בחג סכות, ובחנוכה, ובימים הראשונים של פסח, ובחג שבועות אומרים הלל שלם, ובראש חודש ושאר ימי פסח אומרים חצי הלל אחר תפלת שחרית. אין אומרים הלל בלילות הראשונות של פסח בבית הכנסת!

בית אבל בראש חודש ובחנוכה אומרים הלל, אך אבל יוצא מהחדר.)

אין חולצין התפילין לפני אמירת ההלל בחול המועד אלא מניחים אותם לכל התפלה!

 

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  

אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו  וְצִוָּֽנוּ 1 לִקְרֹא 2 אֶת־הַהַלֵּל:

 

קיג         הַ֣לֲלוּ יָ֨הּ ׀ ֖הַֽלֲלוּ עַבְדֵ֣י יְיָ֑ הַֽ֝לֲל֗וּ אֶת־שֵׁ֥ם יְיָֽ:

יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְיָ֣ מְבֹרָ֑ךְ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם:

 מִמִּזְרַח־שֶׁ֥מֶשׁ עַד־מְבוֹא֑וֹ מְ֝הֻלָּ֗ל שֵׁ֣ם יְיָֽ:

רָ֖ם עַל־כָּל־גּוֹיִ֥ם ׀ יְיָ֑  עַ֖ל הַשָּׁמַ֣יִם כְּבוֹדֽוֹ:

 מִ֭י כַּֽייָ֣ אֱלֹהֵ֑ינוּ הַֽמַּגְבִּיהִ֥י לָשָֽׁבֶת:

הַֽמַּשְׁפִּילִ֥י לִרְא֑וֹת בַּשָּׁמַ֥יִם וּבָאָֽרֶץ:

 מְקִ֥ימִ֣י מֵֽעָפָ֣ר דָּ֑ל מֵֽ֝אַשְׁפֹּ֗ת יָרִ֥ים אֶבְיֽוֹן:

לְהֽוֹשִׁיבִ֥י עִם־נְדִיבִ֑ים עִ֝֗ם נְדִיבֵ֥י עַמּֽוֹ:

        מֽוֹשִׁיבִ֨י ׀ עֲקֶ֬רֶת הַבַּ֗יִת 3 אֵֽם־הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

קיד         בְּצֵ֣את ֖יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָ֑יִם בֵּ֥ית יַֽ֝עֲקֹ֗ב מֵעַ֥ם לֹעֵֽז:

4 הָֽיְתָ֣ה יְהוּדָ֣ה לְקָדְשׁ֑וֹ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל מַמְשְׁלוֹתָֽיו:

 הַיָּ֣ם רָ֭אָה וַיָּנֹ֑ס הַ֝יַּרְדֵּ֗ן יִסֹּ֥ב לְאָחֽוֹר:

֖הֶֽהָרִים רָֽקְד֣וּ כְאֵילִ֑ים גְּ֝בָע֗וֹת כִּבְנֵי־צֹֽאן:

 מַה־לְּךָ֣ הַ֭יָּם כִּ֣י תָנ֑וּס הַ֝יַּרְדֵּ֗ן תִּסֹּ֥ב לְאָחֽוֹר:

֖הֶֽהָרִים תִּרְקְד֣וּ כְאֵילִ֑ים גְּ֝בָע֗וֹת כִּבְנֵי־צֹֽאן:

 מִלִּפְנֵ֣י אָ֭דוֹן ח֣וּלִי אָ֑רֶץ מִ֝לִּפְנֵ֗י אֱל֣וֹהַּ יַֽעֲקֹֽב:

הַהֹֽפְכִ֣י הַצּ֣וּר אֲגַם־מָ֑יִם חַ֝לָּמִ֗ישׁ לְמַעְיְנוֹ־מָֽיִם:

5כשקוראים הלל בדילוג מתחילים 'ה' זכרנו'

קטו:א-יא         לֹ֤א לָ֥נוּ יְיָ֗ לֹ֫א לָ֥נוּ כִּֽי־לְ֭שִׁמְךָ תֵּ֣ן כָּב֑וֹד עַל־חַ֝סְדְּ֗ךָ עַל־אֲמִתֶּֽךָ:

לָ֭מָּה יֹֽאמְר֣וּ הַגּוֹיִ֑ם אַיֵּה־נָ֝֗א אֱלֹֽהֵיהֶֽם:

 וֵֽאלֹהֵ֥ינוּ בַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֭ל אֲשֶׁר־חָפֵ֣ץ עָשָֽׂה: 

עֲ֭צַבֵּיהֶם כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב מַֽ֝עֲשֵׂ֗ה יְדֵ֣י אָדָֽם:

 פֶּֽה־לָ֭הֶם וְלֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ עֵינַ֥יִם לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יִרְאֽוּ:

אָזְנַ֣יִם לָ֭הֶם וְלֹ֣א יִשְׁמָ֑עוּ אַ֥ף לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יְרִיחֽוּן:

 יְדֵיהֶ֤ם ׀ וְלֹ֬א יְמִישׁ֗וּן רַ֭גְלֵיהֶם וְלֹ֣א יְהַלֵּ֑כוּ לֹֽא־יֶ֝הְגּ֗וּ בִּגְרוֹנָֽם:

כְּ֭מוֹהֶם יִֽהְי֣וּ עֹֽשֵׂיהֶ֑ם כֹּ֭ל אֲשֶׁר־בֹּטֵ֣חַ בָּהֶֽם:

 יִ֭שְׂרָאֵל בְּטַ֣ח בַּיֽיָ֑ עֶזְרָ֖ם וּמָֽגִנָּ֣ם הֽוּא:

בֵּ֣ית ֖אַֽהֲרֹן בִּטְח֣וּ בַיֽיָ֑ עֶזְרָ֖ם וּמָֽגִנָּ֣ם הֽוּא:

        יִרְאֵ֣י יְ֭יָ בִּטְח֣וּ בַיֽיָ֑ עֶזְרָ֖ם וּמָֽגִנָּ֣ם הֽוּא:

קטו:יב-יח         יְיָ֘ זְכָרָ֢נוּ יְבָ֫רֵ֥ךְ יְ֭בָרֵךְ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל יְ֝בָרֵ֗ךְ אֶת־בֵּ֥ית אַֽהֲרֹֽן: 

יְ֭בָרֵךְ יִרְאֵ֣י יְיָ֑ הַ֝קְּטַנִּ֗ים עִם־הַגְּדֹלִֽים:

 יֹסֵ֣ף יְיָ֣ עֲלֵיכֶ֑ם עֲ֝לֵיכֶ֗ם וְעַל־בְּנֵיכֶֽם:

בְּרוּכִ֣ים אַ֭תֶּם לַיֽיָ֑ עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:

 הַשָּׁמַ֣יִם ֖שָׁמַיִם לַיֽיָ֑ וְ֝הָאָ֗רֶץ נָתַ֥ן לִבְנֵי־אָדָֽם:

לֹ֣א ֖הַמֵּתִים יְהַֽלֲלוּ יָ֑הּ וְ֝לֹ֗א כָּל־יֹֽרְדֵ֥י דוּמָֽה:

 וַֽאֲנַ֤חְנוּ ׀ נְבָ֘רֵ֤ךְ יָ֗הּ מֵֽעַתָּ֥ה וְעַד־עוֹלָ֗ם הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

 

כשקוראים הלל בדילוג מתחילים 'מה אשיב'

קטז:א-יא         אָ֭הַבְתִּי כִּֽי־יִשְׁמַ֥ע ׀ יְיָ֑ אֶת־ק֝וֹלִ֗י תַּֽחֲנוּנָֽי:

כִּֽי־הִטָּ֣ה אָזְנ֣וֹ לִ֑י וּבְיָמַ֥י אֶקְרָֽא:

 אֲפָפ֤וּנִי ׀ חֶבְלֵי־מָ֗וֶת וּמְצָרֵ֣י שְׁא֣וֹל מְצָא֑וּנִי צָרָ֖ה וְיָג֣וֹן אֶמְצָֽא:

וּבְשֵֽׁם־יְיָ֥ אֶקְרָ֑א אָֽנָּ֥ה יְ֝יָ֗ מַלְּטָ֥ה נַפְשִֽׁי:

 חַנּ֣וּן יְיָ֣ וְצַדִּ֑יק וֵ֖אלֹהֵ֣ינוּ מְרַחֵֽם:

שֹׁמֵ֣ר פְּתָאיִ֣ם יְיָ֑ דַּ֝לֹּתִ֗י וְלִ֣י יְהוֹשִֽׁיעַ:

 שׁוּבִ֣י נַ֭פְשִׁי לִמְנוּחָ֑יְכִי כִּֽי־יְ֝יָ֗ גָּמַ֥ל עָלָֽיְכִי:

כִּ֤י חִלַּ֥צְתָּ נַפְשִׁ֗י מִ֫מָּ֥וֶת אֶת־עֵינִ֥י מִן־דִּמְעָ֑ה אֶת־רַגְלִ֥י מִדֶּֽחִי:

        6 אֶֽ֭תְהַלֵּךְ לִפְנֵ֣י יְיָ֑ בְּ֝אַרְצ֗וֹת הַֽחַיִּֽים:

הֶ֭אֱמַנְתִּי כִּ֣י אֲדַבֵּ֑ר אֲ֝נִ֗י עָנִ֥יתִי מְאֹֽד:

 אֲ֭נִי אָמַ֣רְתִּי בְחָפְזִ֑י כָּֽל־הָֽאָדָ֥ם כֹּזֵֽב: 

קטז:יב-יט         מָֽה־אָשִׁ֥יב לַֽייָ֑ כָּל־תַּגְמוּל֥וֹהִי עָלָֽי:

כּוֹס־יְשׁוּע֥וֹת אֶשָּׂ֑א וּבְשֵׁ֖ם יְיָ֣ אֶקְרָֽא:

 נְ֭דָרַי לַֽייָ֣ אֲשַׁלֵּ֑ם נֶגְדָה־נָּ֝֗א לְכָל־עַמּֽוֹ:

יָ֭קָר בְּעֵינֵ֣י יְיָ֑ הַ֝מָּ֗וְתָה לַֽחֲסִידָֽיו:

        אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֢י עַ֫בְדֶּ֥ךָ אֲנִי־עַ֭בְדְּךָ בֶּן־אֲמָתֶ֑ךָ 7  פִּ֝תַּ֗חְתָּ לְמֽוֹסֵרָֽי:

לְֽךָ־אֶ֭זְבַּח זֶ֥בַח תּוֹדָ֑ה וּבְשֵׁ֖ם יְיָ֣ אֶקְרָֽא:

 נְ֭דָרַי לַֽייָ֣ אֲשַׁלֵּ֑ם נֶגְדָֿה־נָּ֝֗א לְכָל־עַמּֽוֹ:

בְּחַצְר֤וֹת ׀ בֵּ֤ית יְיָ֗ בְּֽת֘וֹכֵ֤כִי יְֽרוּשָׁלָֽ֗םִ הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

 

 קיז הַֽלֲל֣וּ אֶת־יְ֭יָ כָּל־גּוֹיִ֑ם שַׁ֝בְּח֗וּהוּ כָּל־הָֽאֻמִּֽים:

כִּ֥י גָ֘בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ ׀ חַסְדּ֗וֹ וֶֽאֱמֶת־יְיָ֥ לְעוֹלָ֗ם הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

8 'הודו' 'ואנא' שבהלל, בניגון המיוחד של אותו חג מועד ובר"ח ־ בניגון המרמז על אותו חודש, כגון ניגון של חג החל באותו חודש. בפסוקי 'יאמר[ו] נא' מכוין החזן להוציא את הציבור כאשר הוא אומרם בקול רם והציבור שותק. יש הנוהגים לומר בלחש עם החזן גם את פסוקי 'יאמר[ו] נא', אבל מקפידים על ענייה משותפת ומסודרת על 'הודו' על כל אמירת 'יאמר[ו]' של חזן, כפי הדין, ואין בשבשים את סדר הענייה מתוך רצון לומר את פסוקו של החזן בקול רם.

 

*נענועי לולב בחג הסכות כמנהג פפד"מ (פני המנענע למזרח).

                     מזרח                                דרום    מערב              צפון            מעלה              מטה

 קיח       חזן  9הוֹד֣וּ       לַֽייָ֣     כִּי ־ ט֑וֹב           כִּ֖י          לְעוֹלָ֣ם         חַסְדּֽוֹ: הודו

                     מזרח             דרום                                       מערב  צפון        מעלה              מטה

             חזן  יֹֽאמַר   ־  נָ֥א       יִשְׂרָאֵ֑ל            כִּ֖י          לְעוֹלָ֣ם         חַסְדּֽוֹ: הודו

     

                    מזרח             דרום                                       מערב  צפון        מעלה              מטה

             חזן יֹֽאמְרוּ     נָ֥א      בֵֽית־אַֽהֲ֑רֹן         כִּ֖י          לְעוֹלָ֣ם         חַסְדּֽוֹ: הודו

 

                    מזרח             דרום                                       מערב  צפון        מעלה              מטה

             חזן יֹֽאמְרוּ   ־ ֖נָא            יִרְאֵ֣י יְיָ֑          כִּ֖י          לְעוֹלָ֣ם         חַסְדּֽוֹ: הודו

 מִֽן־הַ֭מֵּצַר קָרָ֣אתִי יָּ֑הּ עָנָ֖נִי בַמֶּרְחָ֣ב יָֽהּ:

יְיָ֣ לִ֭י לֹ֣א אִירָ֑א מַה־יַּֽעֲשֶׂ֖ה לִ֣י אָדָֽם:

 יְיָ֣ לִ֭י בְּעֹֽזְרָ֑י וַֽ֝אֲנִ֗י אֶרְאֶ֥ה בְשֽׂנְאָֽי:

ט֗וֹב לַֽחֲס֥וֹת בַּיֽיָ֑ מִ֝בְּטֹ֗חַ בָּֽאָדָֽם:

 ט֗וֹב לַֽחֲס֥וֹת בַּיֽיָ֑ מִ֝בְּטֹ֗חַ בִּנְדִיבִֽים:

כָּל־גּוֹיִ֥ם סְבָב֑וּנִי בְּשֵׁ֥ם יְ֝יָ֗ כִּ֣י אֲמִילַֽם:

 סַבּ֥וּנִי גַם־סְבָב֑וּנִי בְּשֵׁ֥ם יְ֝יָ֗ כִּ֣י אֲמִילַֽם:

סַבּ֤וּנִי כִדְבוֹרִ֗ים דֹּֽ֭עֲכוּ כְּאֵ֣שׁ קוֹצִ֑ים בְּשֵׁ֥ם יְ֝יָ֗ כִּ֣י אֲמִילַֽם:

 דַּחֹ֣ה דְחִיתַ֣נִי לִנְפֹּ֑ל וַ֖ייָ֣ עֲזָרָֽנִי:

עָזִּ֣י וְזִמְרָ֣ת יָ֑הּ וַֽיְהִי־לִ֝֗י לִֽישׁוּעָֽה:

 ק֤וֹל ׀ רִנָּ֬ה וִֽישׁוּעָ֗ה בְּאָֽהֳלֵ֥י צַדִּיקִ֑ים יְמִ֥ין יְ֝יָ֗ עֹ֣שָׂה חָֽיִל:

יְמִ֣ין יְ֭יָ רֽוֹמֵמָ֑ה יְמִ֥ין יְ֝יָ֗ עֹ֣שָׂה חָֽיִל:

 לֹֽא־אָמ֥וּת כִּֽי־אֶֽחְיֶ֑ה וַֽ֝אֲסַפֵּ֗ר מַֽעֲשֵׂ֥י יָֽהּ:

יַסֹּ֣ר יִסְּרַ֣נִּי יָּ֑הּ וְ֝לַמָּ֗וֶת לֹ֣א נְתָנָֽנִי:

 פִּתְחוּ־לִ֥י שַֽׁעֲרֵי־צֶ֑דֶק אָֽבֹא־בָ֝֗ם אוֹדֶ֥ה יָֽהּ:

10 זֶֽה־הַשַּׁ֥עַר לַֽייָ֑ צַ֝דִּיקִ֗ים יָבֹ֥אוּ בֽוֹ:

אֽ֭וֹדְךָ כִּ֣י עֲנִיתָ֑נִי וַתְּהִי־לִ֝֗י לִֽישׁוּעָֽה: אודך

אֶ֭בֶן מָֽאֲס֣וּ הַבּוֹנִ֑ים הָֽ֝יְתָ֗ה לְרֹ֣אשׁ פִּנָּֽה: אבן

מֵאֵ֣ת יְ֭יָ הָ֣יְתָה זֹּ֑את הִ֖יא נִפְלָ֣את בְּעֵינֵֽינוּ: מאת  

זֶֽה־הַ֭יּוֹם עָשָׂ֣ה יְיָ֑ נָגִ֖ילָה וְנִשְׂמְחָ֣ה בֽוֹ: זה

אחר כל 'אנא' שהחזן אומרו בנגינה, חוזר הקהל ואומרו בהמשך אותה נגינה

     מזרח  דרום                   מערב  צפון   מעלה  מטה          מזרח  דרום                      מערב  צפון     מעלה  מטה

   11 אָנָּ֣א      ֖יְיָ    הֽוֹשִׁ֮יעָ֥ה    נָּ֑א          אָנָּ֣א             ֖יְיָ     הֽוֹשִׁ֮יעָ֥ה         נָּ֑א

  אָנָּ֥א יְ֝יָ֗ הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא:             אָנָּ֥א יְ֝יָ֗ הַצְלִ֮יחָ֥ה נָּֽא: 

בָּר֣וּךְ הַ֭בָּא בְּשֵׁ֣ם יְיָ֑ בֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם מִבֵּ֥ית יְיָֽ: ברוך

אֵ֤ל ׀ יְיָ֘ וַיָּ֤אֶ֫ר לָ֥נוּ 12 אִסְרוּ־חַ֥ג בַּֽעֲבֹתִ֑ים עַדקַ֝רְנ֗וֹת הַמִּזְבֵּֽחַ: אל

אֵלִ֣י אַתָּ֣ה וְאוֹדֶ֑ךָּ אֱ֝לֹהַ֗י אֲרֽוֹמְמֶֽךָּ: אלי

                           מזרח                                דרום    מערב        צפון            מעלה              מטה

                                       הוֹד֣וּ       לַיֽיָ֑     כִּי ־ ט֑וֹב           כִּ֖י          לְעוֹלָ֣ם         חַסְדּֽוֹ: הודו

 

        יְהַלֲלֽוּךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ  וַחֲסִידֶֽיךָ צַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצֹנָֽךְ           וְעַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יוֹדוּ וִיבָרֲכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירוֹמֲמוּ וְיַעֲרִֽיצוּ וְיַקְדִּֽישׁוּ וְיַמְלִֽיכוּ אֶת־שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ: כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָעִים לְזַמֵּר  13 כִּי מֵעוֹלָם וְעַד־עוֹלָם אַתָּה אֵל: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מֶֽלֶךְ מְהֻלָּל בַּתֻּשְׁבָּחוֹת:

אומרים קדיש שלם בימים שאומרים תפלת מוסף. בחנוכה אומרים כאן חצי קדיש.

בשבת ראש חודש, בשלש רגלים, בשבת חול המועד, ובשבת חנוכה ממשיכים בהוצאת ספר תורה (עמ' 261).

מוסף עמידה לראש חודש ולשבת ראש חודש

הבעל תפלה אומר מכאן ועד 'האל הקדוש' בראש חודש שחל בחול - בניגון חול.

החזן אומר מכאן ועד 'האל הקדוש' בראש חודש שחל שבת - בניגון שבת.

תהלים נא:טז אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ:

כורע בָּרוּךְ משתחוה אַתָּה זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  אֱלֹהֵי אַבְרָהָם        אֱלֹהֵי יִצְחָק  וֵֽאלֹהֵי יַֽעֲקֹב  הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא  אֵל עֶלְיוֹן        גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקֹנֵה הַכֹּל  וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת  וּמֵבִיא גוֹאֵל         לִבְנֵי בְנֵיהֶם  לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה: מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן:                  כורע בָּרוּךְ משתחוה אַתָּה זוקף יְיָ מָגֵן אַבְרָהָם:

 

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם  אֲדֹנָי  מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה  רַב לְהוֹשִֽׁיעַ:

 

ממוסף של שמיני עצרת עד שחרית של יום ראשון של פסח מוסיפים :

מַשִּׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם:

 

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד  מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים  סוֹמֵךְ נוֹפְלִים       וְרוֹפֵא חוֹלִים  וּמַתִּיר אֲסוּרִים  וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר: מִי כָמֽוֹךָ     בַּֽעַל גְּבוּרוֹת  וּמִי דּֽוֹמֶה־לָּךְ  מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה:        וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְחַיֵּה הַמֵּתִים:

 

 

קדושת 'נקדש' בראש חודש שחל בחול.

בעל תפלה בלבד נְקַדֵּשׁ אֶת־שִׁמְךָ בָּעוֹלָם  כְּשֵׁם שֶׁמַקְדִּישִׁים  אוֹתוֹ בִּשְׁמֵי מָרוֹם         כַּכָּתוּב עַל־יַד נְבִיאֲךָ ישעיה ו:ג וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר

 

קהל ובעל תפלה יחדיו קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְיָ֣ צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ:

 

לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵֽרוּ:  

 

קהל ובעל תפלה יחדיו יחזקאל ג:יב בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְיָ֖ מִמְּקוֹמֽוֹ:

 

בעל תפלה וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:

 

קהל ובעל תפלה יחדיו תהלים קמו:י יִמְלֹ֤ךְ יְיָ֙ ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

בעל תפלה לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלֶֽךָ וּלְנֵֽצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ  וְשִׁבְחֲךָ אֱלֹהֵֽינוּ מִפִּֽינוּ לֹא יָמוּשׁ לְעוֹלָם וָעֶד  כִּי אֵל מֶֽלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אַתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ        14 הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:

קדושת 'נעריצך' בראש חודש שחל בשבת.

חזן בלבד נַעֲרִיצְךָ וְנַקְדִּישְׁךָ כְּסוֹד שִֽׂיחַ שַׂרְפֵי קֹֽדֶשׁ  הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹּֽדֶשׁ  

כַּכָּתוּב עַל־יַד נְבִיאֲךָ ישעיה ו:ג וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר

 

קהל וחזן יחדיו

קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְיָ֣ צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ:

 

חזן כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם  מְשָׁרֲתָיו שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה  

אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ  לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵֽרוּ:  

 

קהל וחזן יחדיו

יחזקאל ג:יב בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְיָ֖ מִמְּקוֹמֽוֹ:

 

חזן מִמְּקוֹמוֹ הוּא יִֽפֶן בְּרַחֲמִים  וְיָחֹן עַם הַמְיַחֲדִים שְׁמוֹ  

עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר בְּכָל־יוֹם תָּמִיד  פַּעֲמַֽיִם בְּאַהֲבָה שְׁמַע אוֹמְרִים:

 

קהל וחזן יחדיו

דברים ו:ד שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְיָ֥ אֱלֹהֵ֖ינוּ יְיָ֥ ׀ אֶחָֽד:

 

חזן אֶחָד הוּא אֱלֹהֵֽינוּ  הוּא אָבִֽינוּ  הוּא מַלְכֵּֽנוּ  הוּא מוֹשִׁיעֵֽנוּ  

וְהוּא יַשְׁמִיעֵֽנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית  לְעֵינֵי כָּל־חַי  במדבר טו:מא לִֽהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵֽאֱלֹהִ֑ים

 

קהל וחזן יחדיו

אֲנִ֖י יְיָ֥ אֱלֹֽהֵיכֶֽם:

 

בשבת ראש חודש (גם בשבת חנוכה) אומרים בה אופן מוסיפים פיוט 'אלהיכם' שחותם בו יהודה חזק בקדושת מוסף:

15 אֱלֹֽהֵיכֶֽם יַ֗זְרִֽיחַ שִׁמְשׁוֹ  שִׁבְעָתַֽיִם בִּגְבוּרָתוֹ  הַ֗יָּרֵֽחַ בְּחִתְחַדְּשׁוֹ  כַּשֶּֽׁמֶשׁ זְרִיחָתוֹ  

וְ֗הַחֹֽדֶשׁ בְּהִתְקַדְּשׁוֹ  לְחַדֵּשׁ כַּפָּרָתוֹ  דָּ֗ת הַ֗יּוֹם לְשַׁמְּשׁוֹ  חֲ֗ז֗וֹת קְ֗דֻשַּׁת שְׁכִינָתוֹ  

ישעיה סו:כג מִֽדֵּי־חֹ֨דֶשׁ֙ בְּחָדְשׁ֔וֹ וּמִדֵּ֥י שַׁבָּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ:

 

חזן וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:

 

קהל וחזן יחדיו

תהלים קמו:י יִמְלֹ֤ךְ יְיָ֙ ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

 

חזן לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלֶֽךָ וּלְנֵֽצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ  וְשִׁבְחֲךָ אֱלֹהֵֽינוּ מִפִּֽינוּ

לֹא יָמוּשׁ לְעוֹלָם וָעֶד  כִּי אֵל מֶֽלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אַתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ              16 הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:

 אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ  וּקְדוֹשִׁים בְּכָל־יוֹם יְהַלֲלֽוּךָ סֶּֽלָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ       הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:

מוסף ראש חודש לחול

רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמְּךָ נָתַֽתָּ  זְמַן כַּפָּרָה לְכָל־תּוֹלְדוֹתָם  בִּהְיוֹתָם מַקְרִיבִים לְפָנֶֽיךָ זִבְחֵי רָצוֹן  וּשְׂעִירֵי חַטָּאת לְכַפֵּר בַּעֲדָם: זִכָּרוֹן לְכֻלָּם יִהְיוּ  וּתְּשׁוּעַת נַפְשָׁם מִיַּד שׂוֹנֵא: מִזְבֵּֽחַ חָדָשׁ בְּצִיּוֹן תָּכִין  וְעוֹלַת רֹאשׁ חֹֽדֶשׁ נַעֲלֶה עָלָיו  וּשְׂעִירֵי עִזִּים נַעֲשֶׂה בְרָצוֹן: וּבַעֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִשְׂמַח כֻּלָּֽנוּ  וְשִׁירֵי דָוִד עַבְדְּךָ נִשְׁמָעִים בְּעִירֶֽךָ  הָאֲמוּרִים לִפְנֵי מִזְבְּחֶֽךָ: אַהֲבַת עוֹלָם תָּבִיא לָהֶם  וּבְרִית אָבוֹת לַבָּנִים תִּזְכֹּר: וַהֲבִיאֵֽנוּ לְצִיּוֹן עִירְךָ בְּרִנָּה  וְלִירוּשָׁלַֽםִ בֵּית מִקְדָשְׁךָ  בְּשִׂמְחַת עוֹלָם: וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶֽיךָ אֶת־ קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵֽינוּ  תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם:

מוסף שבת ראש חודש

אַתָּה יָצַֽרְתָּ עוֹלָמְךָ מִקֶּֽדֶם  כִּלִּֽיתָ מְלַאכְתְּךָ בַּיוֹם הַשְׁבִיעִי  אָהַֽבְתָּ אוֹתָֽנוּ וְרָצִֽיתָ בָּֽנוּ  וְרוֹמַמְתָּֽנוּ מִכָּל־הַלְּשֹׁנוֹת  וְקִדַּשְׁתָּֽנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ  וְקֵרַבְתָּֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ  וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵֽינוּ קָרָֽאתָ: וַתִּֽתֶּן־ לָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה  שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְכַפָּרָה  וּלְפִי שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ אֲנַֽחְנוּ וַאֲבוֹתֵֽינוּ  חָרְבָה עִירֵֽנוּ  וְשָׁמֵם בֵּית מִקְדָּשֵֽׁנוּ  וְגָלָה יְקָרֵֽנוּ  וְנֻּטַּל כָּבוֹד מִבֵּית חַיֵּֽינוּ  וְאֵין אָֽנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת חוֹבוֹתֵֽינוּ בְּבֵית בְּחִירָתֶֽךָ  בַּבַּֽיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו  מִפְּנֵי הַיָּד שְׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְּמִקְדָּשֶֽׁךָ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  שֶׁתַּעֲלֵֽנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵֽנוּ  וְתִטָּעֵֽנוּ בִּגְבוּלֵֽנוּ  וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶֽיךָ אֶת־קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵֽינוּ  תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם:

 

[בשבת אֶת־מוּסַף יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ] אֶת־מוּסַף יוֹם רֹאשׁ הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה  

נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶֽיךָ בְּאַהֲבָה  כְּמִצְוַת רְצוֹנֶֽךָ  כְּמוֹ שֶׁכָּתַֽבְתָּ עָלֵֽינוּ בְּתוֹרָתְךָ  עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדְּךָ  מִפִּי כְבוֹדֶֽךָ כָּאָמוּר:

בשבת (בניגון שבת)

(במדבר כח: ט-י וּבְיוֹם֙ הַשַּׁבָּ֔ת שְׁנֵֽי־כְבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה תְּמִימִ֑ם וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים      סֹ֧לֶת מִנְחָ֛ה בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן וְנִסְכּֽוֹ: עֹלַ֥ת שַׁבַּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ עַל־עֹלַ֥ת הַתָּמִ֖יד וְנִסְכָּֽהּ:

זֶה קָרְבַּן שַׁבָּת  וְקָרְבַּן רֹאשׁ חֹֽדֶשׁ כָּאָמוּר:)

 

(בניגון יו"ט)

כח:יא וּבְרָאשֵׁי֙ חָדְשֵׁיכֶ֔ם תַּקְרִ֥יבוּ עֹלָ֖ה לַֽייָ֑

פָּרִ֨ים בְּנֵֽי־בָקָ֤ר שְׁנַ֨יִם֙ וְאַ֣יִל אֶחָ֔ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם:

וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם כִּמְדֻבָּר  שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר  וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַֽיִל  וְעִשָּׂרוֹן לַכֶּֽבֶשׂ וְיַֽיִן כְּנִסְכּוֹ  וְשָׂעִיר לְכַפֵּר  וּשְׁנֵי תְמִידִים כְּהִלְכָתָם:

 

בשבת (בניגון שבת)

(יִשְׂמְחוּ בְּמַלְכוּתֶֽךָ  שֹׁמְרֵי שַׁבָּת וְקֽוֹרְאֵי עֹֽנֶג  עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי        כֻּלָּם יִשְׂבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבֶֽךָ  וּבַשְּׁבִיעִי רָצִֽיתָ בּוֹ וְקִדַּשְׁתּוֹ  חֶמְדַּת יָמִים  אוֹתוֹ קָרָֽאתָ  זֵֽכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית:)

 

בחזרת הש"ץ, החזן מנגן מ'לששון ולשמחה' עד 'כי בעמך' בניגון הקשור לחודש הבא (בחנוכה בניגון 'שני זיתים')

וממשיך מ'כי בעמך' עד סוף התפלה - בניגון חולשבת ראש חודש מסיימים בניגון שבת במקום ניגון חול).

אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ (בשבת רְצֵה בִמְנוּחָתֵֽנוּ וְ) חַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ (בשבת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה) אֶת־הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה (קהל אָמֵן)  לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה (קהל אָמֵן)      לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה (קהל אָמֵן)  לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה (קהל אָמֵן)  לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם (קהל אָמֵן)  לִמְחִֽילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן (קהל אָמֵן)  [17 וּלְכַפָּרַת פֶּֽשַׁע (קהל אָמֵן)]: כִּי־בְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בָּחַֽרְתָּ מִכָּל־הָאֻמּוֹת  (בשבת וְשַׁבָּתוֹת לָהֶם הוֹדַֽעְתָּ ) וְחֻקֵּי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לָהֶם קָבַֽעְתָּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ (בשבת הַשַּׁבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים:

 

        רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם  וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ  וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם  מְהֵרָה  בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן  וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:

כורע מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ  שֶׁאַתָּה הוּא זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: צוּר חַיֵּֽינוּ  מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר: נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ עַל־חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ  וְעַל־נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ       וְעַל־נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ        וְעַל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל עֵת  עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם: הַטּוֹב כִּי לֹא־כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ  וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא־תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ  מֵעוֹלָם קִוִֽינוּ לָךְ:

מודים דרבנן

כורע מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ  שֶׁאַתָּה הוּא         זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  אֱלֹהֵי כָל־בָּשָׂר  יוֹצְרֵֽנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית: בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ  עַל שֶׁהֶחֱיִיתָֽנוּ וְקִיַּמְתָּֽנוּ: כֵּן תְּחַיֵּֽנוּ וּתְקַיְּמֵֽנוּ וְתֶאֱסֹף גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ  לִשְׁמֹר חֻקֶּֽיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ  וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם  עַל שֶׁאָֽנוּ מוֹדִים לָךְ: כורעים מעט          כשאומרים המילה בָּרוּךְ זוקף אֵל הַהוֹדָאוֹת:

 

בחנוכה אומרים כאן 'על הנסים' :

עַל הַנִּסִּים  וְעַל הַפֻּרְקָן  וְעַל הַגְּבוּרוֹת  וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת

וְעַל הַמִּלְחָמוֹת  שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְמַן הַזֶּה:

בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמֹנַי וּבָנָיו  כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל  לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶֽךָ  וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים  עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם  רַֽבְתָּ אֶת רִיבָם  דַּֽנְתָּ אֶת דִּינָם  נָקַֽמְתָּ אֶת נִקְמָתָם: מָסַֽרְתָּ גִּבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים  וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים  וּטְּמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים  וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים  וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶֽךָ: וּלְךָ עָשִֽׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶֽךָ  וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֽׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה: וְאַֽחַר כַּךְ בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ  וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶֽךָ  וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶֽׁךָ  וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ  וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ  לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:

        וְעַל־כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד: וְכָל־הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה  וִיהַלֲלוּ אֶת־שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת  הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה:                כורע בָּרוּךְ משתחוה אַתָּה זוקף יְיָ הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:

 

בחזרת הש"ץ אומר החזן:

בארץ ישראל הכהנים מברכים כאן את הקהל (עמ' 772).  

אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  בָּרֲכֵֽנוּ בַּבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּֽשֶׁת בַּתּוֹרָה  הַכְּתוּבָה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּֽךָ  

הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים  עַם קְדוֹשֶֽׁךָ - כָּאָמוּר:

במדבר ו:כד-כו יְבָֽרֶכְךָ֥ יְיָ֖ וְיִשְׁמְרֶֽךָ: כן יהי רצון יָאֵ֨ר יְיָ֧ ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ: כן יהי רצון

יִשָּׂ֨א יְיָ֤ ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם: כן יהי רצון

 

        שִׂים שָׁלוֹם  טוֹבָה וּבְרָכָה  חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: בָּרֲכֵֽנוּ אָבִֽינוּ  כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ  כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָֽנוּ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד  וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם: וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל  בְּכָל־עֵת וּבְכָל־שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶֽךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם:

        אֱלֹהַי  נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע  וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה  וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם  וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה: פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ  וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי  וְכָל־הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה  מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם: עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ:     תהלים ס:ז לְ֭מַעַן יֵחָֽלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ ועננו וַֽעֲנֵֽנִי: יט:טו יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝יָ֗ צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי: פוסע לאחריו ג' פסיעות ואומר : עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו  הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן:

זוקף לאט ואומר :

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  שֶׁיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ  וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת: מלאכי ג:ד וְעָֽרְבָה֙ לַֽייָ֔ מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלָ֑םִ כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹֽנִיֹּֽת:

 

ועומד במקום שכלו פסיעותיו עד כדי הלוך ד' אמות, ובצבור עד שיגיע הבעל תפלה לקדושה.

הבעל תפלה חוזר ומתפלל בקול ואומר מתחלה 'אדני שפתי תפתח' בלחש.

 

כשחל ראש חודש בחול אחרי חזרת הש"ץ ממשיכים בקדיש תתקבל (עמ' 95).

כשחל ראש חודש בשבת אחרי חזרת הש"ץ החזן ממשיך בקדיש תתקבל (עמ' 581).

עמידה לשלש רגלים

תהלים נא:טז אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ:

18 כורע בָּרוּךְ משתחוה אַתָּה זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  אֱלֹהֵי אַבְרָהָם        אֱלֹהֵי יִצְחָק  וֵֽאלֹהֵי יַֽעֲקֹב  הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא  אֵל עֶלְיוֹן  גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקֹנֵה הַכֹּל  וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת  וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם  לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה: מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: כורע בָּרוּךְ משתחוה אַתָּה זוקף יְיָ מָגֵן אַבְרָהָם:

 

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם  אֲדֹנָי  מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה  רַב לְהוֹשִֽׁיעַ:

 

ממנחה לשמיני עצרת עד שחרית של  יום ראשון לפסח אומרים :

מַשִּׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם:

 

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד  מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים  סוֹמֵךְ נוֹפְלִים              וְרוֹפֵא חוֹלִים  וּמַתִּיר אֲסוּרִים  וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר: מִי כָמֽוֹךָ          בַּֽעַל גְּבוּרוֹת  וּמִי דּֽוֹמֶה־לָּךְ  מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה:              וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים:  בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְחַיֵּה הַמֵּתִים:

 

קדושת 'נקדש' ביום טוב שחרית ובמנחה.

בעל תפלה בלבד נְקַדֵּשׁ אֶת־שִׁמְךָ בָּעוֹלָם  כְּשֵׁם שֶׁמַקְדִּישִׁים  אוֹתוֹ בִּשְׁמֵי מָרוֹם         כַּכָּתוּב עַל־יַד נְבִיאֲךָ ישעיה ו:ג וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר

קהל וחזן יחדיו קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְיָ֣ צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ:

בשחרית

חזן אָז בְּקוֹל־רַֽעַשׁ גָּדוֹל  אַדִּיר וְחָזָק מַשְׁמִיעִים קוֹל  

מִתְנַשְּׂאִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים  לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵֽרוּ:

במנחה

בעל תפלה

לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵֽרוּ:

 

קהל וחזן יחדיו יחזקאל ג:יב בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְיָ֖ מִמְּקוֹמֽוֹ:

בשחרית

חזן מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תוֹפִֽיעַ  וְתִמְלֹךְ עָלֵֽינוּ  כִּי מְחַכִּים אֲנַֽחְנוּ לָךְ: מָתַי תִּמְלֹךְ בְּצִיּוֹן  בְּקָרוֹב בְּיָמֵֽינוּ  לְעֹלָם וָעֶד תִּשְׁכּוֹן: תִּתְגַּדַּל וְתִתְקַדַּשׁ בְּתוֹךְ יְרֽוּשָׁלַֽםִ עִירְךָ  לְדוֹר וָדוֹר וּלְנֵֽצַח נְצָחִים: וְעֵינֵֽינוּ תִרְאֶֽינָה מַלְכוּתְךָ  כַּדָּבָר הָאָמוּר בְּשִׁירֵי עֻזֶּךָ  עַל־יְדֵי דָּוִד מְשִֽׁיחַ צִדְקֶֽךָ:

במנחה

בעל תפלה

וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ

כָּתוּב לֵאמֹר:

 

קהל וחזן יחדיו תהלים קמו:י יִמְלֹ֤ךְ יְיָ֙ ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

חזן 19 לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלֶֽךָ וּלְנֵֽצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ  וְשִׁבְחֲךָ אֱלֹהֵֽינוּ מִפִּֽינוּ לֹא יָמוּשׁ לְעוֹלָם וָעֶד  כִּי אֵל מֶֽלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אַתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ  הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:

 אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ  וּקְדוֹשִׁים בְּכָל־יוֹם יְהַלֲלֽוּךָ סֶּֽלָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ       הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:

 

 אַתָּה בְחַרְתָּֽנוּ מִכָּל־הָעַמִּים  אָהַֽבְתָּ אוֹתָֽנוּ  וְרָצִֽיתָ בָּֽנוּ  וְרוֹמַמְתָּֽנוּ           מִכָּל־הַלְּשֹׁנוֹת  וְקִדַּשְׁתָּֽנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ  וְקֵרַבְתָּֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ  וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵֽינוּ קָרָֽאתָ:

 

במוצאי שבת אומרים:

(גמ' ברכות לג:) וַתּוֹדִיעֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ אֶת־מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶֽךָ  וַתְּלַמְּדֵֽנוּ לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ: וַתִּֽתֶּן־לָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתּוֹרַת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים:    וַתַּנְחִילֵֽנוּ זְמַנֵּי שָׂשׂוֹן וּמֽוֹעֲדֵי קֹֽדֶשׁ וְחַגֵּי נְדָבָה: וַתּוֹרִישֵֽׁנוּ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וּכְבוֹד מוֹעֵד וַחֲגִיגַת הָרֶֽגֶל: וַתַּבְדִּילֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בֵּין קֹֽדֶשׁ לְחֹל  בֵּין אוֹר לְחֹֽשֶׁךְ  בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים  בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵֽׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה: בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּֽלְתָּ  וְאֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּֽׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַּֽשְׁתָּ  הִבְדַּֽלְתָּ וְקִדַּֽשְׁתָּ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתֶֽךָ:

 

וַתִּֽתֶּן־לָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה [בשבת שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ] מוֹעֲדִים

לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן  [בשבת אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ] אֶת־יוֹם

לפסח

חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה  זְמַן חֵרוּתֵֽנוּ

 

לשבועות

חַג הַשָׁבוּעוֹת הַזֶּה  זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵֽנוּ

 

לסכות

חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה  

זְמַן שִׂמְחָתֵֽנוּ

 

לשמיני עצרת ולשמחת תורה

שְׁמִינִי חַג הָעֲצֶֽרֶת הַזֶּה  זְמַן שִׂמְחָתֵֽנוּ

[בשבת בְּאַהֲבָה] מִקְרָא קֹֽדֶשׁ  זֵֽכֶר לִיצִיאַת מִצְרָֽיִם:

 

 אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  יַעֲלֶה וְיָבוֹא וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדּוֹנֵֽנוּ  וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ  וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדֶּֽךָ  וְזִכְרוֹן יְרֽוּשָׁלַֽםִ עִיר קָדְשֶֽׁךָ  וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ  לִפְלֵיטָה וּלְטוֹבָה וּלְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים  וּלְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם  בְּיוֹם  

לפסח:

חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה

 

לשבועות:

חַג הַשָׁבוּעוֹת הַזֶּה

 

לסכות:

חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה

 

לשמיני עצרת ולשמחת תורה:

שְׁמִינִי חַג הָעֲצֶֽרֶת הַזֶּה

זָכְרֵֽנּוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה (קהל אָמֵן)  וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה (קהל אָמֵן)  וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים (קהל אָמֵן)  וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים  חוּס וְחָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ    כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ  כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אַתָּה:

        וְהַשִּׂיאֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ אֶת־בִּרְכַּת מוֹעֲדֶֽיךָ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם  לְשִׂמְחָה וּלְשָׂשׂוֹן  כַּאֲשֶׁר רָצִֽיתָ וְאָמַֽרְתָּ לְבָרֲכֵֽנוּ: [בשבת אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  רְצֵה בִמְנוּחָתֵֽנוּ] קַדְּשֵֽׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ   שַׂבְּעֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ וְשַׂמְּחֵֽנוּ בִּישׁוּעָתֶֽךָ     וְטַהֵר לִבֵּֽנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת: וְהַנְחִילֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ [בשבת בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן]       בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן [בשבת שַׁבַּת וּ] מוֹעֲדֵי קָדְשֶֽׁךָ  20וְיִשְׂמְחוּ בְךָ יִשְׂרָאֵל אֹֽהֲבֵי שְׁמֶֽךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ [בשבת הַשַּׁבָּת וְ] יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים:

 

21ביום טוב מנחה  שחל בחול שלוש הברכות האחרונות - בנגון חול.

ביום טוב מנחה שחל בשבת שלוש הברכות האחרונות - בניגון שבת.

 רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם  וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ   וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם  מְהֵרָה  בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן  וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ       הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:

כורע מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ  שֶׁאַתָּה הוּא         זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: צוּר חַיֵּֽינוּ  מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר: נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ עַל־חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ  וְעַל־נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ  וְעַל־נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ  וְעַל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל עֵת  עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם: הַטּוֹב כִּי לֹא־כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ  וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא־תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ  מֵעוֹלָם קִוִֽינוּ לָךְ:

 

מודים דרבנן

כורע מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ  שֶׁאַתָּה הוּא           זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ        אֱלֹהֵי כָל־בָּשָׂר  יוֹצְרֵֽנוּ              יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית: בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ   עַל שֶׁהֶחֱיִיתָֽנוּ וְקִיַּמְתָּֽנוּ: כֵּן תְּחַיֵּֽנוּ וּתְקַיְּמֵֽנוּ  וְתֶאֱסֹף גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ  לִשְׁמֹר חֻקֶּֽיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ  וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם  עַל שֶׁאָֽנוּ מוֹדִים לָךְ: כורעים מעט כשאומרים המילה בָּרוּךְ זוקף אֵל הַהוֹדָאוֹת:

 

וְעַל־כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:

וְכָל־הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה  וִיהַלֲלוּ אֶת־שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת  הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽינוּ וְעֶזְרָתֵֽינוּ סֶֽלָה:

כורע בָּרוּךְ משתחוה אַתָּה זוקף יְיָ הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:

 

בתפלת שחרית בפפד"מ ובקצת קהילות, הכהנים מברכים את הקהל (עמ' 772).

סכות נאמרת בניגון סכות, ובפסח בניגון 'אדיר הוא', ובשבעות בניגון תחילת 'אקדמות')

אם אין כהנים אומר החזן הכל בקול:

אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  בָּרֲכֵֽנוּ בַּבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּֽשֶׁת בַּתּוֹרָה  הַכְּתוּבָה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּֽךָ  

הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים  עַם קְדוֹשֶֽׁךָ - כָּאָמוּר:

במדבר כה:כד-כו יְבָֽרֶכְךָ֥ יְיָ֖ וְיִשְׁמְרֶֽךָ: כן יהי רצון יָאֵ֨ר יְיָ֧ ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ: כן יהי רצון

יִשָּׂ֨א יְיָ֤ ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם: כן יהי רצון

לשחרית ולשבת מנחה.

        שִׂים שָׁלוֹם  טוֹבָה וּבְרָכָה  חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: בָּרֲכֵֽנוּ אָבִֽינוּ  כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ  כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד  וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם:

למנחה ולערבית.

  שָׁלוֹם רָב עַל־יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ תָּשִׂים לְעוֹלָם  כִּי אַתָּה הוּא מֶֽלֶךְ אָדוֹן לְכָל הַשָּׁלוֹם:

 

וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל  בְּכָל־עֵת וּבְכָל־שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם:

 

        אֱלֹהַי  נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע  וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה  וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם  וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה: פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ  וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי:        וְכָל־הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה  מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם: עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ: תהלים ס:ז לְ֭מַעַן יֵחָֽלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ ועננו וַֽעֲנֵֽנִי: יט:טו יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝יָ֗ צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי: פוסע לאחריו ג' פסיעות ואומר : עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו  הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן:

זוקף לאט ואומר :

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  שֶׁיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ  וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה  כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת: מלאכי ג:ד וְעָֽרְבָה֙ לַֽייָ֔ מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלָ֑םִ        כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹֽנִיּֽוֹת:

 

ועומד במקום שכלו פסיעותיו עד כדי הלוך ד' אמות, ובצבור עד שיגיע החזן לקדושה.

החזן חוזר ומתפלל בקול ואומר מתחלה 'אדני שפתי תפתח' בלחש.

 

בשחרית אומרים מיד הלל אחר גמר חזרת התפלה (עמ' 452).

אחר חזרת הש"ץ של מנחה ממשיכים בקדיש תתקבל בניגון מיוחד למנחה של יום טוב (עמ' 602).

אחר התפלה בערבית כשחל בשבת ממשיכים ב'ויכלו' (עמ' 511).

אבל ביום חול אומרים קדיש תתקבל (עמ' 611) וקידוש (עמ' 911).

 

נטילת לולב

לפי גדולי הפוסקים באשכנז אין לברך על אתרוג שאין לו מסורת מדור דור, אף שיש לו סמנים.

מסורת כזו היתה לבני אשכנז רק על אתרוגי קאלאבריה-יענעווע.

 

החומש מתחיל בב' ומסיים בל'. ונביאים מתחילין בו', ומסיימין בל'.

זהו אותיות לולב שהוא כנגד תורה ונביאים. (ספר מנהגים לר"א טירנא)

 

לוקח הלולב ביד ימין והאתרוג ביד שמאל ומברך מעומד:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו  וְצִוָּֽנוּ 22 עַל נְטִילַת לוּלָב:

 

ביום הראשון של חג (או ביום שני אם יום הראשון 23שבת) מוסיפים גם 'שהחיינו':

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָֽנוּ וְהִגִיעָנוּ לִזְמַן הַזֶּה:

24 25 סדר מתנת יד

 

אחר שסיים המפטיר ברכה אחרונה (ואחר יקום פרקן בשבת) הרב או החזן לוקח ספר תורה בידו

ומברך לכל זכר שבבית הכנסת (מבן י"ג שנה ומעלה. לפחות מכן מברך בקיצור 'בך יברך ישראל') ואומר:

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה  הוּא יְבָרֵךְ   אֶת (ר"פ בר"פ)  בַּעֲבוּר שֶׁיִתֵּן מַתְּנַת יָדוֹ לִכְבוֹד הַמָּקוֹם  וְלִכְבוֹד הַתּוֹרָה      וְלִכְבוֹד הָרֶֽגֶל  בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵֽהוּ וְיַצִּילֵֽהוּ מִכָּל־צָרָה וְצוּקָה        וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל־מַעֲשֵׂה יָדָיו  וִיבָרֲכֵֽהוּ וִיזַכֵּֽהוּ לַעֲלוֹת לָרֶֽגֶל           עִם כָּל־יִשְׂרָאֵל אֶחָיו 26 אָמֵן [בְּלִי נֶֽדֶר]:

מה נשתנה ברכת מתנת יד מכל הברכות שמברכים דרך תפילה, שבכלן אומר המברך בסוף, 'ונאמר [או 'וְאִמְרוּ'] אמן' ובזאת 'עם כל ישראל אחיו אמן' בלי ונאמר, ואמרו? ונ"ל ע"פ מ"ש בשבועות ל"ו 'אמן בו קבלת דברים', ע"כ לא יאמרו המבורכים אמן, כי בזה יקבלו עליהם בנדר לתת מתנה לצדקה באמרם אמן על מ"ש המברך 'שיתנו' ובש"ע י"ד ר"ג 'כל הנודר וכו' ונקרא חוטא', לכן רק המברך יאמר אמן ולא יקרא למבורכים שיאמרוהו [ואזהיר בזה המבורכים  שלא יאמרו אמן על ברכתם מפי הרב במתנת יד]. -דברי קהלת

 

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב  מֹשֶׁה וְאַחֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה  הוּא יְבָרֵךְ אֶת־כָּל־הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה  עִם כָּל־קְהִלּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ  וְיִשּׁוּבִים וּסְבִיבוֹת שֶׁל־כָּל־עִיר וָעִיר  הֵם וּנְשֵׁיהֶם   וּבְנֵיהֶם  וּבְנוֹתֵיהֶם  וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם: וְכָל־מִי שֶׁיִתֵּן מִנִּדְבַת לִבּוֹ  הֵן אִישׁ הֵן אִשָּׁה  לְלוֹמְדֵי תוֹרָה  וְלַעֲנִיֵּי יְרֽוּשָׁלַֽםִ עִיר הַקֹּֽדֶשׁ: בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְזַכֵּֽהוּ לִרְאוֹת בְּבִנְיָנָהּ  וְלִשְׂמֹֽחַ בְּתִקּוּנָהּ  וְיִשְׁמְרֵֽהוּ וְיַצִּילֵֽהוּ מִכָּל־צָרָה וְצוּקָה  וּמִכָּל־נֶֽגַע וּמַחֲלָה  וִיזַכֵּֽהוּ לִרְאוֹת בִּיאַת מְשִׁיחֵֽנוּ וּלְהָבִיא נִדְבָתוֹ לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ  בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב: וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל־מַעֲשֵׂה יָדָיו  עִם כָּל־יִשְׂרָאֵל אֶחָיו: וְנֹאמַר אָמֵן: אשרי וכו'.

מוסף עמידה לשלש רגלים ולחול המועד

נוסחי תפילה בחג וחול המועד

בסוף 'והשיאנו' כבשבת: 'וְיִשְׂמְחוּ בְךָ יִשְׂרָאֵל אֹֽהֲבֵי שְׁמֶֽךָ:'. במוסף, בברכה האמצעית, ב'ומפני חטאינו':,                      וְאֵין אָֽנוּ יְכוֹלִים (ולא 'אנחנו'), שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה (ולא 'השלוחה'), ובקטע 'או"א מלך רחמן', הנוסח הוא:                            שׁוּבָה עָלֵֽינוּ (ולא 'אלינו'), וְתֶעֱרַב לְפָנֶֽיךָ עֲתִירָתֵֽנוּ (ולא 'ותערב עליך'). [מכון מורשת אשכנז]

אין חולצין התפילין לא לפני מוסף ראש חודש או מוסף חול המועד אלא מניחים אותם לכל התפלה!

27 בכל חול המועד, מניחין תפילין ומברך עליהן וכן מסיק טור אורח חיים ואביו. (ספר מנהגים לר"א טירנא)

מצאתי סמך להניח תפילין בחול המועד, 'כי שם ה' נקרא עליך' (דברים כח, י) ראשי תיבות ש' הרומז על שי"ן שבתפילין ואותו שי"ן הוא מנין ימות השנה שמניחין בהן תפילין, שהרי כשתסיר נ"ב שבתות וי"ג ימים טובים   נשאר ש' כי שס"ה ימים הם ימי השנה. (הגהות המנהגים)

 

תהלים נא:טז אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ:

28 כורע בָּרוּךְ משתחוה אַתָּה זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  אֱלֹהֵי אַבְרָהָם  אֱלֹהֵי יִצְחָק  וֵֽאלֹהֵי יַֽעֲקֹב  הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא  אֵל עֶלְיוֹן  גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים     וְקֹנֵה הַכֹּל  וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת  וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם  לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה: מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: כורע בָּרוּךְ משתחוה אַתָּה זוקף יְיָ מָגֵן אַבְרָהָם:

 

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם  אֲדֹנָי  מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה  רַב לְהוֹשִֽׁיעַ:

 

בחוץ לארץ במוסף יום א' דפסח החזן מכריז: 'מכלכל חיים בחסד',

ואין אומרים לא 'משיב הרוח' ולא 'מוריד הטַל', כל ימי הקיץ.

מַשִּׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם:

במוסף דשמיני עצרת לפני תפילה בלחש מכריז החזן: 'משיב הרוח ומוריד הגשם'.

הקהל אומרים 'משיב הרוח ומוריד הגֶשם' בתפלה זו ואילך.

 

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד  מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים  סוֹמֵךְ נוֹפְלִים              וְרוֹפֵא חוֹלִים  וּמַתִּיר אֲסוּרִים  וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר: מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת  וּמִי דּֽוֹמֶה־לָּךְ  מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה: וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים:  בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְחַיֵּה הַמֵּתִים:

קדושת 'נקדש' במוסף חול המועד.

בעל תפלה בלבד נְקַדֵּשׁ אֶת־שִׁמְךָ בָּעוֹלָם  כְּשֵׁם שֶׁמַקְדִּישִׁים  אוֹתוֹ בִּשְׁמֵי מָרוֹם         כַּכָּתוּב עַל־יַד נְבִיאֲךָ ישעיה ו:ג וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר

קהל ובעל תפלה יחדיו קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְיָ֣ צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ:

לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵֽרוּ:  

קהל ובעל תפלה יחדיו יחזקאל ג:יב בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְיָ֖ מִמְּקוֹמֽוֹ:

בעל תפלה וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:

קהל ובעל תפלה יחדיו תהלים קמו:י יִמְלֹ֤ךְ יְיָ֙ ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

בעל תפלה 29 לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלֶֽךָ וּלְנֵֽצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ  וְשִׁבְחֲךָ אֱלֹהֵֽינוּ מִפִּֽינוּ     לֹא יָמוּשׁ לְעוֹלָם וָעֶד  כִּי אֵל מֶֽלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אַתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ  הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:

-------------------------------------------------------

קדושת 'נעריצך' ביום טוב מוסף.

חזן בלבד נַעֲרִיצְךָ וְנַקְדִּישְׁךָ כְּסוֹד שִֽׂיחַ שַׂרְפֵי קֹֽדֶשׁ  הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹּֽדֶשׁ  

כַּכָּתוּב עַל־יַד נְבִיאֲךָ ישעיה ו:ג וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר

קהל וחזן יחדיו קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְיָ֣ צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ:

חזן כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם  מְשָׁרֲתָיו שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה  

אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ  לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵֽרוּ:  

קהל וחזן יחדיו יחזקאל ג:יב בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְיָ֖ מִמְּקוֹמֽוֹ:

חזן מִמְּקוֹמוֹ הוּא יִֽפֶן בְּרַחֲמִים  וְיָחֹן עַם הַמְיַחֲדִים שְׁמוֹ  

עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר בְּכָל־יוֹם תָּמִיד  פַּעֲמַֽיִם בְּאַהֲבָה שְׁמַע אוֹמְרִים:

קהל וחזן יחדיו דברים ו:ד שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְיָ֥ אֱלֹהֵ֖ינוּ יְיָ֥ ׀ אֶחָֽד:

חזן אֶחָד הוּא אֱלֹהֵֽינוּ  הוּא אָבִֽינוּ  הוּא מַלְכֵּֽנוּ  הוּא מוֹשִׁיעֵֽנוּ  

וְהוּא יַשְׁמִיעֵֽנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית  לְעֵינֵי כָּל־חַי  במדבר טו:מא לִֽהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵֽאֱלֹהִ֑ים

קהל וחזן יחדיו אֲנִ֖י יְיָ֥ אֱלֹֽהֵיכֶֽם:

 

אדיר אדירנו is said on יום טוב and on ימים נוראים, not on שבת חול המועד.

אַדִּיר אַדִּירֵֽנוּ  תהלים ח:ב יְיָ֤ אֲדֹנֵ֗ינוּ מָֽה־אַדִּ֣יר שִׁ֭מְךָ בְּכָל־הָאָ֑רֶץ

זכריה יד:ט וְהָיָ֧ה יְיָ֛ לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶ֧ה יְיָ֛ אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד:

 

בשבת חול המועד סכות מוסיפים פיוט 'אלהיכם' שחותם בו יהודה בקדושת מוסף:

אֱלֹֽהֵיכֶֽם יָ֗שִׁיב בְּשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ  הָ֗קֵם יָקִים דְּבִירוֹ וַחֲדַר מִטָּתוֹ  

וָ֗עֶד תּוֹכָם יַשְׁכִּין הוֹד שְׁכִינָתוֹ  דְּ֗רוֹךְ פּוּרָה יִדְרֹךְ אוֹיֵב בַּחֲמָתוֹ  הֱ֗יוֹת סֻכָּה לְצֵל  

לְשׁוֹמְרֵי סֻכָּתוֹ  הָעֵת יַעֲמִיד עַל־אֶרֶץ אֲגֻדָּתוֹ  יִמְלֹךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ  בַּשָּׁמַיִם מַעֲלָתוֹ:

 

חזן וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:

 

קהל וחזן יחדיו תהלים קמו:י יִמְלֹ֤ךְ יְיָ֙ ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

 

חזן לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלֶֽךָ וּלְנֵֽצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ  וְשִׁבְחֲךָ אֱלֹהֵֽינוּ מִפִּֽינוּ לֹא יָמוּשׁ לְעוֹלָם וָעֶד  כִּי אֵל מֶֽלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אַתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:

 אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ  וּקְדוֹשִׁים בְּכָל־יוֹם יְהַלֲלֽוּךָ סֶּֽלָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ       הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:

 

 אַתָּה בְחַרְתָּֽנוּ מִכָּל־הָעַמִּים  אָהַֽבְתָּ אוֹתָֽנוּ  וְרָצִֽיתָ בָּֽנוּ  וְרוֹמַמְתָּֽנוּ מִכָּל־הַלְּשֹׁנוֹת  וְקִדַּשְׁתָּֽנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ  וְקֵרַבְתָּֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ  וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵֽינוּ קָרָֽאתָ:

 

וַתִּֽתֶּן־לָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה [בשבת שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ] מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה

חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן  [בשבת אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ] אֶת־יוֹם

לפסח

חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה  זְמַן חֵרוּתֵֽנוּ

 

לשבועות

חַג הַשָׁבוּעוֹת הַזֶּה  זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵֽנוּ

 

לסכות

חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה  

זְמַן שִׂמְחָתֵֽנוּ

 

לשמיני עצרת ולשמחת תורה

שְׁמִינִי חַג הָעֲצֶֽרֶת הַזֶּה  זְמַן שִׂמְחָתֵֽנוּ

[בשבת בְּאַהֲבָה] מִקְרָא קֹֽדֶשׁ  זֵֽכֶר לִיצִיאַת מִצְרָֽיִם:

 

 וּמִפְּנֵי חֲטָאֵֽינוּ גָּלִֽינוּ מֵאַרְצֵֽנוּ  וְנִתְרַחַֽקְנוּ מֵעַל אַדְמָתֵֽנוּ  וְאֵין אָֽנוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנֶֽיךָ  וְלַעֲשׂוֹת חוֹבוֹתֵֽינוּ בְּבֵית בְּחִירָתֶֽךָ       בַּבַּֽיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו  מִפְּנֵי הַיָּד שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְּמִקְדָשֶׁךָ:

 

        יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  מֶֽלֶךְ רַחֲמָן          שֶׁתָּשׁוּב וּתְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְעַל־מִקְדָּשְׁךָ בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים  וְתִבְנֵֽהוּ מְהֵרָה וּתְגַדֵּל כְּבוֹדוֹ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ  גַּלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵֽינוּ מְהֵרָה  וְהוֹפַע וְהִנָּשֵׂא עָלֵֽינוּ לְעֵינֵי כָּל־חַי: וְקָרֵב פְּזוּרֵֽינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם  וּנְפוּצוֹתֵֽינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָֽרֶץ: וַהֲבִיאֵֽנוּ לְצִיּוֹן עִירְךָ בְּרִנָּה  וְלִירוּשָׁלַֽםִ בֵּית מִקְדָשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם: וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶֽיךָ אֶת־קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵֽינוּ  תְּמִידִים כְּסִדְרָם  וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם: [בשבת אֶת מוּסַף יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ] אֶת מוּסַף יוֹם

לפסח:

חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה

 

לשבועות:

חַג הַשָׁבוּעוֹת הַזֶּה

 

לסכות:

חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה

 

לשמיני עצרת ולשמחת תורה:

שְׁמִינִי חַג הָעֲצֶֽרֶת הַזֶּה

נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶֽיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶֽךָ  כְּמוֹ שֶׁכָּתַֽבְתָּ עָלֵֽינוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ  עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדְּךָ  מִפִּי כְבוֹדֶֽךָ כָּאָמוּר:

 

[בשבת במדבר כח: ט-י וּבְיוֹם֙ הַשַּׁבָּ֔ת שְׁנֵֽי־כְבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה תְּמִימִ֑ם

וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֧לֶת מִנְחָ֛ה בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן וְנִסְכּֽוֹ: עֹלַ֥ת שַׁבַּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ עַל־עֹלַ֥ת הַתָּמִ֖יד וְנִסְכָּֽהּ:

בעמידה בין פסוקי קרבן שבת לפסוקי קרבן החג אומרים הנוסח המדויק של הגאונים והראשונים:

זֶה קָרְבַּן שַׁבָּת וְקָרְבַּן - יוֹם חַג הַמַּצּוֹת ׀ חַג הַשָׁבוּעוֹת ׀ חַג הַסֻּכּוֹת ׀ שְׁמִינִי חַג הָעֲצֶֽרֶת - כָּאָמוּר:]

ביום ראשון (בחוץ לארץ גם ביום שני של פסח).

במדבר כח:טז-יט וּבַחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֗וֹן בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ פֶּ֖סַח לַֽייָֽ: וּבַֽחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם    לַחֹ֥דֶשׁ הַזֶּ֖ה חָ֑ג שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים מַצּ֖וֹת יֵֽאָכֵֽל: בַּיּ֥וֹם הָֽרִאשׁ֖וֹן מִקְרָא־קֹ֑דֶשׁ כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה     לֹ֥א תַֽעֲשֽׂוּ: וְהִקְרַבְתֶּ֨ם אִשֶּׁ֤ה עֹלָה֙ לַֽייָ֔ פָּרִ֧ים בְּנֵֽי־בָקָ֛ר שְׁנַ֖יִם וְאַ֣יִל אֶחָ֑ד וְשִׁבְעָ֤ה כְבָשִׂים֙       בְּנֵ֣י שָׁנָ֔ה תְּמִימִ֖ם יִהְי֥וּ לָכֶֽם: ומנחתם

     

בחול המועד וימים האחרונים מתחילים כאן 'והקרבתם'.

כח:יט וְהִקְרַבְתֶּ֨ם אִשֶּׁ֤ה עֹלָה֙ לַֽייָ֔ פָּרִ֧ים בְּנֵֽי־בָקָ֛ר שְׁנַ֖יִם וְאַ֣יִל אֶחָ֑ד וְשִׁבְעָ֤ה כְבָשִׂים֙ בְּנֵ֣י שָׁנָ֔ה תְּמִימִ֖ם יִהְי֥וּ לָכֶֽם: ומנחתם

לשבועות.

כח:כו-כז וּבְי֣וֹם הַבִּכּוּרִ֗ים בְּהַקְרִ֨יבְכֶ֜ם מִנְחָ֤ה חֲדָשָׁה֙ לַֽייָ֔ בְּשָֽׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם מִֽקְרָא־קֹ֨דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַֽעֲשֽׂוּ: וְהִקְרַבְתֶּ֨ם עוֹלָ֜ה לְרֵ֤יחַ נִיחֹ֨חַ֙ לַֽייָ֔ פָּרִ֧ים בְּנֵֽי־בָקָ֛ר שְׁנַ֖יִם אַ֣יִל אֶחָ֑ד שִׁבְעָ֥ה כְבָשִׂ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה: ומנחתם

 

ביום ראשון (בחוץ לארץ גם ביום שני של סכות).

כט:יב-יג וּבַֽחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י מִֽקְרָא־קֹ֨דֶשׁ֙ יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה        לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ וְחַגֹּתֶ֥ם חַ֛ג לַֽייָ֖ שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים: וְהִקְרַבְתֶּ֨ם עֹלָ֜ה אִשֵּׁ֨ה רֵ֤יחַ נִיחֹ֨חַ֙ לַֽייָ֔ פָּרִ֧ים בְּנֵֽי־בָקָ֛ר שְׁלֹשָׁ֥ה עָשָׂ֖ר אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִ֥ם יִֽהְיֽוּ: ומנחתם

 

בשמיני עצרת (בחוץ לארץ גם בשמחת תורה).

כט:לה-לו בַּיּוֹם֙ הַשְּׁמִינִ֔י עֲצֶ֖רֶת תִּֽהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַֽעֲשֽׂוּ: וְהִקְרַבְתֶּ֨ם עֹלָ֜ה אִשֵּׁ֨ה רֵ֤יחַ נִיחֹ֨חַ֙ לַֽייָ֔ פַּ֥ר אֶחָ֖ד אַ֣יִל אֶחָ֑ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם: ומנחתם

 

סכות (חוץ לארץ)

א' חול המועד:

כט:יז וּבַיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֗י פָּרִ֧ים בְּנֵֽי־בָקָ֛ר שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם: ומנחתם

כט:כ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י פָּרִ֥ים עַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֖ר אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם:        ומנחתם

 

ב' חול המועד:

כט:כ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י פָּרִ֥ים עַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֖ר אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם:        ומנחתם

כט:כג וּבַיּ֧וֹם הָֽרְבִיעִ֛י פָּרִ֥ים עֲשָׂרָ֖ה אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם: ומנחתם

ג' חול המועד:

כט:כג וּבַיּ֧וֹם הָֽרְבִיעִ֛י פָּרִ֥ים עֲשָׂרָ֖ה אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם: ומנחתם

כט:כו וּבַיּ֧וֹם הַֽחֲמִישִׁ֛י פָּרִ֥ים תִּשְׁעָ֖ה אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם: ומנחתם

ד' חול המועד:

כט:כו וּבַיּ֧וֹם הַֽחֲמִישִׁ֛י פָּרִ֥ים תִּשְׁעָ֖ה אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם: ומנחתם

כט:כט וּבַיּ֧וֹם הַשִּׁשִּׁ֛י פָּרִ֥ים שְׁמֹנָ֖ה אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם: ומנחתם

 

הושענא רבה:

כט:כט וּבַיּ֧וֹם הַשִּׁשִּׁ֛י פָּרִ֥ים שְׁמֹנָ֖ה אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם: ומנחתם

כט:לב וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י פָּרִ֥ים שִׁבְעָ֖ה אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם: ומנחתם

 

וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם כִּמְדֻבָּר: שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים לַפָּר  וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַֽיִל  

וְעִשָּׂרוֹן לַכֶּֽבֶשׂ  וְיַֽיִן כְּנִסְכּוֹ: וְשָׂעִיר לְכַפֵּר  וּשְׁנֵי תְמִידִים כְּהִלְכָתָם:

בשבת מוסף:

יִשְׂמְחוּ בְּמַלְכוּתֶֽךָ  שֹׁמְרֵי שַׁבָּת וְקֽוֹרְאֵי עֹֽנֶג  עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי  כֻּלָּם יִשְׂבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבֶֽךָ  וּבַשְּׁבִיעִי רָצִֽיתָ בּוֹ וְקִדַּשְׁתּוֹ  חֶמְדַּת יָמִים אֹתוֹ קָרָֽאתָ  זֵֽכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית:

 

        אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  מֶֽלֶךְ רַחֲמָן רַחֵם עָלֵֽינוּ  טוֹב וּמֵטִיב הִדָּֽרֶשׁ־לָֽנוּ  שׁוּבָה עָלֵֽינוּ בַּהֲמוֹן רַחֲמֶֽיךָ  בִּגְלַל אָבוֹת שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנֶֽךָ: בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה  וְכוֹנֵן מִקְדָשְׁךָ עַל־מְכוֹנוֹ  וְהַרְאֵֽנוּ בְּבִנְיָנוֹ  וְשַׂמְּחֵֽנוּ בְּתִקּוּנוֹ:                 וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם  וּלְוִיִּם לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם  וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם:        וְשָׁם נַעֲלֶה וְנֵרָאֶה וְנִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנֶֽיךָ  בְּשָׁלֹֹשׁ פַּעֲמֵי רְגָלֵֽינוּ  כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ:      דברים טז-יז שָׁלֹ֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים ׀ בַּשָּׁנָ֡ה יֵֽרָאֶ֨ה כָל־זְכֽוּרְךָ֜ אֶת־פְּנֵ֣י ׀ יְיָ֣ אֱלֹהֶ֗יךָ         בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּֽׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת וְלֹ֧א יֵֽרָאֶ֛ה       אֶת־פְּנֵ֥י יְיָ֖ רֵיקָֽם: אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַֽת יָד֑וֹ כְּבִרְכַּ֛ת יְיָ֥ אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ:

 

        וְהַשִּׂיאֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ אֶת־בִּרְכַּת מוֹעֲדֶֽיךָ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם  לְשִׂמְחָה וּלְשָׂשׂוֹן  כַּאֲשֶׁר רָצִֽיתָ וְאָמַֽרְתָּ לְבָרֲכֵֽנוּ: [בשבת אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  רְצֵה בִמְנוּחָתֵֽנוּ] קַדְּשֵֽׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ  שַׂבְּעֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ וְשַׂמְּחֵֽנוּ בִּישׁוּעָתֶֽךָ     וְטַהֵר לִבֵּֽנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת: וְהַנְחִילֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ [בשבת בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן]      בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן [בשבת שַׁבַּת וּ] מוֹעֲדֵי קָדְשֶֽׁךָ  30וְיִשְׂמְחוּ בְךָ יִשְׂרָאֵל אֹֽהֲבֵי שְׁמֶֽךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ [בשבת הַשַּׁבָּת וְ] יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים:
        31 32 רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם  וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ   וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם  מְהֵרָה  בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן  וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:

 

ביום טוב בחזרת תפלת מוסף אומרים פה ותערב (עמ' 772).

 

וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:

כורע מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ  שֶׁאַתָּה הוּא          זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: צוּר חַיֵּֽינוּ  מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר: נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָתֶֽךָ עַל־חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ  וְעַל־נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ  וְעַל־נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ  וְעַל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל עֵת  עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם: הַטּוֹב כִּי לֹא־כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ  וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא תַֽמוּ חֲסָדֶֽיךָ  מֵעוֹלָם קִוִּֽינוּ לָךְ:

 

מודים דרבנן

כורע מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ  שֶׁאַתָּה הוּא         זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  אֱלֹהֵי כָל־בָּשָׂר  יוֹצְרֵֽנוּ  יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית: בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ  עַל שֶׁהֶחֱיִיתָֽנוּ וְקִיַּמְתָּֽנוּ  כֵּן תְּחַיֵּֽנוּ וּתְקַיְּמֵֽנוּ  וְתֶאֱסֹף גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ  לִשְׁמֹר חֻקֶּֽיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ  וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם  עַל שֶׁאָֽנוּ מוֹדִים לָךְ: כורעים מעט כשאומרים המילה בָּרוּךְ         זוקף אֵל הַהוֹדָאוֹת:

וְעַל־כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:

וְכָל־הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה  וִיהַלֲלוּ אֶת־שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת  הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽינוּ וְעֶזְרָתֵֽינוּ סֶֽלָה:

כורע בָּרוּךְ משתחוה אַתָּה זוקף יְיָ הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:

 

אם אין כהנים, אומר החזן הכל בקול:

 בחול המועד אומר החזן [בארץ ישראל הכהנים מברכים כאן את הקהל (עמ' 772)]:

אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  בָּרֲכֵֽנוּ בַּבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּֽשֶׁת בַּתּוֹרָה  הַכְּתוּבָה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּֽךָ  

הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים  עַם קְדוֹשֶֽׁךָ - כָּאָמוּר:

במדבר כה:כד-כו יְבָֽרֶכְךָ֥ יְיָ֖ וְיִשְׁמְרֶֽךָ: כן יהי רצון יָאֵ֨ר יְיָ֧ ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ: כן יהי רצון

יִשָּׂ֨א יְיָ֤ ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם: כן יהי רצון

        שִׂים שָׁלוֹם  טוֹבָה וּבְרָכָה  חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: בָּרֲכֵֽנוּ אָבִֽינוּ  כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ  כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד  וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם: וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל  בְּכָל־עֵת וּבְכָל־שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ: 33 בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם:

 

        אֱלֹהַי  נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע  וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה  וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם  וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה: פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ  וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי:        וְכָל־הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה  מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם: עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ: תהלים ס:ז לְ֭מַעַן יֵחָֽלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ ועננו וַֽעֲנֵֽנִי: יט:טו יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ     יְ֝יָ֗ צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי: פוסע לאחריו ג' פסיעות ואומר : עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו  הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן:

זוקף לאט ואומר :

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  שֶׁיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ  וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה  כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת: מלאכי ג:ד וְעָֽרְבָה֙ לַֽייָ֔ מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלָ֑םִ        כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹֽנִיּֽוֹת:

 

ועומד במקום שכלו פסיעותיו עד כדי הלוך ד' אמות, ובצבור עד שיגיע החזן לקדושה.

החזן חוזר ומתפלל בקול ואומר מתחלה 'אדני שפתי תפתח' בלחש.

 

בשבת אומרים קדיש תתקבל (עמ' 581) וקידוש (עמ' 591).

סדר נשיאת כפים

בכל עליה לדוכן מכבדים לוי אחד שיטול את ידי כל הכהנים, לוי שני מחזיק את המגבת. כך נפסק בשו"ע או"ח סי' קכ"ח סעיף ו'. וכעין זה ואולי כך ממש היה המנהג באשכנז עוד לפני התגלות הזוהר, כפי שנראה מדברי מהר"ם מרוטנבורג, תשובות פסקים ומנהגים, ח"א עמ' סב, קנה. בראש השנה וביום כפור מכבדים לזה רק לויים נשואים. כשכהנים עולים לדוכן התפלת מוסף של יום טוב אז כשמגיע החזן ל'ותחזינה' אומרים החזן והקהל:

 

34ביום כפור בתפילת נעילה כהנים עולים לדוכן אף אם נמשכת תפילת נעילה לתוך הלילה,

כהוראת הראבי"ה, אור זרוע, יראים, מהרי"ל, חות יאיר, שאילת יעב"ץ וסיעתם.

 רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם  וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ   וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם  מְהֵרָה  בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן  וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:

וְתֵעָרֵב לְפָנֶֽיךָ עֲתִירָתֵֽנוּ כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן: אָנָּא  רַחוּם  בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים

הָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְצִיּוֹן וְסֵֽדֶר הָעֲבוֹדָה לִירוּשָׁלָֽםִ: וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים  וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה  כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת:

החזן מסיים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שֶׁאוֹתְךָ לְבַדְּךָ בְּיִרְאָה נַעֲבֹד:

כורע מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ  שֶׁאַתָּה הוּא        זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: צוּר חַיֵּֽינוּ  מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר: נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָתֶֽךָ עַל־חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ  וְעַל־נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ  וְעַל־נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ  וְעַל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל עֵת  עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם: הַטּוֹב כִּי לֹא־כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ  וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא תַֽמוּ חֲסָדֶֽיךָ  מֵעוֹלָם קִוִּֽינוּ לָךְ:

 

מודים דרבנן

כורע מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ  שֶׁאַתָּה הוּא         זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  אֱלֹהֵי כָל־בָּשָׂר  יוֹצְרֵֽנוּ  יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית: בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ  עַל שֶׁהֶחֱיִיתָֽנוּ וְקִיַּמְתָּֽנוּ  כֵּן תְּחַיֵּֽנוּ וּתְקַיְּמֵֽנוּ  וְתֶאֱסֹף גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ  לִשְׁמֹר חֻקֶּֽיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ  וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם  עַל שֶׁאָֽנוּ מוֹדִים לָךְ: כורעים מעט כשאומרים המילה בָּרוּךְ         זוקף אֵל הַהוֹדָאוֹת:

 

וְעַל־כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:

 

בימים נוראים וּכְתוֹב [בנעילה וַחֲתוֹם] לְחַיִּים טוֹבִים בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ:

 

וְכָל־הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה  וִיהַלֲלוּ אֶת־שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת  הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה:

כורע בָּרוּךְ משתחוה אַתָּה זוקף יְיָ הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:

חזן אומר בקול נמוך:

אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  בָּרֲכֵֽנוּ בַּבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּֽשֶׁת בַּתּוֹרָה  

הַכְּתוּבָה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּֽךָ  הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו

(חזן בקול רם ובנעימה :) כֹּהֲנִים (קהל ממשיך עמו :) עַם קְדוֹשֶֽׁךָ  כָּאָמוּר:

 

35 הכהנים מחזירים את פניהם כלפי העם מיד אחר קריאת החזן 'כהנים' וקודם התחלת ברכת 'אשר קדשנו

בקדושתו של אהרן'. המדקדקים מכסים בטלית את פניהם ופני ילדיהם בשעת ברכת כהנים וכן עושה החזן.

(גמ' סוטה לט.) בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  

אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן  וְצִוָּֽנוּ לְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה:

במדבר ו:כד

חזן ואחריו כהנים  קהל  (ראוי לקרוא הפסוקים בלא אמירה)

יְבָֽרֶכְךָ֥        תהלים קלד:ג יְבָֽרֶכְךָ֣ יְ֭יָ מִצִּיּ֑וֹן עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:

יְיָ֖        ח:י                 יְיָ֥ אֲדֹנֵ֑ינוּ מָֽה־אַדִּ֥יר שִׁ֝מְ֗ךָ בְּכָל־הָאָֽרֶץ:

וְיִשְׁמְרֶֽךָ:        טז:א                 שָֽׁמְרֵ֥נִי אֵ֝֗ל כִּֽי־חָסִ֥יתִי בָֽךְ:

 

כשהכהנים מאריכים בניגון 'וישמרך' אומרים את התחינה הבאה (ע"פ גמ' ברכות נה:), ואין אומרים אות בשבת :

36 רִבּוֹנוֹ שֶׁל־עוֹלָם  אֲנִי שֶׁלָּךְ וַחֲלוֹמוֹתַי שֶׁלָּךְ: חֲלוֹם חָלַֽמְתִּי וְאֵינִי יוֹדֵֽעַ מַה הוּא: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתַי  שֶׁיִּהְיוּ כָּל־חֲלוֹמוֹתַי עָלַי וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה - בֵּין שֶׁחָלַֽמְתִּי עַל־עַצְמִי  וּבֵין שֶׁחָלַֽמְתִּי עַל־אֲחֵרִים  וּבֵין שֶׁחָלְמוּ אֲחֵרִים עָלָי: אִם טוֹבִים הֵם  חַזְּקֵם וְאַמְּצֵם  וְיִתְקַיְּמוּ בִי וּבָהֶם כַּחֲלוֹמוֹת יוֹסֵף הַצַּדִּיק:      וְאִם צְרִיכִים רְפוּאָה  רְפָאֵם כְּחִזְקִיָּֽהוּ מֶֽלֶךְ יְהוּדָה מֵחָלְיוֹ  וּכְמִרְיָם הַנְּבִיאָה מִצָּרַעְתָּהּ  וּכְנַעֲמָן מִצָּרַעְתּוֹ  וּכְמֵי מָרָה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּֽנוּ  וּכְמֵי יְרִיחוֹ עַל־יְדֵי אֱלִישָׁע: וּכְשֵׁם שֶׁהָפַֽכְתָּ אֶת־קִלְלַת בִּלְעָם הָרָשָׁע מִקְּלָלָה לִבְרָכָה  כֵּן תַּהֲפֹךְ     כָּל־חֲלוֹמוֹתַי עָלַי וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה  וְתִשְׁמְרֵֽנִי וישמרך) וּתְחָנֵּֽנִי ויחנך) וְתִרְצֵֽנִי: שלום) אָמֵן:

 

ו:כה

חזן ואחריו כהנים  קהל  (ראוי לקרוא הפסוקים בלא אמירה)

יָאֵ֨ר        סז:ב         אֱלֹהִ֗ים יְחָנֵּ֥נוּ וִֽיבָֽרֲכֵ֑נוּ יָ֤אֵֽר פָּנָ֖יו אִתָּ֣נוּ סֶֽלָה:

יְיָ֧        שמות לד:ו         יְיָ֣ ׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶֽאֱמֶֽת:

פָּנָ֛יו        תהלים כה:טז פְּנֵה־אֵלַ֥י וְחָנֵּ֑נִי כִּֽי־יָחִ֖יד וְעָנִ֣י אָֽנִי:

אֵלֶ֖יךָ        כה:א                 אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗ נַפְשִׁ֥י אֶשָּֽׂא:

וִֽיחֻנֶּֽךָּ:        קכג:ב                 הִנֵּ֨ה כְעֵינֵ֢י עֲבָדִ֡ים אֶל־יַ֤ד אֲדוֹנֵיהֶ֗ם כְּעֵינֵ֣י שִׁפְחָה֘ אֶל־יַד֢ גְּבִ֫רְתָּ֥הּ

   כֵּ֣ן עֵ֭ינֵינוּ אֶל־יְיָ֣ אֱלֹהֵ֑ינוּ עַ֝֗ד שֶׁיְּחָנֵּֽנוּ:

 

כשהכהנים מאריכים בניגון 'ויחנך' אומרים את נוסח 'רבונו של עולם' הקודם:

ו:כו

חזן ואחריו כהנים  קהל  (ראוי לקרוא הפסוקים בלא אמירה)

יִשָּׂ֨א        כד:ה         יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת יְיָ֑ וּ֝צְדָקָ֗ה מֵֽאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ:

        משלי ג:ד         וּמְצָא־חֵ֥ן וְשֵֽׂכֶל־ט֑וֹב בְּעֵינֵ֖י אֱלֹהִ֣ים וְאָדָֽם:

יְיָ֤        ישעיה לג:ב         יְיָ֥ חָנֵּ֖נוּ לְךָ֣ קִוִּ֑ינוּ הֱיֵ֤ה זְרֹעָם֙ לַבְּקָרִ֔ים אַף־יְשֽׁוּעָתֵ֖נוּ בְּעֵ֥ת צָרָֽה:

פָּנָיו֙        תהלים קב:ג         אַל־תַּסְתֵּ֬ר פָּנֶ֨יךָ ׀ מִמֶּנִּי֘ בְּי֢וֹם צַ֫ר לִ֥י הַטֵּֽה־אֵלַ֥י אָזְנֶ֑ךָ

בְּי֥וֹם אֶ֝קְרָ֗א מַהֵ֥ר עֲנֵֽנִי:

אֵלֶ֔יךָ        קכג:א         אֵ֭לֶיךָ נָשָׂ֣אתִי אֶת־עֵינַ֑י הַ֝יֹּֽשְׁבִ֗י בַּשָּׁמָֽיִם:

וְיָשֵׂ֥ם        במדבר ו:כז         וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽאֲנִ֖י אֲבָֽרֲכֵֽם:

לְךָ֖        ד"ה א' כט:יא לְךָ֣ יְ֠יָ הַגְּדֻלָּ֨ה וְהַגְּבוּרָ֤ה וְהַתִּפְאֶ֨רֶת֙ וְהַנֵּ֣צַח וְהַה֔וֹד

כִּי־כֹ֖ל בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֑רֶץ לְךָ֤ יְיָ֙ הַמַּמְלָכָ֔ה וְהַמִּתְנַשֵּׂ֖א

לְכֹ֥ל ׀ לְרֹֽאשׁ:

שָׁלֽוֹם:        ישעיה נז:יט         בּוֹרֵ֖א נִ֣וב שְׂפָתָ֑יִם שָׁל֨וֹם ׀ שָׁל֜וֹם לָֽרָח֧וֹק וְלַקָּר֛וֹב

אָמַ֥ר יְיָ֖ וּרְפָאתִֽיו:

 

כשהכהנים מאריכים בניגון 'שלום' חוזרים בשלישית לומר את נוסח 'רבונו של עולם' הקודם:

 

The חתם סופר was against reciting the 'יהי רצון' which came into the נוסח through printed סידורים.

An innovation of the שערי ציון, it contains a תחינה and הזכרת שמות

strongly opposed by פוסקי אשכנז.

ויכוין לסיים עם הכהנים כדי שיענה 'אמן' על 'שלום' אחר שסיימו הכהנים את ברכתם יאמר הקהל:

(גמ' ברכות נה:) אַדִּיר בַּמָּרוֹם שׁוֹכֵן בִּגְבוּרָה  אַתָּה שָׁלוֹם וְשִׁמְךָ שָׁלוֹם: יְהִי רָצוֹן שֶׁתָּשִׂים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל חַיִּים וּבְרָכָה לְמִשְׁמֶֽרֶת שָׁלוֹם:

והכהנים מחזירים פניהם כלפי ההיכל ואומרים :

(גמ' סוטה לט.) רִבּוֹן הָעוֹלָם  עָשִֽׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַֽרְתָּ עָלֵֽינוּ  אַף אַתָּה עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ כַּאֲשֶׁר הִבְטַחְתָּֽנוּ: דברים כו:טו הַשְׁקִיפָה֩ מִמְּע֨וֹן קָדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵת֙ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לָ֑נוּ כַּֽאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֨עְתָּ֙ לַֽאֲבֹתֵ֔ינוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ:

 

ואומר החזן 'שים שלום' וכו'.

        שִׂים שָׁלוֹם  טוֹבָה וּבְרָכָה  חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: בָּרֲכֵֽנוּ אָבִֽינוּ  כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָנֶֽיךָ  כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָֽנוּ        יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד  וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם:   וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל  בְּכָל־עֵת וּבְכָל־שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶֽךָ:

 

בימים נוראים בְּסֵֽפֶר חַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם          וּפַרְנָסָה טוֹבָה  נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב [בנעילה וְנֵחָתֵם] לְפָנֶֽיךָ  אָֽנוּ וְכָל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל  לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם:

החזן מסיים ונאמר וכו'.

 

בשלש רגלים

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמְבָרֵךְ

אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם:

 

הכהנים יזהרו בנעילת מנעליהם שלא יגעו בם בידים ואם נגעו יחזרו ליטול ידיהם.

סדר הושענות

The ספרדים recite הושענות after הלל. רב סעדיה גאון, explains that since one has already the לולב and אתרוג in ones hands, one should continue and recite הושענות. Nevertheless, most of ספרדים said הושענות after מוסף, until about two hundred years ago, when many started reciting it after הלל, influenced by the ספר, 'חמדת הימים'. חסידים followed the ספרדי מנהג. מנהג אשכנז insisted on reciting הושענות after מוסף, according to the טור, since the הקפות are זכר למקדש, where הקפות were performed after the קרבן מוסף, therefore we should also do so after מוסף.

Our מנהג is to precisely recite הושענא seven times - a) once at the beginning, b) after each of the למעןs, and c) twice at the end of the alphabetical תחינות. If one orens in a synagogue which follows a differentנוסח , it is important that a תחינה is said while parading around the אלמעמער, therefore, one should join in reciting the תחינה being said. (One need not be concerned that this will result in reciting the same תחינה twice, or omitting one). One is not required to recite הושענא with the צבור, more than the seven prescribed times.

 

אחר מוסף, לפני 'קדיש תתקבל', אומרים סדר הושענות.

מוציאים ספר תורה אחד ומחזיקים אותו על האלמעמער (בימה) עד גמר ההקפה.

אחרי הוצאת ספר תורה סוגרים את הארון מיד.

חזן אומר וקהל עונה: הוֹשַׁענָא:

                                               חזן                    קהל                      חזן                     קהל

לְמַעַנְךָ אֱלֹהֵֽינוּ  הוֹשַׁענָא:   לְמַעַנְךָ בּוֹרְאֵֽנוּ  הוֹשַׁענָא:

לְמַעַנְךָ גּוֹאֲלֵֽנוּ  הוֹשַׁענָא:   לְמַעַנְךָ דּוֹרְשֵֽׁנוּ  הוֹשַׁענָא:

 

החזן אומר בנעימה ידועה את פיוט היום, וקהל עמו. אין אומרים 'הושענא' אחר כל צמר מילים, מלבד בשני החרוזים האחרונים, אותם אומר החזן בקול ובניגון של 'למענך' ואחרי כל אחד מהם עונה הקהל: 'הושענא'.

 

כך הוא סדר ההליכה בעת אמירתן:

חזן פונה לצפון ומתחיל להקיף, ואחריו הולך הרב, ואחריהם הולכים בני הספסל הראשון שחולפים על פניו, ואחריהם בני הספסל השני. בני הטורים הדרומיים מתחילים להקיף מיד אחר הרב. בני הטור האמצעי נחלקים לשנים, הסמוכים לטור השמאלי הולכים עם בני הספסל הסמוך שמשמאל, והסמוכים לטור הימני הולכים עם בני הספסל הסמוך שמימין. כשהחזן מגיע לפתח הדרומי של האלמעמער, המחזיק בספר תורה יורד מהאלמעמער והולך לפני החזן להחזיר את ספר התורה לארון הקודש. (האבֵל איננו מקיף.)

 

 

טבלת סדר ההושענות כמנהג אשכנז המובחק

כ' תשרי

י"ט תשרי

י"ח תשרי

י"ז תשרי

ט"ז תשרי

ט"ו תשרי

When  ט"ו תשרי occurs on a

אום נצורה

אדמה מארר

אבן שתיה

אום אני חומה

א־ל למושעות

אערוך שועי

Monday

אדמה מארר

אום נצורה

אבן שתיה

אום אני חומה

א־ל למושעות

אערוך שועי

Tuesday

אדמה מארר

אבן שתיה

אום אני חומה

אום נצורה

א־ל למושעות

אערוך שועי

Thursday

אדמה מארר

אבן שתיה

אום אני חומה

א־ל למושעות

אערוך שועי

אום נצורה

Shabbos

אֶעֱרוֹךְ שׁוּעִי  בְּבֵית שַׁוְעִי  גִּלִּֽיתִי בַצּוֹם פִּשְׁעִי  דְּרַשְׁתִּֽיךָ בּוֹ לְהוֹשִׁיעִי  הַקְשִֽׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי  וְקֽוּמָה וְהוֹשִׁיעִי  זְכוֹר וְרַחֵם מוֹשִׁיעִי  חַי כֵּן תְּשַׁעְשְׁעִי  טוֹב בְּאֶֽנֶק שְׁעִי  יָחִישׁ מוֹשִׁיעִי  כַּלֵּה מַרְשִׁיעִי  לְבַל עוֹד תַּרְשִׁיעִי  מַהֵר אֱלֹהֵי יִשְׁעִי  נֶֽצַח לְהוֹשִׁיעִי  שָׂא נָא עֲוֹן רִשְׁעִי  עֲבוֹר עַל פִּשְׁעִי  פְּנֵה נָא לְהוֹשִׁיעִי  צוּר צַדִּיק מוֹשִׁיעִי  קַבֵּל נָא שַׁוְעִי  רוֹמֵם קֶֽרֶן יִשְׁעִי  

        חזן שַׁדַּי מוֹשִׁיעִי         קהל הוֹשַׁענָא:

        חזן תּוֹפִֽיעַ וְתוֹשִׁיעִי         קהל הוֹשַׁענָא:

אֵל לְמוֹשָׁעוֹת  בְּאַרְבַּע שְׁבֻעוֹת  גָּשִׁים בְּשַׁוְעֹת  דֹּפְקֵי עֶֽרֶךְ שׁוּעוֹת  הוֹגֵי שַׁעֲשֻׁעוֹת  וְחִידֹתָם מִשְׁתַּעְשְׁעֹת  זֹעֲקִים לְהַשְׁעוֹת  חֹכֵי יְשׁוּעוֹת  טְפוּלִים בָּךְ שְׁעוֹת  יוֹדְעֵי בִין שָׁעוֹת  כּוֹרְעֶֽיךָ בְּשַׁוְּעוֹת  לְהָבִין שְׁמוּעוֹת  מִפִּֽיךָ נִשְׁמָעוֹת  נוֹתֵן תְּשׁוּעוֹת  סְפוּרוֹת מַשְׁמָעוֹת  עֵדוּת מַשְׁמִיעוֹת  פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת  צַדִּיק נוֹשָׁעוֹת  קִרְיַת תְּשׁוּעוֹת  רֶֽגֶשׁ תְּשׁוּאוֹת  

        חזן שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת         קהל הוֹשַׁענָא:

        חזן תָּחִישׁ לִתְשׁוּעוֹת         קהל הוֹשַׁענָא:

 

אֹם אֲנִי חוֹמָה  בָּרָה כַּחַמָּה  גּוֹלָה וְסוּרָה  דָּמְתָה לְתָמָר  הַהֲרוּגָה עָלֶֽיךָ  וְנֶחֱשֶֽׁבֶת כְּצֹאן טִבְחָה  זְרוּיָה בֵּין מַכְעִיסֶֽיהָ  חֲבוּקָה וּדְבוּקָה בָּךְ  טוֹעֶֽנֶת עֻלָּךְ  יְחִידָה לְיַחֲדָךְ  כְּבוּשָׁה בַּגּוֹלָה  לוֹמֶֽדֶת יִרְאָתָךְ  מְרֽוּטַת לֶֽחִי  נְתוּנָה לְמַכִים  סוֹבֶֽלֶת סִבְלָךְ  עֲנִיָּה סֹעֲרָה  פְּדוּיַת טוֹבִיָּה  צֹאן קָדָשִׁים  קְהִלּוֹת יַעֲקֹב  רְשׁוּמִים בִּשְׁמֶֽךָ

חזן שׁוֹאֲגִים קהל הוֹשַׁענָא: חזן תְּמוּכִים עָלֶֽיךָ קהל הוֹשַׁענָא:

 

אֶֽבֶן שְׁתִיָּה  בֵּית הַבְּחִירָה  גֹּֽרֶן אָרְנָן  דְּבִיר הַמֻּצְנָע  הַר הַמּוֹרִיָּה  וְהַר יֵרָאֶה  זְבוּל תִּפְאַרְתֶּֽךָ  חָנָה דָוִד  טוֹב הַלְּבָנוֹן  יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָֽרֶץ  כְּלִֽילַת יֹֽפִי  לִינַת הַצֶּֽדֶק  מָכוֹן לְשִׁבְתֶּֽךָ  נָוֶה שַׁאֲנָן  סֻכַּת שָׁלֵם  עֲלִיַּת שְׁבָטִים  פִּנַּת יִקְרַת  צִיּוֹן הַמְצֻיֶּֽנֶת  קֹֽֽדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים  רָצוּף אַהֲבָה  

חזן שְׁכִינַת כְּבוֹדֶֽךָ קהל הוֹשַׁענָא: חזן תֵּל תַּלְפִּיּוֹת קהל הוֹשַׁענָא:

 

אֲדָמָה מֵאֶֽרֶר  בְּהֵמָה מִמְּשַׁכֶּֽלֶת  גֹּֽרֶן מִגָּזָם  דָּגָן מִדַּלֶּֽקֶת  הוֹן מִמְּאֵרָה  וְאֹֽכֶל מִמְּהוּמָה  זַֽיִת מִנֶּֽשֶׁל  חִטָּה מֵחָגָב  טֶֽרֶף מִגּוֹבַי  יֶקֶב מִיֶּלֶק  כֶּֽרֶם מִתּוֹלַֽעַת  לֶֽקֶשׁ מֵאַרְבֶּה  מֶֽגֶד מִצְּלָצַל  נֶֽפֶשׁ מִבֶּהָלָה  שֽׂבַע מִסָּלְעָם  עֲדָרִים מִדַּלּוּת  פֵּרוֹת מִשִּׁדָּפוֹן  צֹאן מִצְּמִיתוּת  קָצִיר מִקְּלָלָה  רֹב מֵרָזוֹן  

חזן שִׁבֹּֽלֶת מִצִּנָּמוֹן קהל הוֹשַׁענָא חזן תְּבוּאָה מֵחָסִיל קהל הוֹשַׁענָא:

 

כאשר הציבור כולו סיים להקיף, המחזיק בספר התורה יורד ומחזירו לארון הקודש, סוגרו.

לכן בקהילות גדולות חוזר ספר התורה רק סמוך לקדיש.  

אומר בקול רם: אֲנִי וָהוֹ הוֹשִֽׁיעָה נָּא: והקהל אחריו

                               

                         החזן אומר בניגון כל חרוז:                                                            קהל עונה על כל חרוז:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ אֵלִים בְּלוּד עִמָּךְ  בְּצֵאתְךָ לְיֵֽשַׁע עַמָּךְ      כֵּן הוֹשַׁענָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ גּוֹי וֵאלֹהִים  דְּרוּשִׁים לְיֵֽשַׁע אֱלֹהִים       כֵּן הוֹשַׁענָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ הֲמוֹן צְבָאוֹת  וְעִמָּם מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת       כֵּן הוֹשַׁענָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ זַכִּים מִבֵּית עֲבָדִים  חַנּוּן בְּיָדָם מַעֲבִידִים      כֵּן הוֹשַׁענָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ טְבוּעִים בְּצוּל גְּזָרִים  יְקָרְךָ עִמָּם מַעֲבִירִים      כֵּן הוֹשַׁענָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ כַּנָּה מְשׁוֹרֶֽרֶת וַיּֽוֹשַׁע  לְגוֹחָהּ מְצֻיֶּנֶת וַיִוָּֽשַׁע      כֵּן הוֹשַׁענָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ מַאֲמַר וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם  נָקוּב וְהוּצֵאתִי אִתְּכֶם     כֵּן הוֹשַׁענָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ סוֹבֲבֵי מִזְבֵּֽחַ  עוֹמְסֵי עֲרָבָה לְהַקִּיף מִזְבֵּֽחַ      כֵּן הוֹשַׁענָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ פִּלְאֵי אָרוֹן כְּהֻפְשַׁע  צִעֵר פְּלֶֽשֶׁת בַּחֲרוֹן אַף וְנוֹשַׁע     כֵּן הוֹשַׁענָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ קְהִלּוֹת בָּבֶֽלָה שִׁלַּֽחְתָּ  רַחוּם לְמַעֲנָם שֻׁלַּחְתָּ      כֵּן הוֹשַׁענָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ שְׁבוּת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב  תָּשׁוּב וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב    וְהוֹשִׁיעָה נָּא:

חזן כְּהוֹשַֽׁעְתָּ שׁוֹמְרֵי מִ֗צְווֹת  וְ֗חוֹכֵי יְשׁוּעוֹת  אֵ֗ל֗ לְמוֹשָׁעוֹת                          וְהוֹשִׁיעָה נָּא:

 החזן אומר בקול רם: אֲנִי וָהוֹ הוֹשִֽׁיעָה נָּא: והקהל אחריו     הושיעה את־עמך...

 

לשבת

אֹם, נְצוּרָה כְּבָבַת  בּוֹנֶֽנֶת, בְּדָת נֶֽפֶשׁ מְשִׁיבַת  גּוֹמֶֽרֶת, הִלְכוֹת שַׁבָּת  דּוֹרֶֽשֶׁת, מַשְׂאַת שַׁבָּת  הַקּוֹבַֽעַת, אַלְפַּֽיִם תְּחוּם שַׁבָּת  וּמְשִֽׁיבַת רֶֽגֶל, מִשַּׁבָּת  זָכוֹר וְשָׁמוֹר, מְקַיֶּֽמֶת בַּשַּׁבָּת      חָֽשָׁה לְמַהֵר, בִּיאַת שַׁבָּת  טוֹרַֽחַת כֹּל מִשִּׁשָּׁה, לַשַּׁבָּת  יוֹשֶֽׁבֶת וּמַמְתֶּֽנֶת, עַד כְּלוֹת שַׁבָּת  כָּבוֹד וָעֹֽנֶג, קוֹרְאָה לַשַּׁבָּת  לְבוּשׁ וּכְסוּת, מְחַלֶּֽפֶת בַּשַּׁבָּת  מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, מְכִינָה לַשַּׁבָּת  נֹֽעַם מְגָדִים, מַנְעֶֽמֶת לַשַּׁבָּת  סְעוּדוֹת שָׁלֹשׁ, מְקַיֶּֽמֶת בַּשַּׁבָּת  עַל שְׁתֵּי כִכָּרוֹת, בּוֹצַֽעַת בַּשַּׁבָּת  פּוֹרֶֽטֶת אַרְבַּע רְשֻׁיּוֹת, בַּשַּׁבָּת  צִוּוּי הַדְלָֽקַת נֵר, מַדְלֶֽקֶת בַּשַּׁבָּת  קִדּוּשׁ הַיּוֹם, מְקַדֶּֽשֶׁת בַּשַּׁבָּת  רֶֽנֶן שֶֽׁבַע, מְפַלֶּֽלֶת בַּשַּׁבָּת  שִׁבְעָה בַדָּת, קוֹרְאָה בַּשַּׁבָּת  חזן תַּנְחִילֶֽנָּה, לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת     קהל הוֹשַׁענָא:

אומר בקול רם: אֲנִי וָהוֹ הוֹשִֽׁיעָה נָּא: והקהל אחריו

 

המחבר רבינו שמואל החסיד ב"ר קלונימוס משפירא ז"ל, ייסד את הפיוט 'כהושעת אב המון השליך' ע"פ האל"ף בי"ת, וחתם שמו 'שמואל' בחרוז האחרון.

                        החזן אומר בניגון כל חרוז:                                                            קהל עונה על כל חרוז:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ אַב הֲמוֹן הִשְׁלִיךְ עָלֶֽיךָ יַֽהַב  בַּעֲדוֹ רַֽדְתָּ וּמִלַּטְתּוֹ מִלַּֽהַב   כֵּן הוֹשַׁעְנָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ גִּזְעוֹ מָסַר יְחִידָתוֹ לַשֶּֽׁלַח  דִּבַּרְֽתָּ לְהוֹרוֹ יָדְךָ אַל תִּשְׁלַח   כֵּן הוֹשַׁעְנָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ הַנֶּאֱבַק עִם מַלְאָךְ קַדִּישׁ וָעִיר  וּמִלַּטְתּוֹ מִשֶּֽׂטֶם שָׂעִיר   כֵּן הוֹשַׁעְנָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ זַרְעוֹ בְּבֹאָם עַל הָעִיר בֶּֽטַח  חָרַֽדְתָּ צָרֵֽימוֹ בְּנָסְעָם וְהָלְכוּ לָבֶֽטַח  כֵּן הוֹשַׁעְנָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ טְהוֹרִים מִמַּפְרִיכֵֽמוֹ בְּמַלְבֵּן  יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן    כֵּן הוֹשַׁעְנָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ כָּלִיל כְּנִתְעַלְּמָה בְּגֹֽמֶא צוּרָתוֹ  לִוִּיתוֹ אֶל חֵיק הוֹרָתוֹ   כֵּן הוֹשַׁעְנָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ מֻצְנָף בַּד כְּנִתְעַבָּר  נֶאֶמָן חָל בַּעֲדוֹ וְנִתְגַּבָּר     כֵּן הוֹשַׁעְנָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ סֻגַּר בְּיַד יִשְׁבִּי בְּנֹב הַגִּתִּי  עֲזָרוֹ אֲבִישַׁי וַיַּךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי   כֵּן הוֹשַׁעְנָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ פָּקִיד כְּנָד שֶֽׁבַע מִמְּעוֹנוֹ  צִּפִּֽיתָ לְיִשְׁעוֹ וְשׁוֹבַבְתּוֹ לִמְלוֹנוֹ    כֵּן הוֹשַׁעְנָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ קָצַב פָּר וְשַׁעְתּוֹ לְמַֽעְלָה  רִשְׁפַּתּוֹ הָאֵשׁ וְגַם הַמַּֽיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה   כֵּן הוֹשַׁעְנָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ שִׁוַע לְךָ כִּי מֵת הַיָּֽלֶד  תָּשֵׁב רוּחוֹ אֵלָיו וַיָּֽהָם בְּשַׂר הַיָּֽלֶד   כֵּן הוֹשַׁעְנָא:

חזן כְּהוֹשַֽׁעְתָּ שׁ֗וֹמְרֵי מִ֗צְווֹת  וְ֗חוֹכֵי יְשׁוּעוֹת. אֵ֗ל֗ לְמוֹשָׁעוֹת                          וְהוֹשִׁיעָה נָּא:

 החזן אומר בקול רם: אֲנִי וָהוֹ הוֹשִֽׁיעָה נָּא: והקהל אחריו

 

תהלים כח:ט הוֹשִׁ֤יעָה ׀ אֶת־עַמֶּ֗ךָ וּבָרֵ֥ךְ אֶת־נַֽחֲלָתֶ֑ךָ וּֽרְעֵ֥ם וְ֝נַשְּֿׂאֵ֗ם עַד־הָֽעוֹלָֽם: מלכים א' ח:נט-ס וְיִֽהְי֨וּ דְבָרַ֜י אֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֤ר הִתְחַנַּ֨נְתִּי֙ לִפְנֵ֣י יְיָ֔ קְרֹבִ֛ים אֶל־יְיָ֥ אֱלֹהֵ֖ינוּ יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה לַֽעֲשׂ֣וֹת ׀ מִשְׁפַּ֣ט עַבְדּ֗וֹ וּמִשְׁפַּ֛ט עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵ֖ל דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ: לְמַ֗עַן דַּ֚עַת כָּל־עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְיָ֖ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֑ים         אֵ֖ין עֽוֹד:  קדיש תתקבל

סדר הושענות להושענא רבא

להושענות שבעה אנשים מוציאים שבעה ספרי תורה והם מחזיקים אותם על האלמעמער. ארון הקודש נשאר פתוח במשך ההקפות בלבד. כשהחזן מגיע לפתח הדרומי של האלמעמער לקראת גמר ההקפה הראשונה מחזירים את אחד מהספרים, בגמר ההקפה שניה מחזירים  את ספר השני, וכן בגמר כל הקפה ספר נוסף, ההקפה השניה היא 'אערוך שועי', אחר הקפה שביעית והחזרת ספר שביעי, סוגרים את ארון הקודש. כשאין בבית הכנסת שבעה ספרי תורה, מחזירים לפי מנין הספרים המצויים, בחישוב שהאחרון יחזור בגמר ההקפה השביעית.  

חזן אומר וקהל עונה: הוֹשַׁענָא:

                                                חזן                   קהל                      חזן                    קהל

לְמַעַנְךָ אֱלֹהֵֽינוּ  הוֹשַׁענָא:   לְמַעַנְךָ בּוֹרְאֵֽנוּ  הוֹשַׁענָא:

לְמַעַנְךָ גּוֹאֲלֵֽנוּ  הוֹשַׁענָא:   לְמַעַנְךָ דּוֹרְשֵֽׁנוּ  הוֹשַׁענָא:

 

יש אומרים את כל הפיוט בסגול וקמץ (שהכף סופית בקמץ ולא בשווא).

לְמַֽעַן אֲמִתָּךְ  לְמַֽעַן בְּרִיתָךְ  לְמַֽעַן גָּדְלָךְ (וְתִפְאַרְתָּךְ)  לְמַֽעַן דָּתָךְ  לְמַֽעַן הוֹדָךְ  לְמַֽעַן וִעוּדָךְ  לְמַֽעַן זִכְרָךְ  לְמַֽעַן חַסְדָּךְ  לְמַֽעַן טוּבָךְ  לְמַֽעַן יִחוּדָךְ  לְמַֽעַן כְּבוֹדָךְ  לְמַֽעַן לִמּוּדָךְ  לְמַֽעַן מַלְכוּתָךְ  לְמַֽעַן נִצְחָךְ  לְמַֽעַן סוֹדָךְ  לְמַֽעַן עֻזָּךְ  לְמַֽעַן פְּאֵרָךְ  לְמַֽעַן צִדְקָתָךְ  לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתָךְ  לְמַֽעַן רַחֲמֶֽיךָ (הָרַבִּים)  חזן לְמַֽעַן שְׁכִינָתָךְ קהל הוֹשַׁענָא        חזן לְמַֽעַן תְּהִלָּתָךְ קהל הוֹשַׁענָא:                        

אחר ההקפה: תהלים פט:ג ע֭וֹלָם חֶ֣סֶד יִבָּנֶ֑ה

 

ברוב קהילות (פפד"מ, מיינץ, פריטה, מעץ) אומרים 'אערוך שועי', בקצת קהילות אומרים 'אל למושעות'.

אֶעֱרוֹךְ שׁוּעִי  בְּבֵית שַׁוְעִי  גִּלִּֽיתִי בַצּוֹם פִּשְׁעִי  דְּרַשְׁתִּֽיךָ בּוֹ לְהוֹשִׁיעִי  הַקְשִֽׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי  וְקֽוּמָה וְהוֹשִׁיעִי  זְכוֹר וְרַחֵם מוֹשִׁיעִי  חַי כֵּן תְּשַׁעְשְׁעִי  טוֹב בְּאֶֽנֶק שְׁעִי  יָחִישׁ מוֹשִׁיעִי  כַּלֵּה מַרְשִׁיעִי  לְבַל עוֹד תַּרְשִׁיעִי  מַהֵר אֱלֹהֵי יִשְׁעִי  נֶֽצַח לְהוֹשִׁיעִי  שָׂא נָא עֲוֹן רִשְׁעִי  עֲבוֹר עַל פִּשְׁעִי  פְּנֵה נָא לְהוֹשִׁיעִי  צוּר צַדִּיק מוֹשִׁיעִי  קַבֵּל נָא שַׁוְעִי  רוֹמֵם קֶֽרֶן יִשְׁעִי  חזן שַׁדַּי מוֹשִׁיעִי       קהל הוֹשַׁענָא: חזן תּוֹפִֽיעַ וְתוֹשִׁיעִי קהל הוֹשַׁענָא:           אֵל לְמוֹשָׁעוֹת  בְּאַרְבַּע שְׁבֻעוֹת  גָּשִׁים בְּשַׁוְעֹת  דֹּפְקֵי עֶֽרֶךְ שׁוּעוֹת  הוֹגֵי שַׁעֲשֻׁעוֹת  וְחִידֹתָם מִשְׁתַּעְשְׁעֹת  זֹעֲקִים לְהַשְׁעוֹת  חֹכֵי יְשׁוּעוֹת  טְפוּלִים בָּךְ שְׁעוֹת  יוֹדְעֵי בִין שָׁעוֹת  כּוֹרְעֶֽיךָ בְּשַׁוְּעוֹת  לְהָבִין שְׁמוּעוֹת  מִפִּֽיךָ נִשְׁמָעוֹת  נוֹתֵן תְּשׁוּעוֹת  סְפוּרוֹת מַשְׁמָעוֹת  עֵדוּת מַשְׁמִיעוֹת  פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת  צַדִּיק נוֹשָׁעוֹת  קִרְיַת תְּשׁוּעוֹת  רֶֽגֶשׁ תְּשׁוּאוֹת  חזן שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת קהל הוֹשַׁענָא: חזן תָּחִישׁ לִתְשׁוּעוֹת קהל הוֹשַׁענָא:

אחר ההקפה: פט:יד לְךָ֣ זְ֭רוֹעַ עִם־גְּבוּרָ֑ה תָּעֹ֥ז יָ֝דְךָ֗ תָּר֥וּם יְמִינֶֽךָ:

 

אָדוֹן הַמּוֹשִֽׁיעַ  בִּלְתְּךָ אֵין לְהוֹשִֽׁיעַ  גִּבּוֹר וְרַב לְהוֹשִֽׁיע  דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִֽׁיעַ  הָאֵל הַמּוֹשִֽׁיעַ  וּמַצִּיל וּמוֹשִֽׁיעַ  זוֹעֲקֶֽיךָ תּוֹשִֽׁיעַ  חוֹכֶֽיךָ הוֹשִֽׁיעַ  טְלָאֶֽיךָ תַּשְׂבִּֽיעַ  יְבוּל לְהַשְׁפִּֽיעַ  כָּל שִֽׂיחַ תַּדְשֵׁא וְתוֹשִֽׁיעַ  לְגֵיא בַּל תַּרְשִֽׁיעַ  מְגָדִים תַּמְתִּיק וְתוֹשִֽׁיעַ  נְשִׂיאִים לְהַסִּֽיעַ  שְׂעִירִים לְהָנִֽיעַ  עֲנָנִים מִלְּהַמְנִֽיעַ  פּוֹתֵֽחַ יָד וּמַשְׂבִּֽיעַ  צְמֵאֶֽיךָ תַּשְׂבִּֽיעַ  קוֹרְאֶֽיךָ תּוֹשִֽׁיעַ  רְחוּמֶֽיךָ תּוֹשִֽׁיעַ  חזן שׁוֹחֲרֶֽיךָ הוֹשִֽׁיעַ קהל הוֹשַׁענָא: תְּמִימֶֽיךָ תּוֹשִֽׁיעַ קהל הוֹשַׁענָא:

אחר ההקפה: מיכה ז:כ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם

 

אֹם אֲנִי חוֹמָה  בָּרָה כַּחַמָּה  גּוֹלָה וְסוּרָה  דָּמְתָה לְתָמָר  הַהֲרוּגָה עָלֶֽיךָ  וְנֶחֱשֶֽׁבֶת כְּצֹאן טִבְחָה  זְרוּיָה בֵּין מַכְעִיסֶֽיהָ  חֲבוּקָה וּדְבוּקָה בָּךְ  טוֹעֶֽנֶת עֻלָּךְ  יְחִידָה לְיַחֲדָךְ  כְּבוּשָׁה בַּגּוֹלָה  לוֹמֶֽדֶת יִרְאָתָךְ  מְרֽוּטַת לֶֽחִי  נְתוּנָה לְמַכִּים  סוֹבֶֽלֶת סִבְלָךְ  עֲנִיָּה סֹעֲרָה  פְּדוּיַת טוֹבִיָּה  צֹאן קָדָשִׁים  קְהִלּוֹת יַעֲקֹב  חזן רְשׁוּמִים בִּשְׁמֶֽךָ קהל שׁוֹאֲגִים הוֹשַׁענָא:    חזן תְּמוּכִים עָלֶֽיךָ קהל הוֹשַׁענָא:

אחר ההקפה: תהלים טז:יא נְעִמ֖וֹת בִּימִֽינְךָ֣ נֶֽצַח:

אָדָם וּבְהֵמָה  בָּשָׂר וְרֽוּחַ וּנְשָׁמָה  גִּיד וְעֶֽצֶם וְקָרְמָה  דְּמוּת וְצֶֽלֶם וְרִקְמָה  הוֹד לַהֶֽבֶל דָּמָה  וְנִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמָה  זִיו וְתֹֽאַר וְקוֹמָה  חִדּוּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה  טִיעַת עֲצֵי נְשַׁמָּה  יְקָבִים וְקָמָה  כְּרָמִים וְשִׁקְמָה  לְתֵבֵל הַמְסֻיָּמָה  מִטְרוֹת עֹז לְסַמְּמָה  נְשִׁיָּה לְקַיְּמָה  שִׂיחִים לְקוֹמֲמָה  עֲדָנִים לְעָצְמָה  פְּרָחִים לְהַעֲצִֽימָה  צְמָחִים לְגָשְׁמָה  קָרִים לְזָרְמָה  רְבִיבִים לְשַׁלְּמָה  חזן שְׁתִיָּה לְרוֹמֵֽמָה קהל הוֹשַׁענָא: חזן תְּלוּיָה עַל בְּלִימָה קהל הוֹשַׁענָא:

אחר ההקפה: ח:ב יְיָ֤ אֲדֹנֵ֗ינוּ מָֽה־אַדִּ֣יר שִׁ֭מְךָ בְּכָל־הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֥ר תְּנָ֥ה הֽ֝וֹדְךָ֗ עַל־הַשָּׁמָֽיִם:

 

לְמַֽעַן אֵיתָן הַנִּזְרַק בְּלַֽהַב אֵשׁ  לְמַֽעַן בֵּן הַנֶּעֱקַד עַל עֵצִים וָאֵשׁ  לְמַֽעַן גִּבּוֹר הַנֶּאֱבַק עִם שַׂר אֵשׁ  לְמַֽעַן דְּגָלִים הִנְחִֽיתָ בְּעָנָן וְאוֹר אֵשׁ  לְמַֽעַן הֹעֲלָה לַמָּרוֹם וְנִתְעַלָּה כְּמַלְאֲכֵי אֵשׁ  לְמַֽעַן וְהוּא לְךָ כְּסֶֽגֶן בְּאֶרְאֶלֵּי אֵשׁ  לְמַֽעַן זֶֽבֶד דִּבְּרוֹת הַנְּתוּנוֹת מֵאֵשׁ  לְמַֽעַן חִפּוּי יְרִיעוֹת וַעֲנַן אֵשׁ  לְמַֽעַן טֶֽכֶס הָר יָרַֽדְתָּ עָלָיו בָּאֵשׁ  לְמַֽעַן יְדִידוּת אֲשֶׁר אָהַֽבְתָּ מִשְּׁמֵי אֵשׁ  לְמַֽעַן כָּמַהּ עַד שָׁקְעָה הָאֵשׁ  לְמַֽעַן לָקַח מַחְתַּת אֵשׁ וְהֵסִיר חֲרוֹן אֵשׁ  לְמַֽעַן מְקַנֵּא קִנְאָה גְדוֹלָה בָּאֵשׁ  לְמַֽעַן נָף יָדוֹ וְיָרְדוּ אַבְנֵי אֵשׁ  לְמַֽעַן שָׂם טְלֵה חָלָב כְּלִיל אֵשׁ  לְמַֽעַן עָמַד בַּגֹּֽרֶן וְנִתְרַצָּה בָאֵשׁ  לְמַֽעַן פִּלֵּל בָּעֲזָרָה וְיָרְדָה הָאֵשׁ  לְמַֽעַן צִיר עָלָה וְנִתְעַלָּה בְּרֶֽכֶב וְסֽוּסֵי אֵשׁ  לְמַֽעַן קְדוֹשִׁים מֻשְׁלָכִים בָּאֵשׁ  לְמַֽעַן רִבּוֹ רִבְבָן חָז וְנַֽהֲרֵי אֵשׁ  חזן לְמַֽעַן שֹׁמֲמוֹת עִירְךָ     הַשְּׂרוּפָה בָאֵשׁ קהל הוֹשַׁענָא: חזן לְמַֽעַן תּוֹלְדוֹת אַלֻּפֵי יְהוּדָה תָּשִׂים כְּכִיּוֹר אֵשׁ קהל הוֹשַׁענָא:

אחר ההקפה: קמה:יז צַדִּ֣יק יְ֭יָ בְּכָל־דְּרָכָ֑יו וְ֝חָסִ֗יד בְּכָל־מַֽעֲשָֽׂיו:

 

בגמר הקפה ששית מחזירים ספר התורה הששית לארון הקודש,

וממשיכים בהקפה שביעית, שהיא ההקפה האחרונה.

 

המחבר רבינו אלעזר הקליר ז"ל, ייסד את הפיוט 'תתננו לשם' ע"פ סדר תשר"ק, וחתם בסוף 'אלעזר חזק'.

תִּתְּנֵֽנוּ לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה  תְּשִׁיתֵֽנוּ אֶל־הַחֶֽבֶל וְאֶל־הַנַּחֲלָה  תְּרוֹמֲמֵֽנוּ לְמַֽעְלָה לְמָֽעְלָה  תְּקוֹמֲמֵֽנוּ לְכֶרֶם סְגֻלָה  תַּצִּיבֵֽנוּ כְּעֵץ עַל פַּלְגֵי מַֽיִם שְׁתוּלָה  תִּפְדֵּֽנוּ מִכָּל נֶֽגַע וּמַחֲלָה  תְּעַטְּרֵֽנוּ בְּאַהֲבָה כְלוּלָה  תְּשַׂמְּחֵֽנוּ בְּבֵית הַתְּפִלָּה  תְּנַהֲלֵֽנוּ עַל מֵי מְנוּחוֹת סֶֽלָה  תְּמַלְּאֵֽנוּ חָכְמָה וְשִׂכְלָה  תַּלְבִּישֵֽׁנוּ עֹז וּגְדֻלָּה  תַּכְתִּירֵֽנוּ בְּכֶֽתֶר כְּלוּלָה  תְּיַשְּׁרֵֽנוּ בְּאֹֽרַח סְלוּלָה  תִּטָּעֵֽנוּ בְּיֹֽשֶׁר מְסִלָּה  תְּחָנֵּֽנוּ בְּרַחֲמִים וּבְחֶמְלָה  תַּזְכִּירֵֽנוּ בְּמִי זֹאת עֹלָה  תּוֹשִׁיעֵֽנוּ לְקֵץ בְיָדְךָ הַגְּדוֹלָה  תְּהַדְּרֵֽנוּ בְּזִיו הֲמֻלָּה  תַּדְבִּיקֵֽנוּ כְּאֵזוֹר חֲתֻלָּה  תְּגִּיעֵֽנוּ לְקֵץ הַגְּאֻלָה  תְּבִיאֵֽהוּ לְבֵיתְךָ בְּרִנָּה וְצָהֳלָה  תְּאַדְּרֵֽנוּ בְּיֶֽשַׁע וְגִילָה  תְּאַמְּצֵֽנוּ בְּרֶֽוַח וְהַצָּלָה  תְּלַבְּבֵֽנוּ בְּבִנְיַן עִירְךָ כְּבַתְּחִלָּה  תַּֽעַלֵֽנוּ עַל כָּל־אֹם לִתְהִלָּה  תַּזְכִּרֵֽינוּ בְּשָׂשׂוֹן וְגִילָה               חזן תַּרְבִּיצֵֽנוּ בְּמִרְעֶה שָׁמֵן לְהַצְהִֽילָה  הוֹשַׁענָא: חזן תְּחַזְּקֵֽנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶֽלָה קהל הוֹשַׁענָא:

אחר ההקפה שביעית אומרים:

ד"ה א' כט:יא לְךָ֣ יְ֠יָ הַגְּדֻלָּ֨ה וְהַגְּבוּרָ֤ה וְהַתִּפְאֶ֨רֶת֙ וְהַנֵּ֣צַח וְהַה֔וֹד

וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר  דברים ו:ד שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְיָ֥ אֱלֹהֵ֖ינוּ יְיָ֥ ׀ אֶחָֽד:

דברים ו:ד שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְיָ֥ אֱלֹהֵ֖ינוּ יְיָ֥ ׀ אֶחָֽד: בלחש בָּרוּךְ  שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ  לְעוֹלָם וָעֶד:

 

כשחוזר החזן למקומו לפני התיבה בסיום ההקפה,

החזן אומר בקול רם: אֲנִי וָהוֹ הוֹשִֽׁיעָה נָּא: והקהל חוזר אחריו:

 

                     החזן אומר בניגון כל חרוז:                                                                    קהל עונה על כל חרוז:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ אֵלִים בְּלוּד עִמָּךְ  בְּצֵאתְךָ לְיֵֽשַׁע עַמָּךְ      כֵּן הוֹשַׁענָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ גּוֹי וֵאלֹהִים  דְּרוּשִׁים לְיֵֽשַׁע אֱלֹהִים       כֵּן הוֹשַׁענָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ הֲמוֹן צְבָאוֹת  וְעִמָּם מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת      כֵּן הוֹשַׁענָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ זַכִּים מִבֵּית עֲבָדִים  חַנּוּן בְּיָדָם מַעֲבִידִים      כֵּן הוֹשַׁענָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ טְבוּעִים בְּצוּל גְּזָרִים  יְקָרְךָ עִמָּם מַעֲבִירִים      כֵּן הוֹשַׁענָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ כַּנָּה מְשׁוֹרֶֽרֶת וַיּֽוֹשַׁע  לְגוֹחָהּ מְצֻיֶּנֶת וַיִוָּֽשַׁע      כֵּן הוֹשַׁענָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ מַאֲמַר וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם  נָקוּב וְהוּצֵאתִי אִתְּכֶם     כֵּן הוֹשַׁענָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ סוֹבְבֵי מִזְבֵּֽחַ  עוֹמְסֵי עֲרָבָה לְהַקִּיף מִזְבֵּֽחַ      כֵּן הוֹשַׁענָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ פִּלְאֵי אָרוֹן כְּהֻפְשַׁע  צִעֵר פְּלֶֽשֶׁת בַּחֲרוֹן אַף וְנוֹשַׁע     כֵּן הוֹשַׁענָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ קְהִלּוֹת בָּבֶֽלָה שִׁלַּֽחְתָּ  רַחוּם לְמַעֲנָם שֻׁלַּחְתָּ      כֵּן הוֹשַׁענָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ שְׁבוּת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב  תָּשׁוּב וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב    וְהוֹשִׁיעָה נָּא:

חזן כְּהוֹשַֽׁעְתָּ שׁ֗וֹמְרֵי מִ֗צְווֹת  וְ֗חוֹכֵי יְשׁוּעוֹת  אֵ֗ל֗ לְמוֹשָׁעוֹת                          וְהוֹשִׁיעָה נָּא:

החזן בלבד אומר: אֲנִי וָהוֹ הוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן ואחריו קהל: אָנָּא  הוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אָנָּא אֱזוֹן חִין תְּאֵבֵי יִשְׁעָךְ  בְּעַרְבֵי נַֽחַל לְשַׁעְשְׁעָךְ                          קהל וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אָנָּא גְּאוֹל כַּנַּת נִטְעָךְ  דּוּמָה בְּטַאְטְאָךְ                                          קהל וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן *) אָנָּא הַבֵּט לִבְרִית טִבְעָךְ  וּמַחֲשַׁכֵּי אֶֽרֶץ בְּהַטְבִּיעָךְ                          קהל וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אָנָּא זְכָר־לָֽנוּ אָב יְדָעָךְ  חַסְדְּךָ לָֽמוֹ בְּהוֹדִיעָךְ                                  קהל וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אָנָּא טְהוֹרֵי לֵב בְּהַפְלִיאָךְ  יִוָּדַע כִּי הוּא פִלְאָךְ                                  קהל וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אָנָּא כַּבִּיר כֹּֽחַ תֶּן־לָֽנוּ יִשְׁעָךְ  לַאֲבוֹתֵֽינוּ כְּהִשָּׁבְעָךְ                          קהל וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אָנָּא מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת עַם מְשַׁוְּעָךְ  נֶעֱקָד כְּמוֹ בְּהַר מוֹר כְּמוֹ שִׁוְּעָךְ                  קהל וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אָנָּא סַגֵּב אֶשְׁלֵי נִטְעָךְ  עָרִיצִים בַּהֲנִיעָךְ                                          קהל וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אָנָּא פְּתַח לָֽנוּ אוֹצְרוֹת רִבְעָךְ  צִיָּה מֵהֶם בְּהַרְבִּיעָךְ                          קהל וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אָנָּא קוֹרְאֶֽיךָ אֶֽרֶץ בְּרוֹעֲעָךְ  רְעֵם בְּטוּב מִרְעָךְ                                  קהל וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אָנָּא שְׁעָרֶֽיךָ תַּֽעַל מִמְּשׁוֹאָךְ  תֵּל תַּלְפִּיּוֹת בְּהַשִּׂיאָךְ                          קהל וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

 

*) כשיש ברית מילה מוסיף כאן החזן ואומר:

זְכוֹר בְּרִית אַבְרָהָם וַעֲקֵדַת יִצְחָק וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶךָ:

 

חזן ואחריו קהל: אָנָּא  אֵל נָא  הוֹשַׁעְנָא  וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אֵל נָא         תָּעִֽינוּ כְּשֶׂה אוֹבֵד  שְׁמֵֽנוּ מִסִּפְרְךָ אַל תְּאַבֵּד                  קהל הוֹשַׁעְנָא  וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אֵל נָא         רְעֵה אֶת־צֹאן הַהֲרֵגָה  קְצוּפָה וְעָלֶֽיךָ הֲרוּגָה                  קהל הוֹשַׁעְנָא  וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אֵל נָא         צֹאנְךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶֽךָ  פְּעֻלָּתְךָ וְרַעְיָתֶֽךָ                 קהל הוֹשַׁעְנָא  וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אֵל נָא         עֲנִיֵּי הַצֹּאן  שִׂיחָם עֲנֵה בְּעֵת רָצוֹן                          קהל הוֹשַׁעְנָא  וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אֵל נָא         נוֹשְׂאִים לְךָ עַֽיִן  מִתְקוֹמֲמֵֽיהֶם יִהְיוּ כְאַֽיִן                  קהל הוֹשַׁעְנָא  וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אֵל נָא         לִמְנַסְּכֵי לְךָ מַֽיִם  כְּמִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה יִשְׁאֲבוּן מַֽיִם          קהל הוֹשַׁעְנָא  וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אֵל נָא         יַעֲלוּ לְצִיּוֹן מוֹשִׁיעִים  טְפוּלִים בְּךָ וּבְשִׁמְךָ נוֹשָׁעִים          קהל הוֹשַׁעְנָא  וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אֵל נָא         חֲמוּץ בְּגָדִים  זְעוֹם לְנַעֵר כָּל־בּוֹגְדִים                          קהל הוֹשַׁעְנָא  וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אֵל נָא         וְזָכוֹר תִּזְכּוֹר  הַנְּכוּרֵי בְּלֶֽתֶךְ וָכוֹר                          קהל הוֹשַׁעְנָא  וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אֵל נָא         דּוֹרְשֶֽׁיךָ בְּעַנְפֵי עֲרָבוֹת  גַּעְיָם שְׁעֵה מֵעֲרָבוֹת                  קהל הוֹשַׁעְנָא  וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן אֵל נָא         בָּרֵךְ בְּעִטּוּר שָׁנָה  אֲמָרַי בְּפִלּוּלִי שְׁעֵה נָא                 קהל הוֹשַׁעְנָא  וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

 

חו"ק אָנָּא  אֵל נָא  הוֹשַׁעְנָא  וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא  אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַֽעַן תָּמִים בְּדוֹרוֹתָיו  הַנִּמְלָט בְּרֹב צִדְקוֹתָיו  

        מֻצָּל מִשֶּֽׁטֶף בְּבוֹא מַבּוּל מַֽיִם  לְאֹם אֲנִי חוֹמָה          קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַֽעַן שָׁלֵם בְּכָל־מַעֲשִׂים  הַמְנֻסֶּה בַּעֲשָׂרָה נִסִּים

        כְּשָׁר מַלְאָכִים נָם יֻקַּח נָא מְעַט מַֽיִם  לְבָרָה כַּחַמָּה          קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַֽעַן רַךְ וְיָחִיד נֶחֱנַט לְמֵאָה  זָעַק אַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה  

        בִּשְּׂרֽוּהוּ עֲבָדָיו מָצָֽאנוּ מַֽיִם  לְגֹלָה וְסוּרָה                  קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַֽעַן קִדַּם שְׂאֵת בְּרָכָה  הַנִּשְׂטַם וּלְשִׁמְךָ חִכָּה

        מְיַחֵם בְּמַקְלוֹת בְּשִׁקֲתוֹת הַמַּֽיִם  לְדָמְתָה לְתָמָר          קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַעַן צָדַק הֱיוֹת לְךָ לְכֹהֵן  כֶּחָתָן פְּאֵר יְכַהֵן

        מְנֻסֶּה בְּמַסָּה בְּמֵי מְרִֽיבַת מַֽיִם  לְהָהָר הַטּוֹב                  קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:        חזן לְמַֽעַן פֹּאַר הֱיוֹת גְּבִיר לְאֶחָיו  יְהוּדָה אֲשֶׁר גָּבַר בְּאֶחָיו  

        מִסְפַּר רֹֽבַע מִדָּלְיָו יִזַּל מַֽיִם  לוֹא לָֽנוּ כִּי אִם לְמַעַנְךָ          קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַֽעַן עָנָו מִכֹּל וְנֶאֱמָן  אֲשֶׁר בְּצִדְקוֹ כִּלְכֵּל הַמָּן  

        מָשׁוּךְ לְגוֹאֵל וּמָשׁוּי מִמַּֽיִם  לְזֹאת הַנִּשְׁקָפָה                  קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַֽעַן שַׂמְתּוֹ כְּמַלְאֲכֵי מְרוֹמִים  הַלּוֹבֵשׁ אוּרִים וְתֻמִּים

 מְצֻוֶּה לָבֹא בַּמִּקְדָּשׁ בְּקִדּוּשׁ יָדַֽיִם וְרַגְלַֽיִם וּרְחִֽיצַת מַֽיִם  

        לְחוֹלַת אַהֲבָה                                                 קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַֽעַן נְבִיאָה מְחוֹלַת מַחֲנַֽיִם  לִכְמֵֽהֵי לֵב הוּשְׂמָה עֵינַֽיִם

        לְרַגְלָהּ רָֽצָה עֲלוֹת וָרֶֽדֶת בְּאֵר מַֽיִם  לְטֽוֹבוּ אֹהָלָיו          קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַֽעַן מְשָׁרֵת לֹא מָשׁ מֵאֹֽהֶל  וְרוּחַ הַקֹּֽדֶשׁ עָלָיו אִהֵל  

        בְּעָבְרוֹ בַיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ הַמַּֽיִם  לְיָפָה וּבָרָה                  קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַֽעַן לִמַּד רְאוֹת לְטוֹבָה אוֹת  זָעַק אַיֵּה נִפְלָאוֹת

        מִצָּה טַל מִגִּזָּה מְלֹא הַסֵּֽפֶל מַֽיִם  לְכַלַּת לְבָנוֹן                  קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַֽעַן כְּלוּלֵי עֲשׂוֹת מִלְחַמְתֶּֽךָ  אֲשֶׁר בְּיָדָם תַּֽתָּה יְשׁוּעָתֶֽךָ  

        צְרוּפֵי מִגּוֹי בְּלָקְקָם בְּיָדָם מַֽיִם  לְלֹא בָגְדוּ בָךְ          קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַֽעַן יָחִיד צוֹרְרִים דָּשׁ  אֲשֶׁר מֵרֶֽחֶם לְנָזִיר הֻקְדָּשׁ

        מִמַּכְתֵּשׁ לֶֽחִי הִבְקַֽעְתָּ לּוֹ מַֽיִם  לְמַֽעַן שֵׁם קָדְשֶֽׁךָ          קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַֽעַן טוֹב הוֹלֵךְ וְגָדֵל  אֲשֶׁר מֵעֹֽשֶׁק עֵדָה חִדֵּל

        בְּשׁוּב עָם מֵחֵטְא צָו שְׁאָב מַֽיִם  לְנָאוָה כִּירֽוּשָׁלָֽםִ          קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַֽעַן חַיָּךְ מְכַרְכֵּר בְּשִׁיר  הַמְלַמֵּד תּוֹרָה בְּכָל כְּלֵי שִׁיר  

        מְנַסֵּךְ לְפָנָיו כְּתָאַב שְׁתוֹת מַֽיִם  לְשָֽׂמוּ בְךָ סִבְרָם          קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַֽעַן זָךְ עָלָה בַסְּעָרָה  הַמְקַנֵּא וּמֵשִׁיב עֶבְרָה

        לְפִלּוּלוֹ יָרְדָה אֵשׁ וְלִחֲכָה עָפָר וּמַֽיִם  לְעֵינֶֽיהָ בְּרֵכוֹת          קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַֽעַן וְשֵׁרֵת בֶּאֱמֶת לְרַבּוֹ  פִּי שְׁנַֽיִם בְּרוּחוֹ נֶאֱצַל בּוֹ

        בְּקַחְתּוֹ מְנַגֵּן נִתְמַלְּאוּ גֵּבִים מַֽיִם  לְפָצוּ מִי כָמֹֽכָה          קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַֽעַן הִרְהֵר עֲשׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ  הַמַּכְרִיז תְּשׁוּבָה לְצֹאנֶֽךָ  

        אָז בְּבֹא מְחָרֵף סָתַם עֵינוֹת מַֽיִם  לְצִיּוֹן מִכְלַל יֹֽפִי          קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַֽעַן דְּרָשֽׁוּךָ בְּתוֹךְ הַגּוֹלָה  וְסוֹדְךָ לָֽמוֹ נִגְלָה

        בְּלִי לְהִתְגָּאֵל דָּרְשׁוּ זֵרְעוֹנִים וּמַֽיִם  לְקוֹרְאֶֽיךָ בַצָּר          קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַֽעַן גָּמַר חָכְמָה וּבִינָה  סוֹפֵר מָהִיר מְפַלֵּשׂ אֲמָנָה

        מְחַכְּמֵֽנוּ אֲמָרִים הַמְּשׁוּלִים בְּרַחֲבֵי מַֽיִם  לְרַבָּֽתִי עָם           קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַֽעַן בָּאֵי לְךָ הַיּוֹם בְּכָל לֵב  שׁוֹפְכִים לְךָ שִֽׂיחַ בְּלֹא לֵב וָלֵב

        שׁוֹאֲלִים מִמְּךָ עוֹז מִטְרוֹת מַֽיִם  לְשׁוֹרְרֽוּךָ בַיָּם          קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

חזן לְמַֽעַן אוֹמְרֵי יִגְדַּל שְׁמֶֽךָ  וְהֵם נַחֲלָתְךָ וְעַמֶּֽךָ

        צְמֵאִים לְיֶשְׁעֲךָ כְּאֶֽרֶץ עֲיֵפָה לַמַּֽיִם  לְתַֽרְתָּ לָֽמוֹ מְנוּחָה          קהל הוֹשַׁעְנָא וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא אָבִֽינוּ אָֽתָּה:

 

חו"ק הוֹשַׁעְנָא  אֵל נָא  אָנָּא  הוֹשִֽׁיעָה נָּא: ק' חוזר.

הוֹשַׁעְנָא  סְלַח נָא  וְהַצְלִיחָה נָא  וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֵל מָעֻזֵּֽנוּ:

יש שמניחים כאן את הלולב ואתרוג, ונוטלים את ההושענות:

חזן תַּעֲנֶה אֱמוּנִים שׁוֹפְכִים לְךָ לֵב כַּמַּֽיִם                                          קהל וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן לְמַֽעַן בָּא בָאֵשׁ וּבַמַּֽיִם                                                         קהל וְהַצְלִיחָה נָא:

        חזן גָּזַר וְנָם יֻקַּח נָא מְעַט מַֽיִם                                         קהל וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֵל מָעֻזֵּֽנוּ:

חזן תַּעֲנֶה דְגָלִים גָּֽזוּ גִּזְרֵי מַֽיִם                                                         קהל וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן לְמַֽעַן הַנֶּעֱקַד בְּשַֽׁעַר הַשָּׁמַֽיִם                                                 קהל וְהַצְלִיחָה נָא:

        חזן וְשָׁב וְחָפַר בְּאֵרֹת הַמַּֽיִם                                          קהל וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֵל מָעֻזֵּֽנוּ:

חזן תַּעֲנֶה זַכִּים חוֹנִים עֲלֵי מַֽיִם                                                  קהל וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן לְמַֽעַן חָלָק מְפַצֵּל מַקְלוֹת בְּשִׁקֲתוֹת הַמַּֽיִם                                          קהל וְהַצְלִיחָה נָא:

        חזן טָעַן וְגָל אֶֽבֶן מִבְּאֵר מַֽיִם                                          קהל וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֵל מָעֻזֵּֽנוּ:

חזן תַּעֲנֶה יְדִידִים נוֹחֲלֵי דָת מְשֽׁוּלַת מַֽיִם                                          קהל וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן לְמַֽעַן כָּרוּ בְּמִשְׁעֲנוֹתָם מַֽיִם                                                         קהל וְהַצְלִיחָה נָא:

        חזן לְהָכִין לָֽמוֹ וּלְצֶאֱצָאֵֽימוֹ מַֽיִם                                  קהל וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֵל מָעֻזֵּֽנוּ:

חזן תַּעֲנֶה מִתְחַנֲּנִים כְּבִישִׁימוֹן עֲלֵי מַֽיִם                                          קהל וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן לְמַֽעַן נֶאֱמַן בַּֽיִת מַסְפִּיק לָעָם מַֽיִם                                                 קהל וְהַצְלִיחָה נָא:

        חזן סֶלַע הָךְ וַיָזֽוּבוּ מַֽיִם                                          קהל וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֵל מָעֻזֵּֽנוּ:

חזן תַּעֲנֶה עוֹנִים עֲלִי בְאֵר מַֽיִם                                                  קהל וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן לְמַֽעַן פֻּקַּד בְּמֵי מְרִֽיבַת מַֽיִם                                                 קהל וְהַצְלִיחָה נָא:

        חזן צְמֵאִים לְהַשְׁקוֹתָם מַֽיִם                                          קהל וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֵל מָעֻזֵּנוּ:

חזן תַּעֲנֶה קְדוֹשִׁים מְנַסְּכִים לְךָ מַֽיִם                                                  קהל וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן לְמַֽעַן רֹאשׁ מְשׁוֹרֲרִים כְּתָאַב שְׁתוֹת מַֽיִם                                          קהל וְהַצְלִיחָה נָא:

        חזן שָׁב וְנָסַךְ לְךָ מַֽיִם                                                  קהל וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֵל מָעֻזֵּֽנוּ:

חזן תַּעֲנֶה שׁוֹאֲלִים בְּרִבּֽוּעַ אֶשְׁלֵי מַֽיִם                                                  קהל וְהוֹשִֽׁיעָה נָּא:

חזן לְמַֽעַן תֵּל תַּלְפִּיוֹת מֽוֹצָא מַֽיִם                                                  קהל וְהַצְלִיחָה נָא:

        חזן תִּפְתַּח אֶֽרֶץ וְתַרְעִיף שָׁמַֽיִם                                  קהל וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֵל מָעֻזֵּֽנוּ:

הזן ואחריו קהל:

חו"ק רַחֶם־נָא  קְהַל עֲדַת יְשֻׁרוּן  סְלַח וּמְחַל  עֲוֹנָם  וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ:

בסוף הפיוט 'אז כעיני עבדים', יש אומרים 'שערי שמים פתח' בניגון סוף הפיוט 'אנסיכה' במלכיות של ראש השנה.

חזן אָז כְּעֵינֵי עֲבָדִים  אֶל יַד אֲדוֹנִים         בָּֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ נְדוֹנִים          קהל וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ:

חזן גֵּאֶה אֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים  נִתְגָּֽרוּ בָֽנוּ מְדָנִים          דָּשֽׁוּנוּ וּבְעָלֽוּנוּ זוּלָתְךָ אֲדוֹנִים  ק' וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ:        חזן הֵן גַּֽשְׁנוּ הַיּוֹם בְּתַחֲנוּן  עָדֶֽיךָ רַחוּם וְחַנּוּן          וְסִפַּֽרְנוּ נִפְלְאוֹתֶֽיךָ בְּשִׁנּוּן          קהל וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ:         חזן זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ  נָא אַל תִּיבָשׁ          חַשְׁרַת מַֽיִם בְּאִבֶּֽיהָ תֶּחְבָּשׁ  קהל וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ:

חזן טְעֵֽנוּ בִשְׁמֵנָה  בְּיַד שִׁבְעָה וּשְׁמוֹנָה          יָשָׁר צַדִּיק אֵל אֱמוּנָה          קהל וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ:

חזן כָּרַֽתָּ בְרִית לָאָֽרֶץ  עֹד כָּל יְמֵי הָאָֽרֶץ          לְבִלְתִּי פְרָץ בָּהּ פָּֽרֶץ          קהל וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ:

חזן מִתְחַנֲּנִים עֲלֵי מַֽיִם  כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מַֽיִם נָא זְכָר לָֽמוֹ נִסּוּךְ הַמַּֽיִם          קהל וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ:

חזן שִׂיחִים בְּדֶֽרֶךְ מַטָּעָתָם  עוֹמְסִים בְּשַׁוְעָתָם  עֲנֵם בְּקוֹל פְּגִיעָתָם          קהל וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ:

חזן פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת  פְּנֵה לְפִלּוּלָם שְׁעוֹת          צַדְּקֵם אֵל לְמוֹשָׁעוֹת          קהל וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ:

חזן קוֹל רִגְשָׁם תִּֽשַׁע  תִּפְתַּח אֶֽרֶץ וְיִפְרוּ יֶֽשַׁע         רַב לְהוֹשִֽׁיעַ וְלֹא חָפֵץ רֶֽשַׁע  קהל וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ:

חזן שַׁעֲרֵי שָׁמַֽיִם פְּתַח  וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב לָֽנוּ תִפְתַּח  תּוֹשִׁיעֵֽנוּ וְרִיב אַל תִּמְתַּח  ק' וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ:

חזן קוֹל מְבַשֵּׂר מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: והקהל חוזר.

חזן אֹֽמֶץ יֶשְׁעֲךָ בָּא                          קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא                          מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן בָּא בְּרִבֲבוֹת כִּתִּים                  לַעֲמוֹד עַל הַר הַזֵּיתִים                          מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן גִּשְׁתּוֹ בַּשּׁוֹפָר לִתְקַע                  תַּחְתָּיו הַר יִבָּקַע                          מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן דָּפַק וְהֵצִיץ וְזָרַח                          וּמָשׁ חֲצִי הָהָר מִמִּזְרָח                          מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן הֵקִים מִלּוּל נָאֳמוֹ                          וּבָא הוּא וְכָל קְדוֹשָׁיו עִמּוֹ                  מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן וּלְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם                          בַּת קוֹל יִשָּׁמַע בָּעוֹלָם                  מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן זֶֽרַע עֲמוּסֵי רְחָמוֹ                          נוֹלְדוּ כְּיֶֽלֶד מִמְּעֵי אִמּוֹ                  מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן חָֽלָה וְיָלְדָה מִי זֹאת                  מִי שָׁמַע כָּזֹאת                          מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן טָהוֹר פָּעַל כָּל אֵֽלֶּה                  וּמִי רָאָה כָּאֵלֶּה                                מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן יֶֽשַׁע וּזְמַן הוּחַד                          הֲיֽוּחַל אֶֽרֶץ בְּיוֹם אֶחָד                  מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן כַּבִּיר רוֹם וָתַֽחַת                          אִם יִוָּלֵד גּוֹי פַּֽעַם אֶחָת                  מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן לְעֵת יִגְאַל עַמּוֹ נָאוֹר                  וְהָיָה לְעֵת עֶֽרֶב יִהְיֶה אוֹר                  מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן מוֹשִׁיעִים יַעֲלוּ לְהַר צִיּוֹן                  כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן                          מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן נִשְׁמַע בְּכָל גְּבוּלֵךְ                  הַרְחִֽיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ                          מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן שִֽׂימִי עַד דַּמֶּֽשֶׂק מִשְׁכְּנוֹתַֽיִךְ          קַבְּלִי בָנַֽיִךְ וּבְנוֹתַֽיִךְ                          מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן עִלְזִי חֲבַצֶּֽלֶת הַשָּׁרוֹן                  כִּי קָֽמוּ יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן                          מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ                          הַיּוֹם אִם בְּקוֹלִי תִשְׁמָֽעוּ                  מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן צָמַח אִישׁ צֶֽמַח שְׁמוֹ                  הוּא דָוִד בְּעַצְמוֹ                          מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן קֽוּמוּ כְּפוּשֵׁי עָפָר                          הָקִֽיצוּ וְרַנֲּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר                  מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן רַבָּֽתִי עָם בְּהַמְלִיכוֹ                  מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ                          מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן שֵׁם עֲדִינָה לְהַאֲבִיד                  עֹֽשֶׂה חֶֽסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד                  מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

חזן תְּנָה יְשׁוּעוֹת לְעַם עוֹלָם                  לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם                  מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: קוֹל

 

חזן ג' פעמים. קוֹל מְבַשֵּׂר מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: והקהל חוזר ג' פעמים.

 

תהלים כח:ט הוֹשִׁ֤יעָה ׀ אֶת־עַמֶּ֗ךָ וּבָרֵ֥ךְ אֶת־נַֽחֲלָתֶ֑ךָ וּֽרְעֵ֥ם וְ֝נַשְּֿׂאֵ֗ם עַד־הָֽעוֹלָֽם: מלכים א' ח:נט-ס וְיִֽהְי֨וּ דְבָרַ֜י אֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֤ר הִתְחַנַּ֨נְתִּי֙ לִפְנֵ֣י יְיָ֔ קְרֹבִ֛ים אֶל־יְיָ֥ אֱלֹהֵ֖ינוּ יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה לַֽעֲשׂ֣וֹת ׀ מִשְׁפַּ֣ט עַבְדּ֗וֹ וּמִשְׁפַּ֛ט עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵ֖ל דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ: לְמַ֗עַן דַּ֚עַת כָּל־עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְיָ֖ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֑ים         אֵ֖ין עֽוֹד:

החזן אומר 'קדיש תתקבל' בניגון נבחר של יום טוב (עמ' 36).

אחר הקדיש חובטים את ההושענות. לאחר החבטות אומרים 'עלינו' (עמ' 46), שיר של יום ו'שיר מזמור לאסף' (עמ' 86).

את בדי ההושענא מצניעים לשריפת חפץ או לאפיית מצות.

שבת לפני שבועות (שבת זכרון קהילות אשכנז שחרבו בגזירות תתנ"ו) ושבת חזון

שקראו באשכנז 'שווארץ שבת'

שבת לפני שבועות

לפני חתימת ברכת 'אהבה רבה', אחר המילים 'וליחדך באהבה', אומרים את האהבה 'אותך כל היום' בניגונה המיוחד, ואז אומרים את חתימת הברכה: 'בא"י הבוחר בעמו ישראל באהבה', בניגון שבת. הנוסח הנכון ללא שיבושי הצנזורה מופיע בקובץ מיוחד של 'מכון מורשת אשכנז'.

נוסח 'אמת ויציב' הרגיל, ובשבת זו אין הש"ץ משמיע 'על הראשונים' בנעימה, אך מסיימו בניגון שבת, זולת 'אלדים באזנינו'.

        לאחר אמירת 'יקום פרקן' מזכירים נשמות בלחש מתוך ספר הזכרת נשמות המכונה 'ממורבוך'. תחילה קורא הש"ץ כנהוג בכל שבת את ההזכרה של שלושת הנפטרים האחרונים שהלכו לעולמם ושנרשמו בו, וכן את ההזכרה של שלושה נפטרים קודמים, לפי סדר הופעתם בספר. בשבת שלפני שבועות - לאחר מכן מתחיל את ההזכרה המיוחדת לשבת זו, היינו את נשמות הרוגי הקהילות בגזירות תתנ"ו, גזירות ק"ט ושאר גזירות, וכן את נשמות גדולי החכמים הנזכרים בספר. אם ארוכה מאוד רשימת ההזכרות, יש המחלקים את קריאת ההזכרות, דהיינו שמלבד הש"ץ אומר אחד ממנהיגי הקהל חלק מסדר ההזכרה בזמן שהש"ץ אומר את חלקו.

        אחרי 'אשרי' הקהל עומד על רגליו והש"ץ אומר בנעימה עצובה 'אב הרחמים' והקהל אומר עמו בלחש.          הש"ץ נוטל את ספר התורה ומתחיל לומר 'יהללו' בניגון שבו מסיימין לומר 'אב הרחמים'.

שבת חזון

לובשים בגד חול בשבת חזון כדי לעשות היכר לאבלות, והקפידו על כך גדולי הפוסקים רבותינו שבאשכנז.          אם בלבוש חליפה של חול כבר נעשה היכר, ניתן ללבוש את כל השאר - כובע, כתונת, נעלים - של שבת.

'לכה דודי' נאמר בניגון 'אלי ציון', וממשיכים בה באמירת 'מזמור שיר ליום השבת' ו'ה' מלך'. הפסוק האחרון,     'עדותיך נאמנו', נאמר בניגון שבת.

        יש נוהגים שש"ץ אומר 'מגן אבות' בניגון עצוב מיוחד.

בשחרית אומרים 'אדון עולם' בניגון יום הכפורים,אלא שכל חרוז שני מסתיים בירידת ניגון. 'ברוך שאמר' נאמר בניגון פשוט. אין מאריכים ב'הכל יודוך' וב'א-ל אדון' אלא אומרים את הכל באמירת סירוגין. הש"ץ אומר את הקטע מ'לא-ל אשר שבת' עד 'ביום שבת קדש' בניגון מיוחד של עצב, וב'שמך ה' אלדינו' חוזר לניגון שבת.

            לפני חתימת ברכת 'אהבה רבה', אחר המילים 'וליחדך באהבה', אומרים את האהבה 'אותך כל היום'             בניגונה המיוחד, ואז אומרים את חתימת הברכה: 'בא"י הבוחר בעמו ישראל באהבה', בניגון שבת. הנוסח הנכון    ללא שיבושי הצנזורה מופיע בקובץ מיוחד של 'מכון מורשת אשכנז'.       

נוסח 'אמת ויציב' הרגיל, ובשבת זו אין הש"ץ משמיע 'על הראשונים' בנעימה, אך מסיימו בניגון שבת, זולת 'אלדים באזנינו'.

   בקריאת התורה מתחילים לקרוא ללוי מהפסוק 'איכה אשא', בניגון הרגיל ולא בניגון איכה.

חצי קדיש אחר קריאת התורה נאמר בניגון מיוחד לראש חודש אב ולשבת חזון.

        הרב קורא את ההפטרה בניגון 'איכה', ומפסוק 'לכן נאם האדון' בניגון טעמי ההפטרה. את הפסוק האחרון של ההפטרה אומר הקהל בקול רם, ואחר כך המפטיר.

        לאחר אמירת 'יקום פרקן', מזכירים נשמות בלחש מתוך ספר הזכרת נשמות המכונה 'ממורבוך'. תחילה קורא הש"ץ כנהוג בכל שבת את ההזכרה של שלושת הנפטרים האחרונים שהלכו לעולמם ושנרשמו בו, וכן את ההזכרה של שלושה נפטרים קודמים, לפי סדר הופעתם בספר. לאחר מכן מתחיל את ההזכרה המיוחדת לשבת זו, היינו את נשמות הרוגי הקהילות בגזירות תתנ"ו, גזירות ק"ט ושאר גזירות, וכן את נשמות גדולי החכמים הנזכרים בספר. אם ארוכה מאוד רשימת ההזכרות, יש המפצלים את ההזכרה, דהיינו שמלבד הש"ץ אומר אחר עמו חלק מוגדר של סדר ההזכרה בזמן שהש"ץ אומר את חלקו.

        אחרי 'אשרי' הקהל עומד על רגליו והש"ץ אומר בנעימה עצובה 'אב הרחמים' והקהל אומר עמו בלחש.          הש"ץ נוטל את ספר התורה ומתחיל לומר 'יהללו' בניגון שבו מסיימין לומר 'אב הרחמים'.

בקדושת מוסף אומר הש"ץ את הקטע 'והוא ישמיענו' עד 'כתוב לאמר' בניגון חצי הקדיש שאחר קריאת התורה.

37 הערות:

.1 תחילה נכתבו ספרי הממורבוך לשם הזכרת נשמות הרוגי גזירות תתנ"ו, אחר כך נכתבו להזכרת הרוגי גזירות ק"ט, והם כללו את שמות כל ההרוגים, אנשים נשים וטף, של אותה קהילה עבורה נכתב הממורבוך. נשתמרו בידינו העתקי ספרי הממורבוך של וורמיישא ונירנברג הכתובים באופן זה. בקהילות שנוסדו בתקופה מאוחרת יותר לא מנו את שמותיהם של כל הרוגי הגזירות הראשונות של כל הקהילות הקדומות, כי אין לדבר סוף, אלא הזכירו      רק את שמות הקהילות בהן היו ההרוגים בגזירות הראשונות, והוסיפו עליהם שמות קהילות בהן היו גם הרוגי גזירות אחרות, וכן שמות ארצות אחרות בהן היו הרוגים על קידוש השם. בממורבוך של באמברג הוסיפו גם את שמות החיילים היהודיים שנהרגו במלחמת תר"ל-תרל"א. בימינו, כאשר אנו מונים את שמות הקהילות והארצות הרבות, ראוי לכוון גם על הרוגי גזירות ת"ש-תש"ה בחורבן אירופה.

.2 בשמות הקהילות בדרך כלל מופיעים רק אלה שהיו באשכנז עצמה, היינו בארצות דוברות גרמנית. לעתים חדרו לתוך ספרי ממורבוך אחדים שמות בודדים של קהילות מחוץ לגבולות אלה, בעיקר של קהילות עתיקות (כמו קראקא) או קרובות גיאוגראפית וחברתית לקהילות אשכנז (באוסטרו-הונגריה). לא מתוך זלזול ביהודי ארצות אחרות נעשה הדבר. ראשית, ספרי הממורבוך יסודם בגזירות תתנ"ו שפקדו בעיקר את קהילות אשכנז, ועל פי דפוס הזכרת הנשמות המקורי, המשיכו להיכתב ספרי הממורבוך לדורותיהם. ואכן משרבו הגזירות גם בארצות אחרות, נוספו שמות הרוגי ארצות אלה כתוספת לנשמות הרוגי קהילות אשכנז, אך רק שמות הארצות ולא שמות הקהילות הבודדות, הן מחוסר היכרות לפרטי הקהילות שבארצות אחרות, והן מצד שפירוט כל אלה אין לו סוף. בדומה לזה נוהגים גם בני ארצות אחרות, לפי מנהגם לומר 'יזכור' ברגלים, שמזכירים רק את נשמו הוריהם וקרוביהם בלי לפרט אישים וקהילות שמחוץ למעגל החברה הקרובה שלהם.

.3 רשימת החכמים שמזכירים את נשמותיהם היא קטנה ומוגבלת בעיקר לכמה מן המפורסמים שבחכמי אשכנז הראשונים. בכמה קהילות הוסיפו שמות בודדים לפי בחירה אישית. מפני מה דוקא חכמים אלה ולא אחרים? רשימה זו הועתקה מתוך ספר הזכרת הנשמות הקדום של מגנצא (ר' וויינברג, אונטערזוכונגען, עמ75, 84; מעמארביכער, עמ' 8), שעבורה היתה לחכמים אלה משמעות מיוחדת, וכך נקבעה כמעט לגמרי לדורות. זו הסיבה שבראשה מופיעים שמות של שני זוגות, רבי שלמה ואשתו רחל שתיקנו בית הקברות במגנצא ורבי יצחק ואשתו בילא שביטלו המכס בקובלנץ [מגנצא השפיעה על שאר קהילות אשכנז בכמה תחומים. עצם בחירת שווארץ שבת לפני שבועות, לא כבוורמיישא, מבחר הפיוטים בתפלה, זאת גם בהשפעת ספר מהרי"ל.]

.4 הפורמולה: "יזכור אלהים את נשמת הרוגי ושרופי קהילות [...] וישוביה", מופיעה בספרי ממורבוך חשובים בלשון רבים, ולא "קהילת [...]" גרידא. כפי שידוע הרבה פעמים גורשו יהודים ונטבחו, והקהילות חברו ונוסדו מחדש לכן המונח 'קהילות' יכול לשמש כתיאור לכל הקהילות שקמו נפלו וקמו באותו מקום, בחינת "שבע יפול צדיק וקם".

.5 בסגנון צורת ההזכרה של הממורבוך הלכתי בעיקר לפי הדוגמה של הממורבוך הגדול של קהילת פראנקפורט. אולם בכמה מקומות נפלו בו טעויות כתיב וסגנון, ותיקנתי על פי נוסח ספרי ממורבוך של קהילות אחרות.           גם ברשימת הקהילות וגדולי התורה, עשיתי השלמות ותיקונים על פי ספרי ממורבוך אחרים.

.6 שמות המדינות מופיעים ברוב ספרי הזכרת הנשמות בצורות שונות ונבדלות מאחד לשני, ללא שיטה ברורה. מחוסר ידע גיאוגראפי של סופרים נפלו טעויות בכתיב שמות המקומות, ומכח כתיבים שונים של שם אותו מקום, וכן אי התמצאות, נוצרו כפילויות [וויינברג, מעמארביכער, עמ' 21, 27] 'השתמשנו בדרך כלל בפיענוחים הלועזיים של הרב וויינברג, וגם בפיענוחיו של ר' אברהם ברלינר במאמרו באיזראעליט תרל"ב. בספר של קהילת באד-נושטאט ע"נ זאלה שנכתב בשנת תצ"ו, השתדל הסופר לנקד את שמות המקומות, תופעה שאינה קיימת בשאר הספרים, אולם מחמת אי ידיעה נכונה, יצאו השמות משובשים עוד יותר ותחת לסייע להגיית השמות הבלתי ידועים, גרם הניקוד לעיוותם. ערכתי את שמותיהם לפי סדר א"ב, כפי שנמצא בחלק מספרי הזכרת הנשמות, והשלמתי שמות על פי המקורות השונים.

.7 שמות הקהילות נשתנו בחלק מהם במשך הדורות, ובספרי הממורבוך המאוחרים נכתבו השמות לפי הצורה המוכרת בתקופת הכותבים והמתפללים.

.8 הרשימות המפורטות ביותר של קהילות שנפגעו בגזירות ק"ט נמצאת בממורבוך של [מגנצא, לבדוק את זאלפלד! ] דייץ (איזור קלן 23) ושל אורשפרינגען (איזור ווירצבורג), ומהן נלקחו הרבה שמות שאינם מופיעים בספרים אחרים, אך עדיין נותרו שמות רבים שנאספו מספרי הזכרת הנשמות השונים. בני רוב קהילות אלה נפגעו שוב בחורבן אירופה ת"ש-תש"ה, וזכרם ראוי לעמוד לעד.

.9 במרבית ספר הזכרת הנשמות, ברשימת הקהילות מופיע רק הפתיח של לשון ההזכרה, כמו: "יזכור אלדים את נשמת הרוגי ושרופי קהילות אוגשבורג וישוביה". ונראה הדבר לכאורה כי בכך נגמר לשון ההזכרה של אותה קהילה. אולם בממורבוך של הקהילה העתיקה שפירא, אחד משלושת קהילות שו"ם שמהם יצאה תורה לכל ישראל,    נמצא הנוסח בשלימות אצל כל קהילה: "יזכור אלדים את נשמת הרוגי ושרופי קהילות אוגשבורג וישוביה עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה, שנהרגו ונשרפו על יחוד השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם צדיקים וצדקניות שבגן עדן, אמן". על פי דוגמה שלימה זו הבאנו גם פה לשון ההזכרות.

.01 הזכרת נשמות זו אינה מכילה נוסח מעין "בעבור שאנו נודרים מתנה לצדקה בעד נשמתם", ולכן אינה מותנית במתן נדרים. כי אין זה בגדר 'יזכור' הנאמר ברגלים, לפי מנהג פולין, על יסוד המנהג הקדום שנשמר באשכנז לעשות 'מי שבירך' של 'מתנת יד' בימי קריאת התורה של 'איש כמתנת ידו'. הזכרת נשמות זו היא בעבור קידוש השם של ההרוגים עצמם שנעשה בזמן ההריגה, או הרבצת התורה שלהם בחייהם, או שאר מעשים טובים שעשו ונמנו בהזכרה, ו"בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם צדיקים וצדקניות שבגן עדן, אמן".

 

בראש ספר הזכרת נשמות של קהילת מארולדסווייסאך כתב הסופר: "ראיתי ושמעתי שבכמה ישובים אין      'מאמר בוך', ואין זה נכון לפרוש בגלל הוצאה כספית של הבל, אלא יש לעשות מה שכל ישראל עושים, ואף במקום שגרים בו מעט יהודים עדיין ימצאו בקופת ההקדש די מעות לשם כך".

 

ממורבוך כתוב על קלף, ולעתים על נייר, ויש שפיארוהו בעיטורים, אף צבעוניים, ובכריכה יוקרתית. [בעת האחרונה היו שהוסיפו רשימות בהדפסת מכונת כתיבה. וויינברג, מעמארביכער, עמ' 96]. 'תוכנו מורכב כרגיל מהחלקים הבאים:

 

.1 עמוד שער [לעתים רבות מעוטר].

.2 תפילות שנאמרות על ידי הש"ץ על האלממור (הבימה), כמו 'לכה דודי', מזמורים צב (מזמור שיר ליום השבת)     וצג (ה' מלך). 'על הכל', 'ויעזור ויגן', 'ותגלה ותראה', זמר 'אחד יחיד', ברכת 'ברוך שפטרני', 'מי שבירך 'לחולה',                 מי שבירך למקשה לילד, ברכות ההפטרה, 'יקום פרקן', 'מי שבירך' לקהל, [בכמה קהילות ברכת המלך: 'הנותן תשועה'], ברכת החדש, מי שבירך 'למתנת יד'], בכמה קהילות: 'מי שבירך' מיוחד לתענית בה"ב [אשרי, 'אב הרחמים', 'יהללו',    סדר עירובי חצרות, סדר תקיעת שופר עם פסוקים שלפני התקיעות ואחריהם] 'בכמה קהילות: 'יהי רצון' לשני וחמישי אחר קריאת התורה, [ברכת הגומל, ברכות מגילת אסתר, סדר התרת נדרים].

.3 הזכרת הקהילות והארצות שתושביהן מתו על קידוש השם בגזירות.

.4 הזכרת נשמותיהם של גדולי ישראל שהשפעתם ניכרת באומה כולה.

.5 הזכרת נשמותיהם של אישים מקומיים ונפטרי קהילה שנזכרים בזכות פעלים יוצאי דופן. מאוחר יותר נוספו נשמות נפטרים שניתן בעבורם תשלום מיוחד לקופת ההקדש. בעוד בספרי ההזכרות הקדומים נזכרו רק שמות הנפטרים עם ציון קצר על מעלתם, נוספו בדורות האחרונים תיאורים נרחבים יותר על מעלותיהם ולעתים אף קורות חיים של הנפטרים.

 

לפי ההנחיה הניתנת בממורבוך של קהל האשכנזים בסופיה, מזכירים את נשמות גדולי ישראל בקול רם, ואת היתר אומרים בלחש. לדברי ר' מנחם וויינברג (אונטערזוכונגען, עמ65; 'מעמארביכער', עמ5) נוהג הש"ץ או הרב בשבתות רגילות להזכיר נשמות בלחש, אולם בשתי השבתות השחורות מקריא את ההזכרות בקול חגיגי. אולם הוא עצמו מצטט, מעמארביכער, עמ18 מתוך ספרה של קהילת טאובררעטערסהיים: "לאחר הזכרת נשמות זאגט מן מי שבירך מיט הוכי שטים", כלומר שמרימים את הקול רק אחר הזכרת הנשמות ולא במהלכו.

        בקהילות אחדות בהן במרוצת הדורות נתארכה מאוד רשימת הנזכרים (באמברג, פיורדא) לא הזכירו כל אחד בפני עצמו, אלא מקריאים בהזכרה אחת רשימה ארוכה של שמות, ואף הכינו בכתב רשימה כזו. לדברי וויינברג,   רוב הקהילות מגבילות את הזכרת הנשמות בשתי השבתות השחורות רק להרוגים ואינן מזכירות את הנפטרים.

 

        בשבת רגילה ש"ץ קורא בלחש, כדי שלא לעורר יגון, מתוך ספר הזכרת הנשמות המכונה 'ממורבוך' את לשון ההזכרה של שלושת הנפטרים האחרונים שהלכו לעולמם ושנרשמו בו, וכן את לשון ההזכרה של שלושה נפטרים קודמים שהזכרתם נעשית לפי סדר הופעתם בספר. בספרי הזכרת נשמות של קהילות פאפנהיים ואייבלשטאדט, נרשם בין ההזכרות: "עד כאן בשבת ראשון", "עד כאן בשבת שני". יש הנותנים סיכת בטחון במקום גמר ההזכרה, כדי לידע היכן להתחיל את הזכרת שלושה הבאים בשבת שאחריה. רישום ב'ממורבוך' נעשה תמורת תשלום הולם לקהילה או לבית הכנסת (בוורמיישא במאה ה-71 גבו על כך י"א זהובים, בפפד"מ במאה ה-91 גבו על כך כ"א זהובים).

        ב'שבת שחורה' אחר 'יקום פרקן' מזכירים נשמות בלחש מתוך ספר הזכרת נשמות המכונה 'ממורבוך'. תחילה קורא החזן כנהוג בכל שבת את ההזכרה של שלושת הנפטרים האחרונים שהלכו לעולמם ושנרשמו בו, וכן את ההזכרה של שלושה נפטרים קודמים, לפי סדר הופעתם בספר. לאחר מכן מתחיל את ההזכרה המיוחדת לשבת זו,           את נשמות הרוגי הקהילות בגזירות תתנ"ו, גזירות ק"ט ושאר גזירות, וכן את נשמות גדולי החכמים הנזכרים בספר.   אם ארוכה מאוד רשימת ההזכרות, יש המפצלים את ההזכרה, דהיינו שמלבד הש"ץ אומר אחד ממנהיגי הקהל חלק מוגדר של סדר ההזכרה בזמן שהש"ץ אומר את חלקו (כפי שצוין בממורבוך של טיילהיים לגבי כל שבת).

 

דוגמאות להזכרת נשמות מתוך ספרי 'ממורבוך' של קהילות אחדות:

יזכור אלהים את נשמת הרוגי ושרופי קהילות 38__ וישוביה עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה  שנהרגו ונשרפו על יחוד השם  בשכר זה תהא נשמתם צרורה   בצרור החיים עם צדיקים וצדקניות שבגן עדן  אמן:

אהר Ahr

אוברלינגען ע"נ נעקאר Ueberlingen

אובנבורג

אוברוויזל Oberwesel

אוברמושיל Obermoschel

אוברנהיים Obernheim

אוגשבורג Augsburg

אודרענהיים Odernheim

אורא Aura

אוטריך

אוירינגן Oehringen

אולם Ulm

אולמיץ Olmuetz

אולריךשטאט

אומלבאך

אוהשנוורט

אונטרווינדסבאך

אוסטרבורג

אוסיק Aussig

אוסנאברוק Osnabrueck

אופהופן Aufhofen

אופן Ofen

אופנבאך Offenbach

אופנהיים Oppenheim

אוקסענפורט Ochsenfurt

אורינגן

איבערלינגען Ueberlingen

איגלוי Iglau

איגר Eger

אידינגן [עטינגן?]

איטנבורג

אייבלשטאט Eibelstadt

אייזנאך Eisenach

איילוונגן

איילנבורג Eilenburg

אייכשטעט Eichstaedt

איינבק Einbeck

אייסקירכן

אייקולצהיים

אייקטאולא

איירגנטהיים

אילזא

אינגולווינגן

אינגולשטאט Ingolstadt

אינסברוק Innsbruck

איפהופן Iphofen

אירגוזא

אירנאך

אכען Aachen

אלדענהופן

אלטדורף Altdorf

אלטונא Altona

אלציי Alzey

אמברג Amberg

אמורבאך Amorbach

אנביירק

אנגימונד

אנדרנאך Andernach

אנסבאך Ansbach

ארוויילר Aahrweiler

ארנהיים

ארנשטאט Arnstadt

ארנשטט Arnstaedt

ארנשטיין

אשאפנבורג Aschaffenburg

באבענהויזן Babenhausen

באדן Baden

באלבאך Balbach

באמבערג Bamberg

 וישוביה

בובנברג Bubenberg

בודהיים

בוזינגן

בויגיל

בוכן Buchen

בוכהולץ Buchholz

בולקאו Bulkau

בון Bonn

בופארד Boppard

בופפינגן Bopfingen

בורגהויזן Burghausen

בורגהיים Burgheim

בורנאו Burnau

ביבריך Biebrich

בייהינגן

בייזינגן Baisingen

ביילשטיין Beilstein

ביירויט Bayreuth

בילפעלד Bielfeld

בינג Bingen

בינשהיים

בירכינג Birching

בירן Bueren

בירקנפלד Birkenfeld

בישהיים

בישופסהיים Bischofsheim

בכרך Bacharach

בלגראד Belgrad

בלנקנבורג

בערגא

ברלין Berlin

ברן Bern

בערק

בראנדנבורג Brandenburg

בראובאך Braubach

ברויך

בראונשווייג Braunschweig

בריסל Bruessel

ברייזאך Breisach

ברין Bruenn וישוביה

בריסטול Bristol

בריקסן Brixen

ברעגענץ Bregenz

ברעסלאו Breslau

גודסברג Godesberg

גוטא Gotha

גולצהיים Golzheim

גונדלפינגן Gundelfingen

גונצנהויזן Gunzenhausen

גוסלאר Goslar

גטינגן Goetingen

גיאוגרנסגמינד Georgensgemuend

גיאלצהופן

גיילינגן Gailingen

גייסלינגן Geisslingen

גינצבורג Guenzburg

גיסן Giesen

גירולשטיין

גוגלינגן

גלאדבאך

גלנהאוזן Gelnhausen

גנינגן Goenningen

ג'נבה Genf

גנואה Genua

גפינגן Goepingen

גרויט Greuth

גרולסהופן Gerolshofen

גרמרסהיים Germersheim

גרדינג Greding

גרייסבאך

גרץ Graetz

דאכשטיין טאכשטיין

דאמבאך Dambach

דאנציג Danzig

דודרשטאט Duderstadt

דוירמאגן

דוירן

דונאווירט Donauwoerth

דורטמונד Dortmund

דורלאך Durlach

דיבורג Dieburg

דידנהופן Diedenhofen

דייץ Diez

דילינגן Dillingen

דילקן

דינקלשביהל Dinkelsbuehl

דיסלדורף Duesseldorf

דיסלאקן Dieslacken

דירקהיים Duerkheim

דעבינטר

דעטמולד

דרעזדען Dresden

האג Haag

האגנוי Hagenau

האזפורט Hassfurt

האל אין שוואבן Hall in Schwaben

האלא  Halleוישוביה

האלברשטאט Halberstadt

האמבורג  Hamburg וישוביה

האמלבורג Hammelburg

האמלן Hameln

האמפורט

האנובר Hannover

האסלט Hasselt

הארבורג Harburg

הוהנטרוהנדינן

הוינשטטן Haunstetten

הוכנבורג Hochenburg

הוכשטט Hochstaedt

הולבילט

הולוואלד

הולצוויילר

הומבורג Homburg

הוצנפלוץ Hotzenploz

הורנהיים

הזוואט

היידוק

היידינגספעלד

היידלבערג Heidelberg וישוביה

היילברון Heilbronn

הילדסהיים וישוביה

הייליגנשטאט Heiligenstadt

הילדבורגהויזן Hildburghausen

הילדסהיים Hildesheim

הילפולשטיין Hilpolstein

הילפרהויזן

הכנבורג

הנגבאך

הדרנהיים (אידרנהם)

האנאו Hanau

הנברג Henneberg

הפנהיים Heppenhim

הרסברוק Hersbruck

הרפורד Herford

הרצברייך herzbreich

הרשפלד Herschfeld

וואדנברג

וואכנהיים Wachenheim

וואלדאו Waldau

וואלדברג Waldberg

וואלפרון

וואסרטרוידינגן Wassertruedingen

וואסרבורג Wasserburg

ווארנדורף Warendorf

ווהבורג

ווידנבריגה Wiedenbruegge

ווידשהיים

ווידרן

וויזל Wesel

וויזנבורג Wiesenburg

וויטליך Wittlich

וויידן Weiden

וויילא

וויימאר Weimar

וויינהיים Weinheim

ווייסינגן Weissingen

ווייסנבורג Weisenburg

ווייסנזה Weissensee

ווייספלד Weissfeld

ווייקרסהיים Weikersheim

וויישטאט

ווינסבאך Windsbach

ווינדסהיים Windsheim

ווינא Wien וישוביה

ויניציאה Venedig

ווינצהיים וישוביה

וויצנהויזן Witzenhausen

ווירנדורף

ווירצבורג Wuerzburg וישוביה

ווישסהיים

וולפנביטל Wolfenbuettel

וולפסברג

וולקא / וועלקיבך

וולשטיין Woellstein

וונינגס Wenings

ווסטרנידורף

ווצלאר Wetzlar

וורבהיים

וורטהיים Wertheim

וורלאו Werlau

וורמיישא (Worms) וישוביה

וורצבאך Wurzbach

זאלפלד Salfeld

זאלצבורג Salzburg וישוביה

זאלצונגן Salzungen

זאנגרהויזן Sangerhausen

זבולה Zwolle

זוטוויינא

זוברנהיים Sobernheim

זול Suhl

זולוטורן Solothurn

זולצבאך Sulzbach

זונטהיים

זינציג Sinzig

זואשט Soest

זיאבורג

זינצהיים

זיסקינד Sueskind

זליגנשטאט Seligenstadt

 Znaymוישוביה

זעלקירכען

זנהיים Senheim

טאנאוי Thann

טויבערשטאט

טירנא Tirnau

טרוילינגן

טרינט Trient וישוביה

טרירTrier  וישוביה

יודנבורג Judenburg (בקרבת היידינספלד?)

יוליך Juelich

יענא Jena

יעסניץ Jessnitz

לאדנבורג Ladenburg

לאהנשטיין (Ober/Nieder)

Lahnstein

לאואינגן Lauingen

לאודא Lauda

לאוטרבאך Lauterbach

לאופען Laufen

לאנדסהוט Landshut וישוביה

לההטולש

לובלין Lublin

לוהר Lohr

לוונשטיין

לונדון London

לופנאו Loffenau

לורך Lorch

ליגניץ Liegnitz

ליינינגן Leiningen

לייפניק Leipnik

לייפציג Leipzig

לימבורג Limburg

לינבורג Lueneburg

לינדאו Lindau

לינזנהופן Linsenhofen

לינץ Linz

ליצילבורג Luetzelburg=

Luxemburg

ליק Lyck

למגו Lemgo

לנדא Landau

לעכניך

מאגדבורג Magdeburg

מאנהיים וישוביה

מאנטובה Mantua

מארבורג Marburg

מארק

מגנצא (Mainz) וישוביה

מיהלדורף Muehldorf

מונהם

מונטאבויער Montabauer

מוסבאך Mosbach

מוציג Mutzig

מושטאט

מיטלברג Mitelberg

מיידנבורג וישוביה

מיינינגן Meiningen

מיינפלד Mainfeld

מייסן Meissen וישוביה

מילאנו Mailand

מילהויזן Muelhausen במדינת טירינגן וישוביה

מילהיים Muelheim

מילטנברג Miltenberg

מינדן Minden

מינכן   Muenchen וישוביה

מינסטר  Muenster וישוביה

מינסטרמאייפלד Muenstermaifeld

מיץ Metz

מרזבורג Merseburg

מכלן Mechlen

מלירכשטאט

ממינגן Memingen

מנקי Menki bei Serach

מקלנבורג Mecklenburg

מרגנטהיים Mergentheim

נאנסי Nancy

נויבורג Neuburg

נויהויזל Neuhaeusel

נוימארקט Neumarkt

נוימבורג Naumburg

נוינבורג Neuenburg

נוירדילנגן Noerdlingen

נוישא Nassau

נורדהויזן Nordhausen וישוביה

נידנאו Niedenau

נידרלינגען וישוביה

נוישטאט  Neustadt וישוביה

ניימעגין Neumegen וישוביה

ניקולשבורג Nikolsburg

נירנבערג Nuernberg וישוביה

נעקארגמינד Neckargemuend

נעקארשטורם Neckarstorm

סארבריקן Saarbruecken

סט. גאלן St. Gal

עבירבאך Eberbach

עהינגן

עטוויילר

עטינגן Oettingen

עטלינגן Ettlingen

עלזנאר

עלוואנגן Ellwangen

עלטשפעלד

עלקאן

עלריך Ellrich

עמריך Emmerich

ענדינגעןEndingen  וישוביה

ענטזי

ענהיים

עסלינגן Esslingen

עפינגן

ערבאך

ערלבאך Erlbach

ערלאנגן

ערפורט  Erfurt וישוביה

ערקילענץ

עשוועגע Eschwege

פאדבורן Padeborn

פאכא Vacha

פאסוי Passau וישוביה

פאריש Paris

פוזנא Posen

פולדא  Fuldaוישוביה

פיטנקנפא

פילאך Villach

פלדהאוזן Feldhausen

פילזן Pilsen

פלורנץ Florenz

פעשט Pest

פפורצהיים Pforzheim וישוביה

פראג  Pragוישוביה

פראנקהויזן Frankhausen

פראנקנהויזן Frankenhausen

פראנקפורט דאודר Frankfurt a. Oder

פראנקפורט דמיין    Frankfurt a. Main וישוביה

פרידברג Friedberg

פרשבורג Pressburg

צוריך Zuerich

צורצאך Zurzach (Schweitz)

צייברן Zabern

ציגנהאגן Ziegenhagen

צנוים Znaim

צל Zell

קאנשטאט Kannstatt

קאסל Kassel וישוביה

קארלשטאט Karlstadt

קובורג Koburg

קובלנץ Koblenz

קוואלהאוזן

קניגסברג

קוכם-צל Zell bei Kochem

קולברשהיים

קולדא kolda

קולמאר  Colmar וישוביה

קילהיים Kuehlheim / Kehlheim

קונצלאווא

קונשטאט

קונשטאנץ Konstanz

קוספלד Koesfeld

קופנהאגן Kopenhagen

קזמארק Kaesmark

קייזרסלאוטרן Kaiserslautern

קייזרסברג Kaysersberg

קילסהיים Kuelsheim

קיצינגן Kitzingen

קליווא Kleve

קלינגנברג Klingenberg

קלןKoeln  וישוביה

קמפן Kempen

קניגסברג בגראבפעלד Koenigsberg in Grabfeld

קסאנטען Xanten

קעמפטען Kempten

קריילסהיים Crailsheim

קרעמז Krems

קרעמזיר Kremsier

קראקא Krakau

קרייצנאך  

(וי"א:צלם-מקום)

Kreuznach

קרנא

קרעמזיר וישוביה

קרפאן

ראוונשבערג Ravensburg

ראטציבורג

רובאך / רארבאך

רוטינגן Roettingen

רוטנבורג Rothenburg וישוביה

רויטלינגן Reutlingen

רוזניץ Rausnitz

רומא Rom

רומהילד Roemhild

רונקל Runkel

רוסהיים

רופאך Rufach

רוקנהאוזן Rockenhausen

רייטניץ Raudnitz

רייל Reil

ריינא

רימאגן

רינק Rieneck

רנדרזאק

רגנסבורג Regensburg וישוביה

שאפהויזן Schaffhausen  וישוביה

שוויידניץ Schweidnitz

שוויינפורט Schweinfurt

שוואל (זבולה)

שוואלבאך Schwalbach

שוואלדארף

שוונפעלד

שורנדורף Schorndorf

שטולברג Stolberg (Harz)

שטולצבורג Stolzburg

שטומל

שטוטגארט Stuttgart

שטטן Stetten

שטיין

שטיינהיים Steinheim

שטיפט

שטלבערג

שטענדיל

שטראסבורג  Strassburg וישוביה

שטרויבינג Straubing

שטערנברג Sternberg

שטערליץ Sterlitz

שוינדורף

שמאלקאלדן Schmalkalden

שפאנדוי

שפירא  Speier וישוביה

שרישהיים

 

 

בממורבוך של עטינגן נוספו: גערלין, גרעץ, ווארשויא, טורין, טרעזנא

בממורבוך באחת מקהילות שוואבן נוספו: זאנטא, לובלין

בממורבוך של צקנדורף נוספו: נעמירוב, לבוב, לובלין, בריסק

 

בממורבוך של נידרוורן נוספו:

נעמירוב, טולשין, באר, פולנאה, הומל, סאטארדוב, צארניאוב, בראהין, פינסק, בריסק, וולאדו, פארישפאלה, פריאסלב, פארישופקה, קרעמענטש, בילגרייא, חלים, דובנא, טארנוגרוד

 

בכמה ספרי הזכרת נשמות יש כפילויות כמו:

צרפת-פראנקרייך, הולנד-נידרלנד

 

אודענוואלד Odenwald, אונגארן Hungary, אלטמיהל Altmuehl, אוקריינא Ukraine

יזכור אלהים את נשמת הרוגי ושרופי מדינת 39_____ עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה    שנהרגו ונשרפו על יחוד השם  בשכר זה תהא נשמתם צרורה   בצרור החיים עם צדיקים וצדקניות שבגן עדן  אמן:

אושטרייך Austria

אושטלנד

איטליא Italy

אירלאנד Ireland

ארארגוניה Aragon

ארץ הקדושה

אשכנז

באדן Baden

בודענזיא Bodensee

בורגוניא Burgundy

ביהם Bohemia

בייארן Bavaria

בראבאנט Brabant

בראנדיבורג Brandenburg

ברייסגאו Breisgau

דאלמאציה Dalmatia

דענימארק Denmark

הולנד Holland

העסין Hesse

וואליחייא Wallachei

וואלין Volhynia

ווירטמברג Wuerttemberg

וועטערוי Wetterau

וועשפאלן Westphalia

זויארלאנד Sauerland

זיבנבירגן Transylvania

זילאנד Seeland

זאקסן Saxony

טירול Tirol

טירינגן Thuringia

יוון Greece

לודישלנד

לוקסמבורג Luxemburg

לותרינגן Lorraine

לומבארדייא

ליטא Lithuania

ליפלאנד

מאלטה Malta

מעקלנבורג Mecklenburg

מעהרין Moravia

מארקט Mark

נידרלנד

נעקאר Neckar

סיציליא

ספרד Spain

סקוטלאנד Scotland

עלזאס Alsace

ענגלנד England

פאדאליא Podolia

פולין Poland

פומרן Pommern

פורטוגל Portugal

פיהם Bohemia

פלאנדירן Flanders

פעדערזיא Federsee

פפאלץ Palatinate

פראנקין Franconia

פרובינצא Provence

פריזלאנד Friesland

פרייסען Prussia

פרנהיים

צרפת France

קרואטיה Croatia

קורלאנד Kurland

קערנטין Carinthia

רוסיא Russia

ריינוס Rhineland

רייסן

ריעס Ries

שוואבין Swabia

שווארצוואלד Black Forest

שוודין Sweden

שטייערמארק Styria

שוואבן

שווייץ Switzerland

שלעזיא Silesia

שלעזוויג Schleswig

תוגרמה Turkey

 

        יזכור אלהים את נשמות בני כל הקהילות והישובים האלו  והסביבות של כל עיר ועיר  עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה  שנהרגו ונשרפו ונסקלו ונטבחו ונחנקו ונצלבו ונטבעו ונאנסו ונגררו ונתלו ונקברו חיים ונתיסרו בכל מיני יסורים קשים ומרים ובמיתות קשות ומשונות על קידוש השם יתברך שמו. בשכר זה יזכרם אלהים ונשמתם תהא צרורה בצרור החיים עם נשמות הצדיקים והצדקניות שבגן עדן  אמן:

 

בממורבוך של וורמיישא הוסיפו בשנת תט"ו על פי הוראת רבי משה שמשון בכרך את שמות קהילות ההריגה בפולין ורייסן בגזירות ת"ח ות"ט. כעין זה הוסיפו בממורבוך של פולדא, פיורדא וטרויכלינגן.

נוסח פיורדא: אוליאנאב, אוסטרא, באר, בארישופקה, ביחווא, בילגרייא, בראהין, בריסק, דובנא קטן, הומי, הרובש הוא, וואלאדוה, חעלים, טאמישאב, טולטשין, טורבין, טרנאגראד, לאדמר, לובען, לויצק, נאראל, נעמרוב גדול, פאלנאי, פארישפאלה, פינסק, פערייאט, פריאסלאב, צארניאב, קאסנטין, קאריטניצא, קראסנאבראד. קראשניק, קרעמניץ, שטאראדוב, שעברשין, נוסחי עלינגן, טרויכלינגן, שוואבאך:

 

צריך להעתיק מוויינברג, ממורבוכר, עמ222, 212-312, 591-691 [עד כאן]

 

לזכר נשמות שש מיליון קדושים

יזכור אלהים את נשמת ששה אלפי אלפים ישראל אנשים ונשים ילדים וילדות

של כל הקהילות וישובים  וסביבות של כל עיר ועיר במדינות  

גֵּרְמַנְיהָ Germany, אוֹסְטְרִיהָ Austria, צ'כוֹסְלוֹבַקִיהָ Czechoslovakia, פּוֹלִין Poland,

דֶּענְמַארק Denmark, נוּרְווֶגִּיהָ Norway, הוֹלַנְד Holland, בֶּלְגִּיהָ Belgium, צַרְפַת France,

רוֹמַנְיהָ Romania, יוּגּוֹסְלַבִיהָ Yugoslavia, יָוָן Greece, אִיטַלְיהָ Italy, לִיטָא Lithuania,

לַטְבִיהָ Latvia, אֶסְטוֹנְיהָ Estonia, אוֹקְרַיינָה Ukraine, רוּסְיהָ Russia, הוּנְגַּרִיהָ Hungary,

וּשְׁאָר הָאַרָצוֹת הַכְּבוּשׁוֹת

עם נשמת אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה  

שנהרגו ונשרפו ונטבחו ונטבעו ונתגררו ונאנסו ונגררו ונתלו ונקברו חיים

ונתיסרו בכל מיני יסורים קשים ומרים ומיתה קשה על יחוד השם. בשכר זה יזכרם אלהים לטובה ונשמתם תהא צרורה בצרור החיים עם נשמת צדיקים וצדקניות שבגן עדן  אמן:

בממורבוך של שפירא בין קהילות ההרוגים מופיעים ראשי ישיבות ותלמידים שנהרגו בגזירות:

 

יזכור אלהים נשמת הרב ר' שמואל הלוי ובני ישיבתו עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שנהרגו ונשרפו על יחוד השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקים וצדקניות בגן עדן, אמן.

 

יזכור אלהים נשמת הרב ר' יוסף ובני ישיבתו עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שנהרגו ונשרפו על יחוד

השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקים וצדקניות בגן עדן, אמן.

 

יזכור אלהים נשמת הרב ר' יואל הכהן ובני ישיבתו עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שנהרגו ונשרפו על יחוד

השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקים וצדקניות בגן עדן, אמן.

 

יזכור אלהים נשמת הרב ר' יוסף והרב ר' שלמה והרב ר' יקר והרב ר' משה הכהן ובני ישיבתם עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שנהרגו ונשרפו על יחוד השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקים וצדקניות בגן עדן, אמן.

 

יזכור אלהים נשמת הרב ר' יצחק ב"ר אברהם הלוי ובני ישיבתו עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שנהרגו ונשרפו על יחוד השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקים וצדקניות בגן עדן, אמן.

 

יזכור אלהים נשמת הרב ר' יחיאל הכהן והרב ר' דוד והרב ר' משה ובני ישיבתם עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שנהרגו ונשרפו על יחוד השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקים וצדקניות בגן עדן, אמן.

 

יזכור אלהים נשמת הרב ר' דוד הכהן ובני ישיבתו עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שנהרגו ונשרפו על יחוד השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקים וצדקניות בגן עדן, אמן.

 

יזכור אלהים נשמת הרב ר' משה בן הרב ר' אברהם הלוי ובני ישיבתו עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שנהרגו ונשרפו על יחוד השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקים וצדקניות בגן עדן, אמן.

 

יזכור אלהים נשמת הרב ר' אפרים בר תמר ובני ישיבתו עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שנהרגו ונשרפו על יחוד השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקים וצדקניות בגן עדן, אמן.

 

יזכור אלהים נשמת הרב ר' יצחק הספרדי ובני ישיבתו עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שנהרגו ונשרפו על יחוד השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקים וצדקניות בגן עדן, אמן.

 

יזכור אלהים נשמת הרב ר' אהרן ב"ר יונה ובני ישיבתו עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שנהרגו ונשרפו על יחוד השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקים וצדקניות בגן עדן, אמן.

 

יזכור אלהים נשמת הרב ר' מנחם הספרדי ובני ישיבתו עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שנהרגו ונשרפו על יחוד השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקים וצדקניות בגן עדן, אמן.

 

יזכור אלהים נשמת הרב ר' משה ובני ישיבתו עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שנהרגו ונשרפו על יחוד

השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקים וצדקניות בגן עדן, אמן.

 

יזכור אלהים נשמת הרב ר' יעקב והרב ר' מרדכי ובני ישיבתם עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שנהרגו ונשרפו על יחוד השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקים וצדקניות בגן עדן, אמן.

 

יזכור אלהים נשמת הרב ר' שלמה ובני ישיבתו עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שנהרגו ונשרפו על יחוד השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקים וצדקניות בגן עדן, אמן.

 

יזכור אלהים נשמת הרב ר' אלכסנדר הכהן ובני ישיבתו עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שנהרגו ונשרפו על יחוד השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקים וצדקניות בגן עדן, אמן.

 

יזכור אלהים נשמת הרב ר' אליעזר ובני ישיבתו עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שנהרגו ונשרפו על יחוד השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקים וצדקניות בגן עדן, אמן.

 

יזכור אלהים נשמת הרב ר' יעקב בר מאיר ובני ישיבתו עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שנהרגו ונשרפו על יחוד השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקים וצדקניות בגן עדן, אמן.

 

יזכור אלהים נשמת הרב ר' יהונתן והרב ר' שלום ובני ישיבתם עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שנהרגו ונשרפו על יחוד השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקים וצדקניות בגן עדן, אמן.

 

יזכור אלהים נשמת הרב ר' יוסף והרב ר' שלמה ובני ישיבתם עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שנהרגו ונשרפו על יחוד השם, בשכר זה תהא נשמתם צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקים וצדקניות בגן עדן, אמן.

ע"כ על פי הממורבוך של שפירא

 

        יזכור אלהים את נשמת רבינו גרשום ב"ר יהודה מאור הגולה עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה, עבור שהאיר עיני הגולה בתקנותיו והרביץ תורה בישראל. בשכר זה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם צדיקים וצדקניות שבגן עדן, אמן.

 

        יזכור אלהים את נשמת רבינו שמעון הגדול ב"ר יצחק, עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה, עבור שטרח בעד הקהילות והאיר עיני הגולה בפיוטים שירות ותשבחות. בשכר זה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם צדיקים וצדקניות שבגן עדן, אמן.

 

        יזכור אלהים את נשמת רבינו שלמה ב"ר יצחק, עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה, עבור שהאיר עיני כל ישראל בפירושיו לכל התורה, מקרא משנה תלמוד. בשכר זה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם צדיקים וצדקניות שבגן עדן, אמן.

 

        יזכור אלהים  את נשמת רבינו יעקב תם, עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה, עבור שהרביץ תורה בישראל והאיר עיני הגולה בפלפוליו ותוספותיו. בשכר זה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם צדיקים וצדקניות שבגן עדן, אמן.

 

        יזכור אלהים  את נשמת רבינו יעקב מאורליינש, עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה, בעבור תוספותיו וחידושיו וטעמיו ושהרביץ תורה בישראל. בשכר זה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם צדיקים וצדקניות שבגן עדן, אמן.

 

        יזכור אלהים  את נשמת רבינו שמואל ב"ר מאיר [רשב"ם], עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה, עבור שהרביץ תורה בישראל והאיר עינינו בפירושיו ותוספותיו. בשכר זה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם צדיקים וצדקניות שבגן עדן, אמן.

 

        יזכור אלהים  את נשמת רבינו יצחק ב"ר מאיר [ריב"ם], עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה, עבור שהרביץ תורה בישראל. בשכר זה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם צדיקים וצדקניות שבגן עדן, אמן.

 

        יזכור אלהים  את נשמת רבינו מאיר ב"ר יצחק שליח ציבור, עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה, עבור שתיקן שבחות למקום. בשכר זה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם צדיקים וצדקניות שבגן עדן, אמן.

 

רבינו אליעזר ב"ר נתן [ראב"ן], רבינו שמשון משאנץ, רבינו יהודה החסיד, עבור שהאיר עיני הגולה בתיקוניו

 

רבינו מנחם ב"ר יעקב [מוורמיישא, אחי רבינו אפרים מבונא] עבור שהרביץ תורה

 

רבינו אלעזר ב"ר יהודה [בעל הרוקח] עבור שהרביץ תורה

 

        יזכור אלהים  את נשמת רבינו פרץ, עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה, עבור שהרביץ תורה בישראל והאיר עינינו בפירושיו ותוספותיו. בשכר זה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם צדיקים וצדקניות שבגן עדן, אמן.

 

        יזכור אלהים  את נשמת רבינו מאיר ב"ר ברוך מרוטנבורג, עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה, עבור שהאיר עיני הגולה בחידושיו ותשובותיו. בשכר זה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם צדיקים וצדקניות שבגן עדן, אמן.

 

        יזכור אלהים  את נשמת רבינו אליעזר מטוך, עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה, עבור תוספותיו וחידושיו וטעמיו ושהרביץ תורה בישראל. בשכר זה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם צדיקים וצדקניות שבגן עדן, אמן.

 

        יזכור אלהים  את נשמת רבינו אשר, עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה, עבור שהרביץ תורה בישראל בפסקיו. בשכר זה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם צדיקים וצדקניות שבגן עדן, אמן.

 

        יזכור אלהים  את נשמת רבינו יעקב בעל הטורים, עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה, עבור שהרביץ תורה בישראל. בשכר זה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם צדיקים וצדקניות שבגן עדן, אמן.

 

רבינו מאיר בן הקדוש רבי ברוך הלוי [מפולדא המכונה מהר"ם סג"ל]

 

רבינו שלום ב"ר יצחק מנוישטט המכונה מהר"ש

 

        יזכור אלהים  את נשמת רבינו יעקב ב"ר משה המכונה בשם מהרי"ל, עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה, עבור שהרביץ תורה בישראל. בשכר זה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם צדיקים וצדקניות שבגן עדן, אמן.

 

        יזכור אלהים  את נשמת רבינו ישראל איסרלן ב"ר פתחיה בעל תרומת הדשן, עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה, עבור שהרביץ תורה בישראל. בשכר זה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם שאר צדיקי  עולם שבגן עדן, אמן.

 

        יזכור אלהים  את נשמת רבינו יעקב ב"ר יהודה ווייל, עם נשמות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה, עבור שהרביץ תורה בישראל בשכר זה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם צדיקים וצדקניות שבגן עדן, אמן.

בכמה ספרי הזכרת נשמות מופיעה הזכרה לרבינו חננאל, אחרי רש"י ובעלי התוספות, וזה שובר את הכלל של ספרי הזכרת הנשמות המביאים את שמותיהם של חכמי אשכנז וצרפת בלבד, ורבינו חננאל קדם להם ומעולם לא חי באשכנז או צרפת. אילו היתה מסגרת זו מיועדת גם לשאר חכמי ישראל, היו ספרי הממורבוך כוללים את שמותיהם של כל התנאים, האמוראים והגאונים, או לפחות את המפורסמים שבהם. גם מיקומו הכרונולוגי המשובש מעיד על צירוף ספונטאני של סופר מעתיק, ולא על תיכנון מדויק. אכן רבינו חננאל לא נזכר בספרים הקדומים, כמו זה של וורמיישא. חריגים כאלה מופיעים גם בספרי ממורבוך שונים, כמו למשל שמו של רבי אלעזר הקליר בספרי הזכרת נשמות של סופיה, עלינגן פאפנהיים, טרויכלינגן, ברלוצהיים (ארבע האחרונות הן קהילות סמוכות זו לזו). שילוב שמות יוצאי דופן אלה, נעשו כפי הנראה על ידי סופרים מקומיים שלא הבינו מפני מה שמו של חכם זה או אחר הידוע כל כך במסורת ישראל, לא שולב בין שמות החכמים.

 

בממורבוך של טאובררעטערסהיים במקום רשימת החכמים באה ההזכרה הבאה"

כל בעלי גמרא תלמד בבלי ומחברי ששה סדרי משנה עם כל שארי תנאים ואמוראים ומחברי ספרים קדושים.

 

בממורבוך של נידרוורן פותחת הרשימה בהזכרת הקדושים של ארץ הקודש וארצות הגלות וכן עשרה הרוגי מלכות; כל אלה שמסרו נפשם למען הכלל; כל התנאים, האמוראים, הסבוראים, רבנים, ראשי ישיבות ותלמידיהם, שהרביצו תורה בישראל והאירו עיני הגולה בפירושיהם.

 

בממורבוך של באמברג נוספו על ידי הרב ד"ר יוסף יצחק קובאק (וויינברג, אונטערזוכונגען, עמ'3)

רבינו משה ב"ר מימון, סעדיה גאון, האי גאון, ניסים גאון, יצחק אלפסי, אליעזר הגדול, נתן מרומי בעל הערוך,  יוסף לוי, יעקב ב"ר יקר, יהודה הלוי, שבתי כהן, ליפמן הלר, שמואל קולין

 

בממורבוך של פייטסהכהיים שנכתב בשנת תק"ב נוספו:

יהושע העשיל מקראקא, יוסף קארו, משה איסרלש, משה בן מימון, מרדכי יפה, יצחק לוריא, חיים ויטאל, פאלק, דוד טורי זהב, שפתי כהן (אברהם ישעיה) [הורוויץ]

 

בממורבוכים של קליין-ערדלינגן, פראנקנווינהיים, צקנדורף, טינגן, ממלסדורף, גרולצהופן וזולצבאך נוסף: משה בר מימון

 

בממורבוך של זונטהיים נוסף:

רבינו יצחק אלפוס בעבור שהרביץ תורה בישראל, רבינו אליהו ב"ר משה בעבור שהרביץ תורה בישראל (בעל שם)

 

בממורבוך של בכהופן נוסף: רבי משה ב"ר מימון

 

בממורבוך של קריגסהאבר הוסיפו שמות של כמה גדולי אשכנז מהתקופה האחרונה:

רבי יוסף צבי הירש יאנוב אב"ד פוזנא ופיורדא, רבי נח חיים צבי בערלין אב"ד מגנצא ואה"ו, רבי פנחס הורוויץ אב"ד פפד"מ, רבי יוסף שטיינהארט אב"ד פיורדא, רבי יחזקאל לנדא אב"ד פראג, רבי נתן אדלר אב"ד בוסקוביץ ומגדולי פפד"מ, רבי משולם זלמן הכהן אב"ד פיורדא

 

הוסיפו שמות של כמה גדולי אשכנז מהתקופה האחרונה:

[רבי צבי הירש בן יעקב אשכנזי [חכם צבי], רבי נתנאל ווייל [קרבן נתנאל], רבי יהונתן אייבשיץ, יעקב עמדין,          רבי אברהם בינג, רבי עקיבה גונס [רבי עקיבה איגר], רבי משה ב"ר שמואל סופר [חתם סופר], רבי ישראל קורשידט, רבי יצחק אריה המכונה זעקל לייב [בעל שם ממיכעלשטאט], רבי וואלף האמבורגר, החכם יצחק ברנס, רבי צבי הירש קאלישער, רבי יעקב עטלינגר [ערוך לנר], רבי אברהם ראיס, רבי נתן מרכוס אדלר [נתינה לגר], רבי יצחק דוב הלוי [זעליגמאן בער] במבערגר, רבי שמשון בן רפאל אריה הירש, רבי עזריאל ב"ר יהודה הילדסהיימר, רבי דוד צבי הופמאן [מלמד להועיל], רבי מרדכי הורוביץ [מטה לוי], רבי שלמה ברייער, רבי יעקב רוזנהיים, רבי לוי יוסף ברייער, רבי יוסף צבי הי"ד קרליבך, רבי יחיאל יעקב ווינברג [שרידי אש], הרב שמעון שוואב]  

 

יזכור אלהים נשמות כל המתים בקהילות ובישובים עם נשמות אברהם יצחק אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה  עבור שטרחו בעד הקהילות ובטלו גזירות ובטלו שמד ובטלו מכסים והוציאו ספרי תורה מידי הגוים והוציאו אנוסים מידי הגוים  בשכר זה יהיו נשמותיהם צרורות בצרור החיים עם צדיקים וצדקניות שבגן עדן  אמן:

 

לבדוק: ספרי הממורבוך המנויים בהקדמת דושינסקי לממורבוך של אופנבאך.

ברכת אברהם, ספר היובל לר' אברהם ברלינר, ברלין תרס"ג, עמ' 311 ואילך.-ממורבוך של ווינה.

פד:ה 40 אַ֭שְׁרֵי יֽוֹשְׁבֵ֣י בֵיתֶ֑ךָ ע֝֗וֹד יְֽהַלֲל֥וּךָ סֶּֽלָה:

קמד:טו אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם שֶׁכָּ֣כָה לּ֑וֹ אַֽשְׁרֵ֥י הָ֝עָ֗ם שֱׁיְיָ֥ אֱלֹהָֽיו:

קמה תְּהִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד אֲרֽוֹמִמְךָ֣ אֱלוֹהַ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַֽאֲבָֽרֲכָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: בְּכָל־י֥וֹם  אֲבָֽרֲכֶ֑ךָּ וַאֲהַֽלֲלָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד וְ֝לִגְדֻלָּת֗וֹ אֵ֣ין חֵֽקֶר:      דּ֣וֹר לְ֭דוֹר יְשַׁבַּ֣ח מַֽעֲשֶׂ֑יךָ וּגְב֖וּרֹתֶ֣יךָ יַגִּֽידוּ: הֲ֭דַר כְּב֣וֹד הוֹדֶ֑ךָ וְדִבְרֵ֖י נִפְלְאֹתֶ֣יךָ אָשִֽׂיחָה: וֶֽעֱז֣וּז נֽוֹרְאֹתֶ֣יךָ יֹאמֵ֑רוּ וגדלותך וּגְדֻלָּֽתְךָ֥ אֲסַפְּרֶֽנָּה: זֵ֣כֶר רַב־טֽוּבְךָ֣ יַבִּ֑יעוּ וְצִדְקָֽתְךָ֥ יְרַנֵּֽנוּ: חַנּ֣וּן וְרַח֣וּם יְיָ֑ אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וּגְדָל־חָֽסֶד: טוֹב־יְיָ֥ לַכֹּ֑ל וְ֝רַֽחֲמָ֗יו     עַל־כָּל־מַֽעֲשָֽׂיו: יוֹד֣וּךָ יְ֭יָ כָּל־מַֽעֲשֶׂ֑יךָ וַֽ֝חֲסִידֶ֗יךָ יְבָֽרֲכֽוּכָה: כְּב֣וֹד מַלְכֽוּתְךָ֣ יֹאמֵ֑רוּ וּגְבוּרָֽתְךָ֥ יְדַבֵּֽרוּ: לְהוֹדִ֤יעַ ׀ לִבְנֵ֣י ֖הָֽאָדָ֣ם גְּבֽוּרֹתָ֑יו וּ֝כְב֗וֹד הֲדַ֣ר מַלְכוּתֽוֹ:        מַֽלְכוּתְךָ֗ מַלְכ֥וּת כָּל־עֹֽלָמִ֑ים וּ֝מֶֽמְשַׁלְתְּךָ֗ בְּכָל־דּ֥וֹר וָדֹֽר: סוֹמֵ֣ךְ יְ֭יָ לְכָל־הַנֹּֽפְלִ֑ים  וְ֝זוֹקֵ֗ף לְכָל־הַכְּפוּפִֽים: עֵֽינֵי־כֹ֖ל אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ וְאַתָּ֤ה נֽוֹתֵן־לָהֶ֖ם אֶת־אָכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ:                                                                  הבעל תפלה מרים קולו בנעימה בפסוק פּוֹתֵ֥חַ אֶת־יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכָל־חַ֣י רָצֽוֹן: צַדִּ֣יק יְ֭יָ בְּכָל־דְּרָכָ֑יו וְ֝חָסִ֗יד בְּכָֽל־מַֽעֲשָֽׂיו: קָר֣וֹב יְ֭יָ לְכָל־קֹֽרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶֽאֱמֶֽת: רְצֽוֹן־יְרֵאָ֥יו יַֽעֲשֶׂ֑ה וְאֶת־שַׁוְעָתָ֥ם יִ֝שְׁמַ֗ע וְיֽוֹשִׁיעֵֽם: שׁוֹמֵ֣ר יְ֭יָ אֶת־כָּל־אֹֽהֲבָ֑יו        וְאֵ֖ת כָּל־הָֽרְשָׁעִ֣ים יַשְׁמִֽיד: תְּהִלַּ֥ת יְיָ֗ יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י וִֽיבָרֵ֣ךְ כָּל־בָּ֭שָׂר שֵׁ֥ם קָדְשׁ֗וֹ      לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: קטו:יח וַֽאֲנַ֤חְנוּ ׀ נְבָ֘רֵ֤ךְ יָ֗הּ מֵֽעַתָּ֥ה וְעַד־עוֹלָ֗ם הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

41 'אב הרחמים' אומרים רק בשתי שבתות בשנה והן השבת שלפני שבועות 42 והשבת שלפני תשעה באב,

כתקנת רבותינו הראשונים לזכר גזירות תתנ“ו.

הקהל עומד על רגליו והחזן אומר אותו בנעימה עצובה והקהל אומרו עמו בלחש.

אַב הָרַחֲמִים  שׁוֹכֵן מְרוֹמִים  בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים הוּא יִפְקֹד בְּרַחֲמִים      הַחֲסִידִים וְהַתְּמִימִים וְהַיְשָׁרִים  קְהִילּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם  שמואל ב' א:כג הַנֶּֽאֱהָבִ֤ים וְהַנְּעִימִם֙ בְּחַיֵּיהֶ֔ם וּבְמוֹתָ֖ם לֹ֣א נִפְרָ֑דוּ מִנְּשָׁרִים קַֽלּוּ    וּמֵאֲרָיוֹת גָּבֵֽרוּ  לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם וְחֵֽפֶץ צוּרָם: יִזְכְּרֵם אֱלֹהֵֽינוּ לְטוֹבָה         עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עוֹלָם  43וְיִנְקֹם בְּיָמֵֽינוּ לְעֵינֵֽינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ     כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים: דברים לב:מג הַרְנִ֤ינוּ גוֹיִם֙ עַמּ֔וֹ כִּ֥י דַם־עֲבָדָ֖יו יִקּ֑וֹם וְנָקָם֙ יָשִׁ֣יב לְצָרָ֔יו 44וְכִפֶּ֥ר אַדְמָת֖וֹ עַמּֽוֹ: וְעַל יְדֵי עֲבָדֶֽיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר:    יואל ד:כא וְנִקֵּ֖יתִי דָּמָ֣ם לֹֽא־נִקֵּ֑יתִי וַֽייָ֖ שֹׁכֵ֥ן בְּצִיּֽוֹן: וּבְכִתְבֵי הַקֹּֽדֶשׁ נֶאֱמַר:          תהלים עט:י לָ֤מָּה ׀ יֹֽאמְר֣וּ הַגּוֹיִם֘ אַיֵּ֢ה אֱלֹֽהֵ֫יהֶ֥ם יִוָּדַ֣ע בגיים בַּגּוֹיִ֣ם לְעֵינֵ֑ינוּ            נִ֝קְמַ֗ת דַּֽם־עֲבָדֶ֥יךָ הַשָּׁפֽוּךְ: וְאוֹמֵר: ט:יג כִּֽי־דֹרֵ֣שׁ דָּ֭מִים אוֹתָ֣ם זָכָ֑ר לֹֽא־שָׁ֝כַ֗ח     צַֽעֲקַ֥ת עניים עֲנָוִֽיִם: וְאוֹמֵר: קי:ו-ז יָדִ֣ין בַּ֭גּוֹיִם מָלֵ֣א גְוִיּ֑וֹת מָ֥חַץ רֹ֝֗אשׁ                 עַל־אֶ֥רֶץ רַבָּֽה: מִ֭נַּחַל בַּדֶּ֣רֶךְ יִשְׁתֶּ֑ה עַל־כֵּ֝֗ן יָרִ֥ים רֹֽאשׁ:        

 

החזן לוקח את הספר תורה וממשיך 'יהללו' בניגון 'אב הרחמים'.

 

סדר הכנסת ספר התורה

החזן לוקח את ספר התורה להוליכו מן האלמעמער (בימה) ולהצניעו בהיכל, ואומר בנעימה :

קמח:יג-יד         יְהַֽלֲל֤֙וּ ׀ אֶת־שֵׁ֬ם יְיָ֗ כִּֽי־נִשְׂגָּ֣ב שְׁמ֣וֹ ׀ לְבַדּ֑וֹ קהל: ה֝וֹד֗וֹ עַל־אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם:         וַיָּ֤רֶם קֶ֨רֶן ׀ לְעַמּ֡וֹ תְּהִלָּ֤ה לְֽכָל־חֲסִידָ֗יו לִבְנֵ֣י יִ֭שְׂרָאֵל עַ֥ם קְרֹב֗וֹ הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

כט         מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד הָב֣וּ לַ֭יֽיָ בְּנֵ֣י אֵלִ֑ים הָב֥וּ לַֽ֝ייָ֗ כָּב֥וֹד וָעֹֽז:

הָב֣וּ לַ֭יֽיָ כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ הִשְׁתַּֽחֲו֥וּ לַֽ֝ייָ֗ בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ:

ק֥וֹל יְיָ֗ עַל־הַ֫מָּ֥יִם אֵֽל־הַכָּב֥וֹד הִרְעִ֑ים יְ֝יָ֗ עַל־מַ֥יִם רַבִּֽים:

קוֹל־יְיָ֥ בַּכֹּ֑חַ ק֥וֹל יְ֝יָ֗ בֶּֽהָדָֽר:

 ק֣וֹל יְ֭יָ שֹׁבֵ֣ר אֲרָזִ֑ים וַיְשַׁבֵּ֥ר יְ֝יָ֗ אֶת־אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן:

וַיַּרְקִידֵ֥ם כְּמוֹ־עֵ֑גֶל לְבָנ֥וֹן וְ֝שִׂרְיֹ֗ן כְּמ֣וֹ בֶן־רְאֵמִֽים:

 קוֹל־יְיָ֥ חֹצֵ֗ב לַֽהֲב֥וֹת אֵֽשׁ:

ק֣וֹל יְ֭יָ יָחִ֣יל מִדְבָּ֑ר יָחִ֥יל יְ֝יָ֗ מִדְבַּ֥ר קָדֵֽשׁ:

 ק֤וֹל יְיָ֙ ׀ יְחוֹלֵ֣ל אַיָּלוֹת֘ וַֽיֶּחֱשׂ֢ף יְעָ֫ר֥וֹת וּבְהֵֽיכָל֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ אֹמֵ֥ר כָּבֽוֹד:

יְ֭יָ לַמַּבּ֣וּל יָשָׁ֑ב וַיֵּ֥שֶׁב יְ֝יָ֗ מֶ֣לֶךְ לְעוֹלָֽם:

 יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְיָ֓ ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַֿשָּׁלֽוֹם:

 

בהכנסת ספר התורה לארון הקודש אומרים :

במדבר י:לו         וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְיָ֔ רִֽבֲב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

תהלים קלב:ח-י         קוּמָ֣ה יְ֭יָ לִמְנֽוּחָתֶ֑ךָ אַ֝תָּ֗ה וַֽאֲר֥וֹן עֻזֶּֽךָ:

כֹּֽהֲנֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ־צֶ֑דֶק וַֽחֲסִידֶ֥יךָ יְרַנֵּֽנוּ:

֖בַּֽעֲבוּר דָּוִ֣ד עַבְדֶּ֑ךָ אַל־תָּ֝שֵׁ֗ב פְּנֵ֣י מְשִׁיחֶֽךָ:

משלי ד:ב         כִּ֤י לֶ֣קַח ט֭וֹב נָתַ֣תִּי לָכֶ֑ם תּֽ֝וֹרָתִ֗י אַֽל־תַּֽעֲזֹֽבוּ:

ג:יח         עֵץ־חַיִּ֣ים הִ֭יא לַמַּֽחֲזִיקִ֣ים בָּ֑הּ וְֽתֹמְכֶ֥יהָ מְאֻשָּֽׁר:

ג:יז         דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי־נֹ֑עַם וְֽכָל־נְתִ֖יבוֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם:

איכה ה:כא         הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְיָ֤ ׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב וְֽנָשׁ֔וּבָה חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם:

אומרים כאן חצי קדיש ושבת מוסף (עמ' 971).

סאַרגְנֶס (קִיטֶל)

        בתפילות הבוקר של ראש השנה, ותפילות יום הכפורים מכניסתו ועד צאתו,                                                              לובשים 'סארגנס' (קיטל) ומצנפת לבנה. ה'סארגנס' המקורי, שצורתו כתכריכי אשכנז המקובלים,                      סגור מלפנים ומאחור, ומשלשלים אותו על הגוף דרך בית הצוואר הפתוח למעלה. חוגרים עליו אבנט לבן.        רבים נהגו להתעטף בטלית לבנה לגמרי שפסיה לבנים. נערים ובחורים, וכן חתן בשנה ראשונה,                     חובשים מצנפת לבנה אך לא 'סארגנס'. נשים מהדרות אחר בגדים לבנים.

 אבֵל ב"מ לובש את ה'סארגנס' תחת חליפתו ואת המצנפת הלבנה תחת כיסוי ראש שחור, ומתעטף בטלית חול עם עטרה שחורה. בתפילות בהן האבל משמש כש"ץ, כשאין לו מחליף, לובש בגלוי את ה'סארגנס' והמצנפת הלבנה ומתעטף בטלית לבנה.                                                    (מדריך למנהג אשכנז המובהק)

גרסאות התפלה לימים נוראים

 

בתפילות ראש השנה כופלים 'לעילא ולעילא' רק בקדישים שנתקנו לאמירת החזן,

והיינו:

        בערבית לפני תפילת העמידה ולאחריה;

        בשחרית  לפני 'ברכו' ולאחר חזרת הש"ץ;

        לאחר קריאת התורה;

        במוסף לפני העמידה ולאחר חזרת הש"ץ.

        אך בקדישי מנחה של החזן כופלים 'לעילא ולעילא'

 

בכל קדיש יתום אין כופלים.

 

בשאר ימי התשובה, מלבד יום כפור, אין כופלים 'לעילא' כלל!

 

להלן גירסאות התפלה בכל עשרת ימי תשובה:

        וּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ: (בלא המלה 'כל').

        בְּסֵֽפֶר חַיִּים וכו' לְפָנֶֽיךָ אָֽנוּ (ולא אנחנו) וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם: (בלא המלה 'טובים')

        סיום העמידה: עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם:, במקום 'המברך את עמו ישראל בשלום'.

        בסוף קדיש וסוף העמידה אומרים את הנוסח הרגיל: עֹשֵׂה שָׁלוֹם (בלא הוספת ה"א הידיעה 'השלום').

 

להלן גירסאות התפלה בימים הנוראים:

        וְאָז צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָֽחוּ (ולא 'ובכן צדיקים').

        וְנֶאֱמַר וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָ-אוֹת בַּמִּשְׁפָּט (ולא 'ככתוב ויגבה').

        וּדְבָרְךָ מַלְכֵּֽנוּ אֱמֶת (ולא 'ודברך אמת').

 

בסיום הברכה הרביעית בעמידה אומרים את התוספת של שבת לפי הסדר הבא:

        וְשַׂמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטַהֵר לִבֵּֽנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת, וְהַנְחִילֵֽנוּ ה' אֱלֹדֵֽינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֱֽׁךָ,

וְיִשְׂמְחוּ בְךָ יִשְׂרָאֵל אֹֽהֲבֵי שְׁמֶֽךָ, כִּי אַתָּה

 

בשחרית ומוסף של ראש השנה, ובכל תפילות יום הכיפורים, נשאר ארון הקודש פתוח בחזרת הש"ץ         מלבד בקדושה וברכת כהנים (שלא כציון המחזורים המאוחרים להרבות בפתיחות וסגירות).

מכבדים כמה מתפללים וכהנים בפתיחות ספורות אלה:

        מתפלל פותח - לקראת תחילת חזרת הש"ץ; מתפלל סוגר - לפני קדושה.

        מתפלל פותח - בתחילת אמירת 'לדור ודור'; כהן סוגר - בתחילת אמירת 'רצה'.

        כהן פותח - אחר ברכת כהנים; כהן סוגר - לפני קדיש 'תתקבל'.

 

בתחילת הקדושה אחר כל סילוק: כַּכָּתוּב וְקָרָא זֶה אֶל־זֶה (בלא המילים 'על יד נביאך').

 

במוסף

        ב'ומפני חטאינו': וְאֵין אָֽנוּ יְכוֹלִים (ולא 'אנחנו'), שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה (ולא 'השלוחה').

        בראש השנה מוסף בזכרונות לקראת סוף הברכה הגריסא היא: עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ (ולא: 'על גב המזבח')

        בסוף ברכת זכרונות הנוסח הוא: 'וַעֲקֵדַת יִצְחָק לְזַרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הַיּוֹם בְּרַחֲמִים תִּזְכֹּר:'

        וְתֶעֱרַב לְפָנֶֽיךָ עֲתִירָתֵֽנוּ (ולא 'ותערב עליך').

 

בשאר ימי תשובה עד ליום הכפורים, מאחל איש לרעהו: 'חֲתִימָה טוֹבָה' (ולא 'גמר חתימה טובה').

תפלות לראש השנה

תהלים נא:טז אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ:

        בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  אֱלֹהֵי אַבְרָהָם  אֱלֹהֵי יִצְחָק  וֵֽאלֹהֵי יַֽעֲקֹב     הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא  אֵל עֶלְיוֹן  גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקֹנֵה הַכֹּל  וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת   וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם  לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה:

זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים  מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים  וְכָתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים  לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים:

מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מָגֵן אַבְרָהָם:

 

 אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם  אֲדֹנָי  מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה  רַב לְהוֹשִֽׁיעַ: מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד  מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים  סוֹמֵךְ נוֹפְלִים  וְרוֹפֵא חוֹלִים  וּמַתִּיר אֲסוּרִים  וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר: מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת  וּמִי דּֽוֹמֶה־לָּךְ  מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה:

מִי כָמֽוֹךָ אַב הָרַחֲמִים  זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים  בְּרַחֲמִים:

וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְחַיֵּה הַמֵּתִים:

 

החזן אומר קדושת 'נקדש' בשחרית ובמנחה.

 

  אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ וּקְדוֹשִׁים בְּכָל־יוֹם יְהַלֲלֽוּךָ סֶּֽלָה:

 

וּבְכֵן      תֵּן פַּחְדְךָ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  עַל־כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ  וְאֵימָתְךָ עַל כָּל־מַה־שֶׁבָּרָֽאתָ:          וְיִירָאֽוּךָ כָּל־הַמַּעֲשִׂים  וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶֽיךָ כָּל־הַבְּרוּאִים: וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת    לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם: כְּמָה שֶׁיָּדַֽעְנוּ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  שֶׁהַשָּׁלְטָן לְפָנֶֽיךָ       עֹז בְּיָדְךָ  וּגְבוּרָה בִּימִינֶֽךָ  וְשִׁמְךָ נוֹרָא עַל כָּל־מַה־שֶׁבָּרָֽאתָ:

 

וּבְכֵן      תֵּן כָּבוֹד  יְיָ  לְעַמֶּֽךָ  תְּהִלָּה לִירֵאֶֽיךָ  וְתִקְוָה לְדוֹרְשֶֽׁיךָ  וּפִּתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ  שִׂמְחָה לְאַרְצֶֽךָ  וְשָׂשׂוֹן לְעִירֶֽךָ  וּצְמִֽיחַת קֶֽרֶן לְדָוִד עַבְדֶּֽךָ  וַעֲרִֽיכַת נֵר לְבֶן־יִשַׁי מְשִׁיחֶֽךָ  בִּמְהֵרָה בְּיָמֵֽינוּ:

 

וְאָז       צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָֽחוּ  וִישָׁרִים יַעֲלֽוֹזוּ  וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִֽילוּ: וְעוֹלָֽתָה תִּקְפֹּץ־פִּֽיהָ  וְכָל־הָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כְּעָשָׁן תִּכְלֶה  כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶֽׁלֶת זָדוֹן מִן־הָֽאָרֶץ:

 

וְתִמְלוֹךְ   אַתָּה יְיָ לְבַדֶּךָ  עַל־כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ  בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ  וּבִירֽוּשָׁלַֽםִ        עִיר קָדְשֶֽׁךָ  כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶֽׁךָ- תהלים קמו:י יִמְלֹ֤ךְ יְיָ֙ ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן   לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

 

קָדוֹשׁ      אַתָּה וְנוֹרָא שְׁמֶךָ  וְאֵין אֱלֽוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךָ  וְנֶאֱמַר- ישעיה ה:טז וַיִּגְבַּ֛הּ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֨ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ:

 אַתָּה בְחַרְתָּֽנוּ מִכָּל־הָעַמִּים  אָהַֽבְתָּ אוֹתָֽנוּ  וְרָצִֽיתָ בָּֽנוּ  וְרוֹמַמְתָּֽנוּ מִכָּל־הַלְּשֹׁנוֹת  וְקִדַּשְׁתָּֽנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ  וְקֵֽרַבְתָּֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ  וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵֽינוּ קָרָֽאתָ:

 

במוצאי שבת

(גמ' ברכות לג:) וַתּוֹדִיעֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ אֶת־מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶֽךָ  וַתְּלַמְּדֵֽנוּ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם חֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ: וַתִּֽתֶּן־לָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתּוֹרַת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים: וַתַּנְחִילֵֽנוּ זְמַנֵּי שָׂשׂוֹן וּמֽוֹעֲדֵי קֹֽדֶשׁ וְחַגֵּי נְדָבָה: וַתּוֹרִישֵֽׁנוּ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וּכְבוֹד מוֹעֵד וַחֲגִיגַת הָרֶֽגֶל: וַתַּבְדִּילֵֽנוּ       יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בֵּין קֹֽדֶשׁ לְחֹל  בֵּין אוֹר לְחֹֽשֶׁךְ  בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים  בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵֽׁשֶׁת  יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה: בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּֽלְתָּ  וְאֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּֽׁשֶׁת       יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַּֽשְׁתָּ  הִבְדַּֽלְתָּ וְקִדַּֽשְׁתָּ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתֶֽךָ:

 

        וַתִּֽתֶּן־לָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה [בשבת אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ] אֶת־יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה              יוֹם תְּרוּעָה [בשבת זִכְרוֹן תְּרוּעָה בְּאַהֲבָה] מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ  זֵֽכֶר לִיצִיאַת מִצְרָֽיִם:

        אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  יַעֲלֶה וְיָבוֹא וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדּוֹנֵֽנוּ  וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ  וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדֶּֽךָ  וְזִכְרוֹן יְרֽוּשָׁלַֽםִ עִיר קָדְשֶֽׁךָ  וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ  לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה  וּלְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים  וּלְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם  בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה: זָכְרֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה  וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה  וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים: וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים  חוּס וְחָנֵֽנּוּ וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ  כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ  כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אַתָּה:

        אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  מְלוֹךְ עַל כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶֽךָ  וְהִנָּשֵׂא עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ בִּיקָרֶֽךָ  וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ  עַל כָּל־יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶֽךָ: וְיֵדַע כָּל־פּֽוֹעַל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ    וְיָבִין כָּל־יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ  וְיֹאמֶר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ: יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׁרָאֵל מֶֽלֶךְ  וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָֽׁלָה:

        [בשבת אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  רְצֵה בִמְנוּחָתֵֽנוּ] קַדְּשֵֽׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ   שַׂבְּעֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ וְשַׂמְּחֵֽנוּ בִּישׁוּעָתֶֽךָ  וְטַהֵר לִבֵּֽנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת: [בשבת וְהַנְחִילֵֽנוּ            יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֱֽׁךָ  45 וְיִשְׂמְחוּ בְךָ יִשְׂרָאֵל אֹֽהֲבֵי שְׁמֶֽךָ:]               כִּי אַתָּה אֱלֹהִים אֱמֶת  וּדְבָרְךָ מַלְכֵּֽנוּ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מֶֽלֶךְ עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ  מְקַדֵּשׁ [בשבת הַשַּׁבָּת וְ] יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן:

 

רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם  וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ  וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם  מְהֵרָה  בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן  וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:

 

 מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ  שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: צוּר חַיֵּֽינוּ  מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר: נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ עַל־חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ  וְעַל־נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ  וְעַל־נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ  וְעַל נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל־עֵת  עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם: הַטּוֹב כִּי לֹא־כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ  וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא־תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ  מֵעוֹלָם קִוִֽינוּ לָךְ:

 וְעַל־כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד  וּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ:

וְכָל־הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה  וִיהַלֲלוּ אֶת־שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת  הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:

לשחרית, ולשבת מנחה.

שִׂים שָׁלוֹם  טוֹבָה וּבְרָכָה  חֵן חֶֽסֶד וְרַחֲמִים  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: בָּרֲכֵֽנוּ אָבִֽינוּ  כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ  כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד  וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם:     וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל  בְּכָל־עֵת וּבְכָל־שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ:

למנחה ולערבית.

שָׁלוֹם רָב עַל־יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ תָּשִׂים לְעוֹלָם  כִּי אַתָּה הוּא מֶֽלֶךְ אָדוֹן לְכָל הַשָּׁלוֹם: וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל־עֵת וּבְכָל־שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ:

 

בְּסֵֽפֶר חַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם  וּפַרְנָסָה טוֹבָה  נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶֽיךָ אָֽנוּ  

וְכָל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל  לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם:

 

אֱלֹהַי  נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע  וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה  וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם  וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר    לַכֹּל תִּהְיֶה: פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ  וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי  וְכָל־הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה    מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם: עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ: תהלים ס:ז לְ֭מַעַן יֵחָֽלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ ועננו וַֽעֲנֵֽנִי:         יט:טו יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝יָ֗ צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי: עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו          הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן:

 

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וִֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  שֶׁיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ  וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה  כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת: מלאכי ג:ד וְעָֽרְבָה֙ לַֽייָ֔ מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלָ֑םִ כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹֽנִיֹּֽת:

------------------

סדר תשליך

המהרי"ל הוא המקור הראשון למנהג ה'תשליך'. וכ"כ הד"מ סי' תקפג וברמ"א סעיף ב.

אחר מנחה ביום ראשון של ראש השנה הולכים אל הנהר לאמירת 'תשליך'.

ב'תשליך' אומרים רק את ד' הפסוקים 'מי א-ל כמוך' וגומר.

 

After מנחה (on the second day if the first falls on a שבת)

one goes to a brook or stream or a pond in which there are fish, and recites:

מיכה ז:יח-יט מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֹן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּֽ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַֽחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא: יָשׁ֣וּב יְרַֽחֲמֵ֔נוּ יִכְבּ֖שׁ עֲוֹֽנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כָּל־חַטֹּאותָֽם:         וְכָל־חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל  תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא־יִזָּכְרוּ  וְלֹא־יִפָּקְדוּ  וְלֹא־יַעֲלוּ עַל־לֵב לְעוֹלָם: ז:כ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶֽׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַֽאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם:

תקיעות דמיושב

 

רק התוקע אומר מזמור מ"ז 'למנצח לבני קרח מזמור'.

 

התוקע אומר לעצמו בלחש פסוקי קר"ע שט"ן וגו'.

 איכה ג:נו קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־תַּעְלֵ֧ם אָזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי:

   תהלים קיט:קס רֹאשׁ־דְּבָרְךָ֥ אֱמֶ֑ת וּ֝לְעוֹלָ֗ם כָּל־מִשְׁפַּ֥ט צִדְקֶֽךָ:

  קיט:קכב עֲרֹ֣ב עַבְדְּךָ֣ לְט֑וֹב אַֽל־יַֽעַשְׁקֻ֥נִי זֵדִֽים:

   קיט:קסב שָׂ֣שׂ ֖אָֽנֹכִי עַל־אִמְרָתֶ֑ךָ כְּ֝מוֹצֵ֗א שָׁלָ֥ל רָֽב:

 קיט:סו ט֤וּב טַ֣עַם וָדַ֣עַת לַמְּדֵ֑נִי כִּ֖י בְמִצְוֹתֶ֣יךָ הֶֽאֱמָֽנְתִּי:

 קיט:קח נִדְב֣וֹת פִּ֭י רְצֵה־נָ֣א יְיָ֑ וּֽמִשְׁפָּטֶ֥יךָ לַמְּדֵֽנִי:

 

ואח"כ יאמר

מז:ו עָלָ֣ה אֱ֭לֹהִים בִּתְרוּעָ֑ה יְ֝יָ֗ בְּק֣וֹל שׁוֹפָֽר:

ש'ו'פ'ר' ראשי תיבות אין ש'טן ו'אין פ'גע ר'ע. (ספר מנהגים לר"א טירנא)

שלא להסתכל בתוקע לא נזכר בשום פוסק, אך רבים נהגו כן, ומובא בכמה ספרי זכרונות.

יש סבורים שהוא כדי לא לבלבל את התוקע כמו שאסרו חז"ל להסתכל בפני האוכל.

טעם אחר, כדי להתרכז בתקיעה, כמו שאין מסתכלים בכהנים כדי להתרכז בברכה.

 

לפני התקיעות מכריזים: שְׁתִיקָה יָפָה עַד גְּמַר כָּל־הַתְּקִיעוֹת!

 

המקרא יושב בעת הברכות וכל התקיעות שמיושב, וכן מחזיקי ספרי תורה ממשיכים לשבת בשעת התקיעות.

 

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו  וְצִוָּֽנוּ לִשְׁמֽוֹעַ קוֹל שׁוֹפָר:

 

ביום שני אין אומרים שהחיינו אלא כשחל יום ראשון בשבת. (מהרי"ל) ולא כרמ"א סוף סימן ת"ר.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ וְהִגִּיעָֽנוּ לִזְמַן הַזֶּה:

 

והשופר מערבב את השטן שנאמר 'אֵ֣ין שָׂטָ֔ן וְאֵ֖ין פֶּ֥גַע רָֽע': (מלכים א' ה:יח) ר"ת ש'ו'פ'ר'. (מהרי"ל)

 

קול התקיעה, השברים והתרועה,

הם משמעים לפי מסורת קדומים המקובלת באשכנז:

A תקיעה’s pitch slightly lowers immediately after      the beginning and then returns to the original pitch which is retained for the duration of the תקיעה.

תקיעה - תחילת התקיעה בצליל רגיל,

ומיד יורד התוקע לצליל נמוך יותר ותיכף עולה

חזרה לצליל הראשון וממשיך בו עד סוף התקיעה.

A שברים are three first ascending and then descending tones with no pause in between.

שברים - שלושה קולות מחוברים עולים ויורדים.

All the גאונים and ראשונים state that a תרועה           should be blown as one extended “trembling” sound.

תרועה - תשעה קולות מחוברים ורועדים.

(כמו התימנים, אבל שהרעד של בני אשכנז הוא יותר מודגש מהרעד של בני תימן) הגרי"ש זצ"ל אמר (הלכות חג בחג) שלמרות שהתרועה ה"תימנית" (אשכנזית, והונגרנית, ובבלית, ובזמן הראשונים בכל ארץ ישראל) היא עדיפה על הנפוצה (המוטעית).

מנהג אשכנז follows רבינו תם and the רא"ש’s opinion and blow the first forty שברים תרועה

with a brief pause in between (רמ"א תק:ד).

ויקרא המקריא את התקיעות כסדרן אחת לאחת ותוקע יתקע.

[מפסיקים קמעה בין 'שברים' ו'תרועה'. אך אין המקרא קורא 'שברים תרועה' יחד.]

תקיעה        קורא: שברים ותיכף אחר השמעתם קורא: תרועה      תקיעה

תקיעה        קורא: שברים ותיכף אחר השמעתם קורא: תרועה      תקיעה

תקיעה        קורא: שברים ותיכף אחר השמעתם קורא: תרועה      תקיעה

בין סדר תשר"ת לתש"ת אומר המקרא:

שֵׁב!

 

התוקע מסיר את השופר מפיו ומניחו בסודר שהיה נתון בו לפני התקיעות,

ונח התוקע כשליש דקה עד שחוזר ונוטל את השופר ומשיבו אל פיו.

תקיעה  שברים  תקיעה

תקיעה  שברים  תקיעה

תקיעה  שברים  תקיעה

בין סדר תש"ת לתר"ת אומר המקרא:

שֵׁב!

 

התוקע מסיר את השופר מפיו ומניחו בסודר שהיה נתון בו לפני התקיעות,

ונח התוקע כשליש דקה  עד שחוזר ונוטל את השופר ומשיבו אל פיו.

 

תקיעה  תרועה תקיעה

תקיעה  תרועה  תקיעה

תקיעה        תרועה     46 תקיעה־גדולה:

 

אחר תקיעה גדולה אומר הקהל 'אשרי העם' עד 'יהלכון'.

פט:טז אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם יֹֽדְעֵ֣י תְרוּעָ֑ה יְ֝יָ֗ בְּאֽוֹר־פָּנֶ֥יךָ יְהַלֵּכֽוּן:

המקרא חוזר על פסוק זה בניגון ימים נוראים, ואומר אותו ניגון פסוק ראשון של 'אשרי'.

תקיעות דמעומד

The גאונים enacted the practice of blowing תשר"ת, תש"ת, תר"ת for a total of ten קולות

during חזרת הש"ץ, and not during the תפילה בלחש.

 

[מפסיקים קמעה בין 'שברים' ו'תרועה'. אך אין המקרא קורא 'שברים תרועה' יחד.]

תוקעים פעם אחת תקיעה: קורא: שברים: ותיכף אחר השמעתם קורא: תרועה: תקיעה: לפסוקי מלכיות;

פעם אחת תקיעה: שברים: תקיעה: לפסוקי זכרונות;

פעם אחת תקיעה: תרועה: תקיעה: לפסוקי שופרות.

 

הקהל אומר 'היום הרת עולם' והחזן חוזר עליו בניגון, וכן נוהגים באמירת 'ארשת שפתינו'.

הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם  הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִשְׁפָּט  כָּל יְצוּרֵי עוֹלָמִים  אִם כְּבָנִים  אִם כַּעֲבָדִים  אִם כְּבָנִים  רַחֲמֵֽנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים  וְאִם כַּעֲבָדִים  עֵינֵֽינוּ לְךָ תְּלוּיוֹת  

עַד שֶׁתְּחָנֵּֽנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵֽנוּ  אָיֹם קָדוֹשׁ:

 

אֲרֶֽשֶׁת שְׂפָתֵֽינוּ יֶעֱרַב לְפָנֶֽיךָ  אֵל רָם וְנִשָּׂא  מֵבִין וּמַאֲזִין  מַבִּיט וּמַקְשִׁיב לְקוֹל

מלכיות

תְּרוּעָתֵֽנוּ (בשבת לְזִכְרוֹן תְּרוּעָתֵֽנוּ) וּתְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן סֵֽדֶר מַלְכִיּוֹתֵֽנוּ:

 

זכרונות

תְּקִיעָתֵֽנוּ (בשבת לְזִכְרוֹן תְּקִיעָתֵֽנוּ) וּתְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן סֵֽדֶר זִכְרוֹנוֹתֵֽנוּ:

 

שופרות

תְּקִיעָתֵֽנוּ (בשבת לְזִכְרוֹן תְּקִיעָתֵֽנוּ) וּתְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן סֵֽדֶר שׁוֹפְרוֹתֵֽנוּ:

אומרים 'היום הרת עולם' ו'ארשת שפתינו' אף בשבת, אבל בשבת אומרים 'לזכרון תרועתנו/תקיעתנו' במקום 'לקול'.

The גאונים enacted the practice of תשר"ת, תש"ת, תר"ת for a total of ten קולות during חזרת הש"ץ,   and not during the תפילה בלחש, for the following reasons: a) it was the מנהג הגאונים in בבל         and should not be deviated from, b) both the שברים and תרועה are variations of a מצוה דאורייתא, so to blow any one of the combinations is sufficient, c) there is no need to blow the entire      thirty קולות during מוסף just to commemorate the original practice of blowing them exclusively during מוסף, d) since the חויב דאורייתא has been fulfilled before מוסף, there is no need                  to inconvenience the צבור by blowing another thirty קולות, e) it is a mere accompaniment to מוסף much as the שופר was blown as part of מוסף on a תענית ציבור, f) the שופר is sounded merely          to confuse the שטן not to fulfill the מצוה, blowing unnecessary קולות is therefore a הפסק,            g) according to the original practice the צבור fulfills the original practice of תשר"ת, תש"ת, תר"ת by hearing all the variations without the need for additional קולות, h) the ten קולות blown during מוסף combine with the קולות before מוסף for a total of forty alluding to the forty days משה רבינו was on הר סיני, during which time a שופר sound was continuously heard, i) there are profound mystical allusions to doing so, j) blowing more קולות than needed by strict הלכה, may constitute a violation of בל תוסיף. (“Shorshei Minhag Ashkenaz” p.115)

 

תקיעות בסוף התפלה

כפי שהתקבלה ההנהגה בדורות האחרונים, תוקעים בגמר התפלה ששים תקיעות נוספות,

בקירבת מקום למושב הרב ולא על האלמעמער, להורות שכבר יצאו ידי חובת בארבעים התקיעות דמיושב ודמעומד.

 

לפני 'עלינו לשבח' תוקעים שלושים תקיעות, ואחר 'אנעים זמירות' תוקעים שוב שלושים תקיעות,

ולאחריהן אומרים שיר של יום ו'שיר מזמור לאסף'. בכל התקיעות שאחר חזרת הש"ץ

תוקעים 'שברים-תרועה' בנשימה אחת, וכך מקריאם המקרא. בימינו יש נוהגים בתקיעות שאחר 'אנעים זמירות' להשמיע את הקולות של 'תקיעה', 'שברים' ו'תרועה' כמנהג מזרח אירופה.

 

תקיעה        שברים - תרועה         תקיעה

תקיעה        שברים - תרועה        תקיעה

תקיעה        שברים - תרועה         תקיעה

 

תקיעה שברים תקיעה

תקיעה שברים תקיעה

תקיעה שברים תקיעה

 

תקיעה תרועהתקיעה

תקיעה תרועה תקיעה

תקיעה תרועה     47 תקיעה־גדולה:

תפלת מוסף לראש השנה

תהלים נא:טז אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ:

        בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  אֱלֹהֵי אַבְרָהָם  אֱלֹהֵי יִצְחָק  וֵֽאלֹהֵי יַֽעֲקֹב     הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא  אֵל עֶלְיוֹן  גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקֹנֵה הַכֹּל  וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת   וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם  לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה:

זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים  מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים  וְכָתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים  לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים:

מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מָגֵן אַבְרָהָם:

 

 אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם  אֲדֹנָי  מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה  רַב לְהוֹשִֽׁיעַ: מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד  מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים  סוֹמֵךְ נוֹפְלִים  וְרוֹפֵא חוֹלִים  וּמַתִּיר אֲסוּרִים  וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר: מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת  וּמִי דּֽוֹמֶה־לָּךְ  מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה:

מִי כָמֽוֹךָ אַב הָרַחֲמִים  זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים  בְּרַחֲמִים:

וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְחַיֵּה הַמֵּתִים:

 

החזן אומר קדושת 'נעריצך' במוסף.

 

  אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ וּקְדוֹשִׁים בְּכָל־יוֹם יְהַלֲלֽוּךָ סֶּֽלָה:

וּבְכֵן      תֵּן פַּחְדְךָ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  עַל־כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ  וְאֵימָתְךָ עַל כָּל־מַה־שֶׁבָּרָֽאתָ:          וְיִירָאֽוּךָ כָּל־הַמַּעֲשִׂים  וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶֽיךָ כָּל־הַבְּרוּאִים: וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת    לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם: כְּמָה שֶׁיָּדַֽעְנוּ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  שֶׁהַשָּׁלְטָן לְפָנֶֽיךָ       עֹז בְּיָדְךָ  וּגְבוּרָה בִּימִינֶֽךָ  וְשִׁמְךָ נוֹרָא עַל כָּל־מַה־שֶׁבָּרָֽאתָ:

 

וּבְכֵן      תֵּן כָּבוֹד  יְיָ  לְעַמֶּֽךָ  תְּהִלָּה לִירֵאֶֽיךָ  וְתִקְוָה לְדוֹרְשֶֽׁיךָ  וּפִּתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ  שִׂמְחָה לְאַרְצֶֽךָ  וְשָׂשׂוֹן לְעִירֶֽךָ  וּצְמִֽיחַת קֶֽרֶן לְדָוִד עַבְדֶּֽךָ  וַעֲרִֽיכַת נֵר לְבֶן־יִשַׁי מְשִׁיחֶֽךָ  בִּמְהֵרָה בְּיָמֵֽינוּ:

 

וְאָז       צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָֽחוּ  וִישָׁרִים יַעֲלֽוֹזוּ  וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִֽילוּ: וְעוֹלָֽתָה תִּקְפֹּץ־פִּֽיהָ  וְכָל־הָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כְּעָשָׁן תִּכְלֶה  כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶֽׁלֶת זָדוֹן מִן־הָֽאָרֶץ:

 

וְתִמְלוֹךְ   אַתָּה יְיָ לְבַדֶּךָ  עַל־כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ  בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ  וּבִירֽוּשָׁלַֽםִ        עִיר קָדְשֶֽׁךָ  כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶֽׁךָ- תהלים קמו:י יִמְלֹ֤ךְ יְיָ֙ ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן   לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

 

קָדוֹשׁ      אַתָּה וְנוֹרָא שְׁמֶךָ  וְאֵין אֱלֽוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךָ  וְנֶאֱמַר- ישעיה ה:טז וַיִּגְבַּ֛הּ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֨ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמֶּֽלֶךְ הַקָּדוֹשׁ:

 

 אַתָּה בְחַרְתָּֽנוּ מִכָּל־הָעַמִּים  אָהַֽבְתָּ אוֹתָֽנוּ  וְרָצִֽיתָ בָּֽנוּ  וְרוֹמַמְתָּֽנוּ מִכָּל־הַלְּשֹׁנוֹת  וְקִדַּשְׁתָּֽנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ  וְקֵֽרַבְתָּֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ  וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵֽינוּ קָרָֽאתָ:

 

        וַתִּֽתֶּן־לָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה [בשבת אֶת מוּסַף יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ] אֶת מוּסַף יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה              יוֹם תְּרוּעָה [בשבת זִכְרוֹן תְּרוּעָה בְּאַהֲבָה] מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ  זֵֽכֶר לִיצִיאַת מִצְרָֽיִם:

וּמִפְּנֵי חֲטָאֵֽינוּ גָּלִֽינוּ מֵאַרְצֵֽנוּ  וְנִתְרַחַֽקְנוּ מֵעַל אַדְמָתֵֽנוּ: וְאֵין אָֽנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת חוֹבוֹתֵֽינוּ בְּבֵית בְּחִירָתֶֽךָ  בַּבַּֽיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו  מִפְּנֵי הַיָּד שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְּמִקְדָּשֶׁךָ:

 

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבֹתֵֽינוּ  מֶֽלֶךְ רַחֲמָן  שֶׁתָּשׁוּב וּתְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְעַל־מִקְדָּשְׁךָ בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים  וְתִבְנֵֽהוּ מְהֵרָה וּתְגַדֵּל כְּבוֹדוֹ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ  גַּלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵֽינוּ מְהֵרָה  וְהוֹפַע וְהִנָּשֵׂא עָלֵֽינוּ לְעֵינֵי כָּל־חַי: וְקָרֵב פְּזוּרֵֽינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם  וּנְפוּצוֹתֵֽינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָֽרֶץ: וַהֲבִיאֵֽנוּ לְצִיּוֹן עִירְךָ בְּרִנָּה  וְלִירוּשָׁלַֽםִ בֵּית מִקְדָּשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם: וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶֽיךָ אֶת־קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵֽינוּ  תְּמִידִים כְּסִדְרָם  וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם:

 

        [בשבת אֶת מוּסַף יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ] אֶת־מוּסַף יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶֽיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶֽךָ  כְּמוֹ שֶׁכָּתַֽבְתָּ עָלֵֽינוּ בְּתוֹרָתְךָ  עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדְּךָ  מִפִּי כְבוֹדֶֽךָ  כָּאָמוּר:

בשבת אומרים זה:

במדבר כח:ט-י וּבְיוֹם֙ הַשַּׁבָּ֔ת שְׁנֵֽי־כְבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה תְּמִימִ֑ם וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֧לֶת מִנְחָ֛ה בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן וְנִסְכּֽוֹ: עֹלַ֥ת שַׁבַּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ עַל־עֹלַ֥ת הַתָּמִ֖יד וְנִסְכָּֽהּ:

 

בעמידה בין פסוקי קרבן שבת לפסוקי קרבן החג

אומרים הנוסח המדויק של הגאונים והראשונים:

זֶה קָרְבַּן שַׁבָּת  

וְקָרְבַּן יוֹם הַזִּכָּרוֹן כָּאָמוּר: (ובחדש השביעי...)

 

 

 

כט:א-ב וּבַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ מִֽקְרָא־קֹ֨דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם: וַֽעֲשִׂיתֶ֨ם עֹלָ֜ה לְרֵ֤יחַ נִיחֹ֨חַ֙ לַֽייָ֗ פַּ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד אַ֣יִל אֶחָ֑ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם: וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם כִּמְדֻבָּר  שְׁלֹשָה עֶשְׂרוֹנִים לַפָּר     וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַֽיִל  וְעִשָׂרוֹן לַכֶּֽבֶשׂ וְיַֽיִן כְּנִסְכּוֹ: וְשָׂעִיר לְכַפֵּר  וּשְׁנֵי תְמִידִים כְּהִלְכָתָם  כט:ו מִלְּבַד֩ עֹלַ֨ת הַחֹ֜דֶשׁ וּמִנְחָתָ֗הּ וְעֹלַ֤ת הַתָּמִיד֙ וּמִנְחָתָ֔הּ וְנִסְכֵּיהֶ֖ם כְּמִשְׁפָּטָ֑ם לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַֽייָֽ:

בשבת אומרים זה:

  יִשְׂמְחוּ בְּמַלְכוּתֶֽךָ  שֹׁמְרֵי שַׁבָּת וְקֽוֹרְאֵי עֹֽנֶג  עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי  כֻּלָּם יִשְׂבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבֶֽךָ  וּבַשְּׁבִיעִי רָצִֽיתָ בּוֹ וְקִדַּשְׁתּוֹ  חֶמְדַּת יָמִים אֹתוֹ קָרָֽאתָ  זֵֽכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית:

 

        עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל  לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית  שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת     וְלֹא שָׂמָֽנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה: שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵֽנוּ כָּהֶם  וְגֹרָלֵֽנוּ כְּכָל־הֲמוֹנָם: שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק  ישעיה מה:כ וּמִֽתְפַּלֲלִ֔ים אֶל־אֵ֖ל לֹ֥א יוֹשִֽׁיעַ: וַאֲנַחְנוּ 48 כורע כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים זוקף לִפְנֵי מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שֶׁהוּא נא:יג נוֹטֶ֣ה שָׁמַיִם֘ וְיֹסֵ֣ד אָרֶץ֒  וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָׁמַיִם מִמַּעַל  וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים: הוּא אֱלֹהֵֽינוּ  אֵין אַחֵר: אֱמֶת מַלְכֵּנּוּ  אֶפֶס זוּלָתוֹ  כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ- דברים ד:לט וְיָֽדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵֽׁבֹתָ֘ אֶל־לְבָבֶךָ֒ כִּ֤י יְיָ֙ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עוֹד:

 

עַל־כֵּן נְקַוֶּה לְךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ  לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן־הָאָֽרֶץ  וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן  לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי: וְכָל־בְּנֵי בָשָּׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ     לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל־רִשְׁעֵי אָרֶץ: יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל־יוֹשְׁבֵי  תֵבֵל   כִּי  לְךָ  תִּכְרַע  כָּל־בֶּרֶךְ   תִּשָּׁבַע  כָּל־לָשׁוֹן: לְפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּֽלוּ  וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ  וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת־עֹל מַלְכוּתֶֽךָ  וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד: כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא וּלְעוֹלְמֵי עַד וְתִמְלֹךְ בְּכָבוֹד:

כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ- שמות טו:יח יְיָ֥ ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד: וְנֶאֱמַר- במדבר כג:כא לֹֽא־הִבִּ֥יט אָ֨וֶן֙ בְּיַֽעֲקֹ֔ב וְלֹֽא־רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל יְיָ֤ אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ:           וְנֶאֱמַר- דברים לג:ה וַיְהִ֥י בִֽישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

 

וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר- תהלים כב:כט כִּ֣י לַ֭יֽיָ הַמְּלוּכָ֑ה וּ֝מֹשֵׁ֗ל בַּגּוֹיִֽם: וְנֶאֱמַר- צג:א יְיָ֣ מָלָךְ֘ גֵּא֢וּת לָ֫בֵ֥שׁ לָבֵ֣שׁ יְ֭יָ עֹ֣ז הִתְאַזָּ֑ר אַף־תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗ל בַּל־תִּמּֽוֹט:              וְנֶאֱמַר- כד:ז-ח שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים ׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם ֖וְֽהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָב֗וֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד: מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד ׀ יְ֭יָ עִזּ֣וּז וְגִבּ֑וֹר יְ֝יָ֗ גִּבּ֥וֹר מִלְחָמָֽה: וְנֶאֱמַר- ט-י שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים ׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וּ֭שְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם         וְ֝יָבֹ֗א מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד: מִ֤י ה֣וּא זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד ׀ יְיָ֥ צְבָא֑וֹת ה֤וּא מֶ֖לֶךְ הַכָּב֣וֹד סֶֽלָה:

 

וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר- ישעיה מד:ו כֹּֽה־אָמַ֨ר יְיָ֧ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְגֹֽאֲל֖וֹ            יְיָ֣ צְבָא֑וֹת אֲנִ֤י רִאשׁוֹן֙ וַֽאֲנִ֣י אַֽחֲר֔וֹן וּמִבַּלְעָדַ֖י אֵ֥ין אֱלֹהִֽים:          וְנֶאֱמַר- עובדיה א:כא וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָֽיְתָ֥ה לַֽייָ֖ הַמְּלוּכָֽה:    וְנֶאֱמַר- זכריה יד:ט וְהָיָ֧ה יְיָ֛ לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶ֧ה יְיָ֛ אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד:   וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר- דברים ו:ד שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְיָ֥ אֱלֹהֵ֖ינוּ יְיָ֥ ׀ אֶחָֽד:

 

        אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  מְלוֹךְ עַל כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶֽךָ  וְהִנָּשֵׂא עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ בִּיקָרֶֽךָ  וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּֽךָ  עַל כָּל־יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶֽךָ: וְיֵדַע כָּל־פּֽוֹעַל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ     וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ  וְיֹאמֶר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ: יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׁרָאֵל מֶֽלֶךְ  וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָֽׁלָה:

        [בשבת אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  רְצֵה בִמְנוּחָתֵֽנוּ] קַדְּשֵֽׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ   שַׂבְּעֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ וְשַׂמְּחֵֽנוּ בִּישׁוּעָתֶֽךָ  וְטַהֵר לִבֵּֽנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת: [בשבת וְהַנְחִילֵֽנוּ            יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֱֽׁךָ  49 וְיִשְׂמְחוּ בְךָ יִשְׂרָאֵל אֹֽהֲבֵי שְׁמֶֽךָ:]              כִּי אַתָּה אֱלֹהִים אֱמֶת  וּדְבָרְךָ מַלְכֵּֽנוּ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מֶֽלֶךְ עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ  מְקַדֵּשׁ [בשבת הַשַּׁבָּת וְ] יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן:

 

        אַתָּה זוֹכֵר מַעֲשֵׂה עוֹלָם  וּפוֹקֵד כָּל־יְצֽוּרֵי קֶֽדֶם: לְפָנֶֽיךָ נִגְלוּ כָּל־תַּעֲלֻמוֹת  וַהֲמוֹן נִסְתָּרוֹת שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית: כִּי אֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ  וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּֽגֶד עֵינֶֽיךָ: אַתָּה זוֹכֵר אֶת־כָּל־הַמִּפְעָל  וְגַם כָּל־הַיְּצוּר לֹא נִכְחַד מִמֶּךָּ: הַכֹּל גָּלוּי וְיָדֽוּעַ לְפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד־סוֹף כָּל־הַדּוֹרוֹת  כִּי תָבִיא חֹק זִכָּרוֹן לְהִפָּקֵד כָּל־רֽוּחַ וָנָֽפֶשׁ  לְהִזָּכֵר מַעֲשִׂים רַבִּים וַהֲמוֹן בְּרִיּוֹת לְאֵין תַּכְלִית: מֵרֵאשִׁית כָּזֹאת הוֹדַעְתָּ  וּמִלְּפָנִים אוֹתָהּ גִּלִּיתָ: זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶֽׂיךָ  זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן: תהלים פא:ה כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵֽאלֹהֵ֥י יַֽעֲקֹֽב:

וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵאָמַר: אֵי־זוֹ לַחֶרֶב  וְאֵי־זוֹ לַשָׁלוֹם  אֵי־זוֹ לָרָעָב  וְאֵי־זוֹ לָשֹֽׂבַע: וּבְרִיוֹת בּוֹ יִפָּקֵּֽדוּ  לְהַזְכִּירָם לְחַיִּים וְלַמָּוֶת: מִי לֹא נִפְקָד כְּהַיּוֹם הַזֶּה: כִּי זֵֽכֶר כָּל־הַיְּצוּר לְפָנֶֽיךָ בָּא  מַעֲשֵׂה אִישׁ וּפְקוּדָּתוֹ  וַעֲלִילוֹת מִצְעֲדֵי גָבֶר  מַחְשְׁבוֹת אָדָם וְתַחְבּוּלוֹתָיו  וְיִצְרֵי מַעַלְלֵי אִישׁ: אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁלֹּא יִשְׁכָּחֶךָ  וּבֶן־אָדָם יִתְאַמֶּץ־בָּךְ  כִּי דוֹרְשֶׁיךָ לְעוֹלָם  לֹא יִכָּשֵֽׁלוּ  וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶֽצַח כָּל־הַחוֹסִים בָּךְ:

 

        כִּי זֵֽכֶר כָּל־הַמַּעֲשִׂים לְפָנֶֽיךָ בָּא  וְאַתָּה דוֹרֵשׁ מַעֲשֵׂה כֻלָּם: וְגַם אֶת־נֹֽחַ בְּאַהֲבָה זָכַֽרְתָּ  וַתִּפְקְדֵֽהוּ בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים  בַּהֲבִיאֲךָ אֶת־מֵי הַמַּבּוּל לְשַׁחֵת כָּל־בָּשָׂר מִפְּנֵי רֹֽעַ מַעַלְלֵיהֶם: עַל־כֵּן זִכְרוֹנוֹ בָּא לְפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  לְהַרְבּוֹת זַרְעוֹ כְּעַפְרוֹת תֵּבֵל וְצֶאֱצָאָיו כְּחוֹל הַיָּם:

 

כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ- בראשית ח:א וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־נֹ֔חַ וְאֵ֤ת כָּל־הַֽחַיָּה֙ וְאֶת־כָּל־הַבְּהֵמָ֔ה        אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָ֑ה וַיַּֽעֲבֵ֨ר אֱלֹהִ֥ים ר֨וּחַ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וַיָּשֹׁ֖כּוּ הַמָּֽיִם:       וְנֶאֱמַר- שמות ב:כד וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶת־נַֽאֲקָתָ֑ם וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־בְּרִית֔וֹ אֶת־אַבְרָהָ֖ם אֶת־יִצְחָ֥ק וְאֶֽת־יַעֲקֹֽב: וְנֶאֱמַר- ויקרא כו:מב וְזָֽכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַֽעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק           וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר:

 

וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר- תהלים קיא:ד זֵ֣כֶר עָ֭שָׂה לְנִפְלְאוֹתָ֑יו חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם יְיָ֖:         וְנֶאֱמַר- קיא:ה טֶ֭רֶף נָתַ֣ן לִֽירֵאָ֑יו יִזְכֹּ֖ר לְעוֹלָ֣ם בְּרִיתֽוֹ: וְנֶאֱמַר- קו:מה וַיִּזְכֹּ֣ר לָהֶ֣ם בְּרִית֑וֹ וַ֝יִּנָּחֵ֗ם כְּרֹ֣ב חַסָדָֽו:

 

וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר- ירמיה ב:ב הָלֹ֡ךְ וְֽקָרָאתָ֩ בְאָזְנֵי֙ יְרֽוּשָׁלַֽ֜םִ לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְיָ֔ זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַֽהֲבַ֖ת כְּלֽוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַֽחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה: וְנֶאֱמַר- יחזקאל טז:ס וְזָֽכַרְתִּ֨י אֲנִ֧י אֶת־בְּרִיתִ֛י אוֹתָ֖ךְ בִּימֵ֣י נְעוּרָ֑יִךְ וַהֲקִֽמוֹתִ֥י לָ֖ךְ בְּרִ֥ית עוֹלָֽם: וְנֶאֱמַר- ירמיה לא:יט הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַֽׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי־מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ   זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל־כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם־יְיָֽ:

 

        אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ  זָכְרֵנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹב לְפָנֶֽיךָ  וּפָקְדֵֽנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים  מִשְּׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם: וּזְכָר־לָנוּ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  אֶת־הַבְּרִית וְאֶת־הַחֶסֶד  וְאֶת־הַשְּׁבוּעָה       אֲשֶׁר נִּשְׁבַּֽעְתָּ לְאַבְרָהָם אָבִֽינוּ בְּהַר הַמֹּרִיָּה: וְתֵרָאֶה לְפָנֶֽיךָ עֲקֵדָה שֶׁעָקַד אַבְרָהָם אָבִֽינוּ אֶת־יִצְחָק בְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ  וְכָבַשׁ רַחֲמָיו לֲַעשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם: כֵּן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶֽיךָ אֶת־כַּעַסְךָ מֵעָלֵֽינוּ  וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפְּךָ מֵעַמְּךָ וּמֵעִירְךָ וּמִנַּחֲלָתֶֽךָ: וְקַיֵּם־לָנוּ     יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  אֶת־הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ  עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדְךָ  מִפִּי כְבוֹדֶֽךָ                כָּאָמוּר- ויקרא כו:מה וְזָֽכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִֽאשֹׁנִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי־אֹתָם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם       לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם לִֽהְי֥וֹת לָהֶ֛ם לֵֽאלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יְיָֽ:

        כִּי זוֹכֵר כָּל־הַנִשְׁכָּחוֹת אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם  וְאֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ: 50 וַעֲקֵדַת יִצְחָק  לְזַרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הַיּוֹם בְּרַחֲמִים תִּזְכֹּר: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ זוֹכֵר הַבְּרִית:

אַתָּה נִגְלֵֽיתָ בַּעֲנַן כְּבוֹדֶֽךָ  עַל־עַם קָדְשֶֽׁךָ  לְדַבֵּר עִמָּם: מִן־הַשָּׁמַֽיִם הִשְׁמַעְתָּם קוֹלֶֽךָ  וְנִגְלֵֽיתָ עֲלֵיהֶם בְּעַרְפְּלֵּי טֹֽהַר: גַּם כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ חָל מִלְּפָנֶֽיךָ  וּבְרִיּוֹת בְּרֵאשִׁית חָרְדוּ מִמֶּךָּ  בְּהִגְּלוֹתְךָ מַלְכֵּֽנוּ עַל־הַר סִינַי  לְלַמֵּד לְעַמְּךָ תּוֹרָה וּמִצְווֹת: וַתַשְׁמִיעֵם אֶת־הוֹד קוֹלֶךָ  וְדִבְּרוֹת קָדְשְׁךָ מִלַּהֲבוֹת אֵשׁ: בְּקֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵֽיתָ  וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפַֽעְתָּ:

 

כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ- שמות יט:טז וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּֽחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּֽחֲנֶֽה:         וְנֶאֱמַר- יט:יט וַֽיְהִי֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָֽאֱלֹהִ֖ים יַֽעֲנֶ֥נּֽוּ בְקֽוֹל:        וְנֶאֱמַר- כ:טו וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן     וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק:

וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר- תהלים מז:ו עָלָ֣ה אֱ֭לֹהִים בִּתְרוּעָ֑ה יְ֝יָ֗ בְּק֣וֹל שׁוֹפָֽר:          וְנֶאֱמַר- צח:ו ֖בַּֽחֲצֹ֣צְרוֹת וְק֣וֹל שׁוֹפָ֑ר הָ֝רִ֗יעוּ לִפְנֵ֤י ׀ הַמֶּ֬לֶךְ יְיָֽ:             וְנֶאֱמַר- פא:ד-ה תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֶּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ: כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט       לֵֽאלֹהֵ֥י יַֽעֲקֹֽב: וְנֶאֱמַר- קנ:א-ו הַֽלֲלוּ יָ֙הּ ׀ הַֽלֲלוּ־אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לֲל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ: ֖הַֽלֲל֥וּהוּ בִּגְבֽוּרֹתָ֑יו הַֽ֝לֲל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ: ֖הַֽלֲלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַֽ֝לֲל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר: ֖הַֽלֲלוּהוּ בְּתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לֲלֽ֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעֻגָֽֿב: ֖הַֽלֲל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁ֑מַע הַֽ֝לֲל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה: כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

 

וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר- ישעיה יח:ג כָּל־יֹֽשְׁבֵ֥י תֵבֵ֖ל וְשֹׁ֣כְנֵי אָ֑רֶץ כִּנְשֹׂא־נֵ֤ס   הָרִים֙ תִּרְא֔וּ וְכִתְקֹ֥עַ שׁוֹפָ֖ר תִּשְׁמָֽעוּ: וְנֶאֱמַר- כז:יג וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֘ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּֽחֲו֧וּ לַֽייָ֛      בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירֽוּשָׁלָֽםִ: וְנֶאֱמַר- זכריה ט:יד טו וַֽייָ֙ עֲלֵיהֶ֣ם יֵֽרָאֶ֔ה וְיָצָ֥א כַבָּרָ֖ק חִצּ֑וֹ וַֽאדֹנָ֤י אֱלֹהִים֨ בַּשּׁוֹפָ֣ר יִתְקָ֔ע וְהָלַ֖ךְ בְּסַֽעֲר֥וֹת תֵּימָֽן: יְיָ֣ צְבָאוֹת֘ יָגֵ֣ן עֲלֵיהֶם֒  כֵּן תָּגֵן עַל־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלוֹמֶךָ:

 

        אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵֽנוּ  וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ      וְקָרֵב פְּזוּרֵֽינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם  וּנְפוּצוֹתֵֽינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָֽרֶץ: וַהֲבִיאֵֽנוּ לְצִיּוֹן עִירְךָ בְּרִנָּה  וְלִירוּשָׁלַֽםִ בֵּית מִקְדָשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם: וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶֽיךָ אֶת־קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵֽינוּ      כִּמְצֻוֶה עָלֵֽינוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ  עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדְּךָ  מִפִּי כְּבֹדֶךָ  כָּאָמוּר-                    במדבר י:י וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמֽוֹעֲדֵיכֶם֘ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם     וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְיָ֥ אֱלֹֽהֵיכֶֽם:

כִּי אַתָּה שׁוֹמֵֽעַ קוֹל שׁוֹפָר  וּמַאֲזִין תְּרוּעָה  וְאֵין דּֽוֹמֶה־לָּךְ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שׁוֹמֵֽעַ קוֹל תְּרוּעַת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים:

רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם  וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ  וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם  מְהֵרָה  בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן  וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:  וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:

 

 מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ  שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: צוּר חַיֵּֽינוּ  מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר: נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ עַל־חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ  וְעַל־נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ  וְעַל־נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ  וְעַל נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל־עֵת       עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם: הַטּוֹב כִּי לֹא־כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ  וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא־תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ  מֵעוֹלָם קִוִֽינוּ לָךְ:

 

 וְעַל־כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד  וּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ:

וְכָל־הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה  וִיהַלֲלוּ אֶת־שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת  הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:

 

 שִׂים שָׁלוֹם  טוֹבָה וּבְרָכָה  חֵן חֶֽסֶד וְרַחֲמִים  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:          בָּרֲכֵֽנוּ אָבִֽינוּ  כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ  כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד  וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם: וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל  בְּכָל־עֵת וּבְכָל־שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ:

בְּסֵֽפֶר חַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם  וּפַרְנָסָה טוֹבָה  נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶֽיךָ  

אָֽנוּ וְכָל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל  לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם:

 

 אֱלֹהַי  נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע  וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה  וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם  וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר   לַכֹּל תִּהְיֶה: פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ  וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי  וְכָל־הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה    מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם: עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ: תהלים ס:ז לְ֭מַעַן יֵחָֽלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ ועננו וַֽעֲנֵֽנִי:         יט:טו יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝יָ֗ צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי: עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו          הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן:

 

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וִֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  שֶׁיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ  וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה  כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת: מלאכי ג:ד וְעָֽרְבָה֙ לַֽייָ֔ מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלָ֑םִ כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹֽנִיֹּֽת:

51 52 53 אבינו מלכנו לעשרת ימי תשובה

 

בעשרת ימי תשובה אומרים 'אבינו מלכנו' אחר תפלת שמונה עשרה, הן בשחרית הן במנחה,                                   חוץ מבמנחה של ערב שבת וערב יום כפור. ואם חל ערב יום כפור בערב שבת אומרים אותו בשחרית.

הפותח וסוגר את ארון הקודש ל'אבינו מלכנו' מתעטף בטלית, אם אינו עטוף בה כבר.

 

סדר נאמר בנחת כל פיסקה אומרה החזן בנעימה מיוחדת ואחריו אומרה הקהל באותה נעימה.

עיקר הפסקות האחדות במלים גדולים.

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ  מכים ביד ימין על הלב  חָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         אֵין לָֽנוּ מֶֽלֶךְ אֶלָּא אַתָּה:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶךָ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ        חַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ שָׁנָה טוֹבָה:               

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         בַּטֵּל מֵעָלֵֽינוּ כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         בַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת שׂוֹנְאֵֽינוּ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         הָפֵר עֲצַת אוֹיְבֵֽנוּ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         כַּלֵּה כָּל־צַר וּמַשְׂטִין מֵעָלֵֽינוּ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         כַּלֵּה דֶּֽבֶר וְחֶֽרֶב וְרָעָב וּשְׁבִי וּמַשְׁחִית וּמַגֵּפָה מִבְּנֵי בְּרִיתֶֽךָ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶֽךָ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְחוֹלֵי עַמֶּךָ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         הַחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         סְלַח וּמְחַל לְכָל־עֲוֹנוֹתֵֽינוּ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵֽינוּ וְחַטֹּאתֵֽינוּ מִנֶּגֶד עֵינֶֽיךָ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ        קְרַע רֽוֹעַ גְּזַר דִּינֵֽנוּ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         מְחוֹק בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים כָּל־שִׁטְרֵי חוֹבוֹתֵֽינוּ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָֽחְנוּ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         זָכְרֵֽנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶֽיךָ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         כָּתְבֵֽנוּ (בנעילה: חָתְמֵֽנוּ) בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         כָּתְבֵֽנוּ (בנעילה: חָתְמֵֽנוּ) בְּסֵפֶר זְכֻיּוֹת (נ"א זָכִיּוֹת):

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         כָּתְבֵֽנוּ (בנעילה: חָתְמֵֽנוּ) בְּסֵפֶר פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         כָּתְבֵֽנוּ (בנעילה: חָתְמֵֽנוּ) בְּסֵפֶר גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         כָּתְבֵֽנוּ (בנעילה: חָתְמֵֽנוּ) בְּסֵפֶר מְחִילָה וּסְלִיחָה:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         הַצְמַח לָֽנוּ יְשׁוּעָה בְּקָרוֹב:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         הָרֵם קֶֽרֶן יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         הָרֵם קֶֽרֶן מְשִׁיחֶֽךָ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         שְׁמַע קּוֹלֵֽנוּ חוּס וְרַחֵם עָלֵֽינוּ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת־תְּפִלָּתֵֽנוּ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         נָא אַל־תְּשִׁיבֵֽנּוּ רֵיקָם מִלְפָנֶֽיךָ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         עֲשֵׂה לְמַֽעַן הֲרוּגִים עַל־שֵׁם קָדְשֶֽׁךָ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         עֲשֵׂה לְמַֽעַן טְבוּחִים עַל־יִחוּדֶֽךָ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         עֲשֵׂה לְמַֽעַן בָּאֵי בָאֵשׁ וּבַמַּֽיִם עַל־קִּדוּשׁ שְׁמֶֽךָ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         נְקוֹם לְעֵינֵֽינוּ נִקְמַת דַּם־עֲבָדֶיךָ הַשָׁפוּךְ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ אִם־לֹא־לְמַעֲנֵֽנוּ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         עֲשֵׂה לְמַֽעַן רַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים:

חזן ואחריו קהל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ         עֲשֵׂה לְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שֶׁנִּקְרָא עָלֵֽינוּ:

54 55 הפיסקה האחרונה 'חננו ועננו' נאמרת בלחש.

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ  חָנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ כִּי אֵין בָּֽנוּ מַעֲשִׂים  עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ צְדָקָה וָחֶֽסֶד וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ:

סדר הכפרה לערב יום כפור

בכל המקומות באשכנז נהגו לעשות כפרות (Kapores Schlagen) על תרנגולים. כאשר עלו הנצאים לשלטון בגרמניה בשנת תרצ"ג חוקקו חוק ארצי האוסר שחיטה ללא הימום. מאז נמנע מיהודי גרמניה  לעשות כפרות       על תרנגולים וההלו  לעשות על דגים או תחליפים אחרים. לכן יש כיום הסבורים שכך היה המנהג באשכנז מקדם.

 

 בקהילות קטנות נהגו לעשות את הכפרות ולשחטן בערב יום הכפורים בעלות השחר בין סליחות לשחרית, ויש מקומות שעשו כן לפני הליכה לסליחות, ויש - אחר שחרית. אבל בקהילות גדולות בהן התרנגולים מרובים והשוחטים מועטים, ויש לחץ מופרז על השוחטים, העדיפו לשחוט את הכפרות לפני ערב יום הכפורים, כי כל עשרת ימי תשובה שוים לענין הכפרות, מצום גדליה עד ערב יום הכפורים לעת ערב, מלבד הרגע של עלות השחר בערב יום הכפורים. אם לא עשה כפרות לפני יום כיפור, יכול לעשותן בהושענא רבא.

 

        לוקחים תרנגול לבן לזכר ותרנגולת לבנה לנקבה, ונהגו ליקח עוף אחד לכמה זכרים או נקיבות. במעוברת יש הנוטלים עבורה תרנגול ותרנגולת. אומרים את הפסוקים: 'בני אדם', ובשעה שמסובבים סביב הראש        אומרים 'זה חליפתי', כפי הסדר שמובא בסידורים והמחזורים. את פדיון הכפרות, כלומר את תמורתן, נותנים צדקה לעניים, ויש הנותנים את העוף עצמו.

 

It is customary ערב יום כיפור for a male to take a cock and for a female to take a hen as a כפרה

and to recite the following passage three times:

בְּנֵי אָדָם תהלים קז:י יֹֽ֖שְׁבֵי ח֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת אֲסִירֵ֖י עֳנִ֣י וּבַרְזֶֽל: יד יֽ֭וֹצִיאֵם מֵחֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת וּמוֹסְר֖וֹתֵיהֶ֣ם יְנַתֵּֽק: יז-כא אֱ֭וִלִים מִדֶּ֣רֶךְ פִּשְׁעָ֑ם וּֽ֝מֵעֲוֹ֥נֹתֵיהֶ֗ם יִתְעַנּֽוּ: כָּל־אֹ֭כֶל תְּתַעֵ֣ב נַפְשָׁ֑ם וַ֝יַּגִּ֗יעוּ עַד־שַׁ֣עֲרֵי מָֽוֶת: וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭יָ בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻ֥קוֹתֵיהֶ֗ם יֽוֹשִׁיעֵֽם: יִשְׁלַ֣ח דְּ֭בָרוֹ וְיִרְפָּאֵ֑ם וִֽ֝ימַלֵּ֗ט מִשְּׁחִֽיתוֹתָֽם: יוֹד֣וּ לַיֽיָ֣ חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם: איוב לג:כג-כד אִם־יֵ֤שׁ עָלָ֨יו ׀ מַלְאָ֗ךְ מֵלִ֗יץ אֶחָ֥ד מִנִּי־אָ֑לֶף לְהַגִּ֖יד לְאָדָ֣ם יָשְׁרֽוֹ: וַיְחֻנֶּ֗נּוּ וַיֹּ֗אמֶר פְּ֭דָעֵהוּ מֵרֶ֥דֶת שָׁ֗חַת מָצָ֥אתִי כֹֽפֶר:

If one swings the כפרה on one’s own behalf, one recites:

זֶה חֲלִיפָתִי זֶה תְּמוּרָתִי זֶה כַּפָּרָתִי

Here one takes the bird in the left hand and puts the right hand on the head of the bird:

זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה

וַאֲנִי אֶכָּנֵס וְאֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִים וּלְשָׁלוֹם:

If one swings the כפרה on behalf of oneself and of another, one recites:

זֶה חֲלִיפָתֵֽנוּ זֶה תְּמוּרָתֵֽנוּ זֶה כַּפָּרָתֵֽנוּ  

זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה וַאֲנַחְנוּ נִכָּנֵס וְנֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִים וּלְשָׁלוֹם:

If one swings the כפרה on behalf of another male, one recites:

זֶה חֲלִיפָתְךָ זֶה תְּמוּרָתְךָ זֶה כַּפָּרָתְךָ  

זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה וְאַתָּה תִּכָּנֵס וְתֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִים וּלְשָׁלוֹם:

If one swings the כפרה on behalf of several males at one time, one recites:

זֶה חֲלִיפַתְכֶם זֶה תְּמוּרַתְכֶם זֶה כַּפָּרַתְכֶם  

זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה וְאַתֶּם תִּכָּנְסוּ וְתֵלְכוּ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִים וּלְשָׁלוֹם:

 

If one swings the כפרה on behalf of a female, one recites:

זֹאת חֲלִיפָתֵךְ זֹאת תְּמוּרָתֵךְ זֹאת כַּפָּרָתֵךְ  זֹאת הַתַּרְנְגֹֽלֶת תֵּלֵךְ לְמִיתָה וְאַתּ תִּכָּנְסִי וְתֵלְכִי לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִים וּלְשָׁלוֹם:

 

If one swings the כפרה on behalf of several females at one time, one recites:

זֹאת חֲלִיפַתְכֶן זֹאת תְּמוּרַתְכֶן זֹאת כַּפָּרַתְכֶן  זֹאת הַתַּרְנְגֹֽלֶת תֵּלֵךְ לְמִיתָה וְאַתֶּן תִּכָּנַֽסְנָה וְתֵלַֽכְנָה לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִים וּלְשָׁלוֹם:

If one swings several כפרות at the same time on behalf of a number of people or

of a pregnant woman, one recites:

אֵֽלוּ חֲלִיפוֹתֵיכֶם אֵֽלוּ תְּמוּרוֹתֵיכֶם אֵֽלוּ כַּפָּרוֹתֵיכֶם  אֵֽלוּ הַתַּרְנְגוֹלִים יֵלְכוּ לְמִיתָה וְאַתֶּם תִּכָּנְסוּ

וְתֵלְכוּ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִים וּלְשָׁלוֹם:

56 מלקות ערב יום כיפור

אחר מנחה כל אחד בורר לו חבר למלקות, מלקים איש את רעהו, בחגורה של עור, ל"ט מלקות על הגב.          הנלקה כורע לצד צפון, כריעה גמורה, כשברכיו נשענות ארצה ופלג גופו העליון נשען על הרצפה באמצעות זרועו השמאלית, כשידו הימנית פנויה להכאת לבו. המלקה אומר את הפסוק בתהלים (עח:לח) 'והוא רחום' עד 'כל חמתו', ובאמירה כל מילה מי"ג תיבות הפסוק נותן מכה אחת. הנלקה אומר אז וידוי 'אשמנו'. חוזרים על כך שלש פעמים.

המלקה אומר

מכה אחת וְהוּא מכה אחת רַחוּם      מכה אחת יְכַפֵּר מכה אחת עָוֹן        מכה אחת וְלֹא מכה אחת יַשְׁחִית         מכה אחת וְהִרְבָּה מכה אחת לְהָשִׁיב  מכה אחת אַפּוֹ מכה אחת וְלֹא          מכה אחת יָעִיר מכה אחת כָּל         מכה אחת חֲמָתוֹ:

הנלקה אומר

אָשַֽׁמְנוּ  בָּגַֽדְנוּ  גָּזַֽלְנוּ  דִּבַּֽרְנוּ דֹֽפִי:         הֶעֱוִֽינוּ  וְהִרְשַֽׁעְנוּ  זַֽדְנוּ  חָמַֽסְנוּ  טָפַֽלְנוּ שֶֽׁקֶר: יָעַֽצְנוּ רַע  כִּזַּֽבְנוּ  לַֽצְנוּ  מָרַֽדְנוּ  נִאַֽצְנוּ   סָרַֽרְנוּ  עָוִֽינוּ  פָּשַֽׁעְנוּ  צָרַֽרְנוּ  קִשִּֽׁינוּ עֹֽרֶף: רָשַֽׁעְנוּ  שִׁחַֽתְנוּ  תִּעַֽבְנוּ  תָּעִֽינוּ  תִּעְתָּֽעְנוּ:

----------------------

 

בכניסת יום הכפורים, בהליכה לבית הכנסת, מברכים איש את רעהו:

     לאישלאשה               

לְשָׁנָה טוֹבָה תֵחָתֵם:לְשָׁנָה טוֹבָה תֵחָתֵֽמִי:

            אנשים               נשים

לְשָׁנָה טוֹבָה תֵחָתֵֽימוּ:לְשָׁנָה טוֹבָה תֵחָתֵֽמְנָה:

והמתברך עונה: גַּם אַֽתָּה:

 

תפלת כל נדרי

לפני 'כל נדרי' מתעטפים בטלית. הרב, ואחריו בזה אחר זה בעלי התפלה לפי סדר תפילותיהם, מברכים, בקול רם, בניגון ימים נוראים, את ברכת 'להתעטף בציצית'. פותחים את ארון הקודש עד גמר 'כל נדרי', אבל אין מוציאים ספרי תורה ואין מקיפים עמם, ואין אומרים 'אור זרוע לצדיק'.

 

שנים מנכבדי הקהל עומדים לצדי החזן אחר לימינו ואחד לשמאלו, אומרים עמו ג' פעמים 'בישיבה של מעלה'.

בִּישִׁיבָה שֶׁל־מַֽעְלָה  וּבִישִׁיבָה שֶׁל־מַֽטָּה  עַל־דַּֽעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּֽעַת הַקָּהָל  

אָֽנוּ מַתִּירִים לְהִתְפַּלֵּל עִם הָעֲבַרְיָנִים:

 

ומתחיל החזן 'כל נדרי' ברתת ובחרדה ובכוונה ג' פעמים ובכל פעם מרים קולו יותר. הקהל אומר עמו בקול נמוך.

כָּל נִדְרֵי  וֶאֱסָרֵי  וַחֲרָמֵי  וְקוֹנָמֵי  וְכִנּוּיֵי  וְקִנּוּסֵי  וּשְׁבוּעוֹת: דִּנְדַֽרְנָא  וּדְאִשְׁתְּבַֽעְנָא  וּדְאַחַרִֽימְנָא  וְדִאֲסַֽרְנָא עַל נַפְשָׁתָֽנָא: מִיוֹם כִּפּוּרִים זֶה עַד יוֹם כִּפּוּרִים הַבָּא עָלֵֽינוּ לְטוֹבָה: כָּלְּהוֹן אִחֲרַֽטְנָא בְהוֹן: כָּלְהוֹן יְהוֹן שָׁרָן  שְׁבִיקִין  שְׁבִיתִין  בְּטֵלִין וּמְבֻטָּלִין  

לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין: נִדְרָָֽנָא לָא נִדְרֵי  וּשְׁבוּעָתָֽנָא לָא שְׁבוּעוֹת:

 

החזן אומר 'ונסלח' יחד עם הציבור פעם אחת.

במדבר טו:כו וְנִסְלַ֗ח לְכָל־עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֑ם כִּ֥י לְכָל־הָעָ֖ם בִּשְׁגָגָֽה:

 

כל המתפללים (חוץ ממי שבירך בעת הדלקת נרות) מברכים כאן 'שהחיינו',

ומקדימים לסיים אותה לפני החזן כדי לענות 'אמן' על ברכתו.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ וְהִגִּיעָֽנוּ לִזְמַן הַזֶּה:

 

בשאר ימות השבוע ממשיכים מיד בתפלת ערבית (עמ' 801),

אך בליל שבת אומרים קודם מזמור צ"ב (בלא צ"ג) וקדיש יתום (עמ' 601).

תפלת יום כפור לערבית ליוצר ולמנחה

תהלים נא:טז אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ:

        בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  אֱלֹהֵי אַבְרָהָם  אֱלֹהֵי יִצְחָק  וֵֽאלֹהֵי יַֽעֲקֹב     הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא  אֵל עֶלְיוֹן  גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקֹנֵה הַכֹּל  וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת   וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם  לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה:

זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים  מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים  וְכָתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים  לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים:

מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מָגֵן אַבְרָהָם:

 

 אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהוֹשִֽׁיעַ: מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד  מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים  סוֹמֵךְ נוֹפְלִים  וְרוֹפֵא חוֹלִים  וּמַתִּיר אֲסוּרִים  וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר: מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת  וּמִי דּֽוֹמֶה־לָּךְ  מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה:

מִי כָמֽוֹךָ אַב הָרַחֲמִים  זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים  בְּרַחֲמִים:

וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְחַיֵּה הַמֵּתִים:

 

החזן אומר קדושת 'נעריצך' בשחרית ובמנחה.

 

 אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ  וּקְדוֹשִׁים בְּכָל־יוֹם יְהַלֲלֽוּךָ סֶּֽלָה:

 

וּבְכֵן      תֵּן פַּחְדְךָ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  עַל־כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ  וְאֵימָתְךָ עַל כָּל־מַה־שֶׁבָּרָֽאתָ:          וְיִירָאֽוּךָ כָּל־הַמַּעֲשִׂים  וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶֽיךָ כָּל־הַבְּרוּאִים: וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת    לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם: כְּמָה שֶׁיָּדַֽעְנוּ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  שֶׁהַשָּׁלְטָן לְפָנֶֽיךָ       עֹז בְּיָדְךָ  וּגְבוּרָה בִּימִינֶֽךָ  וְשִׁמְךָ נוֹרָא עַל כָּל־מַה־שֶׁבָּרָֽאתָ:

 

וּבְכֵן      תֵּן כָּבוֹד  יְיָ  לְעַמֶּֽךָ  תְּהִלָּה לִירֵאֶֽיךָ  וְתִקְוָה לְדוֹרְשֶֽׁיךָ  וּפִּתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ  שִׂמְחָה לְאַרְצֶֽךָ  וְשָׂשׂוֹן לְעִירֶֽךָ  וּצְמִֽיחַת קֶֽרֶן לְדָוִד עַבְדֶּֽךָ  וַעֲרִֽיכַת נֵר לְבֶן־יִשַׁי מְשִׁיחֶֽךָ  בִּמְהֵרָה בְּיָמֵֽינוּ:

 

וְאָז       צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָֽחוּ  וִישָׁרִים יַעֲלֽוֹזוּ  וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִֽילוּ: וְעוֹלָֽתָה תִּקְפֹּץ־פִּֽיהָ  וְכָל־הָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כְּעָשָׁן תִּכְלֶה  כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶֽׁלֶת זָדוֹן מִן־הָֽאָרֶץ:

 

וְתִמְלוֹךְ   אַתָּה יְיָ לְבַדֶּךָ  עַל־כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ  בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ  וּבִירֽוּשָׁלַֽםִ        עִיר קָדְשֶֽׁךָ  כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶֽׁךָ- תהלים קמו:י יִמְלֹ֤ךְ יְיָ֙ ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן   לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

 

קָדוֹשׁ      אַתָּה וְנוֹרָא שְׁמֶךָ  וְאֵין אֱלֽוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךָ  וְנֶאֱמַר- ישעיה ה:טז וַיִּגְבַּ֛הּ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֨ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמֶּֽלֶךְ הַקָּדוֹשׁ:

 

        אַתָּה בְחַרְתָּֽנוּ מִכָּל־הָעַמִּים  אָהַֽבְתָּ אוֹתָֽנוּ  וְרָצִֽיתָ בָּֽנוּ  וְרוֹמַמְתָּֽנוּ מִכָּל־הַלְּשֹׁנוֹת  וְקִדַּשְׁתָּֽנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ  וְקֵֽרַבְתָּֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ  וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵֽינוּ קָרָֽאתָ: וַתִּֽתֶּן־לָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה [בשבת אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ] אֶת־יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה     לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה  וְלִמְחָל־בּוֹ אֶת־כָּל־עֲוֹנוֹתֵֽינוּ 57 זֵֽכֶר לִיצִיאַת מִצְרָֽיִם:

ערבית, שחרית, מנחה

        אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  יַעֲלֶה וְיָבוֹא וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדּוֹנֵֽנוּ  וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ  וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדֶּֽךָ  וְזִכְרוֹן יְרֽוּשָׁלַֽםִ עִיר קָדְשֶֽׁךָ  וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ  לִפְלֵיטָה וּלְטוֹבָה  וּלְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים  וּלְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם  בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה: זָכְרֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה  וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה  וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים: וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים  חוּס וְחָנֵֽנּוּ וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ  כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ  כִּי אֵל מֶֽלֶךְ  חַנוּן וְרַחוּם אַתָּה:

 

        אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ  מְחוֹל ׀ לַעֲוֹנוֹתֵֽינוּ בְּיוֹם [בשבת הַשַּׁבָּת הַזֶּה וּבְיוֹם] הַכִּפּוּרִים הַזֶּה:   מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵינוּ מִנֶּֽגֶד עֵינֶֽיךָ  כָּאָמוּר- ישעיה מג:כה אָֽנֹכִ֨י אָֽנֹכִ֥י ה֛וּא מֹחֶ֥ה פְשָׁעֶ֖יךָ לְמַֽעֲנִ֑י וְחַטֹּאתֶ֖יךָ לֹ֥א אֶזְכֹּֽר: וְנֶאֱמַר- מד:כב מָחִ֤יתִי כָעָב֙ פְּשָׁעֶ֔יךָ וְכֶֽעָנָ֖ן חַטֹּאותֶ֑יךָ שׁוּבָ֥ה אֵלַ֖י כִּ֥י גְאַלְתִּֽיךָ: וְנֶאֱמַר- ויקרא טז:ל כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְיָ֖ תִּטְהָֽרוּ:

 

        [58בשבת אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  רְצֵה בִמְנוּחָתֵֽנוּ ] קַדְּשֵֽׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ   שַׂבְּעֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ וְשַׂמְּחֵֽנוּ בִּישׁוּעָתֶֽךָ  וְטַהֵר לִבֵּֽנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת: [בשבת וְהַנְחִילֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֱֽׁךָ  59 וְיִשְׂמְחוּ בְךָ יִשְׂרָאֵל אֹֽהֲבֵי שְׁמֶֽךָ:] כִּי אַתָּה סוֹלְחָן לְיִשְׂרָאֵל וּמוֹחְלָן לְשִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן בְּכָל־דּוֹר וָדוֹר  וּמִבַּלְעָדֶֽיךָ אֵין לָנוּ מֶֽלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵֽחַ אֶלָּא אַתָּה:  בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מֶֽלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵֽחַ לַעֲוֹנוֹתֵֽינוּ וְלַעֲוֹנוֹת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל  וּמַעֲבִיר אַשְׁמוֹתֵֽנוּ בְּכָל־שָׁנָה וְשָׁנָה  מֶֽלֶךְ עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ  מְקַדֵּשׁ [בשבת הַשַּׁבָּת וְ] יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַכִּפּוּרִים:

 

רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם  וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ  וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם  מְהֵרָה  בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן  וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:

 

 מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ  שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: צוּר חַיֵּֽינוּ  מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר: נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ עַל־חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ  וְעַל־נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ  וְעַל־נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ  וְעַל נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל־עֵת       עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם: הַטּוֹב כִּי לֹא־כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ  וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא־תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ  מֵעוֹלָם קִוִֽינוּ לָךְ:

וְעַל־כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד  וּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ:

וְכָל־הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה  וִיהַלֲלוּ אֶת־שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת  הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:

בשחרית, ובמנחה, ובנעילה אומרים זה.

 שִׂים שָׁלוֹם  טוֹבָה וּבְרָכָה  חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: בָּרֲכֵֽנוּ אָבִֽינוּ  כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ  כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד  וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם:     וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל  בְּכָל־עֵת וּבְכָל־שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ:

בערבית אומרים זה.

 שָׁלוֹם רָב עַל־יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ תָּשִׂים לְעוֹלָם  כִּי אַתָּה הוּא מֶֽלֶךְ אָדוֹן לְכָל הַשָּׁלוֹם: וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל־עֵת וּבְכָל־שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ:

בְּסֵֽפֶר חַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם  וּפַרְנָסָה טוֹבָה  נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶֽיךָ אָֽנוּ  

וְכָל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל  לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם:

 

 60 אָנָּא  תָּבֹא לְפָנֶֽיךָ תְּפִלָּתֵֽנוּ  וְאַל־תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵֽינוּ  שֶׁאֵין אָֽנוּ עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי עֹֽרֶף  לוֹמַר לְפָנֶֽיךָ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  צַדִּיקִים אֲנַֽחֲנוּ וְלֹא חָטָֽאנוּ  אֲבָל אֲנַֽחְנוּ 61 62 חָטָֽאנוּ:

 

                        אָשַֽׁמְנוּ          בָּגַֽדְנוּ          גָּזַֽלְנוּ          דִּבַּֽרְנוּ דֹֽפִי:

                הֶעֱוִֽינוּ          וְהִרְשַֽׁעְנוּ          זַֽדְנוּ          חָמַֽסְנוּ          טָפַֽלְנוּ שֶֽׁקֶר:

                יָעַֽצְנוּ רַע          כִּזַּֽבְנוּ          לַֽצְנוּ          מָרַֽדְנוּ          נִאַֽצְנוּ         

                סָרַֽרְנוּ       63עָוִֽינוּ       64פָּשַֽׁעְנוּ          צָרַֽרְנוּ          קִשִּֽׁינוּ עֹֽרֶף:

                רָשַֽׁעְנוּ          שִׁחַֽתְנוּ          תִּעַֽבְנוּ          תָּעִֽינוּ          תִּעְתָּֽעְנוּ:

 

סַֽרְנוּ מִמִּצְוֹתֶֽיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶֽיךָ הַטּוֹבִים  וְלֹא שָֽׁוָה לָֽנוּ: נחמיה ט:לג וְאַתָּ֣ה צַדִּ֔יק עַ֖ל כָּל־הַבָּ֣א עָלֵ֑ינוּ כִּֽי־אֱמֶ֥ת עָשִׂ֖יתָ וַֽאֲנַ֥חְנוּ הִרְשָֽׁעְנוּ:

 

 מַה נֹּאמַר לְפָנֶֽיךָ יוֹשֵׁב מָרוֹם  וּמַה נְסַפֵּר לְפָנֶֽיךָ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים  הֲלֹא כָּל־הַנִּסְתָּרוֹת  וְהַנִּגְלוֹת אַתָּה יוֹדֵֽעַ:

ודוי דרב (יומא פז:) אַתָּה יוֹדֵֽעַ רָזֵי עוֹלָם  וְתַעֲלוּמוֹת סִתְרֵי כָּל־חָי: אַתָּה משלי כ:כז חֹ֝פֵ֗שׂ כָּל־חַדְרֵי־בָֽטֶן:         ירמיה יא:כ וּבֹּחֵ֥ן כְּלָי֖וֹת וָלֵ֑ב אֵין כָּל דָּבָר נֶעֱלָּם מִמֶּֽךָּ  וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּֽגֶד עֵינֶֽיךָ: וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  שֶׁתִּסְלַח לָֽנוּ עַל כָּל־חַטֹּאתֵֽינוּ  וְתִמְחַל־לָֽנוּ         עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵֽינוּ  וּתְכַפֵר־לָנוּ עַל־פְּשָׁעֵֽינוּ:

 

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּאֹֽנֶס וּבְרָצוֹן:          וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּאִמוּץ הַלֵּב:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בִּבְלִי דָֽעַת:         וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּבִטּוּי שְׂפָתָֽיִם:

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בַּגָלוּי וּבַסָּֽתֶר:         וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּדִבּוּר פֶּה:          וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּדַֽעַת וּבְמִרְמָה:

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּהִרְהוּר הַלֵּב:          וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּהוֹנָֽאַת רֵֽעַ:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּוִדּוּי פֶּה:        וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בִּוְעִידַת זְנוּת:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּזָדוֹן וּבִשְׁגָגָה:         וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּזִלזוּל הוֹרִים וּמוֹרִים:

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּחֹֽזֶק יָד:          וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּחִלּוּל הַשֵּׁם:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּטִפְשׁוּת פֶּה:          וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּטֻמְאַת שְׂפָתָֽיִם:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּיֵֽצֶר הָרָע:          וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּיוֹדְעִים וּבְלֹא יוֹדְעִים:

 

נוסח הבקשה שבין פסקאות הוא: 'ועל כלם סלח לנו מחל לנו כפר לנו' (בלא המילים: 'א-לוה סליחות').

וְעַל כֻּלָם סְלַח־לָֽנוּ  מְחַל־לָֽנוּ  כַּפֶּר־לָֽנוּ:

 

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּכַפַּת שֹֽׁחַד:          וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּכַּֽחַשׁ וּבְכָזָב:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּלָשׁוֹן הָרָע:        וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּלָצוֹן:

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן:         וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה:

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּנֶֽשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית: וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בִּנְטִיַּת גָּרוֹן:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּסִקּוּר עָֽיִן:        וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּשִֽׂיחַ שִׂפְתוֹתֵֽינוּ:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּעֵינַֽיִם רָמוֹת:          וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּעַזּוּת מֶֽצַח:       

 

אין אומרים כאן 'ועל כולם'.

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בִּפְרִֽיקַת עֹל:          וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בִּפְלִילוּת:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בִּצְדִיַּת רֵֽעַ:          וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּצָרוּת עָֽיִן:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּקַלּוּת רֹאשׁ:        וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּקַשְׁיוּת עֹֽרֶף:       

עַ"חֵ שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּרִיצַת רַגְלַֽיִם לְהָרַע:        וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בִּרְכִילוּת:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בִּשְׁבֽוּעַת שָׁוְא:         וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּשִׂנְאַת חִנָם:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בִּתְשֽׂוּמֶת יָד:         וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּתִמְהוֹן לֵבָב:       

 

וְעַל כֻּלָם סְלַח־לָֽנוּ  מְחַל־לָֽנוּ  כַּפֶּר־לָֽנוּ:

 

מכים על הלב באמירה זו במילים שאנו חיבים:

בפפד"מ ובנותיה אומרים כסדר זו

        וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָֽנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם עוֹלָה:

וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָֽנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם חַטָּאת:

 וְעַל"חֲ שֶׁאָֽנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד:

וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָֽנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם אָשָׁם:

 וְעַל"חֲ שֶׁאָֽנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם אָשָׁם תָּלוּי:

וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָֽנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם כָּרֵת:

סדר אחר

        וְחֲשֶׁ"חַ עֲלֵיהֶם חַטָּאת:

וְחֲשֶׁ"חַ עֲלֵיהֶם אָשָׁם וַדַאי וְתָּלוּי:

 וְחֲשֶׁ"חַ עֲלֵיהֶם עוֹלָה:

וְחֲשֶׁ"חַ עֲלֵיהֶם קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד:

 וְחֲשֶׁ"חַ עֲלֵיהֶם כָּרֵת וְעֲרִירִי:

  וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָֽנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם:

   וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָֽנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מַלְקוּת אַרְבָּעִים:

    וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָֽנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מַכַּת מַרְדוּת:

 

בבקשת שבסוף 'ועל חטאים', מוסיפים בה את המילים: 'א-לוה סליחות'.

וְעַל כֻּלָם  אֱלֽוֹהַּ סְלִיחוֹת  סְלַח־לָנוּ  מְחַל־לָנוּ  כַּפֶּר־לָֽנוּ:

וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָֽנוּ חַיָּיבִים עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין - סְקִילָה  שְׂרֵפָה  הֶֽרֶג  וְחֶֽנֶק:

עַל מִצְוֹת עֲשֵׂה וְעַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה  בֵּין שֶׁיֵשׁ־בָּהּ קוּם עֲשֵׂה  וּבֵין שֶׁאֵין בָּהּ קוּם עֲשֵׂה: אֶת־הַגְּלֽוּיִם לָֽנוּ וְאֶת־שֶׁאֵינָם גְּלֽוּיִם לָֽנוּ  אֶת־הַגְּלֽוּיִם לָֽנוּ  כְּבָר אֲמַרְנוּם לְפָנֶֽיךָ      וְהוֹדִֽינוּ לְךָ עֲלֵיהֶם  וְאֶת־שֶׁאֵינָם גְּלֽוּיִם לָֽנוּ  לְפָנֶֽיךָ הֵם גְּלֽוּיִם וִידוּעִים  כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר-               דברים כט:כח הַנִּ֨סְתָּרֹ֔ת לַֽייָ֖ אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָֹ֤נֹוֹּ וֹּלְֹבָֹנֵֹ֨יֹנֹוֹּ֙ עַ֗ד־עוֹלָ֔ם לַֽעֲשׂ֕וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת:

 

כִּי אַתָּה סוֹלְחָן לְיִשְׂרָאֵל  וּמוֹחְלָן לְשִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן

וּמִבַּלְעָדֶֽיךָ אֵין לָנוּ מֶֽלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵֽחַ אֶלָּא אַתָּה:

 

ודוי דרב המנונא זוטי (גמ' ברכות יז) אֱלֹהַי  עַד שֶׁלֹא נוֹצַֽרְתִּי אֵינִי כְדַאי  וְעַכְשָׁו שֶׁנוֹצַֽרְתִּי כְּאִלוּ    לֹא נוֹצַֽרְתִּי  עָפָר אֲנִי בְּחַיָי  קַל וָחֹֽמֶר בְּמִיתָתִי: הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶֽיךָ כִּכְלִי מָלֵא בוּשָׁה וּכְלִמָּה:   יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ  יְיָ אֱלֹהַי וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתַי  שֶׁלֹא אֶחֱטָא עוֹד  וּמַה־שֶׁחָטָֽאתִי לְפָנֶֽיךָ     מָרֵק בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים  אֲבָל לֹא עַל־יְדֵי יִסוּרִים וַחֲלָאִים רָעִים:

 

אֱלֹהַי  נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע  וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה  וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם  וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר    לַכֹּל תִּהְיֶה: פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ  וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי  וְכָל־הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה    מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם: עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ: תהלים ס:ז לְ֭מַעַן יֵחָֽלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ ועננו וַֽעֲנֵֽנִי:         יט:טו יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝יָ֗ צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי: עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו          הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן:

 

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  שֶׁיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ  וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה  כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת: מלאכי ג:ד וְעָֽרְבָה֙ לַֽייָ֔ מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלָ֑םִ כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹֽנִיֹּֽת:

הזכרת נשמות ביום הכפורים

The earliest source for הזכרת נשמות (יזכור) is found in the מדרש תנחומא in which it cites the custom of recalling loved ones who have since departed and pledging צדקה on their behalf on יום כפור. It spread throughout the Rhineland in response to the Crusades. There are two opinions discussed in the מחזור ויטרי, מנהג אשכנז which does not recite יזכור on יום טוב, and מנהג צרפת which later became מנהג פולין which does recite it. The latter custom gained popularity following the massacres of Jews in the German lands during the Black Death of the fourteenth century, but became more common in eastern Europe in the seventeenth century, with the popularization of Lurianic קבלה by mystics who stressed the penitential aspect of יום טוב. The prayer א-ל מלא רחמים, originated in seventeenth-century Ukraine at the time of the Chmielnicki massacres.

 

אחר ההפטרה מיחדים זמן קצר מאוד להזכרת נשמות, בו מזכיר כל אחד בעצמו את נשמות אבותיו ובני משפחתו בנוסח: 'יזכור אלדים נשמת' וכוליה. אין יחיד או החזן אומרים 'א-ל מלא רחמים בהזכרת נשמות, אין קוראים נשמות מתוך 'ממורבוך', ואין אומרים 'אב הרחמים'. מי שהוריהם בחיים, אף הם נשארים בבית הכנסת.

בעבור נשמת האב.

יִזְכֹּר אֱלֹהִים נִשְׁמַת אָבִי מוֹרִי           (פלוני בר פלונית) שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ      בַּעֲבוּר שֶׁאֲנִי אֶתֵּן [בְּלִי נֶֽדֶר] צְדָקָה בַּעֲדוֹ:     בִּשְׂכַר זֶה תְּהִי נַפְשׁוֹ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים עִם נִשְׁמוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב      שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה  וְעִם שְׁאָר צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּגַן עֵֽדֶן: וְנֹאמַר אָמֵן:

בעבור נשמת האם.

יִזְכֹּר אֱלֹהִים נִשְׁמַת אִמִּי מוֹרָתִי       (פלונית בת פלונית) שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ  בַּעֲבוּר שֶׁאֲנִי אֶתֵּן [בְּלִי נֶֽדֶר] צְדָקָה בַּעֲדָהּ:     בִּשְׂכַר זֶה תְּהִי נַפְשָׁהּ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים עִם נִשְׁמוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב      שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה  וְעִם שְׁאָר צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּגַן עֵֽדֶן: וְנֹאמַר אָמֵן:

 

לקרוב.

יִזְכֹּר אֱלֹהִים נִשְׁמַת זְקֵנִי/אָחִי/בְּנִי/בַּעְלִי (פלוני בר פלונית) שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ  בַּעֲבוּר שֶׁאֲנִי אֶתֵּן [בְּלִי נֶֽדֶר] צְדָקָה בַּעֲדוֹ: בִּשְׂכַר זֶה תִּהֵא נַפְשׁוֹ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים עִם נִשְׁמוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב  שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה  וְעִם שְׁאָר צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּגַן עֵֽדֶן: וְנֹאמַר אָמֵן:

לקרובה.

יִזְכֹּר אֱלֹהִים נִשְׁמַת זְקֶנְתִּי/אֲחוֹתִי/בִּתִּי/אִשְׁתִּי (פלונית בר פלונית) שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ  בַּעֲבוּר שֶׁאֲנִי אֶתֵּן [בְּלִי נֶֽדֶר] צְדָקָה בַּעֲדָה: בִּשְׂכַר זֶה תִּהֵא נַפְשָׁהּ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים עִם נִשְׁמוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב  שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה  וְעִם שְׁאָר צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּגַן עֵֽדֶן: וְנֹאמַר אָמֵן:

 

לקרובים.

יִזְכֹּר אֱלֹהִים נִשְׁמוֹת זְקֵנַי וּזְקֵנוֹתַי/דּוֹדַי וְדוֹדוֹתַי/אַחַי וְאַחְיוֹתַי, הֵן מִצַּד אָבִי  הֵן מִצַּד אִמִּי  שֶׁהָלְכוּ לְעוֹלָמָם  בַּעֲבוּר שֶׁאֲנִי אֶתֵּן [בְּלִי נֶֽדֶר] צְדָקָה בַּעֲדָם: בִּשְׂכַר זֶה תִּהְיֶֽינָה נַפְשׁוֹתֵיהֶם צְרוּרוֹת בִּצְרוֹר הַחַיִּים עִם נִשְׁמוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב  שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה  וְעִם שְׁאָר צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּגַן עֵֽדֶן: וְנֹאמַר אָמֵן:

בעבור נשמת המומתים על קידוש הש"י.

יִזְכֹּר אֱלֹהִים נִשְׁמַת הַקְדוֹשִׁים וְהַטְהוֹרִים שֶׁהוּמְתוּ וְשֶׁנֶּהֶרְגוּ וְשֶׁנִּשְׁחֲטוּ וְשֶׁנִשְׂרְפוּ וְשֶׁנִטְבְּעוּ וְשֶׁנֶחְנְקוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם  בַּעֲבוּר שֶׁאֲנִי אֶתֵּן [בְּלִי נֶֽדֶר] צְדָקָה בַּעֲדָם: בִּשְׂכַר זֶה תִּהְיֶינָה נַפְשׁוֹתֵיהֶם צְרוּרוֹת בִּצְרוֹר הַחַיִּים עִם נִשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל־אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב  שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה  וְעִם שְׁאָר צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּגַן עֵֽדֶן: וְנֹאמַר אָמֵן:

 

תהלים קמד:ג-ד יְֽיָ֗ מָֽה־אָ֭דָם וַתֵּֽדָעֵ֑הוּ בֶּן־אֱ֝נ֗וֹשׁ וַֽתְּחַשְּׁבֵֽהוּ: אָ֭דָם לַהֶ֣בֶל דָּמָ֑ה               יָ֝מָ֗יו כְּצֵ֣ל עוֹבֵֽר: צ:ו בַּ֭בֹּקֶר יָצִ֣יץ וְחָלָ֑ף לָ֝עֶ֗רֶב יְמוֹלֵ֥ל וְיָבֵֽשׁ: צ:ג תָּשֵׁ֣ב אֱ֭נוֹשׁ עַד־דַּכָּ֑א  וַ֝תֹּ֗אמֶר שׁ֣וּבוּ בְנֵֽי־אָדָֽם: דברים לב:כט  ל֥וּ חָֽכְמ֖וּ יַשְׂכִּ֣ילוּ זֹ֑את יָבִ֖ינוּ לְאַֽחֲרִיתָֽם:           תהלים מט:יח כִּ֤י־לֹ֣א בְ֭מוֹתוֹ יִקַּ֣ח הַכֹּ֑ל לֹֽא־יֵרֵ֖ד אַֽחֲרָ֣יו כְּבוֹדֽוֹ: לז:לז שְׁמָר־תָּ֭ם וּרְאֵ֣ה יָשָׁ֑ר כִּֽי־אַֽחֲרִ֖ית לְאִ֣ישׁ שָׁלֽוֹם: לד:כג פֹּדֶ֣ה יְ֭יָ נֶ֣פֶשׁ עֲבָדָ֑יו וְלֹ֥א יֶאְ֝שְׁמ֗וּ כָּֽל־הַחֹסִ֥ים בּֽוֹ:

תפלת מוסף ליום כפור

תהלים נא:טז אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ:

        בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  אֱלֹהֵי אַבְרָהָם  אֱלֹהֵי יִצְחָק  וֵֽאלֹהֵי יַֽעֲקֹב     הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא  אֵל עֶלְיוֹן  גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקֹנֵה הַכֹּל  וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת   וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם  לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה:

זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים  מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים  וְכָתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים  לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים:

מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מָגֵן אַבְרָהָם:

 

 אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהוֹשִֽׁיעַ: מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד  מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים  סוֹמֵךְ נוֹפְלִים  וְרוֹפֵא חוֹלִים  וּמַתִּיר אֲסוּרִים  וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר: מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת  וּמִי דּֽוֹמֶה־לָּךְ  מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה:

מִי כָמֽוֹךָ אַב הָרַחֲמִים  זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים  בְּרַחֲמִים:

וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְחַיֵּה הַמֵּתִים:

 

החזן אומר קדושת 'נעריצך' במוסף.

 

 אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ  וּקְדוֹשִׁים בְּכָל־יוֹם יְהַלֲלֽוּךָ סֶּֽלָה:

 

וּבְכֵן      תֵּן פַּחְדְךָ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  עַל־כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ  וְאֵימָתְךָ עַל כָּל־מַה־שֶׁבָּרָֽאתָ:          וְיִירָאֽוּךָ כָּל־הַמַּעֲשִׂים  וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶֽיךָ כָּל־הַבְּרוּאִים: וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת    לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם: כְּמָה שֶׁיָּדַֽעְנוּ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  שֶׁהַשָּׁלְטָן לְפָנֶֽיךָ       עֹז בְּיָדְךָ  וּגְבוּרָה בִּימִינֶֽךָ  וְשִׁמְךָ נוֹרָא עַל כָּל־מַה־שֶׁבָּרָֽאתָ:

 

וּבְכֵן      תֵּן כָּבוֹד  יְיָ  לְעַמֶּֽךָ  תְּהִלָּה לִירֵאֶֽיךָ  וְתִקְוָה לְדוֹרְשֶֽׁיךָ  וּפִּתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ  שִׂמְחָה לְאַרְצֶֽךָ  וְשָׂשׂוֹן לְעִירֶֽךָ  וּצְמִֽיחַת קֶֽרֶן לְדָוִד עַבְדֶּֽךָ  וַעֲרִֽיכַת נֵר לְבֶן־יִשַׁי מְשִׁיחֶֽךָ  בִּמְהֵרָה בְּיָמֵֽינוּ:

 

וְאָז       צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָֽחוּ  וִישָׁרִים יַעֲלֽוֹזוּ  וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִֽילוּ: וְעוֹלָֽתָה תִּקְפֹּץ־פִּֽיהָ  וְכָל־הָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כְּעָשָׁן תִּכְלֶה  כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶֽׁלֶת זָדוֹן מִן־הָֽאָרֶץ:

 

וְתִמְלוֹךְ   אַתָּה יְיָ לְבַדֶּךָ  עַל־כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ  בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ  וּבִירֽוּשָׁלַֽםִ        עִיר קָדְשֶֽׁךָ  כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶֽׁךָ- תהלים קמו:י יִמְלֹ֤ךְ יְיָ֙ ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן   לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

 

קָדוֹשׁ      אַתָּה וְנוֹרָא שְׁמֶךָ  וְאֵין אֱלֽוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךָ  וְנֶאֱמַר- ישעיה ה:טז וַיִּגְבַּ֛הּ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֨ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמֶּֽלֶךְ הַקָּדוֹשׁ:

 

        אַתָּה בְחַרְתָּֽנוּ מִכָּל־הָעַמִּים  אָהַֽבְתָּ אוֹתָֽנוּ  וְרָצִֽיתָ בָּֽנוּ  וְרוֹמַמְתָּֽנוּ מִכָּל־הַלְּשֹׁנוֹת  וְקִדַּשְׁתָּֽנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ  וְקֵֽרַבְתָּֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ  וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵֽינוּ קָרָֽאתָ: וַתִּֽתֶּן־לָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה [בשבת אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ] אֶת־יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה     לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה  וְלִמְחָל־בּוֹ אֶת־כָּל־עֲוֹנוֹתֵֽינוּ 65 זֵֽכֶר לִיצִיאַת מִצְרָֽיִם:

וּמִפְּנֵי חֲטָאֵֽינוּ גָלִֽינוּ מֵאַרְצֵֽנוּ  וְנִתְרַחַֽקְנוּ מֵעַל אַדְמָתֵֽנוּ  וְאֵין אָֽנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת חוֹבוֹתֵֽינוּ בְּבֵית בְּחִירָתֶֽךָ  בַּבַּֽיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו  מִפְּנֵי הַיָּד שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְּמִקְדָשֶֽׁךָ:

 

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  מֶֽלֶךְ רַחֲמָן  שֶׁתָּשׁוּב וּתְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְעַל־מִקְדָּשְׁךָ בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים  וְתִבְנֵֽהוּ מְהֵרָה וּתְגַדֵּל כְּבוֹדוֹ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ  גַּלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵֽינוּ מְהֵרָה  וְהוֹפַע וְהִנָּשֵׂא עָלֵֽינוּ לְעֵינֵי כָּל־חַי: וְקָרֵב פְּזוּרֵֽינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם  וּנְפוּצוֹתֵֽינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָֽרֶץ: וַהֲבִיאֵֽנוּ לְצִיּוֹן עִירְךָ בְּרִנָּה  וְלִירוּשָׁלַֽםִ בֵּית מִקְדָּשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם: וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶֽיךָ אֶת־קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵֽינוּ  תְּמִידִים כְּסִדְרָם  וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם:

 

[בשבת אֶת מוּסַף יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ] אֶת מוּסַף יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה  נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶֽיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶֽךָ  כְּמוֹ שֶׁכָּתַֽבְתָּ עָלֵֽינוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ  עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדְּךָ  מִפִּי כְבוֹדֶֽךָ  כָּאָמוּר:

 

בשבת אומרים זה.

במדבר כח:ט-י וּבְיוֹם֙ הַשַּׁבָּ֔ת שְׁנֵֽי־כְבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה תְּמִימִ֑ם וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֧לֶת מִנְחָ֛ה בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן וְנִסְכּֽוֹ: עֹלַ֥ת שַׁבַּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ עַל־עֹלַ֥ת הַתָּמִ֖יד וְנִסְכָּֽהּ:

 

בעמידה של מוסף בין פסוקי קרבן שבת לפסוקי קרבן החג אומרים נוסח הגאונים והראשונים:

זֶה קָרְבַּן שַׁבָּת  וְקָרְבַּן יוֹם הַכִּפּוּרִים כָּאָמוּר:

 

כט:ז-ח וּבֶֽעָשׂוֹר֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י הַזֶּ֗ה מִֽקְרָא־קֹ֨דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֑ם  כָּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֥א תַֽעֲשֽׂוּ: וְהִקְרַבְתֶּ֨ם עֹלָ֤ה לַֽייָ֙ רֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ פַּ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד                    אַ֣יִל אֶחָ֑ד כְּבָשִׂ֤ים בְּנֵֽי־שָׁנָה֙ שִׁבְעָ֔ה תְּמִימִ֖ם יִהְי֥וּ לָכֶֽם: וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם כִּמְדֻבָּר              כט:ט שְׁלֹשָׁ֤ה עֶשְׂרֹנִים֙ לַפָּ֔ר שְׁנֵי֙ עֶשְׂרֹנִ֔ים לָאַ֖יִל  וְעִשָׂרוֹן לַכֶּֽבֶשׂ  וְיַֽיִן כְּנִסְכּוֹ:                   וּשְׁנֵי שְׂעִירִים לְכַפֵּר  [נ"א מִלְּבַ֞ד חַטַּ֤את הַכִּפֻּרִים֙ (מהרי"ל)] וּשְׁנֵי תְמִידִים כְּהִלְכָתָם:

 

[בשבת יִשְׂמְחוּ בְּמַלְכוּתֶֽךָ  שֹׁמְרֵי שַׁבָּת וְקֽוֹרְאֵי עֹֽנֶג  עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי  כֻּלָּם יִשְׂבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבֶֽךָ  וּבַשְּׁבִיעִי רָצִֽיתָ בּוֹ וְקִדַּשְׁתּוֹ  חֶמְדַּת יָמִים אֹתוֹ קָרָֽאתָ  זֵֽכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית:]

 

        אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  מְחוֹל ׀ לַעֲוֹנוֹתֵֽינוּ בְּיוֹם [בשבת הַשַּׁבָּת הַזֶּה וּבְיוֹם] הַכִּפּוּרִים הַזֶּה: מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵינוּ מִנֶּֽגֶד עֵינֶֽיךָ  כָּאָמוּר- ישעיה מג:כה אָֽנֹכִ֨י אָֽנֹכִ֥י ה֛וּא מֹחֶ֥ה פְשָׁעֶ֖יךָ לְמַֽעֲנִ֑י וְחַטֹּאתֶ֖יךָ לֹ֥א אֶזְכֹּֽר: וְנֶאֱמַר- מד:כב מָחִ֤יתִי כָעָב֙ פְּשָׁעֶ֔יךָ וְכֶֽעָנָ֖ן חַטֹּאותֶ֑יךָ שׁוּבָ֥ה אֵלַ֖י כִּ֥י גְאַלְתִּֽיךָ: וְנֶאֱמַר- ויקרא טז:ל כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְיָ֖ תִּטְהָֽרוּ:

        [בשבת אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  רְצֵה בִמְנוּחָתֵֽנוּ ] קַדְּשֵֽׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ   שַׂבְּעֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ וְשַׂמְּחֵֽנוּ בִּישׁוּעָתֶֽךָ  וְטַהֵר לִבֵּֽנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת: [בשבת וְהַנְחִילֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֱֽׁךָ  66 וְיִשְׂמְחוּ בְךָ יִשְׂרָאֵל אֹֽהֲבֵי שְׁמֶֽךָ:] כִּי אַתָּה סוֹלְחָן לְיִשְׂרָאֵל וּמוֹחְלָן לְשִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן בְּכָל־דּוֹר וָדוֹר  וּמִבַּלְעָדֶֽיךָ אֵין לָנוּ מֶֽלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵֽחַ אֶלָּא אַתָּה:  בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מֶֽלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵֽחַ לַעֲוֹנוֹתֵֽינוּ וְלַעֲוֹנוֹת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל  וּמַעֲבִיר אַשְׁמוֹתֵֽנוּ בְּכָל־שָׁנָה וְשָׁנָה  מֶֽלֶךְ עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ  מְקַדֵּשׁ [בשבת הַשַּׁבָּת וְ] יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַכִּפּוּרִים:

 

רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם  וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ  וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם  מְהֵרָה  בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן  וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:  וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:

 

 מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ  שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: צוּר חַיֵּֽינוּ  מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר: נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ עַל־חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ  וְעַל־נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ  וְעַל־נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ  וְעַל נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל־עֵת       עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם: הַטּוֹב כִּי לֹא־כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ  וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא־תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ  מֵעוֹלָם קִוִֽינוּ לָךְ:

 

 וְעַל־כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד  וּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ: וְכָל־הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה  וִיהַלֲלוּ אֶת־שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת  הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:

 

 שִׂים שָׁלוֹם  טוֹבָה וּבְרָכָה  חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:         בָּרֲכֵֽנוּ אָבִֽינוּ  כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ  כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד  וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם: וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל  בְּכָל־עֵת וּבְכָל־שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ: בְּסֵֽפֶר חַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם  וּפַרְנָסָה טוֹבָה  נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶֽיךָ  אָֽנוּ וְכָל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל  לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם:

 

 אָנָּא  תָּבֹא לְפָנֶֽיךָ תְּפִלָּתֵֽנוּ  וְאַל־תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵֽינוּ  שֶׁאֵין אָֽנוּ עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי עֹֽרֶף  לוֹמַר לְפָנֶֽיךָ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  צַדִּיקִים אֲנַֽחֲנוּ וְלֹא חָטָֽאנוּ  אֲבָל אֲנַֽחְנוּ חָטָֽאנוּ:

                        אָשַֽׁמְנוּ          בָּגַֽדְנוּ          גָּזַֽלְנוּ          דִּבַּֽרְנוּ דֹֽפִי:

                הֶעֱוִֽינוּ          וְהִרְשַֽׁעְנוּ          זַֽדְנוּ          חָמַֽסְנוּ          טָפַֽלְנוּ שֶֽׁקֶר:

                יָעַֽצְנוּ רַע          כִּזַּֽבְנוּ          לַֽצְנוּ          מָרַֽדְנוּ          נִאַֽצְנוּ         

                סָרַֽרְנוּ          עָוִֽינוּ          פָּשַֽׁעְנוּ          צָרַֽרְנוּ          קִשִּֽׁינוּ עֹֽרֶף:

                רָשַֽׁעְנוּ          שִׁחַֽתְנוּ          תִּעַֽבְנוּ          תָּעִֽינוּ          תִּעְתָּֽעְנוּ:

 

 סַֽרְנוּ מִמִּצְוֹתֶֽיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶֽיךָ הַטּוֹבִים  וְלֹא שָֽׁוָה לָֽנוּ: נחמיה ט:לג וְאַתָּ֣ה צַדִּ֔יק עַ֖ל כָּל־הַבָּ֣א עָלֵ֑ינוּ כִּֽי־אֱמֶ֥ת עָשִׂ֖יתָ וַֽאֲנַ֥חְנוּ הִרְשָֽׁעְנוּ:

 

 מַה נֹּאמַר לְפָנֶֽיךָ יוֹשֵׁב מָרוֹם  וּמַה נְסַפֵּר לְפָנֶֽיךָ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים  הֲלֹא כָּל־הַנִּסְתָּרוֹת  וְהַנִּגְלוֹת אַתָּה יוֹדֵֽעַ:

 

 אַתָּה יוֹדֵֽעַ רָזֵי עוֹלָם  וְתַעֲלוּמוֹת סִתְרֵי כָּל־חָי: אַתָּה משלי כ:כז חֹ֝פֵ֗שׂ כָּל־חַדְרֵי־בָֽטֶן:         ירמיה יא:כ וּבֹּחֵ֥ן כְּלָי֖וֹת וָלֵ֑ב אֵין כָּל דָּבָר נֶעֱלָּם מִמֶּֽךָּ  וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּֽגֶד עֵינֶֽיךָ: וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  שֶׁתִּסְלַח לָֽנוּ עַל כָּל־חַטֹּאתֵֽינוּ  וְתִמְחַל־לָֽנוּ         עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵֽינוּ  וּתְכַפֵר־לָנוּ עַל־פְּשָׁעֵֽינוּ:

 

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּאֹֽנֶס וּבְרָצוֹן:          וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּאִמוּץ הַלֵּב:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בִּבְלִי דָֽעַת:         וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּבִטּוּי שְׂפָתָֽיִם:

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בַּגָלוּי וּבַסָּֽתֶר:         וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּדִבּוּר פֶּה:          וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּדַֽעַת וּבְמִרְמָה:

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּהִרְהוּר הַלֵּב:          וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּהוֹנָֽאַת רֵֽעַ:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּוִדּוּי פֶּה:        וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בִּוְעִידַת זְנוּת:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּזָדוֹן וּבִשְׁגָגָה:         וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּזִלזוּל הוֹרִים וּמוֹרִים:

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּחֹֽזֶק יָד:          וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּחִלּוּל הַשֵּׁם:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּטִפְשׁוּת פֶּה:          וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּטֻמְאַת שְׂפָתָֽיִם:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּיֵֽצֶר הָרָע:          וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּיוֹדְעִים וּבְלֹא יוֹדְעִים:

 

נוסח הבקשה שבין פסקאות הוא: 'ועל כלם סלח לנו מחל לנו כפר לנו' (בלא המילים: 'א-לוה סליחות').

וְעַל כֻּלָם סְלַח־לָֽנוּ  מְחַל־לָֽנוּ  כַּפֶּר־לָֽנוּ:

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּכַפַּת שֹֽׁחַד:          וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּכַּֽחַשׁ וּבְכָזָב:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּלָשׁוֹן הָרָע:        וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּלָצוֹן:

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן:         וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה:

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּנֶֽשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית: וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בִּנְטִיַּת גָּרוֹן:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּסִקּוּר עָֽיִן:        וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּשִֽׂיחַ שִׂפְתוֹתֵֽינוּ:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּעֵינַֽיִם רָמוֹת:          וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּעַזּוּת מֶֽצַח:       

אין אומרים כאן 'ועל כולם'.

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בִּפְרִֽיקַת עֹל:          וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בִּפְלִילוּת:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בִּצְדִיַּת רֵֽעַ:          וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּצָרוּת עָֽיִן:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּקַלּוּת רֹאשׁ:        וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּקַשְׁיוּת עֹֽרֶף:       

עַ"חֵ שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּרִיצַת רַגְלַֽיִם לְהָרַע:        וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בִּרְכִילוּת:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בִּשְׁבֽוּעַת שָׁוְא:         וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּשִׂנְאַת חִנָם:       

עַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בִּתְשֽׂוּמֶת יָד:         וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ בְּתִמְהוֹן לֵבָב:       

 

וְעַל כֻּלָם סְלַח־לָֽנוּ  מְחַל־לָֽנוּ  כַּפֶּר־לָֽנוּ:

 

מכים על הלב באמירה זו במילים שאנו חיבים:

בפפד"מ ובנותיה אומרים כסדר זו

        וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָֽנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם עוֹלָה:

וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָֽנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם חַטָּאת:

 וְעַל"חֲ שֶׁאָֽנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד:

וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָֽנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם אָשָׁם:

 וְעַל"חֲ שֶׁאָֽנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם אָשָׁם תָּלוּי:

וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָֽנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם כָּרֵת:

סדר אחר

        וְחֲשֶׁ"חַ עֲלֵיהֶם חַטָּאת:

וְחֲשֶׁ"חַ עֲלֵיהֶם אָשָׁם וַדַאי וְתָּלוּי:

 וְחֲשֶׁ"חַ עֲלֵיהֶם עוֹלָה:

וְחֲשֶׁ"חַ עֲלֵיהֶם קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד:

 וְחֲשֶׁ"חַ עֲלֵיהֶם כָּרֵת וְעֲרִירִי:

  וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָֽנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם:

   וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָֽנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מַלְקוּת אַרְבָּעִים:

    וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָֽנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מַכַּת מַרְדוּת:

 

בבקשת שבסוף 'ועל חטאים', מוסיפים בה את המילים: 'א-לוה סליחות'.

וְעַל כֻּלָם  אֱלֽוֹהַּ סְלִיחוֹת  סְלַח־לָנוּ  מְחַל־לָנוּ  כַּפֶּר־לָֽנוּ:

וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָֽנוּ חַיָּיבִים עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין - סְקִילָה  שְׂרֵפָה  הֶֽרֶג  וְחֶֽנֶק:

עַל מִצְוֹת עֲשֵׂה וְעַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה  בֵּין שֶׁיֵשׁ־בָּהּ קוּם עֲשֵׂה  וּבֵין שֶׁאֵין בָּהּ קוּם עֲשֵׂה: אֶת־הַגְּלֽוּיִם לָֽנוּ וְאֶת־שֶׁאֵינָם גְּלֽוּיִם לָֽנוּ  אֶת־הַגְּלֽוּיִם לָֽנוּ  כְּבָר אֲמַרְנוּם לְפָנֶֽיךָ      וְהוֹדִֽינוּ לְךָ עֲלֵיהֶם  וְאֶת־שֶׁאֵינָם גְּלֽוּיִם לָֽנוּ  לְפָנֶֽיךָ הֵם גְּלֽוּיִם וִידוּעִים  כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר-               דברים כט:כח הַנִּ֨סְתָּרֹ֔ת לַֽייָ֖ אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָֹ֤נֹוֹּ וֹּלְֹבָֹנֵֹ֨יֹנֹוֹּ֙ עַ֗ד־עוֹלָ֔ם לַֽעֲשׂ֕וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת:

כִּי אַתָּה סוֹלְחָן לְיִשְׂרָאֵל  וּמוֹחְלָן לְשִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן

וּמִבַּלְעָדֶֽיךָ אֵין לָנוּ מֶֽלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵֽחַ אֶלָּא אַתָּה:

 

 אֱלֹהַי  עַד שֶׁלֹא נוֹצַֽרְתִּי אֵינִי כְדַאי  וְעַכְשָׁו שֶׁנוֹצַֽרְתִּי כְּאִלוּ לֹא נוֹצַֽרְתִּי  עָפָר אֲנִי בְּחַיָי  קַל וָחֹֽמֶר בְּמִיתָתִי: הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶֽיךָ כִּכְלִי מָלֵא בוּשָׁה וּכְלִמָּה: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ                יְיָ אֱלֹהַי וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתַי  שֶׁלֹא אֶחֱטָא עוֹד  וּמַה־שֶׁחָטָֽאתִי לְפָנֶֽיךָ מָרֵק בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים  אֲבָל לֹא עַל־יְדֵי יִסוּרִים וַחֲלָאִים רָעִים:

 

אֱלֹהַי  נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע  וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה  וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם  וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר    לַכֹּל תִּהְיֶה: פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ  וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי  וְכָל־הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה    מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם: עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ: תהלים ס:ז לְ֭מַעַן יֵחָֽלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ ועננו וַֽעֲנֵֽנִי:         יט:טו יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝יָ֗ צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי: עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו          הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן:

 

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  שֶׁיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ  וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה  כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת: מלאכי ג:ד וְעָֽרְבָה֙ לַֽייָ֔ מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלָ֑םִ כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹֽנִיֹּֽת:

 

ביום כפור מיד בסיום חזרת מוסף וקדיש מוציאים ספר תורה למנחה. (ואין עושים הפסקה!)

תפלת נעילה ליום כפור

בנעילה החזן מכריז 'וחתמנו'

תהלים נא:טז אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ:

        בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  אֱלֹהֵי אַבְרָהָם  אֱלֹהֵי יִצְחָק  וֵֽאלֹהֵי יַֽעֲקֹב     הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא  אֵל עֶלְיוֹן  גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקֹנֵה הַכֹּל  וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת   וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם  לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה:

זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים  מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים  וְחָתְמֵֽנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים  לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים:

מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מָגֵן אַבְרָהָם:

 

 אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהוֹשִֽׁיעַ: מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד  מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים  סוֹמֵךְ נוֹפְלִים  וְרוֹפֵא חוֹלִים  וּמַתִּיר אֲסוּרִים  וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר: מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת  וּמִי דּֽוֹמֶה־לָּךְ  מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה:

מִי כָמֽוֹךָ אַב הָרַחֲמִים  זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים  בְּרַחֲמִים:

וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְחַיֵּה הַמֵּתִים:

 

החזן אומר קדושת 'נעריצך' בנעילה.

 

 אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ  וּקְדוֹשִׁים בְּכָל־יוֹם יְהַלֲלֽוּךָ סֶּֽלָה:

 

וּבְכֵן      תֵּן פַּחְדְךָ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  עַל־כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ  וְאֵימָתְךָ עַל כָּל־מַה־שֶׁבָּרָֽאתָ:          וְיִירָאֽוּךָ כָּל־הַמַּעֲשִׂים  וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶֽיךָ כָּל־הַבְּרוּאִים: וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת    לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם: כְּמָה שֶׁיָּדַֽעְנוּ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  שֶׁהַשָּׁלְטָן לְפָנֶֽיךָ       עֹז בְּיָדְךָ  וּגְבוּרָה בִּימִינֶֽךָ  וְשִׁמְךָ נוֹרָא עַל כָּל־מַה־שֶׁבָּרָֽאתָ:

 

וּבְכֵן      תֵּן כָּבוֹד  יְיָ  לְעַמֶּֽךָ  תְּהִלָּה לִירֵאֶֽיךָ  וְתִקְוָה לְדוֹרְשֶֽׁיךָ  וּפִּתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ  שִׂמְחָה לְאַרְצֶֽךָ  וְשָׂשׂוֹן לְעִירֶֽךָ  וּצְמִֽיחַת קֶֽרֶן לְדָוִד עַבְדֶּֽךָ  וַעֲרִֽיכַת נֵר לְבֶן־יִשַׁי מְשִׁיחֶֽךָ  בִּמְהֵרָה בְּיָמֵֽינוּ:

 

וְאָז       צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָֽחוּ  וִישָׁרִים יַעֲלֽוֹזוּ  וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִֽילוּ: וְעוֹלָֽתָה תִּקְפֹּץ־פִּֽיהָ  וְכָל־הָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כְּעָשָׁן תִּכְלֶה  כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶֽׁלֶת זָדוֹן מִן־הָֽאָרֶץ:

 

וְתִמְלוֹךְ   אַתָּה יְיָ לְבַדֶּךָ  עַל־כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ  בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ  וּבִירֽוּשָׁלַֽםִ        עִיר קָדְשֶֽׁךָ  כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶֽׁךָ- תהלים קמו:י יִמְלֹ֤ךְ יְיָ֙ ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן   לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

 

קָדוֹשׁ      אַתָּה וְנוֹרָא שְׁמֶךָ  וְאֵין אֱלֽוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךָ  וְנֶאֱמַר- ישעיה ה:טז וַיִּגְבַּ֛הּ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֨ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמֶּֽלֶךְ הַקָּדוֹשׁ:

 

        אַתָּה בְחַרְתָּֽנוּ מִכָּל־הָעַמִּים  אָהַֽבְתָּ אוֹתָֽנוּ  וְרָצִֽיתָ בָּֽנוּ  וְרוֹמַמְתָּֽנוּ מִכָּל־הַלְּשֹׁנוֹת  וְקִדַּשְׁתָּֽנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ  וְקֵֽרַבְתָּֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ  וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵֽינוּ קָרָֽאתָ: וַתִּֽתֶּן־לָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה [בשבת אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ] אֶת־יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה     לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה  וְלִמְחָל־בּוֹ אֶת־כָּל־עֲוֹנוֹתֵֽינוּ 67 זֵֽכֶר לִיצִיאַת מִצְרָֽיִם:

        אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  יַעֲלֶה וְיָבוֹא וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדּוֹנֵֽנוּ  וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ  וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדֶּֽךָ  וְזִכְרוֹן יְרֽוּשָׁלַֽםִ עִיר קָדְשֶֽׁךָ  וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ  לִפְלֵיטָה וּלְטוֹבָה  וּלְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים  וּלְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם  בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה: זָכְרֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה  וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה  וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים: וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים  חוּס וְחָנֵֽנּוּ וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ  כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ  כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנוּן וְרַחוּם אַתָּה:

 

        אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  מְחוֹל ׀ לַעֲוֹנוֹתֵֽינוּ בְּיוֹם [בשבת הַשַּׁבָּת הַזֶּה וּבְיוֹם] הַכִּפּוּרִים הַזֶּה: מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵינוּ מִנֶּֽגֶד עֵינֶֽיךָ  כָּאָמוּר- ישעיה מג:כה אָֽנֹכִ֨י אָֽנֹכִ֥י ה֛וּא מֹחֶ֥ה פְשָׁעֶ֖יךָ לְמַֽעֲנִ֑י וְחַטֹּאתֶ֖יךָ לֹ֥א אֶזְכֹּֽר: וְנֶאֱמַר- מד:כב מָחִ֤יתִי כָעָב֙ פְּשָׁעֶ֔יךָ וְכֶֽעָנָ֖ן חַטֹּאותֶ֑יךָ שׁוּבָ֥ה אֵלַ֖י כִּ֥י גְאַלְתִּֽיךָ: וְנֶאֱמַר- ויקרא טז:ל כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְיָ֖ תִּטְהָֽרוּ:

 

        [בשבת אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  רְצֵה בִמְנוּחָתֵֽנוּ ] קַדְּשֵֽׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ   שַׂבְּעֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ וְשַׂמְּחֵֽנוּ בִּישׁוּעָתֶֽךָ  וְטַהֵר לִבֵּֽנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת: [בשבת וְהַנְחִילֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֱֽׁךָ  68 וְיִשְׂמְחוּ בְךָ יִשְׂרָאֵל אֹֽהֲבֵי שְׁמֶֽךָ:] כִּי אַתָּה סוֹלְחָן לְיִשְׂרָאֵל וּמוֹחְלָן לְשִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן בְּכָל־דּוֹר וָדוֹר  וּמִבַּלְעָדֶֽיךָ אֵין לָנוּ מֶֽלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵֽחַ אֶלָּא אַתָּה:  בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מֶֽלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵֽחַ לַעֲוֹנוֹתֵֽינוּ וְלַעֲוֹנוֹת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל  וּמַעֲבִיר אַשְׁמוֹתֵֽנוּ בְּכָל־שָׁנָה וְשָׁנָה  מֶֽלֶךְ עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ  מְקַדֵּשׁ [בשבת הַשַּׁבָּת וְ] יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַכִּפּוּרִים:

 

רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם  וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ  וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם  מְהֵרָה  בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן  וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:  וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:

 

 מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ  שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: צוּר חַיֵּֽינוּ  מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר: נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ עַל־חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ  וְעַל־נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ  וְעַל־נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ  וְעַל נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל־עֵת       עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם: הַטּוֹב כִּי לֹא־כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ  וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא־תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ  מֵעוֹלָם קִוִֽינוּ לָךְ:

וְעַל־כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד  וַחֲתוֹם לְחַיִּים טוֹבִים בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ: וְכָל־הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה  וִיהַלֲלוּ אֶת־שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת  הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:

 

        שִׂים שָׁלוֹם  טוֹבָה וּבְרָכָה  חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:         בָּרֲכֵֽנוּ אָבִֽינוּ  כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ  כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד  וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם: וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל  בְּכָל־עֵת וּבְכָל־שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ: בְּסֵֽפֶר חַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם  וּפַרְנָסָה טוֹבָה  נִזָּכֵר וְנֵחָתֵם לְפָנֶֽיךָ אָֽנוּ  וְכָל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל  לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם:

 

 אָנָּא  תָּבֹא לְפָנֶֽיךָ תְּפִלָּתֵֽנוּ  וְאַל־תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵֽינוּ  שֶׁאֵין אָֽנוּ עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי עֹֽרֶף  לוֹמַר לְפָנֶֽיךָ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  צַדִּיקִים אֲנַֽחֲנוּ וְלֹא חָטָֽאנוּ  אֲבָל אֲנַֽחְנוּ חָטָֽאנוּ:

 

                        אָשַֽׁמְנוּ          בָּגַֽדְנוּ          גָּזַֽלְנוּ          דִּבַּֽרְנוּ דֹֽפִי:

                הֶעֱוִֽינוּ          וְהִרְשַֽׁעְנוּ          זַֽדְנוּ          חָמַֽסְנוּ          טָפַֽלְנוּ שֶֽׁקֶר:

                יָעַֽצְנוּ רַע          כִּזַּֽבְנוּ          לַֽצְנוּ          מָרַֽדְנוּ          נִאַֽצְנוּ         

                סָרַֽרְנוּ          עָוִֽינוּ          פָּשַֽׁעְנוּ          צָרַֽרְנוּ          קִשִּֽׁינוּ עֹֽרֶף:

                רָשַֽׁעְנוּ          שִׁחַֽתְנוּ          תִּעַֽבְנוּ          תָּעִֽינוּ          תִּעְתָּֽעְנוּ:

 

 סַֽרְנוּ מִמִּצְוֹתֶֽיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶֽיךָ הַטּוֹבִים  וְלֹא שָֽׁוָה לָֽנוּ: נחמיה ט:לג וְאַתָּ֣ה צַדִּ֔יק עַ֖ל כָּל־הַבָּ֣א עָלֵ֑ינוּ כִּֽי־אֱמֶ֥ת עָשִׂ֖יתָ וַֽאֲנַ֥חְנוּ הִרְשָֽׁעְנוּ:

 

 מַה נֹּאמַר לְפָנֶֽיךָ יוֹשֵׁב מָרוֹם  וּמַה נְסַפֵּר לְפָנֶֽיךָ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים  הֲלֹא כָּל־הַנִּסְתָּרוֹת  וְהַנִּגְלוֹת אַתָּה יוֹדֵֽעַ:

אַתָּה נוֹתֵן יָד לַפוֹשְׁעִים  וִימִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים:

וַתְּלַמְּדֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ לְהִתְוַדּוֹת לְפָנֶֽיךָ עַל כָּל־עֲוֹנוֹתֵֽינוּ  לְמַֽעַן נֶחְדַּל מֵעֹֽשֶׁק יָדֵֽינוּ  וּתְקַּבְּלֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ כְּאִשִּׁים וּכְנִיחוֹחִים  לְמַֽעַן דְּבָרֶֽיךָ אֲשֶׁר אָמַֽרְתָּ: אֵין קֵץ לְאִשֵּׁי חוֹבוֹתֵֽינוּ  וְאֵין מִסְפָּר לְנִיחֹחֵי אַשְׁמָתֵֽנוּ: וְאַתָּה יוֹדֵֽעַ שֶׁאַחֲרִיתֵֽנוּ רִמָּה וְתוֹלֵעָה  לְפִיכָךְ הִרְבֵּֽיתָ סְלִיחָתֵֽינוּ  69 מָה אָֽנוּ  מֶה חַיֵּֽינוּ  מֶה חַסְדֵּֽנוּ  מַה־צִּדְקֵֽנוּ  מַה־יִּשְׁעֵֽנוּ  מַה־כֹּחֵֽנוּ  מַה־גְּבוּרָתֵֽנוּ: מַה־נֹּאמַר לְפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  הֲלֹא כָל־הַגִּבּוֹרִים כְּאַֽיִן לְפָנֶֽיךָ  וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלֹא הָיוּ  וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע  וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְׂכֵּל: כִּי רֹב מַעֲשֵֽׂיהֶם תֹּֽהוּ  וִימֵי חַיֵּיהֶם הֶֽבֶל לְפָנֶֽיךָ  קהלת ג:יט וּמוֹתַ֨ר הָֽאָדָ֤ם מִן־הַבְּהֵמָה֙ אָֽ֔יִן כִּ֥י הַכֹּ֖ל הָֽבֶל:
        אַתָּה הִבְדַּֽלְתָּ אֱנוֹשׁ מֵרֹאשׁ  וַתַּכִּירֵֽהוּ לַעֲמֹד לְפָנֶֽיךָ  כִּי מִי יאֹמַר לְךָ מַה תִּפְעַל  וְאִם־יִצְדַּק מַה־יִּֽתֶּן־לָךָ: וַתִּֽתֶּן־לָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה 70אֶת־יוֹם צוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה  קֵץ וּמְחִילָה וּסְלִיחָה לְכָל־עֲוֹנוֹתֵינוּ  לְמַֽעַן נֶחְדַּל מֵעֹֽשֶׁק יָדֵֽינוּ  וְנָשׁוּב לַעֲשׂוֹת חֻקֵי רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵֽינוּ  כִּי לֹא תַחְפֹּץ  בְּהַשְׁחָתַת עוֹלָם: שֶׁנֶּאֱמַר- ישעיה נה:ו דִּרְשׁ֥וּ יְיָ֖ בְּהִמָּצְא֑וֹ קְרָאֻ֖הוּ בִּֽהְיוֹת֥וֹ קָרֽוֹב: וְנֶּאֱמַר- נה:ז יַֽעֲזֹ֤ב רָשָׁע֙ דַּרְכּ֔וֹ וְאִ֥ישׁ אָ֖וֶן מַחְשְׁבֹתָ֑יו וְיָשֹׁ֤ב אֶל־יְיָ֙ וִֽירַחֲמֵ֔הוּ וְאֶל־אֱלֹהֵ֖ינוּ כִּֽי־יַרְבֶּ֥ה לִסְלֽוֹחַ: נחמיה ט:יז וְאַתָּה֩ אֱל֨וֹהַּ סְלִיח֜וֹת חַנּ֧וּן וְרַח֛וּם   שמות לד:ו אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶֽאֱמֶֽת: וּמַרְבֶּה לְהֵטִיב  וְרוֹצֶה אַתָּה בִּתְשׁוּבָתָן שֶׁל רְשָׁעִים  וְאֵין אַתָּה חָפֵץ בְּמִיתָתָם  שֶׁנֶּאֱמַר- יחזקאל לג:יא אֱמֹ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם חַי־אָ֣נִי ׀ נְאֻ֣ם ׀ אֲדֹנָ֣י אֱלֹהִ֗ים אִם־אֶחְפֹּץ֙ בְּמ֣וֹת הָֽרָשָׁ֔ע כִּ֣י אִם־בְּשׁ֥וּב רָשָׁ֛ע מִדַּרְכּ֖וֹ וְחָיָ֑ה שׁ֣וּבוּ שׁ֜וּבוּ מִדַּרְכֵיכֶ֧ם הָֽרָעִ֛ים וְלָ֥מָּה תָמ֖וּתוּ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל: וְנֶאֱמַר- יח:כג הֶֽחָפֹ֤ץ אֶחְפֹּץ֙ מ֣וֹת רָשָׁ֔ע נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י אֱלֹהִ֑ים הֲל֛וֹא בְּשׁוּב֥וֹ מִדְּרָכָ֖יו וְחָיָֽה: וְנֶאֱמַר- יח:לב כִּ֣י לֹ֤א אֶחְפֹּץ֙ בְּמ֣וֹת הַמֵּ֔ת נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י אֱלֹהִ֑ים וְהָשִׁ֖יבוּ וִֽחְיֽוּ:

 

כִּי אַתָּה סוֹלְחָן לְיִשְׂרָאֵל  וּמוֹחְלָן לְשִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן

וּמִבַּלְעָדֶֽיךָ אֵין לָנוּ מֶֽלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵֽחַ אֶלָּא אַתָּה:

 

 אֱלֹהַי  עַד שֶׁלֹא נוֹצַֽרְתִּי אֵינִי כְדַאי  וְעַכְשָׁו שֶׁנוֹצַֽרְתִּי כְּאִלוּ לֹא נוֹצַֽרְתִּי  עָפָר אֲנִי בְּחַיָי  קַל וָחֹֽמֶר בְּמִיתָתִי: הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶֽיךָ כִּכְלִי מָלֵא בוּשָׁה וּכְלִמָּה: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ                יְיָ אֱלֹהַי וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתַי  שֶׁלֹא אֶחֱטָא עוֹד  וּמַה־שֶׁחָטָֽאתִי לְפָנֶֽיךָ מָרֵק בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים  אֲבָל לֹא עַל־יְדֵי יִסוּרִים וַחֲלָאִים רָעִים:

 

אֱלֹהַי  נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע  וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה  וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם  וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר    לַכֹּל תִּהְיֶה: פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ  וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי  וְכָל־הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה    מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם: עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ: תהלים ס:ז לְ֭מַעַן יֵחָֽלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ ועננו וַֽעֲנֵֽנִי:         יט:טו יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝יָ֗ צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי: עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו          הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן:

 

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  שֶׁיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ  וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה  כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת: מלאכי ג:ד וְעָֽרְבָה֙ לַֽייָ֔ מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלָ֑םִ כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹֽנִיֹּֽת:

 

כהנים עולים לדוכן אף אם נמשכת תפילת נעילה לתוך הלילה,

כהוראת הראבי"ה, אור זרוע, יראים, מהרי"ל, חות יאיר, שאילת יעב"ץ וסיעתם.

 

שמות 71ותקיעה

אחר קדיש 'תתקבל' אומרים את ה'שמות' לפי הסדר הנדפס במחזורי רעדעלהיים בתחתית העמוד, הוא הסדר דלהלן:

ש"ץ אומר: 'ד' הוא האלדים', והקהל חוזר ואומר פסוק זה. על אמירה זו חוזרים חזן הקהל עוד שש פעמים.           ש"ץ אומר פעם אחת: 'שמע ישראל ד' אלדינו ד' אחד', והקהל חוזר אחריו. כולם יחד אומרים פעם אחת בלחש:   'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. הרב קורא: 'תקיעה', והתוקע משמיע תקיעה אחת אצל הבימה.

זה הכוונה שייך בשעת שאומרים שלש עשרה מדות לכל דבור ודבור :

שמות לד:ו-ז

יְיָ֣ אֲנִי הוּא קוֹדֶם שְׁיֶחֱטָא יְיָ֔ אֲנִי הוּא לְאַחַר שְׁיֶחֱטָא וְיָשׁוּב     אֵ֥ל מִידַת הָרַחֲמִים אֲפִילוּ לְגּוֹי רַח֖וּם לְמִי שְׁיֵשׁ לוֹ זְכוּת וְחַנּ֑וּן לְמִי שְׁאֵין לוֹ זְכוּת אֶ֥רֶךְ אַפּ֖יִם מַאֲרִיךְ אַף לָרְשָׁעִים אוּלַי יָשׁוּבוּ וְרַב־חֶ֥סֶד לְצְרִיכִים חָסֶד וֶֽאֱמֶֽת: לְשַׁלֵם שָׂכָר טוֹב לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ נֹצֵ֥ר חֶֽ֨סֶד֨ לָֽאֲלָפִ֔ים כְּשֶׁאָדָם עוֹשֵׂי טוֹב נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן לְעוֹשֶׂה בְּמֵזִיד וָפֶ֖שַׁע הַמוֹרְדִים לְהַכְעִיס וְחַטָּאָ֑ה הָעוֹשִׂים בִּשְׁגָגָה וְנַקֵּה֨ לְשָׁבִים

 

Selichos [Prayers of Atonement] according to the Alsace [France] custom.

Frankfurt On the Main ~ 1725

 

If one orens within a צבור which is using a different version of סליחות, one may either recite those סליחות along with the צבור, which is preferable to oren the סליחות למנהג אשכנז at home alone, or one may oren the סליחות למנהג אשכנז while others are reciting different words in synagogue, as long as one is careful to recite the י"ג מדות with the צבור. If the צבור is not reciting the י"ג מדות (this can happen during the opening of the ark on יום כפור which falls onשבת , when the מנהג אשכנז is to chant the י"ג מדות as on all ימי כפור) at the appropriate part of the service,          one should chant them to oneself.

---------------------------------------------------------------------------------------------

The אלף בית And The Shapes Of Its Letters, May Be Expounded To Teach Numerous Lessons:

אָמְרֵי לֵיהּ רַבָּנָן לִרְבִי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אָתוּ דַּרְדַּקֵּי הָאִידְּנָא לְבֵי מִדְרָשָׁא, וְאָמְרוּ מִילֵי דַּאֲפִילוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן לֹא אִיתְּמַר כְּוָותַיְיהוּ, אָלֶ"ף בֵּי"ת-אֱלַף בִּינָה, גִּימֶ"ל דָּלֶ"ת-גְּמוֹל דַּלִּים.

מַאי טַעְמָא פְּשׁוּטָה כַּרְעֵיהּ גִּימֶ"ל לְגַבֵּי דָּלֶ"ת? שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ שֶׁל גוֹמֵל חֲסָדִים, לָרוּץ אַחַר דַּלִּים. וּמַאי טַעְמָא פְּשׁוּטָה כַּרְעֵיהּ דְּדָלֶ"ת לְגַבֵּי גִּימֶ"ל? דְּלִימְצֵיהּ לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ. וּמַאי טַעְמָא         מְהַדַּר אַפֵּיהּ דְּדָלֶ"ת מִגִּימֶ"ל? דְּלִיתֵּן לֵיהּ בְּצִינְעָה, כִּהֵיכִי דּלֹא לִיכַּסִּיף מִינֵיהּ.

הֵא וָו-זֶה שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זַיִן חֵית טֵית יוּד כַּף לָמֶד-וְאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן,        הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זָן אוֹתְךָ וְחַן אוֹתְךָ וּמֵטִיב לְךָ וְנוֹתֵן לְךָ יְרוּשָׁה, וְקוֹשֵׁר לְךָ כֶּתֶר לְעוֹלָם הַבָּא.

מֵ"ם פְּתוּחָה מֵ"ם סְתוּמָה-מַאֲמַר פָּתוּחַ מַאֲמַר סָתוּם. נוּ"ן פְּתוּחָה נוּ"ן סְתוּמָה-נֶאֱמָן כָּפוּף נֶאֱמָן פָּשׁוּט. סָמֶך עַיִן-סְמוֹךְ עֲנִיִּים, לִישְּׁנָא אַחֲרִינָא, סִימָנִין עֲשֵׂה בַּתּוֹרָה, וּקְנֵה אוֹתָהּ. פֵּא פְּתוּחָה פֵּא סְתוּמָה-פֶּה פָּתוּחַ פֶּה סָתוּם. צָדִ"י פְּתוּחָה וְצָדִ"י סְתוּמָה, צַדִּיק כָּפוּף צַדִּיק פָּשׁוּט... קוּף-קָדוֹשׁ, רֵישׁ-רָשָׁע. מַאי טַעְמָא מְהַדַּר אַפֵּיהּ דְּקוּף מֵרֵישׁ? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵין אֲנִי יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בָּרָשָׁע... שִׁי"ן-שֶׁקֶר, תָּי"ו אֶמֱת.

מַאי טַעְמָא שֶׁקֶר מְקָרְבָן מִילֵיהּ? שִׁיקְרָא שְׁכִיחַ, קוּשְׁטָא לֹא שְׁכִיחַ. וּמַאי טַעְמָא שִׁיקְרָא  אַחֲדָא כַּרְעֵיהּ קָאֵי, וֶאֱמֶת מְלַבַּן לִבּוּנֵיהּ, קוּשְׁטָא קָאֵי, שִׁיקְרָא לֹא קָאֵי. (גמ' שבת קד.)

72 73 74  75 סדר חנוכה
76מדליקים בבית הכנסת נרות זקופים, הן של שעוה הן של שמן בבזיכים זקופים בהם הלהב עולה                  כבמנורה בית המקדש. המנורה מוצבת דרומית לארון הקודש, והמדליק עומד כשאחוריו לדרום ופניו לצפון.

ביום ראשון מתחיל מימינו, שהוא הנר הסמוך לארון הקודש, ובשאר ימים מתחיל מהשמאלי הנוסף ופונה לימינו.

 

לפני ההדלקה אומרים הברכות האלו:  

(גמ' שבת כג.) בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  

אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו  וְצִוָּֽנוּ לְהַדְלִיק 77 נֵר שֶׁלַּחֲנֻכָּה (נ"א שֶׁל חֲנֻכָּה):

 

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְמַן הַזֶּה:

 

בערב הראשון מוסיפים גם 'שהחיינו':

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ  וְהִגִּיעָֽנוּ לִזְמַן הַזֶּה:

 

מיד אחר הדלקת נר הראשון אומרים: [כך היא גירסת אבודרהם והטור]

 הַנֵּרוֹת הֲלָּלוּ אָֽנוּ מַדְלִיקִין עַל הַנִּסִּים  וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת  וְעַל הַנִּפְלָאוֹת         שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ עַל־יְדֵי כֹּהֲנֶֽיךָ הַקְּדוֹשִׁים: וְכָל־שְׁמֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה  הַנֵּרוֹת הֲלָּלוּ קֹֽדֶשׁ    וְאֵין לָֽנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם  אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבָד  כְּדֵי לְהוֹדוֹת לְשִׁמְךָ עַל־נִסֶּֽיךָ וְעַל־יְשׁוּעָתֶֽךָ וְעַל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ:

78 79 אחר ההדלקה אומרים הפיוט הזה:

מָעוֹז, צוּר יְשׁוּעָתִי. לְךָ, נָאֶה לְשַׁבֵּֽחַ.         תִּכּוֹן, בֵּית תְּפִלָּתִי. וְשָׁם, תּוֹדָה נְזַבֵּֽחַ.

לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּֽחַ. מִצָּר הַמְנַבֵּֽחַ. אָז אֶגְמֹר, בְּשִׁיר מִזְמוֹר. חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּֽחַ:

 

רָעוֹת, שָׂבְעָה נַפְשִׁי. בְּיָגוֹן, כֹּחִי כָּלָה.        חַיַּי, מָרֲרוּ בָּקֳשִׁי. בְּשִׁעְבּוּד, מַלְכוּת עֶגְלָה.

וּבְיָדוֹ הַגְּדֻלָּה. הוֹצִיא אֶת־הַסְּגֻלָּה.        חֵיל פַּרְעֹה, וְכָל־זַרְעוֹ. יָרְדוּ כְּאֶֽבֶן, מְצוּלָה:

 

דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַֽנִי. וְגַם שָׁם, לֹא שָׁקַֽטְתִּי.        וּבָא נוֹגֵשׂ, וְהִגְלַֽנִי. כִּי, זָרִים עָבַֽדְתִּי.

וְיֵין רַֽעַל, מָֽסַכְתִּי. כִּמְעַט שֶׁעָבַֽרְתִּי.  קֵץ בָּבֶל, זְרֻבָּבֶל. לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשָֽׁעְתִּי:

 

כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ. בִּקֵּשׁ, אֲגָגִי בֶּן־הַמְּדָֽתָא.         וְנִהְיָֽתָה לּוֹ לְמוֹקֵשׁ. וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּֽתָה.

רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּֽׂאתָ. וְאוֹיֵב, שְׁמוֹ מָחִֽיתָ. רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו. עַל הָעֵץ תָּלִֽיתָ:

 

יְוָנִים, נִקְבְּצוּ עָלַי. אֲזַי, בִּימֵי חַשְׁמַנִּים.         וּפָרְצוּ, חוֹמֹת מִגְדָּלַי. וְטִמְּאוּ, כָּל־הַשְּׁמָנִים.

וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים. נַעֲשָׂה נֵס, לְשׁוֹשַׁנִּים. בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה. קָבְעוּ, שִׁיר וּרְנָנִים:

80 81 82 83 סדר פורים

 

השמש או הקורא מכריז: שְׁתִיקָה יָפָה בְּשַׁעַת קְרִיאַת הַמְגִלָּה וְהַבְּרָכוֹת!

 

84 לפני קריאת המגילה הקורא אומר הברכות האלו:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  

אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו  וְצִוָּֽנוּ עַל מִקְרָא מְגִלָּה:

 

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְמַן הַזֶּה:

 

אין מברכים 'שהחינו' בקריאת המגילה של שחרית, שכבר יצאו בברכה של אתמול:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ  וְהִגִּיעָֽנוּ לִזְמַן הַזֶּה:

אחר קריאת המגילה מברך הקורא:

(גמ' מגילה כא:) בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  85 (הָאֵל) הָרָב אֶת־רִיבֵֽנוּ      וְהַדָּן אֶת־דִּינֵֽנוּ  וְהַנּוֹקֵם אֶת־נִקְמָתֵֽנוּ  וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל־אוֹיְבֵי נַפְשֵֽׁנוּ  וְהַנִּפְרָע לָֽנוּ מִצָּרֵֽינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַנִּפְרָע לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִכָּל־צָרֵיהֶם  הָאֵל הַמּוֹשִֽׁיעַ:

בגמר קריאת המגילה והברכה שאחריה בערבית, אומרים 'אשר הניא' ומזמרים 'שושנת יעקב'.

בשחרית אין אומרים 'אשר הניא', מפני שקרובות נאמרו בחזרת הש"ץ, אך מזמרים 'שושנת יעקב'.

        אֲשֶׁר הֵנִיא, עֲצַת גּוֹיִם.         וַיָּֽפֶר, מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים.

        בְּקוּם עָלֵֽינוּ, אָדָם רָשָׁע.         נֵֽצֶר זָדוֹן, מִזֶּֽרַע עֲמָלֵק.

        גָּאָה בְעָשְׁרוֹ, וְכָֽרָה לוֹ בּוֹר.        וּגְדֻלָּתוֹ, נוֹקְשָׁה לּוֹ לָֽכֶד.

        דִּמָּה בְנַפְשׁוֹ לִלְכֹּד, וְנִלְכַּד.        בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד, וְנִשְׁמַד מְהֵרָה.

        הָמָן הוֹדִֽיעַ אֵיבַת אֲבוֹתָיו.        וְעוֹרֵר שִׂנְאַת אַחִים לַבָּנִים.

        וְלֹא זָכַר רַחֲמֵי שָׁאוּל.        כִּי־בְחֶמְלָתוֹ עַל אֲגָג, נוֹלַד אוֹיֵב.

        זָמַם רָשָׁע לְהַכְרִית צַדִּיק.        וְנִלְכַּד טָמֵא בִּידֵי טָהוֹר.

        חֶֽסֶד גָּבַר, עַל־שִׁגְגַת אָב.        וְרָשָׁע הוֹסִיף חֵטְא עַל־חֲטָאָיו.

        טָמַן בְּלִבּוֹ, מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמָיו.        וַיִּתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת רָעָה.

        יָדוֹ שָׁלַח בִּקְדֽוֹשֵי אֵל.        כַּסְפּוֹ נָתַן לְהַכְרִית זִכְרָם.

        כִּרְאוֹת מָרְדֳּכַי, כִּי־יָֽצָא קֶֽצֶף.        וְדָתֵי הָמָן נִתְּנוּ בְּשׁוּשָׁן.

        לָבַשׁ שַׂק, וְקָשַׁר מִסְפֵּד.        וְגָזַר צוֹם, וַיֵּֽשֶׁב עַל־הָאֵֽפֶר.

        מִי זֶה יַעֲמֹד לְכַפֵּר שְׁגָגָה.        וְלִמְחֹל חַטַּאת עֲוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ.

        נֵץ פָּרַח מִלּוּלָב.        הֵן הֲדַסָּה עָמְדָה לְעוֹרֵר יְשֵׁנִים.

        סָרִיסֶֽיהָ מַבְהִילִים לְהָמָן.        לְהַשְׁקוֹתוֹ, יֵין חֲמַת תַּנִּינִים.

        עָמַד בְעָשְׁרוֹ, וְנָפַל בְּרִשְׁעוֹ.        עָֽשָׂה לוֹ עֵץ, וְנִתְלָה עָלָיו.

        פִּיהֶם פָּתְחוּ, כָּל־יוֹשְׁבֵי תֵבֵל.        כִּי פוּר הָמָן, נֶהְפַּךְ לְפוּרֵֽנוּ.

        צַדִּיק נֶחֱלַץ מִיַּד רָשָׁע.        אוֹיֵב נִתַּן תַּֽחַת נַפְשׁוֹ.

        קִיְּמוּ עֲלֵיהֶם, לַעֲשׂוֹת פּוּרִים.        וְלִשְׂמֹֽחַ בְּכָל־שָׁנָה וְשָׁנָה.

        רָאִֽיתָ אֶת־תְּפִלַּת מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר.        הָמָן וּבָנָיו עַל־הָעֵץ תָּלִֽיתָ:

 

   שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵֽחָה. בִּרְאוֹתָם יַֽחַד תְּכֵֽלֶת מָרְדֳּכָי. תְּשׁוּעָתָם הָיִֽיתָ לָנֶֽצַח.   וְתִקְוָתָם בְּכָל־דּוֹר וָדוֹר. לְהוֹדִֽיעַ, שֶׁכָּל־קֹוֶֽיךָ לֹא יֵבֹֽשׁוּ. וְלֹא־יִכָּלְמוּ לָנֶֽצַח כָּל־הַחוֹסִים בָּךְ. אָרוּר הָמָן, אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לְאַבְּדִי. בָּרוּךְ מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי. אֲרוּרָה זֶֽרֶשׁ, אֵֽשֶׁת מַפְחִידִי. בְּרוּכָה אֶסְתֵּר בַּעֲדִי, (יש להוסיף 86אֲרוּרִים כָּל הָעֲרֵלִים, בְּרוּכִים כָּל־יִשְׂרָאֵל). וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לַטּוֹב. 87

 

בליל פורים ממשיכים ב'ואתה קדוש' (עמ' 142).

ושוב קדיש תתקבל (עמ' 242) ו'עלינו' (עמ' 942).

במוצאי שבת ממשיכים ב'ויהי נעם' (עמ' 042).

בבוקר ממשיכים ב'אשרי' (עמ' 06) ו'ובא לציון' (עמ' 16).

 

1 

        בטור (סי תכ"ב, תפ"ח ותרמ"ד) איתא דבימים שמדלגין בהלל מברכים 'לקרוא', ובימים שגומרים את ההלל מברכים 'לגמור'. וכתב שם שמהר"ם רוטנבורג בירך תמיד 'לקרוא', כי אם יברך לגמור ויחסר אפילו אות אחת,   הוי ברכה לבטלה, ונחלקו בזה המחבר והרמ"א. (סידור אזור אליהו)

2        The text in the old סידורים was 'הלל' [דברי קהלת (pg 68), סידורי רודלהיים]. It then reverted        to the even older נוסח of 'ההלל' [סידור עבודת ישראל (pg 328)].

3        'וַיֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת־בַּת־לֵוִֽי:' (שמות ב:א) וַיַּחֲזוֹר מִיבָּעֵי לֵיהּ? אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר זְבִינָא, שֶׁעָשָׂה (לוֹ) לָהּ מַעֲשֶׁה לִיקּוּחִין, הוֹשִׁיבָהּ בְּאַפִּריוֹן, וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם מְרַקְּדִין לְפָנֶיהָ, וּמַלְאֲכֵי הַשָׁרֵת אָמְרוּ, 'אֵֽם־הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה'. (גמ' סוטה יב.)

4        זָכָה יְהוּדָה (נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִינָדָב שֶׁיָרַד תְּחִילָּה לְיַם סוּף) לַעֲשׂוֹת מֶמְשָׁלָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: 'הָֽיְתָ֣ה יְהוּדָ֣ה לְקָדְשׁ֑וֹ   יִ֝שְׂרָאֵ֗ל מַמְשְׁלוֹתָֽיו:' מַה טַּעַם הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ וְיִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו? מִשׁוּם דְּ'הַיָּ֣ם רָ֭אָה וַיָּנֹ֑ס'. (גמ' סוטה לז.)

5        מַאי שְׁנָא בֶּחָג (סֻכוֹת) דְּאַמְרִינָן (הַלֵּל שָׁלֵם) כָּל יוֹמָא, וּמַאי שְׁנָא בַּפֶּסַח דְּלֹא אַמְרִינָן (הַלֵּל שָׁלֵם) כָּל יוֹמָא?           דְּחָג חֲלוּקִין בְּקָרְבְּנוֹתֵיהֶן, דְּפֶסַח אֵין חֲלוּקִין בְּקָרְבְּנוֹתֵיהֶן. (גמ' ערכין י:)

6        אָמַר רַב יְהוּדָה, 'זֶה מְקוֹם שְׁוָוקִים'. (גמ' יומא עא.) [מקום שווקים. שאדם מוצא לקנות מזונותיו ולפי שהיה דוד    מטלטל נע ונד היה מתפלל על הדבר:] (רש"י שם)

7        דָּרַשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: 'פִּ֝תַּ֗חְתָּ לְמֽוֹסֵרָֽי:'? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שְׁנֵי מוֹסֵרוֹת [הן רצועות שקושרין בהן העול] שֶׁהָיוּ עָלַי פִּתַּחְתֶּם [פתחת שהתרת את הנקבות] רוּת הַמּוֹאֲבִיּהָ וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית. [ונעמה אמו של רחבעם וממנה יצאו מלכי בית דוד (רש"י שם)] (גמ' יבמות עז.)

8        If one is able to hear all of the חזן's words, then one is יוצא with the חזן’s recital of יאמר(ו) etc. and should just respond with הודו. If one is unlikely to hear all his words clearly, one should recite יאמר(ו) etc. in an undertone with the חזן, and respond with הודו. One should not hurry and recite יאמר(ו) etc. before the חזן.

9        פסוקי 'הודו' נאמרים בניגונים מיוחדים - ראש חודש - ניגון נבחר, סכות וב(שבת) חול המועד ובשמיני עצרת - ניגון סכות (ניגוני בנענועים בהלל), ר"ח כסלו - ניגון חנוכה, ימי חנוכה - ניגון 'מעוז צור', ר"ח טבת - אחד מניגוני חנוכה, ר"ח אדר - אחד מניגוני פורים, פסח וב(שבת) חול המועד - ניגון 'אדיר הוא', ר"ח אייר - ניגון 'לכה דודי' של ספירה, ר"ח סיון - ניגון שבעות (תחילת 'אקדמות'), ר"ח אב - ניגון 'אלי ציון', ר"ח אלול - ניגון ימים נוראים.

10 For the Nazis, Jewish religious ceremonies were a matter of curiosity, entertainment,           and ridicule. Treblinka’s newest gas chamber building (from mid-October 1942 on),           was disguised to resemble a מקוה. A gable over the building’s ornamented doors bore a large Star of David. To reach the doors, the victims were forced to hurry up five wide steps        with potted plants on either side. A dark red תורה curtain taken from an unidentified synagogue, was hung at the entrance to the gas chambers themselves and on it was inscribed: 'זֶֽה־הַשַּׁ֥עַר לַֽד֑' צַ֝דִּיקִ֗ים יָבֹ֥אוּ בֽוֹ:'.           (Belzec, Sobibor, Treblinka - The Operation Reinhard Death Camps by Yitzhak Arad)

11        פסוקי 'אנא ד' הושיעה נא' נאמרים בניגונים מיוחדים - ראש חודש - ניגון נבחר, סכות וב(שבת) חול המועד ובשמיני עצרת - ניגון סכות (ניגוני בנענועים בהלל), שמחת תורה בניגון הקפות שמחת תורה, ר"ח כסלו - ניגון חנוכה,      ימי חנוכה - ניגון 'מעוז צור', ר"ח טבת - אחד מניגוני חנוכה, ר"ח אדר - אחד מניגוני פורים, פסח וב(שבת) חול המועד - ניגון 'אדיר הוא', ר"ח אייר - ניגון 'לכה דודי' של ספירה, ר"ח סיון - ניגון שבעות (תחילת 'אקדמות'),    ר"ח אב - ניגון 'אלי ציון', ר"ח אלול - ניגון ימים נוראים. (מכון מורשת אשכנז)

12        אָמַר רְבִי אַבָּהוּ אָמַר רְבִי אֶלְעָזָר "כָּל הַנּוֹטֵל לוּלָב בְּאִגּוּדוֹ, וַהֲדַּס בַּעֲבוֹתוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילוּ בָּנָה מִזְבֵּחַ וְהִקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן", שֶׁנֶּאֱמַר: 'אִסְרוּ־חַ֥ג בַּֽעֲבֹתִ֑ים עַ֖ד קַרְנ֣וֹת הַמִּזְבֵּֽחַ:'. אָמַר רְבִי יִרְמִיָה מִשׁוּם רְבִי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי,   וּרְבִי יוֹחָנָן מִשׁוּם רְבִי שִׁמְעוֹן הַמְּחוֹזִי מִשׁוּם רְבִי יוֹחָנָן הַמַּכּוֹתִי "כָּל הָעוֹשֶׂה אִיסוּר לֶחָג בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילוּ בָּנָה מִזְבֵּחַ וְהִקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אִסְרוּ־חַ֥ג בַּֽעֲבֹתִ֑ים עַ֖ד קַרְנ֣וֹת הַמִּזְבֵּֽחַ:'. (גמ' סוכה מה:)

13        The נוסח הראשונים is כי מעולם ועד עולם אתה א־ל (סידור רב עמרם גאון, רוקח, מחזור ויטרי, מהרי"ל, אגור etc.). This form is present in many פסוקים i.e.; 'וְחֶ֤סֶד ד֨' ׀ מֵעוֹלָ֣ם וְעַד־ע֭וֹלָם עַל־יְרֵאָ֑יו' (תהלים קג:יז), and 'בָּר֨וּךְ אַתָּ֤ה ד֨' אֱלֹדֵי֙ יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֔ינוּ מֵֽעוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם:' (ד"ה א' כט:י). This is but one example of many instances when חז"ל borrowed phraseology from different פסוקי תנ"ך.

14        מכאן והלאה בניגון יו"ט.

15        בקדושה אנו מוסיפים כאן לבקש על חידוש אור שבעת הימים שיאיר לעתיד לבוא בשמש פי כמה וכמה,       ועל אור הירח שירבה אז והוא מראה על גילוי השכינה, כי בכך נזכה ביותר לקדש את שמו הגדול.

16        מכאן והלאה בניגון יו"ט.

17        בראש חודש אדר שני מוסיפים 'וּלְכַפָּרַת פֶּֽשַׁע'.

18        ביום טוב מנחה ויום טוב מנחה שחל בשבת הברכות הראשונות של חזרת הש"ץ - בניגון חול: (מכון מורשת אשכנז)

19        מכאן והלאה בניגון יום טוב.

20        לפי נוסח פולין אומרים: וְיִשְׂמְחוּ בְךָ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶֽךָ:

 כל אנשי מדינות אחרות תמהי' על מנהג פ"פ הזה להתפלל ג' ברכות אחרונות של מנחה י"ט בנגון חול, שהלא אין עושי' כן במנחה שבת? ונ"ל שלפי שבבקר אמר הח' בשחרית ובמוסף אחר חתימת ברכת מודי' בנגון י"ט:       או"א ברכנו וכו', יש לדאוג שאם גם במנחה ינגן כן, יאמר גם אז: או"א, כדרכו בבקר, ואף שקהל יגערו בו ויפסוק,  כבר הזכיר ב' שמות קדש לבטלה. ע"כ תקנו שיאמר במנח' הברכו' האחרונו' בנגון חול, ואז אמר כדרכו במנחת כל יום חול אחר חתימת מודי' בנגון הזה: שלום רב וכו', בלי או"א. אבל במנחת שבת שאומר 'שים שלום' וכו'    לא אמרם בנגון חול, כי יש לדאוג שיאמר 'שלום רב' וכו' כדרכו במנחת חול בנגון הזה, ע"כ תקנו בזה נגון מיוחד, שאומר בו דרך משונה מכל התפלות, שבכלן אין אומרי' שים שלום וכו' בלא או"א וכו' לפניו, ובמנחת שבת  אומר שים שלום וכו' בלי או"א וכו' לפניו. (דברי קהלת דף 691)

22        אָמַר  לֵיהּ רְבִי יִרְמִיָה לִרְבִי זְרִיקָא: מַאי טַעַם לֹא מְבָרְכִינָן אֶלָּא 'עַל נְטִילַת לוּלָב'? הוֹאִיל וְגָבוֹהַּ מִכוּלָן. (גמ' סוכה לז:)

23        שׁוֹפָר וְלוּלָב, [מצות עשה ומבטלינן להו בשבת מדרבנן משום גזירה שמא יטלנו בידו כו':] (רש"י שם) הָשְׁתָּא דְּשַׁנֵּית לָן שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה לֹא מִיעֲקַר הוּא. (גמ' יבמות צ:)

24        מנהג צרפתwhich later becameמנהג פולין  (i.e. ברלין and המבורג), recites יזכור on שלש רגלים, contrary to מנהג אשכנז, which recites it on the שבת before שבועות and שבת חזון (when             אב הרחמים is said), and in some congregations on יום כפור. These twoשיטות  are in a section of               the מחזור ויטרי which discusses whether one is allowed to recite a קינה on שלש רגלים when      there is a חיוב דאורייתא to be happy. Nevertheless, after חורבן אירופה, due to the influx of Jews from קהילות, including those which followed מנהג פולין, הרב ברייער instituted that K’hal Adas Jeshurun in Washington Heights recite יזכור on שלש רגלים as well as מתנת יד.

רבי שמעון שוואב הורה שקהילות לא יאמצו את השיבושים שהגיעו אליהם בגלל אילוצים.

25        נשאלתי: למה נוהגי' מנהג מתנת יד בשע"צ שהוא אחרון של תור' ולא בש"ת שהוא אחרון של גליות, כמו בפסח ביום ח' ובשבועות ביום ב'? ועניתי שהנהיגוהו בכל רגל ביום שקוראי' בו פ' כל הבכור, על שם סופה 'אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָד֑וֹ' וגו'. ובאשר קוראי' בש"ת 'וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה' מטעם ר"ן שבאות א', ופ' בראשית מטעם טור שם, קוראי' כל הבכור בשע"צ, כבמגלה ל"א, ע"כ נהגו בו מתנת יד. (דברי קהלת דף 873)

26        באחרון של פסח וביום שני של שבועות וא' של שמיני עצרת אחר ההפטרה מברכים עבור 'מתנת יד'.                         אחד מראשי הקהל אוחז ספר תורה בידו ומברך את הרב ב'מי שברך', ואחר כך אוחז הרב את ספר התורה ומברך ב'מי שברך' של 'מתנת יד' את כל הקהל. (והמעות שכל אחד קיבל עצמו לתת כמתנת יד עבור לומדי תורה ועניי ארץ ישראל וירושלים, נאספות אחר החג ונשלחות  ליעדן).

אין אומרים 'יזכור' ברגלים, כי אסור לעורר עצב בימי חיוב דאורייתא של שמחה, כמבואר בראשונים.         המורגלים באמריתו כמנהג פולין, יכולים לאומרו בזמן 'מי שברך' של 'מתנת יד'.

27        מקובלים give two reasons not to wear תפילין during מוסף. 1) ראש חודש or חול המועד have a semi-יו"ט status, 2) the recital of 'קדושת כתר' at the start of קדושה, which were not accepted in אשכנז. In אשכנז, 1) removing the תפילין is considered a בזיון התפילה, which is considered more important, 2)'קדושת כתר'  is not recited. In אשכנז, in the sixteenth century some began removing their תפילין, and by the eighteenth century it had become the מנהג of the majority. ֹRemoving the תפילין on חול המועד before הלל, is found in the ט"ז and מגן אברהם. The חות יאיר (1639 - 1702), was upset that people removed their תפילין, instead of leaving them on until after מוסף. The ערוך לנר (1798 - 1871), while agreeing with the ט"ז and מגן אברהם, cites the מהרי"ל who removed his תפילין later. The Baer סידור is the first source for removing the תפילין after 'קדש לי' (ביום ראשון לחול המועד פסח).

28        בחול המועד בימי חול, החזן אומר את שתי ברכות הראשונות וקדושה-בניגון חול, בשבת חול המועדניגון שבת:

29        בחול המועד פסח או סכות, מ'לדור ודור' והברכה האמצעית נאמרים - בניגון יום טוב.

30        לפי נוסח פולין אומרים: וְיִשְׂמְחוּ בְךָ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶֽךָ:

31        בקהילות גדולות שבהן מספר כהנים רב, החזן אינו מתחיל 'רצה' עד שהלוי הנוטל מודיע לו בהכרזת: 'רְצֵה!',  שכל הכהנים גמרו ליטול ידיהם.

32        בחול המועד פסח או סכות, החזן אומר מ'רצה' עד הסוף - בניגון שבת.

33        בחול המועד סכות, סיום הברכה האחרונה - בניגון יום טוב, להודיע על אמירת הושענות (עמ' 972).

34        תְּנַן הָתָם (תענית כו), בִּשְׁלֹשָׁה פְרָקִים בַּשָׁנָה, כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן אַרְבָּעָה פְּעָמִים בַּיוֹם - בְּשַׁחֲרִית,         בְּמוּסַף, בְּמִנְחָה, וּבִנְעִילַת שְׁעָרִים. וְאֵלּוּ הֵן שְׁלֹשָׁה פְרָקִים - בַּתַּעֲנִיוֹת, וּבַמַּעֲמָדוֹת, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים. (גמ' יומא פז:)

מכל מקום בנעילה ביום הכפורים יש נשיאת כפים: (גמ' תענית כו: תוס' ד"ה והאידנא)

נוהגין כאן שנושאים הכהנים את כפיהם בתפילת נעילה אפילו אם כבר ממש לילה. באשר שהתחיל תפילת נעילה שהיה עוד ביום, כעין אברים ופדרים מקרבן שזמנן אפילו בלילה כאשר שהעלה הקרבן היה בעוד שהיה יום.

(כח יהודה)

35        In the past, hats were narrow brimmed, so that the טלית always covered the hat. Today, a man whose טלית does not normally cover his hat should nevertheless pull his טלית over his hat during duchenen. The מנהג of the מדקדקים was to pull the טלית over the head in such a way that it fell over the eyes, preventing gazing at the כהנים. (ר' יוסף אומץ)

36        רבונו של עולם is recited at both יום טוב שחרית ומוסף, but not on שבת (unless one had                      a troubling dream). It is said when the כהנים sing the melody before וישמרך, ויחנך, and שלום.

37 ספר המכונה בכמה שמות: 'מעמיר-בוך', 'מימר-בוך', 'מעמר-בוך', 'מעמר-פנקס', 'מעמאר-בוך', 'מאמר-בוך',  'ספר מאמר', 'ספר המאמר', 'ספר המעמר', 'מאמר-פנקס', 'אלמעמיר-פנקס', 'הזכרת נשמות', 'הזכרות נשמות', 'מזכיר נשמות', 'יזכור נשמות', 'זכרון צדיקים'

38 In the various ספרי ממורבוך the various קהילות are sometimes listed individually in the יזכור and often in groups of varying sizes.  

39 In the various ספרי ממורבוך the various מדינות are sometimes listed individually in the יזכור and often in groups of varying sizes.  

40        On the  שבתbefore שבועות and on שבת חזון, the following is recited; a)אשרי  is said first according to the ערוגת הבשם (מקבלי התוספות), מהרי"ל, מנהגי פיורדא, דברי קהלת and many other sources, b) the names of those killed are mentioned, c) אב הרחמים, requesting הקב"ה to remember theנאהבים ונעימים  that were mentioned. אב הרחמים is recited twice a year, the שבת proceeding שבועות and שבת חזון. Placing it before אשרי is discussed by מנהגי רבינו אייזיק טירנא, the לבוש and the מטה אפרים. No reason is stated for the change. In the סידור עבודת ישראל pg. 233, it mentions reciting אשרי and then אב הרחמים, stating that מנהג פולין recites it all year round. It seems that in those days, even according to מנהג פולין, it was said following אשרי.

41        The origins of אב הרחמים are somewhat unclear, although it first appears in the mid-thirteenth century. As such, it is possible it was written either to commemorate the victims of the Crusades and the destruction of קהילות אשכנז in the Rhineland, or the burning of the Talmud   in Paris in 1242. (The later event was the culmination of a systematic and organized plan       to collect books of the Oral Law from all over Europe and gather them to be burned in Paris,     in the central square of the city. We have only one manuscript of the Talmud from that era that survived the edict, the Munich Manuscript, quoted in the דקדוקי סופרים which published the variants between this manuscript and our standard edition of the תלמוד. All other manusripts were burned.) It is said on the שבת before שבועות because of the massacres of  קהילות שו"ם in 1096 (שפיירא, וורמיישא, מגנצא) and on שבת חזון because of the חורבן. According to מנהג פולין it is recited every week, following the Cossack Bogdan Chmielnitzki’s peasant army rebellion of 1648. They massacred between 100,000 - 300,000 Jews and destroyed three hundred Jewish communities in the Ukraine, Volhynia, Podolia, Poland proper and Lithuania.

42        אם חל שבת זו בערב ראש חודש סיון יש סדר מיוחד - ערב ראש חודש סיון שחל בשבת אומרים כאן         ברכת החודש, ואין אומרים אשרי אחריה אלא ממשיכים בהזכרת נשמות (מורחבת) ואח"כ מי שבירך לקהל, אשרי, אב הרחמים, ומכניסים הספר תורה.

 

43        הנוסח הנכון הוא: 'וְיִנְקוֹם בְּיָמֵֽינוּ לְעֵינֵֽינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ:' (הנוסח המודפס קוצר בידי הצנזורה).

44        אָמַר רַב עָנָן, כָּל הַקָּבוּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּאִילוּ קָבוּר תַּחַת הַמִּזְבֵּחַ! כְּתִיב הָכָא 'מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֘ תַּֽעֲשֶׂה־לִּי֒'        (שמות כ:כא) וּכְתִיב הָתָם 'וְכִפֶּ֥ר אַדְמָת֖וֹ עַמּֽוֹ:'. (גמ' כתובות קיא.)

45        לפי נוסח פולין אומרים: וְיָנֽוּחוּ (ערבית בָהּ / שחרית בוֹ / מנחה בָם) יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶֽךָ:

46        במהרי"ל ושאר ראשונים כתוב שתוקעים תקיעה גדולה בסיום תקיעות דמיושב בלבד. והטעם במהרי"ל         כדי שידעו הציבור ויתחילו "אשרי העם יודעי תרועה". וכך הוא כנראה המנהג הישן ברוב הקהילות באשכנז.      וכן במנהגי וורמיישא.

 במטה אפרים כתוב לתקוע תקיעה גדולה רק בגמר המאה קולות. והועתק במשנ"ב. כך גם במנהגי ברלין. ומשמע במנהגים לק"ק וורמיישא שהיתה תקופה שהנהיגו בוורמיישא לתקוע תקיעה גדולה גם בתקיעה אחרונה של שופרות. (כנראה לצאת ידי שיטת המט"א הנ"ל ולא היו להם עוד קולות אחריה.) (רבש"ה)

 כורעים גם בתפילה בלחש בראש השנה, כן משמע במקור חיים ס' קי"ג ס"ק ג'

49        לפי נוסח פולין אומרים: וְיָנֽוּחוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶֽךָ:

50        בסיום זכרונות אומרים פה 'וַעֲקֵדַת יִצְחָק לְזַרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב' וכו' תזכור נגד דעת הריב"ש ואין לנו לזוז ממנהג החזנים הקדושים שהיו פה ואחד מהן גדול בדורו מהרר"ה טרויש ז"ל מקובל הגדול וגם אבי מורי זקני הר"ר אייזק ז"ל (יוסף אומץ סימן תתקעב)

        מנהג פ"פ ע"פ י"א תתקע"ב לאמר 'וַעֲקֵדַת יִצְחָק לְזַרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב' וכו', וכמ"ש ט"ז תקצ"א ס"ק ג' ולא כש"ע שם 'לְזַרְעוֹ הַיוֹם', ולא המ"א בשם מהרי"ל 'לְזֶרַע שֶׁל יַעֲקֹב הַיּוֹם'. ונ"ל הטעם כי 'לְזַרְעוֹ' איננו לשון ברור:

(דברי קהלת דף 291)

51        Though the recital of אבינו מלכנו’s is ancient, based on a גמרא, it was further developed as time went on, and divergent customs developed around it in some places. The amount of supplications vary greatly between נוסחי פולין, אשכנז, ספרד from twenty nine, to thirty seven, to forty four, respectively, with a total of fifty three different versions existing. In addition,     there is a difference in sequence between נוסחות as well. מנהג אשכנז insists on אבינו מלכנו contain only thirty seven stanzas while מנהג צרפת (France) [which in turn became מנהג פולין] added more stanzas. This upset the חסידי אשכנז's גמטריה of רמ"ז תיבות found in those         thirty seven stanzas. The מנהג to reciteאבינו מלכנו  on a תענית ציבור is about two hundred and fifty years old. It was not universally accepted by all of Eastern Europe, (in Galicia              for instance, אבינו מלכנו was only said during the (עשרת ימי תשובה.

המנהג של אבינו מלכנו בתעניות צבור -

המקור הראשון בתקפ"ז והתפוצה בקהילות ישראל רק בסביבות תרנה. (אזור אליהו)

52        תָּנּוּ רַבָּנָן, מַעֲשֶׂה בִּרְבִי אֱלִיעֶזֶר, שֶּׁגָּזַר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיוֹת עַל הַצִבּוּר, וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים, הִתְחִילוּ הַצִבּוּר לָצֵאת.   אָמַר לָהֶם, תִּקַּנְתֶּם קְבָרִים לְעַצְמְכֶם, גָּעוּ כָּל הָעָם בִּבְכִיָּה, וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים, שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּר' אֱלִיעֶזֶר שֶׁיָּרַד לִפְנֵי הַתֵּיבָה, וְאָמַר עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת, וְלֹא נַעֲנָה. יָרַד רְבִי עֲקִיבָא אַחֲרָיו, וְאָמַר 'אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ אֵין לָנוּ מֶֽלֶךְ אֶלָּא אָֽתָּה:'      'אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ לְמַעַנְךָ רַחֵם עָלֵינוּ:' וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים, הֲווּ מְרַנְּנֵי רַבָּנָן. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה, לֹא מִפְּנֵי שֶׁזֶּה גָּדוֹל מִזֶּה,   אֶלָא מַעֲבִיר עַל מִידּוֹתָיו, וְזֶה אֵינוֹ מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו. (גמ' תענית כה:)

53        The לבוש ס' תקפ"ד סי' א writes that אבינו מלכנו, authored by רבי עקיבא, mirrors the ברכות of the שמונה עשרה לחול:

אבינו מלכנו חננו ועננו - חונן הדעת,  החזירנו בתשובה שלמה לפניך - הרוצה בתשובה, סלח ומחל לכל עונותינו - סלח לנו, כתבנו בספר גאלה וישועה - גואל ישראל, שלח רפואה שלמה לחולי עמך - רפאנו, חדש עלינו שנה טובה - ברך עלינו, הרם קרן משיחך - תקע בשופר, בטל מעלינו כל־גזרות קשות - השיבה... והסר ממנו יגון ואנחה,    כלה כל־צר ומשטין מעלינו - שובר אויבים, מחוק ברחמיך הרבים כל שטרי חובותינו - יהמו רחמיך, הרם קרן משיחך - קרנו תרום, הצמח לנו ישועה בקרוב - מצמיח קרן ישועה, שמע קולנו חוס ורחם עלינו - שומע תפלה.

and it also includes requests for the צורכי רבים. The לבוש ends, that when ראש השנה and יום כפור fall out on a weekday, were it was not ראש השנה then the full שמונה עשרה would be recited. We therefore recite אבינו מלכנו which mirrors it, but not on שבת when the עמידה is different.

54        The reason we recite the last פסוק silently, is out of the shame with which we view ourselves, in not possessing any מעשים טובים. According to מנהג אשכנז all of אבינו מלכנו is said aloud, therefore, it would be very noticeable that the last פסוק is said silently. According to          מנהג פולין, since many of the פסוקים of אבינו מלכנו are said silently, this is not seen as clearly. There is no long standing מנהג to recite or sing the last פסוק aloud.

55        דברי קהלת - כעני שאין לו לבקש דבר בדין כל אחד מתנת חנם ומבקש בסתר מפני הבושה.

 מכין כל אדם את עצמו ליום קדוש ונורה ולסור ממנו כל מחשבות עוה"ז ולכוין עת עצמו לעסוק התפילה ותחנונים ובתשובה שלימה ובבקשות להקב"ה, ולהיות כמלאכי השרת בלא חטא, ולבקש מחילה מהקב"ה על כל עוונותיו, ולעסוק בכל כוחו מערב עד ערב במלאכת שמים ולא יהי יוצא מעתו במחשבת חוצה ליצא מבכ"נ, אם לא לצורך בני אדם, כי לא ניתן תורה למלאכי השרת. (כח יהודה)

57        לפי נוסח פולין [בשבת בְּאַהֲבָה] מִקְרָא קֹֽדֶש - בהרבה סדורים ישנים לא נסדרו ב' התבות מקרא קדש,  וטעות הוא כמו שהעיר הלבוש לא"ח ס' תרי"ט. (סידור עבודת ישראל)

58        מנהגי ק"ק פפד"מ מראש ישיבת פפד"מ הג"ר אהרן פולד,סדר תפלת ישראל עם דרך החיים, פראנקפורט דמיין תר"א, עמ' סד: "יה"כ שחל בשבת אין לומר בברכ' זו רצה במנוחתינו רק יתחי' או"א קדשנו במצותיך ויאמר כסדר (כ"כ לבוש וא"ר בסימן תרי"ט וע"ש בעט"ז) וכן בכל התפילות אין לומר ביוה"כ רצה במנוחתינו (ע"ש במחברים הנ"ל). - [הגהת ר"א פולד:] אבל המנהג פפד"מ לאמרו". שם עמ' קמ"ה: "א"א בי"כ או"א רצה במנוחתינו אפילו חל בשבת רק מתחילין קדשנו במצותיך כמו ביוה"כ שחל בחול. - בפ"פ אומרים"

רש"ז גייגר, דברי קהלת, פפד"מ תרכ"ב, עמ' 42: "או"א רצה במנוחתנו קדשנו וכו'. ולא כמג"א שם "ואם הוא שבת א"א אלדינו וכו' רצה במנוחתינו". והבט אליה רבה שם ס"ק ט"ז. ומלת רק שבא"ר ט"ס." (מורינו רב המבוגר)

59        לפי נוסח פולין אומרים: וְיָנֽוּחוּ (ערבית בָהּ / שחרית בוֹ / מנחה בָם) יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶֽךָ:

60        בפ"פ . . . 'או"א תבא' כ"א 'אנא תבא'. והטעם ע"פ מ"ש ביומא ל"ז על מ"ש במשנה: וכך היה אומר אנא השם   "ומנין שבאנא נאמר כאן כפרה ונאמר להלן בחורב כפר' מה להלן באנא אף כאן באנא". (דברי קהלת דף 532)

61        מנהג אשכנזdoes not include the word ואבותינו (רמ"א או"ח ס' תר"ז ס"ק ג) and the (טור או"ח תר"ז).

'אנא תבא לפניך' is only supposed to have twenty eight words according to the רוקח.

אין לזה מקור בראשונים. אבל מי שהמליץ על הנוסח הזה הוא השל"ה, מסכת יומא, פרק נר מצוה, אות נ"ז:וכתב החסיד רבינו יונה בשערי תשובה (שער א' אות מ'): כשיתודה, יזכור עוונותיו ועוונות אבותיו, כי היה נענש עליהם, באחזו מעשי אבותיו בידו. וכן כתיב (ויקרא כ"ו, מ) 'והתודו את עונם ואת עון אבתם', עכ"ל. על כן ישר בעיני נוסח וידוי הספרדים שאומרים, אבל אנחנו ואבותינו חטאנו אשמנו בגדנו וכו'.              (הרב בנימין שלמה המברגר)

62        חַטָאִים אֵלּוּ הַשְּׁגָגוֹת וְכֵן הוּא אוֹמֵר 'נֶ֗פֶשׁ כִּי־תֶֽחֱטָ֤א בִשְׁגָגָה֙'.

63        עֲוֹנוֹת אֵלּוּ הַזְּדוֹנוֹת

64        פְּשָׁעִים אֵלּוּ הַמְּרָדִים - העושה להכעיס (רש"י שם) (גמ' יומא לו:)

65        לפי נוסח פולין [בשבת בְּאַהֲבָה] מִקְרָא קֹֽדֶש

66        לפי נוסח פולין אומרים: וְיָנֽוּחוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶֽךָ:

67        לפי נוסח פולין [בשבת בְּאַהֲבָה] מִקְרָא קֹֽדֶש

68        לפי נוסח פולין אומרים: וְיָנֽוּחוּ בָם יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶֽךָ:

69        מַאי נְעִילת שְׁעָרִים? רַב אָמַר צְלוֹתָא יְתֵירְתָא! וּשְׁמוּאֵל אָמַר 'מָה אָֽנוּ? מֶה חַיֵּֽינוּ?'. (גמ' יומא פז:)

70        גם ביוה"כ שחל בשבת אין מזכירין כאן שבת בתפילת יחיד, כיון שהוידוי שאחר התפילה אינו מתפילות השבת, ורק הש"ץ שאומר הוידוי בתוך תפילתו מזכיר שבת ככל ההזכרות שבתוך התפילה (שו"ע תקכ"ג סעי' ג') ...   (סידור אזור אליהו)

71        במוצאי יום כפור, במהרי"ל לא מוזכר שתהיה תקיעה גדולה. אבל מנהגי מהר"ם (75) כתוב שתוקעין תקיעה ארוכה. ובדברי קהלת כתוב תקיעה סתם, וכן במנהגי וורמיישא. אבל במנהגי הגר כתוב (בסוגריים) שהיא תקיעה גדולה.     וכך מובא בכמה מקורות במנהג פולין, וכנראה לא היה נהוג באשכנז.

72        נוטריקון ח' נרות והלכה כבית הילל. (נוהג כצאן יוסף הנוכ"ה)

73 There is no specific way of preparing the candles, but there are two מנהגים regarding lighting them. The most common מנהג, in most of אשכנז, was to light the new candle first (the left most candle), however, מנהג וורמיישא was to light the right candle first.

74        יש להדליק (נרות חנוכה) בתחילת הלילה אף לדידן שאנו מדליקין בפנים כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו וכמה תקנות מצינו שתקנו חכמינו ז"ל. ועתה אף דאזיל ליה ההוא טעמא תקנות ההמה לא זזו ממקומן          כגון 'בָּר֖וּךְ ד֥' לְעוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן:', 'מָגֵן אָבוֹת', ההַפְטָרָה, 'שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל ואַתָּה הוּא', 'שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל' שבקדושה, איסור גבינה של נכרים. כי דבריהם כמסורות נטועים לרמזים ידועים. וגם בשלחן ערוך כתוב דטוב להחמיר בזמן הזה. (יוסף אומץ סימן תתרעג)

 מותר השמן מנרות של חנוכה אין נהנין. ומנהג כאן (פפד"מ) שנשרף ביום 'חנוכת המזבח' (יום אחרון של חנוכה) בחצר בית הכנסת לאחר יציאת בית הכנסת בשחרית על ידי תינוקות. (כח יהודה)

76        לפי מנהג אשכנז החזן מתעטף בטלית גדול בשעה שמדליקים בבית הכנסת, מפני כבוד הציבור.

77 There are two נוסחות to recite the following ברכה. Older סדורים contain של חנוכה. The מהרש"ל's opinion, which became widely accepted is that שלחנכה is said as one word. חז"ל sometimes combined the word של with what it applies to. Therefore, both מסורות have legitimacy.

ועל הנר מברך (גמ' שבת כג.), ברוך אתה ד' אלקינו מ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה,         והיכן צוינו, מן 'זְכֹר֙ יְמ֣וֹת עוֹלָ֔ם בִּ֖ינוּ שְׁנ֣וֹת דֹּר־וָדֹ֑ר שְׁאַ֤ל אָבִ֨יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ זְקֵנֶ֖יךָ וְיֹ֥אמְרוּ לָֽךְ:' (דברים לב:ז) (גמ' סוכה מו.) בפסוק זְכֹר֙ יְמ֣וֹת עוֹלָ֔ם י"ג תיבות והקריאה הרי י"ד, וכן י"ד תיבות בברכה זו (מובא בסידור ר' הירץ). (רוקח ס' קמא)

78        Musicologists claim that the common מעוז צור tune is based upon three melodies. The first part is a German song, the second a German war song (called Beutenhaur), and the last part another song (called Schallmann Lied). It seems the melody is about 500 years old.                A different melody, was sung in פפד"מ and by the ערוך לנר.

79        In the סידורי רודלהיים we also find different נוסחאות - for example בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה instead of כִּלָה, and וּבְיָדוֹ הַגְּדֹלָּה instead of הֶגְּדֻלָּה. There are some questions regarding this פיוט - a) its authorship is unknown, b) the exact נוסח of the פיוט is likewise unknown. It was first printed in Prague (רע"ה) and then in the מחזור מעגלי צדק (סאלוניקי ש"י).

80        פרשת זכור - רבים מקפידים על הוראת רבינו נתן אדלר שנשים תשמענה את קריאת פרשת זכור.           הקריאה המקובלת היא 'תמחה את זֵכר עמלק', הזי"ן של זֵכר בצירה, ולא נהגו לכפול את הקריאה.

 

בהפטרה את המלה 'ומֶה (קול הצאן הזה באזני)', יש אומרים אותה בהטעמה מיוחדת כדי להבליט את הרמז  של הנביא לגעיית הצאן.

81        Three צדקה boxes are put out. a) זכר למחצית השקל which is given to the לומדי תורה in ירושלים,

b) מתנות לאביונים, and c) אגרא דתעניתא צדקה, (the cost of the meals one would have eaten that day).

82        The מנהג was to give משלוח מנות after קריאת המגילה in the daytime and not before. The מנהג of having כוונה during ברכת שהחיינו for the other מצות פורים, is discussed by the של"ה,                (שו"ת מן השמים, ס' ט"ו), and the משנה ברורה. There is no evidence that this was practiced          in אשכנז. On the contrary, we find that the רבי of the רוקח,רבי יהודה בר קלונימוס  explains      that שהחיינו is not said at the סעודה, since it is not specifically for theחג  (similarly סעודת יום טוב does not have a שהחיינו), only on מקרא מגילה (and הדלקת נרות חנוכה) do we recite שהחיינו, since this clearly indicates the נס. (מתנות לאביונים and משלוח מנות are the same in this respect as              the סעודה). We also do not find that one announces that one should have כוונה, although    שתיקה יפה בשעת קריאת המגילה והברכות! is announced.

83        According to R. Yisroel Strauss of KAJ WH "Groggers (sirens, whistles, etc) are fairly new, 30-35 years. In fact most of the noise is still generated with stamping feet and banging of the shtender covers. The first mention of המן gets about four seconds and the rest about 1-2 seconds. המן’s wife זרש gets equal treatment.

84        לפי מנהג אשכנז הקורא מתעטף בטלית גדול בשעת קריאת מגילה בליל פורים, מפני כבוד הציבור.

85        'הא־ל' was included in the ברכה in וורמיישא as well as by the רוקח, while in פפד"מ it was not        (דברי קהלת pg. 420). It seems that in פפד"מ in later generations it was said, as is evident from Baal Kerioh Benno Weis’s melodies.

86        'ארורים כל הרשעים' כ"ה בטור (סי' תר"ץ) ובס"י ליתא כלל, אבל ברש"ס 'ארורים כל הערלים ברוכים כל־הישראלים' וכתב שכן בטור, וברור שיד הצנזורה שלטה כאן. (סידור אזור אליהו)

87        בסעודת פורים אוכלים בשר מעושן המכונה 'המן' (מפני שתלוי כעת העישון), ואת המאפה בצורת אדם הקרוי 'המן'.