י֣וֹם לְ֭יוֹם יַבִּ֣יעַֽ אֹ֑מֶר וְלַ֥יְלָה לְּ֝לַ֗יְלָה יְחַוֶּה־דָּֽעַת:

אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵ֣ין דְּבָרִ֑ים בְּ֝לִ֗י נִשְׁמָ֥ע קוֹלָֽם:

  בְּכָל־הָאָ֨רֶץ ׀ יָ֘צָ֤א קַוָּ֗ם וּבִקְצֵ֣ה ֖תֵבֵל מִלֵּיהֶ֑ם לַ֝שֶּׁ֗מֶשׁ שָֽׂם־אֹ֥הֶל בָּהֶֽם:

וְהוּ֗א כְּ֭חָתָן יֹצֵ֣א מֵֽחֻפָּת֑וֹ יָשִׂ֥ישׂ כְּ֝גִבּ֗וֹר לָר֥וּץ אֹֽרַח:

  מִקְצֵ֤ה הַשָּׁמַ֨יִם ׀ מֽוֹצָא֗וֹ וּתְקֽוּפָת֥וֹ עַל־קְצוֹתָ֑ם וְאֵ֥ין נִ֝סְתָּ֗ר מֵֽחַמָּתֽוֹ:

תּ֘וֹרַ֤ת יְיָ֣  תְּ֭מִימָה מְשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶֽ֝אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי:

  5 פִּקּ֘וּדֵ֤י יְיָ֣ יְ֭שָׁרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵ֑ב מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם:

יִרְאַ֤ת יְיָ֙ ׀ טְהוֹרָה֘ עוֹמֶ֢דֶת לָ֫עַ֥ד מִֽשְׁפְּטֵֽי־יְיָ֥ אֱמֶ֑ת צָֽדְק֥וּ יַחְדָּֽו:

  הַנֶּֽחֱמָדִ֗ים מִ֭זָּהָב וּמִפַּ֣ז רָ֑ב וּמְתוּקִ֥ים מִ֜דְּבַ֗שׁ וְנֹ֣פֶת צוּפִֽים:

גַּֽם־עַ֭בְדְּךָ נִזְהָ֣ר בָּהֶ֑ם בְּ֝שָׁמְרָ֗ם עֵ֣קֶב רָֽב:

  שְׁגִיא֥וֹת מִֽי־יָבִ֑ין מִֽנִּסְתָּר֥וֹת נַקֵּֽנִי:

גַּ֤ם מִזֵּדִ֨ים ׀ חֲשֹׂ֬ךְ עַבְדֶּ֗ךָ אַֽל־יִמְשְׁלוּ־בִ֣י אָ֣ז אֵיתָ֑ם וְ֝נִקֵּ֗יתִי מִפֶּ֥שַֽׁע רָֽב:

  יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝יָ֗ צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי:

        אֲבָֽרֲכָ֣ה אֶת־יְיָ֣ בְּכָל־עֵ֑ת תָּ֝מִ֗יד תְּֽהִלָּת֥וֹ בְּפִֽי:

        ֖בַּֽייָ תִּתְהַלֵּ֣ל נַפְשִׁ֑י יִשְׁמְע֖וּ עֲנָוִ֣ים וְיִשְׂמָֽחוּ:

        גַּדְּל֣וּ לַֽייָ֣ אִתִּ֑י וּנְרֽוֹמֲמָ֖ה שְׁמ֣וֹ יַחְדָּֽו:

        דָּרַ֣שְׁתִּי אֶת־יְיָ֣ וְעָנָ֑נִי וּמִכָּל־מְ֝גֽוּרוֹתַ֗י הִצִּילָֽנִי:

        הִבִּ֣יטוּ אֵלָ֣יו וְנָהָ֑רוּ וּ֝פְנֵיהֶ֗ם אַל־יֶחְפָּֽרוּ:

        זֶ֤ה עָנִ֣י קָ֭רָא וַֽייָ֣ שָׁמֵ֑עַ וּמִכָּל־צָֽ֝רוֹתָ֗יו הֽוֹשִׁיעֽוֹ:

        חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֘בִ֤יב לִֽירֵאָ֗יו וַֽיְחַלְּצֵֽם:

        טַֽעֲמ֣וּ וּ֭רְאוּ כִּי־ט֣וֹב יְיָ֑ אַֽשְׁרֵ֥י הַ֝גֶּ֗בֶר יֶֽחֱסֶה־בּֽוֹ:

        יְר֣אוּ אֶת־יְיָ֣ קְדֹשָׁ֑יו כִּי־אֵ֥ין מַ֝חְס֗וֹר לִֽירֵאָֽיו:

        כְּ֭פִירִים רָשׁ֣וּ וְרָעֵ֑בוּ וְדֹֽרְשֵׁ֥י יְ֝יָ֗ לֹֽא־יַחְסְר֥וּ כָל־טֽוֹב:

        לְֽכוּ־בָ֭נִים שִׁמְעוּ־לִי֑ יִֽרְאַ֥ת יְ֝יָ֗ אֲלַמֶּדְכֶֽם:

        נְצֹ֣ר לְשֽׁוֹנְךָ֣ מֵרָ֑ע וּ֝שְׂפָתֶ֗יךָ מִדַּבֵּ֥ר מִרְמָֽה:

        עֵינֵ֣י יְ֭יָ אֶל־צַדִּיקִ֑ים וְ֝אָזְנָ֗יו אֶל־שַׁוְעָתָֽם:

        פְּנֵ֣י יְ֭יָ בְּעֹ֣שֵׂי רָ֑ע לְהַכְרִ֖ית מֵאֶ֣רֶץ זִכְרָֽם:       

        ֖צָֽעֲקוּ וַֽייָ֣ שָׁמֵ֑עַ וּמִכָּל־צָ֝רֽוֹתָ֗ם הִצִּילָֽם:

        קָר֣וֹב יְ֭יָ לְנִשְׁבְּרֵי־לֵ֑ב וְֽאֶת־דַּכְּאֵי־ר֥וּחַ יוֹשִֽׁיעַ:

        רַ֭בּוֹת רָע֣וֹת צַדִּ֑יק וּ֝מִכֻּלָּ֗ם יַצִּילֶ֥נּוּ יְיָֽ:

        שֹׁמֵ֥ר כָּל־עַצְמֹתָ֑יו אַחַ֥ת מֵ֝הֵ֗נָּה לֹ֣א נִשְׁבָּֽרָה:

        תְּמוֹתֵ֣ת רָשָׁ֣ע רָעָ֑ה וְשֹֽׂנְאֵ֖י צַדִּ֣יק יֶאְשָֽׁמוּ:

 פֹּדֶ֣ה יְ֭יָ נֶ֣פֶשׁ עֲבָדָ֑יו וְלֹ֥א יֶאְ֝שְׁמ֗וּ כָּל־הַחֹסִ֥ים בּֽוֹ:

בְּטֶ֤רֶם ׀ הָ֘רִ֤ים יֻלָּ֗דוּ וַתְּח֣וֹלֵֽל אֶ֣רֶץ וְתֵבֵ֑ל וּֽמֵֽעוֹלָ֥ם עַד־ע֝וֹלָ֗ם אַתָּ֥ה אֵֽל:

  תָּשֵׁ֣ב אֱ֭נוֹשׁ עַד־דַּכָּ֑א וַ֝תֹּ֗אמֶר שׁ֣וּבוּ בְנֵֽי־אָדָֽם:

כִּ֤י אֶ֢לֶף שָׁנִ֡ים בְּֽעֵינֶ֗יךָ כְּי֣וֹם אֶ֭תְמוֹל כִּ֥י יַֽעֲבֹ֑ר וְאַשְׁמוּרָ֥ה בַלָּֽיְלָה:

  זְ֭רַמְתָּם שֵׁנָ֣ה יִֽהְי֑וּ בַּ֝בֹּ֗קֶר כֶּֽחָצִ֥יר יַֽחֲלֹֽף:

בַּ֭בֹּקֶר יָצִ֣יץ וְחָלָ֑ף לָ֝עֶ֗רֶב יְמוֹלֵ֥ל וְיָבֵֽשׁ:

  כִּֽי־כָלִ֥ינוּ בְאַפֶּ֑ךָ וּֽבַחֲמָֽתְךָ֥ נִבְהָֽלְנוּ:

שַׁתָּ֣ עֲוֹֽנֹתֵ֣ינוּ לְנֶגְדֶּ֑ךָ עֲ֝לֻמֵ֗נוּ לִמְא֥וֹר פָּנֶֽיךָ:

  כִּ֣י כָל־יָ֭מֵינוּ פָּנ֣וּ בְעֶבְרָתֶ֑ךָ כִּלִּ֖ינוּ שָׁנֵ֣ינוּ כְמוֹ־הֶֽגֶה:

יְמֵֽי שְׁנוֹתֵ֨ינוּ ׀ בָהֶ֥ם שִׁבְעִ֢ים שָׁנָ֡ה וְאִ֤ם בִּגְבוּרֹ֨ת ׀ שְׁמ֘וֹנִ֤ים שָׁנָ֗ה

וְ֭רָהְבָּם עָמָ֣ל וָאָ֑וֶן כִּי־גָ֥ז חִ֝֗ישׁ וַנָּעֻֽפָה:

  מִֽי־י֭וֹדֵעַ עֹ֣ז אַפֶּ֑ךָ וּ֝כְיִרְאָֽתְךָ֗ עֶבְרָתֶֽךָ:

לִמְנ֣וֹת יָ֭מֵינוּ כֵּ֥ן הוֹדַ֑ע וְ֝נָבִ֗א לְבַ֣ב חָכְמָֽה:

  שׁוּבָ֣ה יְ֭יָ עַד־מָתָ֑י וְ֝הִנָּחֵ֗ם עַל־עֲבָדֶֽיךָ:

שַׂבְּעֵ֣נוּ בַבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ וּֽנְרַנֲנָ֥ה וְ֝נִשְׂמְחָ֗ה בְּכָל־יָמֵֽינוּ:

  שַׂ֭מְּחֵנוּ כִּימ֣וֹת עִנִּיתָ֑נוּ שְׁ֝נ֗וֹת רָאִ֥ינוּ רָעָֽה:

יֵֽרָאֶ֣ה אֶל־עֲבָדֶיךָ פָֽעֳלֶ֑ךָ וַֽ֝הֲדָֽרְךָ֗ עַל־בְּנֵיהֶֽם:

                וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַֽעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּֽוֹנֲנָ֣ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַֽעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּֽוֹנֲנֵֽהוּ:

אֹמַ֗ר לַ֭יֽיָ מַחְסִ֣י וּמְצֽוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ:

  כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּֽילְךָ מִפַּ֥ח יָ֝ק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת:

בְּאֶבְרָת֨וֹ ׀ יָ֣סֶךְ ֖לָךְ וְתַֽחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְסֹֽחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ:

  לֹֽא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם:

מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַֽהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צָֽהֳרָֽיִם:

  יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֙ ׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִֽימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ:

רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה:

  כִּֽי־אַתָּ֣ה יְיָ֣ מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ:

לֹֽא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְנֶ֗֝גַע לֹֽא־יִקְרַ֥ב בְּאָֽהֳלֶֽךָ:

  כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ:

עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ:

  עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין:

כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַֽאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲשַׂ֝גְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי:

  יִקְרָאֵ֨נִי ׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ:

אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים ֖אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּֽישֽׁוּעָתִֽי:

 שֶׁ֭עֹ֣מְדִים בְּבֵ֣ית יְיָ֑ בְּ֝חַצְר֗וֹת בֵּ֣ית אֱלֹהֵֽינוּ:

  הַֽלֲלוּ־֖יָהּ כִּֽי־ט֣וֹב יְיָ֑ זַמְּר֥וּ לִ֝שְׁמ֗וֹ כִּ֣י נָעִֽים:

        כִּֽי־יַֽעֲקֹ֗ב בָּחַ֣ר ל֣וֹ יָ֑הּ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל לִסְגֻלָּתֽוֹ:

  כִּ֤י אֲנִ֣י יָ֭דַעְתִּי כִּֽי־גָד֣וֹל יְיָ֑ וַֽ֝אֲדֹנֵֽ֗ינוּ מִכָּל־אֱלֹהִֽים:

 כֹּ֤ל אֲשֶׁר־חָפֵ֥ץ יְיָ֗ עָ֫שָׂ֥ה בַּשָּׁמַ֥יִם וּבָאָ֑רֶץ בַּ֝יַּמִּ֗ים וְכָל־תְּהֹמֽוֹת:

  מַֽעֲלֶ֣ה נְשִׂאִים֘ מִקְצֵ֢ה הָ֫אָ֥רֶץ בְּרָקִ֣ים לַמָּטָ֣ר עָשָׂ֑ה  מֽוֹצֵא־ר֝֗וּחַ מֵאֽוֹצְרוֹתָֽיו:

 ֖שֶֽׁהִכָּה בְּכוֹרֵ֣י מִצְרָ֑יִם מֵֽ֝אָדָ֗ם עַד־בְּהֵמָֽה:

  שָׁלַ֤ח ׀ אוֹתֹ֣ת וּ֭מֹֽפְתִים בְּתוֹכֵ֣כִי מִצְרָ֑יִם בְּ֝פַרְעֹ֗ה וּבְכָל־עֲבָדָֽיו:

 ֖שֶֽׁהִכָּה גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים וְ֝הָרַ֗ג מְלָכִ֥ים עֲצוּמִֽים:

  לְסִיח֤וֹן ׀ מֶ֤לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֗י וּ֭לְעוֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן וּ֝לְכֹ֗ל מַמְלְכ֥וֹת כְּנָֽעַן:

 וְנָתַ֣ן אַרְצָ֣ם נַֽחֲלָ֑ה נַֽ֝חֲלָ֗ה לְיִשְׂרָאֵ֥ל עַמּֽוֹ:

  יְ֭יָ שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָ֑ם יְ֝יָ֗ זִכְרְךָ֥ לְדֹר־וָדֹֽר:

 כִּֽי־יָדִ֣ין יְיָ֣ עַמּ֑וֹ וְעַל עֲ֝בָדָ֗יו יִתְנֶחָֽם:

  עֲצַבֵּ֣י הַ֭גּוֹיִם כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב מַֽ֝עֲשֵׂ֗ה יְדֵ֣י אָדָֽם:

 פֶּֽה־לָ֭הֶם וְלֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ עֵינַ֥יִם לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יִרְאֽוּ:

  אָזְנַ֣יִם לָ֭הֶם וְלֹ֣א יַֽאֲזִי֑נוּ אַ֝֗ף אֵ֖ין־יֶשׁ־ר֥וּחַ בְּפִיהֶֽם:

 כְּ֭מוֹהֶם יִֽהְי֣וּ עֹֽשֵׂיהֶ֑ם כֹּ֭ל אֲשֶׁר־בֹּטֵ֣חַ בָּהֶֽם:

  בֵּ֣ית יִ֭שְׂרָאֵל בָּֽרֲכ֣וּ  אֶת־יְיָ֑ בֵּ֥ית אַֽ֝הֲרֹ֗ן בָּֽרֲכ֥וּ אֶת־יְיָֽ:

 בֵּ֣ית הַ֭לֵּוִי בָּֽרֲכ֣וּ אֶת־יְיָ֑ יִרְאֵ֥י יְ֝יָ֗ בָּֽרֲכ֥וּ אֶת־יְיָֽ:

  בָּ֘ר֤וּךְ יְיָ֙ ׀ מִצִּיּ֗וֹן שֹׁ֘כֵ֤ן יְֽרוּשָׁלָֽ֗םִ הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

 ה֭וֹדוּ לֵֽאלֹהֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים   כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 ה֭וֹדוּ לַֽאֲדֹנֵ֣י הָֽאֲדֹנִ֑ים                  •• כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 לְעֹ֘שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ    כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 לְעֹשֵׂ֣ה הַ֭שָּׁמַיִם בִּתְבוּנָ֑ה   כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 לְרֹקַ֣ע הָ֭אָרֶץ עַל־הַמָּ֑יִם              •• כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 לְ֭עֹשֵׂה אוֹרִ֣ים גְּדֹלִ֑ים    כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 אֶת־הַ֭שֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת בַּיּ֑וֹם   כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 אֶת־הַיָּרֵ֣חַ וְ֭כֽוֹכָבִים לְמֶמְשְׁל֣וֹת בַּלָּ֑יְלָה   כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 לְמַכֵּ֣ה מִ֭צְרַיִם בִּבְכֽוֹרֵיהֶ֑ם   כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 וַיּוֹצֵ֣א יִשְׂרָאֵ֣ל מִתּוֹכָ֑ם   כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 בְּיָ֣ד חֲ֭זָקָה וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֑ה            •• כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 לְגֹזֵ֣ר יַם־ס֭וּף לִגְזָרִ֑ים   כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 וְהֶֽעֲבִ֣יר יִשְׂרָאֵ֣ל בְּתוֹכ֑וֹ  כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 וְנִ֘עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף   כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 לְמוֹלִ֣יךְ עַ֭מּוֹ בַּמִּדְבָּ֑ר                •• כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 ֖לְמַכֵּ֣ה מְלָכִ֣ים גְּדֹלִ֑ים   כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

        וַֽ֭יַּֽהֲרֹג מְלָכִ֣ים אַדִּירִ֑ים                 כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 לְ֭סִיחוֹן מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֑י                   •• כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 וּ֭לְעוֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן   כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 וְנָתַ֣ן אַרְצָ֣ם לְנַֽחֲלָ֑ה   כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

        נַֽ֭חֲלָה לְיִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדּ֑וֹ                        ••        כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 שֶׁ֭בְּשִׁפְלֵ֥נוּ זָֽכַר־לָ֑נוּ   כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 וַיִּפְרְקֵ֥נוּ מִצָּרֵ֑ינוּ                       •• כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 נֹתֵ֣ן לֶֽ֭חֶם לְכָל־בָּשָׂ֑ר  כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

 ה֭וֹדוּ לְאֵ֣ל הַשָּׁמָ֑יִם   כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

הוֹד֣וּ לַֽייָ֣ בְּכִנּ֑וֹר בְּנֵ֥בֶל עָ֝שׂ֗וֹר זַמְּרוּ־לֽוֹ:

 שִֽׁירוּ־ל֖וֹ שִׁ֣יר חָדָ֑שׁ הֵיטִ֥יבוּ נַ֝גֵּ֗ן בִּתְרוּעָֽה:

כִּֽי־יָשָׁ֥ר דְּבַר־יְיָ֑ וְכָל־מַֽ֝עֲשֵׂ֗הוּ בֶּֽאֱמוּנָֽה:

  אֹ֭הֵֽב צְדָקָ֣ה וּמִשְׁפָּ֑ט חֶ֥סֶד יְ֝יָ֗ מָֽלְאָ֥ה הָאָֽרֶץ:

בִּדְבַ֣ר יְ֭יָ שָׁמַ֣יִם נַֽעֲשׂ֑וּ וּבְר֥וּחַ פִּ֝֗יו כָּל־צְבָאָֽם:

  כֹּנֵ֣ס כַּ֭נֵּד מֵ֣י הַיָּ֑ם נֹתֵ֖ן בְּאֽוֹצָר֣וֹת תְּהוֹמֽוֹת:

יִֽירְא֣וּ מֵֽ֭יְיָ כָּל־הָאָ֑רֶץ מִמֶּ֥נּוּ יָ֝ג֗וּרוּ כָּל־יֽשְׁבֵ֥י תֵבֵֽל:

  כִּ֤י ה֣וּא אָמַ֣ר וַיֶּ֑הִי הֽוּא־צִ֝וָּ֗ה וַֽיַּֽעֲמֹֽד:

יְֽיָ֗ ֖הֵפִיר עֲצַת־גּוֹיִ֑ם הֵ֝נִ֗יא מַחְשְׁב֥וֹת עַמִּֽים:

  עֲצַ֣ת יְ֭יָ לְעוֹלָ֣ם תַּֽעֲמֹ֑ד מַחְשְׁב֥וֹת לִ֝בּ֗וֹ לְדֹ֣ר וָדֹֽר:

אַשְׁרֵ֣י הַ֭גּוֹי אֲשֶׁר־יְיָ֣ אֱלֹהָ֑יו הָעָ֓ם ׀ בָּחַ֖ר לְנַֽחֲלָ֣ה לֽוֹ:

  מִ֭שָּׁמַֽיִם הִבִּ֣יט יְיָ֑ רָ֝אָ֗ה אֶֽת־כָּל־בְּנֵ֥י הָֽאָדָֽם:

מִֽמֲּכֽוֹן־שִׁבְתּ֥וֹ הִשְׁגִּ֑יחַ אֶ֖ל כָּל־יֽשְׁבֵ֣י הָאָֽרֶץ:

  הַיֹּצֵ֣ר יַ֣חַד לִבָּ֑ם הַ֝מֵּבִ֗ין אֶל־כָּל־מַֽעֲשֵׂיהֶֽם:

אֵ֣ין־הַ֭מֶּלֶךְ נוֹשָׁ֣ע בְּרָב־חָ֑יִל גִּ֝בּ֗וֹר לֹֽא־יִנָּצֵ֥ל בְּרָב־כֹּֽחַ:

  שֶׁ֣קֶר הַ֭סוּס לִתְשׁוּעָ֑ה וּבְרֹ֥ב חֵ֝יל֗וֹ לֹ֣א יְמַלֵּֽט:

הִנֵּ֤ה עֵ֣ין יְ֭יָ אֶל־יְרֵאָ֑יו לַֽמְיַֽחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ:

  לְהַצִּ֣יל מִמָּ֣וֶת נַפְשָׁ֑ם וּ֝לְחַיּוֹתָ֗ם בָּֽרָעָֽב:

נַ֭פְשֵֽׁנוּ חִכְּתָ֣ה לַֽייָ֑ עֶזְרֵ֖נוּ וּמָֽגִנֵּ֣נוּ הֽוּא:

  כִּי־ב֭וֹ יִשְׂמַ֣ח לִבֵּ֑נוּ כִּ֤י בְשֵׁ֖ם קָדְשׁ֣וֹ בָטָֽחְנוּ:

יְהִֽי־חַסְדְּךָ֣ יְיָ֣ עָלֵי֑נוּ כַּֽ֝אֲשֶׁ֗ר יִחַ֥לְנוּ לָֽךְ:

ט֗וֹב לְהֹד֥וֹת לַֽייָ֑ וּלְזַמֵּ֖ר לְשִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן:

   לְהַגִּ֣יד בַּבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ וֶֽ֝אֱמ֥וּנָתְךָ֗ בַּלֵּילֽוֹת:

עֲלֵי־עָ֭שׂוֹר וַֽֽעֲלֵי־נָ֑בֶל עֲלֵ֖י הִגָּי֣וֹן בְּכִנּֽוֹר:

   כִּ֤י שִׂמַּחְתַּ֣נִי יְיָ֣ בְּפָֽעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן:

מַה־גָּֽדְל֣וּ מַֽעֲשֶׂ֣יךָ יְיָ֑ מְ֝אֹ֗ד עָֽמְק֥וּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ:

   אִֽישׁ־בַּ֭עַר לֹ֣א יֵדָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל לֹֽא־יָבִ֥ין אֶת־זֹֽאת:

בִּפְרֹ֤חַ רְשָׁעִ֨ים ׀ כְּמ֥וֹ עֵ֗שֶׂב וַ֭יָּצִיצוּ כָּל־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן לְהִשָּֽׁמְדָ֥ם עֲדֵי־עַֽד:

   וְאַתָּ֥ה מָר֗וֹם לְעֹלָ֥ם יְיָֽ: 

כִּ֤י הִנֵּ֢ה אֹֽיְבֶ֡יךָ יְֽיָ֗ כִּֽי־הִנֵּ֣ה אֹֽיְבֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ יִ֝תְפָּֽרְד֗וּ כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן:

   וַתָּ֣רֶם כִּרְאֵ֣ים קַרְנִ֑י בַּ֝לֹּתִ֗י בְּשֶׁ֣מֶן רַֽעֲנָֽן:

וַתַּבֵּ֥ט עֵינִ֗י בְּשׁ֫וּרָ֥י בַּקָּמִ֣ים עָלַ֣י מְרֵעִ֗ים תִּשְׁמַ֥עְנָה אָזְנָֽי:

   צַ֭דִּיק כַּתָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח כְּאֶ֖רֶז בַּלְּבָנ֣וֹן יִשְׂגֶּֽה:

שְׁ֭תוּלִים בְּבֵ֣ית יְיָ֑ בְּחַצְר֖וֹת אֱלֹהֵ֣ינוּ יַפְרִֽיחוּ:

   ע֖וֹד יְנוּב֣וּן בְּשֵׂיבָ֑ה דְּשֵׁנִ֖ים וְֽרַעֲנַנִּ֣ים יִֽהְיֽוּ:

לְ֭הַגִּיד כִּֽי־יָשָׁ֣ר יְיָ֑ צ֝וּרִ֗י וְֽלֹא־עלתה עַוְלָ֥תָה בּֽוֹ:

נָכ֣וֹן כִּסְאֲךָ֣ מֵאָ֑ז מֵ֖עוֹלָ֣ם אָֽתָּה:

   נָֽשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת ׀ יְֽיָ֗ נָֽשְׂא֣וּ נְהָר֣וֹת קוֹלָ֑ם יִשְׂא֖וּ נְהָר֣וֹת דָּכְיָֽם:

מִקֹּלוֹ֨ת ׀ מַ֤יִם רַבִּ֗ים אַדִּירִ֥ים מִשְׁבְּרֵי־יָ֑ם אַדִּ֖יר בַּמָּר֣וֹם יְיָֽ:

   עֵֽדֹתֶ֨יךָ ׀ נֶאֶמְנ֬וּ מְאֹ֗ד לְבֵֽיתְךָ֥ נַֽאֲוָה־קֹּ֑דֶשׁ יְ֝יָ֗ לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים:

קד:לא  * יְהִ֤י כְב֣וֹד יְיָ֣ לְעוֹלָ֑ם יִשְׂמַ֖ח יְיָ֣ בְּמַֽעֲשָֽׂיו:

קיג:ב־ד        יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְיָ֣ מְבֹרָ֑ךְ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם:

        מִמִּזְרַח־שֶׁ֥מֶשׁ עַד־מְבוֹא֑וֹ מְ֝הֻלָּ֗ל שֵׁ֣ם יְיָֽ: 

        רָ֖ם עַל־כָּל־גּוֹיִ֥ם ׀ יְיָ֑  עַ֖ל הַשָּׁמַ֣יִם כְּבוֹדֽוֹ:

קלה:יג         יְ֭יָ שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָ֑ם יְ֝יָ֗ זִכְרְךָ֥ לְדֹֽר־וָדֹֽר:

קג:יט        יְֽיָ֗ בַּ֭שָּׁמַיִם הֵכִ֣ין כִּסְא֑וֹ וּ֝מַלְכוּת֗וֹ בַּכֹּ֥ל מָשָֽׁלָה:

ד"ה א' טז:לא  * יִשְׂמְח֤וּ הַשָּׁמַֽ֨יִם֙ וְתָגֵ֣ל הָאָ֔רֶץ וְיֹֽאמְר֥וּ בַגּוֹיִ֖ם יְיָ֥ מָלָֽךְ:

י:טז         יְיָ֣ ֖מֶלֶךְ צג:א יְיָ֣ מָלָךְ֘ שמות טו:יח יְיָ֥ ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד: 

תהלים י:טז יְיָ֣ מֶ֭לֶךְ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד אָֽבְד֥וּ ג֝וֹיִ֗ם מֵֽאַרְצֽוֹ:

לג:י         יְֽיָ֗ הֵפִ֥יר עֲצַת־גּוֹיִ֑ם הֵ֝נִ֗יא מַחְשְׁב֥וֹת עַמִּֽים:

משלי יט:כא רַבּ֣וֹת מַֽחֲשָׁב֣וֹת בְּלֶב־אִ֑ישׁ וַֽעֲצַ֥ת יְ֝יָ֗ הִ֣יא תָקֽוּם: 

תהלים לג:יא עֲצַ֣ת יְ֭יָ לְעוֹלָ֣ם תַּֽעֲמֹ֑ד מַחְשְׁב֥וֹת לִ֝בּ֗וֹ לְדֹ֣ר וָדֹֽר: 

לג:ט         כִּ֤י ה֣וּא אָמַ֣ר וַיֶּ֑הִי הֽוּא־צִ֝וָּ֗ה וַֽיַּעֲמֹֽד:

קלב:יג         כִּֽי־בָחַ֣ר יְיָ֣ בְּצִיּ֑וֹן אִ֝וָּ֗הּ לְמוֹשָׁ֥ב לֽוֹ:

קלה:ד         כִּֽי־יַֽעֲקֹ֗ב בָּחַ֣ר ל֣וֹ יָ֑הּ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל לִסְגֻלָּתֽוֹ:

צד:יד         כִּ֤י ׀ לֹֽא־יִטֹּ֣שׁ יְיָ֣ עַמּ֑וֹ וְ֝נַֽחֲלָת֗וֹ לֹ֣א יַֽעֲזֹֽב:

עח:לח         וְה֤וּא רַח֙וּם ׀ יְכַפֵּ֥ר עָוֹן֘ וְֽלֹא יַֽ֫שְׁחִ֥ית ֖וְהִרְבָּ֣ה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ         וְלֹֽא ֝יָעִ֗יר כָּל־חֲמָתֽוֹ:

כ:י   *         יְיָ֥ הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּֽ֗לֶךְ יַֽעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קָרְאֵֽנוּ:

פד:ה אַ֭שְׁרֵי יֽוֹשְׁבֵ֣י בֵיתֶ֑ךָ ע֝֗וֹד יְֽהַלֲל֥וּךָ סֶּֽלָה:

קמד:טו אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם שֶׁכָּ֣כָה לּ֑וֹ אַֽשְׁרֵ֥י הָ֝עָ֗ם שֱׁיְיָ֥ אֱלֹהָֽיו:

קמה תְּהִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד

אֲ רֽוֹמִמְךָ אֱלוֹהַ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַֽאֲבָֽרֲכָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד:

בְּ כָל־י֥וֹם אֲבָֽרֲכֶ֑ךָּ וַאֲהַֽלֲלָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד:

גָּ֮ ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד וְ֝לִגְדֻלָּת֗וֹ אֵ֣ין חֵֽקֶר:

דּ֣ וֹר לְ֭דוֹר יְשַׁבַּ֣ח מַֽעֲשֶׂ֑יךָ וּגְב֖וּרֹתֶ֣יךָ יַגִּֽידוּ:

הֲ֭ דַר כְּב֣וֹד הוֹדֶ֑ךָ וְדִבְרֵ֖י נִפְלְאֹתֶ֣יךָ אָשִֽׂיחָה:

וֶֽ עֱז֣וּז נֽוֹרְאֹתֶ֣יךָ יֹאמֵ֑רוּ וגדלותך וּגְדֻלָּֽתְךָ֥ אֲסַפְּרֶֽנָּה:

זֵ֣ כֶר רַב־טֽוּבְךָ֣ יַבִּ֑יעוּ וְצִדְקָֽתְךָ֥ יְרַנֵּֽנוּ:

חַ נּ֣וּן וְרַח֣וּם יְיָ֑ אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וּגְדָל־חָֽסֶד:

ט וֹב־יְיָ֥ לַכֹּ֑ל וְ֝רַֽחֲמָ֗יו עַל־כָּל־מַֽעֲשָֽׂיו:

י וֹד֣וּךָ יְ֭יָ כָּל־מַֽעֲשֶׂ֑יךָ וַֽ֝חֲסִידֶ֗יךָ יְבָֽרֲכֽוּכָה:

כְּ ב֣וֹד מַלְכֽוּתְךָ֣ יֹאמֵ֑רוּ וּגְבוּרָֽתְךָ֥ יְדַבֵּֽרוּ:

לְ הוֹדִ֤יעַ ׀ לִבְנֵ֣י הָֽאָדָ֣ם גְּבֽוּרֹתָ֑יו וּ֝כְב֗וֹד הֲדַ֣ר מַלְכוּתֽוֹ:

מַֽ לְכוּתְךָ֗ מַלְכ֥וּת כָּל־עֹֽלָמִ֑ים וּ֝מֶֽמְשַׁלְתְּךָ֗ בְּכָל־דּ֥וֹר וָדֹֽר:

ס וֹמֵ֣ךְ יְ֭יָ לְכָל־הַנֹּֽפְלִ֑ים וְז֝וֹקֵ֗ף לְכָל־הַכְּפוּפִֽים:

עֵֽ ינֵי־כֹ֖ל אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ וְאַתָּ֤ה נֽוֹתֵן־לָהֶ֖ם אֶת־אָכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ:

צַ דִּ֣יק יְ֭יָ בְּכָל־דְּרָכָ֑יו וְ֝חָסִ֗יד בְּכָל־מַֽעֲשָֽׂיו:

קָ ר֣וֹב יְ֭יָ לְכָל־קֹֽרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶֽאֱמֶֽת:

רְ צוֹן־יְרֵאָ֥יו יַֽעֲשֶׂ֑ה וְֽאֶת־שַׁוְעָתָ֥ם יִ֝שְׁמַ֗ע וְיֽוֹשִׁיעֵֽם:

שׁ וֹמֵ֣ר יְ֭יָ אֶת־כָּל־אֹֽהֲבָ֑יו וְאֵ֖ת כָּל־הָֽרְשָׁעִ֣ים יַשְׁמִֽיד:

תְּ הִלַּ֥ת יְיָ֗ יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י וִֽיבָרֵ֣ךְ כָּל־בָּ֭שָׂר שֵׁ֥ם קָדְשׁ֗וֹ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד:

קטו:יח        וַֽאֲנַ֤חְנוּ ׀ נְבָ֘רֵ֤ךְ יָ֗הּ מֵֽעַתָּ֥ה וְעַד־עוֹלָ֗ם הַֽלֲלוּ יָֽהּ:

קמו                 הַֽלֲלוּ־יָ֡הּ הַֽלֲלִ֥י נַ֝פְשִׁ֗י אֶת־יְיָֽ:

אֲהַֽלֲלָ֣ה יְיָ֣ בְּחַיָּי֑ אֲזַמְּרָ֖ה לֵֽאלֹהַ֣י בְּעוֹדִֽי:

 אַל־תִּבְטְח֥וּ בִנְדִיבִ֑ים בְּבֶן־אָדָ֓ם ׀ שֶׁ֤אֵ֖ין ל֥וֹ תְשׁוּעָֽה:

תֵּצֵ֣א ר֭וּחוֹ יָשֻׁ֣ב לְאַדְמָת֑וֹ בַּיּ֥וֹם הַ֝ה֗וּא אָֽבְד֥וּ עֶשְׁתֹּֽנֹתָֽיו:

        * אַשְׁרֵ֗י שֶׁ֤אֵ֣ל יַֽעֲקֹ֣ב בְּעֶזְר֑וֹ שִׂ֝בְר֗וֹ עַל־יְיָ֣ אֱלֹהָֽיו:

עֹשֵׂ֤ה ׀ שָׁ֘מַ֤יִם וָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּ֥ם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֑ם הַשֹּׁמֵ֖ר אֱמֶ֣ת לְעוֹלָֽם:

        עֹשֶׂ֤ה מִשְׁפָּ֨ט ׀ לַֽעֲשׁוּקִ֗ים נֹתֵ֣ן לֶ֭חֶם לָֽרְעֵבִ֑ים יְ֝יָ֗ מַתִּ֥יר אֲסוּרִֽים:

יְיָ֤ ׀ פֹּ֮קֵ֤חַ  עִוְרִ֗ים יְ֭יָ זֹקֵ֣ף כְּפוּפִ֑ים יְ֝יָ֗ אֹהֵ֥ב צַדִּיקִֽים:

 יְיָ֤ ׀ שֹׁ֘מֵ֤ר אֶת־גֵּרִ֗ים יָת֣וֹם וְאַלְמָנָ֣ה יְעוֹדֵ֑ד וְדֶ֖רֶךְ רְשָׁעִ֣ים יְעַוֵּֽת:

יִמְלֹ֤ךְ יְיָ֙ ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

קמז         הַֽלֲלוּ יָ֙הּ ׀ כִּֽי־ט֭וֹב זַמְּרָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ כִּֽי־נָ֝עִ֗ים נָאוָ֥ה תְהִלָּֽה:

 בּוֹנֵ֣ה יְרֽוּשָׁלַ֣םִ יְיָ֑ נִדְחֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל יְכַנֵּֽס:

  הָֽ֭רֹפֵא לִשְׁב֣וּרֵי לֵ֑ב וּ֝מְחַבֵּ֗שׁ לְעַצְּבוֹתָֽם:

 מוֹנֶ֣ה מִ֭סְפָּר לַכּֽוֹכָבִ֑ים לְ֝כֻלָּ֗ם שֵׁמ֥וֹת יִקְרָֽא:

  גָּד֣וֹל אֲדוֹנֵ֣ינוּ וְרַב־כֹּ֑חַ לִ֝תְבֽוּנָת֗וֹ אֵ֣ין מִסְפָּֽר:

 מְעוֹדֵ֣ד עֲנָוִ֣ים יְיָ֑ מַשְׁפִּ֖יל רְשָׁעִ֣ים עֲדֵי־אָֽרֶץ:

  עֶנ֣וּ לַֽייָ֣ בְּתוֹדָ֑ה זַמְּר֖וּ לֵֽאלֹהֵ֣ינוּ בְכִנּֽוֹר:

 הַֽמְכַסֶּ֬ה שָׁמַ֨יִם ׀ בְּעָבִ֗ים הַמֵּכִ֣ין לָאָ֣רֶץ מָטָ֑ר הַמַּצְמִ֖יחַ הָרִ֣ים חָצִֽיר:

  נוֹתֵ֣ן לִבְהֵמָ֣ה לַחְמָ֑הּ לִבְנֵ֥י עֹ֝רֵ֗ב אֲשֶׁ֣ר יִקְרָֽאוּ:

 לֹ֤א בִגְבוּרַ֣ת הַסּ֣וּס יֶחְפָּ֑ץ לֹֽא־בְשׁוֹקֵ֖י הָאִ֣ישׁ יִרְצֶֽה:

  רוֹצֶ֣ה יְ֭יָ אֶת־יְרֵאָ֑יו אֶת־הַֽמְיַחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ:

* שַׁבְּחִ֣י ֖יְרֽוּשָׁלַםִ ׀ אֶת־יְיָ֑ הַֽלֲלִ֖י אֱלֹהַ֣יִךְ צִיּוֹן:

  כִּֽי־חִ֭זַּק בְּרִיחֵ֣י שְׁעָרָ֑יִךְ בֵּרַ֖ךְ בָּנַ֣יִךְ בְּקִרְבֵּֽךְ:

 הַשָּׂם־גְּבוּלֵ֥ךְ שָׁל֑וֹם חֵ֥לֶב חִ֝טִּ֗ים יַשְׂבִּיעֵֽךְ:

  הַשֹּׁלֵ֣חַ אִמְרָת֣וֹ אָ֑רֶץ עַד־מְ֝הֵרָ֗ה יָר֥וּץ דְּבָרֽוֹ:

 הַנֹּתֵ֣ן שֶׁ֣לֶג כַּצָּ֑מֶר כְּ֝פ֗וֹר כָּאֵ֥פֶר יְפַזֵּֽר:

  מַשְׁלִ֣יךְ קַֽרְח֣וֹ כְפִתִּ֑ים לִפְנֵ֥י קָֽ֝רָת֗וֹ מִ֣י יַֽעֲמֹֽד:

 יִשְׁלַ֣ח־דְּבָר֣וֹ וְיַמְסֵ֑ם יַשֵּׁ֥ב ר֝וּח֗וֹ יִזְּלוּ־מָֽיִם:

                מַגִּ֣יד דברו דְּבָרָ֣יו לְיַֽעֲקֹ֑ב חֻקָּ֥יו וּ֝מִשְׁפָּטָ֗יו לְיִשְׂרָאֵֽל:

 לֹ֘א עָ֤שָׂה כֵ֨ן ׀ לְכָל־גּ֗וֹי וּמִשְׁפָּטִ֥ים בַּל־יְדָע֗וּם הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

קמח         הַֽלֲלוּ יָ֙הּ ׀ הַֽלֲל֣וּ אֶת־יְ֭יָ מִן־הַשָּׁמַ֑יִם הַֽ֝לֲל֗וּהוּ בַּמְּרוֹמִֽים: 

 הַֽלֲל֥וּהוּ כָל־מַלְאָכָ֑יו הַֽ֝לֲל֗וּהוּ כָּל־צְבָאָֽו:

  ֖הַֽלֲלוּהוּ שֶׁ֣מֶשׁ וְיָרֵ֑חַ הַֽ֝לֲל֗וּהוּ כָּל־כּ֥וֹכְבֵי אֽוֹר:

 ֖הַֽלֲלוּהוּ שְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְ֝הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר ׀ מֵעַ֬ל הַשָּׁמָֽיִם:

  יְ֭הַלֲלוּ אֶת־שֵׁ֣ם יְיָ֑ כִּ֤י ה֖וּא צִוָּ֣ה וְנִבְרָֽאוּ:

 וַיַּֽעֲמִידֵ֣ם לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם חָק־נָ֝תַ֗ן וְלֹ֣א יַֽעֲבֽוֹר:

  הַֽלֲל֣וּ אֶת־יְ֭יָ מִן־הָאָ֑רֶץ תַּ֝נִּינִ֗ים וְכָל־תְּהֹמֽוֹת:

 אֵ֣שׁ וּ֭בָרָד שֶׁ֣לֶג וְקִיט֑וֹר ר֥וּחַ סְ֝עָרָ֗ה עֹשָׂ֥ה דְבָרֽוֹ:

  הֶֽהָרִ֥ים וְכָל־גְּבָע֑וֹת עֵ֥ץ פְּ֝רִ֗י וְכָל־אֲרָזִֽים:

 הַֽחַיָּ֥ה וְכָל־בְּהֵמָ֑ה רֶ֝֗מֶשׂ וְצִפּ֥וֹר כָּנָֽף:

  מַלְכֵי־אֶ֭רֶץ וְכָל־לְאֻמִּ֑ים שָׂ֝רִ֗ים וְכָל־שֹׁ֥פְטֵי אָֽרֶץ:

 בַּֽחוּרִ֥ים וְגַם־בְּתוּל֑וֹת זְ֝קֵנִ֗ים עִם־נְעָרִֽים:

  יְהַֽלֲל֤וּ ׀ אֶת־שֵׁ֬ם יְיָ֗ כִּֽי־נִשְׂגָּ֣ב שְׁמ֣וֹ לְבַדּ֑וֹ ה֝וֹד֗וֹ עַל־אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם:

 וַיָּ֤רֶם קֶ֨רֶן ׀ לְעַמּ֡וֹ תְּהִלָּ֤ה לְֽכָל־חֲסִידָ֗יו לִבְנֵ֣י יִ֭שְׂרָאֵל עַ֥ם קְרֹב֗וֹ הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

קמט         הַֽלֲלוּ יָ֙הּ ׀ שִׁ֣ירוּ לַ֭יֽיָ שִׁ֣יר חָדָ֑שׁ תְּ֝הִלָּת֗וֹ בִּקְהַ֥ל חֲסִידִֽים:

 יִשְׂמַ֣ח־יִשְׂרָאֵ֣ל בְּעֹשָׂ֑יו בְּנֵֽי־צִ֝יּ֗וֹן יָגִ֥ילוּ בְמַלְכָּֽם:

  יְהַֽלֲל֣וּ שְׁמ֣וֹ בְמָ֑חוֹל בְּתֹ֥ף וְ֝כִנּ֗וֹר יְזַמְּרוּ־לֽוֹ:

 כִּֽי־רוֹצֶ֣ה יְיָ֣ בְּעַמּ֑וֹ יְפָאֵ֥ר עֲ֝נָוִ֗ים בִּֽישׁוּעָֽה:

  יַעְלְז֣וּ חֲסִידִ֣ים בְּכָב֑וֹד יְ֝רַֽנֲנ֗וּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָֽם:

  לַֽעֲשׂ֣וֹת ֖נְקָמָה בַּגּוֹיִ֑ם תּֽ֝וֹכֵח֗וֹת בַּלְֿאֻמִּֽים:

 לֶאְסֹ֣ר מַלְכֵיהֶ֣ם בְּזִקִּ֑ים וְ֝נִכְבְּדֵיהֶ֗ם בְּכַבְלֵ֥י בַרְזֶֽל:

  לַֽעֲשׂ֤וֹת בָּהֶ֨ם ׀ מִשְׁפָּ֬ט כָּת֗וּב הָדָ֣ר ה֭וּא לְכָל־חֲסִידָ֗יו הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

מכאן עד 'ויברך דויד' אומר הבעל תפלה את הפסוקים כולם בקול רם.

בשבת אומר הבעל תפלה פסוקים אלו בניגון מיוחד לשבת.

קנ         הַֽלֲלוּ יָ֙הּ ׀ הַֽלֲלוּ־אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לֲל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ:

הַֽלֲל֥וּהוּ בִּגְבֽוּרֹתָ֑יו הַֽ֝לֲל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ:

  ֖הַֽלֲלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַֽ֝לֲל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר:

֖הַֽלֲלוּהוּ בְּתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לֲל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעֻגָֽֿב:

  הַֽלֲלוּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁ֑מַע הַֽ֝לֲל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה:

    כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

פט:נג         בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְעוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן:

קלה:כא                 בָּ֘ר֤וּךְ יְיָ֨ ׀ מִצִּיּ֗וֹן שֹׁ֘כֵ֥ן יְֽרוּשָׁלָ֗םִ הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

עב:יח־יט         בָּר֤וּךְ ׀ יְיָ֣ אֱ֭לֹהִים אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עֹשֵׂ֖ה נִפְלָא֑וֹת לְבַדּֽוֹ:

        וּבָר֤וּךְ ׀ שֵׁ֥ם כְּבוֹד֗וֹ לְע֫וֹלָ֥ם וְיִמָּלֵ֣א כְ֭בוֹדוֹ אֶת־כָּ֥ל הָאָ֗רֶץ אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן:

ואחר שאמרו הקהל עד 'אמן ואמן', אומר הבעל תפלה בקול 'כל הנשמה' עד 'אמן ואמן'.

יש לעמוד מכאן ועד 'וצבא השמים לך משתחוים' ושוב ל'ישתבח' (מגן אברהם ש"ע נ"א סי' ז).

ד"ה א' כ"ט:י־יג

 בָּר֨וּךְ אַתָּ֤ה יְיָ֙ אֱלֹהֵי֙ יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֔ינוּ מֵֽעוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם:

לְךָ֣ יְ֠יָ הַגְּדֻלָּ֨ה וְהַגְּבוּרָ֤ה וְהַתִּפְאֶ֨רֶת֙ וְהַנֵּ֣צַח וְהַה֔וֹד כִּי־כֹ֖ל בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֑רֶץ

לְךָ֤ יְיָ֨ הַמַּמְלָכָ֔ה וְהַמִּתְנַשֵּׂ֖א לְכֹ֥ל ׀ לְרֹֽאשׁ:

 וְהָעֹ֤שֶׁר וְהַכָּבוֹד֙ מִלְּפָנֶ֔יךָ וְאַתָּה֙ מוֹשֵׁ֣ל בַּכֹּ֔ל וּבְיָֽדְךָ֖ כֹּ֣חַ וּגְבוּרָ֑ה

 וּבְיָ֣דְךָ֔ לְגַדֵּ֥ל וּלְחַזֵּ֖ק לַכֹּֽל:

וְעַתָּ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ מוֹדִ֥ים אֲנַ֖חְנוּ לָ֑ךְ וּֽמְהַֽלֲלִ֖ים לְשֵׁ֥ם תִּפְאַרְתֶּֽךָ:                            

נחמיה ט:ו־יא

 אַתָּה־ה֣וּא יְיָ֘ לְבַדֶּךָ֒ אַתָּ֣ עָשִֽׂ֡יתָ אֶֽת־הַשָּׁמַיִם֩ שְׁמֵ֨י הַשָּׁמַ֜יִם וְכָל־צְבָאָ֗ם

 הָאָ֜רֶץ וְכָל־אֲשֶׁ֤ר עָלֶ֨יהָ֙ הַיַּמִּים֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר בָּהֶ֔ם וְאַתָּ֖ה מְחַיֶּ֣ה אֶת־כֻּלָּ֑ם

אַתָּה־הוּא֙ יְיָ֣ הָֽאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֨רְתָּ֙ בְּאַבְרָ֔ם וְהֽוֹצֵאת֖וֹ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֑ים

 וּמָצָ֣אתָ אֶת־לְבָבוֹ֘ נֶֽאֱמָ֣ן לְפָנֶיךָ֒

אין מפסיקים בין אמירת 'נאמן לפניך' לאמירת 'וכרות עמו הברית',

אלא בשחרית של ברית מילה שמנגנים פסוקים אלה באמירת סירוגין מיוחדת של המוהל והסנדק.

        מוהל וְכָר֨וֹת עִמּ֜וֹ הַבְּרִ֗ית לָתֵ֡ת אֶת־אֶרֶץ֩ הַכְּנַֽעֲנִ֨י

סנדק הַֽחִתִּ֜י הָֽאֱמֹרִ֧י וְהַפְּרִזִּ֛י וְהַיְבוּסִ֥י וְהַגִּרְגָּשִׁ֖י לָתֵ֣ת לְזַרְע֑וֹ

        מוהל וַתָּ֨קֶם֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ כִּ֥י צַדִּ֖יק אָֽתָּה:

סנדק וַתֵּ֛רֶא אֶת־עֳנִ֥י אֲבֹתֵ֖ינוּ בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת־זַֽעֲקָתָ֥ם שָׁמַ֖עְתָּ עַל־יַם־סֽוּף:

        מוהל וַ֠תִּתֵּן אֹתֹ֨ת וּמֹֽפְתִ֜ים בְּפַרְעֹ֤ה וּבְכָל־עֲבָדָיו֙ וּבְכָל־עַ֣ם אַרְצ֔וֹ

סנדק כִּ֣י יָדַ֔עְתָּ כִּ֥י הֵזִ֖ידוּ עֲלֵיהֶ֑ם וַתַּֽעַשׂ־לְךָ֥ שֵׁ֖ם כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:

        מוהל וְהַיָּם֙ בָּקַ֣עְתָּ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעַבְר֥וּ בְתֽוֹךְ־הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה

סנדק וְֽאֶת־רֹ֨דְפֵיהֶ֜ם הִשְׁלַ֧כְתָּ בִמְצוֹלֹ֛ת כְּמוֹ־אֶ֖בֶן בְּמַ֥יִם עַזִּֽים:

שירת הים נהגו לאמרה בניגון טעמי המקרא

שמות יד:ל־לא        

        מוהל וַיּ֨וֹשַׁע יְיָ֜ בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד מִצְרָ֑יִם

סנדק וַיַּ֤רְא יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם מֵ֖ת עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם:

        מוהל וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְיָ֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְיָ֑

סנדק וַֽיַּֽאֲמִ֨ינוּ֙ בַּֽייָ֔ וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ:

                בשבת שירה (וביום ז' של פסח) מנגנין ה'שירה' בפסוקי דזמרה, וגם בקריאתה בס"ת. (כח יהודה)

                   וְרֹֽכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם:                    מוהל עָזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֔הּ וַֽיְהִי־לִ֖י

         אָבִ֖י וַאֲרֹֽמֲמֶֽנְהוּ:                                 מוהל יְיָ֖ אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה יְיָ֖

        שְׁמֽוֹ:          סנדק מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה וְחֵיל֖וֹ יָרָ֣ה בַיָּ֑ם          וּמִבְחַ֥ר

         שָֽׁלִשָׁ֖יו טֻבְּע֥וּ בְיַם־סֽוּף:    מוהל תְּהֹמֹ֖ת יְכַסְיֻ֑מוּ יָֽרְד֥וּ בִמְצוֹלֹ֖ת כְּמוֹ־

              אָֽבֶן:             סנדק יְמִֽינְךָ֣ יְיָ֔ נֶאְדָּרִ֖י בַּכֹּ֑חַ                      יְמִֽינְךָ֥

        יְיָ֖ תִּרְעַ֥ץ אוֹיֵֽב:                                מוהל וּבְרֹ֥ב גְּאֽוֹנְךָ֖ תַּֽהֲרֹ֣ס

        קָמֶ֑יךָ                     תְּשַׁלַּח֙ חֲרֹ֣נְךָ יֹֽאכְלֵ֖מוֹ כַּקַּֽשׁ:         סנדק וּבְר֤וּחַ

              אַפֶּ֨יךָ֙ נֶ֣עֶרְמוּ מַ֔יִם              נִצְּב֥וּ כְמוֹ־נֵ֖ד

        נֹֽזְלִ֑ים                       קָֽפְא֥וּ תְהֹמֹ֖ת בְּלֶב־יָֽם:             מוהל אָמַ֥ר

        אוֹיֵ֛ב אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג                                אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל סנדק תִּמְלָאֵ֣מוֹ

        נַפְשִׁ֔י                     אָרִ֣יק חַרְבִּ֔י תּֽוֹרִישֵׁ֖מוֹ יָדִֽי:                 מוהל נָשַׁ֥פְתָּ

בְרֽוּחֲךָ֖ כִּסָּ֣מוֹ יָ֑ם             צָֽלֲלוּ֙ כַּֽעוֹפֶ֔רֶת בְּמַ֖יִם

        אַדִּירִֽים:          סנדק מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ יְיָ֔                     מִ֥י

כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ                נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה

        פֶֽלֶא:           מוהל נָטִ֨יתָ֙ יְמִ֣ינְךָ֔ תִּבְלָעֵ֖מוֹ אָֽרֶץ:        סנדק נָחִ֥יתָ

        בְחַסְדְּךָ֖ עַם־ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ                     מוהל נֵהַ֥לְתָּ בְעָזְּךָ֖ אֶל־נְוֵ֥ה

         קָדְשֶֽׁךָ:              סנדק שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן                         חִ֣יל

        אָחַ֔ז יֹֽשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת:                           מוהל אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י

אֱד֔וֹם                אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד                 נָמֹ֕גוּ

        כֹּ֖ל יֹֽשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן:                               סנדק תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֨תָה֙

        וָפַ֔חַד                בִּגְדֹ֥ל זְרֽוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן                  מוהל עַד־

יַֽעֲבֹ֤ר עַמְּךָ֙ יְיָ֔          עַֽד־יַֽעֲבֹ֖ר עַם־ז֣וּ

        קָנִֽיתָ:        סנדק תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֨מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַֽחֲלָֽתְךָ֔                מָכ֧וֹן

        לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ יְיָ֑                                מוהל מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּֽוֹנֲנ֥וּ

         יָדֶֽיךָ:                    סנדק יְיָ֥ ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד:                           מוהל יְיָ֥ ׀

יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד: בסוף שירת הים כופלים את הפסוק 'ד' ימלוך לעולם ועד'

(אין אומרים 'ד' מלכותיה' וגומר, 'כי בא סוס' וגומר) וממשיכים 'כי לד' המלוכה'.

תהלים כב:כט כִּי ֖לַייָ הַמְּלוּכָ֑ה וּ֝מֹשֵׁ֗ל בַּגּוֹיִֽם:

זכריה יד:ט וְהָיָ֧ה יְיָ֛ לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶ֧ה יְיָ֛ אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד:

מסיימים:

וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר  דברים ו:ד שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְיָ֥ אֱלֹהֵ֖ינוּ יְיָ֥ ׀ אֶחָֽד:

מ'נשמת' עד 'אלא אתה' אומר החזן הכל בקול ובנעימה :

אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים  אֱלֽוֹהַּ כָּל־בְּרִיּוֹת  אֲדוֹן כָּל־תּוֹלָדוֹת               הַמְהֻלָּל בְּרֹב הַתֻּשְׁבָּחוֹת  הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶֽסֶד וּבִרְיוֹתָיו בְּרַחֲמִים: וַיָי לֹא־יָנוּם     וְלֹא־יִישָׁן: הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים  וְהַמֵּקִיץ רְדוּמִים  וְהַמֵּשִֽׂיחַ אִלְּמִים  וְהַמַּתִּיר ׀ אֲסוּרִים      וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִים  וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים  לְךָ לְבַדְּךָ אֲנַֽחְנוּ מוֹדִים:

 מִי יִדְמֶה־לָּךְ  וּמִי יִשְׁוֶה־לָּךְ  וּמִי יַעֲרָךְ־לָּךְ: הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא         בראשית יד:יט אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ: נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת־שֵׁם קָדְשֶֽׁךָ  כָּאָמוּר: תהלים קג:א לְדָוִ֨ד ׀ בָּֽרֲכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְיָ֑ וְכָל־קְ֝רָבַ֗י אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשֽׁוֹ:

בשבועות מתחיל 'האל'                                   בסכות ושמיני עצרת מתחיל 'הגדול' (בשבת חוה"מ מתחיל בשוכן עד)

הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּֽךָ:                                 הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶֽךָ:

בפסח וגם בשבת חול המועד מתחיל 'הגבור'                         בראש השנה וביום כפור מתחיל 'המלך'

בשבת ובחול המועד סכות מתחיל 'שוכן עד'.

וְכָתוּב: לג:א רַנֲנ֣וּ צַ֭דִּיקִים בַּֽייָ֑ לַ֝יְשָׁרִ֗ים נָאוָ֥ה תְהִלָּֽה:

                     לכל השנה                                                     לראש השנה וליום כפור

וּבְדִבְרֵי        צַ דִּיקִים         תִּתְבָּרַךְ:

וּבִלְשׁוֹן         חֲ סִידִים         תִּתְרוֹמָם:

וּבְקֶֽרֶב         קְ דוֹשִׁים תִּתְקַדָּשׁ:

בְּפִי              יְ         שָׁרִים  תִּתְ                ר וֹמָם:

וּבְדִבְרֵי        צַ         דִּיקִים        תִּתְ בָּ רַךְ:

וּבִלְשׁוֹן         חֲ         סִידִים        תִּתְ קַ דָּשׁ:

וּבְקֶֽרֶב         קְ         דוֹשִׁים        תִּתְ                הַ לָּל:

ש֥יר הֽמעל֑ות ממֽעמק֖ים was initially only inserted here during עשרת ימי תשובה by נוסח ספרד in Europe.

It is a מנהג אריז"ל, which was not accepted by אשכנזים across Europe,

although many Eastern European אשכנזים eventually adopted its recital.

חזן כורע יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ זוקף שְׁמֵיהּ רַבָּא (קהל אָמֵן)  בְּעָלְמָא דִּבְרָא כִרְעוּתֵהּ           וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ  בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן  וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל                     בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב - וְאִמְרוּ חזן כורע אָמֵן: (קהל אָמֵן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא ובנשימה אחרת מוסיפים גם אם עומדים בתפלה

במקום שאין רשאים להפסיק בו יִתְבָּרַךְ

חזן כורע יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא  

וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל  שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא חזן כורע בְּרִיךְ הוּא  הציבור אומר עמו (ולא לאחריו).

דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא - חזן כורע וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

קריאת שמע וברכותיה לשבת וליום טוב

באמירת 'ברכו' החזן אומר: 'ברוך יי המבורך לעולם ועד' יחד עם הציבור,

ולא אחריו, כמו בעניית קדושה וכיוצא בו. וכן המנהג ב'ברכו' של העולים לתורה.

בעוד החזן אומר 'ברכו' אומר הקהל בלחש :

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל־מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים  הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שֶׁהוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן  וּמִבַּלְעָדָיו אֵין אֱלֹהִים תהלים סח:ה סֹ֡לּוּ לָֽרֹכֵ֣ב ֖בָּֽעֲרָבוֹת בְּיָ֥הּ שְׁמ֗וֹ וְעִלְז֥וּ לְפָנָֽיו: וּשְׁמוֹ מְרוֹמָם עַל־כָּל־בְּרָכָה וּתְהִלָּה:  

  אֶת־יְיָ

כשמנגן החזן השם יאמר הקהל :

בָּרוּךְ  שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ  לְעוֹלָם וָעֶד:

  הַמְבֹרָךְ:

כשמנגן החזן 'המברך' יאמר הקהל :

קיג:ב יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְיָ֣ מְבֹרָ֑ךְ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם:

קהל וחזן יחדיו :

בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ  לְעוֹלָם וָעֶד:

חזן אומר בקול רם את ראש ברכת יוצר עד 'את הכל' :

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  

ישעיה מה:ז יוֹצֵ֥ר אוֹר֙ וּבוֹרֵ֣א חֹ֔שֶׁךְ עֹשֶׂ֥ה שָׁל֖וֹם וּב֣וֹרֵא  אֶת־הַכֹּל:

אוֹר עוֹלָם בְּאוֹצַר חַיִּים  אוֹרוֹת מֵאֹֽפֶל אָמַר וַיֶֽהִי:

ביום טוב שחל בחול אומרים 'המאיר לארץ' (עמ' 151).

פסוק אחד חזן אומר בקול רם ובפסוק שאחריו משמיע הקהל את קולו, וחוזר חלילה.

חזן:  הַכֹּל יוֹדֽוּךָ  וְהַכֹּל יְשַׁבְּחֽוּךָ  וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּֽייָ:

קהל: הַכֹּל יְרוֹמֲמֽוּךָ סֶּֽלָה  יוֹצֵר הַכֹּל: הָאֵל הַפּוֹתֵֽחַ בְּכָל־יוֹם דַּלְתוֹת שַׁעֲרֵי מִזְרָח  

חזן:  וּבוֹקֵֽעַ חַלּוֹנֵי רָקִֽיעַ  מוֹצִיא חַמָּה מִמְּקוֹמָהּ וּלְבָנָה מִמֲּכוֹן שִׁבְתָּהּ  

קהל: וּמֵאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּלְיוֹשְׁבָיו  שֶׁבָּרָא בְּמִדַּת רַחֲמִים:

חזן:  הַמֵּאִיר לָאָֽרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶֽיהָ בְּרַחֲמִים

        וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל־יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית:

קהל: הַמֶּֽלֶךְ הַמְּרוֹמָם לְבַדּוֹ מֵאָז  הַמְשֻׁבָּח וְהַמְּפֹאָר וְהַמִּתְנַשֵּׂא מִימוֹת עוֹלָם:

חזן:  אֱלֹהֵי עוֹלָם  בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים  רַחֵם עָלֵֽינוּ  אֲדוֹן עֻזֵּֽנוּ  

 צוּר מִשְׂגַּבֵּֽנוּ  מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ  מִשְׂגָּב בַּעֲדֵֽנוּ:

קהל: אֵין כְּעֶרְכְּךָ  וְאֵין זוּלָתֶֽךָ  אֶפֶס בִּלְתְּךָ  וּמִי דּֽוֹמֶה־לָּךְ:  

חזן:  אֵין כְּעֶרְכְּךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה  וְאֵין זוּלָתְךָ מַלְכֵּֽנוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:

קהל: אֶֽפֶס בִּלְתְּךָ גּוֹאֲלֵֽנוּ לִימוֹת הַמָּשִֽׁיחַ  וְאֵין דּֽוֹמֶה־לְּךָ מוֹשִׁיעֵֽנוּ לִתְחִיַּת הַמֵּתִים:

משבת הגדול עד ימי הסליחות נהגו להמשיך ולומר גם את הפיוט 'א-ל אדון' לסירוגין בין חזן וקהל, ויש נוהגים     לנגן 'א-ל אדון' בנעימה בכל שבתות השנה. כשיש חתן וכן כשבאה יולדת לבית הכנסת מנגן החזן לכבודם      'שמחים בצאתם' עד סוף הפיוט בניגון מיוחד. חתן שבשבת שאחרי האירוסין ובשבת שאחרי הנישואין                 (ולא בשבת שלפני הנישואין).

קהל:         גָּדְלוֹ וְטוּבוֹ מָלֵא עוֹלָם                   דַּֽעַת וּתְבוּנָה סוֹבֲבִים אוֹתוֹ:

חזן:                 הַמִּתְגָּאֶה עַל־חַיּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ         וְנֶהְדָּר בְּכָבוֹד עַל־הַמֶּרְכָּבָה:

קהל:         זְכוּת וּמִישׁוֹר לִפְנֵי כִסְאוֹ               חֶֽסֶד וְרַחֲמִים לִפְנֵי כְבוֹדוֹ:

חזן:         טוֹבִים מְאוֹרוֹת שֶׁבָּרָא אֱלֹהֵֽינוּ           יְצָרָם בְּדַֽעַת בְּבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל:

קהל:         כֹּֽחַ וּגְבוּרָה נָתַן בָּהֶם                        לִֽהְיוֹת מוֹשְׁלִים בְּקֶֽרֶב תֵּבֵל:

חזן:         מְלֵאִים זִיו וּמְפִיקִים נֹֽגַהּ                     נָאֶה זִיוָם בְּכָל־הָעוֹלָם: \\

קהל:         שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם וְשָׂשִׂים בְּבוֹאָם      עוֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנֵהֶם:

חזן:         פְּאֵר וְכָבוֹד נוֹתְנִים לִשְׁמוֹ            צָהֳלָה וְרִנָּה לְזֵֽכֶר מַלְכוּתוֹ:

בחורף החזן מתחיל מ'קרא לשמש' בקול:

קהל:    קָרָא לַשֶּֽׁמֶשׁ וַיִּזְרַח־אוֹר              רָאָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה:

חזן: שֶֽׁבַח נוֹתְנִים־לוֹ כָּל־צְבָא מָרוֹם  

תִּפְאֶֽרֶת וּגְדֻלָּה  שְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ -

חזן: לָאֵל אֲשֶׁר שָׁבַת מִכָּל־הַמַּעֲשִׂים  בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נִתְעַלָּה וְיָשַׁב עַל־כִּסֵּא כְבוֹדוֹ       תִּפְאֶֽרֶת עָטָה לְיוֹם הַמְּנוּחָה  עֹֽנֶג קָרָא לְיוֹם הַשַּׁבָּת: זֶה שֶֽׁבַח שֶׁל יוֹם הַשְּׁבִיעִי  שֶׁבּוֹ שָֽׁבַת אֵל מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ:

קהל: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי מְשַׁבֵּֽחַ וְאוֹמֵר: תהלים צב:א־ב מִזְמ֥וֹר שִׁ֗יר לְי֣וֹם הַשַּׁבָּֽת: ט֗וֹב לְהֹד֥וֹת לַֽייָ֑ לְפִיכָךְ יְפָאֲרוּ וִיבָרֲכוּ לָאֵל כָּל־יְצוּרָיו: שֶֽׁבַח יְקָר וּגְדֻלָּה יִתְּנוּ לָאֵל מֶֽלֶךְ יוֹצֵר כֹּל  הַמַּנְחִיל מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ בְּיוֹם שַׁבַּת קֹֽדֶשׁ:

חזן: שִׁמְךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ יִתְקַדַּשׁ  וְזִכְרְךָ מַלְכֵּֽנוּ יִתְפָּאַר  בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל  וְעַל־הָאָֽרֶץ מִתָּֽחַת: תִּתְבָּרַךְ מוֹשִׁיעֵֽנוּ  עַל־שֶֽׁבַח מַעֲשֵׂה יָדֶֽיךָ  וְעַל־מְאֽוֹרֵי אוֹר שֶׁעָשִֽׂיתָ  יְפָאֲרֽוּךָ  סֶּֽלָה:

ביום טוב שחל בחול אומרים 'המאיר לארץ'.

הַמֵּאִיר לָאָֽרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶֽיהָ  בְּרַחֲמִים  וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל־יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית: קד:כד מָֽה־רַבּ֬וּ מַֽעֲשֶׂ֨יךָ ׀ יְֽיָ֗ ֖כֻּלָּם בְּחָכְמָ֣ה עָשִׂ֑יתָ מָֽלְאָ֥ה הָ֝אָ֗רֶץ קִנְיָנֶֽךָ: הַמֶּֽלֶךְ הַמְרוֹמָם לְבַדּוֹ מֵאָז  הַמְשֻׁבָּח וְהַמְּפֹאָר וְהַמִּתְנַשֵּׂא מִימוֹת עוֹלָם: אֱלֹהֵי עוֹלָם  בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵינוּ  אֲדוֹן עֻזֵּֽנוּ  צוּר מִשְׂגַּבֵּנוּ  מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ  מִשְׂגָּב בַּעֲדֵֽנוּ: אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה  הֵכִין וּפָעַל זָהֳרֵי חַמָּה  טוֹב יָצַר כָּבוֹד לִשְׁמוֹ            מְאוֹרוֹת נָתַן סְבִיבוֹת עֻזּוֹ  פִּנּוֹת צְבָאָיו קְדוֹשִׁים רוֹמֲמֵי שַׁדַּי  תָּמִיד מְסַפְּרִים כְּבוֹד־אֵל וּקְדֻשָּׁתוֹ: תִּתְבָּרַךְ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ עַל־שֶׁבַח מַעֲשֵׂי יָדֶֽיךָ  וְעַל־מְאֽוֹרֵי אוֹר שֶׁעָשִֽׂיתָ  יְפָאֲרֽוּךָ  סֶּֽלָה:  

 ביום טוב מנגנים מתתברך צורינו עד סוף ביראה בניגון היום. בשבת חזון מנגן קצת בניגון קינות.

חזן: תִּתְבָּרַךְ צוּרֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ וְגוֹאֲלֵֽנוּ  בּוֹרֵא קְדוֹשִׁים: יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ־לָעַד מַלְכֵּֽנוּ        יוֹצֵר מְשָׁרֲתִים  וַאֲשֶׁר מְשָׁרֲתָיו כֻּלָּם עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם  וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה    יַֽחַד בְּקוֹל דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶֽלֶךְ עוֹלָם: כֻּלָּם אֲהוּבִים  כֻּלָּם בְּרוּרִים        כֻּלָּם גִּבּוֹרִים וְכֻלָּם עֹשִׂים בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה רְצוֹן קוֹנֵהֶם: וְכֻלָּם               פּוֹתְחִים אֶת־פִּיהֶם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה  בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה  וּמְבָרֲכִים וּמְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים וּמַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמַמְלִיכִים -

קהל אֶת־שֵׁם הָאֵל הַמֶּֽלֶךְ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא קָדוֹשׁ הוּא:

חזן: וְכֻלָּם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַֽיִם זֶה מִזֶּה  וְנוֹתְנִים רְשׁוּת זֶה לָזֶה  לְהַקְדִּישׁ לְיוֹצְרָם  בְּנַֽחַת רֽוּחַ  בְּשָׂפָה בְרוּרָה וּבִנְעִימָה  קְדֻשָּׁה כֻּלָּם כְּאֶחָד עוֹנִים  וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה -

חזן וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ בְּרַֽעַשׁ גָּדוֹל מִתְנַשְּׂאִים . . .

חזן וְהַחַיּוֹת יְשׁוֹרֵֽרוּ וּכְרֻבִים יְפָאֵֽרוּ וּשְׂרָפִים יָרֹֽנּוּ

וְאֶרְאֵלִּים יְבָרֵֽכוּ פְּנֵי כָּל־חַיָּה וְאוֹפַן וּכְרוּב . . .

לְעֻמַּת שְׂרָפִים  לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים: קהל יחזקאל ג:יב בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְיָ֖ מִמְּקוֹמֽוֹ:

עונים 'אמן' על ברכת אהבה של חזן.

        להשלמת רמ"ח תיבות בק"ש מקדימים לה אמירת 'אל מלך נאמן' הן ביחיד והן בציבור. ויש משלימים את חשבון רמ"ח בעניית 'אמן' על ברכת אהבת עולם של חזן, ש'אמן' הוא נוטריקון 'אל מלך נאמן'.

        לכתחילה צריך לקרוא את ק"ש כולה בטעמי המקרא כולל הפסוק הראשון שהוא עיקר הקריאה על פי הפסוקים. קריאת שמע בנגינת טעמי המקרא, אם מורגל בהם, ובנגינת טעמי המקרא הקדומה של בני אשכנז בפרט, היא הדרך המובחרת לקיים את המצוה דאורייתא של קריאת שמע פעמיים בכל יום.

                  על פי הפסוקים והמדקדקים צריך להקפיד בכל התפלה - וביותר בק"ש דאורייתא - על ביטויי המילים בלשון הקודש מדוקדקת.  הגיית החולם הנכונה היא זו של בני אשכנז, ובדורות שלפנינו הבדילו בני אשכנז גם בין חי"ת לכ"ף (שריד לכך נותר בהגיית בני הונגריה) ובין עי"ן לאל"ף (שריד לכך נותר בהגיית בני הולנד).               הרי"ש האשכנזית הנכונה היא לשונית. לפי פוסקי אשכנז צריך להקפיד על דין הגמרא להאריך בדלי"ת של 'אחד' (בהרעדת הלשון קלושה מאחורי השיניים העליונות הקדמיות). רבים הם המדקדקים בזמן ק"ש לפי על השיטות, ואשרי הם אלה שמתאמצים להדר גם בעצם ק"ש שתיעשה לפי מסורת חז"ל.

אֵל מֶֽלֶךְ נֶאֱמָן

דברים ו:ד

אומרו הקהל עם הרב הפסוק האחרון וכן החזן.

אֲנִ֞י יְיָ֣ אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם

לִֽהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵֽאֱלֹהִים אֲנִ֖י יְיָ֥ אֱלֹֽהֵיכֶֽם:

חזן מרים קולו במילה 'אמת' ואינו כופל 'ד' אלדיכם אמת'. לפיכך חזן אומר פרשת ציצית

עם הרב כדי שיסמוך 'אמת' ל'ד' אלדיכם', ולא יצטרך להמתין עליו ולהפסיק בין המלים הללו.

אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן וְאָהוּב וְחָבִיב וְנֶחְמָד וְנָעִים וְנוֹרָא וְאַדִּיר וּמְתֻקָּן וּמְקֻבָּל וְטוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר הַזֶּה עָלֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: אֱמֶת אֱלֹהֵי עוֹלָם מַלְכֵּֽנוּ צוּר יַעֲקֹב  מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ  לְדוֹר וָדוֹר הוּא קַיָּם  וּשְׁמוֹ קַיָּם  וְכִסְאוֹ נָכוֹן  וּמַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לָעַד קַיֶּֽמֶת  וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּמִים  נֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים  לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים: עַל־אֲבוֹתֵֽינוּ וְעָלֵֽינוּ  עַל־בָּנֵֽינוּ וְעַל־דּוֹרוֹתֵֽינוּ  וְעַל כָּל־דּוֹרוֹת זֶֽרַע יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶֽיךָ:

    עַל־הָרִאשׁוֹנִים וְעַל־הָאַחֲרוֹנִים  דָּבָר טוֹב וְקַיָּם לְעוֹלָם וָעֶד  אֱמֶת וֶאֱמוּנָה חֹק וְלֹא יַעֲבוֹר: אֱמֶת שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  מַלְכֵּֽנוּ מֶֽלֶךְ אֲבוֹתֵֽינוּ  גּוֹאֲלֵֽנוּ גּוֹאֵל אֲבוֹתֵֽינוּ  יוֹצְרֵֽנוּ צוּר יְשׁוּעָתֵֽנוּ  פּוֹדֵֽנוּ וּמַצִּילֵֽנוּ       מֵעוֹלָם שְׁמֶֽךָ  אֵין אֱלֹהִים עוֹד זוּלָתֶֽךָ:

אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן וְטוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר הַזֶּה עַל אֲבוֹתֵֽינוּ וְעָלֵינוּ עַל־בָּנֵֽינוּ וְעַל־דּוֹרוֹתֵֽינוּ וְעַל כָּל־דּוֹרוֹת ׀ זֶֽרַע יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶֽיךָ:

           עַל־הָרִאשׁוֹנִים וְעַל־הָאַחֲרוֹנִים לְעוֹלָם וָעֶד חֹק וְלֹא יַעֲבוֹר:     אֱמֶת שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ    וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: אַתָּה הוּא מַלְכֵּֽנוּ מֶֽלֶךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַתָּה  לְמַֽעַן שִׁמְךָ מַהֵר לְגָאֳלֵֽנוּ כְּגָאַֽלְתָּ אֶת־אֲבוֹתֵֽינוּ: אֱמֶת מֵעוֹלָם שִׁמְךָ הַגָּדוֹל ׀ עָלֵֽינוּ נִקְרָא בְּאַהֲבָה     אֵין אֱלֹהִים עוֹד זוּלָתֶֽךָ:

תְּהִלּוֹת לְאֵל עֶלְיוֹן  בָּרוּךְ הוּא וּמְבֹרָךְ:

מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה  בְּשִׂמְחָה רַבָּה וְאָמְרוּ כֻלָּם:

קהל שמות טו:יא מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ יְיָ֔ מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא:

חזן שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים לְשִׁמְךָ  עַל־שְׂפַת הַיָּם  

יַֽחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִֽיכוּ וְאָמְרוּ:

קהל טו:יח יְיָ֥ ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד:

בימים הראשונים של פסח ושבת חול המועד אומרים 'גאולה' ב'צור ישראל'.

                                           חזן צוּר                 יִשְׂרָאֵל  

 קֽוּמָה בְּעֶזְרַת  יִשְׂרָאֵל  

 וּפְדֵה כִנְאֻמְךָ יְהוּדָה  וְיִשְׂרָאֵל:

                              בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ         גָּאַל יִשְׂרָאֵל:

אומרים גם את זה בקול רם עד אות האחרונה.

בשלש רגלים ובימים נוראים אומרים כאן שמונה עשרה,

של שלש רגלים (עמ' 662), של ראש השנה (עמ' 203), של יום כפור (עמ' 813).

עמידה של שחרית לשבת

בשבתות אין אומרים לא את קדיש הפתח ולא 'ברכו', לא בשחרית ולא במנחה.

תהלים נא:טז אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ:

כורע בָּרוּךְ משתחוה אַתָּה זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  אֱלֹהֵי אַבְרָהָם  אֱלֹהֵי יִצְחָק  וֵֽאלֹהֵי יַֽעֲקֹב  הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא  אֵל עֶלְיוֹן  גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקֹנֵה הַכֹּל  וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת  וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם  לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה:

בשבת שובה [אבל בחזרת הש"ץ אין הקהל אומר 'זכרנו לחיים']:

זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים  מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים  וְכָתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים  לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים:

מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: כורע בָּרוּךְ משתחוה אַתָּה זוקף יְיָ מָגֵן אַבְרָהָם:

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם  אֲדֹנָי  מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה  רַב לְהוֹשִֽׁיעַ:

ממוסף של שמיני עצרת עד שחרית של יום ראשון של פסח מוסיפים :

מַשִּׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם:

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד  מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים  סוֹמֵךְ נוֹפְלִים  וְרוֹפֵא חוֹלִים          וּמַתִּיר אֲסוּרִים  וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר: מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת            וּמִי דּֽוֹמֶה־לָּךְ  מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה:

בשבת שובה [אבל בחזרת הש"ץ אין הקהל אומר 'מי כמוך']:

מִי כָמֽוֹךָ אַב הָרַחֲמִים  זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים  בְּרַחֲמִים:

וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְחַיֵּה הַמֵּתִים:

אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ  וּקְדוֹשִׁים בְּכָל־יוֹם יְהַלֲלֽוּךָ סֶּֽלָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הָאֵל (בשבת שובה : הַמֶּֽלֶךְ) הַקָּדוֹשׁ:

חזן בלבד נְקַדֵּשׁ אֶת־שִׁמְךָ בָּעוֹלָם  כְּשֵׁם שֶׁמַקְדִּישִׁים  אוֹתוֹ בִּשְׁמֵי מָרוֹם  כַּכָּתוּב עַל־יַד נְבִיאֲךָ ישעיה ו:ג וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר

קהל וחזן יחדיו קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְיָ֣ צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ:

חזן אָז  בְּקוֹל רַֽעַשׁ גָּדוֹל  אַדִּיר וְחָזָק מַשְׁמִיעִים קוֹל  מִתְנַשְּׂאִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים         לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵֽרוּ:         קהל וחזן יחדיו יחזקאל ג:יב בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְיָ֖ מִמְּקוֹמֽוֹ:

חזן מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תוֹפִֽיעַ  וְתִמְלֹךְ עָלֵֽינוּ  כִּי מְחַכִּים אֲנַֽחְנוּ לָךְ: מָתַי תִּמְלֹךְ בְּצִיּוֹן  בְּקָרוֹב בְּיָמֵֽינוּ  לְעֹלָם וָעֶד תִּשְׁכֹּן: תִּתְגַּדַּל וְתִתְקַדַּשׁ בְּתוֹךְ יְרֽוּשָׁלַֽםִ עִירְךָ  לְדוֹר וָדוֹר וּלְנֵֽצַח נְצָחִים: וְעֵינֵֽינוּ תִרְאֶֽינָה מַלְכוּתְךָ  כַּדָּבָר הָאָמוּר בְּשִׁירֵי עֻזֶּךָ  עַל־יְדֵי דָּוִד מְשִֽׁיחַ צִדְקֶֽךָ:

קהל וחזן יחדיו תהלים קמו:י יִמְלֹ֤ךְ יְיָ֙ ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

חזן לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלֶֽךָ וּלְנֵֽצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ  וְשִׁבְחֲךָ אֱלֹהֵֽינוּ מִפִּֽינוּ   לֹא יָמוּשׁ לְעוֹלָם וָעֶד  כִּי אֵל מֶֽלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אַתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ            הָאֵל (בשבת שובה : הַמֶּֽלֶךְ) הַקָּדוֹשׁ:

אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  יַעֲלֶה וְיָבוֹא וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדּוֹנֵֽנוּ  וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ  וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדֶּֽךָ  וְזִכְרוֹן יְרֽוּשָׁלַֽםִ עִיר קָדְשֶֽׁךָ  וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ  לִפְלֵיטָה וּלְטוֹבָה וּלְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם  בְּיוֹם  

לראש חודש : רֹאשׁ הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה    ׀     לפסח : חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה       ׀   לסכות : חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה

זָכְרֵֽנּוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה (קהל אָמֵן)  וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה (קהל אָמֵן)  וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים (קהל אָמֵן)  וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים  חוּס וְחָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ  כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ     כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אַתָּה:

וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:

החזן צריך לומר 'מודים' בקול רם כדי שהציבור ישמעו.

כורע מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ  שֶׁאַתָּה הוּא           זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: צוּר חַיֵּֽינוּ  מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר: נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ עַל־חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ  וְעַל־נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ  וְעַל־נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ        וְעַל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל־עֵת  עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם: הַטּוֹב כִּי לֹא־כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ  וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא־תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ  מֵעוֹלָם קִוִֽינוּ לָךְ:

מודים דרבנן

כורע מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ  שֶׁאַתָּה הוּא          זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ אֱלֹהֵי כָל־בָּשָׂר  יוֹצְרֵֽנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית: בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ  עַל שֶׁהֶחֱיִיתָֽנוּ וְקִיַּמְתָּֽנוּ  כֵּן תְּחַיֵּֽנוּ וּתְקַיְּמֵֽנוּ  וְתֶאֱסֹף גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ  לִשְׁמֹר חֻקֶּֽיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ  וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם  עַל שֶׁאָֽנוּ מוֹדִים לָךְ: כורעים מעט כשאומרים המילה בָּרוּךְ זוקף אֵל הַהוֹדָאוֹת:

בחנוכה אומרים כאן 'על הנסים' :

עַל הַנִּסִּים  וְעַל הַפֻּרְקָן  וְעַל הַגְּבוּרוֹת  וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת  וְעַל הַמִּלְחָמוֹת  

שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְמַן הַזֶּה:

בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַי וּבָנָיו  כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל  לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶֽךָ  וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים  עָמַֽדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם  רַֽבְתָּ אֶת רִיבָם  דַּֽנְתָּ אֶת דִּינָם  נָקַֽמְתָּ אֶת נִקְמָתָם: מָסַֽרְתָּ גִּבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים  וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים  וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים  וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים  וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ: וּלְךָ עָשִֽׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶֽךָ  וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֽׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה: וְאַֽחַר כַּךְ בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ  וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶֽךָ  וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶֽׁךָ  וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ  וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ  לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:

וְעַל־כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:

בשבת שובה: וּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ: (קהל אָמֵן)

[בחזרת הש"ץ הקהל עונה רק 'אמן' על אמירה 'וכתוב לחיים', שאין הקהל חוזר על אמירה זו]:

וְכָל־הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה  וִיהַלֲלוּ אֶת־שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת  הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה:

כורע בָּרוּךְ משתחוה אַתָּה זוקף יְיָ הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:

בחזרת הש"ץ אומר החזן:

בארץ ישראל הכהנים מברכים את הקהל (עמ' 772).    

אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  בָּרֲכֵֽנוּ בַּבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּֽשֶׁת בַּתּוֹרָה  הַכְּתוּבָה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּֽךָ  

הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶֽׁךָ  כָּאָמוּר:

יִשָּׂ֨א יְיָ֤ ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם: כן יהי רצון

שִׂים שָׁלוֹם  טוֹבָה  וּבְרָכָה  חֵן  וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: בָּרֲכֵֽנוּ אָבִֽינוּ  כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָנֶֽיךָ  כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָֽנוּ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד  וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם: וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל  בְּכָל־עֵת וּבְכָל־שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶֽךָ

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ

הַמְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם:

בשבת שובה : [בחזרת הש"ץ הקהל מקדים אמירת 'בספר...' לפני החזן]:

"בְּסֵֽפֶר חַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם  וּפַרְנָסָה טוֹבָה  נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב   לְפָנֶֽיךָ  אָֽנוּ וְכָל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל  לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם:"

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם:

אֱלֹהַי  נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע  וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה  וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם  וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה: פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ  וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי: וְכָל־הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה  מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם: עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ: תהלים ס:ז לְ֭מַעַן יֵחָֽלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ ועננו וַֽעֲנֵֽנִי: יט:טו יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝יָ֗       צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי: פוסע לאחריו ג' פסיעות ואומר : עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו  הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם      עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל  וְאִמְרוּ אָמֵן:

זוקף לאט ואומר :

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  שֶׁיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ        וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה  כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת:

מלאכי ג:ד וְעָֽרְבָה֙ לַֽייָ֔ מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלָ֑םִ כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹֽנִיֹּֽת:

ועומד במקום שכלו פסיעותיו עד כדי הלוך ד' אמות, ובצבור עד שיגיע החזן לקדושה.

החזן חוזר ומתפלל בקול ואומר מתחלה 'אדני שפתי תפתח' בלחש.

בראש חודש וחנוכה וחול המועד אומרים מיד הלל אחר גמר התפלה קודם קדיש. (עמ' 452).

במדבר יד:יז וְעַתָּ֕ה יִגְדַּל־נָ֖א כֹּ֣חַ אֲדֹנָ֑י כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ לֵאמֹֽר:

תהלים כה:ו זְכֹר־רַֽחֲמֶ֣יךָ יְ֭יָ וַֽחֲסָדֶ֑יךָ כִּ֖י מֵֽעוֹלָ֣ם הֵֽמָּה:

חזן כורע יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ זוקף שְׁמֵיהּ רַבָּא (קהל אָמֵן): בְּעָלְמָא דִּבְרָא כִרְעוּתֵהּ            וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ  בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל  בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב: וְאִמְרוּ חזן כורע אָמֵן: (קהל אָמֵן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא ובנשימה אחרת מוסיפים 'יתברך'

חזן כורע יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא  

וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא חזן כורע בְּרִיךְ הוּא הציבור אומר עמו (ולא לאחריו).

לְעֵֽלָּא (בראש השנה ויום כפור מוסיפים וּלְעֵֽלָּא) מִכָּל־בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא  

דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא: חזן כורע וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

קהל: קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵֽנוּ:

תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל־יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

תהלים קיג:ב קהל: יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְיָ֣ מְבֹרָ֑ךְ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם:

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן־שְׁמַיָּא  וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

קכא:ב קהל: עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְיָ֑ עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:   

חזן פוסע לאחוריו בנחת שלש פסיעות בכריעה אחת

פונה לשמאלו ואומר עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו  פונה לימינו ואומר  הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ  

ושוחה לפניו ואומר  וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

In some congregations, מזמור שיר ליום השבת is recited after the שחרית עמידה. However, according to the דברי קהלת (מנהגי פפד"מ Year 1818, pg. 76) it is said after מוסף (after שיר היחוד and שיר הכבוד).

בשבת וביום טוב קצת ק"ק אומרים לפני הוצאת ספר תורה מן ההיכל :

קמה:יג         מַֽלְכוּתְךָ֗ מַלְכ֥וּת כָּל־עֹֽלָמִ֑ים וּ֝מֶֽמְשַׁלְתְּךָ֗ בְּכָל־דּ֥וֹר וָדֹֽר:

י:טז         יְיָ֣ ֖מֶֽלֶךְ צג:א יְיָ֣ מָלָךְ֘ שמות טו:יח יְיָ֥ ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד:

תהלים כט:יא    יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְיָ֓ ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַֿשָּׁלֽוֹם:

        אַב הָרַחֲמִים  נא:כ הֵיטִ֣יבָה בִ֭רְצֽוֹנְךָ אֶת־צִיּ֑וֹן תִּ֝בְנֶ֗ה חוֹמ֥וֹת יְרֽוּשָׁלָֽםִ:

 כִּי בְךָ לְבַד בָּטָֽחְנוּ  מֶֽלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא  אֲדוֹן עוֹלָמִים:

הוצאת ספר התורה וברכותיה

בהוצאת ספר תורה בשבת וביום טוב חולקים כבוד גדול לתורה,

מדקדקים באופן ההוצאה, ואומרים את כל הפוסקים בשירה מסודרת.

ישעיה ב:ג         כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְיָ֖ מִירֽוּשָׁלָֽםִ:

בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ:

                שמות לד:ו-ז יְיָ֣ ׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶֽאֱמֶֽת:

נֹצֵ֥ר חֶ֨סֶד֙ לָֽאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ ג"פ

בקצת קהלות בימי יום טוב שחלו בחול אומרים:

רִבּוֹן הָעוֹלָם מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי לְטוֹבָה  וְהָפֵק רְצוֹנִי  וְתֵן שְׁאֵלָתִי  לִי עַבְדְּךָ פ' בן פלונית אֲמָתֶֽךָ  וְזַכֵּֽנִי (ואת אשתי ובני ובנותי) לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם: וּמַלְּטֵֽנִי מִיֵּֽצֶר הָרָע  וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְזַכֵּֽנוּ שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ עָלֵֽינוּ  וְהוֹפַע עָלֵֽינוּ רֽוּחַ חָכְמָה וּבִינָה  וְיִתְקַיַּם בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב:      ישעיה יא:ב וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ יְיָ֑ ר֧וּחַ חָכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת יְיָֽ: וְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ   שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים בְּעֵינֶֽיךָ   וְלָלֶֽכֶת בְּדַרְכֵי יְשָׁרִים לְפָנֶֽיךָ  וְקַדְּשֵֽׁנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ  כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא: וְתִשְׁמְרֵֽנוּ מִמַּעֲשִׂים רָעִים   וּמִשָּׁעוֹת רָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבֹא לָעוֹלָם:  תהלים לב:י וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּייָ֑ חֶ֝֗סֶד יְסֽוֹבְבֶֽנּוּ: אָמֵן:

בראש השנה וביום כפור

תהלים יט:טו יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝יָ֗ צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי:

סט:יד וַֽאֲנִ֤י תְפִלָּֽתִי־לְךָ֨ ׀ יְיָ֡ עֵ֤ת רָצ֗וֹן אֱלֹהִ֥ים בְּרָב־חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֜נֵ֗נִי בֶּֽאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ: ג"פ

המוציא ספר תורה נוטלו ביד ימין וחזן מקבלו בב' ידיו ומחזירו לימין ועומד כשפניו על הקהל.

במקצת קהילות אשכנז אומר החזן 'שמע ישראל' ואחריו הקהל :

החזן אומר בקול רם

דברים ו:ד שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְיָ֥ אֱלֹהֵ֖ינוּ יְיָ֥ ׀ אֶחָֽד:

החזן אומר בקול רם ובנעימה 'גדלו':

ומגביה החזן הספר בידו למעלה והולך ופונה דרך ימינו ועולה עמו למגדל שקורין שם. וכל מי שספר תורה       עובר לפניו חייב לעמוד מפניו ולחבקו בשתי ידיו אם אפשר לו ולנשקו. וכל הפוגע בספר תורה צריך ללוותו          עד האלמעמער, ובדרך הליכתו אומרים: והולך החזן ופונה דרך ימינו ועולה עם הספר תורה לאלמעמער       שקורין שם, ובדרך הליכתו אומר הקהל בנעימה :

ד"ה א' כט:יא        לְךָ֣ יְ֠יָ הַגְּדֻלָּ֨ה וְהַגְּבוּרָ֤ה וְהַתִּפְאֶ֨רֶת֙ וְהַנֵּ֣צַח וְהַה֔וֹד כִּֽי־כֹ֖ל בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֑רֶץ

תהלים צט:ה         רֽוֹמֲמ֡וּ יְ֙יָ֤ אֱלֹהֵ֗ינוּ ֖וְֽהִשְׁתַּחֲווּ לַֽהֲדֹ֥ם רַגְלָ֗יו קָד֥וֹשׁ הֽוּא:

צט:ט             רֽוֹמֲמ֡וּ יְ֙יָ֤ אֱלֹהֵ֗ינוּ ֖וְֽהִשְׁתַּחֲווּ לְהַ֣ר קָדְשׁ֑וֹ כִּֽי־קָ֝ד֗וֹשׁ יְיָ֥ אֱלֹהֵֽינוּ:

רק בשמחת תורה, יש שנהגו לשוררו גם בכל יום טוב שקורין בו 'מתנת יד' (מנהג פפד"מ),                                                   יש שנהגו לשוררו בכל הימים הטובים בלא יוצא מן הכלל, ויש שנהגו לשוררו אף מידי שבת בשבתו.

השירה המקובלת עד היום היא לסירוגין, פיסקה אחת מנגן החזן ופסיקה אחת הקהל.

        חזן: עַל־הַכֹּל  יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא:

        קהל: שְׁמוֹ שֶׁל־מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקְָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

        חזן: בָּעוֹלָמוֹת שֶׁבָּרָא  הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא:

        קהל: כִּרְצוֹנוֹ  וְכִרְצוֹן יְרֵאָיו  וְכִרְצוֹן כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל:

        חזן: צוּר הָעוֹלָמִים  אֲדוֹן כָּל־הַבְּרִיּוֹת  אֱלֽוֹהַּ כָּל־הַנְּפָשׁוֹת:

        קהל: הַיּוֹשֵׁב בְּמֶרְחֲבֵי מָרוֹם  הַשּׁוֹכֵן בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶֽדֶם:

        חזן: קְדֻשָּׁתוֹ עַל־הַחַיּוֹת  וּקְדֻשָּׁתוֹ עַל־כִּסֵּא הַכָּבוֹד:

        קהל: וּבְכֵן יִתְקַדַּשׁ שִׁמְךָ בָּֽנוּ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  לְעֵינֵי כָּל־חָי:

        חזן: וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁיר חָדָשׁ  כַּכָּתוּב:

סח:ה         קהל: שִׁ֤ירוּ ׀ לֵֽאלֹהִֽים֘ זַמְּר֢וּ שְׁ֫מ֥וֹ סֹ֡לּוּ לָֽרֹכֵ֣ב בָּֽ֭עֲרָבוֹת בְּיָ֥הּ שְׁמ֗וֹ וְעִלְז֥וּ לְפָנָֽיו:

        חזן: וְנִרְאֵֽהוּ עַֽיִן בְּעַֽיִן בְּשׁוּבוֹ אֶל־נָוֵֽהוּ  כַּכָּתוּב:

ישעיה נב:ח        קהל: כִּ֣י עַ֤יִן בְּעַ֨יִן֙ יִרְא֔וּ בְּשׁ֥וּב יְיָ֖ צִיּֽוֹן:

מ:ה         חזן: וְנֶאֱמַר: וְנִגְלָ֖ה כְּב֣וֹד יְיָ֑ וְרָא֤וּ כָל־בָּשָׂר֙ יַחְדָּ֔ו כִּ֛י פִּ֥י יְיָ֖ דִּבֵּֽר:

אַב הָרַחֲמִים  הוּא יְרַחֵם עַם עֲמוּסִים  וְיִזְכֹּר בְּרִית אֵיתָנִים  וְיַצִּיל נַפְשׁוֹתֵֽינוּ      מִן־הַשָּׁעוֹת הָרָעוֹת  וְיִגְעַר בְּיֵֽצֶר הָרַע מִן־הַנְּשׂוּאִים  וְיָחֹן עָלֵֽינוּ לִפְלֵיטַת עוֹלָמִים  וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵֽינוּ בְּמִדָּה טוֹבָה יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים:

בהגיע החזן על המגדל [האלמעמער (בימה)] (שבתוך בית הכנסת הרחק מן התיבה)

מניח הספר תורה על השולחן וממשיך מלמעלה בלי הפסק :

(אין אומרים יעמוד פב"פ למי שכבר נמצא על הבימה. [קורא, גבאי וסגן, או כהן שעולה במקום לוי.)

בשבת וביום טוב שחרית (בבר מצוה ובשמחת תורה אומרים אותו בניגון מיוחד.)

הַכֹּל הָבוּ גֹֽדֶל לֵאלֹהֵֽינוּ  וּתְנוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה: כֹּהֵן קְרָב  

יַעֲמֹד ר' פלוני בר' פלוני הַכֹּהֵן

כאשר אין כהן בבית הכנסת לכתחילה עולה לוי במקום כהן, כאשר הלוי שוה בחשיבותו לישראל,

ובאמירת 'ותגלה ותראה' או 'ויעזור ויגן' אומרים אחר 'כהן קרב':

"אִם אֵין כַּאן כֹּהֵן  לֵוִי בִּמְקוֹם כֹּהֵן קְרָב יַעֲמֹד ר' פלוני בר' פלוני הַלֵּוִי בִּמְקוֹם כֹּהֵן":

ואם יש שם ישראל מופלג מן הלוי, או שאין לוי כלל, ועולה ישראל תחת הכהן אומרים:

"אִם אֵין כַּאן כֹּהֵן  יִשְׂרָאֵל בִּמְקוֹם כֹּהֵן קְרָב יַעֲמֹד ר' פלוני בר' פלוני בִּמְקוֹם כֹּהֵן":

(הבעל קריאה והגבאי והסגן אין קוראים כלל 'יעמוד'.)

בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ: תהלים יט:ח-ט תּ֘וֹרַ֤ת יְיָ֣ תְּ֭מִימָה       מְשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶֽ֝אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי: פִּקּ֘וּדֵ֤י יְיָ֣ יְ֭שָׁרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵ֑ב       מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם: כט:יא יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְיָ֓ ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַֿשָּׁלֽוֹם:

יח:לא הָאֵל֘ תָּמִ֢ים דַּ֫רְכּ֥וֹ אִמְרַֽת־יְיָ֣ צְרוּפָ֑ה מָגֵ֥ן ה֝֗וּא לְכֹ֤ל ׀ הַֽחֹסִ֬ים־בּֽוֹ:

קהל וחזן יחדיו: דברים ד:ד וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּֽייָ֖ אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים־כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם:

למפטיר אין קוראים בקול רם, מלבד ביום כפור, שאז מכריזים: יַעֲמֹד מַפְטִיר.

The original מנהג was for three people to stand next to the אלמעמער, around the ספר,

the בעל סֶגֶן (גבאי [ראשון]), בעל קריאה and עולה, to mirrorמשה, אהרן, וחור . It is common nowadays,

for there to be five people. In more "Yekkish" synagogues when one has just received an עליה,

typically one stands to the left of the בעל קריאה.

The צבור need not have their heads covered with a טלית during קריאת התורה,

and may only have their כיפות on, while some will replace their hats.

כל העושה מצוה לצורך הקריאה בתורה מתעטף בטלית, הקרוא מתעטף בטלית אם לא היה מעוטף מקודם ועולה למגדל, אף הנושא ספר תורה שני או שלישי בעת הקריאה, וכל שכן שאר מצות כהוצאה והכנסה והגבהה וגלילה.

יעמוד ר' פלוני בר' פלוני (הלוי) בלא מספר העליה. אם אין לוי אחרי הכהן מכריז החזן: בִּמְקוֹם לֵוִי.

כשקוראים לעלות לתורה, אין מוסיפין לשם העולה את מספר העליה (שלישי, רביעי וכו').

את האחרון קוראים : "יעמוד שביעי", בלא שם.

מפטיר אין קוראים כלל. לשביעי ומפטיר מודיעים לפני כן, כי הם מכובדים בעליה.

לפרשת הקללות: 'יַעֲמֹד מִי שֶׁיִּרְצֶה'. לחתן ולנער בר מצוה' קוראים 'יַעֲמֹד' בניגון מיוחד. (וראה הוספות בעמ' 961)

הנקרא לעלות לתורה יעלה ממקומו בדרך קצרה. ואם שתי הדרכים שוות, יעלה בימין. יפתח את ספר התורה

לראות את הפסוק שצריך להתחיל בו את הקריאה וינשקו על ידי ציצית שבידו ויאחז את ספר התורה בשתי ידיו.

יש אומרים תחילה בלחש : 'עץ חיים היא למחזיקים בה'. יהפוך פניו לצד ויברך בקול : (סידור עבודת ישראל)

                                                          המברך אומר  בָּרֲכוּ אֶת־יְיָ הַמְבֹרָךְ:  

                          קהל עונה והמברך יחד עמם : בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ  לְעוֹלָם וָעֶד:

המברך ממשיך :

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  אֲשֶׁר בָּֽחַר־בָּֽנוּ מִכָּל־הָעַמִּים  

וְנָֽתַן־לָֽנוּ אֶת־תּוֹרָתוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ נוֹתֵן הַתּוֹרָה:

וכשמתחיל הקורא לקרות בתורה יסיר ידו השמאלית מהספר תורה ותשאר יד ימינו לבדה אוחזת בספר תורה     כל זמן הקריאה, וגם הוא יקרא בלחש עם הקורא מלה במלה. וגם אזני כל העם יהיו אל ספר התורה             לשמוע הקריאה מפי הקורא ולכוין בה בכל יכלתם באימה וביראה. (בקטעים מסוימים נוהגים להרים את הקול   או להשפילו ויש קטעים שנקראים בניגון מיוחד.)

ביום ראשון של שבועות קוראים את האקדמות אחרי פסוק ראשון אחרי פסוק ראשון, והעולה שותק משום הפסק.

ולאחר הקריאה ינשק בציצית בפסוק שסיים וגולל את ספר התורה ומברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  אֲשֶׁר נָֽתַן־לָֽנוּ תּוֹרַת אֱמֶת  

וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵֽנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ נוֹתֵן הַתּוֹרָה:

אין משליכים ממתקים על חתן או על נער בר מצוה בעלותם לתורה, ואף אין מכניסים דברי מאכל לתוך בית הכנסת הן לגדולים והן לקטנים, מלבד יין לקידוש החזן בליל שבת ולברכות ברית מילה.

בסיום כל אחד מחמשה חומשי תורה, קוראים את שתי המילים : "חֲזַ֤ק וְנִתְחַזַּק֙!", אבל עולה שביעי לא יאמרנו (המילה 'שביעי' מיותרת, ואם מזכירים יזכירו גם 'או אחרון').

כלשון המקרא ודקדוקו בשמואל ב י:יב (ולא שלוש מילים : "חזק חזק ונתחזֵק").

ברכת הגומל:

ארבעה צריכים להודות את הגומל חסד בפני עשרה, מי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא,

ומי שהיה יורד בים ועלה ממנו, ומי שהלך במדבר כשיגיע ליישוב ; וקוראין אותו לתורה

ולאחר שקרא וברך ברכה אחרונה על קריאתה בתורה מוסיף ומברך ברכה זו :

[ע"י רב] בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  

הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת  שֶׁגְּמָלַֽנִי כָּל־טוֹב:

קהל: מִי שֶׁגְּמָלְךָ כָּל־טוֹב  הוּא יִגְמָלְךָ כָּל־טוֹב  סֶֽלָה:

מי שבירך לעולה לתורה:

מברכים את כל עולי התורה ב'מי שבירך' גם בקריאת התורה של חול.

יִשְׁמְרֵֽהוּ וְיַצִּילֵֽהוּ מִכָּל־צָרָה וְצוּקָה  וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל־מַעֲשֵׂה יָדָיו

בחול, ובשבת, ובשאר יום טובים

וִיבָרֲכֵֽהוּ

בימים שאומרים

'מי שברך של מתנת יד'

וִיזַכֵּֽהוּ לַעֲלוֹת לָרֶֽגֶל  

בראש השנה ובעשרת ימי תשובה

וְיִכְתְּבֵהוּ בְּסֵפֶר הַחַיִים  ביום כפור וְיִכְתְּבֵהוּ

בְּסֵפֶר מְחִילָה וּסְלִיחָה

עִם כָּל־יִשְׂרָאֵל אֶחָיו: וְנֹאמַר אָמֵן:

ואחר שבירכו החזן ב'מי שבירך' ירד בדרך אחרת מזו שעלה בה.

אם אין לוי בבית הכנסת ימנע החזן מאמירת 'מי שבירך', אחרי עלייתו הראשונה, ואחר עלייתו השניה יברכו ב'מי שבירך'.

בני קהילות אשכנז המובהקות, ממשיכים לשמור על המנהג הישן,

ומקפידים שחזן או הקורא בתורה יאמר הקדיש אחר הקריאה ולא אבלים.

כשיש ספר נוסף למפטיר מנחים אותו לשמאל הספר שקראו בו לפני אמירת הקדיש.

(כשיש שלשה ספרים אין מחזירים את הראשון לבימה לאמירת הקדיש)

ב'שבת מברכין' מנגנים ניגון מיוחד מ'יתברך', ובסיום חומש מנגנים את הקדיש בניגון מיוחד.

כמו כן מנגנים ניגונים מיוחדים בקדיש בימים מצויינים: ראש השנה, יום כפור, והושענא רבא - ניגון ימים נוראים.

ביום טוב וחול המועד חנוכה ופורים וארבע פרשיות -ניגון המיוחד לאותו מועד. כמו"כ יש ניגון לשבת ראש חודש, שבתות חודש ניסן, שבת ראש חודש אלול ושבת שובה, שבת חזון, שבת נחמו, ועוד.

החזן כורע יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ זוקף שְׁמֵיהּ רַבָּא (קהל אָמֵן)  בְּעָלְמָא דִּבְרָא כִרְעוּתֵהּ  וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ  בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן  וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל  בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב - וְאִמְרוּ ההזן כורע אָמֵן: (קהל אָמֵן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא

החזן כורע יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא  וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל         שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא החזן כורע בְּרִיךְ הוּא  הציבור אומר עמו (ולא לאחריו)                                      לְעֵֽלָּא [בראש השנה יום כפור והושענא רבה וּלְעֵֽלָּא] מִכָּל־בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא      דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא - החזן כורע וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

מי שבירך לעולה לפרשת התוכחה

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב  הוּא יְבָרֵךְ אֶת ר' פלוני בן ר' פלוני בַּעֲבוּר שֶׁעָלָה לִקְרִיאַת הַתּוֹכֵחָה  וְקִיֵּם בְּעַצְמוֹ משלי ג:יא מוּסַ֣ר יְ֭יָ בְּנִ֣י אַל־תִּמְאָ֑ס וְאַל־תָּ֝קֹ֗ץ בְּתֽוֹכַחְתּֽוֹ: וְאוֹמֵר: ו:כג כִּ֤י נֵ֣ר מִ֭צְוָה וְת֣וֹרָה א֑וֹר וְדֶ֥רֶךְ חַ֝יִּ֗ים תּֽוֹכְח֥וֹת מוּסָֽר: בִּשְׁכַר זֶה יְקַיֵּם בּוֹ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַפָּסוּק טו:לא אֹ֗זֶן שֹׁ֭מַעַת תּוֹכַ֣חַת חַיִּ֑ים בְּקֶ֖רֶב חֲכָמִ֣ים תָּלִֽין: וְכָל הַקְּלָלוֹת יִתְהַפְּכוּ עָלָיו לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה כְּדִכְתִיב: דברים כג:ו וַיַּֽהֲפֹךְ֩ יְיָ֙ אֱלֹהֶ֧יךָ לְּךָ֛ אֶת־הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה כִּ֥י אֲהֵֽבְךָ֖ יְיָ֥ אֱלֹהֶֽיךָ: וְיִשְׁמְרֵֽהוּ וְיַצִּילֵֽהוּ מִכָּל־צָרָה וְצוּקָה  וּמִכֹּל נֶֽגַע וּמַחֲלָה  וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל־מַעֲשֵׂה יָדָיו  וִיבָרֲכֵֽהוּ עִם כָּל־יִשְׂרָאֵל אֶחָיו: וְנֹאמַר אָמֵן:

While the חיי אדם, ערוך השלחן, משנה ברורה, שלחן ערוך הרב, amongst others, rule that מי שברך should be restricted to a חולה מסוכן on שבת, inexplicably much of Eastern European Jewry    seem to be lenient regarding this practice. Traditionally, no מי שברך was recited for the sick on שבת, since שבת is 'הִיא מִלְּזְעֹק', and we do not want to cause undue sadness, unless there is serious danger that the sick person might pass away without any proper מי שברך having been recited for him. The מי שברך for the sick is recited in a special נוסח after one’s עליה whether on a weekday or on a שבת if the above conditions have been met. If a sick person needs a מי שברך and none of the עולים has made one for him, his מי שברך is recited after the end of the last עליה (מפטיר). A מי שברך is always accompanied by a donation (even if only a nominal) not just 'שמתפללים בעבורו/בעבורה'; this de facto also limits the mass recitation of names and sometimes the same name many times per year. מנהג אשכנז is not in favor of numerous מי שברך's for the sick, just as one does not recite additional קדישים or ברכות. A מי שברך maybe said more than once in two instances: a) if the patient took a noticeable turn for the worse ח"ו, or b) a medical procedure is being performed between now and the next קריאת התורה, and the procedure entails some risk or the possibly of improvement. A general מי שברך לחולים for all the sick at once is quite uncommon.

מי שברך של בריא

(מי שברך לאמירה בשבת רק

לחולה מסוכן למות בו ביום)

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב  וּמִי שֶׁרִפֵּא חִזְקִיָּֽהוּ מֶֽלֶךְ יְהוּדָה מֵחָלְיוֹ וּמִרְיָם הַנְּבִיאָה מִצָּרַעְתָּהּ וְהִמְתִּיק מֵי מָרָה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּֽנוּ וּמֵי יְרִחוֹ עַל־יְדֵי אֱלִישָׁע  הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת ר' פלוני בן ר' פלוני עֲבוּר שֶׁנָּדַר ר' פלוני בן ר' פלוני צְדָקָה בַּעֲבוּרוֹ [בְּלִי נֶֽדֶר]  בִּשְׂכַר זֶה הַמָּקוֹם יִשְׁמְרֵֽהוּ וְיַצִילֵֽהוּ  וִיעָזְרֵֽהוּ וְיַחְלִימֵֽהוּ  וִיסְעָדֵֽהוּ עַל עֶֽרֶשׂ דְּוָי  וְיִשְׁלַח לוֹ רְפוּאָה שְׁלֵמָה עַל כָּל גּוּפוֹ וְאֵיבָרָיו  בְּתוֹךְ שְׁאָר כָּל חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל  אָמֵן:

נוסח אחר לחולה מסוכן למות בו ביום

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב  וּמִי שֶׁרִפֵּא חִזְקִיָּֽהוּ מֶֽלֶךְ יְהוּדָה מֵחָלְיוֹ  וּמִרְיָם הַנְּבִיאָה מִצָּרַעְתָּהּ  וְהִמְתִּיק מֵי מָרָה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּֽנוּ  וְרִפֵּא מֵי יְרִחוֹ עַל־יְדֵי אֱלִישָׁע  הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת ר' פלוני בן ר' פלוני עֲבוּר שֶׁיִּתְּנוּ [בְּלִי נֶֽדֶר] כָּל־הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה לִצְדָקָה  בִּשְׂכַר זֶה הַמָּקוֹם יְבָרֲכֵֽהוּ וְיִרְפָאֵֽהוּ מַרְפֵּא אֲרוּכָּה וּתְעָלָה  בְּרֹב חֶֽסֶד וַחֲנִינָה וְחֶמְלָה  לְנֶפֶשׁ      ר' פלוני בן ר' פלוני לְרוּחוֹ וְנַפְשׁוֹ הָאֻמְלָלָה  וְלֹא תֵּרֵד נַפְשׁוֹ שְׁאֽוֹלָה  וְתִמָּלֵא רַחֲמִים עָלָיו לְהַחֲלִימוֹ לְרַפְאֹתוֹ וּלְהַחְלִיפוֹ וּלְהַחְיוֹתוֹ  כִּרְצוֹן כָּל־קְרוֹבָיו וְאוֹהֲבָיו  וְיֵרָאוּ לְפָנָיו זְכֻיּוֹתָיו וְצִדְקוֹתָיו  וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל־חַטֹּאתָיו  וְיִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶֽיךָ אֶת כַּעַסְךָ מֵעָלָיו  תִּשְׁלַח לוֹ רְפוּאָה שְׁלֵמָה  רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף  וּתְּחַדֵּשׁ כְּנֶֽשֶׁר נְעוּרָיו  וְתִשְׁלַח לוֹ וּלְכָל חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל מַרְפֵּא אֲרוּכָּה  מַרְפֵּא בְּרָכָה  מַרְפֵּא תְרוּפָה וּתְעָלָה  מַרְפֵּא חֲנִינָה וְחֶמְלָה  אָמֵן:

מי שבירך ליולדת בן כאשר באה

לבית הכנסת אחר לידתה (כחודש אחר לידתה)

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הוּא יְבָרֵךְ אֶת־הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶֽדֶת פלונית בת פלונית עִם בְּנָהּ הַנּוֹלַד בְּמַזָּל טוֹב  בַּעֲבוּר שֶׁבַּעֲלָהּ יִתֵּן [בְּלִי נֶֽדֶר] בַּעֲדָם... בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהִי בְּעֶזְרָם וְיִשְׁמְרֵם וִיזַכֶּה אֶת־הָאֵם לְגַדֵּל אֶת־בְּנָהּ בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים  וּלְהַדְרִיכוֹ בְּאֹֽרַח מִישׁוֹר  לְתּוֹרָה  לְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים  וְנֹאמַר אָמֵן:

מי שבירך ליולדת בת כאשר באה

לבית הכנסת אחר לידתה (כחודש אחר לידתה)

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הוּא יְבָרֵךְ אֶת־הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶֽדֶת פלונית בת פלונית עִם בִּתָּהּ הַנּוֹלֶֽדֶת בְּמַזָּל טוֹב  (וְיִקָּרֵא שְׁמָהּ בְּיִשְׂרָאֵל...)  בַּעֲבוּר שֶׁבַּעֲלָהּ יִתֵּן [בְּלִי נֶֽדֶר] בַּעֲדָם... בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהִי בְּעֶזְרָן וְיִשְׁמְרֵן וִיזַכֶּה אֶת־הָאֵם לְגַדֵּל אֶת־בִּתָּהּ בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים  וּלְהַדְרִיכָהּ בְּאֹֽרַח מִישׁוֹר  לְמִצְוֹת   לְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים  וְנֹאמַר אָמֵן:

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב  הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַיֶּֽלֶד ר' פלוני בן ר' פלוני  בַּעֲבוּר שֶׁנָּדַב מַפָּה לְסֵפֶר תּוֹרָה  בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵֽהוּ וִיחַיֵּֽהוּ      וִיכוֹנֵן אֶת לִבּוֹ לִֽהְיוֹת שָׁלֵם עִם יְיָ לַהֲגוֹת בְּתוֹרָתוֹ וְלָלֶֽכֶת בִּדְרָכָיו                 וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו חֻקֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו כָּל הַיָּמִים  וְיַצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכָיו וְיִמְצָא חֵן וָחֶֽסֶד       בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם  וְיִזְכּוּ אֲבוֹתָיו לִרְאוֹתוֹ גָּדַל לְתוֹרָה לְחוּפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים  וְנֹאמַר אָמֵן:

לבר מצוה

אחר שבירך נער בר מצוה ברכה אחרונה בעלייתו לתורה, לפני ה'מי שבירך', בא אביו אל האלמעמער (בימה),

מניח ידיו על ראשו ומברך בקול, ועונים 'אמן' על ברכתו :

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם  אֲשֶׁר פְּטָרַֽנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה:

בדורות האחרונים יש שנהגו לומר את הברכה בלחש בלא שם ומלכות בנוסח :

בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַֽנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁלָּזֶה:

מי שבירך לבר מצוה

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הוּא יְבָרֵךְ אֶת־הַבָּחוּר פב"פ שֶׁהִגִּֽיעוּ יָמָיו לִהְיוֹת בַּר מִצְוָה  וְעָלָה הַיּוֹם לַתּוֹרָה לִתֵּן שֶֽׁבַח וְהוֹדָאָה לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל כָּל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ  בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵֽהוּ וִיחַיֵּֽהוּ וִיכוֹנֵן אֶת־לִבּוֹ לִהְיוֹת שָׁלֵם עִם יְיָ         לַהֲגוֹת בְּתוֹרָתוֹ  וְלָלֶֽכֶת בִּדְרָכָיו  וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו  חֻקֹּתָיו  וּמִשְׁפָּטָיו כָּל־הַיָּמִים     וְיַצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכָיו וְיִמְצָא חֵן וָחֶֶֽסֶד בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם וְיִזְכּוּ אֲבוֹתָיו לִרְאוֹתוֹ גָּדֵל בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים  וְנֹאמַר אָמֵן:

מי שבירך לחתן

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב  הוּא יְבָרֵךְ אֶת הֶחָתָן פב"פ וְאֶת־כַּלָתוֹ       בַּעֲבוּר שֶׁיִּתְּנוּ [בְּלִי נֶֽדֶר] נִדְבַת לִבָּם... בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְבָרֵךְ אוֹתָם  וְיִתֵּן לָהֶם בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל־מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם  וְיִזְכּוּ לִבְנוֹת בַּֽיִת בְּיִשְׂרָאֵל לְשֵׁם וְלִתְהִלָה  וְנֹאמַר אָמֵן:

זמר אל החתן.

חתן שעולה לתורה בשבתות שמחתו (מקבל עליה חשובה [שלישי] ולא מפטיר), היינו, בשבת שאחר ה'אירוסין',                 וכן בשבת שלפני חתונתו ובשבת שלאחריה, בסיימו לקרוא בתורה קודם אמירת 'מי שברך', מזמרים לכבודו       זמר 'אחד יחיד' שחיברו רבי אביגדור קרא מפראג. יש המזמרים רק את החרוז הראשון, אך ראוי לזמר את כולו.

לחתן תורה ולחתן בראשית מזמרים רק את החרוז הראשון. חתן בזיווג שני אין מזמרים לו.

אֶ֗חָד יָחִיד וּמְיֻחָד אֵל   נִדְרָשׁ לְבַר לֵבָב [אֲשֶׁר] שׁוֹאֵל   אַך טוֹב אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל   הַלֲלוּ־יָהּ:

בּ֗וֹרֵא כָּל־מֶֽמֶשׁ מִתֹּֽהוּ   אִם יֵשׁ־פּוֹעֵל כְּמַעֲשֵֽׂהוּ   מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ   הַלֲלוּ־יָהּ:

יְ֗הוּדִי נוֹצְרִי עֲרָבִי בִּֽינָה  לֹא נִרְאֵת לָאֵל כָּל־תְּמוּנָה   דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה   הַלֲלוּ־יָהּ:

גּ֗וּף אֵין לוֹ גַּם דָּם וּבָשָׂר          וּבִידֵי אָדָם לֹא נִמְסָר          וְאֱמֻנַת שְׁבָטִים שְׁנֵים עָשָׂר          הַלֲלוּ־יָהּ:

דָּ֗ת תּוֹרָתוֹ הֶחְכִּימָֽנוּ  בְּתַרְיַ"ג מִצְוֹת הִכְתִּירָֽנוּ  הוּא עָשָֽׂנוּ וְלֹא אֲנַֽחְנוּ  הַלֲלוּ־יָהּ:

וּ֗בְיוֹם שַׁבָּת וּבְרִית מִילָה  בְּאוֹתוֹת עָלֵֽינוּ נִגְלָה  לְשֵׁם וּלְתִפְאֶֽרֶת וְלִתְהִלָּה  הַלֲלוּ־יָהּ:

רָ֗ז הָאֱמוּנָה בְּכָל־הָאִיִּים  לֹא נִמְצֵאת רַק בָּעִבְרִיִּים   הַבָּמוֹת תִּהְיֶֽינָה לְעִיִּים  הַלֲלוּ־יָהּ:

קֵ֗ינִי נַעֲמָן גַּם עֹבַדְיָה  רָחָב נַעֲמָה וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה  נִכְנְסוּ בְּדָת תּוֹשִׁיּהָ  הַלֲלוּ־יָהּ:

ר֗וֹדְפֵי יֽשֶׁר בְּכַוָּנָה   הֵם נִמְסָרִים בְּסַכָּנָה  אָנָּא יְיָ הוֹשִֽׁיעָה נָא   הַלֲלוּ־יָהּ:

אָ֗דוֹן בְּכָל־שְׁלֵמוּת מוּשְׁלָם  בָּרֵךְ עַמְּךָ כֻּלָּם   מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם  הַלֲלוּ־יָהּ: 

מי שבירך למקדיש ספר תורה או לכל דבר לבית הכנסת:

מברכים את כל עולי התורה ב'מי שבירך' גם בקריאת התורה של חול.

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב  הוּא יְבָרֵךְ אֶת נְדִיב הַלֵּב ר' פלוני בן ר' פלוני  וְאֶת אִשְׁתּוֹ  בָּנָיו  בְּנוֹתָיו  וְכָל מִשְׁפַּחְתּוֹ  בַּעֲבוּר שֶׁנְּשָׂאוֹ לִבּוֹ  וְנָדְבָה רוּחוֹ   לִתֵּן מַתָּנָה לְבֵית הַכְּנֶֽסֶת לְצָרְכֵי צִבּוּר  לִכְבוֹד הַמָּקוֹם  לִכְבוֹד הַתּוֹרָה  וְלִכְבוֹד הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ  בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵֽהוּ וְיַצִּילֵֽהוּ מִכָּל־צָרָה וְצוּקָה

וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל־מַעֲשֵׂה יָדָיו  וִיבָרֲכֵֽהוּ עִם כָּל־יִשְׂרָאֵל אֶחָיו: וְנֹאמַר אָמֵן:

מנהג אשכנז is to bow when one faces the ספר. Bowing towards the תורה during הגבהה                    is an explicit תוספתא (סופרים יד:יד) “…open the ספר תורה to reveal three columns, lift it up       and show the text to the congregation standing to the right, the left, in front and behind.          Since it is a mitzvah for all men and women to see the text, to bow (לכרוע) and to recite          "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, תורת ד' תמימה משיבת נפש...". The מנהג to bow, connotes bowing the head and the top half of the body (שלחן ערוך או"ח קל"ד סעיף ב').

The מנהג to point towards the ספר with one’s pinky finger is of Turkish and Moroccan origin (מנהג הספרדים), and is discussed by the מעם לועז and by רב חיים פלגי. It seems that the מנהג was brought to ארץ ישראל by the ספרדים, (The  ספרדיםliving in ירושלם by and large followed Turkish מנהגים, since ארץ ישראל was ruled by the Turks for four hundred years), and from there it spread amongst some אשכנזים as well.

אחר שהשלימו הקריאה בספר תורה מגביהים וגוללים אותו.

כשמגביהים הספר תורה כורעים מעט אל ספר התורה ומביטים נגד הכתב של ספר תורה

בהגבהת התורה יש מזמרים בנעימה את הפסוקים מ'וזאת התורה' עד 'ויאדיר'.

בימי הראשנים היו מגביהים הספר תורה קודם הקריאה:

דברים ד:מד וְזֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: במדבר ט:כג עַל־פִּ֥י יְיָ֖ בְּיַד־מֹשֶֽׁה: משלי ג:יח עֵץ־חַיִּ֣ים הִ֭יא לַמַּֽחֲזִיקִ֣ים בָּ֑הּ וְֽתֹמְכֶ֥יהָ מְאֻשָּֽׁר: יז דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי־נֹ֑עַם וְֽכָל־נְתִ֖יבוֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם: טז אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים בִּֽימִינָ֑הּ בִּ֝שְׂמֹאולָ֗הּ עֹ֣שֶׁר וְכָבֽוֹד: ישעיה מב:כא יְיָ֥ חָפֵ֖ץ לְמַ֣עַן צִדְק֑וֹ יַגְדִּ֥יל תּוֹרָ֖ה וְיַאְדִּֽיר:

After the גולל has rolled the ספר closed, while the ווימפל is wrapped around the ספר,        someone holds the עצי חיים so that the ספר is held steady. This מנהג is still kept in Holland, and in newly established Yekkish קהילות. Five people are required; 1) to roll up the ווימפל after it has been removed from the Torah and then hand it to the גולל, 2) הגבהה, 3) גלילה, 4) one to hold the תורה as the ווימפל is being wrapped around 5) handing the מעיל, יד and silver adornments (which according to the משנה ברורה  is a differentכיבוד ). (Rolling the ווימפל after it has been removed from the ספר is done before הגבהה [this may be done by women as well - the ווימפל would be passed over to the עזרת נשים, rolled and given back]).

בעוד שהוא כורך את המפה בספר תורה יש אומרים 'לך ד' הגדלה והגבורה':

אמירת 'א־ל מלא רחמים' בציבור, לאחר הקבורה או בכל זמן אחר, אינה מנהג אשכנז.

Ideally, one should chant a הפטרה out of a  ספר אפטרתא(a single scroll containing all the פרשיות הנביאים that pertain to the שבתות of the year(. If one is unavailable, the most important thing is to find a ספר הפטרה where the letters are actually typeset onto the pages and not merely copied. If one has a choice of two books in typeset print, a תנ"ך or a חומש, one may follow the חומרה of the מגן אברהם and use a תנ"ך (and not to rely onעת לעשות לד' ). This however, is not מנהג אשכנז. According to מנהג אשכנז, one chants the הפטרה out of a ספר אפטרתא, even if there is a full נביא available. The חתם סופר rules, that בדיעבד, one may chant a הפטרה by heart מעיקר הדין.

בשבת אחר שגמרו את גלילת ספר תורה מפטירין בנביאים מענין הסידרא. את ההפטרה קורא העולה לתורה בעצמו מתוך ספר אפטרתא, היינו אוסף של פרשיות נביאים השייכות לשבתות השנה, כתוב בדיו על גבי קלף. האזכרות שבו נכתבו לשם קדושה ויש בו ניקוד וטעמים. קבועים לו שני עמודים בשני צדיו ונגלל כספר תורה.    הוא עטוף במעיל וכרוך במפה ('ווימפל') כספר תורה. מניחים את הספר בארון מיוחד לתשמישי מצוה ולא ארון הקודש. מכבדים נערים כבני אחת עשרה ושתים עשרה ב'הוצאה והכנסה' של ספר אפטרתא. הקהל אינו אומר     את ההפטרה בקול רם עם המפטיר. אין המפטיר עומד בצד האלמעמער אלא במרכזה כשפניו אל ארון הקודש,        אף שמאחוריו ספר התורה שקראו בו.

מנהג אשכנז בסדר ההפטרות שונה בכמה מקומות מהמודפם מחומשים.

קודם קריאת ההפטרה יברך המפטיר ברכה זו :  

אחרי קריאת ההפטרה אומר המפטיר ברכות אלו :

נֶאֱמָן אַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  וְנֶאֱמָנִים דְּבָרֶֽיךָ  וְדָבָר אֶחָד מִדְּבָרֶֽיךָ אָחוֹר לֹא־יָשׁוּב רֵיקָם  כִּי אֵל מֶֽלֶךְ נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אַתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הָאֵל הַנֶּאֱמָן בְּכָל־דְּבָרָיו:

בכל שבתות השנה, גם בשבת חול המועד פסח, אומרים זה:

בשבת בר מצוה הרב דורש כאן לנער הבר מצוה העומד לפניו.

בשלש רגלים, גם בשבת חול המועד סכות, אומרים זה:

עַל־הַתּוֹרָה  וְעַל־הָעֲבוֹדָה  וְעַל־הַנְּבִיאִים  וְעַל־יוֹם [בשבת הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְעַל־יוֹם]

בפסח

חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה

בשבועות

חַג הַשָׁבוּעוֹת הַזֶּה

בסכות

חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה

בשמיני עצרת ושמחת תורה

שְׁמִינִי חַג הָעֲצֶֽרֶת הַזֶּה

שֶׁנָּתַֽתָּ לָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  [בשבת לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה] לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה             לְכָבוֹד וּלְתִפְאָֽרֶת: עַל־הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  אָֽנוּ מוֹדִים לָךְ  וּמְבָרֲכִים אוֹתָךְ  יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל־חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ             [בשבת הַשַּׁבָּת וְ] יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים:

באחרון של פסח, יום שני של שבועות, שמיני עצרת, כשחלו בחול, אומרים כאן 'מתנת יד' (עמ' 072).

וכשחלו בשבת אומרים אותו אחרי מי שברך לקהל (עמ' 571).

בראש השנה אומרים זה:

עַל־הַתּוֹרָה  וְעַל־הָעֲבוֹדָה  וְעַל־הַנְּבִיאִים  וְעַל־יוֹם [בשבת הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְעַל־יוֹם] הַזִכָּרוֹן הַזֶּה שֶׁנָּתַֽתָּ לָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  [בשבת לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה]  לְכָבוֹד וּלְתִפְאָֽרֶת: עַל־הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  אָֽנוּ מוֹדִים לָךְ  וּמְבָרֲכִים אוֹתָךְ  יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל־חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד  וּדְבָרְךָ מַלְכֵּֽנוּ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ                               מֶֽלֶךְ עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ  מְקַדֵּשׁ [בשבת הַשַּׁבָּת וְ] יִשְׂרָאל וְיוֹם הַזִכָּרוֹן:

לא הותר לאכול לפני תקיעות אלא לחולים ולכן אין עורכים הפסקה כעת לקידוש.

(כשיש מילה בראש השנה מלים כעת.)

ביום כפור בשחרית אומרים זה:

עַל־הַתּוֹרָה  וְעַל־הָעֲבוֹדָה  וְעַל־הַנְּבִיאִים  וְעַל־יוֹם [בשבת הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְעַל־יוֹם] הַכִּפּוּרִים הַזֶּה שֶׁנָּתַֽתָּ לָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  [בשבת לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה]  לִמְחִילָה    וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה  לְכָבוֹד וּלְתִפְאָֽרֶת: עַל־הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  אָֽנוּ מוֹדִים לָךְ        וּמְבָרֲכִים אוֹתָךְ   יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל־חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד  וּדְבָרְךָ מַלְכֵּֽנוּ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מֶֽלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵֽחַ לַעֲוֹנוֹתֵֽינוּ וְלַעֲוֹנוֹת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל        וּמַעֲבִיר אַשְׁמוֹתֵֽנוּ בְּכָל־שָׁנָה וְשָׁנָה  מֶֽלֶךְ עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ  מְקַדֵּשׁ [בשבת הַשַּׁבָּת וְ] יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַכִּפּוּרִים:

ביום כפור אחר ההפטרה מיחדים זמן קצר מאוד להזכרת נשמות (עמ' 423)

אין יוצאים מבית הכנסת בשעת אמירת הזכרת נשמות.

[וכשחל בשבת אומרים אותו אחרי מי שברך לקהל (עמ' 571).]

בשבת לאחר שהפטירו אומרים 'יקום פרקן', וביום טוב ובימים נוראים כשחל בחול אין אומרים אותו.

אין החזן עומד בצד האלמעמער (בימה) אלא במרכזה כשפניו אל ארון הקודש, אף שמאחוריו ספר התורה שקראו בו.

יְקוּם פֻּרְקָן מִן־שְׁמַיָּא  חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי  וְחַיֵּי אֲרִיכֵי  וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי       וְסַיַּעְתָּא דִשְּׁמַיָּא  וּבַרְיוּת גּוּפָא  וּנְהוֹרָא מַעַלְיָא  זַרְעָא חַיָּא וְקַיָּמָא  זַרְעָא דִּי לָא־יִפְסוּק וְדִי לָא־יִבְטוּל מִפִּתְגָּמֵי אוֹרַיְתָא: לְמָרָנָן וְרַבָּנָן חֲבוּרָתָא קַדִּישָׁתָא דִּי בְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל וְדִי בְּבָבֶל  לְרֵישֵׁי כַלֵּי    וּלְרֵישֵׁי גָלְוָתָא  וּלְרֵישֵׁי מְתִיבָתָא  וּלְדַיָּנֵי דְּבָבָא: לְכָל־תַּלְמִידֵיהוֹן  וּלְכָל־תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן  וּלְכָל מַאן־דְּעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא: מַלְכָּא דְעַלְמָא יְבָרֵךְ יַתְהוֹן  יַפִּישׁ חַיֵּיהוֹן  וְיַסְגֵּא יוֹמֵיהוֹן  וְיִתֵּן אַרְכָּא לִשְׁנֵיהוֹן  וְיִתְפָּרְקוּן וְיִשְׁתֵּזְבוּן מִכָּל־עָקָא  וּמִכָּל־מַרְעִין בִּישִׁין  מָרָן דִּי בִשְׁמַיָּא  יְהֵא בְּסַעְדְּהוֹן  כָּל־זְמַן וְעִדָּן: וְנֹאמַר אָמֵן:

יותר ראוי שיאמר יקום פרקן השני כלו בקול. (דברי קהלת)

(המתפלל ביחידות אין אומר 'יקום פרקן' זה ולא את ה'מי שברך' שאחריו.)

יְקוּם פֻּרְקָן מִן־שְׁמַיָּא  חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי  וְחַיֵּי אֲרִיכֵי  וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי       וְסַיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא  וּבַרְיוּת גּוּפָא  וּנְהוֹרָא מַעַלְיָא  זַרְעָא חַיָּא וְקַיָּמָא   זַרְעָא דִּי לָא־יִפְסוּק וְדִי לָא־יִבְטוּל מִפִּתְגָמֵי אוֹרָיְתָא: לְכָל־קְהָלָא    קַדִּישָׁא הָדֵין  רַבְרְבַיָּא עִם זְעֵרַיָּא  טַפְלָא וּנְשַׁיָּא: מַלְכָּא דְעָלְמָא יְבָרֵךְ יַתְכוֹן  יַפִּישׁ חַיֵּיכוֹן  וְיַסְגֵּא יוֹמֵיכוֹן  וְיִתֵּן אַרְכָּא לִשְׁנֵיכוֹן  וְתִתְפָּרְקוּן וְתִשְׁתֵּזְבוּן מִכָּל־עָקָא  וּמִכָּל־מַרְעִין בִּישִׁין  מָרָן דִּי בִשְׁמַיָּא          יְהֵא בְּסַעְדְּכוֹן  כָּל־זְמַן וְעִדָּן: וְנֹאמַר אָמֵן:

בהרבה קהילות נוהגים להזכיר נשמות המתים בשבת וקוראים בו את שלושת הנפטרים האחרונים, אכן אין מזכירין כשיש חתונה או מילה ולא בשבת שמברכין החודש (חוץ ממברכין החודש סיון בשבת שלפני שבועות)                 ולא בראש חדש ולא בחנוכה ולא בשושן פורים, וכלל הוא בכל שבת שאומרים יוצר ואופן אין מזכירין                חוץ משבת שובה שמזכירין (בק"ק פפד"מ אין מזכירין).

אחר יקום פרקן בשבת שלפני שבועות ושבת חזון החזן קורא בלחש, כדי שלא לעורר יגון,

מתוך ספר הזכרת הנשמות המכונה 'ממורבוך' (עמ' 292) אב הרחמים (עמ' 992).

'מי שבירך' של קהל אומר החזן בלבד בקול רם ובנעימה: (אין אומרים מי שבירך בשבת שמברכין החודש:)

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב  הוּא יְבָרֵךְ אֶת־כָּל־הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה  עִם כָּל־קְהִילּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ  הֵם וּנְשֵׁיהֶם  וּבְנֵיהֶם    וּבְנוֹתֵיהֶם  וְכָל־אֲשֶׁר־לָהֶם: וּמִי שֶׁמְּיַחֲדִים בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת לִתְפִלָּה        וּמִי שֶׁבָּאִים בְּתוֹכָם לְהִתְפַּלֵּל  וּמִי שֶׁנּוֹתְנִים נֵר לַמָּאוֹר                 וְיַֽיִן לְקִדּוּשׁ וּלְהַבְדָּלָה  וּפַת לְאוֹרְחִים  וּצְדָקָה לַעֲנִיִּים                     [בשבת שלפני תענית בה"ב מוסיף : וְכָל־מִי שֶׁיִּתְעַנֶּה שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי ] וְכָל־מִי שֶׁעוֹסְקִים בְּצָרְכֵי צִבּוּרָם בֶּאֱמוּנָה  הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְשַׁלֵם שְׂכָרָם  וְיָסִיר מֵהֶם כָּל־מַחֲלָה  וְיִרְפָּא לְכָל־גּוּפָם  וְיִסְלַח לְכָל־עֲוֹנָם  וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה  בְּכָל־מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם

בשבת שחל להיות בימים שאומרים   'מי שברך של מתנת יד' מוסיפים

וְיִזַכֵּם לַעֲלוֹת לָרֶֽגֶל

בא' ראש השנה שחל בשבת

ובשבת שובה מוסיפים

וְיִכְתְּבֵם בְּסֵפֶר הַחַיִּים

ביום כפור שחל בשבת מוסיפים

וְיִכְתְּבֵם בְּסֵפֶר

מְחִילָה וּסְלִיחָה

עִם כָּל־יִשְׂרָאֵל אֲחֵיהֶם: וְנֹאמַר אָמֵן:

תפילה לשלום המלכות.

The סידור עבודת ישראל (pg. 231) contains הנותן תשועה למלכים. A footnote cites both the כל בו       and אבודרהם as sources for this מנהג. The older מחזורי רודלהיים do not contain a prayer either    for the country or for the head of state.

תהלים קמד:י הַנּוֹתֵ֥ן תְּשׁוּעָ֗ה לַמְּלָ֫כִ֥ים וּמֶמְשָׁלָה לַנְּסִיכִים  מַלְכוּתוֹ קמה:יג מַלְכ֥וּת כָּל־עֹֽלָמִ֑ים קמד:י הַ֭פּוֹצֶה אֶת־דָּוִ֥ד עַבְדּ֗וֹ מֵחֶ֥רֶב רָעָֽה: ישעיה מג:טו הַנּוֹתֵ֥ן בַּיָּ֖ם דֶּ֑רֶךְ  וּבְמַ֥יִם עַזִּ֖ים נְתִיבָֽה:  הוּא יְבָרֵךְ וְיִשְׁמוֹר וְיִנְצוֹר וְיַעֲזֹר וִירוֹמֵם וִיגַדֵּל וִינַשֵׂא לְמַֽעְלָה אֶת אֲדוֹנֵֽנוּ (פלוני) יָרוּם הוֹדוֹ: מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יְחַיֵּֽהוּ וְיִשְׁמְרֵֽהוּ וּמִכָּל־צָרָה וְיָגוֹן וָנֶֽזֶק יַצִּילֵֽהוּ  וְיַדְבֵּר עַמִּים תַּֽחַת רַגְלָיו וְיַפִּיל שׁוֹנְאָיו לְפָנָיו וּבְכֹל אֲשֶׁר־יִפְנֶה יַצְלִֽיחַ  מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יִתֵּן בְּלִבּוֹ וּבְלֵב כָּל־יוֹעֲצָיו וְשָׂרָיו רַחֲמָנוּת לַעֲשׂוֹת טוֹבָה עִמָּֽנוּ וְעִם כָּל־יִשְׂרָאֵל  בְּיָמָיו וּבְיָמֵֽינוּ ירמיה כג:ו תִּוָּשַׁ֣ע יְהוּדָ֔ה  וְיִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁכֹּ֣ן לָבֶ֑טַח ישעיה נט:כ-כא וּבָ֤א לְצִיּוֹן֙ גּוֹאֵ֔ל וְכֵן יְהִי רָצוֹן: וְנֹאמַר אָמֵן:

In פפד"מ, הנותן תשועה was not recited (דברי קהלת pg. 74), as long as they were not forced to recite it.

[אבל "הנותן תשועה" וכו' לא אמרו בפרנקפורט מעולם כל ימי אשר להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר 0שר בתוכם.]

ברכת החודש

(תפלת רב) (גמ' ברכות טז:), משום איסור בקשת צרכים בשבת. החזן פותח ואומר 'מי שעשה' :

קו“ח  מִי שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵֽינוּ  וְגָאַל אוֹתָם מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת  הוּא יִגְאַל אוֹתָֽנוּ (בְּקָרוֹב)  וִיקַבֵּץ נִדָּחֵֽינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ  חֲבֵרִים כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְנֹאמַר אָמֵן:  

החזן נוטל את הספר תורה בזרועו ומכריז:

חזן רֹאשׁ חֹֽדֶשׁ ...  יִהְיֶה בַּיוֹם ה... (לשני ימי ראש חודש מכריז וּבַיּוֹם ה...)

חזן רֹאשׁ חֹֽדֶשׁ ... יִהְיֶה בְּיוֹם שַׁבַּת קֹדֶשׁ הַבָּא עָלֵֽינוּ לְטוֹבָה (וביום א' מכריז וּלְמָחֳרָתוֹ בַיוֹם הָרִאשׁוֹן):

(חל ראש חודש בערב שבת ובשבת מכריז)

חזן רֹאשׁ חֹֽדֶשׁ ... יִהְיֶה בְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי וּבְיוֹם שַׁבַּת קֹדֶשׁ הַבָּא עָלֵֽינוּ לְטוֹבָה:

(חל ראש חודש ביום ראשון מכריז :) חזן רֹאשׁ חֹֽדֶשׁ ... יִהְיֶה לְמָחָר בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן (וביום שני מכריז : וּבַיּוֹם הַשֵׁנִי):

הקהל אינו חוזר על הכרזת 'ראש חודש פלוני יהיה', אלא מתחיל מיד באמירת 'יחדשהו הקב"ה'.

החזן חוזר עליו בניגון של יום טוב או יום המצוין שחל באותו חדש. בניגון זה ממשיכים לנגן גם את תחילת 'אשרי'.

ראש חודש ניסן         בניגון של אדיר הוא שבתוך ההגדה.

ראש חודש אייר         בניגון לכה דודי של ספירת העומר. (ויש בניגון הלכה ותוספות)

ראש חודש כסלו         בניגון של מעוז צור.       

ראש חודש סיון         בניגון של אקדמות.

ראש חודש טבת         בניגון של שני זיתים.                    

ראש חודש תמוז         בניגון של לכה דודי של בין המצרים של יפת.

ראש חודש שבט או אדר (פרשת שקלים)         בניגון של שקלים או החדש. (בחודש שבט בשנה מעוברת בניגון נבחר.)       

ראש חודש מנחם אב         בניגון של לכה דודי של שבת חזון.

ראש חודש אדר ואדר         בניגון פורים.       

ראש חודש אלול         בניגון של אדר והוד.

קו"ח יְחַדְּשֵֽׁהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל  

לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם (קהל אָמֵן) לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה (קהל אָמֵן) לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה (קהל אָמֵן): וְנֹאמַר אָמֵן:

מנגנים שני פסוקים ראשונים ושנים אחרונים של 'אשרי'

קמד:טו אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם שֶׁכָּ֣כָה לּ֑וֹ אַֽשְׁרֵ֥י הָ֝עָ֗ם שֱׁיְיָ֥ אֱלֹהָֽיו:

קמה תְּהִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד אֲרֽוֹמִמְךָ֣ אֱלוֹהַ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַֽאֲבָֽרֲכָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: בְּכָל־י֥וֹם  אֲבָֽרֲכֶ֑ךָּ וַאֲהַֽלֲלָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד וְ֝לִגְדֻלָּת֗וֹ אֵ֣ין חֵֽקֶר:      דּ֣וֹר לְ֭דוֹר יְשַׁבַּ֣ח מַֽעֲשֶׂ֑יךָ וּגְב֖וּרֹתֶ֣יךָ יַגִּֽידוּ: הֲ֭דַר כְּב֣וֹד הוֹדֶ֑ךָ וְדִבְרֵ֖י נִפְלְאֹתֶ֣יךָ אָשִֽׂיחָה: וֶֽעֱז֣וּז נֽוֹרְאֹתֶ֣יךָ יֹאמֵ֑רוּ וגדלותך וּגְדֻלָּֽתְךָ֥ אֲסַפְּרֶֽנָּה: זֵ֣כֶר רַב־טֽוּבְךָ֣ יַבִּ֑יעוּ וְצִדְקָֽתְךָ֥ יְרַנֵּֽנוּ: חַנּ֣וּן וְרַח֣וּם יְיָ֑ אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וּגְדָל־חָֽסֶד: טוֹב־יְיָ֥ לַכֹּ֑ל וְ֝רַֽחֲמָ֗יו     עַל־כָּל־מַֽעֲשָֽׂיו: יוֹד֣וּךָ יְ֭יָ כָּל־מַֽעֲשֶׂ֑יךָ וַֽ֝חֲסִידֶ֗יךָ יְבָֽרֲכֽוּכָה: כְּב֣וֹד מַלְכֽוּתְךָ֣ יֹאמֵ֑רוּ וּגְבוּרָֽתְךָ֥ יְדַבֵּֽרוּ: לְהוֹדִ֤יעַ ׀ לִבְנֵ֣י ֖הָֽאָדָ֣ם גְּבֽוּרֹתָ֑יו וּ֝כְב֗וֹד הֲדַ֣ר מַלְכוּתֽוֹ:        מַֽלְכוּתְךָ֗ מַלְכ֥וּת כָּל־עֹֽלָמִ֑ים וּ֝מֶֽמְשַׁלְתְּךָ֗ בְּכָל־דּ֥וֹר וָדֹֽר: סוֹמֵ֣ךְ יְ֭יָ לְכָל־הַנֹּֽפְלִ֑ים  וְ֝זוֹקֵ֗ף לְכָל־הַכְּפוּפִֽים: עֵֽינֵי־כֹ֖ל אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ וְאַתָּ֤ה נֽוֹתֵן־לָהֶ֖ם אֶת־אָכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ:                                                                  הבעל תפלה מרים קולו בנעימה בפסוק פּוֹתֵ֥חַ אֶת־יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכָל־חַ֣י רָצֽוֹן: צַדִּ֣יק יְ֭יָ בְּכָל־דְּרָכָ֑יו וְ֝חָסִ֗יד בְּכָֽל־מַֽעֲשָֽׂיו: קָר֣וֹב יְ֭יָ לְכָל־קֹֽרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶֽאֱמֶֽת: רְצֽוֹן־יְרֵאָ֥יו יַֽעֲשֶׂ֑ה וְאֶת־שַׁוְעָתָ֥ם יִ֝שְׁמַ֗ע וְיֽוֹשִׁיעֵֽם: שׁוֹמֵ֣ר יְ֭יָ אֶת־כָּל־אֹֽהֲבָ֑יו        וְאֵ֖ת כָּל־הָֽרְשָׁעִ֣ים יַשְׁמִֽיד: תְּהִלַּ֥ת יְיָ֗ יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י וִֽיבָרֵ֣ךְ כָּל־בָּ֭שָׂר שֵׁ֥ם קָדְשׁ֗וֹ      לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: קטו:יח וַֽאֲנַ֤חְנוּ ׀ נְבָ֘רֵ֤ךְ יָ֗הּ מֵֽעַתָּ֥ה וְעַד־עוֹלָ֗ם הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

ברוב קהלות פולין אומרים בכל שבת 'אב הרחמים' קודם שמחזירים הספר להיכל, חוץ מבימים שאין אומרים צדקתך צדק ולא כשיש חתונה ומילה, ולא כשמברכים החדש חוץ מבימי הספירה, וכשמברכין חדש אב.

אַב הָרַחֲמִים  שׁוֹכֵן מְרוֹמִים  בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים הוּא יִפְקֹד בְּרַחֲמִים  הַחֲסִידִים וְהַתְּמִימִים וְהַיְשָׁרִים  קְהִילּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם  שמואל ב' א:כג הַנֶּֽאֱהָבִ֤ים וְהַנְּעִימִם֙ בְּחַיֵּיהֶ֔ם וּבְמוֹתָ֖ם לֹ֣א נִפְרָ֑דוּ מִנְּשָׁרִים קַֽלּוּ  וּמֵאֲרָיוֹת גָּבֵֽרוּ  לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם וְחֵֽפֶץ צוּרָם: יִזְכְּרֵם אֱלֹהֵֽינוּ לְטוֹבָה  עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עוֹלָם  וְיִנְקֹם בְּיָמֵֽינוּ לְעֵינֵֽינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ  כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים: דברים לב:מג הַרְנִ֤ינוּ גוֹיִם֙ עַמּ֔וֹ כִּ֥י דַם־עֲבָדָ֖יו יִקּ֑וֹם וְנָקָם֙ יָשִׁ֣יב לְצָרָ֔יו וְכִפֶּ֥ר אַדְמָת֖וֹ עַמּֽוֹ: וְעַל יְדֵי עֲבָדֶֽיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר: יואל ד:כא וְנִקֵּ֖יתִי דָּמָ֣ם לֹֽא־נִקֵּ֑יתִי וַֽייָ֖ שֹׁכֵ֥ן בְּצִיּֽוֹן: וּבְכִתְבֵי הַקֹּֽדֶשׁ נֶאֱמַר: תהלים עט:י לָ֤מָּה ׀ יֹֽאמְר֣וּ הַגּוֹיִם֘ אַיֵּ֢ה אֱלֹֽהֵ֫יהֶ֥ם יִוָּדַ֣ע   בגיים בַּגּוֹיִ֣ם לְעֵינֵ֑ינוּ נִ֝קְמַ֗ת דַּֽם־עֲבָדֶ֥יךָ הַשָּׁפֽוּךְ: וְאוֹמֵר: ט:יג כִּֽי־דֹרֵ֣שׁ דָּ֭מִים אוֹתָ֣ם זָכָ֑ר לֹֽא־שָׁ֝כַ֗ח צַֽעֲקַ֥ת    עניים עֲנָוִֽיִם: וְאוֹמֵר: קי:ו-ז יָדִ֣ין בַּ֭גּוֹיִם מָלֵ֣א גְוִיּ֑וֹת מָ֥חַץ רֹ֝֗אשׁ עַל־אֶ֥רֶץ רַבָּֽה: מִ֭נַּחַל בַּדֶּ֣רֶךְ יִשְׁתֶּ֑ה עַל־כֵּ֝֗ן יָרִ֥ים רֹֽאשׁ:         

סדר הכנסת ספר התורה

בשבת :

כט         מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד הָב֣וּ לַ֭יֽיָ בְּנֵ֣י אֵלִ֑ים הָב֥וּ לַֽ֝ייָ֗ כָּב֥וֹד וָעֹֽז:

הָב֣וּ לַ֭יֽיָ כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ הִשְׁתַּֽחֲו֥וּ לַֽ֝ייָ֗ בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ:

ק֥וֹל יְיָ֗ עַל־הַ֫מָּ֥יִם אֵֽל־הַכָּב֥וֹד הִרְעִ֑ים יְ֝יָ֗ עַל־מַ֥יִם רַבִּֽים:

קוֹל־יְיָ֥ בַּכֹּ֑חַ ק֥וֹל יְ֝יָ֗ בֶּֽהָדָֽר:

 ק֣וֹל יְ֭יָ שֹׁבֵ֣ר אֲרָזִ֑ים וַיְשַׁבֵּ֥ר יְ֝יָ֗ אֶת־אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן:

וַיַּרְקִידֵ֥ם כְּמוֹ־עֵ֑גֶל לְבָנ֥וֹן וְ֝שִׂרְיֹ֗ן כְּמ֣וֹ בֶן־רְאֵמִֽים:

 קוֹל־יְיָ֥ חֹצֵ֗ב לַֽהֲב֥וֹת אֵֽשׁ:

ק֣וֹל יְ֭יָ יָחִ֣יל מִדְבָּ֑ר יָחִ֥יל יְ֝יָ֗ מִדְבַּ֥ר קָדֵֽשׁ:

 ק֤וֹל יְיָ֙ ׀ יְחוֹלֵ֣ל אַיָּלוֹת֘ וַֽיֶּחֱשׂ֢ף יְעָ֫ר֥וֹת וּבְהֵֽיכָל֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ אֹמֵ֥ר כָּבֽוֹד:

יְ֭יָ לַמַּבּ֣וּל יָשָׁ֑ב וַיֵּ֥שֶׁב יְ֝יָ֗ מֶ֣לֶךְ לְעוֹלָֽם:

 יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְיָ֓ ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַֿשָּׁלֽוֹם:

ביום טוב שחל בחול :

מִֽי־יַעֲלֶ֥ה בְהַר־יְיָ֑ וּמִֽי־יָ֝ק֗וּם בִּמְק֥וֹם קָדְשֽׁוֹ:

נְקִ֥י כַפַּ֗יִם וּֽבַר־לֵ֫בָ֥ב אֲשֶׁ֤ר ׀ לֹֽא־נָשָׂ֣א לַשָּׁ֣וְא נפשו נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א נִשְׁבַּ֣ע לְמִרְמָֽה:

יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת יְיָ֑ וּ֝צְדָקָ֗ה מֵֽאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ:

זֶ֭ה דּ֣וֹר דרשו דֹּֽרְשָׁ֑יו מְבַקְֿשֵׁ֥֨י פָנֶי֖ךָ יַֽעֲקֹ֣ב סֶֽלָה:

שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים ׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וְ֭הִנָּֽשְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָב֗וֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד:

מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד ׀ יְ֭יָ עִזּ֣וּז וְגִבּ֑וֹר יְ֝יָ֗ גִּבּ֥וֹר מִלְחָמָֽה:

שְׂא֤וּ שְׁעָרִים ׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וּ֭שְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָבֹ֗א מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד:

מִ֤י ה֣וּא זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד ׀יְיָ֥ צְבָא֑וֹת ה֤וּא מֶ֖לֶךְ הַכָּב֣וֹד סֶֽלָה:

מדבריו של הדברי קהלת לגבי ההכנסה בשבת, מתברר שהחזן מוסר לו את הספר ורק אז פותח את הארון הקודש.

בהכנסת ספר התורה לארון הקודש אומרים :

תהלים קלב:ח-י         קוּמָ֣ה יְ֭יָ לִמְנֽוּחָתֶ֑ךָ אַ֝תָּ֗ה וַֽאֲר֥וֹן עֻזֶּֽךָ:

כֹּֽהֲנֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ־צֶ֑דֶק וַֽחֲסִידֶ֥יךָ יְרַנֵּֽנוּ:

֖בַּֽעֲבוּר דָּוִ֣ד עַבְדֶּ֑ךָ אַל־תָּ֝שֵׁ֗ב פְּנֵ֣י מְשִׁיחֶֽךָ:

משלי ד:ב         כִּ֤י לֶ֣קַח ט֭וֹב נָתַ֣תִּי לָכֶ֑ם תּֽ֝וֹרָתִ֗י אַֽל־תַּֽעֲזֹֽבוּ:

ג:יח         עֵץ־חַיִּ֣ים הִ֭יא לַמַּֽחֲזִיקִ֣ים בָּ֑הּ וְֽתֹמְכֶ֥יהָ מְאֻשָּֽׁר:

ג:יז         דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי־נֹ֑עַם וְֽכָל־נְתִ֖יבוֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם:

איכה ה:כא         הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְיָ֤ ׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב וְֽנָשׁ֔וּבָה חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם:

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא ובנשימה אחרת מוסיפים 'יתברך'

חזן כורע יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא  

וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא חזן כורע בְּרִיךְ הוּא הציבור אומר עמו (ולא לאחריו).

לְעֵֽלָּא (בראש השנה ויום כפור ולפני תפילות גשם וטל מוסיפים וּלְעֵֽלָּא) מִכָּל־בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא: חזן כורע וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

בשבת ראש חודש אומרים כאן מוסף של שבת ראש חודש (עמ' 062).

בשלש רגלים ובשבת חול המועד אומרים כאן מוסף של שלש רגלים (עמ' 172).

בימים נוראים אומרים כאן מוסף של ראש השנה (עמ' 803), של יום כפור (עמ' 523).

תפלת מוסף לשבת

כל יחיד חייב בתפלת מוסף בין יש צבור בעיר בין לא. זמן תפלת מוסף אין יותר מסוף ז' שעות, ובדיעבד אם התפלל אותה כל היום, יצא. עבר כל היום ולא התפלל מוסף אין לה תשלומין. מותר לטעום קצת קודם אבל סעודה אסורה (לפני מוסף) יותר מכביצה אלא למאן דחלש לביה.

תהלים נא:טז אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ:

כורע בָּרוּךְ משתחוה אַתָּה זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  אֱלֹהֵי אַבְרָהָם     אֱלֹהֵי יִצְחָק  וֵֽאלֹהֵי יַֽעֲקֹב  הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא  אֵל עֶלְיוֹן        גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקֹנֵה הַכֹּל  וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת  וּמֵבִיא גוֹאֵל         לִבְנֵי בְנֵיהֶם  לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה:

בשבת שובה [אבל בחזרת הש"ץ אין הקהל אומר 'זכרנו לחיים']:

זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים  מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים  וְכָתְבֵֽנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים  לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים:

מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: כורע בָּרוּךְ משתחוה אַתָּה זוקף יְיָ מָגֵן אַבְרָהָם:

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם  אֲדֹנָי  מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה  רַב לְהוֹשִֽׁיעַ:

ממוסף של שמיני עצרת עד שחרית של יום ראשון של פסח מוסיפים :

מַשִּׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם:

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד  מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים  סוֹמֵךְ נוֹפְלִים       וְרוֹפֵא חוֹלִים  וּמַתִּיר אֲסוּרִים  וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר: מִי כָמֽוֹךָ     בַּֽעַל גְּבוּרוֹת  וּמִי דּֽוֹמֶה־לָּךְ  מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה:

בשבת שובה [אבל בחזרת הש"ץ אין הקהל אומר 'מי כמוך']:

מִי כָמֽוֹךָ אַב הָרַחֲמִים  זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים  בְּרַחֲמִים:

וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְחַיֵּה הַמֵּתִים:

קהל וחזן יחדיו

קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְיָ֣ צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ:

חזן כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם  מְשָׁרֲתָיו שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה  

אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ  לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵֽרוּ:  

קהל וחזן יחדיו

יחזקאל ג:יב בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְיָ֖ מִמְּקוֹמֽוֹ:

חזן מִמְּקוֹמוֹ הוּא יִֽפֶן בְּרַחֲמִים  וְיָחֹן עַם הַמְיַחֲדִים שְׁמוֹ  

עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר בְּכָל־יוֹם תָּמִיד  פַּעֲמַֽיִם בְּאַהֲבָה שְׁמַע אוֹמְרִים:

קהל וחזן יחדיו

וְהוּא יַשְׁמִיעֵֽנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית  לְעֵינֵי כָּל־חַי  במדבר טו:מא לִֽהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵֽאֱלֹהִ֑ים

קהל וחזן יחדיו

אֲנִ֖י יְיָ֥ אֱלֹֽהֵיכֶֽם:

בשבת שאומרים בה אופן מוסיפים פיוט 'אלדיכם' בקדושת מוסף:

בקהילות הוותיקות אין אומרים אותו

(פפד"מ, מגנצא, וורמייזא ועוד)

אֱלֹֽהֵיכֶֽם שׁ֗וֹפֵט צֶֽדֶק  יִשְׁפֹּט מִישׁוֹר לְאֻמִּים  מִ֗דּוֹתָיו יַהֲפֹךְ  מִדַּת דִּין לְרַחֲמִים  וִ֗יכַפֵּר זְדוֹנוֹת וּשְׁגָגוֹת  וַעֲוֹן וַאֲשֵׁמִים  אָ֗דוֹן  חֲטָאִים הַצְהֵר וְהַלְבֵּן כְּתָמִים  לְ֗כַפָּרָה מַשִּׂיגִים לֵילוֹת וְיָמִים  חֲ֗זֵה עַמְּךָ בְּצָרָה מִתְעַנִּים וְצָמִים  זְ֗כֹר לָהֶם בְּרִית רִאשׁוֹנִים יְשָׁרִים וּתְּמִימִים  קַ֗יֵּם לִבְנֵי בְנֵיהֶם שְׁבוּעַת קְדוּמִים  וְיַמְלִֽיכוּ מַלְכָּם לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים:

חתום בו יהודה חזק.  

אֱלֹֽהֵיכֶֽם יַ֗שְׂכִּיל עַבְדּוֹ  יִכּוֹן כִּסְאוֹ כְּמֵרֵאשִׁית  הָ֗עִיר עַל תִּלָּהּ יִבְנֶה     אַרְמוֹן יָשִׁית  וּ֗מִזְבְּחוֹ יִרַפֵּא  וּמְקוֹם נִסּוּךְ הָשִּׁית  דְּ֗רוֹר לְעִבְרִיָּה יִקְרָא  הֱיוֹתָהּ חָפְשִׁית  הָ֗עוֹבֵד בָּהּ יִמְחַץ כְּעַל־יַד לָקַח כֻּשִׁית  חָֹ֗זָ֗ק֗  זוֹעֲמָיו קָמָיו  יָפִיץ חֲרִישִׁית  יִמְלֹךְ עַל עַם שׁוֹמֵר שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית:  

לשבת (ראשונה של) חנוכה.

חתום בו יהודה חזק.

אֱלֹֽהֵיכֶֽם יָ֗בִיא מְשִׁיחוֹ אֵזוֹר צֶֽדֶק וּמִשְׁפָּט רָבִיד  הָ֗רִשְׁעָה יָמִית  בְּשֵֽׁבֶט פִּיו אוֹיֵב יַאֲבִיד  וְ֗עַל הַנִּסִּים הַלֵּל לִגְמוֹר  צָעִיר מֵהַעֲבִיד  דָּ֗ת חֲדָשָׁה יְחַדֵּשׁ  הַ֗טּוֹת אֹֽזֶן מֵהַכְבִּיד  חֲ֗לוֹף אֱלִילִים  זְ֗בוּל קֹֽ֗דֶשׁ יְקוֹמֵם יַזְבִּיד  וְנָשִׁיר תהלים ל:א מִזְמ֡וֹר שִׁיר־חֲנֻכַּ֖ת הַבַּ֣יִת לְדָוִֽד:

חתום בו יהודה בר שמואל חזק.

אֱלֹֽהֵיכֶֽם י֗וֹסִיף יָדוֹ  לְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵֽיכֶם  הָ֗עֵת יָחִישׁ  לֵאמֹר צְאוּ לַאֲסִירֵיכֶם  וּ֗מַלְאַךְ בְּרִיתוֹ יִשְׁלַח לְהָשִׁיב לְבַבְכֶם  דֶּֽ֗רֶך עָקוֹב לְמִישׁוֹר   לְצִיּוֹן יְקַבֶּצְכֶם  הַ֗שּׁוֹמְרִים שַׁבָּת  בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם  בָּ֗רֲ֗כוּ שְׁ֗מ֗וֹ֗  אַ֗ל תִּתְּנוּ דֳּמִי לָכֶם   חַ֗י זֵֽ֗כֶר קָ֗דְשׁוֹ ישעיה מ:א נַֽחֲמ֖וּ עַמִּ֑י יֹאמַ֖ר אֱלֹהֵיכֶֽם: כִּי אֲנִי הוּא מַלְכְּכֶם וְאֶמְלֹךְ עֲלֵיכֶם:

The פיוטים for שבת ברית מילה are only said when the ברית is performed on שבת itself. The פיוט 'אלדיכם' for שבת נישואין is said only when the wedding is performed on Friday, and the סעודת נישואין is on שבת. This is quite uncommon today, therefore this פיוט has not been said for many years.

לשבת נשואין. חתום בו שמואל חזק.

אֱלֹֽהֵיכֶֽם שִׁ֗כְנוֹ שָׂם  כֵּס עֵילָמוֹ  מַ֗לְאָכָיו רוּחוֹת רָז    לֹא לָֽמּוֹ  וְ֗אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ הוֹלָמוֹ  א֗וֹמְרִים:     יחזקאל ג:יב בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְיָ֖ מִמְּקוֹמֽוֹ: לָ֗עֵת יִמְלֹךְ      לְיוֹם קוּמוֹ  חֲ֗זֵה צִיּוֹן  גָּנוֹן בִּמְקוֹמוֹ  זֶ֗ה יִרְאוּ וְיֵדְעוּ כָּל־יְקוּמוֹ  קְ֗רוֹא לִירוּשָׁלַֽםִ כִּסֵּא מְקוֹמוֹ:

לשבת ברית מילה.

אֱלֹֽהֵיכֶֽם אֲנִי זוֹכֵר הַבְּרִית  הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵֽחַ לִשְׁאֵרִית  אֶת־נִסְתָּר בְּנַֽחַל כְּרִית  וּפִנָה לְפָנָיו גּוֹיִם יַכְרִית  מְבַשֵּׂר טוֹב וְשָׁלוֹם בְּאַחֲרִית  יֵדְעוּ זֹאת כָּל־כּוֹרְתַי בְרִית  אוֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהַֽיִךְ זְהוֹרִית:

חזן וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:

קהל וחזן יחדיו תהלים קמו:י יִמְלֹ֤ךְ יְיָ֙ ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

חזן לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלֶֽךָ וּלְנֵֽצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ  וְשִׁבְחֲךָ אֱלֹהֵֽינוּ   מִפִּֽינוּ לֹא יָמוּשׁ לְעוֹלָם וָעֶד  כִּי אֵל מֶֽלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אַתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הָאֵל (בשבת שובה : הַמֶּֽלֶךְ) הַקָּדוֹשׁ:

        אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ  וּקְדוֹשִׁים בְּכָל־יוֹם יְהַלֲלֽוּךָ סֶּֽלָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הָאֵל (בשבת שובה : הַמֶּֽלֶךְ) הַקָּדוֹשׁ:

        יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  שֶׁתַּעֲלֵֽנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵֽנוּ  וְתִטָּעֵֽנוּ בִּגְבוּלֵֽנוּ  וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶֽיךָ אֶת־קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵֽינוּ  תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם: וְאֶת־מוּסַף יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶֽיךָ בְּאַהֲבָה  כְּמִצְוַת רְצוֹנֶֽךָ  כְּמוֹ שֶׁכָּתַֽבְתָּ עָלֵֽינוּ בְּתוֹרָתְךָ  עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדְּךָ  מִפִּי כְבוֹדֶֽךָ  כָּאָמוּר:

במדבר כח: ט-י וּבְיוֹם֙ הַשַּׁבָּ֔ת שְׁנֵֽי־כְבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה תְּמִימִ֑ם וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֧לֶת מִנְחָ֛ה בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן וְנִסְכּֽוֹ: עֹלַ֥ת שַׁבַּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ עַל־עֹלַ֥ת הַתָּמִ֖יד וְנִסְכָּֽהּ:

 יִשְׂמְחוּ בְּמַלְכוּתֶֽךָ  שֹׁמְרֵי שַׁבָּת וְקֽוֹרְאֵי עֹֽנֶג  עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי       כֻּלָּם יִשְׂבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבֶֽךָ  וּבַשְּׁבִיעִי רָצִֽיתָ בּוֹ וְקִדַּשְׁתּוֹ  חֶמְדַּת יָמִים      אוֹתוֹ קָרָֽאתָ  זֵֽכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית:

 רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם  וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ  וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם  מְהֵרָה  בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן  וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ      הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:

החזן צריך לומר 'מודים' בקול רם כדי שהציבור ישמעו.

כורע מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ  שֶׁאַתָּה הוּא         זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: צוּר חַיֵּֽינוּ  מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר: נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ עַל־חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ  וְעַל־נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ  וְעַל־נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּֽנוּ  וְעַל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל עֵת  עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם: הַטּוֹב כִּי לֹא־כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ  וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא־תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ  מֵעוֹלָם קִוִֽינוּ לָךְ:

מודים דרבנן

כורע מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ  שֶׁאַתָּה הוּא              זוקף יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  אֱלֹהֵי כָל־בָּשָׂר  יוֹצְרֵֽנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית: בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ  עַל שֶׁהֶחֱיִיתָֽנוּ וְקִיַּמְתָּֽנוּ: כֵּן תְּחַיֵּֽנוּ וּתְקַיְּמֵֽנוּ וְתֶאֱסֹף גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ  לִשְׁמֹר חֻקֶּֽיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ  וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם  עַל שֶׁאָֽנוּ מוֹדִים לָךְ: כורעים מעט            כשאומרים המילה בָּרוּךְ זוקף אֵל הַהוֹדָאוֹת:

בחנוכה אומרים כאן 'על הנסים' :

עַל הַנִּסִּים  וְעַל הַפֻּרְקָן  וְעַל הַגְּבוּרוֹת  וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת

וְעַל הַמִּלְחָמוֹת  שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְמַן הַזֶּה:

בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמֹנַי וּבָנָיו  כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל  לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶֽךָ  וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים  עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם  רַֽבְתָּ אֶת רִיבָם  דַּֽנְתָּ אֶת דִּינָם  נָקַֽמְתָּ אֶת נִקְמָתָם: מָסַֽרְתָּ גִּבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים  וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים  וּטְּמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים  וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים  וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶֽךָ: וּלְךָ עָשִֽׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶֽךָ  וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֽׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה: וְאַֽחַר כַּךְ בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ  וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶֽךָ  וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶֽׁךָ  וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ  וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ  לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:

וְעַל־כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:

בשבת שובה : וּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ: (קהל אָמֵן)

[בחזרת הש"ץ הקהל עונה רק 'אמן' על אמירה 'וכתוב לחיים', שאין הקהל חוזר על אמירה זו]:

וְכָל־הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה  וִיהַלֲלוּ אֶת־שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת  הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה: כורע בָּרוּךְ משתחוה אַתָּה זוקף יְיָ הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:

בחזרת הש"ץ אומר החזן:

בארץ ישראל הכהנים מברכים כאן את הקהל (עמ' 772).

אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  בָּרֲכֵֽנוּ בַּבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּֽשֶׁת בַּתּוֹרָה  הַכְּתוּבָה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּֽךָ  

הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים  עַם קְדוֹשֶֽׁךָ - כָּאָמוּר:

במדבר ו:כד-כו יְבָֽרֶכְךָ֥ יְיָ֖ וְיִשְׁמְרֶֽךָ: כן יהי רצון יָאֵ֨ר יְיָ֧ ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ: כן יהי רצון

יִשָּׂ֨א יְיָ֤ ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם: כן יהי רצון

        שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה  חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים  עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: בָּרֲכֵֽנוּ אָבִֽינוּ  כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ  כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָֽנוּ  יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד  וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם: וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל  בְּכָל־עֵת וּבְכָל־שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶֽךָ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ       הַמְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם:

בשבת שובה : [בחזרת הש"ץ הקהל מקדים אמירת 'בספר...' לפני החזן]:

"בְּסֵֽפֶר חַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם  וּפַרְנָסָה טוֹבָה  נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב    לְפָנֶֽיךָ אָֽנוּ  וְכָל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל  לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם:"

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם:

        אֱלֹהַי  נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע  וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה  וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם  וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה: פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ  וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי  וְכָל־הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה  מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם: עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ  עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ: תהלים ס:ז לְ֭מַעַן יֵחָֽלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה    יְמִֽינְךָ֣ ועננו וַֽעֲנֵֽנִי: יט:טו יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝יָ֗ צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי:       פוסע לאחריו ג' פסיעות ואומר : עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו  הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם                 עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן:

זוקף לאט ואומר :

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  שֶׁיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ  וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת: מלאכי ג:ד וְעָֽרְבָה֙ לַֽייָ֔ מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלָ֑םִ כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹֽנִיֹּֽת:

ועומד במקום שכלו פסיעותיו עד כדי הלוך ד' אמות, ובצבור עד שיגיע החזן לקדושה.

החזן חוזר ומתפלל בקול ואומר מתחלה 'אדני שפתי תפתח' בלחש.

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא ובנשימה אחרת מוסיפים 'יתברך'

חזן כורע יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא  

וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא חזן כורע בְּרִיךְ הוּא הציבור אומר עמו (ולא לאחריו).

לְעֵֽלָּא (בראש השנה ויום כפור ואחרי תפילות גשם וטל מוסיפים וּלְעֵֽלָּא) מִכָּל־בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא: חזן כורע וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

קהל: קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵֽנוּ:

תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל־יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

תהלים קיג:ב קהל: יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְיָ֣ מְבֹרָ֑ךְ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם:

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן־שְׁמַיָּא  וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

קכא:ב קהל: עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְיָ֑ עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:   

חזן פוסע לאחוריו בנחת שלש פסיעות בכריעה אחת

פונה לשמאלו ואומר עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו  פונה לימינו ואומר  הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ  

ושוחה לפניו ואומר  וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

סיום התפילה

         מִי כֵאלֹהֵֽינוּ          מִי כַאדוֹנֵֽנוּ          מִי כְמַלְכֵּֽנוּ          מִי כְמוֹשִׁיעֵֽנוּ:

        נוֹדֶה לֵאלֹהֵֽינוּ          נוֹדֶה לַאדוֹנֵֽנוּ          נוֹדֶה לְמַלְכֵּֽנוּ          נוֹדֶה לְמוֹשִׁיעֵֽנוּ:

        בָּרוּךְ אֱלֹהֵֽינוּ          בָּרוּךְ אֲדוֹנֵֽנוּ          בָּרוּךְ מַלְכֵּֽנוּ          בָּרוּךְ מוֹשִׁיעֵֽנוּ:

                                אַתָּה הוּא אֱלֹהֵֽינוּ  אַתָּה הוּא אֲדוֹנֵֽנוּ  

                                אַתָּה הוּא מַלְכֵּֽנוּ  אַתָּה הוּא מוֹשִׁיעֵֽנוּ:

         אַתָּה הוּא שֶׁהִקְטִֽירוּ אֲבוֹתֵֽינוּ לְפָנֶֽיךָ אֶת קְטֹֽרֶת הַסַּמִּים:

יאמר פטום הקטרת בניגון שאומרים המשניות

תלמוד מסכת כריתות ו.

[א] הַצֳּרִי, [ב] וְהַצִּפֹּֽרֶן, [ג] וְהַחֶלְבְּנָה, [ד] וְהַלְּבוֹנָה, מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה.       [ה] מוֹר, [ו] וּקְצִיעָה, [ז] שִׁבֹּֽלֶת־נֵרְדְּ, [ח] וְכַרְכֹּם, מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה.    [ט] הַקֹּשְׁטְ שְׁנֵים עָשָׂר, [י] וְקִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה, [יא] וְקִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין, יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָתָא וְקַבִּין תְּלָתָא, וְאִם אֵין לוֹ יֵין קַפְרִיסִין, מֵבִיא חֲמַר חִוַּרְיָן עַתִּיק, מֶֽלַח סְדוֹמִית, רֹבַע (הַקָּב), מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רְבִי נָתָן אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהוּא, וְאִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ, פְּסָלָהּ. וְאִם חִסַּר אַחַת מִכָּל סַמָּנֶֽיהָ, חַיָּב מִיתָה.    רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף.      בֹּרִית כַּרְשִׁינָה, שֶׁשָּׁפִין בָּהּ אֶת הַצִּפֹּֽרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין, שֶׁשּׁוֹרִין בּוֹ אֶת הַצִּפֹּֽרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַֽיִם יָפִין לָהּ, אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין        מֵי רַגְלַֽיִם בָּעֲזָרָה מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.

משנה סוף מסכת תמיד, וסופרים פרק י"ח.

הַשִּׁיר שֶׁהַלְוִיִּם הָיוּ אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים         כד:א לַ֭יֽיָ הָאָ֣רֶץ וּמְלוֹאָ֑הּ תֵּ֝בֵ֗ל וְי֣שְׁבֵי בָֽהּ:

בַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִים                  מח:ב גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד בְּעִ֥יר אֱ֝לֹהֵ֗ינוּ הַר־קָדְשֽׁוֹ:

בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים                  פב:ב אֱלֹהִ֗ים נִצָּ֥ב בַּֽעֲדַת־אֵ֑ל בְּקֶ֖רֶב אֱלֹהִ֣ים יִשְׁפֹּֽט:

בָּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים                  צד:א אֵל־נְקָמ֥וֹת יְיָ֑ אֵ֖ל נְקָמ֣וֹת הוֹפִֽיעַ:

בַּחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים                  פא:ב הַ֭רְנִינוּ לֵֽאלֹהִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ הָ֝רִ֗יעוּ לֵֽאלֹהֵ֥י יַֽעֲקֹֽב:

בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים                  צג:א יְיָ֣ מָלָךְ֘ גֵּא֢וּת לָ֫בֵ֥שׁ לָבֵ֣שׁ יְ֭יָ עֹ֣ז הִתְאַזָּ֑ר

אַף־תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗ל בַּל־תִּמּֽוֹט:

בַּשַּׁבָּת הָיוּ אוֹמְרִים                  צב:א מִזְמ֥וֹר שִׁ֗יר לְי֣וֹם הַשַּׁבָּֽת:

מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבֹא  לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים:

גמ' ברכות סד אָמַר רְבִי אֶלְעָזָר אָמַר רְבִי חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם  שֶׁנֶּאֱמַר: ישעיה נד:יג וְכָל־בָּנַ֖יִךְ לִמּוּדֵ֣י יְיָ֑ וְרַ֖ב שְׁל֥וֹם בָּנָֽיִךְ: אַל תִּקְרָא בָּנַֽיִךְ אֶלָּא בּוֹנַֽיִךְ  קו"ח תהלים קיט:קסה שָׁל֣וֹם רָ֭ב לְאֹֽהֲבֵ֣י תוֹרָתֶ֑ךָ וְאֵֽין־לָ֣מוֹ מִכְשֽׁוֹל: קכב:ז-ט יְהִֽי־שָׁל֥וֹם בְּחֵילֵ֑ךְ שַׁ֝לְוָ֗ה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ: לְמַֽעַן־אַחַ֣י וְרֵעָ֑י אֲדַבְּרָה־נָּ֖א שָׁל֣וֹם בָּֽךְ: לְ֭מַעַן בֵּית־יְיָ֣ אֱלֹהֵ֑ינוּ אֲבַקְשָׁ֖ה ט֣וֹב לָֽךְ: כט:יא יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְיָ֓ ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַֿשָּׁלֽוֹם:

נאמר קדיש יתום אם יש יותר מאבל אחד.

יתום (קטן) כורע יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ זוקף שְׁמֵיהּ רַבָּא (קהל אָמֵן)  בְּעָלְמָא דִּבְרָא כִרְעוּתֵהּ  

וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ  בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן  וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל  בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב: וְאִמְרוּ יתום (קטן) כורע אָמֵן: (קהל אָמֵן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא ובנשימה אחרת מוסיפים 'יתברך'

יתום (קטן) כורע יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא  

וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא יתום (קטן) כורע בְּרִיךְ הוּא הציבור אומר עמו (ולא לאחריו).

לְעֵֽלָּא מִכָּל־בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא

דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא: יתום (קטן) כורע וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן־שְׁמַיָּא  וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

יתום (קטן) פוסע לאחוריו בנחת שלש פסיעות בכריעה אחת

פונה לשמאלו ואומר עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו  פונה לימינו ואומר  הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ  

ושוחה לפניו ואומר  וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

כשיש מילה בבית הכנסת מדלגין את 'עלינו' ומלים בסוף התפלה (עמ' 943) ואחר כך אומרים 'עלינו'.

עלינו is only recited just before leaving the synagogue.

Therefore, it is postponed in case of ברית מילה.

        עָלֵֽינוּ לְשַׁבֵּֽחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל  לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית  שֶׁלֹּא עָשָֽׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת  וְלֹא שָׂמָֽנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה: שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵֽנוּ כָּהֶם  וְגֹרָלֵֽנוּ כְּכָל־הֲמוֹנָם: שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק  ישעיה מה:כ וּמִֽתְפַּלֲלִ֔ים אֶל־אֵ֖ל לֹ֥א יוֹשִֽׁיעַ: וַאֲנַֽחְנוּ כורע כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים זוקף לִפְנֵי מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שֶׁהוּא נא:יג נוֹטֶ֣ה שָׁמַיִם֘ וְיֹסֵ֣ד אָרֶץ֒  וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל  וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים: הוּא אֱלֹהֵֽינוּ  אֵין עוֹד  אֱמֶת מַלְכֵּֽנוּ  אֶֽפֶס זוּלָתוֹ  כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ:  דברים ד:לט וְיָֽדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵֽׁבֹתָ֘ אֶל־לְבָבֶךָ֒ כִּ֤י יְיָ֙ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד:

        עַל־כֵּן נְקַוֶּה לְּךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ  לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזֶּֽךָ  לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן־הָאָֽרֶץ  וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן  לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי: וְכָל־בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶֽךָ  לְהַפְנוֹת אֵלֶֽיךָ כָּל־רִשְׁעֵי אָֽרֶץ: יַכִּֽירוּ וְיֵדְעוּ כָּל־יוֹשְׁבֵי תֵבֵל     כִּי לְךָ ישעיה מה:כג תִּכְרַ֣ע כָּל־בֶּ֔רֶךְ תִּשָּׁבַ֖ע כָּל־לָשֽׁוֹן: לְפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּֽלוּ  וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּֽנוּ: וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת־עֹל מַלְכוּתֶֽךָ  וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם       מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד: כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא  וּלְעֽוֹלְמֵי עַד וְתִמְלֹךְ בְּכָבוֹד:

לפי המנהג הקודם באשכנז לא אמרו כלל פסוקים אחר עלינו:

ברוב הקהלות ואפילו באותן שאין נוהגים לומר שיר היחוד בחול,

מכל מקום בשבת אומרים שיר היחוד לשבת ומנגנים אחריו אנעים זמירות.

וראוי לקהל לומר בלחש גם את פסוקי החזן, ולחזן לומר גם את פסוקי הקהל.

        חזן אָז בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי  נַֽחְתָּ                                 יוֹם הַשַּׁבָּת  עַל־כֵּן בֵּרַֽכְתָּ:

קהל וְעַל־כָּל־פֹּֽעַל  תְּהִלָּה עֲרוּכָה                         חֲסִידֶיךָ  בְּכָל־עֵת יְבָרֲכֽוּכָה:

        חזן בָּרוּךְ יְיָ  יוֹצֵר כֻּלָּם                                          אֱלֹהִים חַיִּים  וּמֶֽלֶךְ עוֹלָם:       

קהל כִּי מֵעוֹלָם  עַל־עֲבָדֶֽיךָ                                 רֹב רַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ:

        חזן וּבְמִצְרַֽיִם  הַחִלּוֹתָ                                            לְהוֹדִֽיעַ  כִּי מְאֹד נַעֲלֵֽיתָ  

קהל עַל כָּל־אֱלֹהִים בַּעֲשׂוֹת בָּהֶם                           שְׁפָטִים גְּדוֹלִים וּבֵאלֹהֵיהֶם:       

        חזן בְּבָקְעֲךָ יַם־סוּף עַמְּךָ רָאוּ                                  הַיָּד הַגְּדוֹלָה  וַיִּירָֽאוּ:

קהל נִהַֽגְתָּ עַמְּךָ  לַעֲשׂוֹת לָךְ                                 שֵׁם וְתִּפְאֶֽרֶת  לְהַרְאוֹת גָּדְלָךְ:

        חזן וְדִבַּֽרְתָּ עִמָּם  מִן־הַשָּׁמָֽיִם                                 וְגַם הֶעָבִים  נָֽטְפוּ מָֽיִם:

קהל יָדַֽעְתָּ  לֶכְתָּם בַּמִּדְבָּר                                 בְּאֶרֶץ צִיָּה  אִישׁ לֹא עָבָר:

        חזן תַּֽתָּה לְעַמְּךָ  דְּגַן שָׁמָֽיִם                                 וְכֶעָפָר שְׁאֵר  וּמִצוּר מָֽיִם:

קהל תְּגֵָרשׁ גּוֹיִם רַבִּים  עַמִּים                                 יִירְשׁוּ אַרְצָם  וַעֲמַל לְאֻמִּים:

        חזן בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ  חֻקִּים וְתוֹרוֹת                                 אִמֲרוֹת יְיָ  אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת:       

קהל וַיִּתְעַדְּנוּ  בְּמִרְעֶה שָׁמֵן                                 וּמֵחַלְמִישׁ צוּר  פַּלְגֵי שָֽׁמֶן:       

        חזן בְּנוּחָם  בָּֽנוּ עִיר קָדְשֶֽׁךָ                                 וִיפָאֲרוּ  בֵּית מִקְדָּשֶֽׁךָ:       

קהל וַתֹּֽאמֶר  פֹּה אֵשֵׁב לְאֹֽרֶךְ - יָמִים                  צֵידָהּ  בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ:

        חזן כִּי שָׁם  יִזְבְּחוּ זִבְחֵי־צֶֽדֶק                                 אַף כֹּהֲנֶיךָ  יִלְבְּשׁוּ־צֶֽדֶק: קהל וּבֵית הַלֵּוִי  נְעִימוֹת יְזַמֵּֽרוּ                         לְךָ יִתְרוֹעֲעוּ  אַף יָשִֽׁירוּ:

        חזן בֵּית יִשְׂרָאֵל  וְיִרְאֵי יְיָ                                         יְכַבְּדוּ וְיוֹדוּ שִׁמְךָ  יְיָ:

קהל הֱטִיבוֹתָ מְאֹד  לָרִאשׁוֹנִים                         כֵּן תֵּיטִיב  גַּם לָאַחֲרוֹנִים:

        חזן יְיָ  תָּשִׂישׂ נָא עָלֵֽינוּ                                         כַּאֲשֶׁר שַֽׂשְׂתָּ  עַל־אֲבוֹתֵֽינוּ:

קהל אוֹתָֽנוּ  לְהַרְבּוֹת וּלְהֵיטִיב                                 וְנוֹדֶה־לְךָ לְעוֹלָם  כִּי תֵיטִיב:       

        חזן יְיָ  תִּבְנֶה עִירְךָ מְהֵרָה                                         כִּי עָלֶֽיהָ  שִׁמְךָ נִקְרָא:

קהל וְקֶֽרֶן דָּוִד  תַּצְמִיחַ בָּהּ                                 וְתִשְׁכֹּן לְעוֹלָם יְיָ  בְּקִרְבָּהּ:

        חזן זִבְחֵי צֶדֶק  שָֽׁמָּה נִזְבְּחָה                                 וְכִֽימֵי קֶֽדֶם  תֶּעֱרַב מִנְחָה:

קהל וּבָרֵךְ עַמְּךָ  בְּאוֹר פָּנֶיךָ                                 כִּי חֲפֵצִים  לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ:

        חזן וּבִרְצוֹנְךָ  תַּעֲשֶׂה חֶפְצֵֽנוּ                                 הַבֶּט־נָא  עַמְּךָ כֻּלָֽנוּ:

קהל בְּחַרְתָּֽנוּ  הֱיוֹת לְךָ לְעַם סְגֻלָּה                         עַל־עַמְּךָ בִרְכָתֶֽךָ סֶּֽלָה:

        חזן וְתָמִיד  נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ                                         וּנְהַלֵּל  לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּֽךָ:

קהל וּמִבִּרְכָתְךָ עַמְּךָ יְבֹרָךְ                                 כִּי אֶת־כָּל אֲשֶׁר־תְּבָרֵךְ  מְבֹרָךְ:       

        חזן וַאֲנִי בְּעוֹדִי  אַהַלֲלָה בּוֹרְאִי                                 וַאֲבָרֲכֵֽהוּ  כָּל־יְמֵי צְבָאִי:       

קהל יְהִי שֵׁם יְיָ  מְבֹרָךְ לְעוֹלָם                                 מִן־הָעוֹלָם  וְעַד־הָעוֹלָם:

קו"ח כַּכָּתוּב: ד"ה א' טז:לו בָּר֤וּךְ יְיָ֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִן־הָֽעוֹלָ֖ם וְעַ֣ד הָֽעֹלָ֑ם וַיֹּֽאמְר֤וּ כָל־הָעָם֙ אָמֵ֔ן וְהַלֵּ֖ל לַֽייָֽ: דניאל ב:כ עָנֵ֤ה דָֽנִיֵּאל֙ וְאָמַ֔ר לֶֽהֱוֵ֨א שְׁמֵ֤הּ דִּֽי־אֱלָהָא֙ מְבָרַ֔ךְ מִן־עָֽלְמָ֖א וְעַ֣ד־עָֽלְמָ֑א דִּ֧י חָכְמְתָ֛א וּגְבֽוּרְתָ֖א דִּ֥י לֵֽהּ־הִֽיא:

וְנֶאֱמַר: נחמיה ט:ה וַיֹּֽאמְר֣וּ הַֽלְוִיִּ֡ם יֵשׁ֣וּעַ וְ֠קַדְמִיאֵל בָּנִ֨י חֲשַׁבְנְיָ֜ה שֵׁרֵֽבְיָ֤ה הֽוֹדִיָּה֙ שְׁבַנְיָ֣ה פְתַֽחְיָ֔ה ק֗וּמוּ בָּֽרֲכוּ֙ אֶת־יְיָ֣ אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם מִן־הָֽעוֹלָ֖ם עַד־הָֽעוֹלָ֑ם וִיבָֽרֲכוּ֙ שֵׁ֣ם כְּבֹדֶ֔ךָ וּמְרוֹמַ֥ם עַל־כָּל־בְּרָכָ֖ה וּתְהִלָּֽה:

וְנֶאֱמַר: תהלים קו:מח בָּרֽ֤וּךְ־יְיָ֙ אֱלֹהֵ֢י יִשְׂרָאֵ֡ל מִן־הָ֤עוֹלָ֨ם ׀ וְעַ֬ד הָֽעוֹלָ֗ם וְאָמַ֖ר כָּל־הָעָ֥ם אָמֵ֗ן הַֽלֲלוּ־יָֽהּ: וְנֶאֱמַר: ד"ה א' כט:י־יג וַיְבָ֤רֶךְ דָּוִיד֨ אֶת־יְיָ֔ לְעֵינֵ֖י כָּל־הַקָּהָ֑ל וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗יד בָּר֨וּךְ אַתָּ֤ה יְיָ֙ אֱלֹהֵי֙ יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֔ינוּ מֵֽעוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם:

הפותח וסוגר את ארון הקודש לכבוד שיר הכבוד מתעטף בטלית, אם אינו עטוף בה.

בפתיחת ארון הקודש יש אומרים בלחש את הפסוקים (תהלים כד:ז-י) הבאים:

שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים ׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וְֽ֭הִנָּֽשְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָב֗וֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד:

מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד ׀ יְֽ֭יָ עִזּ֣וּז וְגִבּ֑וֹר יְ֝יָ֗ גִּבּ֥וֹר מִלְחָמָֽה:

שְׂא֤וּ שְׁעָרִים ׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וּ֭שְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָבֹ֗א מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד:

מִ֤י ה֣וּא זֶה֘ מֶ֢לֶךְ הַ֫כָּב֥וֹד ׀ יְיָ֥ צְבָא֑וֹת ה֤וּא מֶ֖לֶךְ הַכָּב֣וֹד סֶֽלָה:

וראוי לקהל לומר בלחש גם את פסוקי החזן, ולחזן לומר גם את פסוקי הקהל.

קהל נַפְשִׁי חָמְדָה בְּצֵל יָדֶֽךָ                                  לָדַֽעַת  כָּל־רָז סוֹדֶֽךָ:

        חזן מִדֵּי דַבְּרִי בִּכְבוֹדֶֽךָ                                          הוֹמֶה לִבִּי אֶל־דּוֹדֶֽיךָ:

קהל עַל־כֵּן אֲדַבֵּר בְּךָ  נִכְבָּדוֹת                         וְשִׁמְךָ אֲכַבֵּד בְּשִׁירֵי יְדִידוֹת:

        חזן אֲסַפְּרָה כְּבוֹדְךָ וְלֹא רְאִיתִֽיךָ                                 אֲדַמְּךָ אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתִּֽיךָ:

קהל בְּיַד נְבִיאֶֽיךָ בְּסוֹד עֲבָדֶֽיךָ                          דִּמִּֽיתָ  הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶֽךָ:  

        חזן גְּדֻלָּתְךָ וּגְבוּרָתֶֽךָ                                          כִּנּוּ  לְתֹֽקֶף פְּעֻלָּתֶֽךָ:

קהל דִּמּוּ אוֹתְךָ וְלֹא כְפִי־יֶשְׁךָ                          וַיְּשַׁוֽוּךָ לְפִי מַעֲשֶֽׂיךָ:

        חזן הִמְשִׁילֽוּךָ בְּרֹב חֶזְיוֹנוֹת                                  הִנְּךָ אֶחָד בְּכָל־דִּמְיוֹנוֹת:

קהל וַיֶּחֱזוּ בְךָ זִקְנָה וּבַחֲרוּת                                 וּשְׂעַר רֹאשְׁךָ בְּשֵׂיבָה וְשַׁחֲרוּת:

        חזן זִקְנָה בְּיוֹם דִּין וּבַחֲרוּת בְּיוֹם קְרָב                          כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָדָיו לוֹ רָב:

קהל חָבַשׁ כּֽוֹבַע יְשׁוּעָה  בְּרֹאשׁוֹ                            הוֹשִֽׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרֽוֹעַ קָדְשׁוֹ:

        חזן טַלֲלֵי אוֹרוֹת רֹאשׁוֹ נִמְלָא                                  וּקְוֻצּוֹתָיו רְסִֽיסֵי לַֽיְלָה:

קהל יִתְפָּאֵר־בִּי כִּי חָפֵץ־בִּי                                  וְהוּא יִהְיֶה־לִּי לַעֲטֶֽרֶת צְבִי:

        חזן כֶּֽתֶם טָהוֹר פָּז דְּמוּת רֹאשׁוֹ                                     וְחַק עַל מֶֽצַח כְּבוֹד שֵׁם קָדְשׁוֹ:

קהל לְחֵן וּלְכָבוֹד צְבִי תִפְאָרָה                          אֻמָּתוֹ  לוֹ עִטְּרָה עֲטָרָה:

        חזן מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ כְּבִימֵי בְחֻרוֹת                          קְוֻצּוֹתְיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת:

קהל נְוֵה הַצֶּֽדֶק צְבִי תִפְאַרְתּוֹ                          יַעֲלֶה נָּא עַל־רֹאשׁ שִׂמְחָתוֹ:

        חזן סְגֻלָּתוֹ  תְּהִי בְיָדוֹ עֲטֶֽרֶת                                  וּצְנִיף מְלוּכָה צְבִי תִפְאֶֽרֶת:

קהל עֲמוּסִים נְשָׂאָם עֲטֶֽרֶת עִנְּדָם                          מֵאֲשֶׁר יָקְרוּ בְּעֵינָיו  כִּבְּדָם:

        חזן פְּאֵרוֹ עָלַי וּפְאֵרִי עָלָיו                                          וְקָרוֹב אֵלַי בְּקָרְאִי אֵלָיו:

קהל צַח וְאָדוֹם לִלְבוּשׁוֹ אָדֹם                                פּוּרָה בְדָרְכוֹ בְּבוֹאוֹ מֵאֱדוֹם:

        חזן קֶֽשֶׁר תְּפִילִין הֶרְאָה לֶעָנָו                                  תְּמוּנַת יְיָ לְנֶֽגֶד עֵינָיו:

קהל רֽוֹצֶה בְּעַמּוֹ עֲנָוִים יְפָאֵר                          יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת בָּם לְהִתְפָּאֵר:

        חזן רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת  קוֹרֵא מֵרֹאשׁ                          דּוֹר וָדוֹר  עַם דּוֹרֶשְׁךָ דְּרוֹשׁ:

קהל שִׁית הֲמוֹן שִׁירַי נָא  עָלֶֽיךָ                          וְרִנָּתִי תִּקְרַב אֵלֶֽיךָ:

        חזן תְּהִלָּתִי  תְּהִי לְרֹאשְׁךָ עֲטֶֽרֶת                                  וּתְפִלָּתִי תִּכּוֹן קְטֹֽרֶת:

קהל תִּיקַר שִׁירַת־רָשׁ בְּעֵינֶֽיךָ                                  כְּשִׁיר יוּשַׁר  עַל־קָרְבָּנֶֽיךָ:       

        חזן בִּרְכָתִי תַעֲלֶה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר                                  מְחוֹלֵל וּמוֹלִיד צַדִּיק כַּבִּיר:

קהל וּבְבִרְכָתִי תְנַעֲנַע לִי רֹאשׁ                              וְאוֹתָהּ קַח לְךָ כִּבְשָׂמִים רֹאשׁ:

        חזן יֶעֱרַב נָא שִׂיחִי  עָלֶֽיךָ                                          כִּי נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶֽיךָ:

הפסוקים שנדפסו בסידורים מסוימים אחר שיר הכבוד, הם תוספת מאוחרת מאוד, ולא נהגו לאומרם.

אין אומרים קדיש יתום וממשיכים באמירת שיר של יום.

שיר של יום

הַיּוֹם יוֹם שַּׁבָּת קֹֽדֶשׁ שֶׁבּוֹ

                        ביו"ט אומרים רק הַלְוִיִּם הָיוּ אוֹמְרִים בַּמִּקְדָּשׁ:

 צב מִזְמ֥וֹר שִׁ֗יר לְי֣וֹם הַשַּׁבָּֽת: ט֗וֹב לְהֹד֥וֹת לַֽייָ֑ וּלְזַמֵּ֖ר לְשִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן: לְהַגִּ֣יד בַּבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ וֶֽ֝אֱמ֥וּנָֽתְךָ֗ בַּלֵּילֽוֹת: עֲלֵ֣י־עָ֭שׂוֹר וַֽעֲלֵי־נָ֑בֶל עֲלֵ֖י הִגָּי֣וֹן בְּכִנּֽוֹר: כִּ֤י שִׂמַּחְתַּ֣נִי יְיָ֣ בְּפָֽעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן: מַה־גָּֽדְל֣וּ מַֽעֲשֶׂ֣יךָ יְיָ֑ מְ֝אֹ֗ד עָֽמְק֥וּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ:         אִֽישׁ־בַּ֭עַר לֹ֣א יֵדָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל לֹֽא־יָבִ֥ין אֶת־זֹֽאת: בִּפְרֹ֤חַ רְשָׁעִ֨ים ׀ כְּמ֥וֹ עֵ֗שֶׂב וַ֭יָּצִיצוּ כָּל־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן לְהִשָּֽׁמְדָ֥ם עֲדֵי־עַֽד: וְאַתָּ֥ה מָר֗וֹם לְעֹלָ֥ם יְיָֽ: כִּ֤י הִנֵּ֢ה אֹֽיְבֶֽ֡יךָ יְֽיָ֗ כִּֽי־הִנֵּ֣ה אֹֽיְבֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ יִ֝תְפָּֽרְד֗וּ כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן: וַתָּ֣רֶם כִּרְאֵ֣ים קַרְנִ֑י בַּ֝לֹּתִ֗י בְּשֶׁ֣מֶן רַֽעֲנָֽן:   וַתַּבֵּ֥ט עֵינִ֗י בְּשׁ֫וּרָ֥י בַּקָּמִ֖ים עָלַ֣י מְרֵעִ֗ים תִּשְׁמַ֥עְנָה אָזְנָֽי: צַ֭דִּיק כַּתָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח כְּאֶ֖רֶז בַּלְּבָנ֣וֹן יִשְׂגֶּֽה: שְׁ֭תוּלִים בְּבֵ֣ית יְיָ֑ בְּחַצְר֖וֹת אֱלֹהֵ֣ינוּ יַפְרִֽיחוּ: ע֖וֹד יְנוּב֣וּן בְּשֵׂיבָ֑ה דְּשֵׁנִ֖ים וְֽרַעֲנַנִּ֣ים יִֽהְיֽוּ: לְ֭הַגִּיד כִּֽי־יָשָׁ֣ר יְיָ֑ צ֝וּרִ֗י וְֽלֹא־עלתה עַוְלָ֥תָה בּֽוֹ:

(נאמר קדיש יתום אם יש יותר משני אבלים.)

נוהגים בהרבה קהילות, גם בק"ק פפד"מ, לומר בכל יום אחר שיר של יום מזמור פ“ג,

ומנהג הרבה קהילות שאין לאמרו בימים שאין אומרים תחנון.

פג שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֣ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ אַל־תֶּחֱרַ֖שׁ וְאַל־תִּשְׁקֹ֣ט אֵֽל:      כִּֽי־הִנֵּ֣ה אֽ֭וֹיְבֶיךָ יֶֽהֱמָיוּ֑ן וּ֝מְשַׂנְאֶ֗יךָ נָ֣שְׂאוּ רֹֽאשׁ: עַֽל־עַ֭מְּךָ יַֽעֲרִ֣ימוּ ס֑וֹד וְ֝יִֽתְיָֽעֲצ֗וּ עַל־צְפוּנֶֽיךָ: אָֽמְר֗וּ ֖לְכוּ וְנַכְחִידֵ֣ם מִגּ֑וֹי וְלֹֽא־יִזָּכֵ֖ר שֵֽׁם־יִשְׂרָאֵ֣ל עֽוֹד: כִּ֤י נֽוֹעֲצ֣וּ לֵ֣ב יַחְדָּ֑ו עָ֝לֶ֗יךָ בְּרִ֣ית יִכְרֹֽתוּ: אָֽהֳלֵ֣י אֱ֭דוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִ֑֗ים מוֹאָ֥ב וְהַגְרִֽים: גְּבָ֣ל וְ֭עַמּוֹן וַֽעֲמָלֵ֑ק פְּ֝לֶ֗שֶׁת עִם־י֥שְׁבֵי צֽוֹר: גַּם־אַ֭שּׁוּר נִלְוָ֣ה עִמָּ֑ם הָ֤יֽוּ זְר֖וֹעַ לִבְנֵי־ל֣וֹט סֶֽלָה: עֲשֵֽׂה־לָהֶ֥ם כְּמִדְיָ֑ן כְּֽסִיסְרָ֥א כְ֝יָבִ֗ין בְּנַ֣חַל קִישֽׁוֹן: נִשְׁמְד֥וּ בְֽעֵין־דֹּ֑אר הָ֥יוּ דֹּ֝֗מֶן לַֽאֲדָמָֽה: שִׁיתֵ֣מוֹ נְ֭דִיבֵמוֹ כְּעֹרֵ֣ב וְכִזְאֵ֑ב וּֽכְזֶ֥בַח וּ֝כְצַלְמֻנָּ֗ע כָּל־נְסִיכֵֽמוֹ: אֲשֶׁ֣ר ֖אָֽמְרוּ נִ֣ירְשָׁה לָּ֑נוּ ֝אֵ֗ת נְא֣וֹת אֱלֹהִֽים: אֱלֹהַ֗י שִׁיתֵ֥מוֹ כַגַּלְגַּ֑ל כְּ֝קַ֗שׁ לִפְנֵי־רֽוּחַ: כְּאֵ֥שׁ תִּבְעַר־יָ֑עַר וּ֝כְלֶֽהָבָ֗ה תְּלַהֵ֥ט הָרִֽים: כֵּ֭ן תִּרְדְּפֵ֣ם בְּסַֽעֲרֶ֑ךָ וּבְסוּפָֽתְךָ֥ תְבַֽהֲלֵֽם: מַלֵּ֣א פְנֵיהֶ֣ם קָל֑וֹן וִֽיבַקְֿשׁ֖וּ שִׁמְךָ֣ יְיָֽ: יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּֽהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד וְֽיַחְפְּר֥וּ וְיֹאבֵֽדוּ: וְֽיֵדְע֗וּ כִּֽי־אַתָּ֬ה שִׁמְךָ֣ יְיָ֣ לְבַדֶּ֑ךָ        עֶ֝לְי֗וֹן עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ:

קדיש יתום נאמר אפילו אם אין שם אבל.

יתום (קטן) כורע יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ זוקף שְׁמֵיהּ רַבָּא (קהל אָמֵן)  בְּעָלְמָא דִּבְרָא כִרְעוּתֵהּ  

וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ  בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן  וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל  בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב: וְאִמְרוּ יתום (קטן) כורע אָמֵן: (קהל אָמֵן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא ובנשימה אחרת מוסיפים 'יתברך'

יתום (קטן) כורע יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא  

וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא יתום (קטן) כורע בְּרִיךְ הוּא הציבור אומר עמו (ולא לאחריו).

לְעֵֽלָּא מִכָּל־בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא

דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא: יתום (קטן) כורע וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן־שְׁמַיָּא  וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

יתום (קטן) פוסע לאחוריו בנחת שלש פסיעות בכריעה אחת

פונה לשמאלו ואומר עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו  פונה לימינו ואומר  הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ  

ושוחה לפניו ואומר  וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

German קהילות which followמנהג פולין , chant (עמ' 3) אדון עולם, at the end of תפלת מוסף on שבת.

No additional מזמורים (i.e. ראש חודש - בֽרכ֥י נפש֗י or - חנוכה מזמ֡ור שיר־חנכ֖ת)

are to be included within תפילה בציבור.

לעולם אין אומרים 'ברכו' בתרא אחר התפלה, מפני שאין ברכה אחריה.

אין לומר מזמור 'לדו֨ד ׀ ד֤' אור֣י ֖וישעי' אחרי התפלות, כי הוא מנהג חסידים והוי יוהרה.

(יש טעמים אחרים א. מקורו מפוקפק מחמת ימים החשוד בשבתאות. ב. מנהג מאוחר

ג. אין להוסיף מזמורים על התפילות הקבועות ד. רבים מעדות החסידים נמנעים מאמירתו בגלל הטעם הראשון.

ואצל הספרדים כלל לא התקבל וכ"ש תימנים. ה. י"א שמיועד לאמרו כל השנה אחרי התפלה.)

מיד אחר התפלה מתקיים שיעור קצר בבית הכנסת, בו לומדים משנה או הלכה. אחר כל שיעור או דרשה

אומרים קדיש דרבנן. אחר שיעור בהלכה ושמעתתא יש המקדימין לומר 'רבי חנניא בן עקשיא אמר רצה' וכו'.

אחר דרשה באגדתא לא הצריכו אמירה זו.

נוהגים לברך את הילדים בשבתות ובימים טובים אחר התפלה, בליל שבת, שבת בבוקר ובמוצאי שבת,

טרם יציאה מבית הכנסת או בכניסה לבית, וגם הבנים הגדולים מקבלים ברכה מאבותיהם.

והמברכים מניחים ב' ידיהם על המתברך:

לבנים בראשית מח:כ יְשִֽׂמְךָ֣ אֱלֹהִ֔ים כְּאֶפְרַ֖יִם וְכִמְנַשֶּׁ֑ה ׀ לבנות יְשִׂמֵךְ אֱלֹהִים כְּשָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה:

במדבר ו:כד-כו יְבָֽרֶכְךָ֥ יְיָ֖ וְיִשְׁמְרֶֽךָ: יָאֵ֨ר יְיָ֧ ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ:

יִשָּׂ֨א יְיָ֤ ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם:

וכל אחד יכול להוסיף ברכה משלו כפי צחות לשונו.