![the Open Siddur Project [logo]](https://opensiddur.org/wp-content/uploads/2018/09/Open-Siddur-Project-Logo-2016.svg){kind=logo}
Contributor(s):
Shared on:
Categories:
Tags:
TOGGLE COLUMNS (on/off):ADJUST COLUMN POSITIONS: select the column header cell and drag it where you want. show me!COPY INDIVIDUAL COLUMN(S): use CopyTables, a browser extension.
| Source (Hebrew & Aramaic) | Translation (English) |
|---|---|
תלמוד ירושלמי מסכת עבודה זרה פרק א ה״א – דף לט טור ג רב אמר קלנדס אדם הראשון התקינו. כיון דחמא לילייא אריך אמר אי לי שמא שכתוב בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב שמא יבוא לנשכיני ואומר אך חושך ישופיני. כיון דחמא איממא ארך אמר קלנדס קלון דיאו. |
Talmud Yerushalmi Avoda Zara 1:5a / 39c (Steinmetz trans.) Rav said: [The festival] Ḳalends was established by Adam haRishon. When he saw that the night was lengthening, he said: Woe to me lest the one about whom it is written “He shall wound (yeshufkha) your head and you shall wound his heel” (Genesis 3:15) will come to bite me.[1] i.e., the naḥash (serpent). “And I said: Surely (in) darkness (he) shall envelop me (yeshufeini).” (Psalm 139:11) When he saw that the day was lengthening, he said “Ḳalendes!”—kalon deo (or calo diem).[2] Greek: kalon (καλον) = highest beauty (aesthetically beautiful and morally noble and good); deo (δέω)= god. An expression of praise, meaning either, kalon deo (God is good). Alternate reading, calo diem (proclaim the day). |
תלמוד בבלי עבודה זרה ח א׳ מתני׳ ואלו אידיהן של עובדי כוכבים: קלנדא וסטרנורא. . . . גמ׳ אמר רב חנן בר רבא: קלנדא – ח׳ ימים אחר תקופה, סטרנורא – ח׳ ימים לפני תקופה. וסימנך: אחור וקדם צרתני וגו׳ (תהלים קלט׃ה). |
Talmud Bavli Avoda Zara 8a (Soncino Talmud, A. Cohen trans.) MISHNA. These are the festivities of the star worshippers: Ḳalenda, Saturnalia…. GEMARA. Said R. Ḥanan b. Raba: Ḳalenda is kept on the eight days following the solstice.[3] The Provençal Calendas or Calenos, the Polish Kolenda, the Russian Kolyáda, the Czech Koleda, the Lithuanian Kalledos, the Welsh Calenig (for Christmas-box), and the Gaelic Calluinn (for New Year’s Eve), are all derived from the Latin Ḳalendae (“the called”), the same word from which ‘calendar’ is derived. The Ḳalends or the first day of January, a time celebrated with many festive customs. Ḳalends was also a general term for the first day of each Roman month, signifying the start of the new moon cycle, or Ḳalenda. Ḳalends may be related to the Lenaia, an ancient Greek holiday celebrated during the Attic calendar month of Gamelion (first Winter month between December and January). (–Aharon Varady) Saturnalia on the eight days preceding the solstice.[4] Counting eight days from the beginning of the Saturnalia to the end of the Brumalia. Saturnalia was celebrated December 17-23rd in the Roman calendar at the the end of the Brumalia, a month long celebration ending on December 24th. (–Aharon Varady) As a mnemonic take the verse, “You have hemmed me in behind and before” (Psalm 139:5). |
ת״ר: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר: אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים. עמד וישב ח׳ ימים בתענית [ובתפלה]. כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר: מנהגו של עולם הוא. הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים. הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים. |
Our Rabbis taught: When Adam HaRishon (primordial Adam) saw the day getting gradually shorter, he said, ‘Woe is me, perhaps because I have sinned, the world around me is being darkened and returning to its state of chaos and confusion; this then is the kind of death to which I have been sentenced from Heaven!’ So he began keeping an eight days’ fast. But as he observed the winter solstice and noted the day getting increasingly longer, he said, ‘This is the world’s course’, and he set forth to keep an eight days’ festivity. In the following year he appointed both as festivals. Now, he fixed them for the sake of Heaven, but the [unenlightened] appointed them for the sake of star worship. |
בשלמא למ״ד בתשרי נברא העולם— יומי זוטי חזא, יומי אריכי אכתי לא חזא; אלא למ״ד בניסן נברא העולם— הא חזא ליה יומי זוטי ויומי אריכי! [דהוי] זוטי כולי האי לא חזא. |
This is quite right according to the one who holds that the world was created in [the month of] Tishrei, so that he saw the short days before seeing the longer days; but according to the one holding that the world was created in [the month of] Nissan, Adam must have seen the long days as well as the short ones! — Still, he had not yet seen the very short days. |
ת״ר: יום שנברא בו אדם הראשון, כיון ששקעה עליו חמה אמר: אוי לי שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים. היה יושב [בתענית] ובוכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו. כיון שעלה עמוד השחר אמר: מנהגו של עולם הוא. עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו שנאמר: ותיטב לה׳ משור פר מקרין מפריס (תהלים סט׃לב). |
Our Rabbis taught: When Adam, on the day of his creation, saw the setting of the sun he said, ‘Alas, it is because I have sinned that the world around me is becoming dark; the universe will now become again void and without form — this then is the death to which I have been sentenced from Heaven!’ So he sat up all night fasting and weeping and Ḥava was weeping opposite him. When however dawn broke, he said, ‘This is the usual course of the world!’ He then arose and offered up a bullock whose horns were developed before its hoofs, as it is said [by the Psalmist], “And it [my thanksgiving] shall be more pleasing to YHVH than a bullock that has horns and hoofs” (Psalms 69:32). |
ואמר רב יהודה אמר שמואל: שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה [לו] במצחו שנאמר: ותיטב לה׳ משור פר מקרין מפריס. מקרין תרתי משמע! אמר רב נחמן בר יצחק: מקרן כתיב. |
Rav Yehudah said in the name of Shmuel: The bullock which Adam offered had only one horn in its forehead, as the verse says, “And it [my thanksgiving] shall be more pleasing to YHVH than a bullock that has horns and hoofs” (Psalms 69:32). But does not ‘horned’ imply two horns? — Said R. Naḥman b. Isaac: ‘Horned’ is here spelled [defectively]. |
תהלים קלט |
Psalms 139 (based on the JPS 1917, adapted by A. Varady) |
א לַ֭מְנַצֵּחַ לְדָוִ֣ד מִזְמ֑וֹר |
1 For the Leader. A psalm of David. |
יְהוָ֥ה חֲ֝קַרְתַּ֗נִי וַתֵּדָֽע׃ ב אַתָּ֣ה יָ֭דַעְתָּ שִׁבְתִּ֣י וְקוּמִ֑י בַּ֥נְתָּה לְ֝רֵעִ֗י מֵרָחֽוֹק׃ ג אָרְחִ֣י וְרִבְעִ֣י זֵרִ֑יתָ וְֽכָל־דְּרָכַ֥י הִסְכַּֽנְתָּה׃ ד כִּ֤י אֵ֣ין מִ֭לָּה בִּלְשׁוֹנִ֑י הֵ֥ן יְ֝הוָ֗ה יָדַ֥עְתָּ כֻלָּֽהּ׃ ה אָח֣וֹר וָקֶ֣דֶם צַרְתָּ֑נִי וַתָּ֖שֶׁת עָלַ֣י כַּפֶּֽכָה׃ ו פלאיה פְּלִ֣יאָֽה דַ֣עַת מִמֶּ֑נִּי נִ֝שְׂגְּבָ֗ה לֹא־א֥וּכַֽל לָֽהּ׃ |
YHVH, you have searched me, and known me. 2 You know my sitting and my rising, You understand my thought afar off. 3 You measure my going about and my lying down, And are acquainted with all my ways. 4 For there is not a word in my tongue, But, lo, YHVH, you know it altogether. 5 You have hemmed me in behind and before, And laid your hand upon me. 6 Such knowledge is too wonderful for me; Too high, I cannot reach it. |
ז אָ֭נָ֥ה אֵלֵ֣ךְ מֵרוּחֶ֑ךָ וְ֝אָ֗נָה מִפָּנֶ֥יךָ אֶבְרָֽח׃ ח אִם־אֶסַּ֣ק שָׁ֭מַיִם שָׁ֣ם אָ֑תָּה וְאַצִּ֖יעָה שְּׁא֣וֹל הִנֶּֽךָּ׃ ט אֶשָּׂ֥א כַנְפֵי־שָׁ֑חַר אֶ֝שְׁכְּנָ֗ה בְּאַחֲרִ֥ית יָֽם׃ י גַּם־שָׁ֭ם יָדְךָ֣ תַנְחֵ֑נִי וְֽתֹאחֲזֵ֥נִי יְמִינֶֽךָ׃ |
7 Where shall I go from your spirit? Or where shall I flee from your presence? 8 If I ascend up into heaven, you are there; If I make my bed in the nether-world, behold, you are there. 9 If I take the wings of the morning, And dwell in the uttermost parts of the sea; 10 Even there would your hand lead me, And your right hand would hold me. |
יא וָ֭אֹמַר אַךְ־חֹ֣שֶׁךְ יְשׁוּפֵ֑נִי וְ֝לַ֗יְלָה א֣וֹר בַּעֲדֵֽנִי׃ יב גַּם־חֹשֶׁךְ֮ לֹֽא־יַחְשִׁ֪יךְ מִ֫מֶּ֥ךָ וְ֭לַיְלָה כַּיּ֣וֹם יָאִ֑יר כַּ֝חֲשֵׁיכָ֗ה כָּאוֹרָֽה׃ |
11 And if I say: `Surely the darkness shall envelop me, And the light about me shall be night’; 12 Even the darkness is not too dark for you, But the night shines as the day; The darkness is even as the light. |
יג כִּֽי־אַ֭תָּה קָנִ֣יתָ כִלְיֹתָ֑י תְּ֝סֻכֵּ֗נִי בְּבֶ֣טֶן אִמִּֽי׃ יד אֽוֹדְךָ֗ עַ֤ל כִּ֥י נוֹרָא֗וֹת נִ֫פְלֵ֥יתִי נִפְלָאִ֥ים מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝נַפְשִׁ֗י יֹדַ֥עַת מְאֹֽד׃ טו לֹא־נִכְחַ֥ד עָצְמִ֗י מִ֫מֶּ֥ךָּ אֲשֶׁר־עֻשֵּׂ֥יתִי בַסֵּ֑תֶר רֻ֝קַּ֗מְתִּי בְּֽתַחְתִּיּ֥וֹת אָֽרֶץ׃ טז גָּלְמִ֤י׀ רָ֘א֤וּ עֵינֶ֗יךָ וְעַֽל־סִפְרְךָ֮ כֻּלָּ֪ם יִכָּ֫תֵ֥בוּ יָמִ֥ים יֻצָּ֑רוּ ולא וְל֖וֹ אֶחָ֣ד בָּהֶֽם׃ |
13 For you have made my reins; You have knit me together in my mother’s womb. 14 I will give thanks to you, for I am fearfully and wonderfully made; Wonderful are your works; And that my soul knows right well. 15 My frame was not hidden from you, When I was made in secret, And curiously wrought in the lowest parts of the earth. 16 Your eyes did see my unformed substance, And in your book they were all written– Even the days that were fashioned, When as yet there was none of them. |
יז וְלִ֗י מַה־יָּקְר֣וּ רֵעֶ֣יךָ אֵ֑ל מֶ֥ה עָ֝צְמוּ רָאשֵׁיהֶֽם׃ יח אֶ֭סְפְּרֵם מֵח֣וֹל יִרְבּ֑וּן הֱ֝קִיצֹ֗תִי וְעוֹדִ֥י עִמָּֽךְ׃ |
17 How weighty also are your thoughts unto me, El! How great is the sum of them! 18 If I would count them, they are more in number than the sand; Were I to come to the end of them, I would still be with you. |
יט אִם־תִּקְטֹ֖ל אֱל֥וֹהַּ׀ רָשָׁ֑ע וְאַנְשֵׁ֥י דָ֝מִ֗ים ס֣וּרוּ מֶֽנִּי׃ כ אֲשֶׁ֣ר יֹ֭אמְרֻךָ לִמְזִמָּ֑ה נָשֻׂ֖א לַשָּׁ֣וְא עָרֶֽיךָ׃ כא הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְהוָ֥ה׀ אֶשְׂנָ֑א וּ֝בִתְקוֹמְמֶ֗יךָ אֶתְקוֹטָֽט׃ כב תַּכְלִ֣ית שִׂנְאָ֣ה שְׂנֵאתִ֑ים לְ֝אוֹיְבִ֗ים הָ֣יוּ לִֽי׃ |
19 If you would but slay the wicked, Elo’ah — Depart from me therefore, you men of blood; 20 Who utter your name with wicked thought, They take it for falsehood, even your enemies– 21 Do not I hate them, YHVH, that hate you? And do not I strive with those that rise up against you? 22 I hate them with utmost hatred; I count them mine enemies. |
כג חָקְרֵ֣נִי אֵ֭ל וְדַ֣ע לְבָבִ֑י בְּ֝חָנֵ֗נִי וְדַ֣ע שַׂרְעַפָּֽי׃ כד וּרְאֵ֗ה אִם־דֶּֽרֶךְ־עֹ֥צֶב בִּ֑י וּ֝נְחֵ֗נִי בְּדֶ֣רֶךְ עוֹלָֽם׃ |
23 Search me, El, and know my heart, Try me, and know my thoughts; 24 And see if there be any way in me that is grievous, And lead me in the way everlasting. |
בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה יא ויברך אלהים וגו׳ . . . ר׳ ליעזר אומר בירכו בנר— ובי היה המעשה: פעם אחת הדלקתי את הנר בלילי שבת ובאתי במוצאי שבת ומצאתיו דולק ולא חסר כלום. |
Midrash Rabbah Genesis 11:2 (Theodor Albek edition, H. Freedman, trans.) “And Elohim blessed the 7th Day and hallowed it” (Genesis 2:3). R. Liezer said: He blessed it in the platter of a lamp, and this happened in my case. I once lit a lamp for the Sabbath night, and when I came at the termination of the Sabbath I found it still burning and not at all diminished. |
ברכו באור פניו שלאדם: לא דומה אור פניו שלאדם כל ימות השבת כשבת. |
He blessed it with the light of a man’s face: the light of a man’s face during the week is not the same as it is on the Sabbath. |
ברכו במאורות: ר׳ שמעון בר יהודה אף על פי שנתקלקלו המאורות מערב שבת לא לקו עד מוצאי שבת. |
He blessed it in respect of the luminaries. R. Shimon b. Yehudah said: Though the luminaries were spoilt on the eve of the Sabbath, yet they were not smitten until the termination of the Sabbath. |
אתייה כרבנין ולא אתייה כר׳ אסי דאמר אדם הראשון לא לן בכבודו – מה טעם אדם ביקר בל ילין (תהלים מט׃יג). |
This agrees with the Rabbis but not with R. Assi, who maintained: Adam’s glory did not abide the night with him. What is the proof? “But Adam passes not the night in glory” (Psalms 49:13). |
רבנין אמ׳ לן בכבודו מוצאי שבת נטל זיוו ממנו וטרדו מגן עדן הה״ד משנה פניו ותשלחהו (איוב יד׃כ). |
The Rabbis maintain: His glory abode with him, but at the termination of the Sabbath God deprived him of his splendour and expelled him from the Garden of Eden, as it is written, “You change his countenance, and send him away” (Job 14:20). |
[כיון ששקעה חמה בלילי שבת ביקש הקב״ה לגנוז את האורה וחלק כבוד לשבת – הה״ד ויברך אלהים אם יום השביעי וגו׳ במה בירכו באורה]. כיון ששקעה חמה בלילי שבת המתינה האורה משמשת התחילו הכל מקלסין – ה״ה תחת כל השמים ישריהו (איוב לז׃ג) מפני מה ואורו על כנפות הארץ (איוב לז׃ג). |
As soon as the sun set on the night of the Sabbath, the blessed Holy One, wished to hide the light, but He showed honor to the Sabbath; hence it is written, “And God Blessed the seventh day” (Genesis 2:3). With what did He bless it? With light. When the sun set on the night of the Sabbath, the light continued to function, whereupon all began praising, as it is written, “Under the whole heaven they sing praises to Him” (Job 37:3); wherefore? Because “His light [reaches] unto the ends of the earth” (ibid). |
ר׳ לוי בשם בר נזירה ל״ו שעות שימשה אותה האורה: י״ב שלערב שבת וי״ב שללילי שבת וי״ב שלשבת. כיון ששקעה החמה במוצאי שבת התחיל החשך ממשמש ובא. |
R. Levi said in the name of Bar Nezirah: That light functioned thirty-six hours, twelve on the eve of Shabbat [i.e. Friday], twelve during the night of Shabbat, and twelve during [the day of] Shabbat. When the sun sank at the termination of Shabbat, darkness began to set in. |
נתיירא אדם הראשון אך חשך ישופני (תהלים קלט׃יא) אתמהא תאמר אותו [שכת׳ בו] הוא ישופך ראש וגו׳ (בראשית ג׃טו) בא להזדווג לי אתמהא. |
Adam was terrified, [thinking,] “Surely indeed the darkness shall bruise [e.v. ‘envelop’] me” (Psalms 139:11): shall he of whom it was written, “He shall bruise thy head” (Genesis 3:5), now come to attack me![5] the snake. |
מה עשה לו הקב״ה זימן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצאת האור ובירך עליה – ה״ה ולילה אור בעדני (תהלים קלט׃יא) ולילה אור בעדני |
What did the blessed Holy One do for him? He made him find two flints which he struck against each other; light came forth and he uttered a blessing over it; hence it is written, “But the night was light about me” —ba’adeni (Psalms 139:11), i.e. the night was light in my Eden (be’edni). |
כדשמואל דאמר שמואל מפני מה מברכים על הנר במוצאי שבת מפני שהיא תחלת ברייתו. |
This agrees with Shmuel, for Shmuel said: Why do we recite a blessing over a lamp [fire] at the termination of the Sabbath? Because it was then created for the first time. |
רב הונא בשם רב ר׳ אבהו בשם ר׳ יוחנן אף מוצאי יום הכיפורים מברכין עליו מפני ששבת האור כל היום. |
R. Huna in Rab’s name, and R. Abbahu in R. Yoḥanan’s name said: At the termination of Yom Kippur (the Day of Atonement), too, we recite a blessing over it, because the fire rested the whole day. |
תלמוד בבלי שבת כא ב׳ תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין – נר לכל אחד ואחד. |
Talmud Bavli Shabbat 21b (Soncino Talmud, H. Freedman trans.) Our Rabbis taught: The precept of Ḥanukkah [demands] one light for a man and his household; the zealous [kindle] a light for each member [of the household]; |
והמהדרין מן המהדרין – בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך. . . . |
and the extremely zealous — Bet Shammai maintains: On the first day eight lights are lit and thereafter they are gradually reduced; but Bet Hillel says: On the first day one is lit and thereafter they are progressively increased. . . . |
מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ״ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. |
What is [the reason of] Ḥanukkah? For our Rabbis taught: On the twenty-fifth of Kislev [commence] the days of Ḥanukkah, which are eight on which a lamentation for the dead and fasting are forbidden. For when the Greeks entered the Temple, they defiled all the oils therein, and when the Hasmonean dynasty prevailed against and defeated them, they made search and found only one cruse of oil which lay with the seal of the High Priest, but which contained sufficient for one day’s lighting only; yet a miracle was wrought therein and they lit [the lamp] therewith for eight days. The following year these [days] were appointed a Festival with [the recital of] Hallel and thanksgiving. |
Notes
| 1 | i.e., the naḥash (serpent). |
|---|---|
| 2 | Greek: kalon (καλον) = highest beauty (aesthetically beautiful and morally noble and good); deo (δέω)= god. An expression of praise, meaning either, kalon deo (God is good). Alternate reading, calo diem (proclaim the day). |
| 3 | The Provençal Calendas or Calenos, the Polish Kolenda, the Russian Kolyáda, the Czech Koleda, the Lithuanian Kalledos, the Welsh Calenig (for Christmas-box), and the Gaelic Calluinn (for New Year’s Eve), are all derived from the Latin Ḳalendae (“the called”), the same word from which ‘calendar’ is derived. The Ḳalends or the first day of January, a time celebrated with many festive customs. Ḳalends was also a general term for the first day of each Roman month, signifying the start of the new moon cycle, or Ḳalenda. Ḳalends may be related to the Lenaia, an ancient Greek holiday celebrated during the Attic calendar month of Gamelion (first Winter month between December and January). (–Aharon Varady) |
| 4 | Counting eight days from the beginning of the Saturnalia to the end of the Brumalia. Saturnalia was celebrated December 17-23rd in the Roman calendar at the the end of the Brumalia, a month long celebration ending on December 24th. (–Aharon Varady) |
| 5 | the snake. |
“📄 מִדְרָשִׁים עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן וּתְקוּפַת הַחֹרֶף | Midrashim on the Origin of the Winter Solstice and Kalends Festivals by Primaeval Adam” is shared through the Open Siddur Project with a Creative Commons Attribution-ShareAlike 4.0 International copyleft license.
Devora Steinmetz
