tagged: animal welfare • the Open Siddur Project ✍ פְּרוֺיֶקְט הַסִּדּוּר הַפָּתוּחַ

ליקוטי תפילות א:קמה | Prayer for Sukkot (Liqutei Tefilot Ⅰ:145), by Reb Nosson Sternhartz of Nemyriv adapted from the teachings of Rebbe Naḥman (ca. 1820s)

Noson Sternhartz of Nemyriv — Thu, 25 Jul 2019 08:03:38 +0000

Source (Hebrew)	Translation (English)
לסוכות	For Sukkot
”אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵֽאֵת־יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית־יְהוָה כׇּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹֽעַם־יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכׇלֽוֹ כִּי יִצְפְּנֵנִי ׀ בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּירֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵֽנִי.“ (תהלים כז:ד)	“One thing have I asked from Hashem, that which I seek: May I sit in the House of Hashem all the days of my life, to gaze upon the pleasantness of Hashem and visit in their palace. They will hide me in their Sukkah on the day of evil. They will hide me in the concealment of their tent. They will lift me upon the rock.” (Psalms 27:4-5)
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רַחֵם עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ הָעֲצוּמִים וּבַחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים וְהַגְּדוֹלִים, וְזַכֵּנִי לְקַיֵּם מִצְוַת סֻכָּה בִּזְמַנָּהּ כָּרָאוּי בְּכׇל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ”ג מִצְוֹת הַתְּלוּיִים בָּהּ, וּבְלֵב טוֹב וּבְשִׂמְחָה גְדוֹלָה.	Master of the world, in Your vast and great kindness, have compassion on me. Help me fulfill the mitsvah of Sukkah in its season, with all of its details, particulars, intentions and the 613 commandments that are dependent on it, with a good heart and with great joy.
וְאֶזְכֶּה שֶׁיִּהְיוּ נִמְשָׁכִין אֵלַי הַמֹּחִין הַקְּדוֹשִׁים וְהַחֲסָדִים הַגְּדוֹלִים וְהַנִּפְלָאִים הַנִּמְשָׁכִין עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּימֵי חַג הַסֻּכּוֹת הַקָּדוֹשׁ עַל יְדֵי מִצְוַת סֻכָּה הַקְּדוֹשָׁה וְהַנּוֹרָאָה מְאֹד, שֶׁאָז אִמָּא מְסַכֶּכֶת עַל בָּנֶיהָ וְאַתָּה פּוֹרֵס סֻכַּת רַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם עָלֵינוּ.	May the holy state of mind and great, wondrous kindnesses that are drawn onto Your nation, Yisra’el, during the holy festival of Sukkot be drawn down to me as a result of my fulfilling the holy and awesome mitsvah of Sukkah, when the mother hovers over her children and You stretch the Sukkah of compassion and life over us.
מָלֵא רַחֲמִים, מָלֵא רַחֲמִים, רַחֵם עָלַי לְמַעַן שְׁמֶךָ אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת לְבָבִי כַּמָּה אֲנִי רָחוֹק מְאד מִמִּצְוַת סֻכָּה.	You are filled with compassion. Have compassion on me for the sake of Your Name. You know my heart, how far I am from the mitsvah of Sukkah.
וְכַמָּה תַחֲנוּנִים וּבַקָּשׁוֹת וְהַפְצָרוֹת בְּלִי שִׁעוּר אֲנִי צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ שֶׁתְּזַכֵּנִי לְמֹחִין קְדוֹשִׁים כָּאֵלֶּה, לַחֲסָדִים כָּאֵלֶּה, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְדַעַת אֲמִתִּי לְדַעַת שֶׁל אָדָם, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה מְהֵרָה לָצֵאת מִבְּהֵמָה לְאָדָם.	How many times without number must I plead and pray that You will give me a holy state of mind, energies of kindness, so that I will attain true, human knowledge, so that I will quickly go from being a domesticated-animal to being a human being.
שֶׁאָחוּס עַל עַצְמִי מֵעַתָּה וְלֹא אֶעֱשֶׂה עוֹד מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה, רַק אֶזְכֶּה מְהֵרָה לְדַעַת אֲמִתִּי שֶׁהוּא גֶּדֶר הָאָדָם.	May I have pity on myself from now on and no longer commit the acts of a domesticated-animal. Rather, may I quickly attain true knowledge, which is the definition of a human being.
וְאֶזְכֶּה לִינֹק מֵהַשֶּׁפַע שֶׁל אָדָם, וְלֹא אִינֹק עוֹד מִשֶּׁפַע שֶׁל בְּהֵמָה וְאֵצֵא וְאֶעֱלֶה מְהֵרָה מִגֶּדֶר בְּהֵמָה לְגֶדֶר אָדָם.	May I draw from the energy that goes to Adam/humanity and no longer from the energy that goes to Behemah/domesticated-animals. May I soon ascend from the category of domesticated-animal to the category of human.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כׇּל מַעֲשָׂיו חוּס וַחֲמֹל וְרַחֵם עַל הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת, וְזַכֵּנִי אוֹתִי וְאֶת כׇּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא נִפְגּם בְּמִצְוַת סֻכָּה כְּלָל, בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה יְנִיקָתֵנוּ תָמִיד מִשֶּׁפַע שֶׁל אָדָם שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת סֻכָּה.	Master of the world, Master of the world, You are good and do good to all. You are compassionate to all Your creatures. Have pity, mercy and compassion on the domesticated-animals and wild creatures. Help me and Your entire nation, the House of Yisra’el, not to spoil the mitsvah of Sukkah at all, so that we will always draw from the energy of Adam that comes from the level of Sukkah.
וְלֹא נִצְטָרֵךְ לִינֹק חַס וְשָׁלוֹם מֵהַשֶּׁפַע שֶׁל הַבְּהֵמוֹת וְלֹא נוֹצִיא לְעַצְמֵנוּ הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהֶם חַס וְשָׁלוֹם, לְמַעַן לֹא נִגְרֹם חַס וְשָׁלוֹם מִיתוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת בְּלֹא זְמַנָּן.	May we not have to draw from the energy of domesticated-animals, Heaven forbid. May we not take their energy to ourselves, Heaven forbid, so that we will not cause the premature deaths of domesticated-animals and wild creatures, Heaven forbid.
וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב. ”אָדָם־וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ יְהוָה“ (תהלים לז:ז) וְנֶאֱמַר. ”בָּרוּךְ פְּרִי־בִטְנְךָ וּפְרִי־אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ“. (דברים כח:ד)	May the verse be realized as it is written: “Hashem, you save human and behemah/domesticated-animal.” (Psalms 37:7) and as it says: “Blessed will be the fruit of your womb and the fruit of your fertile-ground, and the fruit of your domesticated-animals, the offspring of your tame-ones, and the flocks of your sheep.” (Deuteronomy 28:4)
וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ מָלֵא רַחֲמִים וַחֲסָדִים שֶׁתַּשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ דַּעַת שָׁלֵם וַאֲמִתִּי עַל יְדֵי מִצְוַת סֻכָּה הַקְּדוֹשָׁה בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה אֲנַחְנוּ וְכׇל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַצְּרִיכִים לִבְנוֹת בַּיִת שֶׁלֹּא יַזִּיק לָנוּ הַבִּנְיָן כְּלָל.	And so, You Who are filled with compassion and kindness, send us a flow of energy of complete and true knowledge by means of the holy mitsvah of Sukkah— so that when we and Your entire nation, the House of Yisra’el, need to build a house, that construction will not harm us at all.
וְלֹא יַגִּיעַ לָנוּ שׁוּם סַכָּנָה בְּגוּף וָנֶפֶשׁ וּמָמוֹן עַל יְדֵי בִנְיַן בֵּיתֵנוּ רַק אַדְרַבָּא נִזְכֶּה כׇּל אֶחָד וְאֶחָד לִבְנוֹת בַּיִת בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת דִּקְדֻשָּׁה.	May we not suffer any danger in body, soul or money by building our House. To the contrary, may we build a house in great holiness and purity, with holy wisdom, understanding and knowledge.
וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב. ”בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כׇּל הוֹן יָקָר וְנָעִים“. (משלי כד:ג-ד)	May the verse be realized, “With wisdom is a house built and with understanding it is established; with knowledge, rooms are filled with all precious and pleasant wealth.” (Proverbs 24:3-4)
וְנִבְנֶה בֵּיתֵנוּ לְשֵׁם יְהוָה לַעֲסֹק בּוֹ בְּתוֹרָה וּתְפִילָּה, וּלְהַכְנִיס בּוֹ אוֹרְחִים הֲגוּנִים עַד שֶׁיִּהְיֶה בֵּיתֵינוּ בֵּית תּוֹרָה וּתְפִילָּה בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים וְנִקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהוָה אֵל עוֹלָם.	Let us build our House for the sake of Hashem, to engage in Torah and prayer in it, and to host worthy guests, until our House will be a House of Torah and prayer, a meeting place for the sages. And there we will call in the name of Hashem, cosmic El.
וּבְכֵן תְּזַכֵּנוּ עַל יְדֵי מִצְוַת סֻכָּה הַקְּדוֹשָׁה לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה, לְסַיֵּם הַתּוֹרָה וּלְהַתְחִילָהּ בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה גְדוֹלָה נָגִיל וְנָשִׂישׂ בְּזֹאת הַתּוֹרָה כִּי הִיא לָנוּ עז וְאוֹרָה.	By means of the holy mitsvah of Sukkah, help us rejoice greatly on Simḥat Torah— to complete (learning) the Torah and begin it again in great joy and gladness, to be happy and delighted in the Torah, for it is our strength and light.
וְתִהְיֶה בְּעֶזְרֵנוּ בְּכׇל שָׁנָה וְשָׁנָה לְקַיֵּם מִצְוַת סֻכָּה בִּשְׁלֵמוּת גָּדוֹל כׇּל כָּךְ עַד אֲשֶׁר נִזְכֶּה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה מִשָּׁם מֵחָדָשׁ בְּכׇל שָׁנָה וְשָׁנָה, כִּי מִסֻּכָּה יוֹצֵאת הַתּוֹרָה.	Every year, help us fulfill the mitsvah of Sukkah completely, until we receive the Torah from there every year, because the Torah emerges from the Sukkah.
עַד אֲשֶׁר עַל יְדֵי כְּנִיסָתֵנוּ לַסֻּכָּה נִזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵאִתָּנוּ בְּעַצְמֵנוּ תּוֹרָה שֶׁכׇּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יִהְיֶה נַעֲשָׂה מִמֶּנּוּ תּוֹרָה אוֹרַיְיתָא וְיִשְׂרָאֵל וְקֻדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא כֻּלָּא חַד. (זוהר ג׳ קעט א׳)	As a result of our entering the Sukkah, may the Torah be made from every one of us. “Torah, Yisra’el, and the blessed Holy One — are all one.”^[1] Cf. Zohar 3:179a:6.
וְיֻמְשַׁךְ עָלֵינוּ עַל יְדֵי מִצְוַת סֻכָּה הַקְּדוֹשָׁה קְדֻשַּׁת חַג הַשָּׁבוּעוֹת, קְדֻשַּׁת חֹדֶשׁ סִיוָן קְדֻשַּׁת קַבָּלַת הַתּוֹרָה.	By means of the holy mitsvah of Sukkah, draw onto us the holiness of the festival of Shavuot, the holiness of the month of Sivan, the holiness of receiving the Torah.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם צְרָכֵינוּ מְרֻבִּים מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר וְדַעְתֵּנוּ קְצָרָה לְבָאֵר וּלְפָרֵשׁ חֵלֶק אֶלֶף וּרְבָבָה מֵהֶם, רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ וּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ לְטוֹבָה בְּרַחֲמִים.	Master of the world, our needs are many and without measure, and our mind is too small to explain and express a thousandth or even a ten-thousandth of them. Have compassion on us for the sake of Your Name and compassionately fulfill our requests for the good.
וְזַכֵּנוּ לְקַיֵּם מִצְוַת סֻכָּה בִּזְמַנָּהּ בִּשְׁלֵמוּת, בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְכׇל מַה שֶּׁבִּקַשְׁנוּ מִלְּפָנֶיךָ שֶׁלֹּא נִגְרֹם חַס וְשָׁלוֹם מִיתַת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת בְּלֹא זְמַנָּן רַק נִהְיֶה נִזּוֹנִים וְיוֹנְקִים תָּמִיד מִשֶּׁפַע שֶׁל אָדָם שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת סֻכָּה.	Help us fulfill the mitsvah of Sukkah in its time completely, so that we will attain everything that we have requested of You. May we not cause the premature death of domesticated-animals and wild creatures, Heaven forbid, but may we always derive our sustenance from the energy for Adam/humanity that is drawn from the level of Sukkah.
וְתִפְרֹס עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ תָּמִיד, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ וְנִזְכֶּה כׇּל אֶחָד וְאֶחָד הַמֻּכְרָח לַעֲסֹק בְּבִנְיָן שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ הַבִּנְיָן כְּלָל, רַק תִּשְׁמְרֵנוּ וְתָגֵן עָלֵינוּ בְּכֹחַ קְדֻשַּׁת סֻכָּה, שֶׁעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מְקַיְּמִים שֶׁנִּזְכֶּה לִבְנוֹת הַבַּיִת בְּחָכְמָה אֲמִתִּיִּית לְמַעַן שִׁמְךָ לְבַד.	Spread the Sukkah of Your peace over us always. Hide us in the shadow of Your wings. Then, when an individual must engage in construction, doing so will not harm him at all. Guard us and shield us with the power of the holiness of the Sukkah that Your nation, Yisra’el, keeps, so that we will attain a house with true wisdom, for the sake of Your Name only.
וְיִהְיֶה בֵּיתֵנוּ בַּיִת שֶׁמְּגַדְּלִין בּוֹ תוֹרָה וּתְפִילָּה, שֶׁנִּזְכֶּה לְדַבֵּר בְּבֵיתֵנוּ הַרְבֵּה דִּבְרֵי תוֹרָה וּתְפִילָּה כְּפִי מַה שֶּׁקִּבַּלְנוּ מֵרַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים.	May our House be one in which we increase Torah and prayer, in which we speak many words of Torah and prayer, as we were taught to do by our holy rabbis.
וְנִזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ בְּתוֹךְ בֵּיתֵנוּ שֶׁפַע טוֹבָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְכׇל טוֹב אֲמִתִּי לָנֶצַח בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת בָּזֶה וּבַבָּא.	May we draw into our House an abundance of good, blessing, compassion, life and all true good enduring— material and spiritual— in this world and in the World to Come.
וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תַּשְׁפִּיעַ לָנוּ כׇּל הַהוֹצָאוֹת וְהַהִצְטָרְכוּת שֶׁצְּרִיכִים לְבִנְיַן בֵּיתֵנוּ בְּשֶׁפַע גָּדוֹל וְלֹא יַגִּיעַ לָנוּ שׁוּם עֲנִיּוּת, וְלֹא שׁוּם חֹסֶר עַל יְדֵי בִּנְיַן בֵּיתֵנוּ.	In Your vast compassion, give us great abundance for all our expenses and needs connected to building our House. May we not experience any poverty or lack as a result of building our House.
וְלֹא יַטְרִיד אוֹתָנוּ הַבִּנְיָן חַס וְשָׁלוֹם, וְלֹא יְבַלְבֵּל אוֹתָנוּ כְּלָל מֵעֲבוֹדָתְךָ בֶּאֱמֶת.	May the construction not overwhelm us, Heaven forbid, and not distract us at all from truly serving You.
וְתַזְמִין לָנוּ לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד עֵצִים הַמְסֻגָּלִים לְבֵיתוֹ, וְיִהְיוּ מְסֻדָּרִים בְּהַבִּנְיָן כְּפִי הַסֵּדֶר הָרָאוּי לָהֶם מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, וּתְסַבֵּב כׇּל הַסִּבּוֹת לְטוֹבָה בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה הַבִּנְיָן רַק לְטוֹבָה בְּכׇל הָאָפָנִים לָנוּ וּלְבָנֵינוּ וּלְכׇל יוֹצְאֵי חֲלָצֵינוּ.	Send every individual the wood that is appropriate for his house. May the planks be arranged in the building in the order that they were meant to have from the Six Days of Creation. Bring everything about for the good, so that the building will be only for the good in all ways— for us, for our children and for all our descendants.
מָלֵא רַחֲמִים אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ כׇּל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה בְּעִנְיַן הַבִּנְיָנִים וְכַמָּה סַכָּנוֹת יֵשׁ בָּהֶם, אֲבָל אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה וְכַמָּה מֻכְרָחִים לִבְנוֹת בֵּיתָם כִּי אִי אֶפְשָׁר לָשֶׁבֶת בַּחוּץ, וּבִפְרָט אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי שֶׁצָּרִיךְ בַּיִת לַעֲבוֹדָתוֹ לְקַבֵּל בּוֹ שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וּלְהַכְנִיס אוֹרְחִים, וּלְגַדֵּל בּוֹ בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה.	You Who are filled with compassion, You alone know all that is involved in buildings and how many dangers are involved in constructing them. But You know how necessary it is to build a house, because it is impossible to live outdoors. In particular, a Yisra’eli needs a House to serve You: to celebrate the Shabbat and festivals, to have guests and to raise their children to learn Torah.
וּמַה יַּעֲשֶׂה בָּשָׂר וָדָם קָרוּץ מֵחֹמֶר נִבְעָר מִדַּעַת וּבִפְרָט כָּמוֹנִי הַיּוֹם, לְכַוֵּן רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת בְּעִנְיָן זֶה וּבְכׇל הָעִנְיָנִים.	What will a creature of flesh and blood do, a creature carved from clay, with a limited awareness— especially as I am today— in order to intend to truly do Your will in this and in all matters?
רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ וְזַכֵּנוּ לְהִתְנַהֵג תָּמִיד כִּרְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת, ”יְהוָה יִגְמֹר בַּעֲדִי, יְהוָה חַסְדְּךָ לְעוֹלָם, מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אַל תֶּרֶף“. (תהלים קלח:ח)	Have compassion on us for the sake of Your Name. Help us always act in accordance with Your will, in truth. “Hashem will complete matters on my behalf. Hashem, your kindness is in the Cosmos. Do not abandon the works of Your hands.” (Psalms 138:8)
וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב. ”יְהוָה יִשְׁמָרְךָ מִכׇּל רָע, יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ, יְהוָה יִשְׁמֹר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם“. (תהלים קכא:ז-ח)	May the verse be realized for us, “Hashem will guard you from all evil. They will guard Your soul. Hashem will guard your going out and your coming in, now and until (the end of the) Cosmos.” (Psalms 121:7-8)
וּתְמַהֵר וְתָחִישׁ לְגָאֳלֵנוּ וְתִבְנֶה בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב. ”וַהֲבִיאוֹתִים אֶל־הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלוֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל־מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי, בֵּית תְפִילָּה יִקָּרֵא לְכׇל־הָעַמִּים“. (ישעיה נו:ז)	Hurry and swiftly redeem us and build our beautiful Temple. May the verse be realized in us, “I will bring them to My holy mountain and give them joy in My House of Prayer. Their burnt-offerings and sacrifices will be accepted upon My Altar, for My House shall be called a House of Prayer for all nations.” (Isaiah 56:7)
”יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי“. (תהלים יט:טו)	“May the words of my mouth and the meditation of my heart be pleasing before You, Hashem, my Rock-fortress and my Redeemer.” (Psalms 19:15)

Prayer 145 of Liqutei Tefilot vol. 1 by Reb Noson Sternhartz of Nemyriv, after the teachings of Rebbe Naḥman in Liqutei Moharan, was translated by Yaacov Dovid Shulman in The Fiftieth Gate volume 5: Part One Prayers 111-152, Part Two Prayers 1-4 (Breslov Research Institute). I have adapted this translation slightly, mainly to clarify the terms behemah (domesticated animal) and ḥayah (wild creatures), but I have also made other subtle changes and added citation references. –Aharon Varady

Source

Notes

Notes
1	Cf. Zohar 3:179a:6.

צער בעלי־חיים | Tsaar Baalei Ḥayyim [It is forbidden to cause] suffering to a living creature, a song in Yiddish

Unknown — Thu, 10 Dec 2015 17:28:03 +0000

Source (Yiddish)	Transliteration (Romanized Yiddish)	Translation (English)
צַעַר בַּעֲלֵי־חַיִּים, צַעַר בַּעֲלֵי־חַיִּים, מע טאָר נישט מאַכן אַ „בּוּבּוּ‟ פֿאַר אַ חַיָּה. (וײַל) אויבּ מע מאַכט אַ „בּוּבּוּ‟ פֿאַר אַ חַיָּה , פֿאַנגט עס (הײבט זי) אָן צו װײַנען: „אױ װײַ, סע טוט מיר װײַ, אױ װײַ, סע טוט מיר װײַ. אױ װײַ, סע טוט מיר װײַ.‟ סע שטײט אין דער הײליקער תּוֹרָה, מע טאָר נישט מאַכן אַ „בּוּבּוּ‟ פֿאַר אַ חַיָּה.	Tsaar balei ḥayyim, tsaar balei ḥayyim, me tor nisht makhn a booboo far a ḥaye, (Vayl) oyb me makht a booboo far a ḥaye, Fangt es (Haybt zi) on tsu vaynen Oy Vay, Se tit mir vay Oy Vay, Se tit mir vay Oy Vay, Se tit mir vay Se shtayt in der hayliker Torah Me tor nisht makhn a booboo far a ḥaye	Tsaar baalei ḥayyim, tsaar baalei ḥayyim, One may not make a booboo for an animal (Because) if one makes a booboo for an animal, She begins to cry “Woe, woe, it hurts me” “Woe, woe, it hurts me” “Woe, woe, it hurts me” It is in the Holy Torah One may not make a booboo for an animal.

“Tsaar Balei Ḥayyim” ([It is forbidden to cause] suffering to a living creature), source unknown. Many thanks to Tiferet Zimmern-Kahan for recording the niggun for the song and to Naftali Ejdelman (Yiddish Farm School) and The Jewish Daily Forward for providing the lyrics.

Among other verses, the mitsvah of tsaar baalei ḥayyim is derived from Genesis 9:4, as interpreted in the Talmud (Sanhedrin 59a). Compassion for animals is declared to have been the merit of Moshe which made him the shepherd of his people (Exodus Rabbah 2), while Yehudah ha-Nasi saw in his own ailment the punishment for having once failed to show compassion for a frightened calf (Bava Metzia 85a). The aggadic (mythic) tradition concerned with the origin of predatory nature in Olam Hazeh (this world) can be found in the Jewish deutero-canonical works of Sefer Ḥanokh (1 Enoch) and Sefer haYovelim (Jubilees) as well as in Midrash Abkir and the collection of rabbinic midrash and midrash aggadah, Yalkut Shimoni.

In Sefer haYovelim (a/k/a Jubilees, circa 3rd century BCE), the need for circumscribing the predatory nature of humankind after the Dor Hamabul (depraved generation of the Flood) is given as the raison d’etre for the giving of the Torah. As required by the covenant of the Rainbow made to Noaḥ and his descendants after the flood, a representative people was needed who might abide by the general commandment of ever min haḥai (forbidding eating living creatures). In this tradition, Avraham was the first to prove worthy since his actions epitomized ḥesed, lovingkindness (an innovation in Judaism’s mytho-historic chronicle of humanity in Genesis). As noted in Rav Shlomo Kluger’s HaElef L’cha Shlomo in Yoreh Deah 322, dairy foods, the product of living creatures, were prohibited after the Flood, but this prohibition was relaxed upon the giving of the Torah at Sinai just as the prohibition against eating flesh was relaxed after the covenant at Ararat. For this reason, dairy is a symbolic food eaten on the festival of Shavuot (Pentecost) and remains a symbolic food representing the subversion of predatory nature as reflected in Megilat Yehudith and the dairy food traditions of the festival of Ḥanukkah. (More here.)

Recordings

https://api.soundcloud.com/tracks/51769234

Explanation and ritual for the Jewish New Year’s Day for Animals, Rosh haShanah la-Behemah on Rosh Ḥodesh Elul

Aharon N. Varady — Sun, 28 Aug 2011 10:00:12 +0000

Source (Hebrew)	Translation (English)
ראש השנה פרק א משנה א	Seder Moed: Rosh Hashanah, Chapter 1, Mishnah 1
ארבעה ראשי שנים הם.‏ באחד בניסן ראה השנה למלכים ולרגלים.‏ באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בתשרי.‏ באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמטין וליובלות, לנטיעה ולירקות.‏ באחד בשבט, ראה השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים, בחמשה עשר בו.‏	There are four Roshei Shanim/New Year days. The first of Nisan is the Rosh HaShanah for kings and pilgrimage holidays. The first of Elul is the Rosh HaShanah for tithing behemah. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say, “The first of Tishrei.” The first of Tishrei is the Rosh HaShanah for years, Shmitah, Yovel, for planting, and for vegetables. The first of Shvat is the Rosh HaShanah for [fruit-bearing] trees, according to Beit Shamai. Beit Hillel says it is on the fifteenth [of the month of Shvat, Tu biShvat].

Source (Hebrew)

Translation (English)

ראש השנה פרק א משנה א

Seder Moed: Rosh Hashanah, Chapter 1, Mishnah 1

ארבעה ראשי שנים הם.‏
באחד בניסן ראה השנה למלכים ולרגלים.‏
באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה.
רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בתשרי.‏
באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמטין וליובלות, לנטיעה ולירקות.‏
באחד בשבט, ראה השנה לאילן, כדברי בית שמאי.
בית הלל אומרים, בחמשה עשר בו.‏

There are four Roshei Shanim/New Year days.
The first of Nisan is the Rosh HaShanah for kings and pilgrimage holidays.
The first of Elul is the Rosh HaShanah for tithing behemah.
Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say, “The first of Tishrei.”
The first of Tishrei is the Rosh HaShanah for years, Shmitah, Yovel, for planting, and for vegetables.
The first of Shvat is the Rosh HaShanah for [fruit-bearing] trees, according to Beit Shamai.
Beit Hillel says it is on the fifteenth [of the month of Shvat, Tu biShvat].

Rosh Ḥodesh Elul, the new moon festival of Elul, also marks one of the four New Year festivals recorded in the Mishnah — the New Years day for mas’ar behemah — the tithing of domesticated animals. Rosh haShanah la-Behemah parallels Rosh Hashanah la-Ilanot (Tu BiShvat), the day for tithing fruit bearing trees — the day on which ribbons were tied around the buds of almond trees indicating which would be its first fruits. These two annual census were essential for upholding the institution of the Temple and the caste of families serving as its priests.

In the millennia after the Temple’s destruction, Tu biShvat was re-established by Jewish mystics as a special day of tikkun — a day to reflect on and pray for healing our relationship with trees and by extension, the whole of life-nurturing Earth. Similarly, Rosh Ḥodesh Elul begins in earnest a month-long process of teshuvah — an intense tikkun of all of our living relationships, culminating with the New Years Day for the Maasei Bereshit (the works of Creation).^[1] The idea that Rosh Hashanah is the birthday of humanity follows the tradition that Rosh Hashanah on Rosh Ḥodesh Tishrei is the sixth day after the first “day” of creation — Elul 25.

What a better way to begin a month dedicated to humbling ourselves and repairing our relationships than by reflecting first on our relationship with behemot — the domesticated animals which depend on us for their care and sustenance. The category of behemah includes all animals historically bred by humans as domesticated creatures, both kosher and non-kosher, e.g. cats and cattle, dogs and donkeys, goats, pigs, chicken, and llamas.^[2] The legal categories of wild and domesticated animals are examined in the Talmud through an animal which contains aspects of both, the “koy”. If we can imagine, empathize, and understand the dependency of the behemot in our care, how much better can we realize our relationship with blessed Holy One, and the infinite chain of inter-dependencies uniting all living relationships in reflection of this Oneness.

Once upon a time when the Temple still stood, the Rosh haShanah la-Behemah celebrated one means by which we elevated and esteemed the special creatures that helped us to live and to work. Just as rabbinic Judaism found new ways to realize our Temple offerings with tefillot — prayers — so too the Rosh haShanah la-Behemah challenges us to realize the holiness of the animals in our care in a time without tithes. The New Years Day for Animals is a challenge to remind and rediscover what our responsibilities are to the animals who depend on us for their welfare. Are we treating them correctly and in accord with the mitsvah of tsa’ar baalei ḥayyim — sensitivity to the suffering of living creatures? Have we studied and understood the depth of ḥesed — lovingkindness — expressed in the breadth of our ancestors teachings concerning the welfare of animals in Torah? Rosh Hashanah La-Behemah is the day to reflect on our immediate or mediated relationships with domesticated animals, recognize our personal responsibilities to them, individually and as part of a distinct and holy people, and repair our relationships to the best of our ability.

Rosh haShanah la-Behemah is a day to reflect on our responsibilities and relationships with behemot and perhaps, by extension ḥayot — non-domesticated or wild animals, as well. In the story of Noaḥ, the activity of humankind was such that the survival of all creatures on Earth were disrupted and ultimately depended directly on Bnei Adam (the children of Adam) for their survival. Today, our massive disruption to the land resources and food web of ḥayot, certainly places a certain onus of responsibility on us — a responsibility we are reminded to heed with the sounding of the horn of a ram, the shofar, on Rosh Ḥodesh Elul.

There is a longstanding minhag (tradition) to check one’s mezuzot during the month of Elul. Being mindful that we rely on the skins of animals to prepare our mezuzot upon which the Shema is written, is perhaps the first step to becoming sensitive to our relationship with other creatures. Even if we don’t perceive an immediate and personal relationship with non-human animals, we still have a precious and holy connection with them. Reappraising our relationship with these creatures that ultimately depend on us for their care and survival is the first step towards understanding the essential relationship which ensures our own survival, as individuals for the coming year, and as a people on this Earth.

Liturgy

Given the valence of teshuvah on Rosh Ḥodesh Elul and the major theme of Rosh haShanah la-Behemah, R’ Dalia Marx recommends Psalms 36 for its reference in verse 7 to the blessed Holy One saving all creatures: “אדם ובהמה תושיע ה׳.”

The Talmud Bavli Rosh Hashana 8a gives Psalms 65:13 as the source-text for when the New Year’s Day for tithing domesticated animals occurs.

A prayer of R’ Nathan Sternhartz of Nemirov for Sukkot with an overarching concern for the welfare of animals, adapted from the teachings of Rebbe Naḥman of Bratslav, cites Deuteronomy 28:4 (see Liqutei Tefilot I:145).

Rituals

Two rituals for the day are the Kavvanah Before Blowing of the Shofar on Rosh Ḥodesh Elul, and a roleplaying activity for all ages — the Council of All-Beings.

Songs

From Naftali Ejdelman, the following Yiddish song, “Tsaar Balei Ḥayim,” (source unknown unfortunately) feels relevant.

Further Study

For the sourcesheet, “Introduction to Rosh haShanah la-Behemah,” find Aharon Varady’s compilation of texts on Sefaria.

Also find:

Tsaar Baalei Ḥayyim in the Talmud Bavli: Bava Metziah 32a
Rabbi Dovid Fink’s Eight session course on the Laws of Kindness Towards Animals at WebYeshiva
David Sears’ “The Vision of Eden: Animal Welfare and Vegetarianism In Jewish Law and Mysticism” (Orot, 2011)^[3] Thanks to Dr. Richard Schwartz of Jewish Vegetarians of North America for sharing Sears’ great effort

Notes

Notes
1	The idea that Rosh Hashanah is the birthday of humanity follows the tradition that Rosh Hashanah on Rosh Ḥodesh Tishrei is the sixth day after the first “day” of creation — Elul 25.
2	The legal categories of wild and domesticated animals are examined in the Talmud through an animal which contains aspects of both, the “koy”.
3	Thanks to Dr. Richard Schwartz of Jewish Vegetarians of North America for sharing Sears’ great effort

📄 הגדה לסדר אלף באלול, ראש השנה לבעלי־החיים (זנגביל)‏ | Haggadah for the Alef b’Elul Seder, the New Year’s Day for Animals (Ginger House 2013)

The Jewish Vegetarian Society in Jerusalem — Mon, 18 Aug 2014 03:08:17 +0000

DOWNLOAD: PDF | ODT | TXT

Source (Hebrew)	Translation (English)
ראש השנה לבעלי־החיים – על מה ולמה?‏	The New Year for Domesticated Animals (Rosh Hashanah Leba’alei Chaim)—what is it for, and why?
מקורו של ראש השנה לבעלי־חיים הוא באותה משנה שבה המקור לט”ו בשבט:	The source of the New Year for Domesticated Animals is in the same Mishna as the source for Tu BiSh’vat:
“ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה; רבי אלעזר ורבי שמעון אומרין, באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים לשמיטים וליובלות, ולנטיעה ולירקות. באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי; בית הלל אומרין בחמישה עשר בו”. (משנה ראש השנה א, א).‏	There are four new years: 1. On the first of Nisan, the new year for the kings and for the festivals; 2. On the first of Elul, the new year for the tithing of animals (Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon say, on the first of Tishrei); 3. On the first of Tishrei, the new year for years, for the Sabbatical years and for the Jubilee years and for the planting and for the vegetables; 4. On the first of Shevat, the new year for the trees, according to the words of the House of Shammai; The House of Hillel says, on the fifteenth thereof. (Mishna Rosh Hashana 1:1)
המשנה קובעת את אל”ף באלול כראש השנה למעשר בהמה – תאריך טכני שנוגע למיסוי ולקרבנות – ממש כשם שט”ו בשבט, ראש השנה לאילן, עניינו המקורי הוא במסים ובמצוות הנוגעים לאילנות. בימינו התחדש ט”ו בשבט כיום מודעות סביבתי, המעלה על נס את חשיבותם של העצים ואת החשיבות שבנטיעתם ובהגנה עליהם ועל כדור הארץ. בדומה לכך, כונן אל”ף באלול מחדש כיום שיוקדש לבעלי־חיים: להוקרתם, לחיבור־מחודש אתם, להגנתם ולמודעות לגורלם. ‏	The Mishna sets the first of Elul as the new year for the tithing of animals—a date technically about taxation and sacrifices, much in the same way that Tu BiSh’vat, the new year for the trees, was originally about taxes and mitzvot related to trees. In our time, Tu BiSh’vat has been revived in the general consciousness as a day promoting the importance of trees: planting them, defending them, and caring for them along with the rest of the natural world. Similarly, we aim to revive the first of Elul as a day on which we sanctify domesticated animals, committing to honor them, to a renewed connection with them, to their defense, and to consciousness of their fates.
הצורך ביום כזה הוא דוחק. העולם התעשייתי המודרני הרחיק אותנו מבעלי־חיים, במיוחד מה”בהמות” המשמשות בחקלאות. אבותינו לא היו מדמיינים ריחוק כזה מבעלי־חיים, אף לא את האכזריות הקשה בה אנו מתייחסים, בתעשיות שלנו, ליצירי האל שנפש חיה בהם. אין מתאים מאל”ף באלול ליום מודעות לבעלי־חיים: בפתח החודש שמוקדש לרחמים ולחשבון נפש.‏	There is a pressing need for this today. The modern industrial world has distanced us from animals, particularly from the “behemot,” domesticated animals, used in agriculture. Our ancestors could not imagine being distanced from animals in this way, nor could they imagine the great pain that we inflict, through our actions, on these creations of God that contain living souls within them. There is no more fitting day than the first of Elul to be conscious of animals: it is the beginning of the month which is set aside for our own requests for mercy and soul-searching leading up to the High Holy Days.
אל”ף באלול צוין מחדש לראשונה בשנת תשע”ב, ובשנת תשע”ג זהו כבר המשך של מסורת.‏	The first of Elul was commemorated anew for the first time in 5772 (2012), and now in 5773 (2013) already has the beginnings of a tradition.
צלחת הסדר	The Seder Plate
על צלחת הסדר בחרנו להניח מוצרים מהצומח, המדמים מוצרים אשר על־פי רוב מקורם בתעשיות המזון מהחי.	We have chosen to put plant-based products on our Seder plate that are similar to products usually sourced from living animals.
מוצרים אלו באים להזכיר לנו את הניצול של בעלי־חיים בידיהם של בני־אדם. מקבילות הבשר באות להזכיר לנו את העופות ואת בני הבקר והצאן שנכלאים ונשחטים עבור בשרם. המיונז הצמחי בא להזכיר לנו את התרנגולות בלולים של תעשיית הביצים. הגבינה הצמחית באה להזכיר לנו את הפרות בתעשיית החלב.	These products remind us of the exploitation of animals at human hands. The meat substitute reminds us of the fowl, cattle, and sheep that are eaten and slaughtered for their meat. The vegan mayonnaise reminds us of the chickens confined in coops for their egg production. The vegan cheese reminds us of the cows used for dairy production.
בה בעת, המוצרים על צלחת הסדר מייצגים עבורנו את האפשרות לחיות עם בעלי־החיים ולא על חשבונם, את האפשרות להיזון מהצומח.	The products on the Seder plate represent our ability to live alongside animals, rather than at their expense, and the ability to be sustained from the world’s plants.
האם לעתיד לבוא יהיו מוצרים כאלו עדות יחידה לכך שבזמן מהזמנים נהגה האנושות לכלוא בעלי־חיים בתנאים אכזריים כדי לייצר מזון מהם, מביציהם ומהחלב שלהם?	Is it possible that in the future, products like this will be the only signs of a past era when people imprisoned animals in painful conditions to derive food from their bodies, their eggs, and their dairy?
בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת־יְהוָה, יְהוָה אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד, הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. עֹטֶה־אוֹר כַּשַּׂלְמָה, נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה. הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו, הַשָּׂם־עָבִים רְכוּבוֹ, הַמְהַלֵּךְ עַל־כַּנְפֵי־רוּחַ. עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט. יָסַד־אֶרֶץ עַל־מְכוֹנֶיהָ, בַּל־תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד. תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ, עַל־הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם. מִן־גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן, מִן־קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן. יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת, אֶל־מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם. גְּבוּל־שַׂמְתָּ בַּל־יַעֲבֹרוּן, בַּל־יְשֻׁבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ. הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים, בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן. יַשְׁקוּ כָּל־חַיְתוֹ שָׂדָי, יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם. עֲלֵיהֶם עוֹף־הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן, מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ־קוֹל. מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו, מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ. מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם, לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן־הָאָרֶץ. וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב־אֱנוֹשׁ, לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן, וְלֶחֶם לְבַב־אֱנוֹשׁ יִסְעָד. יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יְהוָה, אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע. אֲשֶׁר־שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ, חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ. הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים, סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים. עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ. תָּשֶׁת־חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה, בּוֹ־תִרְמֹשׂ כָּל־חַיְתוֹ־יָעַר. הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם. תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל־מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן. יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי־עָרֶב. מָה־רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם, שָׁם־רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם־גְּדֹלוֹת. שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן, לִוְיָתָן זֶה־יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק־בּו. כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן, לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ. תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן, תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב. תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן, תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל־עֲפָרָם יְשׁוּבוּן. תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה. יְהִי כְבוֹד יְהוָה לְעוֹלָם, יִשְׂמַח יְהוָה בְּמַעֲשָׂיו. הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד, יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ. אָשִׁירָה לַיהוָה בְּחַיָּי, אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי. יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי, אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהוָה. יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן־הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת־יְהוָה הַלְלוּ־יָהּ.	(Read Psalm 104)
כוס ראשונה: דגים (חיות הים) – יין לבן טוֹב־יְהוָה לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל־כָּל־מַעֲשָׂיו. (תהילים קמ”ה, ט’) בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים — יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל־הָאָרֶץ, עַל־פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל־נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל־עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר: פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת־הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ. וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי. (ספר בראשית) ארי וכלב וזאב היו עומדים. ביקש הארי להזיק את הכלב, וראה את הזאב ונתיירא ממנו, שאימתו על הארי ואימת הכלב על הזאב, ולא היו מזיקים זה את זה. התחיל ר’ עקיבא רואה ואומר: “מה רבו מעשיך ה’, כולם בחוכמה עשית!” כשהיה רבי עקיבא מגיע למקרא “זה הים גדול ורחב ידיים”, אמר: יש בריות גדלות בים ויש בריות גדלות ביבשה. אם עולות אלו שבים ליבשה ואלו שביבשה לים – מתות. מקום חיותן של אלו – מיתתן של אלו. הוי, “מה רבו מעשיך ה’, כולם בחוכמה עשית”. (שוחר־טוב, תהילים ק”ד) אדם עולה לספינה ועמו בהמה. ואם עמד סער בים – מה הם עושין? משליכין את הבהמה לים ומקיימין את האדם, לפי שאינן מרחמין על הבהמה כשם שמרחמין על האדם. אבל הקב”ה אינו כן, שכשם שהוא רחמן על האדם, כך מרחם על הבהמה. תדע לך שהוא כן, שבשעה שבקש הקב”ה לאבד עולמו בדור המבול בשעה שחטאו, שקל את האדם כנגד הבהמה, שנאמר: ‘ויאמר ה’ אמחה [מאדם עד בהמה]’. וכשבא להתרצות כשם שנתרצה לבני אדם וריחם עליהם, כך ריחם לבהמה, ממה שקראנו בעניין: ‘ויזכור אלהים את נח [ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתיבה]’. (מדרש תנחומא בובר, נח, ז) כִּי מִקְרֶה בְנֵי־הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם, כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן־הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל. הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל־מָקוֹם אֶחָד, הַכֹּל הָיָה מִן־הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל־הֶעָפָר. מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ. (קהלת פרק ג’) אברהם שואל את מלכיצדק: כיצד יצאת מן התיבה. אמר ליה: בצדקה שהיינו עושים שם. אמר לו: וכי מה צדקה היה לכם לעשות בתיבה, וכי עניים היו שם? והלא לא היו שם אלא נח ובניו, ולמי הייתם עושין צדקה? אמר ליה: על הבהמה ועל החיה ועל העוף, לא היינו ישנים, אלא נותנים היינו לפני זה ולפני זה כל הלילה…” (מדרש תהלים [בובר] מזמור לז ד”ה [א] לדוד אל) דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר: “ונתתי עשב בשדך לבהמתך” והדר “ואכלת ושבעת”. (בבלי, ברכות מ’, ע”א) מעשה בגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנא, שיצא מביתו בימי הקיץ לאחד הכפרים בסביבה. ויהי בבוקר, השכים רבי יצחק אלחנן ויצא מאכסניתו כשבידו מכתב, והוא מחפש אחרי שליח שימסור את המכתב בביתו אשר בקובנא. צעיר יהודי מבני הכפר הציע עצמו לתפקיד. כשהגיע לעברו השני של הנהר, לא עצר השליח ברוחו ופתח את המכתב לקוראו. לתדהמתו, במכתב הייתה הבקשה הבאה: “כתוב בספר תהילים: ‘ורחמיו על כל מעשיו’, והנה בחצר ביתנו יש חתול אשר בכל יום ויום הבאתי חלב להשקותו, ועכשיו שיצאתי מן הבית ולא זכרתי למנות ממלא מקומי שיטפל בזה, השקט לא אוכל… אבקש בכל לשון לחוס עליי, ולדאוג לכך שמישהו יעשה זה במקומי”. (יצחק נחמן אשכולי, צער בעלי חיים בהלכה ובאגדה [הרב מפוניבז’]) הצדיק הוא המתנהג על־פי חוקי הצדק ולא לבד שנוהג על פי החוקים האלה עם בני־אדם, כי גם עם בהמתו נוהג בחוקים האלה ויודע תכונת נפשה, לתת לה מזונותיה בעת הראוי וכפי הראוי, ושלא יכביד מלאכתה יותר על יכולתה. שגם זה מחוקי החוכמה והצדק, כמו שנאמר: ‘ונתתי עשב בשדך לבהמתך’ ואחר־כך ‘ואכלת ושבעת’, וצער בעלי־חיים דאורייתא… אבל הרשע שאינו מתנהג כפי חוקי הצדק ונוהג הפך מהם, גם אם תראה ממנו מידת הרחמים, הוא מצד האכזריות הנסתר בו. למשל, שירחם על האדם הכבוש תחת ידו ולא יהרגנו כדי שיכבשנו לעבוד לצרכו; שירחם על בהמתו ויוסיף במאכלה כדי שיכביד עליה עבודה ביתר שאת. כי הרחמים שלו שורשו הנאת עצמו מפני הצורך שיש לו בדבר ההוא. (מלבי”ם על משלי י”ב, י’ [יודע צדיק נפש בהמתו])	First Cup: Fish and Sea Creatures (white wine)
כוס שנייה: דו־חיים וזוחלים (חיות בין ים ליבשה) – יין לבן עם מעט יין אדום צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי־אֵל, מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְהוָה. (תהילים ל”ו, ז’) אמרו עליו על דוד המלך: בשעה שסיים ספר תהילים זחה דעתו עליו. אמר לפני הקב”ה: ריבונו של עולם, כלום יש דבר בעולם שאמר שירה כמותי? נזדמנה לו צפרדע אחת, אמרה לו: אל תזוח דעתך עליך, שאני אומרת שירה יותר ממך. (פרק שירה) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל־נֹחַ לֵאמֹר. צֵא מִן־הַתֵּבָה, אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי־בָנֶיךָ אִתָּךְ. כָּל־הַחַיָּה אֲשֶׁר־אִתְּךָ מִכָּל־בָּשָׂר, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל־הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ, הַיְצֵא אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל־הָאָרֶץ. וַיֵּצֵא־נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי־בָנָיו אִתּוֹ. כָּל־הַחַיָּה, כָּל־הָרֶמֶשׂ וְכָל־הָעוֹף, כֹּל רוֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן־הַתֵּבָה. וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ. וַיָּרַח יְהוָה אֶת־רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־לִבּוֹ, לֹא־אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת־הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו, וְלֹא־אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת־כָּל־חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. (תיבת נוח) אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, דכתיב “לכם יהיה לאכלה ולכל חיית הארץ” – ולא חיית הארץ לכם. וכשבאו בני נוח התיר להם, שנאמר “כירק עשב נתתי לכם את כל”. (סנהדרין נ”ט, ע”ב) וה’ לא ציוונו מצוות חיוב לשחוט, רק איסור לאכול בשר חי עד שנשפך דמו בשחיטה לבדה, לא דרך אחרת…. ואין ספק כי המתענה, המונע עצמו מאכול בשר כאשר התענה דניאל – יותר טוב ויקבל שכר מה’. וככה המתענה בכל יום ואיננו מברך ברכת המזון. וככה הנזיר אינו חייב לקדש ולהבדיל ולשתות ארבע כוסות, רק החיוב הוא אם שותה. והזכרתי כל זאת בעבור ששמעתי על חכם חסיד שהיה משוטט בכל החוצות לבקש מי שיש לו עוף שישחטנו, ודעתו על הברכה, למלאת מאה ברכות בכל יום. (ראב”ע, יסוד מורא וסוד התורה, שער שני, פסקה יב) אין יצורים בעולם שכה נדרש למו דבר ה’ זה, להיות למגן ולמחסה בעדם מפני שרירות לבב האנשים, כמו אלה היצורים שהמה אמנם דומים לבני אדם ברגשות ונטיות שונים, גם נוחים להתפעל, הלא המה “בעלי חיים”, שהם מסורים לעבוד את האדם בגופם ובכוחות גופם. והנה ביחסו אל הבע”ח האלה, העובדים תמיד את עבודתו, ישכח האדם בנקל כי גם עורק (מוסקעל) הבע”ח הנפצע יתפלץ ויתנודד גם הוא, כמו עורק האדם, כי מיתר (נערף) הבע”ח כמו מיתר האדם, הנפגע ע”י כאב וצער, יחלה ויחלש, כי כאדם כבהמה גם היא תחוש ותרגיש כל חתוך, דחיפה, הכאה, כובד עמל רב, פחד ובהלה, רעב וצמאון – האדם ישכח את זאת – ולעיתים, אם מאהבת עצמו, אם להפיק זממו, אם בבלי דעת – או לפעמים גם בגלל תאווה נמבזה ואכזריות לבב, יבוא האדם לענות נפש בהמתו. (רש”ר הירש, ספר חורב, מערכת החוקים ה’, א’) ייסורים של רבי [יהודה הנשיא], על־ידי מעשה שגרם הוא עצמו באו ועל ידי מעשה אחר הלכו. על ידי מעשה באו – מה הוא? עגל אחד שהוליכו אותו לשחיטה, הלך תלה ראשו בתוך כנף [בגדו] של רבי ובכה. אמר לו: לֵך, לכך נוצרת. אמרו [משמיים]: הואיל ואינו מרחם ־ שיבואו עליו ייסורים. ועל ידי מעשה הלכו – יום אחד הייתה שפחתו של רבי מטאטאה את הבית, היו מונחים שם בני חולדה [= גורים של חולדה] והייתה מטאטאה אותם. אמר לה: הניחי להם, כתוב: “ורחמיו על כל מעשיו”. אמרו: הואיל ומרחם – נרחם עליו. (תלמוד בבלי, בבא מציעא פ”ה, ע”א) אשריהם הצדיקים שחביבה עליהן בהמתן כגופן. וכן מצינו ביעקב שאמר “לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן (בראשית לז, יד), לקיים מה שנאמר: “יודע צדיק נפש בהמתו”. (ילקוט שמעוני, פרשת חקת, רמז תשס”ג) וַיֹּאמַר: יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה־נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה־חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי־נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם־גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה, אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי־עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם־אֲדֹנִי. וַיְהִי־הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת, אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן־מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם, וְכַדָּהּ עַל־שִׁכְמָהּ. וַתֹּאמֶר: שְׁתֵה אֲדֹנִי, וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל־יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ, וַתֹּאמֶר: גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם־כִּלּוּ לִשְׁתֹּת. וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל־הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל־הַבְּאֵר לִשְׁאֹב, וַתִּשְׁאַב לְכָל־גְּמַלָּיו. (רבקה ועבד אברהם)	Second Cup: Amphibians and Reptiles (white wine with a little red)
כוס שלישית: עופות (חיות הרקיע) – יין אדום נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ, לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ. (תהילים קמ”ז, ט’) פעם אחת נשא הצדיק רגליו לקבץ מעות עבור פדיון שבויים, ובא למלון אחד ובעל הבית לא היה בביתו. וראה הצדיק שם קן ציפורים, איך שהם ניצודים, ומגמתם הוא לפרוח באויר העולם כטבעם, להיות צפור דרור. ונכמרו רחמיו עליהם ואמר: “אני מכתת רגלי להשיג מעות עבור פדיון שבויים, והנה אין פדיון שבויים גדול מזה, להתיר הצפרים ממאסרם.” ועשה כן ופתח הקן וברחו הצפרים לדרכם. ואח”כ בא בעל הבית לביתו וראה שהקן פתוח והצפרים אינם. והיצר לו מאוד מזה, ואמר לבני ביתו: “מי הוא זה שעשה לי הרעה הגדולה?” ואמרו לו: “יש כאן איש אשר למראה עינינו הוא משוגע, הוא עשה המעשה הרע.” אמר בעל הבית לצדיק: “אתה, המשוגע, איך מלאך לבך לעשות המעשה הרע, להבריח את הצפרים שלי, והפסדת לי ממון הרבה ששילמתי עבורם.” אמר לו הצדיק: כתיב ‘ורחמיו על כל מעשיו’, ונכמרו רחמי להוציאם ממסגרותם.” והכה בעל הבית לצדיק מכות אכזריות. ואח”כ אמר הצדיק ר’ זוסע לבעל בית: “תדע שאני הולך מעיר לעיר לקבץ מעות לפדיון שבויים, והנה משכורתך יהיה שלימה מאת ה’, שאתה תהיה מחוסר לחם.” והלך הצדיק לדרכו, וכאשר בא לביתו סיפר לאחיו הרב הקדוש הגדול מוה’ אלימלך המעשה הזה. וברבות הימים ישבו שני אחים הצדיקים בסעודה, ונטל ידיו הצדיק ר’ זוסע קודם אחיו הצדיק ר’ אלימלך, ובעת שנגב ידיו ר’ זוסע קודם ברכת המוציא, בא עני ועמד אצל הפתח. ורמז ר’ זוסע לר’ אלימלך על העני. ואחר ברכת המוציא שאל ר’ אלימלך לאחיו ר’ זוסע מהו הרמז שרמז על העני? אמר לו: “זהו בעל הבית מהמלון שהכני מכות אכזריות.” ושאל ר’ זוסע את האיש: הנה ידוע לי שהיית איש עשיר, ואיך הוא הסיבה שאתה מחזר על הפתחים? ואמר לו ש”נשרף כל אשר לי ונשארתי ריקם מכל.” (סיפורים נוראים, עמ’ 77־76) “כי יקרא קן צפור לפניך” ־ גם זו מצוה מבוארת מן “אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד”. כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם, או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין אע”פ שהתיר השחיטה במין ההוא, והנה ההורג האם והבנים ביום אחד או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף כאלו יכרית המין ההוא. (רמב”ן דברים פרק כב פסוק ו) אבל טעם המניעה ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר כי האכזריות תתפשט בנפש האדם, כידוע בטבחים שוחטי השורים הגדולים והחמורים שהם אנשי דמים זובחי אדם אכזרים מאד, ומפני זה אמרו ‘טוב שבטבחים שותפו של עמלק’ (בבלי, קידושין, פב ע”א). (רמב”ן לדברים כ”ב, ו’ [שילוח הקן]) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו וְאֶל כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר. אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ־כֶשֶׂב אוֹ־עֵז בַּמַּחֲנֶה; אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וְאֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ, לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהוָה, לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה—דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא, דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ. לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַיהוָה, אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, אֶל־הַכֹּהֵן; וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַיהוָה—אוֹתָם. (ויקרא פרק י”ז) כי עיקר הכוונה היה שלא נאכל בשר, כי יספיקו לנו הצמחים, ולכן בבראשית לא הותר לנו רק עשב השדה. ואחר המבול נתפשט אכילת בעלי חיים, שהוא כאילו נאכל אבינו, כי הוא סוגנו הקרוב, ולכן צוותנו התורה לחמול עליהם כמו שזכרנו מצוות ‘אותו ואת בנו [לא תשחטו ביום אחד]’, וכן ‘לא תבשל גדי בחלב אמו’, וכן ‘כי יקרא קן צפור לפניך’. ואילו יכלה התורה למנענו יותר, הייתה עושה, אבל כי היות קורבתנו לסוג החי מעטה מקורבתנו למין המדבר, חלשו ומעטו במצוות באהבתו ובחמלתו. (יוסף אבן כספי, משנה כסף, לדברים כ”ב, ו’ [שילוח הקן]) כן נאסר לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד בתור סייג והרחקה, פן יישחט הוָלָד לנוכח האם, דבר שיש בו צער גדול מאוד לבעל־החיים. שכּן אין הבדל בין צער האדם וצער שאר בעלי־החיים, מפני שאהבת האם לילדהּ וגעגועיה אליו אינם נמשכים אחר השׂכל, אלא אחר פעולת הכוח המדמה הנמצא ברוב בעלי־החיים כמו שהוא נמצא באדם. (מורה נבוכים ג’, מ”ח)	Third Cup: Fowl (red wine)
כוס רביעית: יונקים (חיות היבשה) – יין אדום עם מעט יין לבן יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ, וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי. עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע־לָחֶם, וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר־לֵב. (משלי י”ב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ־אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי־כֵן. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת־הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל־רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל־הָאָרֶץ, וּבְכָל־הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל־חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל־הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת־כָּל־עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ, וְאֶת־כָּל־הָעֵץ אֲשֶׁר־בּוֹ פְרִי־עֵץ זֹרֵעַ זָרַע, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה. וּלְכָל־חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל־עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר־בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת־כָּל־יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי־כֵן. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד; וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי. אדם נברא באחרונה. ולמה נברא באחרונה? שלא תנוח דעתו עליו, שאומרים לו: יתוש קדמך במעשה בראשית. (תוספתא, סנהדרין ח’) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא־טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה־לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן־הָאֲדָמָה כָּל־חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל־עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל־הָאָדָם לִרְאוֹת מַה־יִּקְרָא־לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא־לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ. (בראשית ב’) “ה’ צדיק יבחן” (תהלים יא, ה). ובמה הוא בוחנו? במרעה צאן. בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה, שנאמר: “ויקחהו ממכלאות צאן” (תה’ עח, ע). מהו מכלאות? כמו: “ויכלא העם מהביא” (שמ’ לו, ו). היה מונע הגדולים והיה מוציא הקטנים תחילה לרעות, כדי שירעו הקטנים הרכה (=העשב הרך), ואחר כך היה מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואחר כך מוציא הבחורים כדי שיהיו אוכלים עשב השדה. אמר הקדוש ברוך הוא: מי שהוא יודע לרעות את הצאן איש לפי כוחו, יבוא וירעה בעמי, הדא הוא דכתיב: “מאחר עלות הביאו, לרעות ביעקב עמו” (תה’ עח, עא). ואף משה לא בחנו אלא בצאן. אמרו רבותינו: כשהיה משה רועה צאן של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי אחד ורץ אחריו עד שהגיע לחסות (=מחסה משמש). כיון שהגיע לחסות נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות. כיון שהגיע משה אצלו אמר לו: אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני שעייף אתה. הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר לו הקב”ה: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם – חייך, אתה תרעה את צאני. (שמות רבה ב, ב [מהדורת שנאן]) וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה, וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת־הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו, אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ, וַיִּחַר־אַף יְהוָה מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־יְהוָה, לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא־מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, לָשׂוּם אֶת־מַשָּׂא כָּל־הָעָם הַזֶּה עָלָי. הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל־הָעָם הַזֶּה, אִם־אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי־תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת־הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו. מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל־הָעָם הַזֶּה, כִּי־יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה־לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה. לֹא־אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת־כָּל־הָעָם הַזֶּה, כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי. וְאִם־כָּכָה אַתְּ־עֹשֶׂה לִּי, הָרְגֵנִי נָא, הָרֹג אִם־מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל־אֶרְאֶה בְּרָעָתִי. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה, אֶסְפָה־לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי־הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו, וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ. וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם, וְאָצַלְתִּי מִן־הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם, וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא־תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ. וְאֶל־הָעָם תֹּאמַר, הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר, כִּי בְּכִיתֶם בְּאָזְנֵי יְהוָה לֵאמֹר מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר, כִּי־טוֹב לָנוּ בְּמִצְרָיִם, וְנָתַן יְהוָה לָכֶם בָּשָׂר וַאֲכַלְתֶּם. לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם. עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר־יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא, יַעַן כִּי־מְאַסְתֶּם אֶת־יְהוָה אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו, לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם. הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם, טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף יְהוָה חָרָה בָעָם, וַיַּךְ יְהוָה בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד. וַיִּקְרָא אֶת־שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה, כִּי־שָׁם קָבְרוּ אֶת־הָעָם הַמִּתְאַוִּים. (במדבר י”א) כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל־זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר. כִּי לֹא־דִבַּרְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל־דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח. כִּי אִם־אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם. (ירמיהו, פרק ז’, כ”א־כ”ג) בן־אדם! אוזניך תשמענה דבר מאחריך, קול אלוהים בכוח הקורא לך: “לא תבשל גדי בחלב אמו”. לא! תעודת הגדי איננה דווקא להיות לברות לשיניך החדות שהוחדו אמנם גם מורטו לרגלי השפלתך וזוללותך באכילת בשר, והחלב ממילא לא נועד להיות לתבלין לך למלאות את תאוותך השפלה. ביודעך כי הבשר והחלב ביחס תיקון המאכל הם כל־כך רחוקים, כל־כך מתועבים, עד כדי איסור הנאה בישול ואכילה (על פי קידושין נ”ז, ב’), תכיר בבוא מועד כי חיי החי לא נוצרו בעבור קיבתך התאוונית, והחלב עיקרו נועד להיות למזון למי שעבורו בא הטבע למלא את תפקידו, כמו שחלב שדי אמך היה לך למבטח בימי הנקתך. (חזון הצמחונות והשלום, פסקה כ’ [גדי בחלב אמו]) מִזְמוֹר לְאָסָף, אֵל אֱלֹהִים יְהוָה דִּבֶּר וַיִּקְרָא־אָרֶץ מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ עַד־מְבֹאוֹ. מִצִּיּוֹן מִכְלַל־יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ. יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל־יֶחֱרַשׁ, אֵשׁ־לְפָנָיו תֹּאכֵל וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד. יִקְרָא אֶל־הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְאֶל־הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ. אִסְפוּ־לִי חֲסִידָי, כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי־זָבַח. וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ, כִּי־אֱלֹהִים שֹׁפֵט הוּא סֶלָה. שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה, יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ, אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי. לֹא עַל־זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד. לֹא־אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר, מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים. כִּי־לִי כָל־חַיְתוֹ־יָעַר, בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי־אָלֶף. יָדַעְתִּי כָּל־עוֹף הָרִים, וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי. אִם־אֶרְעַב לֹא־אֹמַר לָךְ, כִּי־לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ. הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה. זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ. וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה, אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי. וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים, מַה־לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי־פִיךָ. וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ. אִם־רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ, וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ. פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה. תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר, בְּבֶן־אִמְּךָ תִּתֶּן־דֹּפִי . אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי, דִּמִּיתָ הֱיוֹת־אֶהְיֶה כָמוֹךָ, אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ. בִּינוּ־נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ, פֶּן־אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל. זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי, וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים. (פרק תהילים נ’) וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם־שָׂרֵי מוֹאָב. וַיִּחַר־אַף אֱלֹהִים כִּי־הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל־אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת־מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וַתֵּט הָאָתוֹן מִן־הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה, וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת־הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ. וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְהוָה בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת־מַלְאַךְ יְהוָה וַתִּלָּחֵץ אֶל־הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת־רֶגֶל בִּלְעָם אֶל־הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ. וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ־יְהוָה עֲבוֹר וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין־דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת־מַלְאַךְ יְהוָה וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר־אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת־הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. וַיִּפְתַּח יְהוָה אֶת־פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה־עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי, לוּ יֶשׁ־חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ. וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל־בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר־רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ, עַד־הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה, וַיֹּאמֶר לֹא. וַיְגַל יְהוָה אֶת־עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת־מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ, וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה, עַל־מָה הִכִּיתָ אֶת־אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים, הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי־יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים, אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם־אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל־מַלְאַךְ יְהוָה, חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ, וְעַתָּה אִם־רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי. (אתון בלעם, במדבר כ”ב) וְגָר זְאֵב עִם־כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם־גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן; וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל־תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל־חֻר פָּתֶן; וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. לֹא־יָרֵעוּ וְלֹא־יַשְׁחִיתוּ בְּכָל־הַר קָדְשִׁי: כִּי־מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת־יְהוָה, כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים. (חזון ישעיהו) תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְהוָה; תָּכִין לִבָּם, תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ. לִשְׁפֹּט יָתוֹם וָדָךְ, בַּל־יוֹסִיף עוֹד לַעֲרֹץ אֱנוֹשׁ מִן־הָאָרֶץ. (תהילים י’, י”ז-י”ח)	Fourth Cup: Mammals and Land Animals (red wine with a little white)

נערך והופק על־ידי האיגוד היהודי הבינלאומי לצמחונות (ע”ר)
רחוב בלפור 8 ירושלים
טלפון 02־5665737; אימייל veginger@gmail.com

אב התשע”ג, אוגוסט 2013

Kavvanah before Shofar Blowing on Rosh Ḥodesh Elul for Rosh haShanah la-Behemah (the Jewish New Year’s Day for Animals)

Aharon N. Varady — Thu, 18 Aug 2016 21:41:09 +0000

DOWNLOAD:

ODT | PDF (8.5×11″ format) | PDF (foldable double-sided single page, 11×17″ format)

For a sourcesheet on Rosh ha-Shanah la-Behemah, find Aharon Varady’s compilation of texts, here.

The text of this ritual shofar blowing for Rosh Ḥodesh Elul on Rosh haShanah La-Behemah developed as part of the annual ceremony taking place at the dairy barn on the campus of the Isabella Freedman Jewish Retreat Center beginning in 2009 under the auspices of Elat Chayyim Center for Jewish Spirituality and the Adamah Farm & Fellowship. The first Rosh haShanah ritual ceremony was co-developed by Rabbi Jill Hammer and Kohenet Sarah Chandler. My contribution of the kavvanah came a year later in 2010. The text presented here was built upon that ceremony and was presented first at the Hazon Detroit Jewish Food Festival in 2016.

In rabbinic Judaism, the law of tsaar baalei ḥayyim obligating concern and fulfillment of the basic needs of non-human animals so as not to cause them harm is derived from Deuteronomy 11:13-15.^[1] Berakhot 40a. Rav Yehuda taught in the name of Rav: “It is forbidden for a person to eat before he gives food to his animal as it says (Deuteronomy 11:15) ‘I will provide grass in your field for your behemah‘ and only then does the verse state “and you will eat and be satisfied.” Also find, Genesis 9:4, as interpreted in the Talmud (Sanhedrin 59a). Many thanks to Sharona Margolin Halickman for her teaching on tsaar baalei ḥayyim. Compassion for animals is declared to have been the merit of Moshe which made him the shepherd of his people (Exodus Rabbah 2), while Yehudah ha-Nasi saw in his own ailment the punishment for having once failed to show compassion for a frightened calf (Bava Metzia 85a). The aggadic (mythic) tradition concerned with the origin of predatory nature in Olam Hazeh (this world) can be found in the Jewish deutero-canonical works of Sefer Ḥanokh (1 Enoch) and Sefer Yubalim (Jubilees) as well as in Midrash Abkir and the collection of rabbinic midrash and midrash aggadah, Yalkut Shimoni.^[2] In Sefer haYovelim (circa 3rd century BCE), the need for circumscribing the predatory nature of humankind after the Dor Hamabul (depraved generation of the Flood) is given as the raison d’etre for the giving of the Torah. As required by the covenant of the Rainbow made to Noaḥ and his descendants after the flood, a representative people was needed who might abide by the general commandment of ever min haḥai (forbidding eating living creatures). In this tradition, Avraham was the first to prove worthy since his actions epitomized ḥesed, lovingkindness (an innovation in Judaism’s mytho-historic chronicle of humanity in Genesis). As noted in Rav Shlomo Kluger’s HaElef L’cha Shlomo in Yoreh Deah 322, dairy foods, the product of living creatures, were prohibited after the Flood, but this prohibition was relaxed upon the giving of the Torah at Sinai just as the prohibition against eating flesh was relaxed after the covenant at Ararat. For this reason, dairy is a symbolic food eaten on the festival of Shavuot (Pentecost) and remains a symbolic food representing the subversion of predatory nature as reflected in Megillat Yehudith and the dairy food traditions of the festival of Ḥanukkah. (More here.)

Contribute a translation	Translation (English)
	(Opening Song: Nishmat Kol Chai Tivarech et Shimcha, YHVH Eloheinu…
	If meeting in front of a working farm or garden with grazing animals, introduce the animals and the purpose of the farm to guests, visitors, and staff.
	Introduce Rosh haShanah La-Behemah with the following explanation:
	On Rosh Ḥodesh Elul falls the Rosh haShanah La-Behemah — the New Year’s Day for Tithing Domesticated Animals described in the Mishnah.
ראש השנה פרק א משנה א	Seder Moed: Rosh Hashanah, Chapter 1, Mishnah 1
באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה.	The first of Elul is the Rosh haShanah for tithing behema (domesticated animals).
	On the day intended to count one’s animals for sacrificial temple offerings, take into account and consider how domesticated animals rely on humankind for their health and well-being and in what ways our lives rely upon those of domesticated animals.
	On Rosh Ḥodesh Elul, the first day of the new moon of Elul, we begin an accounting for all the souls with whom we are in a relationship.
	On a day dedicated to counting, this is an accounting (a ḥeshbon nefesh) for all of our souls. Before we can expect to be forgiven our transgressions, we must examine them thoroughly, and wherever possible, correct and heal them.
	On Rosh hashanah la-Behemah, the New Years Day for Domesticated Animals, we specifically take into account all those souls which we depend upon for our diet and lifestyle choices and which, in turn, depend upon us for their well-being — all the creatures that we (our society, and our ancestors before us) have brought from the category of ḥayot (wild animals that can make their own living) into the category of behemot (domesticated animals which depend upon us for their living).
	Just as we depend on the Compassionate One (haRaḥaman) for our sustenance, so too has humankind made many creatures dependent upon our welfare, directly through our need for them, and indirectly through our disruption of their ecosystem.
	On the first day of Rosh Ḥodesh Elul when the shofar is blown to remind us to begin our preparation for Yamim Noraim, the Days of Awe, consider all the animals that were once domesticated and now live as homeless scavengers in our communities, all the animals being used for experiments intended to improve human life, all the animals kept captive to satisfy appetites for flesh and clothing made from their bodies.
	The mitsvah in the Torah that demands our mindful awareness of the suffering of all living creatures is called tsa’ar baalei ḥayim. We are forbidden to cause other creatures unnecessary suffering, and we are obligated not to turn away from, pass by, or neglect other creatures that have fallen under the burden our fellow human beings have placed upon them.
	Before we ask the blessed Holy One, our Shepherd, to take responsibility with care and compassion for their flock, we must show that we are taking care and responsibility for our flock — the tame and domesticated animals that depends on us for their well-being.
	For Elohim gave us dominion — the power to domesticate other creatures — to cultivate and preserve the Garden of Eden with them. We are liable for their care and we are liable for our impact together on the Adamah, which Elohim loves.
	Take a census of all the creatures you are directly and indirectly in relationship with. In what way can you take responsibility for the animals on whom your lifestyle and diet depends?
	Take a moment, consider, and share your your thoughts with a friend or someone next to you, then pause and “listen for the voice of the animals in the sound of the shofar.“
	Take a moment for people to coalesce, share thoughts.
	On the first day of the month of Elul, on the New Year’s Day for all animals that depend on us for their welfare, when our thoughts turn inwards towards correcting and healing all of our relationships, listen for the voice of the animals in the sound of the shofar.
	(The shofar is blown once, a single tekiyah/blast.)
	(If the ritual is taking place at an animal pen: Open the gates to the animal pen and let any shepherded animals (e.g. goats) run free.)
	We have become as the Nefilim and the Giants in the Generation of the Flood: tyrants on this planet, using its resources for ourselves and driving its wild creatures into the corners of the earth.
	As our energy, food, settlement, and other land use choices impact and disrupt the capability of ḥayot (wild animals) to make their own living, the more we incur liability for their lives as animals that depend on us for their welfare.
	Before we can make amends to one another this Elul Zman, we must first make amends to the vulnerable creatures who live among us.
	As we hear the cry of the shofar for the first time, may we hear in it the cry of all animals, behemot and ḥayot, together with all our interconnected ecosystems supporting life on earth.
	May the One who is the breath of life guide us to protect the earth and make room in it for other creatures to thrive.
	(The shofar is blown a second time.)
	We are grateful for all the good we receive from behemot, from domesticated animals. Some of us eat them, some wear their skins, some eat eggs and cheese, some use medicines and even organs that come from animals, some wear wool and silk, some write on Torah scrolls, wear tefillin, and blow shofarot that come from animal’s bodies. Some of us do none of these things, but we benefit from the bee that pollinates the flowers and the worm that softens the earth. May the One who is the breath of life cause us to be mindful of these gifts and never to waste them or take them for granted.
	(The shofar is blown a third time.)
	We bless all the creatures, behemot and ḥayot we are privileged to live with on the earth: the loving companion animals who live in our houses, the birds at our windows and in the forests, the burrowing creatures under our feet, the fish in the waters of our streams and oceans. May the One who is the breath of life bless all living things that we love and strengthen them.
	We bless all the spirits, all the nefashot we are privileged to live with on the earth, the known and the unknown.
	(Bring forward or turn toward any creatures you wish to bless. Together, recite the following blessing over observing creatures that one finds strange or unusual.)
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֶלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת:	Blessed are you YHVH our elo’ah Cosmic Majesty who diversified the creatures. Barukh ata adonai eloheinu melekh ha’olam, meshaneh/meshanah haberiyot. Beruchah at shekhinah eloheinu ruach ha’olam, meshaneh/meshanah haberiyot.
	Another translation: Blessed are You, Infinite Presence surrounding and filling the world, who makes many kinds of creatures. May we hear their voices and delight in them.
	(The shofar is blown a fourth and final time.)
	Optional: Songs and Liturgy
תהלים לו	Psalms 36
	Psalms 36:7 declares that both the fate of humankind and its domesticated animals are preserved by Hashem.
1 לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ לְעֶֽבֶד־יְהוָ֬ה לְדָוִֽד׃ 2 נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע לָ֭רָשָׁע בְּקֶ֣רֶב לִבִּ֑י אֵֽין־פַּ֥חַד אֱ֝לֹהִ֗ים לְנֶ֣גֶד עֵינָֽיו׃ 3 כִּֽי־הֶחֱלִ֣יק אֵלָ֣יו בְּעֵינָ֑יו לִמְצֹ֖א עֲוֺנ֣וֹ לִשְׂנֹֽא׃ 4 דִּבְרֵי־פִ֭יו אָ֣וֶן וּמִרְמָ֑ה חָדַ֖ל לְהַשְׂכִּ֣יל לְהֵיטִֽיב׃ 5 אָ֤וֶן ׀ יַחְשֹׁ֗ב עַֽל־מִשְׁכָּ֫ב֥וֹ יִ֭תְיַצֵּב עַל־דֶּ֣רֶךְ לֹא־ט֑וֹב רָ֝֗ע לֹ֣א יִמְאָֽס׃ 6 יְ֭הוָה בְּהַשָּׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ אֱ֝מֽוּנָתְךָ֗ עַד־שְׁחָקִֽים׃ 7 צִדְקָֽתְךָ֨ ׀ כְּֽהַרְרֵי־אֵ֗ל מִ֭שְׁפָּטֶךָ תְּה֣וֹם רַבָּ֑ה אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה תוֹשִׁ֣יעַ יְהוָֽה׃ 8 מַה־יָּקָ֥ר חַסְדְּךָ֗ אֱלֹ֫הִ֥ים וּבְנֵ֥י אָדָ֑ם בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ יֶחֱסָיֽוּן׃ 9 יִ֭רְוְיֻן מִדֶּ֣שֶׁן בֵּיתֶ֑ךָ וְנַ֖חַל עֲדָנֶ֣יךָ תַשְׁקֵֽם׃ 10 כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר׃ 11 מְשֹׁ֣ךְ חַ֭סְדְּךָ לְיֹדְעֶ֑יךָ וְ֝צִדְקָֽתְךָ֗ לְיִשְׁרֵי־לֵֽב׃ 12 אַל־תְּ֭בוֹאֵנִי רֶ֣גֶל גַּאֲוָ֑ה וְיַד־רְ֝שָׁעִ֗ים אַל־תְּנִדֵֽנִי׃ 13 שָׁ֣ם נָ֭פְלוּ פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן דֹּ֝ח֗וּ וְלֹא־יָ֥כְלוּ קֽוּם׃	For the Leader. [A Psalm] of David the servant of YHVH. Transgression speaks to the wicked, methinks— There is no fear of God before their eyes. For it flatters them in their eyes, Until their iniquity is found, and they be hated. The words of their mouth are iniquity and deceit; They have left off to be wise, to do good. They devise iniquity upon their bed; They set themselves in a way that is not good; They abhor not evil. Your lovingkindness, YHVH, is in the heavens; Your faithfulness reaches unto the skies. Your righteousness is like the mighty mountains; Your judgments are like the great deep; *Human (adam) and domesticated animal (behemah) you preserve, YHVH.* How precious is your lovingkindness, Elohim! And the children of Adam take refuge in the shadow of your wings. They are abundantly satisfied with the fatness of your house; And you make them drink of the river of your pleasures. For with you is the fountain of life; In your light do we see light. O continue your lovingkindness unto them that know you; And your righteousness to the upright in heart. Let not the foot of pride overtake me, And let not the hand of the wicked drive me away. There are the workers of iniquity fallen; They are thrust down, and are not able to rise.
תהלים סה	Psalms 65
	Talmud Bavli Rosh Hashana 8a provides Psalms 65:13 as the source verse for when the New Year’s Day for tithing domesticated animals occurs.
לַמְנַצֵּ֥חַ מִזְמ֗וֹר לְדָוִ֥ד שִֽׁיר׃ לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֘הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן וּ֝לְךָ֗ יְשֻׁלַּם־נֶֽדֶר׃ שֹׁמֵ֥עַ תְּפִלָּ֑ה עָ֝דֶ֗יךָ כָּל־בָּשָׂ֥ר יָבֹֽאוּ׃ דִּבְרֵ֣י עֲ֭וֺנֹת גָּ֣בְרוּ מֶ֑נִּי פְּ֝שָׁעֵ֗ינוּ אַתָּ֥ה תְכַפְּרֵֽם׃ אַשְׁרֵ֤י ׀ תִּֽבְחַ֣ר וּתְקָרֵב֮ יִשְׁכֹּ֪ן חֲצֵ֫רֶ֥יךָ נִ֭שְׂבְּעָה בְּט֣וּב בֵּיתֶ֑ךָ קְ֝דֹ֗שׁ הֵיכָלֶֽךָ׃ נ֤וֹרָא֨וֹת ׀ בְּצֶ֣דֶק תַּ֭עֲנֵנוּ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ מִבְטָ֥ח כָּל־קַצְוֵי־אֶ֝֗רֶץ וְיָ֣ם רְחֹקִֽים׃ מֵכִ֣ין הָרִ֣ים בְּכֹח֑וֹ נֶ֝אְזָ֗ר בִּגְבוּרָֽה׃ מַשְׁבִּ֤יחַ ׀ שְׁא֣וֹן יַ֭מִּים שְׁא֥וֹן גַּלֵּיהֶ֗ם וַהֲמ֥וֹן לְאֻמִּֽים׃ וַיִּ֤ירְא֨וּ ׀ יֹשְׁבֵ֣י קְ֭צָוֺת מֵאוֹתֹתֶ֑יךָ מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר וָעֶ֣רֶב תַּרְנִֽין׃ פָּקַ֥דְתָּ הָאָ֨רֶץ ׀ וַתְּשֹׁ֪קְקֶ֡הָ רַבַּ֬ת תַּעְשְׁרֶ֗נָּה פֶּ֣לֶג אֱ֭לֹהִים מָ֣לֵא מָ֑יִם תָּכִ֥ין דְּ֝גָנָ֗ם כִּי־כֵ֥ן תְּכִינֶֽהָ׃ תְּלָמֶ֣יהָ רַ֭וֵּה נַחֵ֣ת גְּדוּדֶ֑יהָ בִּרְבִיבִ֥ים תְּ֝מֹגְגֶ֗נָּה צִמְחָ֥הּ תְּבָרֵֽךְ׃ עִ֭טַּרְתָּ שְׁנַ֣ת טוֹבָתֶ֑ךָ וּ֝מַעְגָּלֶ֗יךָ יִרְעֲפ֥וּן דָּֽשֶׁן׃ יִ֭רְעֲפוּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר וְ֝גִ֗יל גְּבָע֥וֹת תַּחְגֹּֽרְנָה׃ לָבְשׁ֬וּ כָרִ֨ים ׀ הַצֹּ֗אן וַעֲמָקִ֥ים יַֽעַטְפוּ־בָ֑ר יִ֝תְרוֹעֲע֗וּ אַף־יָשִֽׁירוּ׃	For the Leader. A Psalm. A Song of David. Praise waits for you, Elohim, in Tsiyon; and unto you the vow is performed. You who hears prayer; unto you does all flesh come. The tale of iniquities is too heavy for me; as for our transgressions, you will pardon them. Happy is the one whom you choose and bring near, that they may dwell in your courts; may we be satisfied with the goodness of your house, the holy place of your temple! With wondrous works do you answer us in righteousness, elo’ah of our salvation; You are the confidence of all the ends of the earth, and of the far distant seas; Who by your strength sets fast the mountains, who are girded about with might; Who stills the roaring of the seas, the roaring of their waves, and the tumult of the peoples; So that they that dwell in the uttermost parts stand in awe of your signs; You make the outgoings of the morning and evening rejoice. You have remembered the earth, and watered her, greatly enriching her, with the river of Elohim that is full of water; You prepare them corn, for so prepare you her. Watering her ridges abundantly, settling down the furrows thereof, You makest her soft with showers; You bless the growth thereof. You crown the year with your goodness; and your paths drop fatness. The pastures of the wilderness do drop; and the hills are girded with joy. The meadows are clothed with flocks; the valleys also are covered over with corn; they shout for joy, yea, they sing.
	Closing Song: Kol Haneshama…

Source

Notes

Notes
1	Berakhot 40a. Rav Yehuda taught in the name of Rav: “It is forbidden for a person to eat before he gives food to his animal as it says (Deuteronomy 11:15) ‘I will provide grass in your field for your behemah‘ and only then does the verse state “and you will eat and be satisfied.” Also find, Genesis 9:4, as interpreted in the Talmud (Sanhedrin 59a). Many thanks to Sharona Margolin Halickman for her teaching on tsaar baalei ḥayyim.
2	In Sefer haYovelim (circa 3rd century BCE), the need for circumscribing the predatory nature of humankind after the Dor Hamabul (depraved generation of the Flood) is given as the raison d’etre for the giving of the Torah. As required by the covenant of the Rainbow made to Noaḥ and his descendants after the flood, a representative people was needed who might abide by the general commandment of ever min haḥai (forbidding eating living creatures). In this tradition, Avraham was the first to prove worthy since his actions epitomized ḥesed, lovingkindness (an innovation in Judaism’s mytho-historic chronicle of humanity in Genesis). As noted in Rav Shlomo Kluger’s HaElef L’cha Shlomo in Yoreh Deah 322, dairy foods, the product of living creatures, were prohibited after the Flood, but this prohibition was relaxed upon the giving of the Torah at Sinai just as the prohibition against eating flesh was relaxed after the covenant at Ararat. For this reason, dairy is a symbolic food eaten on the festival of Shavuot (Pentecost) and remains a symbolic food representing the subversion of predatory nature as reflected in Megillat Yehudith and the dairy food traditions of the festival of Ḥanukkah. (More here.)

💬 קריאות לראש השנה לבהמה | Torah and Haftarah Readings for Rosh haShanah la-Behemot on Rosh Ḥodesh Elul

the Mesorah (TaNaKh) — Sat, 12 Sep 2020 18:57:17 +0000

This is a Torah Reading that I’ve selected for Rosh haShanah la-Behemot on Rosh Ḥodesh Elul which calls upon us to take responsibility for our role in deficient and broken relationships in the month before Rosh haShanah, Yom Kippur, and Hoshanah Rabbah. We begin with those who have the most difficulty communicating their needs to us, the behemot — the domesticated/tame animals who rely upon us to be their advocate — for who else is there? The reason I have chosen Numbers 22:20-38 from Parashat Balaq is due to the Torah’s remarkable tale of giving voice to the voiceless, to this most vulnerable of laborers, which up till this point has had no voice in the Torah despite their appearance prior to that of Adam and Ḥavah on the sixth day of creation, participant in the journey of the Akedah, victim of the crimes of the Egyptians in Egypt, and celebrant of the pidyon habekhor!

The ability to communicate was once considered the exceptional and distinctive capability of human beings. The “mouth of the donkey” is recognized in Pirkei Avot chapter 5 as one of the ten miraculous works invented in the primordial period to be an intervention in the normal work of creation. When we, human beings, make masks — put on the face of animal — we can explore with our empathy what it may be like to see through their eyes and even try to speak as their representative. This is part of the praxis that is the Council of All Beings activity recommended for Rosh haShanah laBehemot. In this reading, we can read of an comparative transformation — that of an animal who is being given a human mask, enabling them to communicate as effectively as any human to another in their own language. Just as readily, we can recognize the comparative difficulty for a man like Bila’am to wear the mask of the divine as a prophet — to speak in their Name! Can we transform ourselves, so that non-human animals do require a divine intervention in order to be saved from our abuse? This is the message underscored by this reading; verses 22:20-38 presents a chiastic unit which I think emphasizes calling, being called to speak, arising, striking, hunching down, being called once again, and explaining something of the secret of theurgical speech.

For the Haftarah, I have followed the sage advice of Isaac Gantwerk Mayer who suggested Hosea 2:16-25 featuring verse 20, which discusses the covenant with the animals, and Hosea 14:3-4, which discusses the end of animal sacrifices and no longer using horses in combat. –Aharon Varady

Source (Hebrew)	Translation (English)
תורה: במדבר כב:כ-לח	Torah Reading: Numbers 22:20-38
^כ וַיָּבֹ֨א אֱלֹהִ֥ים ׀ אֶל־בִּלְעָם֮ לַ֒יְלָה֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אִם־לִקְרֹ֤א לְךָ֙ בָּ֣אוּ הָאֲנָשִׁ֔ים ק֖וּם לֵ֣ךְ אִתָּ֑ם וְאַ֗ךְ אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֥וֹ תַעֲשֶֽׂה׃ ^כא וַיָּ֤קׇם בִּלְעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַֽיַּחֲבֹ֖שׁ אֶת־אֲתֹנ֑וֹ וַיֵּ֖לֶךְ עִם־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃	22 ²⁰ And Elohim came to Bil’am at night, he said to him: “Since it is to call you that the men have come, arise, go with them; but — only the word that I speak to you, that (alone) may you do.” ²¹ Bil’am arose at daybreak, he saddled his atōn/jenny,^[1] a female donkey. and went with the nobles of Moav.
^כב וַיִּֽחַר־אַ֣ף אֱלֹהִים֮ כִּֽי־הוֹלֵ֣ךְ הוּא֒ וַיִּתְיַצֵּ֞ב מַלְאַ֧ךְ יְהֹוָ֛ה בַּדֶּ֖רֶךְ לְשָׂטָ֣ן ל֑וֹ וְהוּא֙ רֹכֵ֣ב עַל־אֲתֹנ֔וֹ וּשְׁנֵ֥י נְעָרָ֖יו עִמּֽוֹ׃ שני ^כג וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן֩ אֶת־מַלְאַ֨ךְ יְהֹוָ֜ה נִצָּ֣ב בַּדֶּ֗רֶךְ וְחַרְבּ֤וֹ שְׁלוּפָה֙ בְּיָד֔וֹ וַתֵּ֤ט הָֽאָתוֹן֙ מִן־הַדֶּ֔רֶךְ וַתֵּ֖לֶךְ בַּשָּׂדֶ֑ה וַיַּ֤ךְ בִּלְעָם֙ אֶת־הָ֣אָת֔וֹן לְהַטֹּתָ֖הּ הַדָּֽרֶךְ׃	²² But YHVH’s anger flared up because he was going, so YHVH’s messenger stationed himself in the way as an adversary to him. Now he was riding on his jenny, his two serving-lads with him. ²³ Now the jenny saw YHVH’s messenger stationed in the way, his sword drawn in his hand, so the jenny turned aside from the way and went into the field. And Bil’am struck the jenny to turn her back onto the way.
^כד וַֽיַּעֲמֹד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה בְּמִשְׁע֖וֹל הַכְּרָמִ֑ים גָּדֵ֥ר מִזֶּ֖ה וְגָדֵ֥ר מִזֶּֽה׃ ^כה וַתֵּ֨רֶא הָאָת֜וֹן אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֗ה וַתִּלָּחֵץ֙ אֶל־הַקִּ֔יר וַתִּלְחַ֛ץ אֶת־רֶ֥גֶל בִּלְעָ֖ם אֶל־הַקִּ֑יר וַיֹּ֖סֶף לְהַכֹּתָֽהּ׃	²⁴ But YHVH’s messenger stood in the furrow (between) the vineyards, a fence here and a fence there. ²⁵ Now the jenny saw YHVH’s messenger, so she pressed herself against the wall, pressing Bil’am’s foot against the wall; and once again he struck her.
^כו וַיּ֥וֹסֶף מַלְאַךְ־יְהֹוָ֖ה עֲב֑וֹר וַֽיַּעֲמֹד֙ בְּמָק֣וֹם צָ֔ר אֲשֶׁ֛ר אֵֽין־דֶּ֥רֶךְ לִנְט֖וֹת יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃ ^כז וַתֵּ֤רֶא הָֽאָתוֹן֙ אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה וַתִּרְבַּ֖ץ תַּ֣חַת בִּלְעָ֑ם וַיִּֽחַר־אַ֣ף בִּלְעָ֔ם וַיַּ֥ךְ אֶת־הָאָת֖וֹן בַּמַּקֵּֽל׃	²⁶ But YHVH’s messenger once again crossed over, standing in a narrow place where there was no pathway to turn, right or left. ²⁷ Now the jenny saw YHVH’s messenger, so she crouched down beneath Bil’am. And Bil’am’s anger flared up; he struck the jenny with his staff.
^כח וַיִּפְתַּ֥ח יְהֹוָ֖ה אֶת־פִּ֣י הָאָת֑וֹן וַתֹּ֤אמֶר לְבִלְעָם֙ מֶה־עָשִׂ֣יתִֽי לְךָ֔ כִּ֣י הִכִּיתַ֔נִי זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ רְגָלִֽים׃ ^כט וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ לָֽאָת֔וֹן כִּ֥י הִתְעַלַּ֖לְתְּ בִּ֑י ל֤וּ יֶשׁ־חֶ֙רֶב֙ בְּיָדִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה הֲרַגְתִּֽיךְ׃ שלישי ^ל וַתֹּ֨אמֶר הָאָת֜וֹן אֶל־בִּלְעָ֗ם הֲלוֹא֩ אָנֹכִ֨י אֲתֹֽנְךָ֜ אֲשֶׁר־רָכַ֣בְתָּ עָלַ֗י מֵעֽוֹדְךָ֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הַֽהַסְכֵּ֣ן הִסְכַּ֔נְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לְךָ֖ כֹּ֑ה וַיֹּ֖אמֶר לֹֽא׃	²⁸ Then YHVH opened the mouth of the jenny and she said to Bil’am: “What have I done to you that you have struck me (on) these three occasions?” ²⁹ Bil’am said: “Because you have been capricious with me! If a sword had been in my hand, by now I would have killed you!” ³⁰ The jenny said to Bil’am: “Am I not your jenny upon whom you have ridden from your past until this day? Have I ever been accustomed, accustomed to do thus to you?” He said: “No.”
^לא וַיְגַ֣ל יְהֹוָה֮ אֶת־עֵינֵ֣י בִלְעָם֒ וַיַּ֞רְא אֶת־מַלְאַ֤ךְ יְהֹוָה֙ נִצָּ֣ב בַּדֶּ֔רֶךְ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלֻפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיִּקֹּ֥ד וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לְאַפָּֽיו׃ ^לב וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה עַל־מָ֗ה הִכִּ֙יתָ֙ אֶת־אֲתֹ֣נְךָ֔ זֶ֖ה שָׁל֣וֹשׁ רְגָלִ֑ים הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ יָצָ֣אתִי לְשָׂטָ֔ן כִּֽי־יָרַ֥ט הַדֶּ֖רֶךְ לְנֶגְדִּֽי׃ ^לג וַתִּרְאַ֙נִי֙ הָֽאָת֔וֹן וַתֵּ֣ט לְפָנַ֔י זֶ֖ה שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֑ים אוּלַי֙ נָטְתָ֣ה מִפָּנַ֔י כִּ֥י עַתָּ֛ה גַּם־אֹתְכָ֥ה הָרַ֖גְתִּי וְאוֹתָ֥הּ הֶחֱיֵֽיתִי׃ ^לד וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־מַלְאַ֤ךְ יְהֹוָה֙ חָטָ֔אתִי כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י אַתָּ֛ה נִצָּ֥ב לִקְרָאתִ֖י בַּדָּ֑רֶךְ וְעַתָּ֛ה אִם־רַ֥ע בְּעֵינֶ֖יךָ אָשׁ֥וּבָה לִּֽי׃ מפטיר ^לה וַיֹּ֩אמֶר֩ מַלְאַ֨ךְ יְהֹוָ֜ה אֶל־בִּלְעָ֗ם לֵ֚ךְ עִם־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְאֶ֗פֶס אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֣וֹ תְדַבֵּ֑ר וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם־שָׂרֵ֥י בָלָֽק׃	³¹ Then YHVH uncovered Bil’am’s eyes and he saw YHVH’s messenger stationed in the way, his sword drawn in his hand; he bowed and prostrated himself, to his brow. ³² YHVH’s messenger said to him: “For what (cause) did you strike your jenny (on) these three occasions? Here, I came out as an adversary, for the way was rushed out against me. ³³ Now the jenny saw me, so she turned aside before me (on) these three occasions. Had she not turned aside from me, by now, (it is) you I would have killed; but her I would have left-alive!” ³⁴ Bil’am said to YHVH’s messenger: “I have sinned, for I did not know that you were stationed to meet me in the way. But now, if it is ill in your eyes, I will head back.” ³⁵ YHVH’s messenger said to Bil’am: “Go with the men, but only the word that I speak to you, that (alone) may you speak.” And so Bil’am went with Balaq’s nobles.
^לו וַיִּשְׁמַ֥ע בָּלָ֖ק כִּ֣י בָ֣א בִלְעָ֑ם וַיֵּצֵ֨א לִקְרָאת֜וֹ אֶל־עִ֣יר מוֹאָ֗ב אֲשֶׁר֙ עַל־גְּב֣וּל אַרְנֹ֔ן אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֥ה הַגְּבֽוּל׃ ^לז וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם הֲלֹא֩ שָׁלֹ֨חַ שָׁלַ֤חְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לִקְרֹא־לָ֔ךְ לָ֥מָּה לֹא־הָלַ֖כְתָּ אֵלָ֑י הַֽאֻמְנָ֔ם לֹ֥א אוּכַ֖ל כַּבְּדֶֽךָ׃ ^לח וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־בָּלָ֗ק הִֽנֵּה־בָ֙אתִי֙ אֵלֶ֔יךָ עַתָּ֕ה הֲיָכֹ֥ל אוּכַ֖ל דַּבֵּ֣ר מְא֑וּמָה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֧ים אֱלֹהִ֛ים בְּפִ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃	³⁶ When Balaq heard that Bil’am was coming, he went out to meet him, to Ír/Town of Moav that is by the Arnon border, that is at the far-edge of the border. ³⁷ And Balaq said to Bil’am: “Did I not send, yes, send to you, to call you! Why did you not go to me? Am I truly not able to honor you?” ³⁸ Bil’am said to Balaq: “Here, I have come to you; but now, am I able, able to speak anything (myself)? The word that Elohim puts in my mouth, that (alone) may I speak.”
הפטרה: הושע ב:טז-כה	Haftarah: Hosea 2:16-25
^טז לָכֵ֗ן הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹֽלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל לִבָּֽהּ׃ ^יז וְנָתַ֨תִּי לָ֤הּ אֶת־כְּרָמֶ֙יהָ֙ מִשָּׁ֔ם וְאֶת־עֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְפֶ֣תַח תִּקְוָ֑ה וְעָ֤נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וִּכְי֖וֹם עֲלֹתָ֥הּ מֵאֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם׃ (ס) ^יח וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹֽא־תִקְרְאִי־לִ֥י ע֖וֹד בַּעְלִֽי׃ ^יט וַהֲסִרֹתִ֛י אֶת־שְׁמ֥וֹת הַבְּעָלִ֖ים מִפִּ֑יהָ וְלֹֽא־יִזָּכְר֥וּ ע֖וֹד בִּשְׁמָֽם׃ ^כ וְכָרַתִּ֨י לָהֶ֤ם בְּרִית֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עִם־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְעִם־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וְרֶ֖מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֑ה וְקֶ֨שֶׁת וְחֶ֤רֶב וּמִלְחָמָה֙ אֶשְׁבּ֣וֹר מִן־הָאָ֔רֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח׃ ^כא וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים׃ ^כב וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־יְהוָֽה׃ (ס) ^כג וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אֶֽעֱנֶה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה אֶעֱנֶ֖ה אֶת־הַשָּׁמָ֑יִם וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃ ^כד וְהָאָ֣רֶץ תַּעֲנֶ֔ה אֶת־הַדָּגָ֖ן וְאֶת־הַתִּיר֣וֹשׁ וְאֶת־הַיִּצְהָ֑ר וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶֽת־יִזְרְעֶֽאל׃ ^כה וּזְרַעְתִּ֤יהָ לִּי֙ בָּאָ֔רֶץ וְרִֽחַמְתִּ֖י אֶת־לֹ֣א רֻחָ֑מָה וְאָמַרְתִּ֤י לְלֹֽא־עַמִּי֙ עַמִּי־אַ֔תָּה וְה֖וּא יֹאמַ֥ר אֱלֹהָֽי׃ (פ)	2 ¹⁶ Assuredly, I will speak coaxingly to her and lead her through the wilderness and speak to her tenderly. ¹⁷ I will give her her vineyards from there, and the Valley of Akhor as a plowland of hope. There she shall respond as in the days of her youth, when she came up from the land of Mitsrayim. ¹⁸ And in that day —declares YHVH— you will call [me] Ishi, and no more will you call me Baali. ¹⁹ For I will remove the names of the Baalim from her mouth, and they shall nevermore be mentioned by name. ²⁰ In that day, I will make a covenant for them with the animals of the field, the birds of the air, and the creeping things of the ground; I will also banish bow, sword, and war from the land. Thus I will let them lie down in safety. ²¹ And I will espouse you forever: I will espouse you with righteousness and justice, and with goodness and compassion, ²² and I will espouse you with faithfulness; then you shall be devoted to YHVH. ²³ In that day, I will respond —declares YHVH— I will respond to the sky, and it shall respond to the earth; ²⁴ and the earth shall respond with new grain and wine and oil, and they shall respond to Yizrəʽel. ²⁵ I will sow her in the land as my own; and take those denied compassion back in favor; and I will say to those denied a country, “You are my people,” and they will respond, “[You are] my elo’ah.”
הושע יד:ב-ח	Hosea 14:2-8
^ב שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֺנֶֽךָ׃ ^ג קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כָּל־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃ ^ד אַשּׁ֣וּר ׀ לֹ֣א יוֹשִׁיעֵ֗נוּ עַל־סוּס֙ לֹ֣א נִרְכָּ֔ב וְלֹא־נֹ֥אמַר ע֛וֹד אֱלֹהֵ֖ינוּ לְמַעֲשֵׂ֣ה יָדֵ֑ינוּ אֲשֶׁר־בְּךָ֖ יְרֻחַ֥ם יָתֽוֹם׃ ^ה אֶרְפָּא֙ מְשׁ֣וּבָתָ֔ם אֹהֲבֵ֖ם נְדָבָ֑ה כִּ֛י שָׁ֥ב אַפִּ֖י מִמֶּֽנּוּ׃ ^ו אֶהְיֶ֤ה כַטַּל֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל יִפְרַ֖ח כַּשּֽׁוֹשַׁנָּ֑ה וְיַ֥ךְ שָׁרָשָׁ֖יו כַּלְּבָנֽוֹן׃ ^ז יֵֽלְכוּ֙ יֹֽנְקוֹתָ֔יו וִיהִ֥י כַזַּ֖יִת הוֹד֑וֹ וְרֵ֥יחַֽ ל֖וֹ כַּלְּבָנֽוֹן׃ ^ח יָשֻׁ֙בוּ֙ יֹשְׁבֵ֣י בְצִלּ֔וֹ יְחַיּ֥וּ דָגָ֖ן וְיִפְרְח֣וּ כַגָּ֑פֶן זִכְר֖וֹ כְּיֵ֥ין לְבָנֽוֹן׃ (ס)	14 ² Return, O Yisrael, to YHVH your elo’ah, for you have fallen because of your sin. ³ Take words with you and return to YHVH. Say to Hashem: “Forgive all guilt and accept what is good; instead of bulls we will pay [the offering of] our lips. ⁴ Assyria shall not save us, no more will we ride on horses; nor ever again will we call our handiwork our deity, since in you alone orphans find pity!” ⁵ I will heal their affliction, generously will I take them back in love; for my anger has turned away from them. ⁶ I will be to Yisrael like dew; they shall blossom like the lily, they shall strike root like a Lebanon tree. ⁷ their boughs shall spread out far, their beauty shall be like the olive tree’s, their fragrance like that of Lebanon. ⁸ They who sit in their shade shall be revived: they shall bring to life new grain, they shall blossom like the vine; their scent shall be like the wine of Lebanon.

Recordings

Aliyah 1 (Numbers 22:20-22)
https://archive.org/download/torah-and-haftarah-for-rosh-hashanah-labehemah/01%20Aliyah%201.mp3

Aliyah 2 (Numbers 22:23-29)
https://archive.org/download/torah-and-haftarah-for-rosh-hashanah-labehemah/02%20Aliyah%202.mp3

Aliyah 3 (Numbers 22:30-34)
https://archive.org/download/torah-and-haftarah-for-rosh-hashanah-labehemah/03%20Aliyah%203.mp3

Maftir (Numbers 22:35-38)
https://archive.org/download/torah-and-haftarah-for-rosh-hashanah-labehemah/04%20Maftir.mp3

Haftarah (Hosea 2:16-25)
https://archive.org/download/torah-and-haftarah-for-rosh-hashanah-labehemah/05%20Haftara.mp3

Notes

Notes
1	a female donkey.

tagged: animal welfare • the Open Siddur Project ✍ פְּרוֺיֶקְט הַסִּדּוּר הַפָּתוּחַ

ליקוטי תפילות א:קמה | Prayer for Sukkot (Liqutei Tefilot Ⅰ:145), by Reb Nosson Sternhartz of Nemyriv adapted from the teachings of Rebbe Naḥman (ca. 1820s)

Source

צער בעלי־חיים | Tsaar Baalei Ḥayyim [It is forbidden to cause] suffering to a living creature, a song in Yiddish

Recordings

Explanation and ritual for the Jewish New Year’s Day for Animals, Rosh haShanah la-Behemah on Rosh Ḥodesh Elul

Liturgy

Rituals

Songs

Further Study

📄 הגדה לסדר אלף באלול, ראש השנה לבעלי־החיים (זנגביל)‏ | Haggadah for the Alef b’Elul Seder, the New Year’s Day for Animals (Ginger House 2013)

צלחת הסדר

כוס ראשונה: דגים (חיות הים) – יין לבן

כוס שנייה: דו־חיים וזוחלים (חיות בין ים ליבשה) – יין לבן עם מעט יין אדום

כוס שלישית: עופות (חיות הרקיע) – יין אדום

כוס רביעית: יונקים (חיות היבשה) – יין אדום עם מעט יין לבן

Kavvanah before Shofar Blowing on Rosh Ḥodesh Elul for Rosh haShanah la-Behemah (the Jewish New Year’s Day for Animals)

Optional: Songs and Liturgy

Source

💬 קריאות לראש השנה לבהמה | Torah and Haftarah Readings for Rosh haShanah la-Behemot on Rosh Ḥodesh Elul

Recordings