The Limits of Liturgical Change: selections of halakhic discourse with translations by Rav Ethan Tucker (sourcesheet)

Source Link:

open_content_license: Creative Commons Attribution-ShareAlike (CC BY-SA) 4.0 International copyleft license

Date: 2010-06-29

Last Updated: 2024-06-01

Categories: Liturgical traditions

Tags: creativity, limits of change, הדר Hadar

Excerpt: A sourcesheet on the halakhic opinions and attitudes towards praying in languages besides Hebrew. . . .

Source (Hebrew) Translation (English)
משנה ברכות ה:ג
Mishnah Berakhot 5:3

האומר: “על קן צפור יגיעו רחמיך”, ו”על טוב יזכר שמך”, “מודים מודים”, משתקין אותו.‏
One who says, “Have mercy on us just as you have mercy on the bird’s nest,” or “may your name be mentioned for good,” or “Modim Modim,” is silenced.
ספר אבודרהם שמונה עשרה ד”ה יש אנשים
Sefer Abudraham, Shmoneh Esreh, R. David Abudarham, Spain, 14th c.

יש אנשים שמנו התיבות שיש בכל ברכה וברכה משמונה עשרה והביאו פסוקים על כל ברכה מעניניה שעולין תיבותיהם כמנין תיבות הברכה וכן עשיתי אני בראשונה מנין כזה. ואחר כך נראה לי שאין לו יסוד ולא שורש כי לא תמצא מקום בעולם שאומר שמנה עשרה בענין אחד תיבה בתיבה אלא יש מוסיפין תיבות ויש גורעין ואם כן המנין הזה אינו מועיל אלא למי שעשאהו לא לזולתו. ולמה נטריח על הסופרים לכתבו.‏
There are people who count the words in every blessing in the Amidah, and they cite verses thematically related to each blessing with the same number of words as are in the blessing. I too once did this. But then I realized that there is absolutely no basis for this, because you will not find two places in the world that have the exact same text of the Amidah. Some have more words in their liturgy and some have fewer; in which case, the word count is only relevant to that person’s text but not to someone else’s. So why bother the scribes to record this information?
תוספתא ברכות ד:ד-ה
Tosefta Berakhot 4:4-5

ר’ מאיר או’ אפלו ראה את הפת ואמ’ ברוך אשר ברא את הפת זו כמה היא נאה זו ברכתה. ראה את התאנים ואמ’ ברוך שברא את התאנים הללו כמה נאין הן זו ברכתן. ר’ יוסי או’ כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכה לא יצא.‏
R. Meir says: Even if one saw a loaf of bread and said, “Blessed is the one who created this bread! It is so beautiful!” That is its blessing. If one saw figs and said, “Blessed is the one who created these figs! They are so beautiful!” That is their blessing. R. Yose says: Anyone who changes from the prescribed formula instituted by the Sages for blessings has not fulfilled his obligation.
בבלי ברכות מ
Bavli Berakhot 40a

…ראה פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה – יצא. ראה תאנה ואמר: כמה נאה תאנה זו ברוך המקום שבראה – יצא, דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות – לא יצא ידי חובתו.‏
בנימין רעיא כרך ריפתא ואמר: בריך מריה דהאי פיתא. אמר רב: יצא
והא בעינן שלש ברכות! מאי יצא דקאמר רב – נמי, יצא ידי ברכה ראשונה. מאי קמשמע לן – אף על גב דאמרה בלשון חול, תנינא, ואלו נאמרים בכל לשון: פרשת סוטה, וידוי מעשר, קריאת שמע, ותפלה, וברכת המזון! אצטריך, סלקא דעתך אמינא; הני מילי – דאמרה בלשון חול כי היכי דתקינו רבנן בלשון קדש, אבל לא אמרה בלשון חול כי היכי דתקינו רבנן בלשון קדש אימא לא – קמשמע לן.‏

Binyamin the shepherd ate bread and said: “Blessed is the master of this bread.” Said Rav: He fulfilled his obligation.

But one must say three blessings! When Rav said, “he fulfilled his obligation,” he was speaking only about the first blessing. What is Rav teaching us, that such a blessing is acceptable even though it was not said in Hebrew? The Mishnah already teaches this! “What can be said in any language?…Grace after meals! Rav still needed to teach us this ruling; I might have thought that one fulfills one’s obligation in other languages when one says something parallel to the text formulated by the rabbis in Hebrew, but if one did not [and said an entirely different text] one would not. Rav comes to teach us otherwise.

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ו דף י טור ב /ה”ב
Yerushalmi Berakhot 6:2, 10b

תני רבי יוסי אומר כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו…רבי מאיר אומר אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא רבי יעקב בר אחא בשם שמואל הלכה כר’ מאיר מילתיה דרב אמרה כן חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי אמר ליה אין.‏
It is taught: R. Yose says: Anyone who changes from the prescribed formula instituted by the Sages for blessings has not fulfilled his obligation…R. Meir says: Even if one said, “Blessed is the one who created this thing! It is so beautiful!”, he has fulfilled his obligation. R. Ya’akov b. Aha in the name of Shmuel: The law follows R. Meir. An incident involving Rav supports this ruling: A certain Persian came to Rav and said, “What about me? I don’t know how to make a proper blessing, so when I eat bread I say, ‘Blessed is the one who created this bread.’ Have I fulfilled my obligation?” Rav said, “Yes.”
בבלי עבודה זרה ח
Bavli Avodah Zarah 8a

א”ר חייא בר אשי אמר רב, אע”פ שאמרו: שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, אם יש לו חולה בתוך ביתו – אומר בברכת חולים, ואם צריך לפרנסה – אומר בברכת השנים.‏
Said R. Hiyya b. Ashi said Rav: Though they said that one makes personal requests in shomeia tefillah, if there is a sick person in one’s house – one can mention this in the blessing for the sick, if one needs financial help – one can mention this in birkat hashanim.
בבלי ברכות לד
Bavli Berakhot 34a

לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות, ולא בשלש אחרונות, אלא באמצעיות. דאמר רבי חנינא: ראשונות – דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו, אמצעיות – דומה לעבד שמבקש פרס מרבו, אחרונות – דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו.‏
One should never make requests in the first three or last three blessings, but only in the middle ones, for R. Hanina said: “During the first blessings, one is like a servant reciting praise before his master; during the middle blessings, he is like a servant asking for something from his master; during the last blessings, he is like a servant who has received something from his master and is taking his leave.
משנה ברכות א:ד
Mishnah Berakhot 1:4

בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתי’ לפניה ושתי’ לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך לחתום אינו רשאי שלא לחתום ושלא לחתום אינו רשאי לחתום.‏
In the morning, one says two blessings before the Shema and one afterwards, and at night, two before and two afterwards. One long and one short. [R. Tam: Whether long or short,] Wherever they said to prolong, one may not shorten, to shorten, one may not prolong. To seal, one must seal, not to seal, one must not seal.
תוספתא ברכות א:ה-ו
Tosefta Berakhot 1:5-6

>למה אמרו אחת קצרה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך לחתום אינו רשאי שלא לחתום לא לחתום אינו רשאי לחתום לשוח אינו רשאי שלא לשוח ושלא לשוח אינו רשאי לשוח לפתוח בברוך אינו רשאי שלא לפתוח בברוך ושלא לפתוח בברוך אינו רשאי לפתוח בברוך.‏
אלו [ברכות] שמקצרין בהן המברך על הפירות ועל המצות ברכת הזמון וברכה אחרונה שבברכת המזון ואלו ברכות שמארכין בהן ברכות תעניות וברכות של ראש השנה וברכות של יום הכפורים מברכות של אדם ניכר אם בור הוא אם תלמיד חכם הוא.‏
אלו ברכות שאין חותמין בהן המברך על הפירות ועל המצות וברכת הזימון וברכה אחרונה שבברכת המזון ר’ יוסה הגלילי היה חותם בברכה אחרונה שבברכת המזון ומאריך בה.‏
אילו ברכות ששוחין בהן…אילו ברכות שפותחין בהן בברוך [כל הברכות כלן פותחין בברוך] חוץ מברכה הסמוכה לשמע וברכה הסמוכה לברכה אחרת שאין פותחין בהן בברוך.‏
Why did they say “ahat ketzara”? Wherever they said to lengthen, one may not shorten; to shorten, one may not lengthen. To end with a final summation, one may not fail to do so; to end without a final summation, one may not do so. To bow, one may not fail to do so; not to bow, one may not do so. To begin the blessing with barukh, one may not fail to do so; not to begin it with barukh, one may not do so.

Which blessings are short? One who blesses on fruits [i.e. foods] and on mitzvot, the invitation to the Grace after Meals and the final blessing of the Grace after Meals. Which blessings are long? The blessings of fast days, the blessings of Rosh Hashanah and of Yom Kippur. From a person’s blessings, one can tell if he is a boor or a scholar.

Which blessings have no final summation? One who blesses on fruits, on mitzvot, the invitation to the Grace after Meals and the final blessing of the Grace after Meals. R. Yose Hagelili used to put a final summation on the final blessing of the Grace after Meals and used to lengthen it.

Which blessings does one bow for?…Which blessings does one begin with barukh? All blessings begin with barukh, except for the blessing that immediately follows Shema and any blessing that immediately follows another blessing; these one does not begin with barukh.

רש”י ברכות יא
Rashi Berakhot 11a

אחת ארוכה ואחת קצרה – אשתים לאחריה דערבית קאי.‏
One long and one short. This phrase refers to the two blessings after the evening Shema.
תוספות ברכות יא
Tosafot Berakhot 11a

אחת ארוכה ואחת קצרה – פירש רש”י ארוכה אמת ואמונה. קצרה השכיבנו. ותימה דהשכיבנו נמי ארוכה הרבה ותדע מדלא קא חשיב לה בתוספתא בהדי הקצרות. ועוד פעמים שמאריכין הרבה בתוספת כמו אור יום הנף. ועוד אמת ואמונה פעמים שמקצרין בה מאד כדאמרינן לקמן למ”ד אין אומרים פרשת ציצית בלילה הוא קא מסיים מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים וכו’ בפרק היה קורא (לקמן ד’ יד ע”ב) ונראה לר”ת דהכל קאי באמת ואמונה אחת ארוכה ואחת קצרה כלומר בין יאריך בה בין יקצר בה כדלקמן. וכן אשכחנא התם (יבמות ד’ מא.) אחת ארוסות ואחת נשואות אחת בתולות ואחת בעולות.‏
One long and one short. Rashi explained, long – Emet ve’emunah, short – Hashkiveinu. But Hashkiveinu is also quite long, and is not listed in the Tosefta with the short berakhot! Furthermore, we often add things to it like Or Yom Haneif. Also, one can shorten Emet Ve’emunah…R. Tam says that this phrase refers [also] to Emet Ve’emunah and means to say that one may lengthen or shorten these blessings…
מחזור ויטרי סימן שכה
Mahzor Vitry #325

…ורבינו יעקב בר’ מאיר פוסק. דבכל י”ח ברכות יכול אדם לחדש בין דברים שהן הודאה ותפילה. בין דברים שהן צרכיו. הואיל ומעין ברכה הוא מחדש…ומותר להאריך בהן כעין קרובות תפילות…ורבי’ חננאל…אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות. צרכי יחיד. אבל צרכי רבים שרי. דהא כל שלש אחרונות צרכי רבים נינהו. ועם מה שעבד מבקש מרבו יכול לשאול צרכי חביריו שהן רבים. דהיינו כבוד הרב שרבים צריכין לו. שכן מצינו בעבודה והודאה ושים שלום. כולם צרכי רבים…ואפי’ באמת ואמונה והשכיבנו מותר…ופ’ משנה של אחת ארוכה ואחת קצרה…לא כפירש”י…אלא ה”פ…כלומר הני בין ארוכות ובין קצרות. אבל איכא אחריני. שאמרו לקצר. לפיכך אינו רשאי להאריך. להאריך אינו רשאי לקצר…ומנהג הלכה היא: ת”ם׃‏
R. Yaakov b. Meir rules that one may be creative with all 18 blessings, whether for words of thanks and praise or for one’s needs, since one is merely extrapolating on the theme of the blessing. And one may add liturgical poems…R. Hananel explained that the ruling “One should never make requests in the first three or last three blessings” refers to personal requests, but communal requests are permissible, because the last three blessings are in fact communal requests…and custom is law.
חידושי הרא”ה (פקדת הלוים) ברכות יא
R. Aharon Halevi, Berakhot 11a, Spain, 13th c.

…ליכא לפרושי אחת ארוכה ואחת קצרה מטבע ארוך ומטבע קצר דהא תרויהו מטבע ארוך…אבל ודאי פירושא דאחת ארוכה ואחת קצרה בנוסח שלהן קאמר…ומינה קאמר דמקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לקצר אינו רשאי להאריך דאינו רשאי לשנות נוסח המטבע ולהוסיף בו בכדי. שיראה נוסח ארוך.‏
וזו קשיא למה שאנו נוהגין לומר פיוטין בברכות של ק”ש. ויש לומר שלא אמרו אלא בתורת קבע שאסור לקבוע בהן אריכות או קצור לשנות ממטבע חכמים ודוקא אריכות או קיצור הניכר [כ]שנוי מטבע, אלא כל שאינו בקבע לא אסרו. תדע דאפילו בברכות של תפלה דקימא לן דאסור לו לאדם לשאול בהן צרכיו, מעין כל ברכה וברכה אומר. ואין ספק שאסור לעשותו קבע במטבע ואפילו בשלש ראשונות שאסור לשאול בהן כלל אפילו מעין ברכה אמרו במסכת סופרים שאומרים בהם זכרנו ומי כמוך. ומאריך באתה קדוש מפני שהם רחמים לרבים…אלמא כל שאינו קובע כן במטבע לעולם מותר, ועל זה נהגו לומר שירות ותושבחות ואפילו בשלש ראשונות.‏
One cannot explain “one long and one short” as referring to a long and a short matbeia, since both have a long matbeia…rather, it must refer to the text of the blessing…and when it says, “Wherever they said to prolong, one may not shorten, to shorten, one may not prolong,” it means that one may not change the text of the matbeia and add to it such that [a short text] will appear to be long.

This challenges our practice to insert poems into the blessings surrounding the Shema. But we can say that they ban only applies to fixing a new liturgy; it is forbidden to make them permanently long or short in deviation from the Sages’ matbeia—specifically lengthening or shortening that is recognizable as changing the matbeia—but temporary changes were never forbidden…therefore, additions are permissible as long as one does not permanently fix a change into the matbeia, and this is the basis for the practice of adding poetry and praises even in the first three blessings of the Amidah.

הלכות ברכות להריטב”א ו:יד
R. Yom Tov b. Avraham, Hilkhot Berakhot 6:14, Spain, 13th-14th c.

נוסח שום ברכה מדבריהם הוא, וכל שלא אמרו קפידא בשינוי תיבה, אם שינה בתיבות או הוסיף אין להקפיד, ובלבד שלא יעשה כן לכתחילה דרך קבע, שאם לא היה יוצא, היה להם לחכמים לכתוב נוסח הברכות ולתת חשבון לתיבות.‏
The text of every berakhah is rabbinic in authority, but in places where they did not express an opinion with regard to changing a specific word, one may change or add words so long as one does not make permanent changes. If one could not fulfill one’s obligation through such changes, the Sages should have recorded the text of the blessings and specified the exact number of words…
מאירי ברכות יא
Meiri Berakhot 11a, R. Menahem b. Shlomo Meiri, Provence, 13th-14th c.

ומה שאמר אחר כן אחת ארוכה ואחת קצרה, גדולי הרבנים מפרשים שעל שתים של אחריה בשל ערבית הוא אומר כן…ומה שקראו אמת ואמונה ארוכה מפני שצריך להזכיר בה ענין יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומכת בכורים…וקורא השכיבנו קצרה שלא הוזכר בה אלא תפלה על המזיקים ושאר הצרות, ולא נקראת קצרה מצד הנסח אלא מצד הענין, או שמא אף מצד הנסח הוא קוראה קצרה, ואע”פ שאינה קצרה ממש לגבי חברתה קצרה היא…ופירוש הדברים שלא לחסר שום דבר מן הדברים שראוי להזכירם באמת ואמונה, ולא להוסיף שום דבר על אותם שנתיחדו לומר בהשכיבנו. ומכל מקום להוסיף במלות לפי ענין הברכה או לפי ענין היום בפיוטון שהם שבח לשם מעין הברכה אין לחוש…ומתוך סברא זו נהגו לומר פיוטים מעין הברכות…ואף בג’ ראשונות מגן ומחיה וכל הקרובות, ואין קפידא אלא בענינים ידועים, טל ורוחות וגשמים בתפלה, וברית ותורה בברכת הארץ, ומלכות בית דוד בבונה ירושלים, והדומים לאלו…נראה כפירוש אחרוני הרבנים…ופירוש המשנה כל ברכה שנתקנה קצרה כגון ברכת הפירות ודומיהם שאין בה חתימה אינו רשאי להאריך, שאין אריכות דברים נופל יפה במקום שאין שם חתימה, וכל שתקנוה ארוכה בחתימה ולא בפתיחה כגון מטבע ארוך ושאינה סמוכה לחבירתה אינו רשאי לקצר, שאין חתימה נופלת יפה אלא אם כן יש אריכות דברים קודם החתימה בברכה שאין בה פתיחה, או בין פתיחה לחתימה אם יש לה פתיחה…ועל דרכים אלו נאמר שאין משנין ממטבע שטבעו חכמים בברכות.‏
Regarding the statement, “One long and one short,” Rashi explained that it refers to the two blessings after the evening Shema…They called Emet Ve’emunah“long” because in it one must mention the Exodus, the splitting of the Reed Sea and the killing of the first-born…Hashkiveinu is called “short” because it consists entirely of a prayer not to be harmed by various dangers, and it is called “short” not because of its text but because of its theme. Perhaps it is also called “short” because of its text, given that it is shorter than Emet Ve’emunah…The Mishnah then instructs us not to leave out any of the themes that must be mentioned in Emet Ve’emunah nor to add to the theme of Hashkiveinu. Nonetheless, adding words in keeping with the blessing’s theme or in keeping with the theme of the day, related to the blessing’s theme is perfectly permissible…But I prefer the reading of R. Tam…the Mishnah then means that where there is nohatimah, one should not lengthen the text, since a long text is not appropriate without a hatimah and vice-versa…This is the sense in which we say that it is forbidden to deviate from the matbeia formulated by the Sages.
חידושי הרשב”א ברכות יא
Rashba, Berakhot 11a, Spain, 13th c.

לאו למימרא שאינו רשאי לקצר ולהאריך בנוסח הברכה, כלומר לרבות ולמעט במלותיה דא”כ היה להם לתקן נוסח כל ברכה וברכה במלות מנויות ובענינים ידועים ולהשמיענו כל ברכה וברכה בנוסחתה וזה לא מצינו בשום מקום ולא אמרו אלא המלות שיש בהם הקפדה לבד…אבל בשאר נוסח הברכות לא נתנו בהן חכמים שיעור שיאמר כך וכך מלות לא פחות ולא יותר…אלא ודאי נראה שאין ההקפדה ברבוי הנוסח ומיעוטו אלא במטבע שטבעו חכמים והוא שיש ברכות שפותחות בברוך וחותמות בברוך והיא שנקראת בכל מקום ארוכה.‏
The Mishnah does not mean to say that one cannot lengthen or shorten the text of the blessing—that is to say with respect to its words—for then they should have fixed the text of every single blessing with a specific number of words and with specific themes, but such complete and total specification does not exist and they only spoke of certain words that must be said…but the Sages did not in general fix the text of the blessings, specifying that a person say exactly such-and-such words…rather the concern is not about words but about the matbeia, such as blessings that must begin and end with barukh, and these are called “long.”
משנה ברורה סימן סח ס”ק ד
Mishnah Berurah 68:4

אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפלה לכו”ע אין לשנות כ”א ממנהג מקומו כגון מנוסח אשכנז לספרד או להיפך וכל כה”ג כי י”ב שערים בשמים נגד י”ב שבטים וכל שבט יש לו שער ומנהג לבד ולענין דינא האשכנזים המתפללים עם הספרדים או להיפך יצאו י”ח תפלה. וכ”ז רק במנהגים שנהגו בשרשי תפלה אבל מה שנזכר בגמרא או בדברי הפוסקים שלמדו מהגמרא הוא שוה לכל ואין רשות לשום אדם לנהוג במנהגו.‏
With regard to the established practices of prayer, no one should change from his local practice—such as by switching from nusa Ashkenaz to nusa Sefarad or vice-versa—for there are 12 gates in heaven that correspond to the 12 tribes, and every tribe has a distinct gate and practice. But with regard to the bottom line, it is true that Ashkenazim praying with Sefaradim fulfill their obligations, and vice-versa. All of this applies only to customs that grow up around prayer, but with regard to requirements laid out in the gemara or which are derived from the gemara by poskim, there is no tolerated variaton and no one has permission to follow a divergent practice.
רמב”ם הלכות קריאת שמע א:ז
Rambam, Hilkhot Keriat Shema 1:7

…ברכות אלו עם שאר כל הברכות הערוכות בפי כל ישראל עזרא הסופר ובית דינו תקנום ואין אדם רשאי לפחות מהם ולא להוסיף עליהם, מקום שהתקינו לחתום בברוך אינו רשאי שלא לחתום, ומקום שהתקינו שלא לחתום אינו רשאי לחתום, מקום שהתקינו שלא לפתוח בברוך אינו רשאי לפתוח, מקום שהתקינו לפתוח אינו רשאי שלא לפתוח, כללו של דבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות הרי זה טועה וחוזר ומברך כמטבע.‏
These blessings and all others were established by Ezra and his court and one may not delete from or add to them. Wherever they said to end with barukh, one must end with barukh, wherever they said not to end with barukh, one must not end with barukh. Wherever they said not to open with barukh, one must not open with barukh, wherever they said to open with barukh, one must open with barukh. As a general rule: Anyone who deviates from the matbeia established by the Sages in blessings is in error and must bless again according to the matbeia
רמב”ם הלכות ברכות א:ו
Rambam, Hilkhot Berakhot 1:6

וכל הברכות כולן נאמרין בכל לשון והוא שיאמר כעין שתקנו חכמים, ואם שינה את המטבע הואיל והזכיר אזכרה ומלכות וענין הברכה אפילו בלשון חול יצא.‏
All blessings may be said in any language, provided that they are said in the way the Sages established them. But if one altered the matbeia, as long as one mentioned the divine name and sovereignty and the blessing’s them, one has fulfilled one’s obligation, even in another language.
שו”ת הרמב”ם סימן רנד
Rambam Responsum #254

שאלה בדבר מאמר המשנה ואלו נאמרין בכל לשון: פרשת סוטה וודוי מעשר וקרית שמע ותפלה וברכת המזון, שנראה מלשונו הברורה, שסומכין על העניינים לבד ולא על המלים, ושהפיוטים שחוברו למועדים, אם העניינים נשמרים בהם בכללותם, מוציאים ידי חובה, אף על פי שלא נזכר עניינו של כל פרט ופרט מן הפרטים זולתי חתימת הברכה לבד. ובאו בתלמוד מאמרים אחרים, שנראה מהם, שסומכין על הנוסח, שקבעו ז”ל במלותיו העבריות. מהם מה שהקפידו על מלה אחת, והיא אהבת עולם ואהבה רבה. וכן כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו. ואומרם ז”ל כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, אינו אלא טועה. ואמרו ג”כ אם בא לומ’ בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה, אומר…והתנאים הנזכרים בברכת המזון, אשר אם הפר מקצתם או לא אמר מקצתם והקדים או איחר וסר מן הסדר שהתקינו, לא יצא ידי חובתו.‏
התשובה אסור לשנות ממטבע שטבעו חכמים בברכות בשום פנים, וכל המשנה טעה. ומה שהבאת ראיה מן אלו נאמרין בכל לשון, אינו ראיה, לפי שהוא אינו מוסיף על העניינים ואינו גורע מהם, אלא משנה הלשון לבד. ואין זה כמו הפיוטים אשר הם תוספת עניינים והבאת דברים הרבה שאינם מעניין התפלה, ונוספים לזה משקלם וניגונם, ויוצאת התפלה מגדר תפלה (ונעשית) לשחוק. וזו הסיבה היותר גדולה לחסרון הכוונה ושההמון מקילים ראש לשוחח (באמצע התפלה), לפי שהם מרגישים, שאלו הדברים הנאמרים אינם מחויבים. ונוסף לזה, שאלו הפיוטים הם לפעמים דברי משוררים, לא תלמידי חכמים, עד שיהיו ראויים להתחנן בדבריהם ולהתקרב בהם לאלהים ושיסירו מן הדברים שחברו הנביאים ומי שבמדרגת הנביאים.‏

One may not deviate from the matbeia formulated by the Sages in any way, and anyone who deviates is in error. Your proof to the contrary from the permission to say blessings in any language is no proof, because in that case one is not adding to or subtracting from the themes of the blessing, but merely changing the language. That is unlike the liturgical poems that add new themes that have nothing to do with the prayer at hand and they add meter and music such that the prayer is no longer prayer but rather frivolity. This is the greatest cause for the lack of focus and rampant conversation, because most people feel that these additions are not obligatory [and therefore none of the prayers seem obligatory]…

שו”ת הרמב”ם סימן קפד
Rambam Responsum #184

שאלה ויורנו בדבר מה שהזכיר הדרתו בפרק ו’ מהלכות תפלה אבל לא ישאל לא בשלש ראשונות ולא בשלוש אחרונות. ונהגו, שיחיד יוסיף כתפלת רשות בעבודה מאמר בזה הלשון בהר מרום ישראל שם נעבדך ושם נדרוש את כל אשר ציויתנו בריח ניחוח תרצה אותנו תחזינה עינינו, האם זה מותר, אם לאו, כי הוא פוגע בזה התנאי
התשובה זו הלשון, שמוסיפין בעבודה, אינה מזיקה, ואין בה רע ואין זה שואל צרכיו, אלא זה ענין הברכה.‏
Question: Please guide us regarding the rule forbidding requests in the first three and last three blessings. We have a practice that an individual can add, as a voluntary prayer, the following text into the Avodah blessing: “On the high place of Israel, there we will worship you and there we will seek out all that you have commanded us to offer up with savory smell. Accept us. Let our eyes witness it.” May we say this? It seems to run afoul of the above rule.

Answer: There is nothing wrong with this text that you add into the Avodah blessing; this is not a request but rather the theme of the blessing…

בבלי ברכות מט
Bavli Berakhot 49a

רבי אומר: אין חותמין בשתים. איתיביה לוי לרבי: על הארץ ועל המזון! – ארץ דמפקא מזון. על הארץ ועל הפירות! – ארץ דמפקא פירות; מקדש ישראל והזמנים! – ישראל דקדשינהו לזמנים; מקדש ישראל וראשי חדשים! – ישראל דקדשינהו לראשי – חדשים; מקדש השבת וישראל והזמנים! – חוץ מזו. ומאי שנא? – הכא – חדא היא, התם – תרתי, כל חדא וחדא באפי נפשה. וטעמא מאי אין חותמין בשתים – לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות.‏
Rabbi says: We do not seal with two themes. Levi challenged Rabbi: “al ha’aretz v’al hamazon”! On the land that brings forth food. “Al ha’aretz v’al hapeirot”! On the land that brings forth fruit. “Mekadeish yisrael vehazemanim”! Israel, who sanctify the appointed times. “Mekadeish yisrael verashei hodashim”! Israel, who sanctify the new moons. “Mekadeish hashabat veyisrael vehazemanim”! This is an exception. Why is this one different? In this case, it is one [verb with multiple objects]; in that case, it is two [separate verbs and subjects] and each one should be dealt with on its own. Why don’t we seal with two themes? Because we don’t want to piggyback mitzvot one on the other.
שו”ת יביע אומר חלק ב – או”ח סימן טז
Responsa Yabia Omer II OH #16, R. Ovadia Yosef, Israel, 20th-21st c.

(יח) והנה שמעתי באומרים לי שנהגו לברך אקב”ו להדליק נר של שבת קודש. ונסתפקתי אם חשוב הפסק כה”ג, כשיברכו ואח”כ ידליקו, שאז תיבת קודש מפסקת בין ברכה להדלקה. ונהי דבדיעבד נראה דלא חשיב הפסק, דהוי מעניינא של הברכה…מ”מ לכתחלה היה נראה שיש לפקפק על זה…ומבואר בהגה (סימן קסז) דלכתחילה אין להפסיק בין ברכה למצוה אף בד’ שהם מן הענין. ונזכרתי מד’ הפתה”ד ח”ג (סי’ רצח סוף סק”ב), שהביא להעיר כיו”ב על הש”צ שחותמין בברכה אחרונה של ז’ ברכות, משמח החתן עם הכלה ומצליח. שהרי בש”ס ובפוסקים לא נזכרה תיבת ומצליח, וא”כ הוי הפסק בין ברכה לשתיה. ומסיק שכיון שהתוספת הזאת נלוית אל נוסח הברכה, אין בזה חשש הפסק. וכמ”ש מרן בתשו’ שניתן רשות להוסיף תיבה או תיבות בנוסח שתקנו חז”ל, כל שהוא מענין הבר’. וה”נ תיבת ומצליח דהוי מענין הברכה, לא חשיב הפסק כלל, ואם לא השמיטוה לית לן בה. עכת”ד…ולפ”ז כ”ש בנ”ד שתיבת קודש אינה אלא תוספת שבח לשבת, שאין לחוש בזה…[ובנידון הפתה”ד הנ”ל יש לפקפק, משום דאין חותמים בשתים (ברכות מט). ושמחה והצלחה ב’ דברים הם…] ואעפ”כ טוב להודיעם, שלא יעשו בזה קבע, להוסיף על מה שתקנו חז”ל. וכמ”ש הפוסקים הנ”ל אשר הבאתים לעיל.‏
I have heard people tell me of a practice to say “asher kidshanu bemitzvotav vetzivanu lehadlik ner shel shabbat kodesh”. And I was unsure if this was an unacceptable interruption between the blessing and the lighting, since the word kodesh interrupts between the two. And though once the blessing was made this way, it does not seem that it is an interruption, given that the addition is on topic…nonetheless, it seems one should be wary of doing it this way…and it has been clarified by Rema that one should not purposely interrupt between the blessing and the mitsvah even with words that are on topic. And then I remembered that the Petah Hadevir made a comment about a hazzan who, for the last of the sheva berakhot, said, “mesameiah hehatan im hakallah umatzliah.” In the Talmud and the codes, the word matzliah is not mentioned, and it is thus an interruption between the blessing and the drinking of the wine. But he concludes that since this addition is added on to the words of the berakhah, there is no concern of an interruption. As indeed R. Yosef Karo writes in a responsum that one is permitted to add a few words to the liturgy prescribed by Hazal, as long as it is on topic. And here too, the word matzliah is on topic and constitutes no interruption, and we need not be concerned if they said it…According to this, it would be even clearer in our case that the word kodesh is just an added adjective of praise for Shabbat and is thus of no concern…[Though in the Petah Hadevir’s case, I am less sure, because of the principle that we don’t seal with two themes, and joy and success are two separate things…] Nonetheless, it is good to tell people with this practice not to fix their practice this way, adding to the formula established by Hazal…
בבלי ברכות טז
Bavli Berakhot 16b

תנו רבנן: אין קורין אבות אלא לשלשה, ואין קורין אמהות אלא לארבע. אבות מאי טעמא? אילימא משום דלא ידעינן אי מראובן קא אתינן אי משמעון קא אתינן – אי הכי, אמהות נמי – לא ידעינן אי מרחל קא אתינן אי מלאה קא אתינן! אלא: עד הכא – חשיבי, טפי – לא חשיבי.‏
Our Sages taught: Only three are called avot and only four are called imahot…these are important, other ancestors are insuficiently important.
ראבי”ה ח”א – מסכת ברכות סימן נז
Raviah Berakhot #57, R. Eliezer b. Yoel Halevi, Germany, 12th-13th c.

פי’ להתפלל בזכותן כגון זכור לנו ברית אבות.‏
…for purposes of invoking their merit during prayer, such as “Remember our ancestors’ merit in our favor.”
פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה ג
Pesikta Derav Kahana #3

אנכי נצב, בתפלה, כמד”א וירד י”י בענן ויתיצב עמו שם (שם /שמות/ לד: ה). על ראש, אני מזכיר זכות אבות העולם, שנא’ כי מראש צורים אראנו (במדבר כג: ט). הגבעה, אני מזכיר זכות אמהות, שנא’ ומגבעות אשורנו (במדבר שם /כ”ג/)׃

“I will be standing” – in prayer (tefillah), as it says, “God descended in a cloud and stood with him there.” “On the top” – I will mention the merit of the fathers of the world, as it says “for from the top of the cliffs I will see him.” “Of the hill” – I will mention the merit of the mothers, as it says, “I will gaze on him from the hills.”
בבלי פסחים קיז
Bavli Pesahim 117b

אמר רבי שמעון בן לקיש: ואעשך לגוי גדול – זהו שאומרים אלהי אברהם, ואברכך – זהו שאומרים אלהי יצחק, ואגדלה שמך – זהו שאומרים אלהי יעקב, יכול יהו חותמין בכולן – תלמוד לומר והיה ברכה – בך חותמין, ואין חותמין בכולן.‏
Said R. Shimon b. Lakish: “I will make you a great nation” – hence we say “God of Avraham.” “And I will bless you” – hence we say “God of Yitzhak.” “And I will make your name great” – hence we say “God of Yaakov.” Is it possible that we conclude the blessing with all of them? The verse teaches “And you shall be a blessing” – they close with you and they do not close with the others.

Rabbi Ethan Tucker of Mechon Hadar was gracious in sharing this sourcesheet which he prepared in 2009 to accompany a shiur, an interactive lecture on the spectrum of halakhic opinion concerning changes made in Jewish liturgy. The sourcesheet is also available for download as a PDF and as an ODT (open document file).

Contributor: Ethan Tucker


Featured Image:
Mechon Hadar-banner
Title: Mechon Hadar-banner