| Source (Hebrew) | Translation (German) |
|---|---|
|
|
Wenn drei Erwachsene beisammen sind, so beginnt der Sprecher:
|
|
רַבּוֹתַי מיר וועלן בענטשן
|
Meine Herrn, wir wollen danken
|
|
|
Und die andern antworten:
|
|
יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְיָ מְבֹרָ֑ךְ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ (תהלים קיג:ב)
|
Sei Gottes Name gelobt von nun auf ewig.
|
|
|
Darauf der Sprecher, nachdem er die Untwort wiederholt hat
|
|
בִּרְשׁוּת רַבּוֹתַי ∞
נְבָרֵךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֵּׁלוֹ. |
Auf Beschluß der Herrn ∞
Wir wollen loben, aus des Vorrat wir gespeist. |
|
|
Und die andern
|
|
בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֵּׁלוֹ
וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ. |
Lob ihm, aus des Vorrat wir gespeist
Und von dessen Gut wir leben. |
|
|
Was der Sprecher wiederholt und fortfährt:
|
|
בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ.
|
Lob Ihm, seinem Namen Lob.
|
|
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ
אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶֽסֶד וּבְרַחֲמִים הוּא נֹתֵ֣ן לֶ֭חֶם לְכָל־בָּשָׂ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ (תהלים קלו:כה) וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָֽנוּ וְאַל יֶחְסַר לָֽנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל: כִּי הוּא זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וּמֵטִיב לַכֹּל וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַזָּן אֶת הַכֹּל. |
Lob nun, ja Lob dir o Gott,
unser Gott und König des All du, Der lädt seine Welt alltage Zu Mahle In Liebe, in Güte und Milde. Brot teilt er aus unter all Geschöpf, Denn ohn’ Ende liebt er. Und aus seiner großen Güte Mangelte nimmer noch mangelt uns Speise zu jeglicher Zeit, Um seines Namens Größe. Denn er speist und pflegt alle Welt, Tut wohl aller Welte, Und richtet Speise allem Geschöpf, Das Er erschuf. Lob drum, ja Lob dir o Gott, der speist das All. |
|
נוֹדֶה לְּךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ
עַל שֶׁהִנְחַֽלְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ אֶֽרֶץ חֶמְדָה טוֹבָה וּרְחָבָה וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽים וּפְדִיתָֽנוּ מִבֵּית עֲבָדִים וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַֽמְתָּ בִּבְשָׂרֵֽנוּ וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּֽנוּ וְעַל חֻקֵּֽיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּֽנוּ וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶֽסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּֽנוּ וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָֽנוּ תָּמִיד בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה. |
So danken wir dir, Gott unser Gott,
Daß du beschieden unsern Vätern Land schön, fruchtbar, weit, Und heraus uns geführt, Gott unser Gott, aus Agyptenland, Und uns erlöst aus dem Diensthaus, Und für den Bund, den ins Fleisch du uns prägtest, Und für dein Gesetz, das du uns lehrtest, Und für deine Ordnung, die du uns kundtatst, Und für dein Leben, deine Liebe, deine Güte, uns vergönnt, Und für den Tisch, den du uns deckst. Und bist unser Pfleger immerfort, Jeden Tag, allzeit, alle Stunde. |
|
|
An Chanukka und Purim fügt man hier ein:
|
|
וְעַל הַנִּסִּים
וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה׃ |
Und für die Zeichen
Und für das Zeil und die großen Taten Und die Errettungen und die Schlachten Von dir gewirkt für unsre Väter In jenen Tagen um diese Zeit |
|
|
An Chanukka fährt man fort:
|
|
בִּימֵי מַתִּתְיָֽהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, חַשְׁמֹנַי וּבָנָיו,
כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה, עַל עַמְּךָ יִשְֹרָאֵל, לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶֽךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ׃ |
In den Tagen Mattathias’, Sohn Jochhanans, Hohenpriesters, Hasmonders, und seiner Söhne,
Als da stand das Reich der Griechen, das böse, wider dein Volk Israel, Es vergessen zu machen deiner Lehre und es zu verführen von der Sazung, der du hold bißt. |
|
וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם.
רַֽבְתָּ אֶת רִיבָם, דַֽנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַֽמְתָּ אֶת נִקְמָתָם׃ מָסַֽרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶֽךָ׃ וּלְךָ עָשִֹֽיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶֽךָ, וּלְעַמְּךָ יִשְֹרָאֵל עָשִֹֽיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה: וְאַֽחַר כַּךְ בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ, וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶֽךָ, וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶֽׁךָ, וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמוֺנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ, לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. |
Aber du in deiner Liebe, der großen, du standest bei ihnen zur Zeit ihrer Not,
Strittest ihren Streit, sprachest ihren Spruch, vergaltst ihr Vergelten. Beugtest Gewaltige unter Schwache, Viele unter Wenige, Unreine unter Reine, Böse unter Gute, Frevler unter Wahrer deines Worts. Und machtest dir einen Namen groß und heilig in deiner Welt, Und deinem Volk Israel brachtest du großen Sieg und Erlösung auf diesen Tag. Und alsobald kamen deine Kinder vor das Innre deines hauses, Fegten deine Halle, reinigten dein Heiligtum, Entzündeten Lichter in den Höfen deines Tempels Und sezten diese acht Tage der Weihe Zu Dank und Lob deinem Viamen, dem großen. |
|
|
An Purim fährt man fort:
|
|
בִּימֵי מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה,
כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע, בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִ֡יד לַֽהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת־כָּל־הַ֠יְּהוּדִים מִנַּ֨עַר וְעַד־זָקֵ֨ן טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃ (אסתר ג:יג) |
In den Tagen Mardochais und Esthers, in Susa der Hauptstadt,
Als da stand wider sie Haman der Böse, Trachtend zu vertilgen, zu morden, zu verderben alle Juden insgesamt, Von Jung bis Alt, Kinder und Frauen, an Einem Tag, Am dreizehnten im zwölften Monat, im Monat Adar, Und ihr Gut zu rauben. |
|
וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים
הֵפַֽרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ, וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ, וַהֲשֵׁבֽוֹתָ לּוֹ גְּמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ. וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. |
Aber du in deiner Liebe, der großen,
Zerrissest seinen Rat, Dutchkreuztest sein Rechnen, Rückwandtest sein Werk auf sein Haupt: Da hing er mit seinen Söhnen am Holz. |
|
וְעַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ
אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרֲכִים אוֹתָךְ יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד׃ |
Und für dies all, Gott unser Gott,
Danken wir dir Und loben dich, Es lobt deinen Namen alles Lebens Mund, Immer immer auf ewig. * * * |
|
כַּכָּתוּב:
וְאָֽכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְיָ אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃ (דברים ח:י) בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ עַל הָאָֽרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן. |
So steht es:
„und wirst essen „und satt sein „und loben „den Herrn, deinen Gott, „um den guten Boden, den Er dir gab. Lob drum, ja Lob dir o Gott Um den Boden und um die Nabrung |
|
רַחֵם יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ
עָלֵֽינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַֽםִ עִירֶֽךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶֽךָ וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶֽךָ וְעַל הַבַּֽיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו׃ |
So erbarm dich, Gott unser Gott,
Ob deines Volkes Israel Und ob deiner Stadt Jerusalem Und ob Zions, Stätte deiner Herrlichkeit, Und ob Davids deines Gesalbten Keichs Und ob des Hauses, des großen, des heiligen, Darüber dein Name hinhallt. |
|
אֱלֹהֵֽינוּ אָבִֽינוּ
רְעֵֽנוּ [בשבת: רוֹעֵנוּ] זוּנֵֽנוּ פַרְנְסֵֽנוּ וְכַלְכְּלֵֽנוּ וְהַרְוִיחֵֽנוּ וְהַרְוַח לָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵֽינוּ |
Unser Gott, unser Vater,
du uns weide, du uns speise du uns pflege, du uns nähre, uns befreie — Ja mach frei uns, Gott unser Gott, Bald von all unsern Nöten. |
|
וְנָא אַל תַּצְרִיכֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ
לֹא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה הַפְּתוּחָה הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד. |
Und ach, laß uns nicht darben, Gott unser Gott,
Nach Gabe aus Sänden von Fleich und Blut Und nicht nach borgenden Händen, Nein, allein nach der deinen, der gefüllten, der offnen der heil’gen, der reichen. So ersparst du uns das Zehren der Scham Immer, auf ewig. |
|
|
Am Sabbat schaltet man hier ein:
|
|
רְצֵה וְהַחֲלִיצֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּמִצְוֺתֶֽיךָ
וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי הַשַּׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. כִּי יוֹם זֶה גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא לְפָנֶֽיךָ לִשְׁבָּת בּוֹ וְלָנֽוּחַ בּוֹ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ. בִּרְצוֹנְךָ הָנִֽיחַ לָֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁלֹא תְהֵא צָרָה וְיָגוֹן וַאֲנָחָה בְּיוֹם מְנוּחָתֵֽנוּ וְהַרְאֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּנֶחָמוֹת צִיּוֹן עִירֶֽךָ וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַֽםִ עִיר קָדְשֶֽׁךָ כִּי אַתָּה הוּא בַּֽעַל הַיְשׁוּעוֹת וּבַֽעַל הַנֶּחָמוֹת. |
Und mach uns stark und befrei uns, Gott unser Gott, durch deine Gebote
Und das Gebot des siebenten Tags, Des Sabbats, des großen, des heil’gen heut. Denn heur ist Groß und heilig cin Tag in deinem Lichte, zu feiern heut und zu ruhen heut In Liebe nach deines Willens Richte. Und so wolle auch du uns Ruhe verleihn, Gott unser Gott, Daß kein Zagen sei, keine Not, kein Schrein Am Tag unsrer Ruhe. Und gönn uns die Schau, Gott unser Gott, Auf den Trost unsrer heiligen Stadt Und auf Zions, deines Heiligtums, Bau. Denn einzig bist Heiland Du und Tröster Du. |
|
|
An Neumonden und Feiertagen sagt man:
|
|
אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ,
יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדּוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּֽךָ, וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַםִ עִיר קָדְשֶֽׁךָ, וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵיטָה וּלְטוֹבָה וּלְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם … הַזֶּה׃ |
Unser Gott du und Gott unsrer Väter:
Es steige auf und komme und trete her und sei bemerkt und vorgelassen und gehört und angenommen und bestimmt unsre Bestimmung und Annehmung und die Bestimmung unsrer Väter und die Bestimmung des Messias, Davids deines Knechtes Sproß, und die Bestimmung deiner heil’gen Stadt Jerusalem und die Bestimmung deines ganzen Volkes Israel Vor deinen Thron, Zu Freiheit und Freude, Zu Liebe, Güte, Milde, zum Leben und zum Frieden Am Tage des heutigen Fests. |
|
זָכְרֵֽנּוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ
בּוֹ לְטוֹבָה. (אָמֵן) וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה. (אָמֵן) וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים. (אָמֵן) וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ, כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה. |
Bestimm heut
zur Gedeih uns, Un nimm heut zu deiner Weih’ uns, Und Hülfe leih uns heut zum Leben, Und im Zeichen des Heils und der Liebe sei hold und verzeih uns. Und weile bei uns Und mach frei uns. O, Augentrost sei uns. Denn eitel Huld bist und Güte, Gott, Du. * * * |
|
וּבְנֵה יְרוּשָׁלַֽםִ עִיר הַקֹּֽדֶשׁ
בִּמְהֵרָה בְּיָמֵֽינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ בֹּֽנֶה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלָֽםִ. אָמֵן. |
Und bau die Stadt des Heiligtums Jerusalem
Bald, in unsern Tagen. Lob drum, ja Lob dir o Gott, Baust in Barmherzigkeit Jerusalem. Amen. |
|
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ
אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ אַדִּירֵֽנוּ בּוֹרְאֵֽנוּ גֹאֲלֵֽנוּ יוֹצְרֵֽנוּ קְדוֹשֵֽׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב רוֹעֵֽנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַמֶּֽלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכֹּל שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב הוּא מֵטִיב הוּא יֵיטִיב לָֽנוּ: הוּא גְמָלָֽנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד לְחֵן לְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶֽוַח הַצָּלָה וְהַצְלָחָה בְּרָכָה וִישׁוּעָה נֶחָמָה פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב וּמִכָּל טוֹב אַל יְחַסְּרֵֽנוּ. |
Lob nun, ja Lob dir o Gott,
unser Gott und König des All du Er uns Vater und König und Held und Schöpfer und Erlöser und Meister, unser Heil’ger, du Heil’ger Jaakobs, unser Hirte, du Hirte Israels. Der Walter der Liebe, Er liebt das All. Und Tag um Tag Liebte und liebt er und wird uns lieben, Half uns, hilft uns und hilft uns fort, Mit Liebe, mit Güte, mit Milde, Mir Schutz und Schirm aller Enden, Mit Segen und Heil und Trost Und Pflege und Nahrung. Und lässer der Liebe, des Lebens, des Heils, Und all⸗allen Guts Nimmer uns mangeln. |
|
הָרַחֲמָן.
הוּא יִמְלֹךְ עָלֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד׃ |
Der gute Gott
woll’ über uns walten immer auf ewig. |
|
הָרַחֲמָן.
הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ׃ |
Der gute Gott
ihm schalle Lob im Himmel und auf Erden. |
|
הָרַחֲמָן.
הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים וְיִתְפָּֽאַר בָּֽנוּ לָעַד לָנֵֽצַח נְצָחִים וְיִתְהַדַּר בָּֽנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים׃ |
Der gute Gott
ihm sollen singen Jahr um Jahr und Zeit um Zeit. Der gute Gott er wolle sich durch uns verklären Kraft in Kraft und Ewigkeit in Ewigkeit. Der gute Gott sein Strahl geh’ in uns auf von All zu All, von Reich zu Reich. |
|
הָרַחֲמָן.
הוּא יְפַרְנְסֵֽנוּ בְּכָבוֹד׃ |
Der gute Gott
er laß’ uns auskommen in Ehren. |
|
הָרַחֲמָן.
הוּא יִשְׁבּוֹר עֹל גָלוּת מֵעַל צַוָּארֵֽנוּ וְהוּא יוֹלִיכֵֽנוּ קוֹמֲמִיּוּת לְאַרְצֵֽנוּ׃ |
Der gute Gott
er brech’ unser Joch von unserem Nacken und laß’ Haupt hoch uns einziehn in unser Land. |
|
הָרַחֲמָן.
הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה מְרֻבָּה בְּבַֽיִת הַזֶה וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַֽלְנוּ עָלָיו׃ |
Der gute Gott
woll’ uns schicken allerlei Segen in dieses Haus und an diesen Tisch, an dem wir aßen. |
|
הָרַחֲמָן.
הוּא יִשְׁלַח לָֽנוּ אֶת אֵלִיָּֽה הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב, וִיבַשֵּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת׃ |
Der gute Gott
laß’ zu uns kommen den Elias, seinen Alten. Der entbeut uns Frohe Botschaft, Gewärt’ges Heil und Trostkraft. |
|
הָרַחֲמָן.
הוּא יְבָרֵךְ ∞ אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אַשֶׁר לָֽנוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרֲכוּ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב: בַּכֹּל (בראשית כד:א) מִכֹּל (בראשית כו:לג) כֹּל (בראשית לג:יא) כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָֽנוּ כֻּלָּנוּ יַֽחַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה. וְנֹאמַר אָמֵן. |
Der gute Gott
segne ∞ uns und alles was unser ist. Gleich wie gesegnet wurden unsre Väter Abraham, Isaak und Jakob Mit All⸗All⸗Allem, Segn’ er uns hier vereint insgemein allsamt Mit völligem Segen. Und darauf: Amen. |
|
בַּמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵֽינוּ זְכוּת,
שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶֽרֶת שָׁלוֹם, וְנִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ. וְנִמְצָא חֵן וְשֵֽׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם. |
Da oben finde man Gutes an ihnen und uns,
Das reiche zur Gewähr des Heils. So tragen wir Segen vom Ewigen, Vollbringen vom Herrn unsrer Hilfe. Und werden lieb und angenehm Vor Gottes Aug’ und den Leuten. |
|
בשבת:
|
Am Sabbat:
|
|
הָרַחֲמָן.
הוּא יַנְחִילֵֽנוּ לְיּוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים׃ |
Der gute Gott
wahr’ unser Teil an jenem Tag, der lauter Sabbat und Ruhe, zu ewigem Leben. |
|
בראש חודש:
|
Am Neumond:
|
|
הָרַחֲמָן.
הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ אֶת הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה׃ |
Der gute Gott
erneue uns den Monat jetzt zu Glück und Segen. |
|
בשלש רגלים׃
|
An Freudentagen:
|
|
הָרַחֲמָן.
הוּא יַנְחִילֵנוּ לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב׃ |
Der gute Gott
wahr’ unser Teil an jenem Tag, der lauter Freude. |
|
בראש השנה:
|
Zum Neujahr:
|
|
הָרַחֲמָן.
הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ אֶת־הַשָּׁנָה הַזֹּאת לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה׃ |
Der gute Gott
erneue uns das Jahr heut zu Glück und Segen. |
|
בסוכות:
|
An den Zwischentagen des Hüttenfestes:
|
|
הָרַחֲמָן.
הוּא יָקִים לָֽנוּ אֶת־סֻכָּ֥ת דָּוִ֖יד הַנֹּפֶ֑לֶת׃ (עמוס ט:יא) |
Der gute Gott
aufrichte uns die Hütte Davids, die verfall’ne. * * * |
|
הָרַחֲמָן.
הוּא יְזַכֵּֽנוּ לִימוֹת הַמָּשִֽׁיחַ וּלְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא: מַגְדִּיל֘ [בשבת וביום טוב׃ מִגְדּ֖וֹל (שמואל ב׳ כב:נא)] יְשׁוּע֢וֹת מַ֫לְכּ֥וֹ וְעֹ֤שֶׂה חֶ֨סֶד ׀ לִמְשִׁיח֗וֹ לְדָוִ֥ד וּ֝לְזַרְע֗וֹ עַד־עוֹלָֽם׃ (תהלים יח:נא) |
Der gute Gott
er mach’ wert uns der Tage des Messias und des Lebens der künftigen Welt. Türmt Heil seines Königs Samen Liebt seines Gesalbten Namen, Davids Stamm für ewig. |
|
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו
הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. |
Der Friede macht auf seinen Hoh’n,
Der mache Friede unserm Kreis Und seinem ganzen Volke. Drauf sprecht: Amen. |
|
|
Dann sagt man leise:
|
|
יְר֣אוּ אֶת־יְיָ קְדשָׁ֑יו
כִּ֘י אֵ֥ין מַ֝חְסּ֗וֹר לִֽירֵאָֽיו׃ (תהלים לד:י) |
Fürchtet den Herrn, ihr seine Heiligen,
denn die ihn fürchten, haben keinen Mangel. |
|
כְּ֭פִירִים רָשׁ֣וּ וְרָעֵ֑בוּ
וְדֹֽרְשֵׁ֥י יְיָ לֹֽא־יַחְסְר֥וּ כָל־טֽוֹב׃ (תהלים לד:יא) |
Die Keichen müssen darben und hungern;
aber die den Herrn suchen, haben keinen Mangel an irgendeinem Gut. |
|
הוֹד֣וּ לַֽיְיָ כִּי־ט֑וֹב
כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ (תהלים קמה:טז) |
Danket dem Herrn, denn er ist freundlich,
und seine Güte währet ewiglich. |
|
פּוֹתֵ֥חַ אֶת־יׇדֶ֑ךָ
וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכָל־חַ֣י רָצֽוֹן׃ (תהלים קמה:טז) |
Du tust deine Hand auf
und erfüllest alles, was lebet, mit Wohlgefallen. |
|
בָּר֣וּךְ הַגֶּ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר יִבְטַ֖ח בַּֽיְיָ
וְהָיָ֥ה יְיָ מִבְטַחֽוֹ׃ (ירמיהו יז:ז) |
Gesegnet der Mann, der sich auf den Herrn verläße
und der Serr seine Zuversicht ist. |
|
נַ֤עַר הָיִ֗יתִי גַּם־זָקַ֥נְתִּי
וְֽלֹֽא־רָאִ֣יתִי צַדִּ֣יק נֶעֱזָ֑ב וְ֝זַרְע֗וֹ מְבַקֶּשׁ־לָֽחֶם׃ (תהלים לז:כה) |
Ich bin jung gewesen und alt worden
und habe noch nie gesehen den Gerechten verlasen oder seinen Samen nach Brot gehen. |
|
|
Und man schließt laut:
|
|
יְיָ עֹ֖ז ׀ לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן
יְיָ ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם׃ (תהלים כט:יא) |
Der Herr wird seinem Volke Kraft geben;
der Herr wird sein Volk segnen mit Frieden. |
This German translation of the Birkat haMazon by Franz Rosenzweig appears in a slim volume, Der Tischdank, volume 22 of Jüdische Bücherei published by the Berlin press of Verlag für Jüdische Kunst und Kultur (Fritz Gurlitt) in 1920. I have set the text of Rosenzweig’s translation side-by-side with the liturgical text of the Birkat haMazon in its Ashkenaz nusaḥ. (Many thanks to Dr. Everett Fox for informing us of this work by Rosenzweig.) –Aharon Varady
Source(s)
