Whether one should drink water during בין השמשות is discussed amongst the פוסקים. Some explained this to be the case every בין השמשות, but פוסקי אשכנז were concerned only in regard to בין השמשות on מוצאי שבת. This is based on קבלה concerning the drinking of water after the time in which the נשמות are in limbo, before they must return to גיהנם. When one of the בעלי התוספות ate סעודת שלישית during בין השמשות - רבינו תם strongly opposed the practice. This caused בני אשכנז not to eat סעודת שלישית at this time, whether accompanied with water or not. When the חתם סופר settled in Hungary, he followed the local schedule, and ate סעודת שלישית after מנחה, but he made sure not to have any water on the table. In this regard, wine and fruit juice are not considered water.

כך היה המנהג מעולם לאכול לפני מנחה וכמו שמשמע גם בגמרא,

ורבינו משולם שינה את המנהג והנהיג לאכול אחרי מנחה וכעס עליו רבינו תם.

The חתם סופר was similarly opposed to the recital of 'אתקינו סעודתא' because of the Kabbalistic concepts mentioned, which should not be revealed publicly. Practically speaking, it is best if one can omit it without causing a מחלוקת.

אם יש אבל שהוא בעל תפלה, מתפלל לפני העמוד - בעיקר במוצאי שבת - אבל לא עובר בכל התפילות בימים שאין

נפילת אפים, שבהם אינו משמש הבעל תפלה אפילו בתפילת מנחה וערבית (בעשרת ימי תשובה [לפי שהדין מתוח נגדו],  בחול המועד, בראש חודש, בימי חנוכה, בחמשה עשר בשבט, בימי פורים, כל חודש ניסן, בל"ג בעומר, בחמשה עשר באב)

במוצאי שבת מאחרים התפלה  כדי להוסיף מחול על הקודש, וממתנים עד שיראו ג' כוכבים קטנים רצופים, וביום המעונן עד שיצא הספק מלבו. וקודם שמתחילים והוא רחום נוהגים לזמר ב' מזמורים אלה (אבל א"א בבית אבל):

במוצאי שבת הבעל תפלה מנגן במקומו בלי טלית קודם לתפילת ערבית שני מזמורים אלה

ואומרים אותם בניגון ידוע : (יום טוב שחל בשבת אין מזמרים לדוד ברוך במוצאי שבת שהוא מוצאי יום טוב.)

קמד לְדָוִ֨ד ׀ בָּ֘ר֤וּךְ יְיָ֙ ׀ צוּרִ֗י הַֽמְלַמֵּ֣ד יָדַ֣י לַקְרָ֑ב אֶ֝צְבְּעוֹתַ֗י לַמִּלְחָמָֽה:

חַסְדִּ֥י וּמְצֽוּדָתִי֘ מִשְׂגַּבִּ֢י וּֽמְפַלְטִי֫ לִ֥י ֖מָֽגִנִּי וּב֣וֹ חָסִ֑יתִי הָֽרוֹדֵ֖ד עַמִּ֣י תַחְתָּֽי:

יְֽיָ֗ מָֽה־אָ֭דָם וַתֵּֽדָעֵ֑הוּ בֶּן־אֱ֝נ֗וֹשׁ וַֽתְּחַשְּׁבֵֽהוּ:

אָ֭דָם לַהֶ֣בֶל דָּמָ֑ה יָ֝מָ֗יו כְּצֵ֣ל עוֹבֵֽר:

֖יְיָ הַט־שָׁמֶ֣יךָ וְתֵרֵ֑ד גַּ֖ע בֶּֽהָרִ֣ים וְֽיֶעֱשָֽׁנוּ:

בְּר֣וֹק בָּ֭רָק וּתְפִיצֵ֑ם שְׁלַ֥ח חִ֝צֶּ֗יךָ וּתְהֻמֵּֽם:

שְׁלַ֥ח יָדֶ֗יךָ מִמָּ֫ר֥וֹם פְּצֵ֣נִי וְ֭הַצִּילֵנִי מִמַּ֣יִם רַבִּ֑ים מִ֝יַּ֗ד בְּנֵ֣י־נֵכָֽר:

אֲשֶׁר פִּיהֶ֥ם דִּבֶּר־שָׁ֑וְא וִֽ֝ימִינָ֗ם יְמִ֣ין שָֽׁקֶר:

אֱלֹהִ֗ים שִׁ֣יר חָ֭דָשׁ אָשִׁ֣ירָה לָּ֑ךְ בְּנֵ֥בֶל עָ֝שׂ֗וֹר אֲזַמְּרָה לָּֽךְ:

הַנּוֹתֵ֥ן תְּשׁוּעָ֗ה לַמְּלָ֫כִ֥ים הַ֭פּוֹצֶה אֶת־דָּוִ֥ד עַבְדּ֗וֹ מֵחֶ֥רֶב רָעָֽה:

פְּצֵ֥נִי וְהַצִּילֵנִי֘ מִיַּ֢ד בְּֽנֵי־נֵ֫כָ֥ר:

אֲשֶׁ֣ר ֖פִּיהֶם דִּבֶּר־שָׁוְ֑א וִֽ֝ימִינָ֗ם יְמִ֣ין שָֽׁקֶר:

אֲשֶׁ֤ר בָּנֵ֨ינוּ ׀ כִּנְטִעִים֘ מְגֻדָּלִ֢ים בִּֽנְעֽוּרֵ֫יהֶ֥ם בְּנוֹתֵ֥ינוּ כְֿזָֽוִ֑יּוֹת מְ֝חֻטָּב֗וֹת תַּבְנִ֥ית הֵיכָֽל:

מְזָוֵי֣נוּ מְלֵאִים֮ מְפִיקִ֥ים מִזַּ֗ן אֶ֫ל זַ֥ן צֹאונֵ֣נוּ ֖מַֽאֲלִיפ֑וֹת מְרֻבָּב֗וֹת בְּחֽוּצוֹתֵֽינוּ:

אַלּוּפֵ֗ינוּ מְֽסֻבָּ֫לִ֥ים אֵ֣ין־פֶּ֭רֶץ וְאֵ֣ין יוֹצֵ֑את וְאֵ֥ין צְ֝וָחָ֗ה בִּרְחֹֽבֹתֵֽינוּ:

אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם שֶׁכָּ֣כָה לּ֑וֹ אַֽשְׁרֵ֥י הָ֝עָ֗ם שֱׁיְיָ֥ אֱלֹהָֽיו:

סז לַמְֿנַצֵּ֥ח בִּנְגִינֹ֗ת מִזְמ֥וֹר שִֽׁיר:

אֱלֹהִ֗ים יְחָנֵּ֥נוּ וִֽיבָֽרֲכֵ֑נוּ יָ֤אֵֽר פָּנָ֖יו אִתָּ֣נוּ סֶֽלָה:

לָדַ֣עַת בָּאָ֣רֶץ דַּרְכֶּ֑ךָ בְּכָל־גּ֝וֹיִ֗ם יְשֽׁוּעָתֶֽךָ:

יוֹד֖וּךָ עַמִּ֥ים ׀ אֱלֹהִ֑ים י֝וֹד֗וּךָ עַמִּ֥ים כֻּלָּֽם:

יִ֥שְׂמְח֥וּ וִֽירַנֲנ֗וּ לְאֻ֫מִּ֥ים כִּֽי־תִשְׁפֹּ֣ט עַמִּ֣ים מִישֹׁ֑ר וּלְאֻמִּ֓ים ׀ בָּאָ֖רֶץ תַּנְחֵ֣ם סֶֽלָה:

יוֹד֖וּךָ עַמִּ֥ים ׀ אֱלֹהִ֑ים י֝וֹד֗וּךָ עַמִּ֥ים כֻּלָּֽם:

אֶ֭רֶץ נָֽתְנָ֣ה יְבוּלָ֑הּ יְ֝בָֽרֲכֵ֗נוּ אֱלֹהִ֥ים אֱלֹהֵֽינוּ:

יְבָֽרֲכֵ֥נוּ אֱלֹהִ֑ים וְיִֽירְא֥וּ א֝וֹת֗וֹ כָּל־אַפְסֵי־אָֽרֶץ:

בעל תפלה מאריך

באמירת 'ברכו':

בָּרֲכוּ

בעוד הבעל תפלה אומר 'ברכו' אומר הקהל בלחש : יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים  הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שֶׁהוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן  וּמִבַּלְעָדָיו אֵין אֱלֹהִים: תהלים סח:ה סֹ֡לּוּ לָֽרֹכֵ֣ב ֖בָּֽעֲרָבוֹת בְּיָ֥הּ שְׁמ֗וֹ וְעִלְז֥וּ לְפָנָֽיו: וּשְׁמוֹ מְרוֹמָם עַל־כָּל־בְּרָכָה וּתְהִלָּה:  

   אֶת־יְיָ            כשמנגן בעל תפלה השם יאמר הקהל : בָּרוּךְ  שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ  לְעוֹלָם וָעֶד:

  הַמְבֹרָךְ:          כשמנגן בעל תפלה 'המברך' יאמר הקהל : קיג:ב יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְיָ֣ מְבֹרָ֑ךְ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם:

                                           קהל ובעל תפלה יחדיו : בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ  לְעוֹלָם וָעֶד:

        בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים      בְּחָכְמָה פּוֹתֵֽחַ שְׁעָרִים  וּבִתְבוּנָה מְשַׁנֶּה עִתִּים  וּמַחֲלִיף אֶת־הַזְּמַנִּים        וּמְסַדֵּר אֶת־הַכּוֹכָבִים בְּמִשְׁמְרוֹתֵֽיהֶם בָּרָקִֽיעַ כְּרְצוֹנוֹ: בּוֹרֵא יוֹם וָלַֽיְלָה          גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי־חֹֽשֶׁךְ וְחֹֽשֶׁךְ מִפְּנֵי־אוֹר:  וּמַעֲבִיר יוֹם וּמֵֽבִיא לַֽיְלָה         וּמַבְדִּיל בֵּין יוֹם וּבֵין לַֽיְלָה  יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ: אֵל חַי וְקַיָּם  תָּמִיד  יִמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים:

        אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהַֽבְתָּ: תּוֹרָה וּמִצְוֹת  חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים  אוֹתָֽנוּ לִמַֽדְתָּ: עַל־כֵּן  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  בְּשָׁכְבֵּֽנוּ וּבְקוּמֵֽנוּ נָשִֽׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ                 וְנִשְׂמַח בְּדִבְרֵי תוֹרָתֶֽךָ וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ לְעוֹלָם וָעֶד: כִּי הֵם חַיֵּֽינוּ  וְאֹֽרֶךְ יָמֵֽינוּ  וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלַֽיְלָה: וְאַהֲבָתְךָ  אַל־תָּסִיר מִמֶּֽנּוּ לְעוֹלָמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ   אוֹהֵב, עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

עונים 'אמן' על ברכת אהבה של הבעל תפלה.

        להשלמת רמ"ח תיבות בק"ש מקדימים אמירת 'אל מלך נאמן' ביחיד או בציבור. ויש משלימים את חשבון רמ"ח בעניית 'אמן' על ברכת אהבת עולם של הבעל תפלה, ש'אמן' הוא נוטריקון 'אל מלך נאמן'.

אֵל מֶֽלֶךְ נֶאֱמָן

דברים ו:ד

שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְיָ֥ אֱלֹהֵ֖ינוּ יְיָ֥ ׀ אֶחָֽד:

בלחש בָּרוּךְ  שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ  לְעוֹלָם וָעֶד:

  דברים ו:ה-ט וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְיָ֣ אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכָל־לְבָֽבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ:        וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָֽנֹכִ֧י מְצַוְךָ֛ הַיּ֖וֹם עַל־לְבָבֶֽךָ: וְשִׁנַּנְּתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֨ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ: וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ    וְהָי֥וּ לְטֹֽטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ: וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזֻז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ:

 במדבר טו:לז־מא וַיֹּ֥אמֶר יְיָ֖ אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם     וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹֽרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת: וְהָיָ֣ה לָכֶם֘ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹ֣ת יְיָ֔ וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַֽחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַֽחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַֽחֲרֵיהֶֽם: לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֑י וִֽהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵֽאלֹהֵיכֶֽם:

אומרו הקהל עם הרב הפסוק האחרון וכן הבעל תפלה.

אֲנִ֞י יְיָ֣ אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם

לִֽהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵֽאֱלֹהִים אֲנִ֖י יְיָ֥ אֱלֹֽהֵיכֶֽם:

יש לצרף 'אלהיכם' ל'אמת', אכן יתן ריוח מעט שלא יבולע האל"ף. הבעל תפלה מרים קולו במילה 'אמת'

ואינו כופל 'ד' אלדיכם אמת'. לפיכך הבעל תפלה אומר פרשת ציצית עם הרב כדי שיסמוך 'אמת' ל'ד' אלדיכם',

ולא יצטרך להמתין עליו ולהפסיק בין המלים הללו.

אֱמֶת וֶאֱמוּנָה כָּל־זֹאת  וְקַיָּם עָלֵֽינוּ  כִּי הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וְאֵין זוּלָתוֹ  וַאֲנַֽחְנוּ יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: הַפּוֹדֵֽנוּ מִיַּד־מְלָכִים  מַלְכֵּֽנוּ הַגּוֹאֲלֵֽנוּ מִכַּף כָּל־הֶעָרִיצִים: הָאֵל הַנִּפְרָע לָֽנוּ מִצָּרֵֽינוּ  וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל־אוֹיְבֵי נַפְשֵֽׁנוּ: איוב ט:י הָעֹשֶׂ֣ה גְ֭דֹלוֹת עַד־אֵ֣ין חֵ֑קֶר וְנִפְלָא֗וֹת עַד־אֵ֥ין מִסְפָּֽר: תהלים סו:ט הַשָּׂ֣ם נַ֭פְשֵֽׁנוּ בַּֽחַיִּ֑ים וְלֹֽא־נָתַ֖ן לַמּ֣וֹט רַגְלֵֽנוּ: הַמַּדְרִיכֵֽנוּ עַל־בָּמוֹת אוֹיְבֵֽינוּ  וַיָּֽרֶם קַרְנֵֽנוּ עַל כָּל־שׂנְאֵֽינוּ: הָעֹֽשֶׂה־לָּֽנוּ נִסִּים וּנְקָמָה בְּפַרְעֹה  אוֹתֹת וּמוֹפְתִים בְּאַדְמַת בְּנֵי־חָם: הַמַּכֶּה בְעֶבְרָתוֹ כָּל־בְּכוֹרֵי מִצְרָֽיִם  וַיּוֹצֵא אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם לְחֵרוּת עוֹלָם:  הַמַּעֲבִיר בָּנָיו בֵּין גִּזְרֵי יַם־סוּף  אֶת־רוֹדְפֵיהֶם וְאֶת־שׂוֹנְאֵיהֶם בִּתְהוֹמוֹת טִבַּע: וְרָאוּ בָנָיו גְּבוּרָתוֹ  שִׁבְּחוּ וְהוֹדוּ לִשְׁמוֹ: וּמַלְכוּתוֹ בְּרָצוֹן קִבְּלוּ עַלֵיהֶם: מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה  בְּשִׂמְחָה רַבָּה  וְאָמְרוּ כֻלָּם -

בעל תפלה וקהל

שמות טו:יא מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ יְיָ֔ מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא:

בעל תפלה מַלְכוּתְךָ רָאוּ בָנֶֽיךָ בּוֹקֵֽעַ יָם לִפְנֵי מֹשֶׁה  טו:ב זֶ֤ה אֵלִי֙ עָנוּ  וְאָמְרוּ -

בעל תפלה וקהל טו:יח יְיָ֥ ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד:

בעל תפלה וְנֶאֱמַר: ירמיה לא:י כִּֽי־פָדָ֥ה יְיָ֖ אֶֽת־יַֽעֲקֹ֑ב וּגְאָל֕וֹ מִיַּ֖ד חָזָ֥ק מִמֶּֽנּוּ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ גָּאַל יִשְׂרָאֵל:

הַשְׁכִּיבֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ לְשָׁלוֹם  וְהַעֲמִידֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לְחַיִּים  וּפְרוֹס עָלֵֽינוּ     סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ  וְתַקְּנֵֽנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶֽיךָ  וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ: וְהָגֵן בַּעֲדֵֽנוּ     וְהָסֵר מֵעָלֵֽינוּ אוֹיֵב דֶּֽבֶר וְחֶֽרֶב וְרָעָב וְיָגוֹן  וְהָסֵר שָׂטָן מִלְפָנֵֽינוּ וּמֵאַחֲרֵֽנוּ          וּבְצֵל כְּנָפֶֽיךָ תַּסְתִּירֵֽנוּ  כִּי אֵל שׁוֹמְרֵֽנוּ וּמַצִּילֵֽנוּ אַתָּה  כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אַתָּה  וּשְׁמוֹר צֵאתֵֽנוּ וּבוֹאֵֽנוּ  לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם  מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לָעַד:

אמירת פסוקי 'ברוך ד' לעולם' עם ברכת 'יראו עינינו' נתקנה על ידי חכמים הן לבני בבל והן לבני ארץ ישראל, והובאו בסידורי ארץ ישראל מקדמת דנא, ומקובל היה לאמרם אצל כל אשכנזים אף אלה שעלו לארץ ישראל, ולכן נמצאת בכל סידוריהם הנדפסים כולל סידור 'שער שמים' שערך השל"ה, אב"ד פפד"מ ומרא דארעא דישראל, על פי המנהגים שנהג בארץ ישראל (בציינו כי "רבנן בתראי תקינו למימר ברוך ד' לעולם אמן ואמן",  ולכן כתב לו ביאור על פי נגלה ונסתר). תלמידי הגר"א שאינם אומרים 'ושמרו' בערבית ליל שבת משמיטים גם 'ברוך ד' לעולם',             הן בארץ ישראל והן בחוץ לארץ, על פי מנהגו האישי בווילנא :

מותר לדלג ברכה זו כדי להספיק תפילה בציבור.

בָּרוּךְ יְיָ בַּיּוֹם: בָּרוּךְ יְיָ בַּלַּֽיְלָה: בָּרוּךְ יְיָ בְּשָׁכְבֵּֽנוּ: בָּרוּךְ יְיָ בְּקוּמֵֽנוּ: כִּי בְיָדְךָ נַפְשׁוֹת הַחַיִּים וְהַמֵּתִים: איוב יב:י אֲשֶׁ֣ר בְּ֭יָדוֹ נֶ֣פֶשׁ כָּל־חָ֑י וְ֝ר֗וּחַ כָּל־בְּשַׂר־אִֽישׁ:       תהלים לא:ו בְּיָֽדְךָ֘ אַפְקִ֢יד ר֫וּחִ֥י פָּדִ֖יתָ אוֹתִ֥י יְיָ֗ אֵ֣ל אֱמֶֽת: אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם          יַחֵד שִׁמְךָ  וְקַיֵּם מַלְכוּתְךָ תָּמִיד  וּמְלֹךְ עָלֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד:

 יִרְאוּ עֵינֵֽינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּֽנוּ וְתָגֵל נַפְשֵֽׁנוּ בִּישׁוּעָתְךָ בֶּאֱמֶת  בֶּאֱמֹר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָֽיִךְ: י:טז יְיָ֣ ֖מֶֽלֶךְ צג:א יְיָ֣ מָלָךְ֘ שמות טו:יח יְיָ֥ ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד: כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא  וּלְעֽוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד  כִּי אֵין לָֽנוּ מֶֽלֶךְ אֶלָּא אַתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמֶּֽלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ  תָּמִיד יִמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד  וְעַל כָּל־מַעֲשָׂיו:

בעל תפלה כורע יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ זוקף שְׁמֵיהּ רַבָּא (קהל אָמֵן)  בְּעָלְמָא דִּבְרָא כִרְעוּתֵהּ  

וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ  בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב: וְאִמְרוּ בעל תפלה כורע אָמֵן: (קהל אָמֵן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא ובנשימה אחרת מוסיפים 'יתברך'

בעל תפלה כורע יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא  וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בעל תפלה כורע בְּרִיךְ הוּא הציבור אומר עמו (ולא לאחריו).

לְעֵֽלָּא מִכָּל־בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא

דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא: בעל תפלה כורע וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

ערבית עמידה למוצאי שבת

תהלים נא:טז אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ:

כורע בָּרוּךְ משתחוה אַתָּה זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  אֱלֹהֵי אַבְרָהָם     אֱלֹהֵי יִצְחָק  וֵֽאלֹהֵי יַֽעֲקֹב  הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא  אֵל עֶלְיוֹן            גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקֹנֵה הַכֹּל  וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת  וּמֵבִיא גוֹאֵל         לִבְנֵי בְנֵיהֶם  לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה:

בעשרת ימי תשובה זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים  מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים  וְכָתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים  לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים:

מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: כורע בָּרוּךְ משתחוה אַתָּה זוקף יְיָ מָגֵן אַבְרָהָם:

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם  אֲדֹנָי  מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה  רַב לְהוֹשִֽׁיעַ:

ממוסף של שמיני עצרת עד שחרית של יום ראשון של פסח מוסיפים :

מַשִּׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם:

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד  מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים  סוֹמֵךְ נוֹפְלִים       וְרוֹפֵא חוֹלִים  וּמַתִּיר אֲסוּרִים  וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר: מִי כָמֽוֹךָ     בַּֽעַל גְּבוּרוֹת  וּמִי דּֽוֹמֶה־לָּךְ  מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה:

בעשרת ימי תשובה מִי כָמֽוֹךָ אַב הָרַחֲמִים  זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים  בְּרַחֲמִים:

וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְחַיֵּה הַמֵּתִים:

            אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ  וּקְדוֹשִׁים בְּכָל־יוֹם יְהַלֲלֽוּךָ סֶּֽלָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ      הָאֵל (בעשרת ימי תשובה : הַמֶּֽלֶךְ) הַקָּדוֹשׁ:

אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּֽעַת וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה:

במוצאי שבת ויום טוב:

וְחָנֵּֽנוּ מֵאִתְּךָ בִּינָה דֵּעָה וְהַשְׂכֵּל: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ חוֹנֵן הַדָּֽעַת:

 הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתוֹרָתֶֽךָ  וְקָרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ  וְהַחֲזִירֵֽנוּ בִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה:

        סְלַח־לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי מכה על הלב חָטָֽאנוּ  מְחַל־לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי מכה על הלב פָשַֽׁעְנוּ  כִּי מוֹחֵל וְסוֹלֵֽחַ אַתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ חַנּוּן, הַמַּרְבֶּה לִסְלֽוֹחַ:

 רְאֵה בְעָנְיֵֽנוּ  וְרִיבָה רִיבֵֽנוּ  וּגְאָלֵֽנוּ מְהֵרָה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ  כִּי גוֹאֵל    חָזָק אַתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל:

        רְפָאֵֽנוּ יְיָ וְנֵרָפֵא  הוֹשִׁיעֵֽנוּ וְנִוָּשֵֽׁעָה  כִּי תְהִלָּתֵֽנוּ אַתָּה  וְהַעֲלֵה רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל־מַכּוֹתֵֽינוּ  * כִּי אֵל מֶֽלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אַתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ רוֹפֵא,     חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

1. מי שרוצה להתפלל על החולה יאמר כאן :  

2. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  שֶׁתִּשְׁלַח מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן־הַשָּׁמַֽיִם  רְפוּאַת הַנֶּֽפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף לְחוֹלֶה  

(פב"פ) בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל:

 תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵֽנוּ  וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ  וְקַבְּצֵֽנוּ יַֽחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַבֵּץ, נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

        הָשִֽׁיבָה שׁוֹפְטֵֽינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה  וְיוֹעֲצֵֽינוּ כְּבַתְּחִלָּה  וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה  וּמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ אַתָּה יְיָ לְבַדְּךָ בְּחֶֽסֶד וּבְרַחֲמִים  וְצַדְּקֵֽנוּ בַּמִּשְׁפָּט:  בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מֶֽלֶךְ, אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט:  

(בעשרת ימי תשובה מסיימים הברכה : הַמֶּֽלֶךְ הַמִּשְׁפָּט ואם לא אמרו, דעת רוב הפוסקים שאין צריך לחזור.)

 לַמְשֻׁמָּדִים אַל־תְּהִי תִקְוָה  וְכָל־הַמִּינִים כְּרֶֽגַע יֹאבֵֽדוּ  וְכָל־אוֹיְבֵי עַמְּךָ מְהֵרָה יִכָּרֵֽתוּ  וּמַלְכוּת זָדוֹן מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַכְנִֽיעַ       בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִֽיעַ זֵדִים:

 עַל־הַצַּדִּיקִים וְעַל־הַחֲסִידִים  וְעַל־זִקְנֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל  וְעַל־פְּלֵיטַת סוֹפְרֵיהֶם  וְעַל־גֵּרֵי הַצֶּֽדֶק וְעָלֵֽינוּ  יֶהֱמוּ רַחֲמֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל־הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת  וְשִׂים חֶלְקֵֽנוּ עִמָּהֶם  וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי־בְךָ בָּטָֽחְנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים:

 וְלִירוּשָׁלַֽםִ עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב  וְתִשְׁכּוֹן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּֽרְתָּ      וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵֽינוּ בִּנְיַן עוֹלָם  וְכִסֵּא דָוִד מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין:   בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ בּוֹנֵה יְרֽוּשָׁלַֽםִ:

 אֶת־צֶֽמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִֽיחַ  וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶֽךָ            כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּֽינוּ כָּל־הַיּוֹם: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מַצְמִֽיחַ, קֶֽרֶן יְשׁוּעָה:

 שְׁמַע קוֹלֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ חוּס וְרַחֵם עָלֵֽינוּ  וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן       אֶת־תְּפִלָּתֵֽנוּ  כִּי אֵל שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּתֵֽנוּ וְתַחֲנוּנֵֽינוּ אַתָּה  וּמִלְּפָנֶֽיךָ מַלְכֵּֽנוּ רֵיקָם  אַל־תְּשִׁיבֵֽנוּ  כִּי אַתָּה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ     שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה:

        רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם  וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ  וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם  מְהֵרָה  בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן  וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:

בראש חודש ובחול המועד אומרים 'יעלה ויבא':

 אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  יַעֲלֶה וְיָבוֹא וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדּוֹנֵֽנוּ  וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ  וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדֶּֽךָ  וְזִכְרוֹן יְרֽוּשָׁלַֽםִ עִיר קָדְשֶֽׁךָ  וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ  לִפְלֵיטָה וּלְטוֹבָה  וּלְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים  וּלְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם  בְּיוֹם

לראש חודש : רֹאשׁ הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה    ׀     לפסח : חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה       ׀   לסכות : חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה

זָכְרֵֽנּוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה  וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה  וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים  וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים  חוּס וְחָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ  כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ  כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אַתָּה:

וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:

כורע מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ  שֶׁאַתָּה הוּא זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד:   צוּר חַיֵּֽינוּ  מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר: נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ עַל־חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ  וְעַל־נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ  וְעַל־נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ            וְעַל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל עֵת  עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם: הַטּוֹב כִּי לֹא־כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ  וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא־תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ  מֵעוֹלָם קִוִֽינוּ לָךְ:

כל ימי חנוכה, גם בפורים בתפלת ערבית קודם קריאת המגילה, אומרים כאן 'על הנסים':

עַל הַנִּסִּים  וְעַל הַפֻּרְקָן  וְעַל הַגְּבוּרוֹת  וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת  וְעַל הַמִּלְחָמוֹת  

שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְמַן הַזֶּה:

בחנוכה : בִּימֵי מַתִּתְיָֽהוּ בֶּן־יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמֹנַי וּבָנָיו  כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל  לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶֽךָ  וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים  עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם  רַֽבְתָּ אֶת־ רִיבָם  דַּֽנְתָּ אֶת־דִּינָם  נָקַֽמְתָּ אֶת־נִקְמָתָם: מָסַֽרְתָּ גִּבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים  וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים  וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים  וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים  וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶֽךָ: וּלְךָ עָשִֽׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶֽךָ  וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֽׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה: וְאַֽחַר כַּךְ בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ  וּפִנּוּ אֶת־הֵיכָלֶֽךָ  וְטִהֲרוּ אֶת־מִקְדָּשֶֽׁךָ  וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ  וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ  לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:

בפורים : בִּימֵי מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה  כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע  בִּקֵּשׁ אסתר ג:יג לְהַשְׁמִ֡יד לַֽהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת־כָּל־הַ֠יְּהוּדִים מִנַּ֨עַר וְעַד־זָקֵ֜ן טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים  הֵפַֽרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ  וְקִלְקַֽלְתָּ אֶת־מַחֲשַׁבְתּוֹ  וַהֲשֵׁבֽוֹתָ גְּמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ  וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ:

וְעַל־כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:

בעשרת ימי תשובה : וּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ:

וְכָל־הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה  וִיהַלֲלוּ אֶת־שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת  הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה:

כורע בָּרוּךְ משתחוה אַתָּה זוקף יְיָ הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:

        שָׁלוֹם רָב עַל־יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ תָּשִׂים לְעוֹלָם  כִּי אַתָּה הוּא מֶֽלֶךְ אָדוֹן   לְכָל הַשָּׁלוֹם: וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל  בְּכָל־עֵת וּבְכָל־שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמְבָרֵךְ

אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם:

בעשרת ימי תשובה : בְּסֵֽפֶר חַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם  וּפַרְנָסָה טוֹבָה  נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶֽיךָ  אָֽנוּ וְכָל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל     לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם:

        אֱלֹהַי  נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע  וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה  וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם  וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה: פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ  וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי: וְכָל־הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה  מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם: עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ: תהלים ס:ז לְ֭מַעַן יֵחָֽלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ ועננו וַֽעֲנֵֽנִי: יט:טו יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י  וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝יָ֗ צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי: פוסע לאחריו ג' פסיעות ואומר : עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו          הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן:

זוקף לאט ואומר :

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וִֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  שֶׁיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ  וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה  כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת: מלאכי ג:ד וְעָֽרְבָה֙ לַֽייָ֔ מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלָ֑םִ

כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹֽנִיֹּֽת:

אין אומרים 'ויהי נעם' (עמ' 042) ולא 'אתה קדוש' (עמ' 142), וממשיך 'תתקבל צלותהון' (עמ' 242), אם חל יום טוב באחד מימות החול הבאים. במוצאי יום טוב אומרים כאן קדיש 'תתקבל', מבדילים על הכוס בלא נר ובשמים,     ואומרים 'עלינו' (עמ' 642). במוצאי שבת מוסיפים גם 'ויהי נעם' (עמ' 042) 'עלינו'. בפורים אחר שמונה עשרה אומרים קדיש 'תתקבל' וקוראים את המגילה. בתשעה באב אומרים קדיש שלם בלי 'תתקבל'. אין אומרים 'ויהי נעם' ו'ויתן לך'.

בעל תפלה כורע יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ זוקף שְׁמֵיהּ רַבָּא (קהל אָמֵן)  בְּעָלְמָא דִּבְרָא כִרְעוּתֵהּ          וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ  בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן  וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל  בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב: וְאִמְרוּ בעל תפלה כורע אָמֵן: (קהל אָמֵן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא ובנשימה אחרת מוסיפים 'יתברך'

בעל תפלה כורע יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא  וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בעל תפלה כורע בְּרִיךְ הוּא הציבור אומר עמו (ולא לאחריו).

לְעֵֽלָּא מִכָּל־בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא

דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא: בעל תפלה כורע וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

ויהי נעם

את הפסוק הראשון 'ויהי נעם' יש אומרים בעמידה.

תהלים צ:יז וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַֽעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּֽוֹנֲנָ֣ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּֽוֹנֲנֵֽהוּ:

בתשעה באב אחר קריאת מגילת איכה והקינות עומדים ואומרים 'ואתה קדוש' בקול נמוך, ק"ש בלי 'תתקבל', 'עלינו'.

בעל תפלה [בקול] וקהל [בלחש] תהלים כב:ד וְאַתָּ֥ה קָד֑וֹשׁ י֝וֹשֵׁ֗ב תְּהִלּ֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל:

ישעיה ו:ג וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר

בעל תפלה וקהל קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְיָ֣ צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ:

בעל תפלה [בקול] וקהל [בלחש] וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן־דֵּין וְאָמְרִין:

בעל תפלה וקהל [בלחש] קַדִּישׁ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ  קַדִּישׁ עַל־אַרְעָא      עוֹבַד גְּבוּרְתֵּהּ  קַדִּישׁ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יְיָ צְבָאוֹת  מַלְיָא כָל־אַרְעָא       זִיו יְקָרֵהּ:

בעל תפלה [בקול] וקהל [בלחש] יחזקאל ג:יב וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָֽאֶשְׁמַ֣ע אַֽחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל

בעל תפלה וקהל בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְיָ֖ מִמְּקוֹמֽוֹ:

בעל תפלה [בקול] וקהל [בלחש]

וּנְטָלַֽתְנִי רוּחָא  וּשְׁמָעִית בַּתְרַי קָל זִֽיעַ סַגִּיא דִּמְשַׁבְּחִין וְאָמְרִין:

בְּרִיךְ יְקָרָא דַיָי מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ:

בעל תפלה וקהל שמות טו:יח יְיָ֥ ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד:

קהל אומרים בלחש יְיָ מַלְכוּתֵהּ לְעָלַם וּלְעַלְמֵי עָלְמְיָּא: ד"ה א' כט:יח יְיָ֗ אֱ֠לֹהֵי אַבְרָהָ֞ם    יִצְחָ֤ק וְיִשְׂרָאֵל֙ אֲבֹתֵ֔ינוּ שָׁמְרָה־זֹּ֣את לְעוֹלָ֔ם לְיֵ֥צֶר מַחְשְׁב֖וֹת לְבַ֣ב עַמֶּ֑ךָ           וְהָכֵ֥ן לְבָבָ֖ם אֵלֶֽיךָ: תהלים עח:לח וְה֤וּא רַח֨וּם ׀ יְכַפֵּ֥ר עָוֹן֘ וְֽלֹא־יַֽ֫שְׁחִ֥ית ֖וְהִרְבָּ֣ה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ וְלֹֽא יָ֝עִ֗יר כָּל־חֲמָתֽוֹ: פו:ה כִּֽי־אַתָּ֣ה אֲ֭דֹנָי ט֣וֹב וְסַלָּ֑ח וְרַב־חֶ֝֗סֶד לְכָל־קֹֽרְאֶֽיךָ:     קיט:קמב צִ֭דְקָֽתְךָ צֶ֣דֶק לְעוֹלָ֑ם וְֽתוֹרָתְךָ֥ אֱמֶֽת: מיכה ז:כ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַֽאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם: תהלים סח:כ בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם ׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ הָ֘אֵ֤ל יְֽשֽׁוּעָתֵ֬נוּ סֶֽלָה: מו:ח יְיָ֣ צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב־לָ֨נוּ אֱלֹהֵ֖י יַֽעֲקֹ֣ב סֶֽלָה:                 פד:יג יְיָ֥ צְבָא֑וֹת אַֽשְׁרֵ֥י ֝אָדָ֗ם בֹּטֵ֥חַ בָּֽךְ: כ:י יְיָ֥ הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַֽעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קָרְאֵֽנוּ:  בָּרוּךְ הוּא אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבְּרָאָֽנוּ לִכְבוֹדוֹ  וְהִבְדִּילָֽנוּ מִן־הַתּוֹעִים  וְנָֽתַן לָֽנוּ תּוֹרַת אֱמֶת  וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵֽנוּ  הוּא יִפְתַּח לִבֵּֽנוּ בְּתוֹרָתוֹ  וְיָשֵׂם לִבֵּֽנוּ לְאַהֲבָתוֹ וּלְיִרְאָה אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְעָבְדוֹ בְלֵבָב שָׁלֵם  לְמַֽעַן לֹא נִיגַע לָרִיק  וְלֹא נֵלֵד לַבֶּהָלָה:

במדבר יד:יז וְעַתָּ֕ה יִגְדַּל־נָ֖א כֹּ֣חַ אֲדֹנָ֑י כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ לֵאמֹֽר:

תהלים כה:ו זְכֹר־רַֽחֲמֶ֣יךָ יְ֭יָ וַֽחֲסָדֶ֑יךָ כִּ֖י מֵֽעוֹלָ֣ם הֵֽמָּה:

בעל תפלה כורע יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ זוקף שְׁמֵיהּ רַבָּא (קהל אָמֵן)  בְּעָלְמָא דִּבְרָא כִרְעוּתֵהּ          וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ  בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן  וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל  בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב: וְאִמְרוּ בעל תפלה כורע אָמֵן: (קהל אָמֵן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא ובנשימה אחרת מוסיפים 'יתברך'

בעל תפלה כורע יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא  וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בעל תפלה כורע בְּרִיךְ הוּא הציבור אומר עמו (ולא לאחריו).

לְעֵֽלָּא מִכָּל־בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא

דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא: בעל תפלה כורע וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

קהל: קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵֽנוּ:

תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל־יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

תהלים קיג:ב קהל: יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְיָ֣ מְבֹרָ֑ךְ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם:

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן־שְׁמַיָּא  וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

קכא:ב קהל: עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְיָ֑ עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:   

בעל תפלה פוסע לאחוריו בנחת שלש פסיעות בכריעה אחת

פונה לשמאלו ואומר עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו  פונה לימינו ואומר  הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ  

ושוחה לפניו ואומר  וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

בימי ספירת העומר סופרים את העומר לפני 'ויתן לך' (עמ' 49).

ובמוצאי שבת חנוכה מדליק הבעל תפלה את נרות החנוכה לפני 'ויתן לך' (עמ' 633).

ויתן לך

(אין אומרים את תוספת הפסוקים כמנהג פולין.)

פסוקי ברכה

פסוקי ישועה ופדיום

פסוקי שלום

הבדלה בבית הכנסת

הבעל תפלה מבדיל בבית הכנסת בלי טלית כי גם הבדלה איננה מן התפלה כמו קידוש [דברי קהלת]

(ובהרבה מקומות נוהגים עם טלית), ונותנים לתנוקות לשתות את היין.

אין אומרים פסוקים לפני הבדלה כשאומרים הבדלה בבתיהם.

סַבְרֵי [בִּרְשׁוּת מוֹרֶה מוֹרֵֽינוּ הָרַב או כֹּהֲנִים] מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּֽפֶן:

עתה נוטל את הכוס ביד שמאל ואת הבשמים ביד ימין ומברך לפני שמריח אותם :

עשבות הוא שינוי ויעתר יצחק נגד הגמ' וכל הפוסקים ונוסחאות קדמוניות.

במוצאי שבת בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים:

אח"כ מקרב את ידיו אל הנר ומברך :

במוצאי שבת בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  בּוֹרֵא מְאֽוֹרֵי הָאֵשׁ:

עתה חוזר ונוטל את כוס היין ביד ימין ומברך :

(גמ' פסחים קד.) בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  הַמַּבְדִּיל בֵּין־קֹֽדֶשׂ לְחֹל        בֵּין אוֹר לְחֽשֶׁךְ  בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים  בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵֽׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּבְדִּיל בֵּין־קֹֽדֶשׂ לְחֹל:

ונותנים לתנוקות לשתות את היין

אחרי כן מזמרים 'שיר המעלות' בניגון ידוע (בשבת חזון אומרים בלי ניגון):

יתום (קטן) כורע יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ זוקף שְׁמֵיהּ רַבָּא (קהל אָמֵן)  בְּעָלְמָא דִּבְרָא כִרְעוּתֵהּ  

וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ  בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן  וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל  בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב: וְאִמְרוּ יתום (קטן) כורע אָמֵן: (קהל אָמֵן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא ובנשימה אחרת מוסיפים 'יתברך

יתום (קטן) כורע יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא  וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא יתום (קטן) כורע בְּרִיךְ הוּא הציבור אומר עמו (ולא לאחריו).

לְעֵֽלָּא מִכָּל־בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא  

דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא: יתום (קטן) כורע וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן־שְׁמַיָּא  וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

יתום (קטן) פוסע לאחוריו בנחת שלש פסיעות בכריעה אחת

פונה לשמאלו ואומר עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו  פונה לימינו ואומר  הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ  

ושוחה לפניו ואומר  וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

        עָלֵֽינוּ לְשַׁבֵּֽחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית  שֶׁלֹּא עָשָֽׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת  וְלֹא שָׂמָֽנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה: שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵֽנוּ כָּהֶם  וְגֹרָלֵֽנוּ כְּכָל־הֲמוֹנָם: שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק  ישעיה מה:כ וּמִֽתְפַּלֲלִ֔ים אֶל־אֵ֖ל לֹ֥א יוֹשִֽׁיעַ: וַאֲנַֽחְנוּ כורע כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים זוקף לִפְנֵי מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שֶׁהוּא נא:יג נוֹטֶ֣ה שָׁמַיִם֘ וְיֹסֵ֣ד אָרֶץ֒  וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל  וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים: הוּא אֱלֹהֵֽינוּ  אֵין עוֹד: אֱמֶת מַלְכֵּֽנוּ  אֶֽפֶס זוּלָתוֹ  כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ: דברים ד:לט וְיָֽדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵֽׁבֹתָ֘ אֶל־לְבָבֶךָ֒ כִּ֤י יְיָ֙ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֔ים        בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד:

        עַל־כֵּן נְקַוֶּה לְּךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזֶּֽךָ  לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן־הָאָֽרֶץ  וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן  לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי: וְכָל־בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶֽךָ  לְהַפְנוֹת אֵלֶֽיךָ כָּל־רִשְׁעֵי אָֽרֶץ: יַכִּֽירוּ וְיֵדְעוּ כָּל־יוֹשְׁבֵי תֵבֵל     כִּי לְךָ ישעיה מה:כג תִּכְרַ֣ע כָּל־בֶּ֔רֶךְ תִּשָּׁבַ֖ע כָּל־לָשֽׁוֹן: לְפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּֽלוּ  וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּֽנוּ: וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת־עֹל מַלְכוּתֶֽךָ  וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם       מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד: כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא  וּלְעֽוֹלְמֵי עַד וְתִמְלֹךְ בְּכָבוֹד:

לפי המנהג הקודם באשכנז לא אמרו כלל פסוקים אחר עלינו:

(כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ: שמות טו:יח יְיָ֥ ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד:

וְנֶאֱמַר: זכריה יד:ט וְהָיָ֧ה יְיָ֛ לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶ֧ה יְיָ֛ אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד:)

בבית אבל בסוף ערבית אומרים מזמור טז, גם בימים שאומרים בהם תחנון, ולא נהגו לומר את מזמור מט.

 טז מִכְתָּ֥ם לְדָוִ֑ד שָֽׁמְרֵ֥נִי אֵ֝֗ל כִּֽי־חָסִ֥יתִי בָֽךְ: אָמַ֣רְתְּ לַ֭יֽיָ אֲדֹנָי֥ אָֽתָּה טֽ֝וֹבָתִ֗י בַּל־עָלֶֽיךָ: לִ֭קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר־בָּאָ֣רֶץ הֵ֑מָּה וְ֝אַדִּירֵ֗י כָּל־חֶפְצִי־בָֽם: יִרְבּ֥וּ עַצְּבוֹתָם֘ אַחֵ֢ר מָ֫הָ֥רוּ בַּל־אַסִּ֣יךְ נִסְכֵּיהֶ֣ם מִדָּ֑ם וּֽבַל־אֶשָּׂ֥א אֶת־שְׁ֝מוֹתָ֗ם עַל־שְׂפָתָֽי: יְֽיָ֗ מְנָת חֶלְקִ֥י וְכוֹסִ֑י אַ֝תָּ֗ה תּוֹמִ֥יךְ גּֽוֹרָלִֽי: חֲבָלִ֣ים נָֽפְלוּ־לִ֭י בַּנְּעִימִ֑ים אַף־נַֽ֝חֲלָ֗ת שָֽׁפְרָ֥ה עָלָֽי: אֲבָרֵ֗ךְ אֶת־יְ֭יָ אֲשֶׁ֣ר יְעָצָ֑נִי אַף לֵ֝יל֗וֹת יִסְּר֥וּנִי כִלְיוֹתָֽי: שִׁוִּ֬יתִי יְיָ֣ לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד כִּ֥י מִֽ֝ימִינִ֗י בַּל־אֶמּֽוֹט: לָכֵ֤ן ׀ שָׂמַ֣ח לִ֭בִּי וַיָּ֣גֶל כְּבוֹדִ֑י אַף־בְּ֝שָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח: כִּ֤י ׀ לֹֽא תַֽעֲזֹ֣ב נַפְשִׁ֣י לִשְׁא֑וֹל לֹֽא־תִתֵּ֥ן חסידיך חֲ֝סִֽידְךָ֗ לִרְא֥וֹת שָֽׁחַת: תּֽוֹדִיעֵנִי֘ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִימ֖וֹת בִּימִֽינְךָ֣ נֶֽצַח:

בכל יום מראש חודש אלול (יש תוקעים גם אחר תפלת ערבית למוצאי שבת),

ומפסיקים לתקוע ג' ימים לפני ראש השנה. (ראה שרשי מנהג אשכנז חלק ד')

תקיעה: שברים: תרועה: תקיעה:

תקיעה: שברים: תרועה: תקיעה:

תקיעה: שברים: תרועה: תקיעה:

בימי חנוכה שרים כאן 'מעוז צור' בבית בכנסת (עמ' 733).

אף בערבית אין אומרים 'ברכו' בתרא אחר התפלה, מפני שאין ברכה אחריה.

נוהגים לברך את הילדים בשבתות ובימים טובים אחר התפלה, בליל שבת, שבת בבוקר ובמוצאי שבת,             טרם יציאה מבית הכנסת או בכניסה לבית, וגם הבנים הגדולים מקבלים ברכה מאבותיהם.

והמברכים מניחים ב' ידיהם על המתברך:

לבנים בראשית מח:כ יְשִֽׂמְךָ֣ אֱלֹהִ֔ים כְּאֶפְרַ֖יִם וְכִמְנַשֶּׁ֑ה ׀ לבנות יְשִׂמֵךְ אֱלֹהִים כְּשָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה:

במדבר ו:כד-כו יְבָֽרֶכְךָ֥ יְיָ֖ וְיִשְׁמְרֶֽךָ: יָאֵ֨ר יְיָ֧ ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ:

יִשָּׂ֨א יְיָ֤ ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם:

וכל אחד יכול להוסיף ברכה משלו כפי צחות לשונו.

 קמח:א-ו הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀ הַֽלֲל֣וּ אֶת־יְ֭יָ מִן־הַשָּׁמַ֑יִם הַֽ֝לֲל֗וּהוּ בַּמְּרוֹמִֽים: הַֽלֲל֥וּהוּ כָּל־מַלְאָכָ֑יו הַֽ֝לֲל֗וּהוּ כָּל־צְבָאָֽו: ֖הַֽלֲלֽוּהוּ שֶׁ֣מֶשׁ וְיָרֵ֑חַ הַֽ֝לֲל֗וּהוּ כָּל־כּ֥וֹכְבֵי אֽוֹר: ֖הַֽלֲל֥וּהוּ שְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְ֝הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר ׀ מֵעַ֬ל הַשָּׁמָֽיִם: יְ֭הַֽלֲלוּ אֶת־שֵׁ֣ם יְיָ֑ כִּ֤י ה֖וּא צִוָּ֣ה וְנִבְרָֽאוּ:         וַֽיַּעֲמִידֵ֣ם לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם חָק־נָ֝תַ֗ן וְלֹ֣א יַֽעֲבֽוֹר: ח:ד-ה כִּֽי־אֶרְאֶ֣ה שָׁ֭מֶיךָ מַֽעֲשֵׂ֣י אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ יָרֵ֥חַ וְ֝כֽוֹכָבִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כּוֹנָֽנְתָּה: מָֽה־אֱ֭נוֹשׁ כִּֽי־תִזְכְּרֶ֑נּוּ וּבֶן־אָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ:

יתלה עיניו לראות הירח בתחלת הברכה, ומיישר רגליו כנגד הלבנה ומברך מעומד.

        בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים      וּבְרֽוּחַ פִּיו כָּל־צְבָאָם: חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת־תַּפְקִידָם: שָׂשִׂים    וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם  פּוֹעֵל אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתוֹ אֱמֶת: וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ  עֲטֶֽרֶת תִּפְאֶֽרֶת לַעֲמֽוּסֵי בָֽטֶן  הָעֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ  וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם      עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים:

Every פסוק is recited three times, similar to מנהג פולין.

ורוקד כנגד הלבנה ואומר ג' פעמים. (ויזהר שלא יכרע בברכיו רק זוקף באצבעותיו).

באמירת 'כשם שאני רוקד' מקפצים פעם אחת בכל אחת משלוש האמירות

כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוֹקֵד לְנֶגְדֵּךְ וְאֵינִי יָכוֹל לִיגַּע בָּךְ  

כַּךְ לֹא יוּכְלוּ כָּל־אוֹיְבַי לִיגַּע בִּי לְרָעָה:

ג' פעמים : שמות טו:טז תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֨תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרֽוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן

ג' פעמים : כָּאָֽבֶן יִדְּמוּ  זְרוֹעֲךָ בִּגְדֹל וָפַֽחַד אֵימָֽתָה עֲלֵיהֶם תִּפֹּל:

ג' פעמים : דָּוִד מֶֽלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם:

                      אומר לחבירו ג' פעמים:                      חבירו משיב ג' פעמים :

                שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם:        -        עֲלֵיכֶם שָׁלוֹם:

ג' פעמים : סִמָּן טוֹב וּמַזָּל טוֹב יְהֵא לָֽנוּ וּלְכָל־יִשְׂרָאֵל אָמֵן:

שיר השירים ב:ח-ט ק֣וֹל דּוֹדִ֔י הִנֵּה־זֶ֖ה בָּ֑א מְדַלֵּג֙ עַל־הֶ֣הָרִ֔ים מְקַפֵּ֖ץ עַל־הַגְּבָעֽוֹת:      דּוֹמֶ֤ה דוֹדִי֙ לִצְבִ֔י א֖וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֑ים הִנֵּה־זֶ֤ה עוֹמֵד֙ אַחַ֣ר כָּתְלֵ֔נוּ מַשְׁגִּ֨יחַ֙ מִן־הַֽחֲלֹּנ֔וֹת מֵצִ֖יץ מִן־הַֽחֲרַכִּֽים:

(גמ' סנהדרין מב.) תָּנָא דִבֵּי רְבִי יִשְׁמָעֵאל: אִלְמָלֵא לֹא זָכוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם פַּֽעַם אֶחָת בַּחֹֽדֶשׁ  דַּיָּם: אָמַר אַבַּיֵּי: הִלְכָּךְ נֵימְרִינְהוּ מְעֻמָּד:

שיר השירים ח:ה מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר מִתְרַפֶּ֖קֶת עַל־דּוֹדָ֑הּ

            וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתַי  לְמַלְּאוֹת פְּגִימַת הַלְּבָנָה        וְלֹא יִֽהְיֶה שׁוּם מִעוּט  וִיהִי אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה  וּכְאוֹר שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה קֹֽדֶם מִעוּטָהּ  שֶׁנֶּאֱמַר: בראשית א:טז אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים       וְיִתְקַיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: הושע ג:ה וּבִקְשׁוּ֙ אֶת־יְיָ֣ אֱלֹֽהֵיהֶ֔ם וְאֵ֖ת דָּוִ֣יד מַלְכָּ֑ם אָמֵן:

קכא שִׁ֗יר לַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל־הֶֽהָרִ֑ים מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי: עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְיָ֑ עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ: אַל־יִתֵּ֣ן לַמּ֣וֹט רַגְלֶ֑ךָ אַל־יָ֝נ֗וּם שֹֽׁמְרֶֽךָ: הִנֵּ֣ה לֹֽא־יָ֭נוּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן שׁ֝וֹמֵ֗ר יִשְׂרָאֵֽל: יְיָ֥ שֹֽׁמְרֶ֑ךָ יְיָ֥ צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ: יוֹמָ֗ם הַשֶּׁ֥מֶשׁ לֹֽא־יַ֝כֶּ֗כָּה וְיָרֵ֥חַ בַּלָּֽיְלָה: יְֽיָ֗ יִשְׁמָרְךָ֥ מִכָּל־רָ֑ע יִ֝שְׁמֹ֗ר אֶת־נַפְשֶֽׁךָ: יְֽיָ֗ יִשְׁמָר־צֵֽאתְךָ֥ וּבוֹאֶ֑ךָ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם:

   קנ הַֽלֲלוּ יָ֙הּ ׀ הַֽלֲלוּ־אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לֲל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ: הַֽלֲל֥וּהוּ בִּגְבֽוּרֹתָ֑יו הַֽ֝לֲל֗וּהוּ   כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ: ֖הַֽלֲלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַֽ֝לֲל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר: ֖הַֽלֲלוּהוּ בְּתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לֲל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעֻגָֽֿב: הַֽלֲל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁ֑מַע הַֽ֝לֲל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה: כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

  סז לַמְֿנַצֵּ֥ח בִּ֝נְגִינֹ֗ת מִזְמ֥וֹר שִֽׁיר: אֱלֹהִ֗ים יְחָנֵּ֥נוּ וִֽיבָֽרֲכֵ֑נוּ יָ֤אֵֽר פָּנָ֖יו אִתָּ֣נוּ סֶֽלָה:   לָדַ֣עַת בָּאָ֣רֶץ דַּרְכֶּ֑ךָ בְּכָל־גּ֝וֹיִ֗ם יְשֽׁוּעָתֶֽךָ: יוֹד֖וּךָ עַמִּ֥ים ׀ אֱלֹהִ֑ים י֝וֹד֗וּךָ עַמִּ֥ים כֻּלָּֽם: יִ֥שְׂמְח֥וּ וִֽירַנֲנ֗וּ לְאֻ֫מִּ֥ים כִּֽי־תִשְׁפֹּ֣ט עַמִּ֣ים מִישֹׁ֑ר וּלְאֻמִּ֓ים ׀ בָּאָ֖רֶץ תַּנְחֵ֣ם סֶֽלָה:     יוֹד֖וּךָ עַמִּ֥ים ׀ אֱלֹהִ֑ים י֝וֹד֗וּךָ עַמִּ֥ים כֻּלָּֽם: אֶ֭רֶץ נָֽתְנָ֣ה יְבוּלָ֑הּ יְ֝בָֽרֲכֵ֗נוּ אֱלֹהִ֥ים אֱלֹהֵֽינוּ: יְבָֽרֲכֵ֥נוּ אֱלֹהִ֑ים וְיִֽירְא֥וּ א֝וֹת֗וֹ כָּל־אַפְסֵי־אָֽרֶץ:  

ולא רוקדים במחול מלבד שלוש הרקידות שתיקנו הקדמונים באמירת 'כשם שאני רוקד כנגדך'.

בלשון אשכנז (יידיש-דייטש)

בתפוצות אשכנז ופולין פשט המנהג לזמר במוצאי שבת, שלוש פעמים זה אחר זה, את הזמר קצר בלשון אשכנז (יידיש־דייטש) המתחיל במילים 'גאט פאן אברהם'. בדורות המאוחרים התפתחו גירסאות שונות לזמר זה.      לפנינו הנוסח הקדום ביותר שהופיע בדפוס, בשנת ש"ם:

שרים את הזמר שלשה פעמים ובפעם השלישית גומרים במילים 'אָמֵן וְאָמֵן'.

גּאָט פאָן אַבְרָהָם יִצְחָק אוּנ' יַעֲקֹב / בַּעהֻט דַּיִינעֶן פאָלק יִשְׂרָאֵל אִין זַיִינעֶם לַאוֹף /

דּעֶר לִיבּעֶר שַׁבָּת קֹדֶשׁ גֵעהִט דּאַהִין / דִּיא וואָךְ זאָל קאָמעֶן /

זוּ אוּנְז אוּנ' אַלעֶן פְראָמֶען / זִיבּעֶן טאַגֵע זאָלעֶן קאָמעֶן צוּ מַזָּל אוּנ' צוּ בְּרָכוֹת /

צוּ שָׂשׂוֹן אוּנ' צוּ שִׂמְחוֹת / צוּ שָׁלוֹם אוּנ' צוּ גוּטעֶם געֶווִין אָמֵן וְאָמֵן

בבית אבל אין אומרים הפסוקים שלפני הבדלה

One pours a slightly overflowing cup and leaves it on the plate.

תהלים קטז:יג כּוֹס־יְשׁוּע֥וֹת אֶשָּׂ֑א וּבְשֵׁ֖ם יְיָ֣ אֶקְרָֽא:  

נוטל כוס יין בידו ומברך :

סַבְרֵי [בִּרְשׁוּת מוֹרֶה מוֹרֵֽינוּ הָרַב או כֹּהֲנִים] מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי:

עתה נוטל את הכוס ביד שמאל ואת הבשמים ביד ימין ומברך לפני שמריח אותם :

במוצאי שבת בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים:

אח"כ מקרב את ידיו אל הנר ומברך :

עתה חוזר ונוטל את כוס היין ביד ימין ומברך :

(גמ' פסחים קד.) בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  הַמַּבְדִּיל בֵּין־קֹֽדֶשׂ לְחֹל         בֵּין אוֹר לְחֽשֶׁךְ  בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים  בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵֽׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה:    בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּבְדִּיל בֵּין־קֹֽדֶשׂ לְחֹל:

ורוחצים עיניהם ביין הנשפך ואומרים 'מצות יי ברה מאירת עינים', הכל לחבוב המצוה).

Many families sing the following:

אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא, אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי, אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי - בִּמְהֵרָה, יָבֹא אֵלֵֽינוּ, עִם מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד.

                אִישׁ         אֲשֶׁר קִנֵּא, לְשֵׁם הָאֵל,

                אִישׁ         בֻּשַּׂר שָׁלוֹם, עַל־יַד יְקוּתִיאֵל,

                אִישׁ         גָּשׁ, וַיְכַפֵּר עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.                        

אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא, אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי, אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי - בִּמְהֵרָה, יָבֹא אֵלֵֽינוּ, עִם מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד.

                אִישׁ         דּוֹרוֹת שְׁנֵים־עָשָׂר, רָאוּ עֵינָיו,

                אִישׁ         הַנִּקְרָא בַּֽעַל שֵׂעָר, בְּסִמָּנָיו,

                אִישׁ         וְאֵזוֹר עוֹר, אָזוּר בְּמָתְנָיו.                                

אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא, אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי, אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי - בִּמְהֵרָה, יָבֹא אֵלֵֽינוּ, עִם מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד.

                אִישׁ         זָעַף, עַל עוֹבְדֵי חַמָּנִים,

                אִישׁ         חָשׁ וְנִשְׁבַּע, מִהְיוֹת גִּשְׁמֵי מְעוֹנִים,

                אִישׁ         טַל וּמָטָר, עָצַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים.                        

אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא, אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי, אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי - בִּמְהֵרָה, יָבֹא אֵלֵֽינוּ, עִם מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד.

                אִישׁ         יָצָא, לִמְצֹא לְנַפְשׁוֹ נַֽחַת,

                אִישׁ         כִּלְכְּלֽוּהוּ הָעֹרְבִים, וְלֹא מֵת לְשַּֽׁחַת,

                אִישׁ         לְמַעֲנוֹ, נִתְבָּרֲכוּ כַּד וְצַפַּֽחַת.                        

אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא, אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי, אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי - בִּמְהֵרָה, יָבֹא אֵלֵֽינוּ, עִם מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד.

                אִישׁ         מוּסָרָיו, הִקְשִֽׁיבוּ כְמֵהִים,

                אִישׁ         נַעֲנָה בָאֵשׁ, מִשְּׁמֵי גְבוֹהִים,

                אִישׁ         סָֽחוּ אַחֲרָיו: מלכים א' יח:לט יְיָ֖ ה֥וּא הָאֱלֹהִֽים:                        

אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא, אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי, אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי - בִּמְהֵרָה, יָבֹא אֵלֵֽינוּ, עִם מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד.

                אִישׁ         עָתִיד לְהִשְׁתַּלֵּֽחַ, מִשְּׁמֵי עֲרָבוֹת,

                אִישׁ         פָּקִיד, עַל כָּל־בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת,

                אִישׁ         צִיר נֶאֱמָן, לְהָשִׁיב לֵב בָּנִים עַל־אָבוֹת.                

אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא, אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי, אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי - בִּמְהֵרָה, יָבֹא אֵלֵֽינוּ, עִם מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד.

                אִישׁ         קָרָא, מלכים א' יט:י קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַֽייָ֣ בְּתִפְאָרָה,

                אִישׁ         רָכַב עַל־סֽוּסֵי אֵשׁ, בִּסְעָרָה,

                אִישׁ         שֶׁלֹּא טָעַם, טַֽעַם מִיתָה וּקְבוּרָה.                        

אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא, אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי, אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי - בִּמְהֵרָה, יָבֹא אֵלֵֽינוּ, עִם מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד.

                אִישׁ         תִּשְׁבִּי, עַל־שְׁמוֹ נִקְרָא,

                        תַּצְלִיחֵֽנוּ עַל־יָדוֹ, בַּתּוֹרָה,

                        תַּשְׁמִיעֵֽנוּ מִפִּיו, בְּשׂוֹרָה טוֹבָה בִּמְהֵרָה,

                        תּוֹצִיאֵנוּ, מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה.                                

אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא, אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי, אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי - בִּמְהֵרָה, יָבֹא אֵלֵֽינוּ, עִם מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד.

                אִישׁ         תִּשְׁבִּי, תַּצִילֵֽנוּ מִפִּי אֲרָיוֹת,

                        תְּבַשְּׂרֵֽנוּ, בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת,

                        תְּשַׂמְּחֵֽנוּ בָּנִים עַל־אָבוֹת, בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת.       

אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא, אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי, אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי - בִּמְהֵרָה, יָבֹא אֵלֵֽינוּ, עִם מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד.               

                כַּכָּתוּב: מלאכי ג:כג-כד הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם

אֵ֖ת אֵֽלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְיָ֔

                        הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא: וְהֵשִׁ֤יב לֵֽב־אָבוֹת֙

עַל־בָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל־אֲבוֹתָ֑ם

אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא, אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי, אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי - בִּמְהֵרָה, יָבֹא אֵלֵֽינוּ, עִם מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד.

אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָאָה פָנָיו, בַּחֲלוֹם,

אַשְׁרֵי מִי שֶׁנָּֽתַן לוֹ שָׁלוֹם, וְהֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם.

                        תהלים כט:יא יְיָ֓ ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַֿשָּׁלֽוֹם:        

אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא, אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי, אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי - בִּמְהֵרָה, יָבֹא אֵלֵֽינוּ, עִם מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד.

ולאחר הבדלה אומרים פיוט המבדיל וכו'

המחבר (י"א שהוא רבינו יצחק בן יהודה אִבְּן גיאת ז"ל מספרד) חתם 'יצחק הקטן' בראשי החרוזים.

הַמַּבְדִּיל בֵּין־קֹֽדֶשׂ לְחֹל, חַטֹּאתֵֽינוּ הוּא יִמְחֹל,

י֗וֹם פָּנָה כְּצֵל תֹּֽמֶר, אֶקְרָא לָאֵל עָלַי גֹּמֵר,

ישעיה כא:יב         אָמַ֣ר שֹׁמֵ֔ר                                 אָתָ֥א בֹ֖קֶר וְגַם־לָ֑יְלָה

צִ֗דְקָתְךָ כְּהַר תָּבוֹר, עַל חֲטָאַי עָבוֹר תַּעֲבֹר,

תהלים צ:ד         כְּי֣וֹם אֶ֭תְמוֹל כִּ֣י יַֽעֲבֹ֑ר                 וְאַשְׁמוּרָ֥ה בַלָּֽיְלָה:

חָ֗לְפָה עוֹנַת מִנְחָתִי,מִי יִתֵּן מְנוּחָתִי,

ו:ז                 יָגַ֤עְתִּי ׀ בְֽאַנְחָתִי                         אַשְׂחֶ֣ה בְכָל־לַ֭יְלָה

ק֗וֹלִי בַּל־יֻטַּל,פְּתַח לִי שַֽׁעַר הַמְנֻטָּל,

שיר השירים ה:ב         שֶׁרֹּאשִׁי֙ נִמְלָא־טָ֔ל                         קְוֻּצּוֹתַ֖י רְסִ֥יסֵי לָֽיְלָה:

הֵ֗עָתֵר נוֹרָא וְאָיוֹם,אֲשַׁוֵּֽעַ תְּנָה פִדְיוֹם,

משלי ז:ט         בְּנֶֽשֶׁף־בְּעֶֽרֶב־י֑וֹם                         בְּאִישׁ֥וֹן לַ֝֗יְלָה

קְ֗רָאתִֽיךָ יָהּ הוֹשִׁיעֵֽנִי,אֹֽרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵֽנִי,

ישעיה לח:יב        מִדַּלָּ֣ה יְבַצְּעֵ֔נִי                         מִיּ֥וֹם עַד־לַ֖יְלָה

טַ֗הֵר טִנוּף מַעֲשַׂי,פֶּן יֹאמְרוּ מַכְעִיסַי,

איוב לה:י         אַ֭יֵּה אֱל֣וֹהַּ עֹשָׂ֑י                         נֹתֵ֖ן זְמִר֣וֹת בַּלָּֽיְלָה:

נַֽ֗חְנוּ בְיָדְךָ כַּחֹֽמֶר,סְלַח־נָא עַל־קַל וָחֹֽמֶר,

תהלים יט:ג         י֣וֹם לְ֭יוֹם יַבִּ֣יעַֽ אֹ֑מֶר                         וְלַ֥יְלָה לְּ֝לַ֗יְלָה

סדר לוית המלכה.

לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת אפילו אינו צריך אלא כזית, ויהי' השולחן ערוך ממש,

לכן ידליק גם כן נר נוסף לכבודו, ויכריז ויאמר, דא היא סעודתא דדוד מלכא. ונמצא בספרים, שיש עצם באדם שאינו נהנה משום אכליה כ"א מזו הסעודה של מוצאי שבת. פת חמה במואצי שבת מלוגמא. חסין במוצאי שבת מלוגמא.