- no title specified

בשבת הבעל תפלה מתעטף בטלית בית הכנסת ועובר לפני התבה ומנגן 'ובא לציון'.

בעל תפלה [בקול] וקהל [בלחש] ישעיה נט:כ-כא 3 וּבָ֤א לְצִיּוֹן֙ גּוֹאֵ֔ל וּלְשָׁבֵ֥י פֶ֖שַׁע בְּיַֽעֲקֹ֑ב נְאֻ֖ם יְיָֽ: וַֽאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ וּדְבָרַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְּפִ֑יךָ לֹֽא־יָמ֡וּשׁוּ מִפִּיךָ֩ וּמִפִּ֨י זַרְֽעֲךָ֜ וּמִפִּ֨י זֶ֤רַע זַרְֽעֲךָ֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ מֵֽעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם: תהלים כב:ד וְאַתָּ֥ה קָד֑וֹשׁ י֝וֹשֵׁ֗ב תְּהִלּ֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל: ישעיה ו:ג וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר

בעל תפלה וקהל קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְיָ֣ צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ:

בעל תפלה [בקול] וקהל [בלחש] וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן־דֵּין וְאָמְרִין:

בעל תפלה וקהל [בלחש] קַדִּישׁ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ קַדִּישׁ עַל־אַרְעָא עוֹבַד גְּבוּרְתֵּהּ קַדִּישׁ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יְיָ צְבָאוֹת מַלְיָא כָל־אַרְעָא זִיו יְקָרֵהּ:

בעל תפלה [בקול] וקהל [בלחש] יחזקאל ג:יב וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָֽאֶשְׁמַ֣ע אַֽחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל

בעל תפלה וקהל בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְיָ֖ מִמְּקוֹמֽוֹ:

בעל תפלה [בקול] וקהל [בלחש] וּנְטָלַֽתְנִי רוּחָא וּשְׁמָעִית בַּתְרַי קָל זִֽיעַ סַגִּיא

דִּמְשַׁבְּחִין וְאָמְרִין: בְּרִיךְ יְקָרָא דַיָי מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ:

בעל תפלה וקהל שמות טו:יח יְיָ֥ ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד:

קהל אומרים בלחש יְיָ מַלְכוּתֵהּ לְעָלַם וּלְעַלְמֵי עָלְמְיָּא: ד"ה א' כט:יח יְיָ֗ אֱ֠לֹהֵי אַבְרָהָ֞ם יִצְחָ֤ק וְיִשְׂרָאֵל֙ אֲבֹתֵ֔ינוּ שָׁמְרָה־זֹּ֣את לְעוֹלָ֔ם לְיֵ֥צֶר מַחְשְׁב֖וֹת לְבַ֣ב עַמֶּ֑ךָ וְהָכֵ֥ן לְבָבָ֖ם אֵלֶֽיךָ: תהלים עח:לח וְה֤וּא רַח֨וּם ׀ יְכַפֵּ֥ר עָוֹן֘ וְֽלֹא־יַֽ֫שְׁחִ֥ית ֖וְהִרְבָּ֣ה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ וְלֹֽא יָ֝עִ֗יר כָּל־חֲמָתֽוֹ: פו:ה כִּֽי־אַתָּ֣ה אֲ֭דֹנָי ט֣וֹב וְסַלָּ֑ח וְרַב־חֶ֝֗סֶד לְכָל־קֹֽרְאֶֽיךָ: קיט:קמב צִ֭דְקָֽתְךָ צֶ֣דֶק לְעוֹלָ֑ם וְֽתוֹרָתְךָ֥ אֱמֶֽת: מיכה ז:כ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַֽאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם: תהלים סח:כ בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם ׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ הָ֘אֵ֤ל יְֽשֽׁוּעָתֵ֬נוּ סֶֽלָה: מו:ח יְיָ֣ צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב־לָ֨נוּ אֱלֹהֵ֖י יַֽעֲקֹ֣ב סֶֽלָה: פד:יג יְיָ֥ צְבָא֑וֹת אַֽשְׁרֵ֥י ֝אָדָ֗ם בֹּטֵ֥חַ בָּֽךְ: כ:י יְיָ֥ הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַֽעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קָרְאֵֽנוּ: בָּרוּךְ הוּא אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁבְּרָאָֽנוּ לִכְבוֹדוֹ וְהִבְדִּילָֽנוּ מִן־הַתּוֹעִים וְנָֽתַן לָֽנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵֽנוּ הוּא יִפְתַּח לִבֵּֽנוּ בְּתוֹרָתוֹ וְיָשֵׂם לִבֵּֽנוּ לְאַהֲבָתוֹ וּלְיִרְאָה אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְעָבְדוֹ בְלֵבָב שָׁלֵם לְמַֽעַן לֹא נִיגַע לָרִיק וְלֹא נֵלֵד לַבֶּהָלָה:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁנִּשְׁמֹר חֻקֶּֽיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִרְאֶה וְנִירַשׁ טוֹבָה וּבְרָכָה לִשְׁנֵי יְמוֹת הַמָּשִֽׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא: ל:יג לְמַ֤עַן יְזַמֶּרְךָ֣ כָ֭בוֹד וְלֹ֣א יִדֹּ֑ם יְיָ֥ אֱ֝לֹהַ֗י לְעוֹלָ֣ם אוֹדֶֽךָּ: ירמיה יז:ז בָּר֣וּךְ הַגֶּ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר יִבְטַ֖ח בַּֽייָ֑ וְהָיָ֥ה יְיָ֖ מִבְטַחֽוֹ: ישעיה כו:ד בִּטְח֥וּ בַֽייָ֖ עֲדֵי־עַ֑ד כִּ֚י בְּיָ֣הּ יְיָ֔ צ֖וּר עֽוֹלָמִֽים: תהלים ט:יא וְיִבְטְח֣וּ בְ֭ךָ יֽוֹדְעֵ֣י שְׁמֶ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹֽרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ: ישעיה מב:כא יְיָ֥ חָפֵ֖ץ לְמַ֣עַן צִדְק֑וֹ יַגְדִּ֥יל תּוֹרָ֖ה וְיַאְדִּֽיר:

חצי קדיש בראש השנה ושלש רגלים שחל בחול בניגון חול.

חצי קדיש בראש השנה ושלש רגלים שחל בשבת בניגון שבת.

בעל תפלה כורע יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ זוקף שְׁמֵיהּ רַבָּא (קהל אָמֵן) בְּעָלְמָא דִּבְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב: וְאִמְרוּ בעל תפלה כורע אָמֵן: (קהל אָמֵן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא ובנשימה אחרת מוסיפים 'יתברך'

בעל תפלה כורע יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בעל תפלה כורע בְּרִיךְ הוּא הציבור אומר עמו (ולא לאחריו).

לְעֵֽלָּא (בראש השנה ויום כפור מוסיפים וּלְעֵֽלָּא) מִכָּל־בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא

דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא: בעל תפלה כורע וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

ביום טוב שחל בחול ממשיכים בתפלה לשלש רגלים (עמ' 662).

בשבת קודם פתיחת ארון הקודש מנגן הבעל תפלה 'ואני תפלתי' והקהל עונה אחריו.

תהלים סט:יד 4 5 וַֽאֲנִ֤י תְפִלָּֽתִי־לְךָ֙ ׀ יְיָ֡ עֵ֤ת רָצ֗וֹן אֱלֹהִ֥ים בְּרָב־חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֝נֵ֗נִי בֶּֽאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ:

הוצאת ספר התורה וברכותיה

בשבת מנחה מוציאים ספר תורה וקוראים בו ג' אנשים בראש הסידרא של השבת הבאה, ואין מפטירים.

העולים לתורה וכל עושי מצוה לצורך הקריאה בתורה מתעטפים בטלית, והם בעלי הוצאה והכנסה, הגבהה וגלילה, בעל סגן, נושאי ספר תורה שני או שלישי, וכמוהם פותחי ארון הקודש ל'שיר הכבוד' וכיוצא באלה.

מנהג מקובל בתפוצות אשכנז מני דורות, "במדינות הללו . . . מי שיש לו מצוה בבית הכנסת במנחה בקריאת התורה, נשאר מעוטף מתפלת מנחה עד אחר הקדושה דש"ץ". (חות יאיר) קל להבין טעמו של מנהג זה עטיפת טלית אינה מדיני תפילת שחרית דוקא, ומצד חשיבות התפלה אין סיבה לחלק בין שחרית למנחה לעינן טלית. ברוב הארצות לא הנהיגו רבותינו עטיפת טלית גדול במנחה כדי שלא להטריח על הציבור. על כל פנים המהיגו רבותינו שבאשכנז, כי מי שכבר התעטף בטלית מחמת קריאת התורה של מנחה, לא יפשוט אותה עד אחר קדושה דוקא.

מפני מה אין הם ממתינין בפשיטת הטלית עד סוף התפלה? זה דומה לענין תפילין שסברו רבותינו שעיקר התפלה הוא עד קדושה וחוב הנחת טלית ותפילין אינו נמשך מעבר לזה. כך גם לעניננו, כיון שבמנחה של שבת רוב הציבור אינו מעוטף בטלית, לא הנהיגו לעולי התורה להמשיך בעיטוף טלית יותר מעיקר התפלה.

במדבר י:לה וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָֽאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה ׀ יְיָ֗ וְיָפֻ֨צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ:

ישעיה ב:ג כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְיָ֖ מִירֽוּשָׁלָֽםִ:

בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ:

הבעל תפלה אומר בנעימה :

תהלים לד:ד גַּדְּל֣וּ לַֽייָ֣ ׀ אִתִּ֑י וּנְרֽוֹמֲמָ֖ה שְׁמ֣וֹ ׀ יַחְדָּֽו:

ד"ה א' כט:יא לְךָ֣ יְ֠יָ הַגְּדֻלָּ֨ה וְהַגְּבוּרָ֤ה וְהַתִּפְאֶ֨רֶת֙ וְהַנֵּ֣צַח וְהַה֔וֹד כִּי־כֹ֖ל בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֑רֶץ

לְךָ֤ יְיָ֙ הַמַּמְלָכָ֔ה וְהַמִּתְנַשֵּׂ֖א לְכֹ֥ל ׀ לְרֹֽאשׁ:

תהלים צט:ה רֽוֹמֲמ֡וּ יְ֘יָ֤ אֱלֹהֵ֗ינוּ ֖וְֽהִשְׁתַּחֲווּ לַֽהֲדֹ֥ם רַגְלָ֗יו קָד֥וֹשׁ הֽוּא:

צט:ט רֽוֹמֲמ֡וּ יְ֘יָ֤ אֱלֹהֵ֗ינוּ ֖וְֽהִשְׁתַּחֲווּ לְהַ֣ר קָדְשׁ֑וֹ כִּֽי־קָ֝ד֗וֹשׁ יְיָ֥ אֱלֹהֵֽינוּ:

אַב הָרַחֲמִים הוּא יְרַחֵם עַם עֲמוּסִים וְיִזְכֹּר בְּרִית אֵיתָנִים וְיַצִּיל נַפְשׁוֹתֵֽינוּ מִן־הַשָּׁעוֹת הָרָעוֹת וְיִגְעַר בְּיֵֽצֶר הָרַע מִן־הַנְּשׂוּאִים וְיָחֹן עָלֵֽינוּ לִפְלֵיטַת עוֹלָמִים וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵֽינוּ בְּמִדָּה טוֹבָה יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים:

בהגיע הבעל תפלה על המגדל (שבתוך בית הכנסת הרחק מן התבה)

מניח הספר תורה על השולחן וממשיך מלמעלה בלי הפסק :

וְתִגָּלֶה וְתֵרָאֶה מַלְכוּתוֹ עָלֵֽינוּ בִּזְמַן קָרוֹב וְיָחֹן פְּלֵטָתֵֽנוּ וּפְלֵיטַת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרָצוֹן: וְנֹאמַר אָמֵן (קהל אָמֵן): הַכֹּל הָבוּ גֹֽדֶל לֵאלֹהֵֽינוּ וּתְנוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה: כֹּהֵן קְרָב יַעֲמֹד ר' פלוני בר' פלוני הַכֹּהֵן בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ: תהלים יט:ח-ט תּ֘וֹרַ֤ת יְיָ֣ תְּ֭מִימָה מְשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ עֵד֖וּת יְיָ֥ נֶֽ֝אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי: פִּקּ֘וּדֵ֤י יְיָ֣ יְ֭שָׁרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵ֑ב מִצְוַ֖ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם: כט:יא יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְיָ֓ ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַֿשָּׁלֽוֹם: יח:לא הָאֵל֘ תָּמִ֢ים דַּ֫רְכּ֥וֹ אִמְרַֽת יְיָ֥ צְרוּפָ֑ה מָגֵ֥ן ה֝֗וּא לְכֹ֤ל ׀ הַֽחֹסִ֬ים־בּֽוֹ:

קהל ובעל תפלה יחדיו: דברים ד:ד וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּֽייָ֖ אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים־כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם:

ראה סדר הפרשיות למנחה בשבת (עמ' 173).

המברך אומר בָּרֲכוּ אֶת־יְיָ הַמְבֹרָךְ:

קהל עונה והמברך יחד עמם : בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד:

המברך ממשיך :

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּֽחַר־בָּֽנוּ מִכָּל־הָעַמִּים

וְנָֽתַן־לָֽנוּ אֶת־תּוֹרָתוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ נוֹתֵן הַתּוֹרָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָֽתַן־לָֽנוּ תּוֹרַת אֱמֶת

וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵֽנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ נוֹתֵן הַתּוֹרָה:

מי שבירך לעולה לתורה

מברכים את כל עולי התורה ב'מי שבירך' גם בקריאת התורה של מנחה.

והקורא מברכו : מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב

הוּא יְבָרֵךְ אֶת ר' פלוני בן ר' פלוני אוֹתוֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר לוֹ

בַּעֲבוּר שֶׁעָלָה לִכְבוֹד הַמָּקוֹם וְלִכְבוֹד הַתּוֹרָה

בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵֽהוּ וְיַצִּילֵֽהוּ מִכָּל־צָרָה וְצוּקָה

וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל־מַעֲשֵׂה יָדָיו

וִיבָרֲכֵֽהוּ/(בעשרת ימי תשובה וְיִכְתְּבֵהוּ בְּסֵפֶר הַחַיִים)

עִם כָּל־יִשְׂרָאֵל אֶחָיו וְנֹאמַר: אָמֵן.

ואחר שבירכו הקורא ב'מי שברך' ירד בדרך אחרת מזו שעלה בה.

אין אומרים קדיש אחר הקריאה מטעם שכתב לבוש א"ח רצ"ב.

כשמגביהין הספר תורה מביטין נגד הכתב של ספר תורה וכורעים מעט ואומרים:

דברים ד:מד וְזֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: במדבר ט:כג עַל־פִּ֥י יְיָ֖ בְּיַד־מֹשֶֽׁה: משלי ג:יח עֵֽץ־חַיִּ֣ים הִ֭יא לַמַּֽחֲזִיקִ֣ים בָּ֑הּ וְֽתֹמְכֶ֥יהָ מְאֻשָּֽׁר: ג:יז דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי־נֹ֑עַם וְֽכָל־נְתִ֖יבוֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם: ג:טז אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים בִּֽימִינָ֑הּ בִּ֝שְׂמֹאולָ֗הּ עֹ֣שֶׁר וְכָבֽוֹד: ישעיה מב:כא יְיָ֥ חָפֵ֖ץ לְמַ֣עַן צִדְק֑וֹ יַגְדִּ֥יל תּוֹרָ֖ה וְיַאְדִּֽיר:

בעוד שהוא כורך את המפה בספר תורה יש אומרים 'לך ד' הגדלה והגבורה':

6 בפפד"מ ובנותיה לא נהגו לומר 'מזמור שיר יום השבת' כאן, כי היא לא מסורת אשכנז הישנה.

צב מִזְמ֥וֹר שִׁ֗יר לְי֣וֹם הַשַּׁבָּֽת: ט֗וֹב לְהֹד֥וֹת לַֽייָ֑ וּלְזַמֵּ֖ר לְשִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן: לְהַגִּ֣יד בַּבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ וֶֽ֝אֱמ֥וּנָֽתְךָ֗ בַּלֵּילֽוֹת: עֲלֵי־עָ֭שׂוֹר וַֽֽעֲלֵי־נָ֑בֶל עֲלֵ֖י הִגָּי֣וֹן בְּכִנּֽוֹר: כִּ֤י שִׂמַּחְתַּ֣נִי יְיָ֣ בְּפָֽעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַֽעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן: מַה־גָּֽדְל֣וּ מַֽעֲשֶׂ֣יךָ יְיָ֑ מְ֝אֹ֗ד עָֽמְק֥וּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ: אִֽישׁ־בַּ֭עַר לֹ֣א יֵדָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל לֹֽא־יָבִ֥ין אֶת־זֹֽאת: בִּפְרֹ֤חַ רְשָׁעִ֨ים ׀ כְּמ֥וֹ עֵ֗שֶׂב וַ֭יָּצִיצוּ כָּל־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן לְהִשָּֽׁמְדָ֥ם עֲדֵי־עַֽד: וְאַתָּ֥ה מָר֗וֹם לְעֹלָ֥ם יְיָֽ: כִּ֤י הִנֵּ֢ה אֹֽיְבֶֽ֡יךָ יְֽיָ֗ כִּֽי־הִנֵּ֣ה אֹֽיְבֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ יִ֝תְפָּֽרְד֗וּ כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן: וַתָּ֣רֶם כִּרְאֵ֣ים קַרְנִ֑י בַּ֝לֹּתִ֗י בְּשֶׁ֣מֶן רַֽעֲנָֽן: וַתַּבֵּ֥ט עֵינִ֗י בְּשׁ֫וּרָ֥י בַּקָּמִ֖ים עָלַ֥י מְרֵעִ֗ים תִּשְׁמַ֥עְנָה אָזְנָֽי: צַ֭דִּיק כַּתָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח כְּאֶ֖רֶז בַּלְּבָנ֣וֹן יִשְׂגֶּֽה: שְׁ֭תוּלִים בְּבֵ֣ית יְיָ֑ בְּחַצְר֖וֹת אֱלֹהֵ֣ינוּ יַפְרִֽיחוּ: ע֖וֹד יְנוּב֣וּן בְּשֵׂיבָ֑ה דְּשֵׁנִ֖ים וְרַֽעֲנַנִּ֣ים יִהְיֽוּ: לְ֭הַגִּיד כִּֽי־יָשָׁ֣ר יְיָ֑ צ֝וּרִ֗י וְֽלֹא־עלתה עַוְלָ֥תָה בּֽוֹ:

אמירת 'א־ל מלא רחמים' בציבור, לאחר הקבורה או בכל זמן אחר, אינה מנהג אשכנז.

א-ל מלא רחמים was not said or accepted in אשכנז because a) it is a relatively recentתפילה and in general, the tendency was not to accept such תפילות in synagogue b) there seems to be Kabbalistic/esoteric aspects to it, which רבני אשכנז felt, should be reserved only for בעלי מדריגה and not for the general public. We do see that sometimes יחידים did recite this תפילה in אשכנז for instance, during a הספד, (usually by רבנים from Poland where the מנהג was adopted).

סדר הכנסת ספר התורה

הבעל תפלה נוטל את ספר התורה להוליכו מהאלמעמער (בימה) ולהחזירו לארון הקודש, ואומר :

קמח:יג-יד יְהַֽלֲל֤֙וּ ׀ אֶת־שֵׁ֬ם יְיָ֗ כִּֽי־נִשְׂגָּ֣ב שְׁמ֣וֹ ׀ לְבַדּ֑וֹ קהל: ה֝וֹד֗וֹ עַל־אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם: וַיָּ֤רֶם קֶ֨רֶן ׀ לְעַמּ֡וֹ תְּהִלָּ֤ה לְֽכָל־חֲסִידָ֗יו לִבְנֵ֣י יִ֭שְׂרָאֵל עַ֥ם קְרֹב֗וֹ הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

כד לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר לַ֭יֽיָ הָאָ֣רֶץ וּמְלוֹאָ֑הּ תֵּ֝בֵ֗ל וְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ: כִּי־ה֖וּא עַל־יַמִּ֣ים יְסָדָ֑הּ וְעַל־נְ֝הָר֗וֹת יְכֽוֹנֲנֶֽהָ: מִֽי־יַעֲלֶ֥ה בְהַר־יְיָ֑ וּמִֽי־יָ֝ק֗וּם בִּמְק֥וֹם קָדְשֽׁוֹ: נְקִ֥י כַפַּ֗יִם וּֽבַר־לֵ֫בָ֥ב אֲשֶׁ֤ר ׀ לֹֽא־נָשָׂ֣א לַשָּׁ֣וְא נפשו נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א נִשְׁבַּ֣ע לְמִרְמָֽה: יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת יְיָ֑ וּ֝צְדָקָ֗ה מֵֽאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ: זֶ֭ה דּ֣וֹר דרשו דֹּֽרְשָׁ֑יו מְבַקְֿשֵׁ֨י פָנֶי֖ךָ יַֽעֲקֹ֣ב סֶֽלָה: שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים ׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם ֖וְֽהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָב֗וֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד: מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד ׀ יְ֭יָ עִזּ֣וּז וְגִבּ֑וֹר יְ֝יָ֗ גִּבּ֥וֹר מִלְחָמָֽה: שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים ׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וּ֭שְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָבֹ֗א מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד: מִ֤י ה֣וּא זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד ׀ יְיָ֥ צְבָא֑וֹת ה֤וּא מֶ֖לֶךְ הַכָּב֣וֹד סֶֽלָה:

בהכנסת ספר התורה לארון הקודש אומרים :

במדבר י:לו וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְיָ֔ רִֽבֲב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: תהלים קלב:ח-י קוּמָ֣ה יְ֭יָ לִמְנֽוּחָתֶ֑ךָ אַ֝תָּ֗ה וַֽאֲר֥וֹן עֻזֶּֽךָ: כֹּֽהֲנֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ־צֶ֑דֶק וַֽחֲסִידֶ֥יךָ יְרַנֵּֽנוּ: ֖בַּֽעֲבוּר דָּוִ֣ד עַבְדֶּ֑ךָ אַל־תָּ֝שֵׁ֗ב פְּנֵ֣י מְשִׁיחֶֽךָ: משלי ד:ב כִּ֤י לֶ֣קַח ט֭וֹב נָתַ֣תִּי לָכֶ֑ם תּֽ֝וֹרָתִ֗י אַֽל־תַּֽעֲזֹֽבוּ: ג:יח עֵץ־חַיִּ֣ים הִ֭יא לַמַּֽחֲזִיקִ֣ים בָּ֑הּ וְֽתֹמְכֶ֥יהָ מְאֻשָּֽׁר: ג:יז דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי־נֹ֑עַם וְֽכָל־נְתִ֖יבוֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם: איכה ה:כא הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְיָ֤ ׀ אֵלֶ֨יךָ֙ ונשוב וְֽנָשׁ֔וּבָה חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם:

בשבת או ביום טוב החצי קדיש לפני העמידה בניגון חול:

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא ובנשימה אחרת מוסיפים 'יתברך'

דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא: בעל תפלה כורע וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

ביום טוב שחל בשבת ממשיכים בתפלה לשלש רגלים (עמ' 662).

בימים נוראים אומרים כאן שמונה עשרה של ראש השנה (עמ' 203), של יום כפור (עמ' 813).

עמידה של מנחה לשבת ולשבת חול המועד

הברכות הראשונות של חזרת הש"ץ - בניגון חול:

תהלים נא:טז אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ:

קהל ובעל תפלה יחדיו קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְיָ֣ צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ:

בעל תפלה לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵֽרוּ:

קהל ובעל תפלה יחדיו יחזקאל ג:יב בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְיָ֖ מִמְּקוֹמֽוֹ:

בעל תפלה וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:

קהל וחזן יחדיו תהלים קמו:י יִמְלֹ֤ךְ יְיָ֙ ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

מכאן והלאה בחזרת הש"ץ בניגון שבת.

בעל תפלה לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלֶֽךָ וּלְנֵֽצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ וְשִׁבְחֲךָ אֱלֹהֵֽינוּ מִפִּֽינוּ לֹא יָמוּשׁ לְעוֹלָם וָעֶד כִּי אֵל מֶֽלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אַתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הָאֵל (בשבת שובה : הַמֶּֽלֶךְ) הַקָּדוֹשׁ: 7

אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד דברי הימים א' יז:כא וּמִי֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל גּ֥וֹי אֶחָ֖ד בָּאָ֑רֶץ תִּפְאֶֽרֶת גְּדֻלָּה וַעֲטֶֽרֶת יְשׁוּעָה 8 מְנוּחָה וּקְדֻשָּׁה לְעַמְּךָ נָתַֽתָּ אַבְרָהָם יָגֵל יִצְחָק יְרַנֵּן יַעֲקֹב וּבָנָיו יָנֽוּחוּ בוֹ מְנוּחַת אַהֲבָה וּנְדָבָה מְנוּחַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה מְנוּחַת שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט וָבֶֽטַח מְנוּחָה שְׁלֵמָה שֶׁאַתָּה רֽוֹצֶה בָּהּ יַכִּֽירוּ בָנֶֽיךָ וְיֵדְעוּ כִּי מֵאִתְּךָ הִיא מְנוּחָתָם וְעַל מְנוּחָתָם יַקְדִּֽישׁוּ אֶת־שְׁמֶֽךָ:

אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ רְצֵה בִמְנוּחָתֵֽנוּ קַדְּשֵֽׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ שַׂבְּעֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ וְשַׂמְּחֵֽנוּ בִּישׁוּעָתֶֽךָ וְטַהֵר לִבֵּֽנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת: וְהַנְחִילֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶֽׁךָ 9וְיִשְׂמְחוּ בְךָ יִשְׂרָאֵל אֹֽהֲבֵי שְׁמֶֽךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:

רְצֵה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָתָם וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ וְאִשֵׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָתָם מְהֵרָה בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:

בראש חודש ובחול המועד אומרים 'יעלה ויבא':

אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ יַעֲלֶה וְיָבוֹא וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדּוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדֶּֽךָ וְזִכְרוֹן יְרֽוּשָׁלַֽםִ עִיר קָדְשֶֽׁךָ וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ לִפְלֵיטָה וּלְטוֹבָה וּלְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם

לראש חודש : רֹאשׁ הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה ׀ לפסח : חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה ׀ לסכות : חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה

זָכְרֵֽנּוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה (קהל אָמֵן) וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה (קהל אָמֵן) וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים (קהל אָמֵן) וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אַתָּה:

וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:

אֱלֹהַי נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה: פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי: וְכָל־הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם: עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ: תהלים ס:ז לְ֭מַעַן יֵחָֽלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ ועננו וַֽעֲנֵֽנִי: יט:טו יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝יָ֗ צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי: פוסע לאחריו ג' פסיעות ואומר : עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן:

זוקף לאט ואומר :

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ

וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת:

מלאכי ג:ד וְעָֽרְבָה֙ לַֽייָ֔ מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלָ֑םִ כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹֽנִיֹּֽת:

ועומד במקום שכלו פסיעותיו עד כדי הלוך ד' אמות, ובצבור עד שיגיע הבעל תפלה לקדושה.

הבעל תפלה חוזר ומתפלל בקול ואומר מתחלה 'אדני שפתי תפתח' בלחש.

בשבת אומרים 'צדקתך', ובימים שאין אומרים תחנון בחול וכן בשבת שובה (מפני המלים 'תהום רבה'),

אין אומרים 'צדקתך', אף אין אומרים בבית חתן בשבעת ימי המשתה ולא בבית האבל.

קיט:קמב 11 צִדְקָֽתְךָ֣ צֶ֣דֶק לְעוֹלָ֑ם וְֽתוֹרָתְךָ֥ אֱמֶֽת:

עא:יט וְצִדְקָֽתְךָ֥ אֱלֹהִ֗ים עַד־מָ֫ר֥וֹם אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתָ גְדֹל֑וֹת אֱ֝לֹהִ֗ים מִ֣י כָמֽוֹךָ:

לו:ז 12 צִדְקָֽתְךָ֙ ׀ כְּֽהַרֲרֵי־אֵ֗ל מִ֭שְׁפָּטֶיךָ תְּה֣וֹם רַבָּ֑ה בעל תפלה 13 אָ֤דָֽם וּבְהֵמָ֖ה תּוֹשִׁ֣יעַ יְיָֽ:

ראש השנה ושלש רגלים שחל בשבת מנגנים הקדיש בניגון שבת,

ראש השנה ושלש רגלים שחל בחול מנגנים הקדיש בניגון חול.

במדבר יד:יז וְעַתָּ֕ה יִגְדַּל־נָ֖א כֹּ֣חַ אֲדֹנָ֑י כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ לֵאמֹֽר:

תהלים כה:ו זְכֹר־רַֽחֲמֶ֣יךָ יְ֭יָ וַֽחֲסָדֶ֑יךָ כִּ֖י מֵֽעוֹלָ֣ם הֵֽמָּה:

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא ובנשימה אחרת מוסיפים 'יתברך'

דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא: בעל תפלה כורע וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

קהל: קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵֽנוּ:

תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל־יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

תהלים קיג:ב קהל: יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְיָ֣ מְבֹרָ֑ךְ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם:

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן־שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

קכא:ב קהל: עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְיָ֑ עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:

בעל תפלה פוסע לאחוריו בנחת שלש פסיעות בכריעה אחת

פונה לשמאלו ואומר עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו פונה לימינו ואומר הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ

ושוחה לפניו ואומר וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל: וְאִמְרוּ אָמֵן: (קהל אָמֵן)

14 ברכי נפשי

מ'שבת בראשית' ועד 'שבת הגדול', ולא עד בכלל, אומרים בהרבה קהילות את המזמורים הבאים אחר 'קדיש שלם'.

קד בָּֽרֲכִ֥י נַפְשִׁ֗י אֶת־יְ֫יָ֥ יְיָ֣ אֱ֭לֹהַי גָּ.דַ֣לְתָּ מְּאֹ֑ד ה֖וֹד וְהָדָ֣ר לָבָֽשְׁתָּ: עֹֽטֶה־א֭וֹר כַּשַּׂלְמָ֑ה נוֹטֶ֥ה שָׁ֝מַ֗יִם כַּיְרִיעָֽה: הַ֥מְקָרֶ֥ה בַמַּ֗יִם עֲלִיּ֫וֹתָ֥יו הַשָּׂם־עָבִ֥ים רְכוּב֑וֹ הַֽ֝מְהַלֵּ֗ךְ עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ: עֹשֶׂ֣ה מַלְאָכָ֣יו רוּח֑וֹת מְ֝שָׁרֲתָ֗יו אֵ֣שׁ לֹהֵֽט: יָֽסַד־אֶ֖רֶץ עַל־מְכוֹנֶ֑יהָ בַּל־תִּ֝מּ֗וֹט עוֹלָ֥ם וָעֶֽד: תְּ֭הוֹם כַּלְּב֣וּשׁ כִּסִּית֑וֹ עַל־הָ֝רִ֗ים יַ֖עַמְדוּ מָֽיִם: מִן־גַּֽעֲרָ֣תְךָ֣ יְנוּס֑וּן מִן־ק֥וֹל רַֽ֝עַמְךָ֗ יֵחָֽפֵזֽוּן: יַֽעֲל֣וּ הָ֭רִים יֵֽרְד֣וּ בְקָע֑וֹת אֶל־מְ֝ק֗וֹם זֶ֤ה ׀ יָסַ֬דְתָּ לָהֶֽם: גְּֽבוּל־שַׂ֭מְתָּ בַּל־יַֽעֲבֹר֑וּן בַּל־יְ֝שֻׁב֗וּן לְכַסּ֥וֹת הָאָֽרֶץ: הַֽמְשַׁלֵּ֣חַ מַ֭עְיָנִים בַּנְּחָלִ֑ים בֵּ֥ין הָ֝רִ֗ים יְהַלֵּכֽוּן: יַ֭שְׁקוּ כָּל־חַיְת֣וֹ שָׂדָ֑י יִשְׁבְּר֖וּ פְרָאִ֣ים צְמָאָֽם: עֲ֭לֵיהֶם עוֹף־הַשָּׁמַ֣יִם יִשְׁכּ֑וֹן מִבֵּ֥ין עֳ֝פָאיִ֗ם יִתְּנוּ־קֽוֹל: מַשְׁקֶ֣ה הָ֭רִים מֵֽעֲלִיּוֹתָ֑יו מִפְּרִ֥י מַֽ֝עֲשֶׂ֗יךָ תִּשְׂבַּ֥ע הָאָֽרֶץ: מַצְמִ֤יחַ חָצִ֨יר ׀ לַבְּהֵמָ֗ה וְ֭עֵשֶׂב לַֽעֲבֹדַ֣ת הָֽאָדָ֑ם לְה֥וֹצִיא לֶ֝֗חֶם מִן־הָאָֽרֶץ: וְיַ֤יִן ׀ יְשַׂמַּ֬ח לְֽבַב־אֱנ֗וֹשׁ לְהַצְהִ֣יל פָּנִ֣ים מִשָּׁ֑מֶן וְ֝לֶ֗חֶם לְֽבַב־אֱנ֥וֹשׁ יִסְעָֽד: יִ֭שְׂבְּעוּ עֲצֵ֣י יְיָ֑ אַרְזֵ֥י לְ֝בָנ֗וֹן אֲשֶׁ֣ר נָטָֽע: אֲשֶׁר־שָׁ֭ם צִפֳּרִ֣ים יְקַנֵּ֑נוּ חֲ֝סִידָ֗ה בְּרוֹשִׁ֥ים בֵּיתָֽהּ: הָרִ֣ים הַ֭גְּבֹהִים לַיְּעֵלִ֑ים סְ֝לָעִ֗ים מַחְסֶ֥ה לַֽשְׁפַנִּֽים: עָשָׂ֣ה יָ֭רֵחַ לְמֽוֹעֲדִ֑ים שֶׁ֝֗מֶשׁ יָדַ֥ע מְבוֹאֽוֹ: תָּֽשֶׁת־ח֭שֶׁךְ וִ֣יהִי לָ֑יְלָה בּֽוֹ־תִ֝רְמֹ֗שׂ כָּל־חַיְתוֹ־יָֽעַר: הַ֭כְּפִירִים שֹֽׁאֲגִ֣ים לַטָּ֑רֶף וּלְבַקֵּ֖שׁ מֵאֵ֣ל אָכְלָֽם: תִּזְרַ֣ח הַ֭שֶּׁמֶשׁ יֵאָֽסֵפ֑וּן וְאֶל־מְ֝עֽוֹנֹתָ֥ם יִרְבָּצֽוּן: יֵצֵ֣א אָדָ֣ם לְפָֽעֳל֑וֹ וְֽלַעֲבֹֽדָת֣וֹ עֲדֵי־עָֽרֶב: מָֽה־רַבּ֬וּ מַֽעֲשֶׂ֨יךָ ׀ יְֽיָ֗ כֻּ֭לָּם בְּחָכְמָ֣ה עָשִׂ֑יתָ מָֽלְאָ֥ה הָ֝אָ֗רֶץ קִנְיָנֶֽךָ: זֶ֤ה ׀ הַיָּ֥ם גָּדוֹל֘ וּרְחַ֢ב יָ֫דָ֥יִם שָׁ֣ם־רֶ֭מֶשׂ וְאֵ֣ין מִסְפָּ֑ר חַיּ֥וֹת קְ֝טַנּ֗וֹת עִם־גְּדֹלֽוֹת: שָׁ֭ם אֳנִיּ֣וֹת יְהַלֵּכ֑וּן לִ֝וְיָתָ֗ן זֶֽה־יָצַ֥רְתָּ לְשַֽׂחֶק־בּֽוֹ: כֻּ֭לָּם אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּר֑וּן לָתֵ֖ת אָכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ: תִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם יִלְקֹט֑וּן תִּפְתַּ֥ח יָֽ֝דְךָ֗ יִשְׂבְּע֥וּן טֽוֹב: תַּסְתִּ֥יר פָּנֶיךָ֘ יִבָּֽהֵ֫ל֥וּן תֹּסֵ֣ף ר֭וּחָם יִגְוָע֑וּן וְֽאֶל־עֲפָרָ֥ם יְשׁוּבֽוּן: תְּשַׁלַּ֣ח רֽ֭וּחֲךָ יִבָּֽרֵא֑וּן וּ֝תְחַדֵּ֗שׁ פְּנֵ֣י אֲדָמָֽה: יְהִ֤י כְב֣וֹד יְיָ֣ לְעוֹלָ֑ם יִשְׂמַ֖ח יְיָ֣ בְּמַֽעֲשָֽׂיו: הַמַּבִּ֣יט לָ֭אָרֶץ וַתִּרְעָ֑ד יִגַּ֖ע בֶּֽהָרִ֣ים וְֽיֶעֱשָֽׁנוּ: אָשִׁ֣ירָה לַּֽייָ֣ בְּחַיָּ֑י אֲזַמְּרָ֖ה לֵֽאלֹהַ֣י בְּעוֹדִֽי: יֶֽעֱרַ֣ב עָלָ֣יו שִׂיחִ֑י אָֽ֝נֹכִ֗י אֶשְׂמַ֥ח בַּֽייָֽ: יִתַּ֤מּוּ חַטָּאִ֨ים ׀ מִן־הָאָ֡רֶץ וּרְשָׁעִ֤ים ׀ ע֤וֹד אֵינָ֗ם בָּֽרֲכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְיָ֗ הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:

15 קכ שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶל־יְ֭יָ בַּצָּרָ֣תָה לִּ֑י קָ֝רָ֗אתִי וַֽיַּֽעֲנֵֽנִי: יְֽיָ֗ הַצִּ֣ילָה נַ֭פְשִׁי מִשְּׂפַת־שֶׁ֑קֶר מִלָּשׁ֥וֹן רְמִיָּֽה: מַה־יִּתֵּ֣ן לְ֭ךָ וּמַה־יֹּסִ֥יף לָ֗ךְ לָשׁ֥וֹן רְמִיָּֽה: חִצֵּ֣י גִבּ֣וֹר שְׁנוּנִ֑ים עִ֝֗ם גַּֽחֲלֵ֥י רְתָמִֽים: אֽוֹיָה־֖לִּי כִּי־גַ֣רְתִּי מֶ֑שֶׁךְ שָׁ֝כַ֗נְתִּי עִֽם־אָהֳלֵ֥י קֵדָֽר: רַ֭בַּת שָֽׁכְנָה־לָּ֣הּ נַפְשִׁ֑י עִ֝֗ם שׂוֹנֵ֥א שָׁלֽוֹם: ֽאֲנִ֣י־שָׁ֭לוֹם וְכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר הֵ֝֗מָּה לַמִּלְחָמָֽה:

קכא שִׁ֗יר לַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל־הֶֽהָרִ֑ים מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי: עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְיָ֑ עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ: אַל־יִתֵּ֣ן לַמּ֣וֹט רַגְלֶ֑ךָ אַל־יָ֝נ֗וּם שֹֽׁמְרֶֽךָ: הִנֵּ֣ה לֹֽא־יָ֭נוּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן שׁ֝וֹמֵ֗ר יִשְׂרָאֵֽל: 16 יְיָ֥ שֹֽׁמְרֶ֑ךָ יְיָ֥ צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ: יוֹמָ֗ם הַשֶּׁ֥מֶשׁ לֹֽא־יַ֝כֶּ֗כָּה וְיָרֵ֥חַ בַּלָּֽיְלָה: יְֽיָ֗ יִשְׁמָרְךָ֥ מִכָּל־רָ֑ע יִ֝שְׁמֹ֗ר אֶת־נַפְשֶֽׁךָ: יְֽיָ֗ יִשְׁמָר־צֵֽאתְךָ֥ וּבוֹאֶ֑ךָ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם:

קכב שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד שָׂ֭מַחְתִּי בְּאֹֽמְרִ֣ים לִ֑י בֵּ֖ית יְיָ֣ נֵלֵֽךְ: 17 עֹֽ֭מְדוֹת הָי֣וּ רַגְלֵ֑ינוּ בִּ֝שְׁעָרַ֗יִךְ יְרֽוּשָׁלָֽםִ: 18 יְרֽוּשָׁלַ֥םִ הַבְּנוּיָ֑ה כְּ֝עִ֗יר שֶׁחֻבְּרָה־לָּ֥הּ יַחְדָּֽו: שֶׁשָּׁ֨ם עָל֢וּ שְׁבָטִ֡ים שִׁבְטֵי־יָ֭הּ עֵד֣וּת לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְ֝הֹד֗וֹת לְשֵׁ֣ם יְיָֽ: כִּ֤י שָׁ֨מָּה ׀ יָֽשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט כִּ֝סְא֗וֹת לְבֵ֣ית דָּוִֽד: ֖שַֽׁאֲלוּ שְׁל֣וֹם יְרֽוּשָׁלָ֑םִ יִ֝שְׁלָ֗יוּ אֹֽהֲבָֽיִךְ: יְהִֽי־שָׁל֥וֹם בְּחֵילֵ֑ךְ שַׁ֝לְוָ֗ה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ: ֖לְמַעַן־אַחַ֣י וְרֵעָ֑י אֲדַבְּרָה־נָּ֖א שָׁל֣וֹם בָּֽךְ: לְ֭מַעַן בֵּית־יְיָ֣ אֱלֹהֵ֑ינוּ אֲבַקְשָׁ֖ה ט֣וֹב לָֽךְ:

קכג שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֵ֭לֶיךָ נָשָׂ֣אתִי אֶת־עֵינַ֑י הַ֝יֹּֽשְׁבִ֗י בַּשָּׁמָֽיִם: הִנֵּ֨ה כְעֵינֵ֢י עֲבָדִ֡ים אֶל־יַ֤ד אֲדוֹנֵיהֶ֗ם כְּעֵינֵ֣י שִׁפְחָה֘ אֶל־יַד֢ גְּבִ֫רְתָּ֥הּ כֵּ֣ן עֵ֭ינֵינוּ אֶל־יְיָ֣ אֱלֹהֵ֑ינוּ עַ֝֗ד שֶׁיְּחָנֵּֽנוּ: חָנֵּ֣נוּ יְיָ֣ חָנֵּ֑נוּ כִּי־רַ֝֗ב שָׂבַ֥עְנוּ בֽוּז: רַבַּת֘ שָֽׂבְעָה־לָּ֢הּ נַ֫פְשֵׁ֥נוּ הַלַּ֥עַג הַשַּֽׁאֲנַנִּ֑ים הַ֝בּ֗וּז לגאיונים לִגְאֵ֥ יוֹנִֽים:

קכד שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד לוּלֵ֣י יְ֭יָ שֶׁהָ֣יָה לָֿ֑נוּ יֹֽאמַר־נָ֝א יִשְׂרָאֵֽל: לוּלֵ֣י יְ֭יָ שֶׁהָ֣יָה לָֿ֑נוּ בְּק֖וּם עָלֵ֣ינוּ אָֽדָם: אֲ֭זַי חַיִּ֣ים בְּלָע֑וּנוּ בַּֽחֲר֖וֹת אַפָּם בָּֽנוּ: אֲ֭זַי הַמַּ֣יִם שְׁטָפ֑וּנוּ נַ֝֗חְלָה עָבַ֥ר עַל־נַפְשֵֽׁנוּ: אֲ֭זַי עָבַ֣ר עַל־נַפְשֵׁ֑נוּ הַ֝מַּ֗יִם הַזֵּֽידוֹנִֽים: בָּר֥וּךְ יְיָ֑ שֶׁלֹּ֥א נְתָנָ֥נוּ טֶ֝֗רֶף לְשִׁנֵּיהֶֽם: נַפְשֵׁ֗נוּ כְּצִפּ֥וֹר נִמְלְטָה֘ מִפַּ֢ח יֽ֫וֹקְשִׁ֥ים הַפַּ֥ח נִשְׁבָּ֗ר וַֽאֲנַ֥חְנוּ נִמְלָֽטְנוּ: עֶ֭זְרֵנוּ בְּשֵׁ֣ם יְיָ֑ עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:

קכה שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת הַבּֽוֹטְחִ֥ים בַּֽייָ֑ כְּֽהַר־צִיּ֥וֹן לֹֽא־יִ֝מּ֗וֹט לְעוֹלָ֥ם יֵשֵֽׁב: יְֽרוּשָׁלַ֗םִ הָרִים֘ סָבִ֢יב לָ֥הּ וַֽ֭ייָ סָבִ֣יב לְעַמּ֑וֹ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם: כִּ֤י לֹ֢א יָנ֡וּחַ שֵׁ֤בֶט הָרֶ֗שַׁע עַל֘ גּוֹרַ֢ל הַצַּדִּ֫יקִ֥ים לְמַ֡עַן לֹֽא־יִשְׁלְח֖וּ הַצַּדִּיקִ֨ים בְּעַוְלָ֬תָה יְדֵיהֶֽם: הֵיטִ֣יבָה יְ֭יָ לַטּוֹבִ֑ים וְ֝לִֽישָׁרִ֗ים בְּלִבּוֹתָֽם: וְהַמַּטִּ֤ים עֲקַלְקַלּוֹתָ֗ם יֽוֹלִיכֵ֣ם יְ֭יָ אֶת־פֹּֽעֲלֵ֣י הָאָ֑וֶן שָׁ֝ל֗וֹם עַל־יִשְׂרָאֵֽל:

קכו שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת בְּשׁ֣וּב יְ֭יָ אֶת־שִׁיבַ֣ת צִיּ֑וֹן הָ֝יִ֗ינוּ כְּחֹֽלְמִֽים: אָ֤ז יִמָּלֵ֢א שְׂחֹ֡ק פִּינוּ֘ וּלְשׁוֹנֵ֢נוּ רִ֫נָּ֥ה אָ֭ז יֹֽאמְר֣וּ בַגּוֹיִ֑ם הִגְדִּ֥יל יְ֝יָ֗ לַֽעֲשׂ֥וֹת עִם־אֵֽלֶּה: הִגְדִּ֣יל יְ֭יָ לַֽעֲשׂ֣וֹת עִמָּ֗נוּ הָיִ֥ינוּ שְׂמֵחִֽים: שׁוּבָ֣ה יְ֭יָ אֶת־שבותנו שְׁבִיתֵ֑נוּ כַּֽאֲפִיקִ֥ים בַּנֶּֽגֶב: הַזֹּֽרְעִ֥ים בְּדִמְעָ֗ה בְּרִנָּ֥ה יִקְצֹֽרוּ: הָ֘ל֤וֹךְ יֵלֵ֨ךְ ׀ וּבָכֹה֘ נֹשֵׂ֢א מֶֽשֶׁךְ־הַ֫זָּ֥רַע בֹּֽא־יָבֹ֥א בְרִנָּה נֹ֝שֵׂ֥֗א אֲלֻמֹּתָֽיו:

קכז שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לִשְׁלֹ֫מֹ֥ה אִם־יְיָ֤ ׀ לֹֽא־יִבְנֶ֬ה בַ֗יִת שָׁ֤וְא עָֽמְל֣וּ בוֹנָ֣יו בּ֑וֹ אִם־יְיָ֥ לֹֽא־יִשְׁמָר־עִ֝֗יר שָׁ֤וְא ׀ שָׁקַ֬ד שׁוֹמֵֽר: שָׁ֤וְא לָכֶ֨ם מַשְׁכִּ֢ימֵֽי ק֡וּם מְאַֽחֲרֵי־שֶׁ֗בֶת אֹֽ֭כְלֵי לֶ֣חֶם הָֽעֲצָבִ֑ים כֵּ֤ן יִתֵּ֖ן לִֽידִיד֣וֹ שֵׁנָֽא: הִנֵּ֤ה נַֽחֲלַ֣ת יְיָ֣ בָּנִ֑ים שָׂ֝כָ֗ר פְּרִ֣י הַבָּֽטֶן: כְּחִצִּ֥ים בְּיַד־גִּבּ֑וֹר כֵּ֝֗ן בְּנֵ֣י הַנְּעוּרִֽים: אַשְׁרֵ֤י הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁ֤ר מִלֵּ֥א אֶת־אַשְׁפָּת֗וֹ מֵ֫הֶ֥ם לֹֽא־יֵב֑שׁוּ כִּֽי־יְדַבְּר֖וּ אֶת־אֽוֹיְבִ֣ים בַּשָּֽׁעַר:

קכח שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אַ֭שְׁרֵי כָּל־יְרֵ֣א יְיָ֑ הַֽ֝הֹלֵ֗ךְ בִּדְרָכָֽיו: יְגִ֣יעַ כַּ֭פֶּיךָ כִּ֣י תֹאכֵ֑ל אַ֝שְׁרֶ֗יךָ וְט֣וֹב לָֽךְ: אֶשְׁתְּךָ֤ ׀ כְּגֶ֥פֶן פֹּֽרִיָּה֘ בְּיַרְכְּתֵ֢י בֵ֫יתֶ֥ךָ בָּ֭נֶיךָ כִּשְׁתִלֵ֣י זֵיתִ֑ים סָ֝בִ֗יב לְשֻׁלְחָנֶֽךָ: הִנֵּ֣ה כִי־כֵ֭ן יְבֹ֥רַךְ ֝גָּ֗בֶר יְרֵ֣א יְיָֽ: יְבָֽרֶכְךָ֥ יְיָ֗ מִצִּ֫יּ֥וֹן וּ֭רְאֵה בְּט֣וּב יְרֽוּשָׁלָ֑םִ כֹּ֝֗ל יְמֵ֣י חַיֶּֽיךָ: וּרְאֵֽה־בָנִ֥ים לְבָנֶ֑יךָ שָׁ֝ל֗וֹם עַל־יִשְׂרָאֵֽל:

קכט שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת רַ֭בַּת צְרָר֣וּנִי מִנְּעוּרַ֑י יֹֽאמַר־נָ֝֗א יִשְׂרָאֵֽל: רַ֭בַּת צְרָר֣וּנִי מִנְּעוּרָ֑י גַּ֝֗ם לֹא־יָ֥כְלוּ לִֽי: עַל־גַּ֭בִּי חָֽרְשׁ֣וּ חֹֽרְשִׁ֑ים הֶֽ֝אֱרִ֗יכוּ למענותם לְמַֽעֲנִיתָֽם: יְיָ֥ צַדִּ֑יק קִ֝צֵּ֗ץ עֲב֣וֹת רְשָׁעִֽים: יֵ֭בשׁוּ וְיִסֹּ֣גוּ אָח֑וֹר כֹּ֝֗ל שֽׂנְאֵ֥י צִיּֽוֹן: ֖יִֽהְיוּ כַּֽחֲצִ֣יר גַּגּ֑וֹת שֶׁקַּדְמַ֖ת שָׁלַ֣ף יָבֵֽשׁ: שֶׁלֹּ֤א מִלֵּ֖א כַפּ֥וֹ קוֹצֵ֗ר וְחִצְנ֥וֹ מְעַמֵּֽר: וְלֹ֤א אָֽמְר֨וּ ׀ הָעֹֽבְרִ֗ים בִּרְכַּֽת יְיָ֥ אֲלֵיכֶ֑ם בֵּרַ֥כְנוּ אֶ֝תְכֶ֗ם בְּשֵׁ֣ם יְיָֽ:

קל שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֑וֹת 19 מִמַּֽעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ יְיָֽ: אֲדֹנָי֘ שִׁמְעָ֢ה בְק֫וֹלִ֥י תִּֽהְיֶ֣ינָה ֖אָזְנֶיךָ קַשֻּׁב֑וֹת לְ֝ק֗וֹל תַּֽחֲנוּנָֽי: אִם־עֲוֹנ֥וֹת תִּשְׁמָר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַֽעֲמֹֽד: כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה לְ֝מַ֗עַן תִּוָּרֵֽא: קִוִּ֣יתִי יְ֭יָ קִוְּתָ֣ה נַפְשִׁ֑י וְֽלִדְבָר֥וֹ הוֹחָֽלְתִּי: נַפְשִׁ֣י לַֽאדֹנָ֑י מִשֹּֽׁמְרִ֥ים לַ֝בֹּ֗קֶר שֹֽׁמְרִ֥ים לַבֹּֽקֶר: יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְ֫יָ֥ כִּֽי־עִם־יְיָ֥ הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת: וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֹֽנֹתָֽיו:

קלא שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד יְיָ֤ ׀ לֹֽא־גָבַ֣הּ לִ֭בִּי וְלֹֽא־רָ֣מוּ עֵינַ֑י וְלֹֽא־הִלַּ֓כְתִּי ׀ בִּגְדֹל֖וֹת וּבְנִפְלָא֣וֹת מִמֶּֽנִּי: אִם־לֹ֤א שִׁוִּ֨יתִי ׀ וְדוֹמַ֗מְתִּי נַפְשִׁ֥֗י כְּ֭גָמֻל עֲלֵ֣י אִמּ֑וֹ כַּגָּמֻ֖ל עָלַ֣י נַפְשִֽׁי: יַחֵ֣ל יִ֭שְׂרָאֵל אֶל־יְיָ֑ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם:

קלב שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד אֵ֝֗ת כָּל־עֻנּוֹתֽוֹ: אֲשֶׁ֣ר ֖נִשְׁבַּע לַֽייָ֑ נָ֝דַ֗ר לַֽאֲבִ֥יר יַֽעֲקֹֽב: אִם־אָ֭בֹא בְּאֹ֣הֶל בֵּיתִ֑י אִם־אֶֽ֝עֱלֶ֗ה עַל־עֶ֥רֶשׂ יְצוּעָֽי: אִם־אֶתֵּ֣ן שְׁנָ֣ת לְעֵינָ֑י לְֽעַפְעַפַּ֥י תְּנוּמָֽה: עַד־אֶמְצָ֣א מָ֭קוֹם לַיֽיָ֑ מִ֝שְׁכָּנ֗וֹת לַֽאֲבִ֥יר יַֽעֲקֹֽב: הִנֵּֽה־שְׁמַעֲנ֥וּהָ בְאֶפְרָ֑תָה מְ֝צָאנ֗וּהָ בִּשְׂדֵי־יָֽעַר: נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו נִֽ֝שְׁתַּֽחֲוֶ֗ה לַֽהֲדֹ֥ם רַגְלָֽיו: קוּמָ֣ה יְ֭יָ לִמְנֽוּחָתֶ֑ךָ אַ֝תָּ֗ה וַֽאֲר֥וֹן עֻזֶּֽךָ: כֹּֽהֲנֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ־צֶ֑דֶק וַֽחֲסִידֶ֥יךָ יְרַנֵּֽנוּ: בַּֽעֲב֣וּר דָּוִ֣ד עַבְדֶּ֑ךָ אַל־תָּ֝שֵׁ֗ב פְּנֵ֣י מְשִׁיחֶֽךָ: נִשְׁבַּֽע־יְיָ֙ ׀ לְדָוִ֡ד אֱמֶת֘ לֹֽא־יָשׁ֢וּב מִ֫מֶּ֥נָּה מִפְּרִ֥י בִטְנְךָ֑ אָ֝שִׁ֗ית לְכִסֵּא־לָֽךְ: אִֽם־יִשְׁמְר֬וּ בָנֶ֨יךָ ׀ בְּרִיתִי֘ וְעֵֽדֹתִ֥י ז֗וֹ אֲלַ֫מְּדֵ֥ם גַּם־בְּנֵיהֶ֥ם עֲדֵי־עַ֑ד יֵֽ֝שְׁב֗וּ לְכִסֵּא־לָֽךְ: כִּֽי־בָחַ֣ר יְיָ֣ בְּצִיּ֑וֹן אִ֝וָּ֗הּ לְמוֹשָׁ֥ב לֽוֹ: זֹאת־מְנֽוּחָתִ֥י עֲדֵי־עַ֑ד פֹּֽה־אֵ֝שֵׁ֗ב כִּ֣י אִוִּתִֽיהָ: צֵ֭ידָהּ בָּרֵ֣ךְ אֲבָרֵ֑ךְ אֶ֝בְיוֹנֶ֗יהָ אַשְׂבִּ֥יעַ לָֽחֶם: וְֽ֭כֹֽהֲנֶיהָ אַלְבִּ֣ישׁ יֶ֑שַׁע וַֽ֝חֲסִידֶ֗יהָ רַנֵּ֥ן יְרַנֵּֽנוּ: שָׁ֤ם אַצְמִ֣יחַ קֶ֣רֶן לְדָוִ֑ד עָרַ֥כְתִּי נֵ֝֗ר לִמְשִׁיחִֽי: אֽ֭וֹיְבָיו אַלְבִּ֣ישׁ בֹּ֑שֶׁת וְ֝עָלָ֗יו יָצִ֥יץ נִזְרֽוֹ:

קלג שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד הִנֵּ֣ה מַה־טּ֭וֹב וּמַה־נָּעִ֑ים שֶׁ֖בֶת אַחִ֣ים גַּם־יָֽחַד: 20 כַּשֶּׁ֤מֶן הַטּ֨וֹב ׀ עַל־הָרֹ֗אשׁ יֹרֵ֗ד עַֽל־הַזָּקָ֥ן זְקַ֥ן־אַֽהֲרֹ֑ן שֶׁ֝יֹּרֵ֗ד עַל־פִּ֥י מִדּוֹתָֽיו: כְּטַ֥ל־חֶרְמ֗וֹן שֶׁיֹּרֵד֘ עַל־הַרְרֵ֢י צִ֫יּ֥וֹן כִּ֤י שָׁ֤ם ׀ צִוָּ֣ה ֖יְיָ אֶת־הַבְּרָכָ֑ה חַ֝יִּ֗ים עַד־הָֽעוֹלָֽם:

קלד שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת הִנֵּ֤ה ׀ בָּֽרֲכ֣וּ אֶת־יְ֭יָ כָּל־עַבְדֵ֣י יְיָ֑ הָעֹֽמְדִ֥ים בְּבֵית־יְ֝יָ֗ 21 בַּלֵּילֽוֹת: שְׂאֽוּ־יְדֵכֶ֥ם קֹ֑דֶשׁ וּ֝בָֽרֲכ֗וּ אֶת־יְיָֽ: יְבָֽרֶכְךָ֣ יְ֭יָ מִצִּיּ֑וֹן עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ: ק"י

This was the מנהג in ברלין which was instituted by Professor Abraham Berliner and this is still the מנהג of Golders Green Beth Hamedrash (Munks) in Golders Green, London.

2 אין אומרים אשרי וגו' ובא לציון וכו' עד לפני נעילה. אבל 'וַֽאֲנִ֤י תְפִלָּֽתִי' וגו' אין אומרי' בי"כ אף שחל בשבת. ולהבין טעמו, אף שבי"ט שחל בשבת אומרי' אותו? אקדים מ"ש לבוש א"ח רצ"ב "ואומרי' פסוק ואני תפלתי וגו' ע"פ המדרש ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר וכתיב בתריה ואני תפלתי וגו' אמר דוד לפני הב"ה רבש"ע אין אומה זו כשאר א"ה שכששותי' ומשתכרי' הולכי' ופוחזי' ואנו לא כן אלא אע"פ ששתינו ואני תפלתי וגו', מ"מ בי"ט אין אומרי' אותו וכו' אפשר לי לומר דכיון דק"ל דבעינן בי"ט חציו לה' אין שכיח שכרות כל כך בזמן מנחה בשבת". (דברי קהלת דף 803)

3 Due to the multitude of תפילותeither during שחרית יום טוב or שבת שחרית (unlike ראש חודש), ובא לציון is delayed until מנחה.

4 Others feast, and take their feast as an occasion for lewd conversation and drunken carousing like that at אחשורוש's banquet. They give sway to their rude passions and rebel against God. Of Israel, however, it is said, 'יָסַ֤פְתָּ לַגּוֹי֙ ד֔' יָסַ֥פְתָּ לַגּ֖וֹי נִכְבָּ֑דְתָּ', “You, Eternal, have caused this nation to increase, and have accordingly been honored.” (Isaiah 26:15). When Israel eats and drinks, they acknowledge that all good comes from His hand. Thus, at מנחה on שבת, having eaten and drunk our שבת feast, we recite, וַֽאֲנִ֤י תְפִלָּֽתִי־לְךָ֙ ׀ ד֡' עֵ֤ת רָצ֗וֹן אֱלֹדִ֥ים בְּרָב־חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֝נֵ֗נִי בֶּֽאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ:. After eating is a time favorable for our prayer, just like before eating.

The רוקח notes that the פסוק immediately before this one says,'יָשִׂ֣יחוּ בִ֭י י֣שְׁבֵי שָׁ֑עַר וּ֝נְגִינ֗וֹת שׁוֹתֵ֥י שֵׁכָֽר:' “Those who sit in the gates are talking about me; I have become the subject of drunken melodies.” (Psalm 69:13). Instead of relaxing after drinking into לשון הרע and cruel jokes, no matter how musical, we are moved to prayer by our bodily satisfaction.

What is the time of favor for our prayer? All twelve hours in the day, and all twelve in the night, as the twelve words in the פסוק (ואני תפלתי) signify. This fact is also known from the פסוק (דברים ד:ז), 'כִּ֚י מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֥וֹ אֱלֹדִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּֽייָ֣ אֱלֹדֵ֔ינוּ בְּכָל־קָרְאֵ֖נוּ אֵלָֽיו:'.

5 מַאי דִּכְתִיב? 'וַֽאֲנִ֤י תְפִלָּֽתִי־לְךָ֙ ׀ ד֡' עֵ֤ת רָצ֗וֹן', אֵימָתַי 'עֵ֤ת רָצ֗וֹן'? בְּשָׁעָה שֶׁהַצִבּוּר מִתְפַּלְּלִין. (גמ' ברכות ח:)

6 The addition of מזמור שיר ליום השבת on שבת מנחה is a מנהג הספרדים advanced by the אבודרהם. It was commonly recited in Hamburg because of the many Portuguese Jews there. It was added by the Hamburg אשכנזים only after ר' יעקב עמדין, the רב of Hamburg incorporated it in his סידור. This is likewise theמנהג of Golders Green Beth Hamedrash (Munks) in London.

7 כל העושה מצוה לצורך הקריאה בתורה מסיר הטלית אחרי קדושת חזרת הש"ץ.

8 רבנו גרס 'מנוחה וקדושה' ולא גרס כשאר סידורי הראשונים 'יום מנוחה', ולכן בסמוך מנה נ"ד תיבות באתה אחד . . . (הגאון רבי משה הרשלר זצ"ל על סידור התפילה לרוקח)

9 לפי נוסח פולין אומרים: וְיָנֽוּחוּ בָם יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶֽךָ:

10 מנהג אשכנז requires that whenever there is קריאת התורה, the תפילה concludes with שים שלום in order to recite the words 'כי באור פניך נתת לנו ד' אלדינו תורת חיים'.

ז"ל הרמ"א סוף סי' קכ"ז, "ונהגו לומר בשחרית שים שלום וכן כל זמן שאומר אלדינו כו' אבל בלאו הכי מתחילין שלום רב, ויש מתחילין שים שלום במנחה של שבת הואיל וכתיב ביה 'בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָֽנוּ' שהיא התורה שקורין במנחה של שבת" עכ"ל. (סידור אזור אליהו)

11 "By the time the שבת מנחה is concluded, the day is on the decline, שבתis drawing to a close and thoughts of our life's task, of the striving and creating, the struggling and suffering of the coming week gradually seep back into our consciousness. On those שבתות that do not bear a festive character in addition to the holiness of the ordinary שבת, no attempt is made to repress these workday thoughts. But these brief פסוקים from the תהלים offer us some truths which we should take to heart and which should serve to give the proper direction to our thinking as we approach the beginning of a new week." (סידור הרב שמשון רפאל הירש)

12 אָמַר רַב יְהוּדָה, אִלְמָלֵא 'צִדְקָֽתְךָ֙ ׀ כְּֽהַרֲרֵי־אֵ֗-ל' מִי יוּכַל לַעֲמוֹד לִפְנֵי 'מִ֭שְׁפָּטֶיךָ תְּה֣וֹם רַבָּ֑ה'. רַבָּה אָמַר, 'צִדְקָֽתְךָ֙ ׀ כְּֽהַרֲרֵי־אֵ֗-ל' מִפְּנֵי שֶׁ'מִ֭שְׁפָּטֶיךָ תְּה֣וֹם רַבָּ֑ה'. (גמ' ערכין ח:)

13 כּל הֵיכָא דִּכְתִיב: 'בְּהֵמָה', גְּרִיעוּתָא הִיא, וְהָכְּתִיב 'אָ֤דָֽם וּבְהֵמָ֖ה תּוֹשִׁ֣יעַ דֽ':'? וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, אֵלּוּ בְנֵי אָדָם שֶׁהֵן עֲרוּמִּין בְּדַעַת, וּמְשִׂימִין עַצְמָן כִּבְהֵמָה? הָתָם כְּתִיב 'אָ֤דָֽם וּבְהֵמָ֖ה' הָכָא 'בְּהֵמָה' לְחוּדֵיהּ כְּתִיב. (גמ' חולין ה:)

14 The Sephardic custom of reciting ברכי נפשי and the chapters of שיר המעלות, was accepted in many places in Europe although not in פפד"מ.

15 The לבוש (או"ח סימן תרס"ט) explains that, many people begin on שבת בראשית to recite ברכי נפשי, which sings of creation. The fifteen מזמורים which follow it, the levitical songs for the procession up fifteen steps to the Temple courtyard, also allude to creation in that King David of the מדרש sang them first in order to relegate the flood waters back to the great deep under the earth.

16 אָמַר רְבִי חֲנִינָא, בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם מֶלֶךְ יוֹשֵׁב מִבִּפְנִים, וְעַם מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ מִבַּחוּץ, מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, עֲבָדָיו יוֹשְׁבִין מִבִּפְנִים וְהוּא מְשַׁמְּרָן מִבַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'ד֥' שֹֽׁמְרֶ֑ךָ ד֥' צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ:'. (גמ' מנחות לג:)

(אוּנְקְלוּס אָמַר) מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם יוֹשֵׁב מִבִּפְנִים, וַעֲבָדָיו מְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ מִבַּחוּץ, וְאִילוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֲבָדָיו מִבִּפְנִים וְהוּא מְשַׁמְּרָן מִבַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'ד֗' יִשְׁמָר־צֵֽאתְךָ֥ וּבוֹאֶ֑ךָ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם:'. (גמ' עבודה זרה יא.)

17 אָמַר רְבִי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מַאי דִּכְתִיב? 'עֹֽ֭מְדוֹת הָי֣וּ רַגְלֵ֑ינוּ בִּ֝שְׁעָרַ֗יִךְ יְרֽוּשָׁלָֽםִ:' מִי גָּרַם לְרַגְלֵינוּ שֶׁיַּעַמְדוּ בַּמִּלְחָמָה? שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָםִ, שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. (גמ' מכות י.)

18 וּמִי אִיכָּא יְרוּשָׁלַיִם לְמַעְלָה? אִין דִּכְתִיב: 'יְרֽוּשָׁלַ֥םִ הַבְּנוּיָ֑ה כְּ֝עִ֗יר שֶׁחֻבְּרָה־לָּ֥הּ יַחְדָּֽו:'. (גמ' תענית ה.)

19 אָמַר רְבִי יוֹסֵי בִּרְבִי חֲנִינָא מִשׁוּם רְבִי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, אַל יַעֲמוֹד אָדָם בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיִתְפַּלֵּל, אֶלָּא בְּמָקוֹם נָמוּךְ וְיִתפַּלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: 'מִמַּֽעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ דֽ':'. (גמ' ברכות י:)

20 תָּנוּ רַבָּנָן 'כַּשֶּׁ֤מֶן הַטּ֨וֹב [וגו'] יֹרֵ֗ד עַֽל־הַזָּקָ֥ן זְקַ֥ן־אַֽהֲרֹ֑ן וגו'' כְּמִין שְׁנֵי טִפֵּי מַרְגָּלִיּוֹת הָיוּ תְּלוּיוֹת לְאַהֲרֹן בְּזִקָנוֹ . . . 'כַּשֶּׁ֤מֶן הַטּ֨וֹב גו' 'כְּטַ֥ל־חֶרְמ֗וֹן'' מַה טַל חֶרְמוֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה, אַף שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁבִּזְקַן אַהֲרֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה וַעֲדַייִן הָיָה אַהֲרֹן דּוֹאֵג, אָמַר שֶׁמָא מֹשֶׁה לֹא מָעַל, אֲבָל אֲנִי מָעַלְתִּי, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ, 'הִנֵּ֣ה מַה־טּ֭וֹב וּמַה־נָּעִ֑ים שֶׁ֖בֶת אַחִ֣ים גַּם־יָֽחַד:' מַה מֹשֶׁה לֹא מָעַל, אַף אַתָּה לֹא מָעַלְתָּ. (גמ' הוריות יב., כריתות ה:)

21 מַאי 'בַּלֵּילֽוֹת'? אָמַר רְבִי יוֹחָנָן, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב כְּאִילוּ עֲסוּקִים בָּעֲבוֹדָה (גמ' מנחות קי.)