תפלת מנחה.

מנחה was orened after שקיעה, לכתחילה since according to most פוסקים a) בין השמשות has not      yet begun and b) זמן מנחה is דרבנן and the rule isספיקה דרבנן לקולה  (This is according to            the מגן אברהם not the גר"א). The רמ"א goes further and rules it can be orened until צאת הכוכבים.

אם יש אבל שהוא בעל תפלה, מתפלל לפני העמוד, אבל לא עובר בכל התפילות בימים שאין נפילת אפים,                  שבהם אינו משמש הבעל תפלה אפילו בתפילת מנחה וערבית (בעשרת ימי תשובה [לפי שהדין מתוח נגדו], בחול המועד, בראש חודש, בימי חנוכה, בחמשה עשר בשבט, בימי פורים, כל חודש ניסן, בל"ג בעומר, בחמשה עשר באב)

טלית משום כבוד הציבור, הוא עיטוף טלית של העושים 'מצוה' בפני הציבור, בעל קריאה, אומרי קדיש יתום, העולים לתורה ושאר עוסקי מצוה. עיטוף זה אינו תלוי בזמן ציצית ולא בתפילת שחרית. טלית היא לבושו המובהק של הבעל תפלה, כפי למדנו הפוסקים מדברי חז"ל. הם הסבירו שהעיטוף הזה צורך הוא גם משום כבוד השכינה והתעוררות אימה ויראה. את יפיה של טלית כדי לעבוד את ד' בבגד מפואר כעין עבודת הכהן גדול בבית המקדש. כן נהגו עד הדורות האחרונים בליטא, ארצות מרכז אירופה ואשכנז. בכמה עדות חסידיות בטל מנהג עיטוף טלית במנחה וערבית.

The מנהג is derived from מסכת ראש השנה דף יז:, "מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור". A typical          בעל תפלה is נתעטף with no distinction made between שחרית, מנחה, and ערבית. The מגן אברהם,      in שו"ע או"ח  ס' ח' ס"ק ב', states "דכל עובר לפני התיבה צריך להתעטף כדאמרי מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ". The ט"ז, או"ח ס' תקפא ס"ק ב, discusses whether aבעל תפלה  dons a טלית at night, writes "דודאי בלא עטיפה כלל א"א משום כבוד השכינה". The ערוך השלחן, in או"ח ס' ז סי' יח, "דכל ש"ץ העובר לפני התיבה צריך להתעטף בציצית". The משנה ברורה, או"ח ס' יח ס"ק ה, writes "וכל העובר לפני התיבה צריך להתעטף".

הבעל תפלה ישב במקומו בלי טלית מ'אשרי יושבי' עד 'סלה'. (דברי קהלת)

פד:ה אַ֭שְׁרֵי יֽוֹשְׁבֵ֣י בֵיתֶ֑ךָ ע֝֗וֹד יְֽהַלֲל֥וּךָ סֶּֽלָה:

קמד:טו אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם שֶׁכָּ֣כָה לּ֑וֹ אַֽשְׁרֵ֥י הָ֝עָ֗ם שֱׁיְיָ֥ אֱלֹהָֽיו:

קמה תְּהִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד אֲרֽוֹמִמְךָ֣ אֱלוֹהַ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַאֲבָֽרֲכָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: בְּכָל־י֥וֹם אֲבָֽרֲכֶ֑ךָּ וַאֲהַֽלֲלָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד וְ֝לִגְדֻלָּת֗וֹ אֵ֣ין חֵֽקֶר:      דּ֣וֹר לְ֭דוֹר יְשַׁבַּ֣ח מַֽעֲשֶׂ֑יךָ וּגְב֖וּרֹתֶ֣יךָ יַגִּֽידוּ: הֲ֭דַר כְּב֣וֹד הוֹדֶ֑ךָ וְדִבְרֵ֖י נִפְלְאֹתֶ֣יךָ אָשִֽׂיחָה: וֶֽעֱז֣וּז נֽוֹרְאֹתֶ֣יךָ יֹאמֵ֑רוּ וגדלותך וּגְדֻלָּֽתְךָ֥ אֲסַפְּרֶֽנָּה: זֵ֣כֶר רַב־טֽוּבְךָ֣ יַבִּ֑יעוּ וְצִדְקָֽתְךָ֥ יְרַנֵּֽנוּ: חַנּ֣וּן וְרַח֣וּם יְיָ֑ אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וּגְדָל־חָֽסֶד: טוֹב־יְיָ֥ לַכֹּ֑ל וְ֝רַֽחֲמָ֗יו      עַל־כָּל־מַֽעֲשָֽׂיו: יוֹד֣וּךָ יְ֭יָ כָּל־מַֽעֲשֶׂ֑יךָ וַֽ֝חֲסִידֶ֗יךָ יְבָֽרֲכֽוּכָה: כְּב֣וֹד מַלְכֽוּתְךָ֣ יֹאמֵ֑רוּ וּגְבוּרָֽתְךָ֥ יְדַבֵּֽרוּ: לְהוֹדִ֤יעַ ׀ לִבְנֵ֣י ֖הָֽאָדָם גְּבֽוּרֹתָ֑יו וּ֝כְב֗וֹד הֲדַ֣ר מַלְכוּתֽוֹ:         מַֽלְכוּתְךָ֗ מַלְכ֥וּת כָּל־עֹֽלָמִ֑ים וּ֝מֶֽמְשַׁלְתְּךָ֗ בְּכָל־דּ֥וֹר וָדֹֽר: סוֹמֵ֣ךְ יְ֭יָ לְכָל־הַנֹּֽפְלִ֑ים  וְ֝זוֹקֵ֗ף לְכָל־הַכְּפוּפִֽים: עֵֽינֵי־כֹ֖ל אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ וְאַתָּ֙ה נֽוֹתֵֽן־לָהֶ֖ם אֶת־אָכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ: הבעל תפלה מרים קולו בנעימה בפסוק פּוֹתֵ֥חַ אֶת־יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכָל־חַ֣י רָצֽוֹן: צַדִּ֣יק יְ֭יָ בְּכָל־דְּרָכָ֑יו וְ֝חָסִ֗יד בְּכָל־מַֽעֲשָֽׂיו: קָר֣וֹב יְ֭יָ לְכָל־קֹֽרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶֽאֱמֶֽת: רְצוֹן־יְרֵאָ֥יו יַֽעֲשֶׂ֑ה וְֽאֶת־שַׁוְעָתָ֥ם יִ֝שְׁמַ֗ע וְיֽוֹשִׁיעֵֽם: שׁוֹמֵ֣ר יְ֭יָ אֶת־כָּל־אֹֽהֲבָ֑יו וְאֵ֖ת כָּל־הָֽרְשָׁעִ֣ים יַשְׁמִֽיד: תְּהִלַּ֥ת יְיָ֗ יְֽדַבֶּר֫ פִּ֥י וִֽיבָרֵ֣ךְ כָּל־בָּ֭שָׂר שֵׁ֥ם קָדְשׁ֗וֹ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד:

בחול הבעל התפלה או היאהרצייט העול"ה [ר"ל: עובר לפני התיבה] מתעטף בטלית המונחת בתבה ואומר שם -

 קטו:יח וַֽאֲנַ֤חְנוּ ׀ נְ֘בָרֵ֤ךְ יָ֗הּ מֵֽעַתָּ֥ה וְעַד־עוֹלָ֗ם הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

בעל תפלה כורע יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ זוקף שְׁמֵיהּ רַבָּא (קהל אָמֵן)  בְּעָלְמָא דִּבְרָא כִרְעוּתֵהּ  

וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ  בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן  וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל  בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב:

וְאִמְרוּ בעל תפלה כורע אָמֵן: (קהל אָמֵן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא ובנשימה אחרת מוסיפים 'יתברך'

בעל תפלה כורע יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא  

וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בעל תפלה כורע בְּרִיךְ הוּא הציבור אומר עמו (ולא לאחריו).

לְעֵֽלָּא מִכָּל־בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא  

דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא: בעל תפלה כורע וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

בתענית צבור, אם יש עשרה שמתענין, מוציאין ספר תורה (עמ' 45) וקורין ג' גברי בפרשת 'ויחל' (עמ' 993)

ומפטירים (עמ' 004). אחר הכנסת ספר תורה אומר הבעל תפלה עוד פעם 'חצי קדיש'.

תהלים נא:טז אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ:

כורע בָּרוּךְ משתחוה אַתָּה זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  אֱלֹהֵי אַבְרָהָם     אֱלֹהֵי יִצְחָק  וֵֽאלֹהֵי יַֽעֲקֹב  הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא  אֵל עֶלְיוֹן        גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקֹנֵה הַכֹּל  וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת  וּמֵבִיא גוֹאֵל         לִבְנֵי בְנֵיהֶם  לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה:

בעשרת ימי תשובה [אבל בחזרת הש"ץ אין הקהל אומר 'זכרנו לחיים']:

זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים  מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים  וְכָתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים  לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים:

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם  אֲדֹנָי  מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה  רַב לְהוֹשִֽׁיעַ:

ממוסף של שמיני עצרת עד שחרית של יום ראשון של פסח מוסיפים :

מַשִּׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם:

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד  מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים  סוֹמֵךְ נוֹפְלִים             וְרוֹפֵא חוֹלִים  וּמַתִּיר אֲסוּרִים  וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר: מִי כָמֽוֹךָ     בַּֽעַל גְּבוּרוֹת  וּמִי דּֽוֹמֶה־לָּךְ  מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה:

בעשרת ימי תשובה [אבל בחזרת הש"ץ אין הקהל אומר 'מי כמוך']:

מִי כָמֽוֹךָ אַב הָרַחֲמִים  זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים  בְּרַחֲמִים:

אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ  קָדוֹשׁ  וּקְדוֹשִׁים בְּכָל־יוֹם יְהַלֲלֽוּךָ סֶּֽלָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הָאֵל (בעשי"ת : הַמֶּֽלֶךְ) הַקָּדוֹשׁ:

הבעל תפלה אומר רק את המלים 'נקדש' עד 'ואמר' 'לעמתם ברוך יאמרו', 'ובדברי קדשך כתוב לאמר', והקהל שותק במלים אלו:

קהל ובעל תפלה יחדיו קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְיָ֣ צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ:

קהל ובעל תפלה יחדיו יחזקאל ג:יב בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְיָ֖ מִמְּקוֹמֽוֹ:

בעל תפלה וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:

קהל ובעל תפלה יחדיו תהלים קמו:י יִמְלֹ֤ךְ יְיָ֙ ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

 אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּֽעַת  וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה: וְחָנֵּֽנוּ מֵאִתְּךָ בִּינָה דֵּעָה וְהַשְׂכֵּל: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ חוֹנֵן הַדָּֽעַת:

 הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתוֹרָתֶֽךָ  וְקָרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ  וְהַחֲזִירֵֽנוּ בִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה:

        סְלַח־לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי מכה על הלב חָטָֽאנוּ  מְחַל־לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי מכה על הלב פָשַֽׁעְנוּ  כִּי מוֹחֵל וְסוֹלֵֽחַ אַתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ חַנּוּן, הַמַּרְבֶּה לִסְלֽוֹחַ:

 רְאֵה בְעָנְיֵֽנוּ  וְרִיבָה רִיבֵֽנוּ  וּגְאָלֵֽנוּ מְהֵרָה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ  כִּי גוֹאֵל   חָזָק אַתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל:

בתענית צבור מוסיף הבעל תפלה כאן 'עננו' :

עֲנֵֽנוּ  יְיָ  עֲנֵֽנוּ  בְּיוֹם צוֹם תַּעֲנִיתֵֽנוּ  כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָֽחְנוּ: אַל־תֵּֽפֶן אֶל־רִשְׁעֵֽנוּ     וְאַל־תַּסְתֵּר פָּנֶֽיךָ מִמֶּֽנּוּ  וְאַל־תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵֽנוּ: הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵֽנוּ             יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵֽנוּ  טֶֽרֶם נִקְרָא אֵלֶֽיךָ עֲנֵֽנוּ  כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר:                      ישעיה סה:כה וְהָיָ֥ה טֶֽרֶם־יִקְרָ֖אוּ וַֽאֲנִ֣י אֶעֱנֶ֑ה ע֛וֹד הֵ֥ם מְדַבְּרִ֖ים וַֽאֲנִ֥י אֶשְׁמָֽע:                     כִּי אַתָּה יְיָ  הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה  פּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל־עֵת צָרָה וְצוּקָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ    הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה:

        רְפָאֵֽנוּ יְיָ וְנֵרָפֵא  הוֹשִׁיעֵֽנוּ וְנִוָּשֵֽׁעָה          כִּי תְהִלָּתֵֽנוּ אַתָּה  וְהַעֲלֵה רְפוּאָה שְׁלֵמָה    לְכָל־מַכּוֹתֵֽינוּ  * כִּי אֵל מֶֽלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן    וְרַחֲמָן אַתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ רוֹפֵא, חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

מי שרוצה להתפלל על החולה יאמר כאן :

* וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  שֶׁתִּשְׁלַח מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה        מִן־הַשָּׁמַֽיִם  רְפוּאַת הַנֶּֽפֶשׁ     וּרְפוּאַת הַגּוּף לְחוֹלֶה (פב"פ)      בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל:

 תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵֽנוּ  וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ  וְקַבְּצֵֽנוּ יַֽחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַבֵּץ, נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

 הָשִֽׁיבָה שׁוֹפְטֵֽינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה  וְיוֹעֲצֵֽינוּ כְּבַתְּחִלָּה  וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ       יָגוֹן וַאֲנָחָה  וּמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ אַתָּה יְיָ לְבַדְּךָ בְּחֶֽסֶד וּבְרַחֲמִים  וְצַדְּקֵֽנוּ בַּמִּשְׁפָּט: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מֶֽלֶךְ, אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט:  

(בעשרת ימי תשובה מסיימים הברכה : הַמֶּֽלֶךְ הַמִּשְׁפָּט ואם לא אמרו, דעת רוב הפוסקים שאין צריך לחזור.)

 לַמְשֻׁמָּדִים אַל־תְּהִי תִקְוָה  וְכָל־הַמִּינִים כְּרֶֽגַע יֹאבֵֽדוּ  וְכָל־אוֹיְבֵי עַמְּךָ מְהֵרָה יִכָּרֵֽתוּ  וּמַלְכוּת זָדוֹן מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַכְנִֽיעַ        בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִֽיעַ זֵדִים:

 עַל־הַצַּדִּיקִים וְעַל־הַחֲסִידִים  וְעַל־זִקְנֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל  וְעַל־פְּלֵיטַת סוֹפְרֵיהֶם  וְעַל־גֵּרֵי הַצֶּֽדֶק וְעָלֵֽינוּ  יֶהֱמוּ רַחֲמֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  וְתֵן שָׂכָר טוֹב  לְכָל־הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת  וְשִׂים חֶלְקֵֽנוּ עִמָּהֶם  וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי־בְךָ בָּטָֽחְנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים:

 אֶת־צֶֽמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִֽיחַ  וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶֽךָ          כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּֽינוּ כָּל־הַיּוֹם: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מַצְמִֽיחַ, קֶֽרֶן יְשׁוּעָה:

        רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם  וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ   וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם  מְהֵרָה  בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן  וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:

בראש חודש ובחול המועד אומרים 'יעלה ויבא':

אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  יַעֲלֶה וְיָבוֹא וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדּוֹנֵֽנוּ  וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ  וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדֶּֽךָ  וְזִכְרוֹן יְרֽוּשָׁלַֽםִ עִיר קָדְשֶֽׁךָ  וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ  לִפְלֵיטָה וּלְטוֹבָה וּלְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם  בְּיוֹם  

לראש חודש : רֹאשׁ הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה    ׀     לפסח : חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה       ׀   לסכות : חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה

זָכְרֵֽנּוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה (קהל אָמֵן)  וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה (קהל אָמֵן)  וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים (קהל אָמֵן)  וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים  חוּס וְחָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ  כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ     כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אַתָּה:

הב"ת צריך לומר 'מודים' בקול רם כדי שהציבור ישמעו.

כורע מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ  שֶׁאַתָּה הוּא        זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: צוּר חַיֵּֽינוּ  מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר: נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ עַל־חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ  וְעַל־נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ  וְעַל־נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ         וְעַל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל־עֵת    עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם: הַטּוֹב כִּי לֹא־כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ  וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא־תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ  מֵעוֹלָם קִוִֽינוּ לָךְ:

מודים דרבנן

כורע מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ  שֶׁאַתָּה הוּא               זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ          אֱלֹהֵי כָל־בָּשָׂר  יוֹצְרֵֽנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית: בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ  עַל שֶׁהֶחֱיִיתָֽנוּ וְקִיַּמְתָּֽנוּ: כֵּן תְּחַיֵּֽנוּ וּתְקַיְּמֵֽנוּ  וְתֶאֱסֹף גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ  לִשְׁמֹר חֻקֶּֽיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ  וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם  עַל שֶׁאָֽנוּ מוֹדִים לָךְ: כורעים מעט           כשאומרים המילה בָּרוּךְ זוקף אֵל הַהוֹדָאוֹת:

כל ימי חנוכה, גם בפורים ביום י"ד (ט"ו), אומרים כאן 'על הנסים':

עַל הַנִּסִּים  וְעַל הַפֻּרְקָן  וְעַל הַגְּבוּרוֹת  וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת  וְעַל הַמִּלְחָמוֹת

שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְמַן הַזֶּה:

בחנוכה : בִּימֵי מַתִּתְיָֽהוּ בֶּן־יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמֹנַי וּבָנָיו  כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל  לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶֽךָ  וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים  עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם  רַֽבְתָּ אֶת־רִיבָם  דַּֽנְתָּ אֶת־דִּינָם  נָקַֽמְתָּ אֶת־נִקְמָתָם: מָסַֽרְתָּ גִּבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים       וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים  וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים  וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים  וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶֽךָ: וּלְךָ עָשִֽׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶֽךָ  וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֽׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה: וְאַֽחַר כַּךְ בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ  וּפִנּוּ אֶת־הֵיכָלֶֽךָ  וְטִהֲרוּ אֶת־מִקְדָּשֶֽׁךָ  וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ  וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ  לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:

בפורים : בִּימֵי מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה  כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע  בִּקֵּשׁ           אסתר ג:יג לְהַשְׁמִ֡יד לַֽהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת־כָּל־הַ֠יְּהוּדִים מִנַּ֨עַר וְעַד־זָקֵ֜ן טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים הֵפַֽרְתָּ אֶת־עֲצָתוֹ  וְקִלְקַֽלְתָּ אֶת־מַחֲשַׁבְתּוֹ  וַהֲשֵׁבֽוֹתָ גְּמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ  וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת־בָּנָיו עַל־הָעֵץ:

וְעַל־כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:

בעשרת ימי תשובה : וּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ: (קהל אָמֵן)

[בחזרת הש"ץ הקהל עונה רק 'אמן' על אמירה 'וכתוב לחיים', שאין הקהל חוזר על אמירה זו]:

בארץ ישראל בתענית ציבור הכהנים מברכים את הקהל.

יש אומרים רק אחר פלג המנחה.

אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  בָּרֲכֵֽנוּ בַּבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּֽשֶׁת בַּתּוֹרָה  הַכְּתוּבָה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּֽךָ  

הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים  עַם קְדוֹשֶֽׁךָ - כָּאָמוּר:

במדבר ו:כד-כו יְבָֽרֶכְךָ֥ יְיָ֖ וְיִשְׁמְרֶֽךָ: כן יהי רצון יָאֵ֨ר יְיָ֧ ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ: כן יהי רצון

יִשָּׂ֨א יְיָ֤ ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם: כן יהי רצון

אומרים ברכת 'שים שלום', כי בה מזכירים 'נתת לנו... תורת חיים'):

שִׂים שָׁלוֹם  טוֹבָה  וּבְרָכָה  חֵן  וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: בָּרֲכֵֽנוּ אָבִֽינוּ  כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ  כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד  וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם: וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל  בְּכָל־עֵת וּבְכָל־שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ:

בעשרת ימי תשובה :

[בחזרת הש"ץ הקהל מקדים אמירת 'בספר...' לפני הבעל תפלה]:

"בְּסֵֽפֶר חַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם  וּפַרְנָסָה טוֹבָה  נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶֽיךָ אָֽנוּ  וְכָל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל  לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם:" בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם:

זוקף לאט ואומר :

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  שֶׁיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ                וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה  כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת:

מלאכי ג:ד וְעָֽרְבָה֙ לַֽייָ֔ מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלָ֑ם כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹֽנִיֹּֽת:

ועומד במקום שכלו פסיעותיו עד כדי הלוך ד' אמות, ובצבור עד שיגיע הבעל תפלה לקדושה.

הבעל תפלה חוזר ומתפלל בקול ואומר מתחלה 'אדני שפתי תפתח' בלחש.

בעשרת ימי תשובה אומרים 'אבינו מלכנו' (עמ' 413) אחר תפלת שמונה עשרה, חוץ מערב שבת תשובה.

הפותח וסוגר את ארון הקודש ל'אבינו מלכנו' מתעטף בטלית.

כל ימי החול בימים שאומרים בהם תחנה אומרים אחר שמנה עשרה רחום וחנון וכו‘.

ואלו הימים שאין אומרים בהם תחנה ואין נופלים על פניהם:

בערב שבת, ראש חודש, חנוכה, פורים קטן ב‘ ימים, כל חדש ניסן, ל“ג בעומר, ראש חודש סיון עד אחר אסרו חג,      תשעה באב, ולא בערב ראש השנה ומערב יום כפור עד אחר ראש חודש מרחשון, בימים אלו אין אומרים גם במנחה שלפניו (חוץ מן חמשה עשר בשבט, ול"ג בעומר, וחמשה עשר באב שאומרים תחנון במנחה בערב החג ובחג עצמו), ולא בבית אבל, ולא בבית חתן ביום שנכנס לחופה (ונתפשט המנהג בכמה קהילות גם במנחה שלפניו),                 ולא בבהכ“נ ביום המילה. [בפסח שני אומרים תחנון כרגיל.]

אין נופלים על פניהם אלא במקום שיש ספר תורה, ימה על שמאלו ודווקא על זרועו ומיושב.

ומלות 'רחום וחנון חטאתי' אומרים הבעל תפלה והקהל קודם הטיה.

רַחוּם וְחַנּוּן מכים ביד ימין על הלב באמירת המילה חָטָֽאתִי לְפָנֶֽיךָ  

יְיָ מָלֵא רַחֲמִים  רַחֵם עָלַי וְקַבֵּל תַּחֲנוּנָי:

   תהלים ו:ב-יא יְֽיָ֗ אַל־בְּאַפְּךָ֥ תֽוֹכִיחֵ֑נִי וְֽאַל־בַּחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי: חָנֵּ֥נִי יְיָ֘ כִּ֤י־אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי    רְפָאֵ֥נִי יְיָ֑ כִּ֖י נִבְהֲל֣וּ עֲצָמָֽי: וְ֭נַפְשִׁי נִבְהֲלָ֣ה מְאֹ֑ד ואת וְאַתָּ֥ה יְ֝יָ֗ עַד־מָתָֽי: שׁוּבָ֣ה יְ֭יָ חַלְּצָ֣ה נַפְשִׁ֑י הֽ֝וֹשִׁיעֵ֗נִי לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ: כִּ֤י אֵ֣ין בַּמָּ֣וֶת זִכְרֶ֑ךָ בִּ֝שְׁא֗וֹל מִ֣י יֽוֹדֶה־לָּֽךְ: יָגַ֤עְתִּי ׀ בְּֽאַנְחָתִי אַשְׂחֶ֣ה בְכָל־לַ֭יְלָה מִטָּתִ֑י בְּ֝דִמְעָתִ֗י עַרְשִׂ֥י אַמְסֶֽה: עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י עָֽ֝תְקָ֗ה בְּכָל־צֽוֹרֲרָֽי:     ס֣וּרוּ מִ֭מֶּנִּי כָּל־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְ֝יָ֗ ק֣וֹל בִּכְיִֽי: שָׁמַ֣ע יְ֭יָ תְּחִנָּתִ֑י יְ֝יָ֗ תְּֽפִלָּתִ֥י יִקָּֽח:     יֵב֤שׁוּ ׀ וְיִבָּֽהֲל֣וּ מְ֭אֹד כָּל־אֹֽיְבָ֑י יָ֝שֻׁ֗בוּ יֵב֥שׁוּ רָֽגַע:

אחר נפילת אפים לפני 'ואנחנו לא נדע' (עמ' 35) אומרים 'שומר ישראל' בצום גדליה בלבד. (מנהג פפד"מ)

ד"ה ב' כ:יב  וַֽאֲנַ֗חְנוּ לֹ֤א נֵדַע֙ מַֽה־נַּעֲשֶׂ֔ה כִּ֥י עָלֶ֖יךָ עֵינֵֽינוּ: תהלים כה:ו זְכֹר־רַֽחֲמֶ֣יךָ יְ֭יָ וַֽחֲסָדֶ֑יךָ כִּ֖י מֵֽעוֹלָ֣ם הֵֽמָּה: לג:כב יְהִֽי־חַסְדְּךָ֣ יְיָ֣ עָלֵ֑ינוּ כַּֽ֝אֲשֶׁ֗ר יִחַ֥לְנוּ לָֽךְ: עט:ח אַֽל־תִּזְכָּר־לָנוּ֘ עֲוֹנֹ֢ת רִֽאשֹׁ֫נִ֥ים מַ֭הֵר יְקַדְּמ֣וּנוּ רַֽחֲמֶ֑יךָ כִּ֖י דַלּ֣וֹנוּ מְאֹֽד:            קכג:ג חָנֵּ֣נוּ יְיָ֣ חָנֵּ֑נוּ כִּי־רַ֝֗ב שָׂבַ֥עְנוּ בֽוּז: חבקוק ג:ב בְּרֹ֖גֶז רַחֵ֥ם תִּזְכּֽוֹר:                 תהלים קג:יד כִּי־ה֖וּא יָדַ֣ע יִצְרֵ֑נוּ זָ֝כ֗וּר כִּֽי־עָפָ֥ר אֲנָֽחְנוּ:  עט:ט עָזְרֵ֤נוּ ׀ אֱלֹ֮הֵ֤י יִשְׁעֵ֗נוּ עַֽל־דְּבַ֥ר כְּבֽוֹד־שְׁמֶ֑ךָ וְהַצִּילֵ֥נוּ וְכַפֵּ֥ר עַל־חַ֝טֹּאתֵ֗ינוּ לְמַ֣עַן שְׁמֶֽךָ:

במדבר יד:יז וְעַתָּ֕ה יִגְדַּל־נָ֖א כֹּ֣חַ אֲדֹנָ֑י כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ לֵאמֹֽר:

תהלים כה:ו זְכֹר־רַֽחֲמֶ֣יךָ יְ֭יָ וַֽחֲסָדֶ֑יךָ כִּ֖י מֵֽעוֹלָ֣ם הֵֽמָּה:

בעל תפלה כורע יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ זוקף שְׁמֵיהּ רַבָּא (קהל אָמֵן)  בְּעָלְמָא דִּבְרָא כִרְעוּתֵהּ          וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ  בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן  וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל  בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב: וְאִמְרוּ בעל תפלה כורע אָמֵן: (קהל אָמֵן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא ובנשימה אחרת מוסיפים 'יתברך'

בעל תפלה כורע יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא  וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בעל תפלה כורע בְּרִיךְ הוּא הציבור אומר עמו (ולא לאחריו).

לְעֵֽלָּא מִכָּל־בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא

דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא: בעל תפלה כורע וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

קהל: קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵֽנוּ:

תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל־יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

תהלים קיג:ב קהל: יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְיָ֣ מְבֹרָ֑ךְ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם:

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן־שְׁמַיָּא  וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

קכא:ב קהל: עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְיָ֑ עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:   

בעל תפלה פוסע לאחוריו בנחת שלש פסיעות בכריעה אחת

פונה לשמאלו ואומר עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו  פונה לימינו ואומר  הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ  

ושוחה לפניו ואומר  וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

בערב שבת אין אומרים 'עלינו' בין תפלת מנחה וקבלת שבת אלא ממשיכים מיד ב'לכו נרננה' (עמ' 001)

Until the time of the גאונים, עלינו was recited only in מוסף לימים נוראים. By the time of the ראשונים, it was said both after שחרית and ערבית daily, since it contains קבלת עול מלכות שמים                   (i.e. קריאת שמע) but not after מנחה. Eventually it became customary to recite עלינו as the           last תפילה before leaving synagogue. When two תפילות follow consecutively (even if there is       a שיעור in between), for which people stay from the beginning of one until after the other,       then עלינו is said only at the end (שחרית ־ מוסף)  (מנחה ־ ערבית). If eachתפילה  is said separately (when people generally leave the בית הכנסת) עלינו is said after each תפילה. The מגן אברהם comments (quoted by the משנה ברורה and the מקור חיים) in the name of the של"ה,                      that "In ארץ אשכנז where they are accustomed to to push ערבית forward (i.e. oren back-to-back), an individual dwelling in a town or a traveler (i.e. no מנין being available in either case) needs   to wait for צאת הכוכבים (to oren ערבית)," Thus,מנחה   and ערבית would each conclude with עלינו since there would be time in between them.

When participating in a מנין which concludes מנחה with עלינו and then immediately continues with ערבית, one must choose between the following two opinions: a) according to the ערוך השלחן actually reciting עלינו together with the צבור is unnecessary. By bowing along with the צבור,     one acknowledges הקב"ה as מלך מלכי המלכים, b) other פוסקים require that at least the first paragraph of עלינו always be said together with the מנין reciting it.

כך הוא מסורת הקדמונים, חדא, משום שתיקנו 'עלינו' רק לתפילות שיש בהן קבלת עול מלכות שמים                  של קריאת שמע, ועוד, שנהגו מקדמת דנא להתפלל מנחה וערבית יחד בלא הפסק, ואמירת 'עלינו' נתקנה לאומרה לפני עזיבת בית הכנסת, להודיע שכל תפילתינו עד כה הן בלתי לד' לבדו. והנה, בכניסת השבת, תפילת מנחה נסמכת לקבלת שבת ומעריב (אף כשדורשים בין קבלת שבת לערבית), ואז 'עלינו לשבח' שלאחר מעריב               הוא המסיים את שתי התפילות. ובאפיקי מגינים על שו"ע או"ח סי' קל"ב ביאורים ס"ק א' ביאר שזה כמו אמירת 'עלינו' ביום שמתפללים בו מוסף שלא אומרים 'עלינו' אחרי תפילת שחרית, אלא אחר מוסף בלבד, וכן ביום כפור, שנמצאים כל היום ברצף בבית הכנסת, אין אומרים 'עלינו' בסיום כל תפילה בפני עצמה, אלא בסיום מעריב של מוצאי יום כיפור בלבד. וכן במשנה ברורה סי' קל"ב ס"ק ז הביא ממגן גיבורים בשם סדר היום, דבמקומו של המשנ"ב כך הוא המנהג בבתי כנסיות גדולות, שאין אומרים 'עלינו' בסיום תפילת מנחה, אלא אחר תפילת ערבית בלבד: "דעלינו שיאמרו אחר תפילת מעריב קאי גם אמנחה".

עָלֵֽינוּ לְשַׁבֵּֽחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל  לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית  שֶׁלֹּא עָשָֽׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת  וְלֹא שָׂמָֽנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה: שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵֽנוּ כָּהֶם  וְגֹרָלֵֽנוּ כְּכָל־הֲמוֹנָם: שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק  ישעיה מה:כ וּמִֽתְפַּלֲלִ֔ים אֶל־אֵ֖ל לֹ֥א יוֹשִֽׁיעַ: וַאֲנַֽחְנוּ כורע כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים זוקף לִפְנֵי מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שֶׁהוּא נא:יג נוֹטֶ֣ה שָׁמַיִם֘ וְיֹסֵ֣ד אָרֶץ֒  וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל  וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים: הוּא אֱלֹהֵֽינוּ  אֵין עוֹד  אֱמֶת מַלְכֵּֽנוּ  אֶֽפֶס זוּלָתוֹ  כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ: דברים ד:לט וְיָֽדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵֽׁבֹתָ֘ אֶל־לְבָבֶךָ֒ כִּ֤י יְיָ֙ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד:

לפי המנהג הקודם באשכנז לא אמרו כלל פסוקים אחר עלינו:

וְנֶאֱמַר: זכריה יד:ט וְהָיָ֧ה יְיָ֛ לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶ֧ה יְיָ֛ אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד:)