Prayer of Kalonymus from Sefer Even Boḥan (ca. early 14th c.)

Print Friendly, PDF & Email

This prayer of רבי קלונימוס בן קלונימוס Kalonymus ben Kalonymus that appears in his ספר אבן בוחן, יג Even Boḥan (§13), was first published in partial English translation by Rabbi Steven Greenberg in Wrestling with Gods and Men: Homosexuality in the Jewish Tradition (University of Wisconsin Press 2004) p.118-120, and online at Eshel to commemorate the International Transgender Day of Remembrance (on November 20). Please help to complete this translation in the comments or at this Google Doc.

Source (Hebrew) Translation (English)

אוי לי אמי ילידתיני בן זכר הפסדתי
הפסר מרובה ויצא כל שכר
שתום העין אטום הלב נוסדתי
ערל לב וערל בשר נולדתי
לשלשת ימים כרת שָרִי
ולשמנה ערלת בשרי
אך אמנה שתי אזני
ולבי ורעיוני
לא קדמו לבא בכרית יי׳
לא גלו חרפה מעליהם ולא חסידוה מקרבם
ערלתם בהם מום בם
לשקר שמרו עד הלום ולריק עמלו
כי מיום צאתם לאויר העולם שכלו חשך לא מלו
What an awful fate for my mother that she bore a son.
What a loss of all benefit!…

ארור האיש אשר בשר את אבי
יולד לך בן
חכם ועדיף מנביא
עבדת הקדש עליו כישמעאל בן פאביא
על הרי בשמים ירוץ למהר כאיל וכצבי
לא יטמא בגלולי עמו בהחלו
יבנה היכל חמדע על תלו
נר דלוק על ראשו ההולכים בחשך לאורו ילכו בהלו
דם יחשב לאיש ההוא חמבשר קללה תחשב לו
כמה כתעותו נתיבות גלגלו
וכמה טעה באצטגניבות שלו
לשון שקר פי כסיל מתתה לו
כי הפך לראש משפט ושטח
שנה הדין והלחיף השטה
Cursed be the one who announced to my father:
“It’s a boy!…

אוי למי שבניו זכרים:
הוטל עליהם עול כבד סיגים וגדרים
מהן בצינעה מהם בפרהסיא
מהן המראית העין מהן בחדרי חדרים
חקים חוקים ומצות נוראות,
שלשה עשר ושש מאות:
ומי האיש הלזה,
שיקיים מה שכתב בזה?
“Woe to him who has male sons
Upon them a heavy yoke has been placed restrictions and constraints.
Some in private, some in public
some to avoid the mere appearance of violation and some entering the most secret of places.
Strong statutes and awesome commandments
six hundred and thirteen
who is the man who can do all that is written
so that he might be spared?

והיך יוכל להנצח
זריז או עצל
שלא יכשל
ויחת
ואף גם זאת לא יצא ידי חובתו הרשמה
כי יצר תושיה ומזמה
אם לא יעסוק בתורה ויפלפל בחכמה עמודיה שבעה
אל על ינשאו מהר ונבעה
הנה ההגיון
עמק עיון וניא חזיון
וחדור חכמת המספר
לא יאמינו כי יסופר וחכמת המדות
לא ישיגוה ענוגי העם בשדה ושדות
בה ידע החוקר אם יהום
נבה שמים וחקר תהום
ולא יושבי במלונה
קצה לתכונה
ואם גלגל חוזר ומזלות קבועים
אם הם נדים ונעים
וכחמת הטבע
מעלות בסלם שבע
ובכחמת האלהות
והצורו הטהורות
והמה עשרת שהן עשר ספירות
מי ימלל גבורות

כמה לקח באצבע
וכמה בחרפה ישבע
אשר במטבע
הזכרים הטבע
נסתדפה שדהו
טוב ישאהו עושהו

אלו בראני, אומן שעשאני, אשה הגונה –
היום הייתי חכמת לב ובעלת בינה.
בידיה טוו אני
ורעיותי מחזיקות בפלך מוזרת לבנה,
מספרות זו עם זו
פעם באור פעם באפלות,
דברי הימים
והבלי טפלות
ואולי בי חכמתי ביותר מהטויה
ואמרתי אשרי לדעת מעשה פשתים שריקות ואורגים חורי
שפת כוס ופטורי ציציים כרובים ותימרות וכל הני מילי מעליתע
צבע רקמתים ומחטא דתלמיותא
Oh, but had the artisan who made me created me instead – a fair woman.
Today I would be wise and insightful.
We would weave, my friends and I
and in the moonlight spin our yam
and tell our stories to one another
from dusk till midnight
we’d tell of the events of our day, silly things
matters of no consequence.
But also I would grow very wise from the spinning
and I would say, “Happy is she who know how to work with combed flax and weave it into fine white linen.”


ולעתים מזומנות
כדרך נשים כמשפט הבנות,
בתוך האפר אשכבה בין שפתים,
מקום שפיחת הקדרות בין תנור וכירים,
חוטבה עצים וחותה בגחלים,
וטועמת מיני תבשילים.
ולמועדים ורגלים,
הנזם על אפי והעגילים
את התוף בידי מנענעים וצלצלים
And at times,
in the way of women,
I would lie down on the kitchen floor,
between the ovens,
turn the coals,
and taste the different dishes.
On holidays
I would put on my best jewelry.
I would beat on the drum and my clapping hands would ring.

ולקץ ימים בהגיע פרקי ומזלי,
בחור טוב יעלה בגורלי:
יאהבני אישי יושביני בקתדרא,
יעדה עדי זהב על מעילי,
הנטיפות והשירות וגם כל חולי.
וביום מועד,
בעדן חדוה והכנסת כלה ובשבוע הבן,
תרבה שמחתי וגילי
והיה כי ארעם יאכילנו פת
עמלה ישקני יין גדלי או יין הרדלי
And when I was ready and the time was right
an excellent youth (husband) would be my fortune.
He would love me, place me on a pedestal
dress me in jewels of gold
earrings, bracelets, necklaces.
And on the appointed day,
in the season of joy when brides are wed, for seven days would the boy
increase my delight and gladness.
Were I hungry, he would feed me well-kneaded bread.
Were I thirsty, he would quench me with light and dark wine.

חוק ומוסר לא יפרע,
ועונתי לא יגרע:
שבת בשבתו וחדש בחדשו,
עלי יניח צדיק ראשו:
שלש אלה יעשה לי כמצות שוכן מעונה:
שאר כסות ועונה.
גם אני שלש כנגד שלש אשמור ואקים,
שלשה המה לא נפלאו ממני ולא רחוקים:
דם ואש וחלת לחם
מה נמרצו שלשתן מנפת ערבו מדבש מתוקים
He would not chastise nor harshly treat me,
and my [sexual] pleasure he would not diminish
every Shabbath, and each new moon
his head would rest upon my breast.
The three husbandly duties he would fulfill
rations, raiment, and regular intimacy.
And three wifely duties would I also fulfill,
 
[watching for menstrual] blood, [Sabbath candle] lights, and bread


עליהם אין להוסיף במספר ומנין,
אין לשאול אחריהן:
הני נשים במאי זכיין?

אבינו שבשמים
שעשית נסים לאבותינו באש ובמים
הפכת אור כשדים לבל תשרף בחימה
והפכת דינה במעי אמה
והפכת המטה נחש לעיני אלפי רבבן
והפכת היד הטהורה לבן
והפכת ים סוף ליבשה
וקרקע הירדן ארץ נגובה וקשה
ההופכי הצור אגם מים
חלמיש למעינו מים
מי יתן ותהפכני מזכר לנקבה!
אלו זכיתי לכך כמה חננתני טובה
גברת הבית הייתי וחניתי לביתי מצבא
Father in heaven
who did miracles for our ancestors with fire and water
You changed the fire of Chaldees so it would not burn hot
You changed Dina in the womb of her mother to a girl
You changed the staff to a snake before a million eyes
You changed (Moshe’s) hand to (leprous) white
and the Sea of Reeds to dry land.
 
In the desert you turned rock to water
hard flint to a fountain.
Who would then turn me from a man to woman?
Were I only to have merited this being so graced by goodness


ומה אדבר ומה אמר
למה אבכה ולמה אתמרמר
אם אבי שבשמים גזר עלי
ונתן בי מום קבוע
אי אפשי להסירו מעלי
והדאגה במה שאי אפשר כאב אנוש וחבל
ולא יועילו בה תנחומין של הבל
אמרתי אשא ואסבול עד אגוע ואבול
ואחר שכך למדתי מפי השמועה
שמברכין על הטובה ועל הרעה
אברך בקול נמוך בשפה חלושה
ברוך אתה יי שלא עשני אשה.
What shall I say?
why cry or be bitter?
If my father in heaven has decreed upon me
and has maimed me with an immutable deformity
then I do not wish to remove it.
the sorrow of the impossible is a human pain that nothing will cure
and for which no comfort can be found.
So, I will bear and suffer until I die and wither in the ground.
Since I have learned from our tradition
that we bless both, the good and the bitter
I will bless in a voice hushed and weak
Blessed are you YHVH who has not made me a woman.

Source(s)

Comments, Corrections, and Queries


בסיעתא דארעא