סדר קידוש רבה
אמירת
[
]The פסוקים of ושמרוand זכור את יום השבת are said while standing, however the ברכה of בורא פרי הגפן is recited seated. One can hold the קידוש cup either in one’s palm (על פי קבלה) or not.
'ושמרו' בעת ההיא היתה איפוא מנהג בני פרובינצא ומקצת בני איטליה ולא היתה מנהג ידוע
בקרב בני אשכנז וספרד. המהרי"ל הזכיר אמירת 'ושמרו' רק לגבי מי שלא קידש בליל שבת ומקדש ראשונה בבוקר.
בשבת: שמות לא::טז-יז וְשָֽׁמְר֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּ֑ת לַֽעֲשׂ֧וֹת אֶת־הַשַּׁבָּ֛ת לְדֹֽרֹתָ֖ם בְּרִ֥ית עוֹלָֽם: בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה יְיָ֙ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ:
בשבת: שמות כ:ח-יא זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ: שֵׁ֤שֶׁ֣ת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖י֣תָ כָּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒: וְי֨וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖ת֣ ׀ לַֽייָ֣ אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹֽ֣א־תַֽעֲשֶׂ֣֨ה כָל־מְלָאכָ֜֡ה אַתָּ֣ה ׀ וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֙֜ וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ וְגֵֽרְךָ֖֨ אֲשֶׁ֥ר֣ בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ: כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְיָ֜ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְיָ֛ אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ:
בשלש רגלים: ויקרא כג:מד מִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין אוֹתָן כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ. (משנה מגילה דף לא)
תַּנְיָא, רְבִי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מוֹעֲדֵי נֶאֶמְרוּ, וְלֹא נֶאֶמְרָה שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית עִמָּהֶן . . . וְהָכְתִיב שַׁבָּת עִמָּהֶן? . . . מוֹעֲדֵי ד' צְרִיכִין קִידּוּשׁ בֵּית דִּין, שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית אֵין צְרִיכָה קִידוּשׁ בֵּית דִּין. (גמ' נדרים עח., בבא בתרא קכא.)
בראש השנה: תהלים פא:ד תָּנֵי רַב תַּחְלִיפָא אֲחוּהַּ דְּרַבְנָאִי חוֹזָאָה, כָּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ, מֵרֹאשׁ הַשָנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים . . . אָמַר רְבִי אַבָּהוּ, מַאי קְרָאָהּ? 'תִּקְע֣וּ שׁוֹפָ֑ר בַחֹ֣דֶשׁ בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ:' אֵיזֶהוּ חַג שֶׁהַחֹדֶשׁ מִתְכַּסֶּה בּוֹ, הֶוֵי אוֹמֵר זֶה רֹאשׁ הַשָׁנָה. וּכְתִיב 'כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹ֘דֵ֥י יַֽעֲקֹֽב:' מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי חֹק לִישְּׁנָא דִּמְזוֹנֵי הוּא? דִּכְתִיב: 'וְאָֽכְל֤וּ אֶת־חֻקָּם֙ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לָהֶם֙ פַּרְעֹ֔ה' (בראשית מז:כב). (גמ' ביצה עז.)
כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵֽאלֹהֵ֥י יַֽעֲקֹֽב:
ילדים וחולים האוכלים ביום כפור:
ויקרא טז:ל כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְיָ֖ תִּטְהָֽרוּ:
אם יש 'מורה מורינו הרב' לא מזכירים 'כהנים':
סַבְרֵי [בִּרְשׁוּת מוֹרֶה מוֹרֵֽינוּ הָרַב או כֹּהֲנִים] מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי
Until 300 years ago both הַגָּֽפֶן and הַגֶּֽפֶן were used, in the past הַגֶּֽפֶן was used more than הַגָּֽפֶן, however, the printers of more recent סידורים stuck to הַגָּֽפֶן (since it is the end of the ברכה).
הַגָֽפֶן:
ושותה מיושב ונותן גם למסובין לשתות מכוס של ברכה ואחר כך מברך על לחם משנה.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַמּֽוֹצִיא תהלים קד:יד לֶ֝֗חֶם מִן־הָאָֽרֶץ:
ובוצע על לחם העליון ויאכל ויתן למסובין פרוסה לכל אחד ואחד.
כשמבקרין החולה אומרים לו (לה):
שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעוֹק
וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא וְשִׁבְתוּ בַּשָּׁלוֹם:
אצל האבל אומרים:
שַׁבָּת הִיא מִלְּנַחֵם
וְנֶחָמָה קְרוֹבָה לָבֹא וְשִׁבְתוּ בַּשָּׁלוֹם:
----