה לך למבטח בימי הנקתך. (חזון הצמחונות והשלום, פסקה כ’ [גדי בחלב אמו]) מִזְמוֹר לְאָסָף, אֵל אֱלֹהִים יְהוָה דִּבֶּר וַיִּקְרָא־אָרֶץ מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ עַד־מְבֹאוֹ. מִצִּיּוֹן מִכְלַל־יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ. וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם־שָׂרֵי מוֹאָב. וַיִּחַר־אַף אֱלֹהִים כִּי־הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל־אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. וְגָר זְאֵב עִם־כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם־גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן; וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל־תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל־חֻר פָּתֶן; וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. לֹא־יָרֵעוּ וְלֹא־יַשְׁחִיתוּ בְּכָל־הַר קָדְשִׁי: כִּי־מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת־יְהוָה, כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים. (חזון ישעיהו) תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְהוָה; תָּכִין לִבָּם, תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ. |
Fourth Cup: Mammals and Land Animals (red wine with a little white) |
נערך והופק על־ידי האיגוד היהודי הבינלאומי לצמחונות (ע”ר)
רחוב בלפור 8 ירושלים
טלפון 02־5665737; אימייל veginger@gmail.com
אב התשע”ג, אוגוסט 2013
“📄 הגדה לסדר אלף באלול, ראש השנה לבעלי־החיים (זנגביל) | Haggadah for the Alef b’Elul Seder, the New Year’s Day for Animals (Ginger House 2013)” is shared through the Open Siddur Project with a Creative Commons Attribution-ShareAlike 4.0 International copyleft license.
The Jewish Vegetarian Society in Jerusalem
Comments, Corrections, and Queries