Exact matches only
//  Main  //  Menu

 
☰︎ Menu | 🔍︎ Search  //  Main  //   🖖︎ Prayers & Praxes   //   📅︎ Prayers for Civic Days on Civil Calendars   //   International Civil Calendar   //   Agunah Day   //   מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט | Mi she'Berakh for the Release of Agunot and Women Denied a Writ of Divorce, by Dr. Yael Levine (2006)

מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט | Mi she’Berakh for the Release of Agunot and Women Denied a Writ of Divorce, by Dr. Yael Levine (2006)

Ta’anit Esther (the Fast of Esther) which falls on the 13th of Adar was established in 1990 by ICAR – The International Coalition for Agunah Rights – as International Agunah Day. The main purpose was to raise awareness of the plight of agunot (women “chained” to their marriage) and work toward solving the problem.

In the summer of 2006, I composed a “Mi Sheberakh” prayer for agunot in Hebrew, entitled “Mi she-Berakh Prayer for Agunot and Women who are Denied a Writ of Divorce (mesorvot get)” and is based for the most part upon biblical, talmudic and midrashic sources, and to a small extent on later sources. The prayer, first published in the journal De’ot, prior to Purim 2007, circulated also on the Internet. The prayer gained acceptance in a short while, and has since come to be recited in synagogues throughout the Jewish world on the Shabbat preceding the fast of Esther. A suitable place for its recitation is following the “Mi Sheberach” prayer for IDF soldiers. The prayer is likewise recited on Ta’anit Esther itself.

The Hebrew version of the prayer was reprinted in the monumental Sefer ha-Shabbat, edited by Yonadav Kaploun and issued by Yediot Aharonot in 2011 (p. 260). Following is my own English translation of the prayer, first published in The Jerusalem Post on 16 March 2016. It is a free rendering of the Hebrew, preserving all of its main elements.

TABLE HELP

Source (Hebrew)Translation (English)
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְאִמּוֹתֵינוּ שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יִזְכֹּר וְיִפְקֹד לְטוֹבָה אֶת כָּל נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הָעֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת הַגֵּט, וְיַעֲזֹר וְיָגֵן וְיוֹשִׁיעַ לָהֶן,[1]

‎על משקל הנאמר: “וְיַעֲזֹר וְיָגֵן וְיוֹשִׁיעַ לְכָל הַחוֹסִים בּוֹ וְנֹאמַר אָמֵן” (שחרית של שבת, סדר הוצאת ספר תורה). והשוו עוד עם הנאמר בברכת “אבות” שבתפילת העמידה: “מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן”.‏

 
וְיוֹצִיא מִמַּסְגֵּר נַפְשָׁן[2]

‎על משקל הנאמר: “הַקְשִׁיבָה אֶל רִנָּתִי כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי. הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ בִּי יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים כִּי תִגְמֹל עָלָי” (תהלים קמב, ז-ח). ועיינו עוד ישעיהו מב, ז: “לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ”.‏

 
לְחַיּוֹתָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.[3]

‎על משקל הנאמר: “וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינו. וַיְצַוֵּנוּ ה׳ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה׳ אֱ-לֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה” (דברים ו, כג-כד).‏

 

He Who Blessed our forefathers Abraham, Isaac and Jacob, and our foremothers Sarah, Rebekah, Rachel and Leah, may He remember and consider favorably all the women who are agunot and who are denied a writ of divorce (mesorvot get), help, shield and save them, and release them from their confinement to grant them a new life this day.
הָאֵל הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה, הַפּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צוּקָה,[4]

‎נוסח תפילת “עננו”, המובא בירושלמי תעניות פ״ב ה״ב, סה ע״ג: “ומה הוא או׳. ענינו ה׳ ענינו בעת ובעונה הזאת כי בצרה גדולה אנחנו. ואל תסתר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו. כי אתה ה׳ אל חנון ורחום עונה בעת צרה פודה ומציל בכל עת צוקה. ‘ויצעקו אל ה׳ בצר להם ממצוקותיהם יוציאם’ (תהלים קז, ו). בא״י העונה בעת צרה”. והשוו עם נוסח דומה בירושלמי ברכות פ״ד ה״ג, ח ע״א.‏

 
הוּא יַעֲנֶה אֶת הַנָּשִׁים הַצְּרוּרוֹת אַלְמְנוּת חַיּוּת[5]

‏”וַיָּבֹא דָוִד אֶל בֵּיתוֹ יְרוּשָׁלִַם וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמֹר הַבַּיִת וַיִּתְּנֵם בֵּית מִשְׁמֶרֶת וַיְכַלְכְּלֵם וַאֲלֵיהֶם לֹא בָא וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד יוֹם מֻתָן אַלְמְנוּת חַיּוּת” (שמואל ב כ, ג).‏

 
וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקָתָן,[6]

‎על משקל נוסח סדר תעניות. ראו משנת תענית ב, ד, מהדורת אלבק עמ׳ 334–335: “עַל הָרִאשׁוֹנָה הוא אוֹמֵר: ‘מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל’. עַל הַשְּׁנִיָּה הוּא אוֹמֵר: ‘מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת’. עַל הַשְּׁלִישִׁית הוּא אוֹמֵר: ‘מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה […]'”.‏

 
וִיבַטֵּל וִישַׁנֶּה לְטוֹב אֶת מַחֲשֶׁבֶת הַבְּעָלִים הַמְּסָרְבִים לָתֵת לִנְשׁוֹתֵיהֶם גֵּט,[7]

‎על משקל הנאמר: “אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת שׂוֹנְאֵינו”; “וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב בֵּית הַנָּשִׁים” (אסתר ב, ט).‏

 
כִּי הוּא אֱלֹהֵי כָּל בָּשָׂר, מִמֶּנּוּ לֹא יִפָּלֵא כָּל דָּבָר.[8]

‏”הִנֵּה אֲנִי ה׳ אֱ-לֹהֵי כָּל בָּשָׂר הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר” (ירמיהו לב, כז).‏

 

God who answers in times of trouble, who redeems and rescues in times of woe, may He answer the women who are bound in living widowhood, hear their outcries, and nullify the intentions of those husbands who refuse to give their wives a writ of divorce. For He is the God of all flesh, nothing is too wondrous for Him.
אַחְיוֹתֵינוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנוֹת בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה[9]

‎הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶן, וְיוֹצִיאֵן מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה – על משקל התפילה: “אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל. הַנְּתוּנִים בַּצָרָה וּבַשִׁבְיָה. הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה. הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה. וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְנֹאמַר אָמֵן”. בסדר רב עמרם גאון מצוי נוסח קדום ומורחב יותר של תפילה זו: “אחינו ישראל ונשיאי ישראל הנתונים בצרה ובשביה. הקב״ה ירחמם ויחון אותם ויושיעם בעבור שמו הגדול ויוציאם מצרה לרוחה ומאפלה לאורה ואמרו אמן”. ראו סדר רב עמרם גדול, מהדורת גולדשמידט, סדר שני וחמישי וקריאת התורה, עמ׳ נט. ועיינו נוסח דומה, שם, סדר ראש חדש, עמ׳ פח.‏

 
– הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶן, וְיוֹצִיאֵן מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה.

Our sisters, the daughters of Israel, who are in distress and bondage, may the Omnipresent One have mercy upon them, and deliver them from distress to relief, and from darkness to light.
הָאֵל הַמּוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת,[10]

‏”אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱ-לֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁו. אֱ-לֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת” (תהלים סח, ו-ז). ועיינו רד״ק לתהלים סח, ז: “‘מוציא אסירים בכושרות’ – אותם שהיו אסורים בשלשלאות של ברזל, הוא מוציא אותם מקשריהם, כמו אותם השבויים שהיו במחנה אשור מכוש וממצרים […] ו’כושרות’ – הם  הכבלים והשלשלאות, וכ״ף כענין קו״ף ‘קשורים’ (בראשית ל, מב), כי הכ׳ף והקו״ף הם ממוצא אחד; וכן  ‘מי תכן את רוח ה׳’ (ישעיהו מ, יג) – בכ״ף; ‘תקן משלים’ (קהלת יב, ט) – בקו״ף, והענין אחד” (מקראות גדולות, הכתר, מהדורת מ׳ כהן, רמת-גן תשס״ג, תהלים [א], עמ׳ 203). בהקשר לשימוש במילים “הַמּוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת” בתפילת “מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט”, ראוי להזכיר עוד כי בספרות חז״ל נדרשות התיבות “מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת” על זיווגם של בני אדם בידי הקב״ה. ראו בין היתר ירושלמי קידושין פ״ג, הי״ב, סד ע״ג; בראשית רבה סה, ב, מהדורת תיאודור-אלבק עמ׳ 714; שם, סח, ד, עמ׳ 771–773; ויקרא רבה, מהדורת מרגליות ח, א, עמ׳ קסד-קסז; סוטה ב ע״א; סנהדרין כב ע״א. (מפאת ריבוי המקורות ציינו למקורות הקדומים ביותר בלבד).‏

 
יִתֵּן בְּלֵב דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה׳[11]

‏”וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה׳ רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה׳” (ישעיהו יא, א-ב).‏

 
לְהַתִּיר אֶת כָּל הַנָּשִׁים הָעֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת הַגֵּט מִכִּבְלֵיהֶן, לְהָקִים שְׁכִינָה מֵעֲפָרָהּ, שֶׁכָּל הַמַּתִּיר עֲגוּנָה אַחַת כְּאִלּוּ בָּנָה אַחַת מֵחֻרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם הָעֶלְיוֹנָה.[12]

‎לעיון באמירה זו, שהוזכרה בשאלה שהופנתה אל ר׳ יואל סירקיש (1561–1640), הב״ח, בידי אחד מתלמידיו, ראו באריכות י׳ לוין, “כל המתיר עגונה אחת כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים העליונה”, דיני ישראל כג (תשס״ה), עמ׳ 163–197.‏

 
וִיקֻיַּם בָּהֶן מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: ”יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ“ (תהלים צא:טו).
May God who releases prisoners from their chains, place in the hearts of the judges of Israel the spirit of wisdom and insight, the spirit of counsel and valor, the spirit of devotion and fear of God, that they may free from their fetters all the agunot and women who have been refused a writ of divorce by their husbands, so that the Divine Presence will rise from her dust since whoever frees one agunah it is as though he built one of the ruins of supernal Jerusalem.  And may the biblical verse be fulfilled in them, “And call upon Me on a day of distress, I will rescue you and you will honor Me” (Psalms 91:15).
מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים יַעֲמֹד לִימִינָן, יָרִים אֶת קַרְנָן, יַעֲלֶה לָהֶן אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא,[13]

‏”הִנְנִי מַעֲלֶה לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא וּרְפָאתִים וְגִלֵּיתִי לָהֶם עֲתֶרֶת שָׁלוֹם וֶאֱמֶת” (ירמיהו לג, ו).‏

 
וְלֹא יִהְיוּ לָהֶן עוֹד שֵׁאת וְשָׁבֶר.[14]

‏”פַּחַד וָפַחַת הָיָה לָנוּ הַשֵּׁאת וְהַשָּׁבֶר” (איכה ג, מז).‏

 
וְיִזְכּוּ לִבְנוֹת בָּתִּים נֶאֱמָנִים בְּיִשְׂרָאֵל. בַּעֲבוּר שֶׁכָּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶן, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.

May the King of Kings stand at their side, exalt them, bring them recovery and healing, and may they endure no more despair and brokenheartedness. And may they merit to establish faithful homes in Israel. Because this entire holy congregation is praying on their behalf; now, speedily, and at a near time, and let us say, Amen.

“Mi she-Berakh Prayer for Agunot and Women who are Denied a Writ of Divorce (mesorvot get)” was written by Dr. Yael Levine in the summer of 2006 and first published in the journal De’ot in advance of Purim 2007. The Hebrew version of the prayer was subsequently reprinted in the monumental Sefer ha-Shabbat, edited by Yonadav Kaploun and issued by Yediot Aharonot in 2011 (p. 260). The English translation was first published in The Jerusalem Post 16 March 2016 (Comment & Features), p. 13. The Hebrew annotation of the sources appeared already in the initial article in De’ot, and was subsequently published, inter alia, in an article published on kipa.co.il on 13 March 2019.

 

Notes

Notes
1

‎על משקל הנאמר: “וְיַעֲזֹר וְיָגֵן וְיוֹשִׁיעַ לְכָל הַחוֹסִים בּוֹ וְנֹאמַר אָמֵן” (שחרית של שבת, סדר הוצאת ספר תורה). והשוו עוד עם הנאמר בברכת “אבות” שבתפילת העמידה: “מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן”.‏

2

‎על משקל הנאמר: “הַקְשִׁיבָה אֶל רִנָּתִי כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי. הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ בִּי יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים כִּי תִגְמֹל עָלָי” (תהלים קמב, ז-ח). ועיינו עוד ישעיהו מב, ז: “לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ”.‏

3

‎על משקל הנאמר: “וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינו. וַיְצַוֵּנוּ ה׳ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה׳ אֱ-לֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה” (דברים ו, כג-כד).‏

4

‎נוסח תפילת “עננו”, המובא בירושלמי תעניות פ״ב ה״ב, סה ע״ג: “ומה הוא או׳. ענינו ה׳ ענינו בעת ובעונה הזאת כי בצרה גדולה אנחנו. ואל תסתר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו. כי אתה ה׳ אל חנון ורחום עונה בעת צרה פודה ומציל בכל עת צוקה. ‘ויצעקו אל ה׳ בצר להם ממצוקותיהם יוציאם’ (תהלים קז, ו). בא״י העונה בעת צרה”. והשוו עם נוסח דומה בירושלמי ברכות פ״ד ה״ג, ח ע״א.‏

5

‏”וַיָּבֹא דָוִד אֶל בֵּיתוֹ יְרוּשָׁלִַם וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמֹר הַבַּיִת וַיִּתְּנֵם בֵּית מִשְׁמֶרֶת וַיְכַלְכְּלֵם וַאֲלֵיהֶם לֹא בָא וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד יוֹם מֻתָן אַלְמְנוּת חַיּוּת” (שמואל ב כ, ג).‏

6

‎על משקל נוסח סדר תעניות. ראו משנת תענית ב, ד, מהדורת אלבק עמ׳ 334–335: “עַל הָרִאשׁוֹנָה הוא אוֹמֵר: ‘מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל’. עַל הַשְּׁנִיָּה הוּא אוֹמֵר: ‘מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת’. עַל הַשְּׁלִישִׁית הוּא אוֹמֵר: ‘מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה […]'”.‏

7

‎על משקל הנאמר: “אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת שׂוֹנְאֵינו”; “וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב בֵּית הַנָּשִׁים” (אסתר ב, ט).‏

8

‏”הִנֵּה אֲנִי ה׳ אֱ-לֹהֵי כָּל בָּשָׂר הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר” (ירמיהו לב, כז).‏

9

‎הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶן, וְיוֹצִיאֵן מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה – על משקל התפילה: “אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל. הַנְּתוּנִים בַּצָרָה וּבַשִׁבְיָה. הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה. הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה. וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְנֹאמַר אָמֵן”. בסדר רב עמרם גאון מצוי נוסח קדום ומורחב יותר של תפילה זו: “אחינו ישראל ונשיאי ישראל הנתונים בצרה ובשביה. הקב״ה ירחמם ויחון אותם ויושיעם בעבור שמו הגדול ויוציאם מצרה לרוחה ומאפלה לאורה ואמרו אמן”. ראו סדר רב עמרם גדול, מהדורת גולדשמידט, סדר שני וחמישי וקריאת התורה, עמ׳ נט. ועיינו נוסח דומה, שם, סדר ראש חדש, עמ׳ פח.‏

10

‏”אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱ-לֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁו. אֱ-לֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת” (תהלים סח, ו-ז). ועיינו רד״ק לתהלים סח, ז: “‘מוציא אסירים בכושרות’ – אותם שהיו אסורים בשלשלאות של ברזל, הוא מוציא אותם מקשריהם, כמו אותם השבויים שהיו במחנה אשור מכוש וממצרים […] ו’כושרות’ – הם  הכבלים והשלשלאות, וכ״ף כענין קו״ף ‘קשורים’ (בראשית ל, מב), כי הכ׳ף והקו״ף הם ממוצא אחד; וכן  ‘מי תכן את רוח ה׳’ (ישעיהו מ, יג) – בכ״ף; ‘תקן משלים’ (קהלת יב, ט) – בקו״ף, והענין אחד” (מקראות גדולות, הכתר, מהדורת מ׳ כהן, רמת-גן תשס״ג, תהלים [א], עמ׳ 203). בהקשר לשימוש במילים “הַמּוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת” בתפילת “מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט”, ראוי להזכיר עוד כי בספרות חז״ל נדרשות התיבות “מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת” על זיווגם של בני אדם בידי הקב״ה. ראו בין היתר ירושלמי קידושין פ״ג, הי״ב, סד ע״ג; בראשית רבה סה, ב, מהדורת תיאודור-אלבק עמ׳ 714; שם, סח, ד, עמ׳ 771–773; ויקרא רבה, מהדורת מרגליות ח, א, עמ׳ קסד-קסז; סוטה ב ע״א; סנהדרין כב ע״א. (מפאת ריבוי המקורות ציינו למקורות הקדומים ביותר בלבד).‏

11

‏”וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה׳ רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה׳” (ישעיהו יא, א-ב).‏

12

‎לעיון באמירה זו, שהוזכרה בשאלה שהופנתה אל ר׳ יואל סירקיש (1561–1640), הב״ח, בידי אחד מתלמידיו, ראו באריכות י׳ לוין, “כל המתיר עגונה אחת כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים העליונה”, דיני ישראל כג (תשס״ה), עמ׳ 163–197.‏

13

‏”הִנְנִי מַעֲלֶה לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא וּרְפָאתִים וְגִלֵּיתִי לָהֶם עֲתֶרֶת שָׁלוֹם וֶאֱמֶת” (ירמיהו לג, ו).‏

14

‏”פַּחַד וָפַחַת הָיָה לָנוּ הַשֵּׁאת וְהַשָּׁבֶר” (איכה ג, מז).‏


 

 

Comments, Corrections, and Queries